סימנים מסחר 251439, 248728

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר 251439, 248728

"100 100 בשר בכל ביס" (מעוצב), "מו ומו ‎ \100‏ 6 100" (מעוצב)

המבקשת: מ.מ. בשר בכל ביס בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מועתז גאבר

המבקשת 2: מו ומו הבשריה (1984) בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עמיר פרידמן

1. בפני בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר.

2 המבקשת 1 הגישה ביוס 7.8.2012 בקשה מספר 248728 לרישום סימן המסחר המעוצב " סס1 " בשר בכל ביס" בגין בשר, דגים, עופות וצדי; תמציות בשר; פירות וירקות משומרים, מיובשים ומבושלים; ריבות, מרקחות, לפתנים, ביצים, חלב ומוצרי חלב; שמני ושומני מאכל, בסוג 29 וכן בגין שירותים להספקת מזון ומשקה ולינה ומנית בסוג 43. הסימן המבוקש לרישום נראה כך:

3 המבקשת 2 הגישה ביוס 27.11.2012 בקשה מספר 251439 לרישום סימן המסחר המעוצב "מו ומו סס]/ .8 סס1/", בגין בשר, עופות וציד; תמציות בשר; אומצות ; מוצרי בשר, בסוג 29 וכן

בגין שירותים להספקת מזון ומשקה, מסעדה בשרית; בסוג 43. הסימן המבוקש לרישום נראה כך:

סס!! .8 ססו\

4. מחלקת סימני המסחר סברה כי הסימנים דומים עד כדי להטעות ולפיכך הפעילה בין שתי הבקשות הליכי תחרות על פי סעיף 29 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה").

5 לנוכח העובדה שהצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם הורתה המחלקה על הגשת ראיות הצדדים על מנת שיוכרעו וכויותיהם בסימנים וייקבע איזה מביניהם ימשיך בהליך הבחינה.

6. ביוס 2.7.2013 הגישה המבקשת 2 שלושה תצהירים כדלקמן:

א. תצהירו של מר אמיר לוי, בעלים ומנהל המבקשת. מר לוי העיד כי העסק שבבעלותו החל לפעול בשנת 1984 וכי רישם את שם העסק "מו ומו" כבר בשנת 1985. מר לוי העיד עוד על המוניטין שצבר העסק, אשר החל כאיטליה והפך למסעדה בה מופעל איטליז. מר לוי הגיש כתבות עיתונות ואינטרנט אודות המסעדה שפורסמו בשני האחרונות וכן צירף סרטונים של תכניות טלוויזיה אשר עסקו במסעדה. עוד פירט מר לוי את פניות בא כוחו למבקשת 1 לחדול משימוש בסימן המבוקש על ידיה.

ב. תצהירו של מר צחי בוקששתר, שף ומסעדן. מר בוקששתר העיד על הכרותו עם העסק "מו ומו", אשר פועל למעלה מעשרים שנה.

ג. תצהירו של מר יחיאל גורפינקל, עיתונאי מזון. מר גורפינקל המשמש כעיתונאי בתחומי המזון והמשקאות בעיתון גלובס ובאתר האינטרנט מפה, העיד אף הוא על הכרותו עם העסק של המבקשת 2 במשך שנים רבות.

7 המבקשת 1 לא הגישה ראיות.

בדיון שהתקיים בפני היוש סיכם בא כוח המבקשת 1 לקבל את תצהירי העדויות ללא חקירה נגדית ומבלי לחלוק על העובדות המפורטות בהם. לפיכך סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל

פה.

במהלך דיון הבהבה בה המבקשת 1 מן הבקשה לרישום סימן המסחר בסוג 43 ולפיכך טיעונה התמקד בהמשך הליכי הבחינה של הבקשה בסוג 29 בלבד.

המבקשת 1 טענה בפניי כי יש מקום להורות על רישום שני הסימנים במקביל בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודה וזאת בשל העובדה שישנם הבדלים בין הסימנים, במראה, בצליל ובסוג הסחורות. אולם להבדלים במראה טענה המבקשת 1 כי בעוד שסימןה כולל רכיבים רבים, סימןה של המבקשת 2 מורכב מהמילים "מו ומו" בלבד בעברית ובאנגלית. עוד טענה

המבקשת 1 כי צליל הסימנים הינו שונה מכיוון שאופן ההגייה של סימןה הינו "ססות ססגת" בעוד שבסימן המבקשת 2 מופיעה "וו" החיבור.

