רשס הפטנטיסם, המדגמיס וסימני המסחר

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

בפני רשס הפטנטיסם, המדגמיס וסימני המסחר

בקשות מתחרות לרישום סימני מסחור לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר - בקשה לביטול ההליך

המבקשת 1: זה ךתא .זא בעלת בקשת סימן מסחר מס' 95068 - )דג ]סיד זה

ע"י וולף, ברגמן וגולר, עו"ד, עו"פ

המבקשת 2: (ְ; זז התסדהואס זה בעלת בקשות סימני מסחר מס' 107574 ו107575- ד ואס זג (לוגו)

ע"י ד"ר יצחק הס ושות', עו"פ

1 עובדות

ביום 19 אוקטובר, 1994 הוגשה ע"י המבקשת 1 בקשה לרשום את המילה "108 ]דג " כסימן מסחר, בסוג 7. הבקשה שמספרה 95068, התייחסה במקורה ל- " מכונות וכלי מכונות, חלקיס ומתאמיס עבורן, הכלולים בסוג 7." פרטת סחורות זו שונתה ב17- ינואר, 1996 על פי בקשת המבקשת 1, ל-" מכונות ויחידות עבור סימון, הכנסה, סמרור וניקוב: חלקיס ומתאמיס עבורן, הכלוליס כולס בסוג 7."

2 שינוי פרטת הסחורות התבקש ע"י המבקשת 1, בעקבות הודעת מחלקת סימני המסחר מיום 31, אוקטובר, 1995 לפיה מוחל על בקשתה הליך לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר, מול בקשת סימן מסחר מס" 99028 (להלן: "ההליך הקודם"). בקשה זו, שאף היא כוללת את המילה "11101870ה", אינה "בעלת דין" בהליך הנוכתחי אלא שהיא נדבך מרכזי בציר עלילתו. בקשה מס' 99028 הוגשה ב- 8 יוני, 1995, ע"י .5.8 65א\ תת הסדס]אסדזה, בסוג 12, לגבי " כלי רכב; התקניס לתנועה ביבשה, באויר או במים, דהיינו, מנועים, מחברים, מרכבים, נשאי מטען לכלי רכב יבשתיים, אביוריס וחלקי חילוף של מכוניות, משאיות, נגררים, קרונות, אופניים ואופנועיס, חלקיס והתקנים פניאומטיים ; שרשרות ; הנכללים כולס בסוג 17."

בעקבות שינוי פרטת הסחורות ע"י המבקשת 1, הודיעה לה מחלקת סימני המסחר, ב8- מרץ, 1996, כי בקשתה תקובל לאחר קבלת הסכמת בעלת בקשה מס" 99028, לביטול ההליך הקודם.

ב- 10, ספטמבר, 1996, לאחר שחלפו שישה חודשים שבמהלכם שלחה מחלקת סימני המסחר תזכורת לבעלת בקשה מס' 99028, ולא וכתה למענה, נתרצתה בעלת בקשה מס' 8 והואילה להביע את הסכמתה לביטול ההליך הקודם. לאור זאת, ב31- אוקטובר, 1996 בישרה מחלקת סימני המסחר למבקשת 1 כי בקשתה קובלה.

ואולם, השמחה שהבשורה הביאה בכנפיה למבקשת 1 לא ארכה ימים רבים. היא נקטעה באיבה ב19- נובמבר, 1996 כאשר מחלקת סימני המסחר הודיעה שוב למבקשת 1 כי לא ניתן לרשום את הסימן לאור סעיף 29, והפעם בגלל בקשות מס' 107574-5 שהגישה המבקשת 2 ב19- ספטמבר, 1996.

בקשה מס' 107574 הוגשה בסוג 07 לגבי " כל הסחורות הנכללות בסוג 07." בקשה מס' 5 הוגשה בסוג 16 לגבי " סוגי מסמני מתכת עבור מנקבי חריטה אוטומטייס ومכונות חריטה אוטומטיות אשר כולם נכללים בסוג 16." הסימן נושא הבקשות הללו

הינו לוגו שבמרכזו מופיעה המילה "110018710 " בכיתוב מסוגנן.

גם למבקשת 2 הודיעה מחלקת סימני מסחר, ב- 19 נובמבר 1996, על הליך לפי סע' 29. במכתב מיום 25 נובמבר, 1996 טענה המבקשת 2 כי אין להחיל את סע' 29 לגבי בקשה מס' 107575 בסוג 16, מאחר שזו מתייחסת לסחורות שונות מהסחורות נושא בקשה מס' 8. לאחר שמחלקת סימני המסחר הודיעה למבקשת 2 כי עמדתה נותרה בעינה, הגישה האחרונה את ראיותיה לעניין וכויותיה בסימנים המבוקשים, ב 21 אוגוסט, 7. כמו כן, ביקשה המבקשת 2 באותה הודמנות לצמצם את פרטת הסחורות, בבקשה 84 מכלל הסחורות הנכללות בסוג 07 ל:

"65ת861רח שת1שהשת6 סתה שהנה6תטק ,₪הוקות518 ,שתטתנזק ,6תואה]/* שבתרגום שלי לעברית תיקרא: מכונות סימון, הדפסה, חקיקה, הטבעה, החתמה, ניקוב, גילוף וחריטה.

המבקשת 1 היתה נחרצת יותר בהתנגדותה להחלת סע' 29 על בקשתה. החל מ- 21 נובמבר 1996, ועד ל- 1 יוני, 1997 היא ניהלה עס מחלקת סימני המסחר קרב התשה במהלכו שיגרה שישה מכתבים, בהסכם טענה כי על הרשם לחזור בו מהחלת ההליכים לפי סע' 29, וכי יש להעדיף את בקשתה על פני בקשות המבקשת 2 מבלי לקיים הליכים כאמור. המכתבים הללו נכתבו ע"י ב"כ המבקשת 1, עו"ד יוסי ברגמן, בלשון בוטה, עוקצנית, מזלזלת, ומתנשאת, שמוטב היה להימנע ממנה.

המבקשת 1 הסתפקה בהעלאת טענות כנגד קיום ההליך מבלי להגיש ראיות לזכויותיה בסימן. טענות המבקשת 1

טוענת המבקשת 1 כי מלכתחילה לא היה מקום להחיל הליכי תחרות בין בקשתה לבין בקשה מס' 99028, מאחר שהבקשות אינן מתייחסות לטובין מאותו הגדר. לאור זאת, טוענת המבקשת 1 כי החלטת מחלקת סימני המסחר לפתוח בהליך הקודם, נתקבלה תוך חריגה מסמכות, ומכיוון שכך היא בטלה מעיקרא ויש להחזיר את הגלגל אחורנית ולראות את בקשתה כאילו קובלה לפני שנפתח ההליך הקודם, ולפני שהוגשו בקשות המבקשת 2, נושא ההליך הנוכחי.