המבקשת 1 טענה עוד כי מוצריה הונים משונים מהמוצרים והשירותים של המבקשת 2 במובן זה שהמבקשת 1 מפעילה דוכן "מזון מהיר" בו מוגשות מנות הכוללות "חתיכות קטנות של בשר" ואילו המבקשת 2 עוסקת בנתחי בשר גדולים המוגשים במסעדה יוקרתית. עוד טענה המבקשת 1 כי המנות הנמכרות על ידיה נקראות בפי לקוחותיה "מו מו" בעוד שהמבקשת 2 מכנה כך את המסעדה אותה היא מפעילה אך לא את המוצרים הנמכרים.

המבקשת 1 ביקשה עוד להדגיש כי בקשתה לרישום הסימן הוגשה בתוס לב וכי היא נהגה באופן זה לכל אורך ההליך. עוד הדגישה המבקשת 1 כי על פי הראיות שהוגשו נראה כי המבקשת 2 לא עושה שימוש בסימן הכולל את הכיתוב באנגלית, אלא בעברית בלבד.

המבקשת 2 טענה בפניי כי אין מקום להורות על רישום מקביל של הסימנים. עוד טענה המבקשת 2 כי יש לתת לה עדיפות בהליך וה בשל העובדה שהסימן המבוקש על ידיה הינו בשימוש כבר משנת 1984, היא צברה בו מוניטין רב כפי שעולה מן הראיות שהגישה ובשל כך שהגישה את הבקשה לרישום הסימן בתוס לב. עוד הבהירה המבקשת 2 כי היא מפעילה מסעדה ואטליה וכן דוכני מזון הנושאים כולל את הסימן המבוקש.

המבקשת 2 פירטה בסיכומיה כי היא עושה שימוש בסימן המבוקש על ידיה, אך לרוב השימוש הינו בעברית ולא באנגלית.

שלושה השיקולים להעדפת בקשה אחת על פנייה ראויה בהליך בקשות מתחרות לפי סעיף 9 לפקודה והס: מועד הגשת הבקשות לרישום; מידת השימוש שעשה כל צד בסימן המבוקש

על ידיו; ותוס הלב של הצדדים בבחירת הסימנים (ע"א 8778/04 מחלבות יוטבתה בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 30.4.2007).

מבין השלושה מועד הגשת הבקשות לרישום הינו המשמעותי פחות. לעניין זה אין מחלוקת כי המבקשת 1 הגישה את בקשתה לרישום מספר חודשים לפני המבקשת 2. איש מהצדדים לא טען כי בשל כך יש לתת למבקשת 1 קדימות.

זאת ועוד, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בדבר השימוש הממושך והנרחב שעושה המבקשת 2 בסימןה ובאשר למוניטין שצברה, כפי שעלה מהראיות שהוגשו. המבקשת 1 טענה כי המבקשת 2 לא עשתה שימוש בסימן באנגלית וכי השימוש שהוכח הינו השימוש בעברית. אודה כי התעוררה בליבי השאלה אם המבקשת 2 בחרה להוסיף לבקשה לרישום הסימן גם את כיתוב הסימן באנגלית כדי להידמות יותר לסימןה של המבקשת 1. ואולם, משלא שמעתי ראיות בשאלה זו לא יהא בספק זה כדי להכריע את הכף לטובת המבקשת 1.

על השימוש של המבקשת 1 בסימןה ניתן ללמוד אך רק מפרסום באתר משלוח, נספת ז' לתצהירו של מר לוי. מעבר לכך לא נטען מהו היקף השימוש בסימן ומתי הוא החל.

הצדדים נחלקו בשאלה אם המבקשת 1 הגישה את בקשתה בתוס לב. סבורה אני כי לא ניתן לייחס למבקשת 1 חוסר תוס לב בבחירת הסימן ובהגשת הבקשה לרישומו. כפי שעלה מראיות המבקשת 2, האחרונה פנתה בבקשה לחדול מן השימוש בסימן רק לאחר הגשת בקשתה של המבקשת 1 לרישום הסימן. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי המבקשת 1 ידעה על קיומה של המבקשת 2 ועל השימוש שהיא עושה בסימן לפני שבחרה בסימןה והגישה את הבקשה לרישומו.