בנוסף, נטען כי מחלקת סימני המסחר פעלה שלא כדין בהעניקה זמן רב מידי לבעלת בקשה מס' 99028 כדי שוו תיתן את הסכמתה לביטול ההליך הקודם. אילו נקצב לשם כך פרק זמן בן חודש - חודשיים, כפי שדרשה המבקשת 1, לא היה עליה להמתין פרק זמן כה ממושך (למעלה מעשרה חודשים, לטענתה) לקיבול בקשתה, והסימן היה נרשם על שמה לפני שהוגשו בקשות המבקשת 2, ומבלי שתאל להתחרות בהן.

המבקשת 1 גם מלינה על שההליך הנוכחי נפתח כשנתייחס לאחר הגשת בקשתה, ואולם אין היא טוענת כי תנאי סע' 29 אינם מתקיימים בהליך הנוכחי.

טענות המבקשת 2

לאור טענת המבקשת 1 כי יש להעדיף את בקשתה על פני בקשות המבקשת 2, מבלי לקייס הליך לפי סע' 29, הגישה המבקשת 2 ב- 24 דצמבר, 1997, כתב טענות שבו נטען כי:

א. לא ניתן להתעלם מבקשות המבקשת 2 ומטענותיה, הואיל וההליך לפי סע' 29 הינו הליך רב צדדי שהצדדים לו הס כל בעלי הבקשות המתחרות.הדברים הללו צוטטו בהסכמה ב- | 6נמסם 716 .\ 186 6:0 מסנטסט0סצק בסוהשעגם

.2 58 (1997) ,688.61 71060 (להלן - פ"ד ב6ז81שוץ8). בע"א 6181/96 קרדי נ' 1.1111160 עתהקנתס-) 2868101 תק-על כרך 2(98), 391, (להלן:

פ"ד בקרדי") עמ' 4, סבר בית המשפט העליון כי מן הראוי לעיין מחדש בהלכה שנפסקה כשלושים שנה קודם לכן בענין מנהטן (אשר קובעת כי הפרת סימן מסחר מתייחסת רק אל טובין מאותו הגדר, ואינה כוללת הטעיה לגבי טובין שאינס מאותו הגדר או דילול סימן מפורסם). אומר כב' השופט אנגלרד :

"אמנם בע"א 352/69 חברת מנהטן 5 המגפר בע"מ, פ"ד כג(2) 373 בית משפט זה, מפי השופט :. כהן, סרב להכיר בדוקטרינת הדילול לשם הרחבת מושג ההפרה כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר (הגדרה שבה מופיע המונח "הגדר", שעל פירושו נסב הדיון בפסק הדין). פסק דין זה מיתן

8

.5

.6

לפני כשלושים שנה ויתכן כי יש מקום לעיין בו מחדש לאור ההתפתחויות שחלו הן בפסיקה בישראל והן בדרכי המסחר בארץ ובעולם. יצוין, כי ההלכה שנפסקה בפרשת חברת מנהטן נגעה להפרת סימן מסחר, בהבדל מרישוס סימן מסחר. לכן, אס הדבר נדרש, ניתן לאבחן בין מקרה של הפרה, דהיינו סנקציה אזרחית על התנהגותו של המפר, לבין הבקשה לרישום סימן מסחר, תוך התנגדות של בעל סימן מסחר מפורסם. עם זאת, כאמור, מן הראוי לעיין מחדש בהלכה שנפסקה בפרשת חברת מנהטן גם לענין ההפרה".

בכיוון דומה הלך בית הדין של הקהיליה האירופית אשר, בניגוד לגישה האנגלית, קבע, לעניין התנגשות בין בקשה לרישום סימן מסחר לבין סימן רשום, כי קיים קשר גומלין ביו המוניטין שרכש הסימן הרשום ומידת סכנת ההטעיה הצפויה ע"י הסימן המבוקש, לבין הנכונות לראות בטובין, נושא הסימן המבוקש והסימן הרשום, כטובין דומים,

ראה: | (1998) ,6ם1 ז6ע8]\-תץשו02010)-1/1600 .ט 14815 |אנת5טכ8 תסת08)

.4 11.8 לאור האמור לעיל, ובפרט לאור הנכונות המרומזת של בית המשפט העליון להרחיב את תחומי "ההפרה" ע"י התרת כבלי דרישת ה"הגדר", ניתן היה לגרום כי יש מקום להקל גם לגבי דרישת "ההגדר" שבסעיף 29, ולהחיל הליכי תחרות לגבי כל אותן בקשות לרישום סימני מסחר שעשויי להטעות, לאפשר ניצול בלתי ראוי של מוניטין או לגרום

לדילול סימן מפורסם.

התשובה לטענה זו היא שדרישת ה"הגדר" חיונית לסע' 29, שכן סעיף ה עוסק בהליך על ריב בין בעלי בקשות סימני מסחר. הליך זה נפתח ביוזמת הבוחן, כחלק מבחינת הבקשה (להבדיל מהשגות אחרות המועלות במהלך הבחינה - אלו מתבררות רק בין המבקש לבין הבוחן, ולהבדיל מעילות לתקיפת הרישום המתבררות בהליכים על ריב היוומיס ע"י מתנגד או המבקש למחוק סימן רשום). בהעדר דרישת ה"הגדר" לא היה גבול למספר ההליכיים על ריב שהיו נפתחים, כחלק מהליך הבחינה, בין בעלי בקשות סימני מסחר. ריבוי ההליכים כאלו היה מסרבל את בחינת הבקשות מכביד ביותר על מבקשי הסימנים, ועל מחלקת סימני המסחר, וסופו שהיה גורם תקלה לציבור. דרישת ה"הגדר" מיועדת איפוא למקד את ההליכים על ריב, המהווים חלק מבחינת הבקשה, למקרים המובהקים יותר של סכנת הטעיה, דהיינו, אלה שבהס הטובין זהים או דומים. אין בואת כדי לומר שיש לרשום סימן מסחר כאשר הדבר כרוך בהטעיה לגבי טובין שונים בהגדרם, או בניצול מוניטין ללא סכנת הטעיה או בפגיעה במוניטין. למניעת רישום במקרים האמורים אין צורך במנגנון בירור הזכויות שקובע סעיף 29. יעד והמושג באמצעות השגות הבוחן, הליכי התנגדות והליכי מחיקה, על ידי יישום סעיפים 6(11) ו12- לפקודת סימני המסחר, השוללים רישום של סימנים מטעים וכאלו המעודדים "תחרות בלתי הוגנת". ראה: פד' בקרדי שבו מנע בית המשפט העליון, בהמשך להליך

התנגדות, מאזרח ישראלי לרשום את סימן המסחר 4301 .2 לגבי דברי הלבשה, מאחר שרישום כזה מנוגד לסע' 6(11), בהיותו מעודד תחרות בלתי הוגנת מצד המערער,

אשר ניסה להיבנות על מוניטין של הסימן המפורסם 20:48₪01, שקנה את תהילתו בתחום המשקאות החריפים.

שלא כמו סעיף 29, סעיפים 6(11) ו12- אינם מוגבלים ל"אותו הגדר" של טובין ולכן יש בכוחם להגן בפני ההטעיה לגבי מוצרים שונים וכן על "סימנים מפורסמים" מפני רישום סימנים שעשויים לדלל או לרכב על המוניטין הקשור בהם. מסביר כבוד השופט וייס בפ"ד אורלוגד (159):

"לדעתי, אין בהלכה אשר נפסקה בע"א 352/69 (6) כדי להושיע למערערת, וזאת מכמה טעמים. ראשית יש לשים לב, שההלכה אשר נפסקה שם מבוססת על ניתוח המונח "הפרה" שבסעיף 1 לפקודה, כפי שתוקן על-ידי החוק לתיקון פקודת סימני המסחר (מס' 3), תשכ"ה1965-, ובראש ובראשונה לגבי פירוש המילים "מאותו הגדר"

(חסוזקז0050 ). זאת משום שהחברה המערערת לא הייתה בעלת סימן מסחר רשום לגבי נעליים. לאחר סקירה נרחבת של הפסיקה האנגלית והפסיקה בארצות- הברית הגיע בית המשפט למסקנה, שכבר צוינה לעיל, אולם כל זאת תוך

בחינת | המונח | "הגדר" (ח00ק0050 או

5 ]0 מסוזטז0050 ) לצורך בחינת השאלה אם הוכחה "הפרה" במובן הפקודה או לאו, המזכה את הנפגע להגשת תביעה על הפרה על-פי סעיף 34 לפקודת סימני המסחר, 1938 (כיום סעיף 7 למוסח החדש). ואילו הדיון שלפמנו סובב סביב סעיפים 6/11) ו12- לפקודה, בהס לא מופיע המונח "הגדר". ממילא השיקולים אינם בהכרח אותם השיקולים, ויש מקום לפרשנות מרחיבה *ותר, בהתחשב במטרות הפקודה. המקום היחידי בסעיף 11, בו מופיע המונח "מאותו הגדר", הוא סעיף 9/11), שאינו שייך לעניינמו".

(3) הקריטריונים לקביעת ההגדר

.7

.8

הואיל וסע' 29 כולל את דרישת ה"הגדר" (שניתן להצדיקה במסגרתו, יותר מאשר את הימצאותה בהגדרת ההפרה) לא ניתן להתעלם מדרישה זו, ואין לנו אלא לבחון את משמעותה ולקיים בה.

הקריטריונים לקביעת ההגדר הונחו ע"י השופט רומר בעניין 59 ₪26 63 א6%ם16111

(1946) | הידוע כ- 6856 הּחְתַ288, והס גם אומצו בפ"ד מנהטן (עמוד 377). הקריטריונים הללו הינס:

א. מהות הטובין - אופי הטובין והרכבם

ב. המטרות שלהן משמשים הטובין

ג. ערוצי השיווק של הטובין

בפד' 588 211658 נזקק השופט ג'ייקוב לפרשנות "הגדר", בדונו בתביעה על הפרת סימן מסחר על פי חוק סימני המסחר האנגלי מ- 1994. חוק זה מיישס את דירקטיבת

האיחוד האירופי בנושא סימני מסחר. ‎ -‏ 89/104/356 1166006 611מטס0). סעיף 10 לחוק האנגלי, שהוא מקבילו של 415 לדירקטיבה, קובע מהי הפרת סימן מסחר. סעיף 8()2(10) מתייחס להפרת סימן מסחר לגבי "₪0005 זגּ11וז51". השופט ג'ייקוב קבע כי על המונח "0005 1113ת51" להתפרש בדומה למונח- " 5816 ₪16 01 020005

10

מסטוק1ז0650" הידוע והמוכר מחוק סימני המסחר האנגלי מ1938-. כמו כן, מפרט

השופט קריטריונים לקביעת "הגדר" המתווספים לאלה שנקבעו ב- 6856 הּחְַחִּם, ומציין כי השיקולים הללו אינם ממציס ובכוחם לספק הדרכה כללית בלבד. אומר השופט ג'ייקוב בעמ' 297-296 :

זזווס6 וז 5ה10ז0ז5106חס6 ]0 זזס5 6ה) אמזת) [* 6 0 זם]1חז51 6יזם שמוח מז 6טסו ז5גורז

סז מסזז6!0ז הז 461 010 6 הגו פהווזם

507 0 80 1 .החסחק1ז0050 5016 6וז ]0 80005 הסזזח6ח1 עחם 15 סזסוז סט6ו|06 1 0660056 8זתז 6זסו1 .ע0176601 מ110ק66ח60 101 זסטס 06 סז שו ]0 6פ5סקזגוק 6וז זגו .זסח 15 עוחוטוק זחסטסזק 0) 05עו 61 010 6תז מז מסזק66ה0ס6 וס יזס] מס סח 60116 סז אטח סוחס 0 זס] זול 90005 0601 6ע66ק5סיז מו 0005 "זס!1חז51 ]0 56סקזגוק 6וז 0 .0150 6טסזט 10 15 401 חס 6טז66יוכ 6גז

0 51110 ₪ זס] מסחסיז0ק56 00 מסחזססוזסיזק פחזששיס!!סן סז ההזה 1 פגווד .סיזמותווחסק ]ס 60510019 חז זהסט6|6יז 6 ז5ווז 5'ז0610] :511 סח 18 "זס 15 6זסג[ז זסתז6העצ

;5017/1005 זס 00005 6ש6506011ז 6וז ]0 1565 6566106 סח (0) ;56/1005 זס 00005 0506011/6יז 6 ]0 15675 סט 66ק5סז שח (פ) ;50/1006 ]0 0015 זס 60005 6הז ]0 6מזוחסח [ס6ופעחק שח (6)

זס 0005 6 ס6והץ הףצוסיז הז 615הח60 006 5666 סח (0) ;0 6 600 065ע5011

6 הז שש ,10605 ז6הוו5ה60 6ש"ז56-][56 ]0 6056 שה הח[ (6)

חז 0מגוס] 06 סז ץ[16! זס המגוס] ע]6ש661ק5סיז סיזם ע6גז

6זם זס ,סז 6 הגש ]סויסק הז 0חם 5ז6אזס סקופ

;501065 ]ח6ז01]]6 "זס 5076 שו חס סהגוסן ,06 סל ע[6אזן

6ז 56/1065 זס 00005 6ש6506601יז שו ה16גש סז זה6זא6 שח 0 6 עלס זהו0ס066 סוחו 086 עסו עזוגוףחו ות .סט וזסקותס6 ]ד העשו 66ח500ח1 זסן ,0005ף 610551 06סי חז

6 )ווק ,על 5ו0ח זס] 001 56'זוסס ]0 סוזעו ,165חקו 60 0ז6560יז

." 5601015 זח01[]66 "זס 5016 6וז הז 5617/1065 זס 90005 (הדגשה במקור)

כדוגמא לבחינת ערוצי השיווק ומידת התחרות בין הטובין, מעניין העיון בפ"ד חס וצעם, בו קבע השופט קריסטל כי סדרת "סרטי המבוגרים" "ח886או806", ששודרה למנוייס בלבד בערו המבוגריס, בשעות הבוקר המוקדמות, אינה מפרה את הסימן המסחר "768161ץ28", מכיוון שאינה משתייכת לאותו הגדר טובין של סידרת הטלביזיה ההרואית, בכיכוב השחקנית פמלה אנדרסון, "משמר המפר>" (ב816ו387), ששודרה בימי שבת וראשון בסביבות השעה 18:00 וזכתה לאחוזי צפייה גבוהים.

בהמשך הדברים שצוטטו לעיל אומר השופט ג'ייקוב בפ"ד זְהפַט5 ₪52 כי (עמ' 7):

1

0 6 מס מסחסזס6!0 חס וסוס 15 פזו'יד* 506 6 ]0 60005 00 זס] 1651 !שוגו

]0 006001 1006 0ז 56685 11 מסוקו 0650

6 00 1 .6005 הסוח 007 זה6פסיזק 65 50066 חז ,ששו 6קוסחז"זק חז הספסשיז עחם 0) 5617/1005 10 זם]1חז51 06 +סח 1]ווסו!5 90005 סז זס]1חז51 6 [[6ע זז סקז ]0 50166

00 1 .(66ח0ז5ח1 זס] ,60יוס0ק6יז 90005 6]ז מס הס 6סוטסיזק הס6 1156 ותו זסוזז ההסוסיזק

"0 00 (הדגשה במקור)

9. השופט ג'ייקוב מציין גם בקטע המצוטט לעיל, כי יש להביא בחשבון את שיטות השיווק המקובלות כיום. עוד קודם לכן ננקטה גישה זו באנגליה ואומצה אצלנו ע"י בית המשפט העליון. נקבע, כי ההחלטה באס טובין מסוימים משתייכים לאותו הגדר, עשויה להשתנות מתקופה לתקופה, בהתאם להתפתחויות שחלו בתעשייה ובמסחר, עמד על כך כבוד השופט וייס בפד' אורלוגד עמ' 160 :

"אולס להשלמת התמונה ראוי להוסיף, שככל הנראה חלה גם בפסיקה האנגלית השמרנית *ותר, עליה מבוסס פסק הדין בע"א 352/09 [6], התפתחות מסוימת בכיון הרחבה. כפי שנאמר בספרו של

6 סח 08 1006 זס 1/0 ,עוז6א .זע 0ס6ח0! .1-4 עס ,.60 11% ,ח00חס/.) פסחזסוז

+ (1983 ,10600. חזססת חס שווהשו אגב דיון בשאלה "הגדר"

5 0 060 רת6ות6יז 06 זגו ]1 * מסזוק1ז0050 50716 6וז ]0 שיזם 60005 זסת6העצ 65 6 הזש 66 עסו זסח "זס

]0 16105 6 הז 65חח0ה6 המסק פח01ח6ק6

" 6000 חס ע"50ו0חז

(60) סיכום דרישת ההגדר 0. את סוגית "טובין מאותו הגדר", שבסע' 29 לפקודת סימני מסחר, ניתן לסכם כדלקמן: א. סע' 29 לפקודת סימני המסחר מחיל הליכי תחרות לגבי בקשות סימני מסחר,

זהים או דומים. אין די בכך ששיווק הטובין תחת סימני המסחר הזהים או הדומים עשוי לגרום להטעיה, לניצול שלא כדין של מוניטין או לדילולו. הטובין צריכים להשתייך ל"אותו הגדר".

טובין מ"אותו הגדר" אינם מצומצמים לטובין המסווגים באותו סוג על פי התוספת הרביעית, אלא כוללים טובין הקרובים במהותם, לרבות מוצר ושירות הקרובים במהותם.

טובין שנכללים באותו סוג עשויים שלא להשתייך ל"אותו הגדר".

הקביעה מתי הטובין קרובים במהותם, תלויה בעובדות כל מקרה לגופו והיא עשויה להשתנות כתוצאה מהתקדמות טכנולוגית, מהתפתחות חיי המסחר ומהשתכללות דרכי השיווק וההפצה.

12

ה. רשימת הקריטריונים, המסייעים לקביעה באס טובין משתייכים לאותו הגדר, אינה ממצה והיא כוללת את הנתונים שלהלן:

1 אופי הטובין והרכבם

המטרות שלשמן משמשים הטובין

אופי המשתמשים בטובין

ערוצי השיווק

אופני השיווק (בפד' זגפָ5 11051 התייחס בית המשפט למקרה

פרטי של קטגוריה זו בהציעו לבדוק האם טובין המשווקים באותן

חנויות שירות עצמי, מוצעים למכירה מעל גבי אותם מדפים).

(6) מידת התחרות השוררת בין הטובין

(5) האס הטובין שהיו נושא בקשות מס' 95068 ו99028- משתייכים לאותו הגדר?

.1

.2

.3

נראה לי כי התשובה לכך חיובית.

בקשה מס' 95068 התייחסה בעת פתיחת ההליך הקודם ל-"מכונות וכלי מכונות, חלקים ומתאמים עבורן, הכלולים בסוג 7". בקשה מס' 99028 התייחסה ל-"כלי רכב התקנים לתנועה ביבשה, באוויר או במים, דחיינו, מנועיס, מחברים, מרכבים, נשאי מטען לכלי רכב יבשתיים, אביזרים וחלקי חילוף של מכוניות, משאיות, נגררים, קרונות, אופנייס ואופנועיס, חלקיס והתקנים פנאומטיים ושרשרות, הכלולים כולס בסוג 12".

מבחינת אופיים והרכבם נראה במבט ראשון כי רוב הטובין הכלולים בפרטות הבקשות אינם דומים. יחד עם זאת, קיימת ביניהן חפיפה או קרבה במגזרים מסוימים, שאף אס היא חלקית בלבד לא ניתן להתעלם ממנה.

בקשה מס' 95068 התייחסה לכל המכונות וחלקי המכונות הכלולים בסוג 07, באשר הס. יוצאים מכלל סוג 07, על פי הגדרתו, הם מנועיס וחלקים של כלי רכב יבשתיים. הטובין הכלולים בסוג 07 מפורטים בתוספת לאמנת ניצה לסיווג טובין ושירותים למטרת רישום סימני מסחר (1957). מדינת ישראל היא חברהם, חלקי מנועים, אביזרי רכב, חלקי חילוף וחלקי מכאניס אחרים של כלי שיט וכלי תעופה. לדעתי די בכך כדי לקבוע, לעניין סעיף 29, כי שתי הבקשות התייחסו לטובין מאותו הגדר.

הבסיס להגשת בקשה לרישום סימן מסחר הינו שימוש בסימן או כוונה להשתמש בו. בפירוט הטובין שבבקשה מצהיר המבקש לגבי אלו טובין שהוא משתמש או מתכוון להשתמש בסימן המסחר. בבחינת הבקשה, לעניין סעיף 29, אין לו לבחון אלא מה שרואות עיניו בטופס הבקשה. אין הוא רשאי להניח, כי היקף הטובין לגביה ייעשה שימוש בסימן, יהיה קטן יותר מהיקף פרטת הסחורות, אפילו הניח בפניו המבקש חומר ראיות שמצביע על כך. ככל שפרטת הסחורות בבקשת סימן מסחר מנוסחת באופן גורף יותר, כך גדל נפח השוק שמבקש בעליה להגביל, ע"י המונופולין שיקנה לו רישום סימן המסחר. בהתאם לכך גדל הסיכון שהבקשה תיחשף להליך על פי סעיף 29 או להשגה ע"פ סע'9(11) - השולל רישום סימן הדומה לסימן שנרשם כבר לגבי טובין מאותו הגדר. אילו למשל, היתה המבקשת 1 מגבילה את בקשתה, מלכתחילה, למכונות ניקוב ומסמור למיניהן, כפי שעשתה לאחר פתיחת הליכי סעיף 29, במקום להתפרש על כלל הטובין שבסוג 07, היתה נמנעת, ככל הנראה, מפתיחת ההליך הקודם.

הואיל וכאמור לעיל, קיים לפחות מגזר אחד שבו הטובין נושא הבקשות משתייכים לאותו הגדר, החלטת מחלקת סימני המסחר להחיל לגביהן את סעיף 29, הייתה נכונה ומוצדקת.

לא אכחיד כי בתחילה סברתי, לאור התרשמות ראשונית, שאין הטובין נושא הבקשות מס' 95068 ו- 99028 משתייכים לאותו הגדר, ולכן נדרשתי לטענת המבקשת 1 כי הטעות, שיוחסה על ידה למחלקת סימני המסחר לעניין פתיחת ההליך הקודם, דינה כדין חריגה מסמכות שבעטיה ההליך הקודם בטל מעיקרא.

לאור מסקנתי, כי ההחלטה לפתוח בהליך הקודם לא היתה מוטעית, אין צורך לדון בטענת החריגה מסמכות. ואולם, על מנת שתנוח דעת המבקשת 1 ומאחר שטעות לעולס חוזרת, וטענת טעות לעולס נטענת, אסביר להלן מדוע טועה המבקשת 1 בטענתה.

המבקשת 1 טוענת, כי מאחר שמחלקת סימני המסחר שגתה בשייכה את המוצרים נושא בקשות מס' 95068 ו- 99028 לאותו הגדר טובין, הרי שהחלטתה לפתוח בהליך הקודם נגועה בחוסר סמכות, ולכן יש לראות את ההליך הקודם כבטל מעיקרו.

טענת המבקשת 1 מבוססת על שלוש הנחות:

א. דין הטעות הנטענת כדין חריגה מסמכות.

ב. פגם של חריגה מסמכות מביא לבטלות הפעולה הנגועה בו.

ג. נפקות הבטלות הינה העדר תוקף של הפעולה באופן רטרואקטיבי.

שלוש ההנחות הללו אינן נכונות וכך גם הטענה המיוסדת עליהן:

ראשית, החלטה הנגועה בטעות, שיוחסה למחלקת סימני המסחר, אינה חריגה מסמכות. שנית, החלטה כזו אינה בטלה אלא לכל היותר, ניתנת לביטול.

שלישית, פעולה שבוצעה מתוך חריגה מסמכות אינה בהכרח בטלה.

רביעית, גם בטלות פעולה בשל חוסר סמכות אינה בהכרח רטרואקטיבית.

החלטה מוטעית אינה חריגה מסמכות

הטעות המיוחסת למחלקת סימני המסחר ע"י המבקשת 1 היא "טעות שבדין" או "טעות משפטית". נטען לפרשנות מוטעית של המונח "הגדר טובין" בסעיף 29, שבעקבותיה החשיבה מחלקת סימני המסחר את הטובין נושא בקשות מס' 95068 ו- 99028 כמשתייכים לאותו הגדר, והחילה לגביהן את ההליכים לפי סעיף 29.

טעות מסוג זה, "טעות שבדין", נחשבת לפגם קל שמיקומו על סקלת חומרת הפגמים המשפט העליון בשאלה לאיזו מן הבקשות להעניק עדיפות. דרך שניה זו בוודאי מוחה יותר למערערת.

ב. בדיון בהתנגדות לרישום הסימן על שס מבקש אחר, לפי סעיף 24 לפקודה, חייב המתנגד להצביע על פגם מסוים הדבק באותה בקשה, והעובדה בלבד, שישנו גם מבקש אחר, שהגיש בקשה לרישום אותו סימן מסחר על שמו הוא, אינה בהכרח רלבנטית לדיון, ומכל מקום אין נודעת לה חשיבות מכרעת. ואילו בפרוצדורה על פי סעיף 29 לפקודה מושם הדגש על הבקשות המתחרות, והן נשקלות זו מול זו. נקודת המבט בשמ המקרים הינה איפא שונה."

הוא הדין בהליכי מחיקת סימן רשוס. גם בהליכי מחיקה נטל השכנוע בדבר זכויותיה בסימן יוטל על כתפי המבקשת 2, אשר תאלץ לנקוט בהליך זה. כותב זליגסון בספרו עמ' 7:

"נמיח שיבואן או סוכן רשס על שמו את סימן המסחר של היצרן. הסימן הוא בכל המובמים כשיר לרישום, אבל הרישום פסול, כי לא נרשם בעליו האמיתי...

עול ההוכחה שהסימן פסול רובץ על המבקש את המחיקה, במיגוד לשלבים של הבקשה לרישום, דהיינו השגת הרשם, וההתנגדות. ראה בג"ץ 5 "רגובה" בע"מ נגד "רבאונה", פסקים עלי כ"ב 216. ראה גם החלטת הרשם מ-5.8.1971

בעמין הסימן 1500810 מס' 26302".

ראה גס ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ. אוניפארס בע"מ, פ"ד מא (4) 129, 137.

שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא נסיבות התרחשות הפגם המנהלי. נראה לי כי גם שיקול זה פועל כנגד המבקשת 1. כזכור, בעקבות פתיחת ההליך הקודם הוגבלה פרטת הסחורות של בקשה מס' 95068, וצומצמה מטובין הכוללים את כל המכונות וחלקי המכונות הכלולים בסוג 07, לטובין הכוללים מכונות מיסמור וניקוב למיניהן. לפני הגבלת פרטת הסחורות כללה בקשה זו כמעט כל מכונה ובת תמסורת, ממחבצה ועד למומרה ממכסחה ועד לממזגה. אילו בקשה מס' 95068 היתה מוגשת מלכתחילה עס פרטת סחורות מוגבלת, יש להניח שלא היה נפתח כלל ההליך הקודס.

אחרונים, וחשוביס לא פחות הס שיקולי המדיניות הניצבים מאחורי הכלל המנהלי העומד לדיון. כפי שהראינו בפסקאות 18-16 לעיל, מטרת ההליך לפי סעיף 29 היא מניעת הטעיה לגבי טובין ושירותים, וזאת הן לשס הגנת בעל הזכות בסימן והן לשס הגנת הציבור. מדיניות זו, כמו גם החובה לשמור על טוהר פנקס סימני המסחר, אינה מאפשרת להתעלם מקיומן של בקשות המבקשת 2, אשר טוענת כי היא בעלת הזכויות בסימן, ולקבל את בקשה מס' 95068 כאילו אין כל עוררין על זכויות המבקשת 1 בסימן. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא היה מקוס לביטול רטרואקטיבי של ההליך הקודם, אפילו היתה המבקשת 1 צודקת בטענתה כי החלתו היתה נגועה בטעות.

אי תקינות ההליך הקודם

בנוסף לטענת חוסר הסמכות טענה המבקשת 1, כי , לאחר צמצום פרטת הסחורות של בקשתה מחלקת סימני המסחר פעלה שלא כדין בהעניקה זמן רב מידי לבעלת בקשה מס' 99028 כדי שזו תיתן את הסכמתה לביטול ההליך הקודם. נטעו כי אילו נקצב לשם כך פרק זמן בן חודש - חודשיים, כפי שדרשה המבקשת 1, לא היה עליה להמתין תקופה כה ממושכת (למעלה מעשרה חודשים לטענתה) לקיבול בקשתה, והסימן היה נרשם על שמה לפני שהוגשו בקשות המבקשת 2, ומבלי שתיאל לה התחרות בהן.

גם טענה זו אינה נכונה. מחלקת סימני המסחר פעלה כדין בהעניקה לבעלת בקשה מס' 8 את פרק הזמן שהוענק לה כדי להשיב להצעת המבקשת 1. להלן סדר האירועים:

ביוס 17 ינואר, 1996 הציעה המבקשת 1 להגביל ולתקן את פרטת הסחורות של בקשה מס' 95068.

ביוס 8 מרצ, 1996 פנתה מחלקת סימני המסחר, אל בעלת בקשה מס' 99028, והודיעה לה כי ניתן לקבל את בקשתה לאור האמור במכתב המבקשת 1 מיוס 17 ינואר, 1996 (להלן - "ההודעה הראשונה").

דבר מתן ההודעה הראשונה הובא, ע"י מחלקת סימני המסחר, לידיעת המבקשת 1 באותו יוס.

ביוס 10 יוני 1996, שלושה חודשים לאחר מתן ההודעה הראשונה, נשלחה לבעלת בקשה מס' 99028 תזכורת מאת מחלקת סימני המסחר. התזכורת קצבה שלושה חודשים נוספים לתגובה, שאם לא כן, ייסגר תיק בקשה מס' 99028.

ביוס 11 יוני, 1996, פנתה המבקשת 1 למחלקת סימני המסחר, וביקשה לקצוב זמן לתשובת בעלת בקשה מס" 99028.

ביוס 21 אוגוסט, 1996 יידעה מחלקת סימני המסחר את המבקשת 1 לגבי התזכורת שנשלחה לבעלת בקשה מס' 99028.

ביוס 10 ספטמבר, 1996 הודיעה בעלת בקשה מס' 99028 על הסכמתה לביטול ההליכים לפי סעיף 29.

ביוס 10 אוקטובר, 1996 דרשה המבקשת 1 להורות על קיבול בקשתה, לאור העדר תגובה מצד בעלת בקשה מס" 99028.

ביוס 31 אוקטובר, 1996 הודיעה מחלקת סימני המסחר למבקשת 1 על קיבול בקשתה.

בין משלוח ההודעה הראשונה ועד לתגובת בעלת בקשה מס' 99028 חלפו שישה חודשים. והפרק הזמן שמקנות תקנות סימני המסחר, 1940 (להלן: "התקנות") לבעל בקשת סימן מסחר, להשיב להשגות מחלקת סימני המסחר, וזה גם פרק הזמן המינימלי שחייבת מחלקת סימני המסחר להעניק למבקש.

תקנה 25 לתקנות קובעת כדלקמן:

"(א) היה הרשם מוכן לקבל בקשה בכפוף לתנאים, תיקונים, שינויים או הגבלות והמבקש מתנגד לכך, רשאי המבקש, תוך שלושה חודשים מתאריך ההודעה על קבלה כאמור, לבקש הזדמנות להשמיע את טענותיו לפני הרשם או להגיש תוך התקופה האמורה את השגותיו המנומקות.

(ב) לא התנגד המבקש כאמור בתקנת-משנה (א), יוְדיע על כך לרשס בכתב.

(ג) לא נתג המבקש באחת הדרכים המנויות בתקנת-משנה (א) או (ב) ישלח הרשם הודעה על אי-השלמת הרישום לפי סעיף 16 לפקודה בטופס שבתוספת השניה.

(ד) לא נהג המבקש באחת הדרכים המנויות בתקנות-משנה (א) או (ב), תוך שלושה חודשים מיוסם משלוח ההודעה לפני תוס תקופת שלושת החודשיים לפי תקנת-משנה (ג), יראו את הבקשה כמבוטלת זולת אם האריך הרשם את המועד לעשייתם או נתן המבקש טעמים סבירים לאי- ביטולה של הבקשה".

פסקה א' לתקנה זו מקנה למבקש פרק זמן של שלושה חודשים להשיב להשגות הלשכה.

במידה שהמבקש אינו עושה כן, פסקה ג' מורה לרשס לשלוח למבקש תזכורת ("הודעה על אי השלמת רישום"), ופסקה ד' לתקנה מקנה למבקש פרק זמן נוסף של שלושה חודשים נוספים לתגובה, בטרס יראו את בקשתו כמבוטלת. על פי התקנה לרשס לא מוקנית כלל סמכות ולא מוקנה לו שיקול דעת לגרוע מפרק הזמן המצטבר של שישה חודשים.

סמכות הרשם נכנסת לתמונה רק משחלו שישה חודשים ממתן ההודעה הראשונה.

סמכות זו מאפשרת לרשם לשקול הענקת ארכה למבקש או להמנע מראות את הבקשה כמבוטלת לאור טעמים סבירים שנתן המבקש.

תקנה 25 פועלת בשלושה שלבים:

א. משלוח הודעה על השגה שעליה ניתן להשיב, או לבקש שימוע, בתוך שלושה חודשים, או להודיע לרשם על העדר התנגדות להשגותיו.

ב. אם המבקש לא נוהג כאמור, משלוח הודעה על אי השלמת רישום, המחייבת תגובה בתוך שלושה חודשים. העדר תגובה כאמור מביא ברגיל לביטול הבקשה.

ג. בתוס תקופה של ששה חודשים, שבמהלכם לא נתקבל מענה מאת המבקש, רשם רשאי להאריך את המועד למתן תשובה או להימנע מביטול הבקשה. מחלקת סימני המסחר פעלה בהתאם לתקנה 25 הנ"ל, והיא היתה מחוייבת במתן שני פרקי הזמן בני שלשת חודשים האמורים, לקבלת תגובת בעלת בקשה מס' 99028. אלא מאי, המבקשת 1 טוענת (למשל במכתבה מיום 1 יוני, 1997) כי ה"ארכות" שניתנו לבעלת בקשה מס' 99028, ניתנו במסגרת "הליך על ריב", ולכן נתינתן היתה מותנית בקבלת הסכמתה.

בטענה זו אין ממש. פרקי הזמן שבמסגרתו נדרשה בעלת בקשה מס' 99028 להשיב להודעה הראשונה ולתזכורת, אינס כלל "ארכה", כי אלו פרקי הזמן המינימליים המחוייבים על פי תקנה 25 כזמני תגובה להשגות. על פי תקנה 25(ד) ניתן לדבר על "ארכה" רק לגבי תקופה שתחילתה בתוס שישה חודשים ממתן ההודעה הראשונה. ואולס, אפילו היה מדובר בארכה, הטענה כי סמכות הרשם להעניקה בהליך על ריב, מותנית בהסכמת בעל הדין שכנגד, הינה, בלשון המעטה, מוזרה ובלתי הגיונית. אליבא ד'מבקשת 1 בהליך על ריב מוחזק הרשם כבן ערובה בידי בעלי הדין בכל הנוגע למתן ארכות. גישה כזו אינה מתיישבת עם האמור בתקנה 25(ד) ובתקנה 82 לתקנות, אשר מקנות לרשם סמכות כללית ושיקול דעת להאריך מועדים, בין היתר בהליכי על ריב. תקנה 82 קובעת כדלקמן:

"דשאי הרשם, אס הוא מוצא לנכון להאריך את המועד הקבוע בתקנות אלו לעשות כל פעולה או להגיש כל משפט על פיהן, לאחר מסירת אותה הודעה לשאר הצדדים ולאחר שינקטו באותן פעולות בקשר להודעה זו, ולפי אותם התנאיים כפי שיורה הרשם".

(הדגשה הוספה)

בהחלטתי בענין התנגדות לבקשות סימני מסחר מס' 105772-4 אפעז בע"מ נ. !א 058

1 (3 ספטמבר, 1998) עמדתי על אופיה הדיסקרציונרי של תקנה 82 (עמ' 12);

"תקנה 82 היא תקנה "פתוחה" המקנה סמכות כללית להעמיק ארכות לביצוע פעולות שונות שעשייתן מדרשת לאורך שלבי הרישום של סימן מסחר, ולצורך הטיפול בסימני מסחר רשומים. היות שהתקנה חלה על מיגוון רחב של פעולות, בעלות חשיבות, היקף ודחיפות המשתנים ממשא לנושא, לא ניתן לקבוע אמת מידה אחידה, למשקל הנימוקים שיצדיקו מתן ארכה, אשר תחול באופן סטנדרטי על כל הארכות המוענקות במסגרת התקנה. כל נושא מחייב בחינה נפרדת והפעלת שיקול דעת לגביו כדי לקבוע את משקל הנימוקים שיצדיקו מתן ארכה במסגרתו. ייתכן כי ממוקים שיצדיקו מתן ארכה לעשיית פעולה פלונית לא יהא בהם כדי להצדיק מתן ארכה

לעשיית פעולה אלמונית, למרות שבשני המקרים

מקור הסמכות להענקת הארכה הוא תקנה 82". תקנה 82 הנ"ל דומה בנוסחה ובמהותה לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. הפעלת שיקול הדעת על פי התקנות הללו נדרשת לרוב כאשר אין הסכמה בין בעלי הדין לגבי בקשה לארכה. מעודי לא שמעתי על שופט שהמשיל על החלטתו את סירוב בעל הדין המתנגד לארכה.

כאמור לעיל, חילופי הדיונים הרלוונטיים שבין מחלקת סימני המסחר לבעלת בקשה מס' 99028, נערכו כולל בתקופת ששת החודשים ההכרחיים על פי תקנה 25, ולא ניתנה כל ארכה שחרגה מעבר לכך, אם כי ניתן היה להעניקה, בין אס לקורת רוחה של המבקשת 1 ובין אס למורת רוחה. אשר על כן, אני דוחה את טענת המבקשת 1 בדבר אי תקינות ההליך הקודם.

יחד עם זאת, ברצוני להעיר שתי הערות:

ראשית, לאחר שהמבקשת 1 הציעה להגביל את פרטת הסחורות בבקשתה, פנתה מחלקת סימני המסחר אל בעלת בקשה מס' 99028 וביקשה את הסכמתה לסגירת ההליך על פי סע' 29. בפועלה כך נראה כי מחלקת סימני המסחר ראתה בהצעת המבקשת 1 כהצעה שבאה כחלק מהסכמת הצדדים לקביעת זכויותיהם, וסברה כי על ההליך על פי סע' 29 להימשך "עד שנקבעו וכזויותיהם בהסכמה" כלשון סע' 29.

ואולס, לא היה מו ההכרח לנהוג כך. ברגע בו המבקשת 1 הגבילה את פרטת הסחורות שבבקשתה, על מחלקת סימני המסחר היה לבחון אם הטובין הכוללים בבקשות המתחרות עדיין משתייכים ל"אותו הגדר", או שמא בעקבות תיקון הפרטה, כל אחת מן הבקשות מתייחסת להגדר טובין אחר. במידה שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, כפי שמסתמא היה במקרה הנוכחי, אין עוד צורך וטעם בפניה לבעל הבקשה המתחרה. ניתן לסגור את ההליך לפי סע' 29 ללא הסכמת בעל הבקשה המתחרה ואין צורך בשיתוף פעולה מצידו, מאחר שהתנאי לתחולת סע' 29 (טובין מאותו הגדר) אינו מתקיים עוד. אין צורך שאדרש להשערה מה היה קורה אילו קובלה בקשה מס' 95068 מבלי להמתין לתגובת בעלת בקשה מס' 99028, מאחר שהמבקשת 1 לא טענה כי נפל פגם בעצס הפניה אל בעלת בקשה מס' 99028. טענתה כוונה אל פרק הזמן שהוקצב לצורך התשובה לפניה. אעיר שאם אכן טעתה מחלקת סימני המסחר בפנותה אל בעלת בקשה מס" 99028 (ויתכן שלא טעתה, כי ניתן היה לראות את הגבלת פרטת הסחורות כחלק ממו"מ בין בעלות הבקשות לשם קביעת זכויותיהן בהסכמה), הרי שטעות זו היא טעות משפטית שעל נפקויותיה לא חסכנו בדיבור.

שנית, בין המועד שנתקבלה תגובת בעלת הבקשה מס' 99028 (12 ספטמבר, 1996) ועד שמחלקת סימני המסחר הודיעה למבקשת 1 על קיבול בקשתה (31 אוקטובר, 1996) חלף פרק זמן העולה על חודש ומחצה, שהוא לדעתי פרק זמן ארוך מזה שהיה נחוץ למתן הודעה כאמור.

דחיית בקשה מס' 95068 על הסף

ראינו כי אין לקבל טענת המבקשת 1 לפיה יש לבטל את ההליך הנוכחי ולקבל את בקשה מס' 95068. נותרה לדיון טענת המבקשת 2 כי יש לדחות על הסף את בקשת המבקשת 1 מאחר שלא הגישה ראיות לזכויותיה בסימן ואף לא ביקשה ארכה להגשתן.

המבקשת 1 לא נדרשה ע"י מחלקת סימני המסחר להגיש ראיות. במכתב מיוס 19 נובמבר, 1996, אשר הודיע למבקשת 1 על פתיחת ההליך הנוכחי, נאמר כדלקמן:

"לפיכך על מבקשי הבקשות לבוא בדבריס זה עם זה על מנת להגיע לידי הסכם בימהסם בדבר השימוש בסימניס ורשומס ולהגישו לרשם.

אם לא יוגש הסכם כזה יוחלט זכות מי עדיפה על פי הראיות שיגיש כל צד להוכחת זכויותיו ולאחר שאשמע את טענות הצדדים בבירור משותף".

דהיינו, על פי ההודעה צריכות היו בעלות הבקשות לנהל מו"מ ביניהן, ורק בהעדר הסכם ביניהן, תוכרע שאלת העדיפות בסימן על פי הראיות שיוגשו. ואולס, לא נדרשה הגשה של ראיות ולא נקבע מועד כלשהו להגשתן.

מכתב זה היה החוליה הראשונה בהתנצחות בין המבקשת 1 לבין מחלקת סימני המסחר, לגבי נכונות ההחלטה לפתוח בהליך הנוכחי. לאורך כל אותו דיון ודבריס שנמשך על פני שבעה חודשים ועשרה מכתבים (שישה של המבקשת 1 וארבעה של מחלקת סימני המסחר) לא נדרשה המבקשת 1 להגיש ראיות לוכויותיה בסימן. הכיוון שבו הלכה מחלקת סימני המסחר, היה בירור מקדמי של טענות המבקשת 1 כלפי ההחלטה לפתוח בהליך הנוכחי.

המבקשת 1 השיבה למכתבי מחלקת סימני המסחר, ואף עשתה כן בכוונה רבה ובדביקות יתירה, יתירה מידי להשקפתי. ואולסם, התנהגות המבקשת 1 לא העידה על זניחת בקשתה והיא לא הפרה הוראות המחייבות הגשת ראיות.

אשר על כן , אין מקוס לדחות על סף את בקשה מס' 95068 בגין אי הגשת ראיות.

לפיכך אני מורה כדלקמן:

ההליך הנוכחי על פי סע' 29 יימשך בין בקשה מס' 95068 לבקשות מס' 107574-5 המבקשת 1 תגיש את ראיותיה לזכויותיה בסימן עד ליוס 12 אפריל, 1999.

המבקשת 1 תשלם למבקשת 2 הוצאות משפט ושכר ט"ו עורך דין בסכום של 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

משה ש. גולדברג

משה ש. גולדברג 54678313-/95068

רשם הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביוס כ"ג אדר, תשנ"ט

1 מרצ, 1999