לסיכום, בשל משך השימוש והיקפו והמוניטין הרב שצברה המבקשת 2 בסימןה סבורה אני כי המבקשת 2 הוכיחה כי יש לביכה על פני המבקשת 1.

לנוכח תוצאה זו יש לדון בבקשתה של המבקשת 1 כי אאפשר רישום מקביל של הסימנים בהתאם לסעיף 30 לפקודה, הקובע כדלקמן:

"(א) לא רשם שהיה שימוש מקביל בתום לב, או שהיו נסיבות למחודדות אחדות המצדיקות לדעתו רישוםם של סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או אותו הגדר טובין, על שמם של בעלים אחדים, רשאי הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות שיראה לנכון או בלעדיהם."

2. לאחר שקבעתי כי שני הצדדים היו תמי לב בבחירת הסימנים, ניתן להפעיל את הסמכות

הקבועה בסעיף 20 לפקודה במידה ויימצאו נסיבות מיוחדות המצדיקות את הרישום. ברור כי

התנאים והמגבלות בסיפא של הסעיף נועדו למנוע את סכנת ההטעיה הנובעת מן הדמיון או הוהות של הסימנים, אשר רישומם נתבקש לבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר.

המבקשת 1 טענה כי הסימנים הונים משונים בהגייה ובמראה. אכן יש שוני במראה הסימנים ואולם ההבדל בהגייה הינו מינורי. לעניין זה לא טענה המבקשת 1 מהו הרכיב הדומיננטי בסימןה.

אדגיש, כי גם אם אניח, לטובת המבקשת 1, כי המבקשת 2 עושה שימוש בסימןה בעברית בלבד, עדיין לא יהא בכך כדי לסייע במיגור סכנת ההטעיה. איני סבורה כי ציבור הלקוחות יראה בהבדל וה משמעותי מספיק כדי להבחין בין שני הסימנים.

גם ההבדלים המועטים על הציעה המבקשת 1 בין השירותים והסחורות של שני הצדדים מספיקים כדי למנוע הטעיה. בשני המקרים מדובר במסעדות בשרי גם אם רמת המחיריס אינה שונה. זאת ועוד, אין זה מצב יוצא דופן כי מסעדה תפתח בר, אשר תהיה בו רמת מחירים נמוכה יותר מהנהוגה במסעדה. למעלה מן הדרוש אציין כי הוכח בראיות שהוגשו כי במסעדה המופעלת על ידי המבקשת 2 מוגשות מנות נוספות ומגוונות ולא רק נתחי בשר שלמים.

יתרה מכך, המבקשת 1 לא השכילה להוכיח את ההבדלים הנטענים בין השירותים והסחורות לאחר שבחרה שלא להציג ראיות כלשהן שיהיו בהן כדי לשכנע בשוני הנטענים.

סכנת ההטעיה מתגברת בעיקר לנוכח העובדה שהמבקשת 2 מפעילה בנוסף למסעדה ואיטליה גם דוכנים בהם נמכר מזון בסגנון מהיר יותר, בדומה לעסק המופעל על ידי המבקשת 1.

יתרה מכך, לא הוצעו כל מגבלות או תנאים שיהיו בהם כדי למזער את האפשרות כי הציבור יטעה באשר למקור השירותים והטובין של המבקשת 1.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כי הליכי הבחינה על פי הפקודה יימשכו לגבי בקשתה של המבקשת 2 לרישום סימן מסחר, בקשה מספר 251439. בקשתה של המבקשת 1, מספר 8 נדחית בזאת.

לאור תוצאות ההליך, תשלם המבקשת 1, מ.מ. בשר בכל ביס בע"מ, למבקשת 2, מו ומו הבשריה (1984) בע"מ, את הוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ כדין בסך 10,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום מתן החלטתי זו, שאחרת יישאו פרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הקבוע לתשלום ועד התשלום בפועל.

לנוכח העובדה שבחינת הבקשה של המבקשת 2 החלה עם הוצאת דו"ח הבוחן ביוס 3, איני רואה צורך להורות כי הבקשה תיבחן על אתר, כפי שביקש ב"כ המבקשת 2

בשולי דבריו בדיון שבפניי. לאחר שב"כ המבקשת השיב על דו"ח הבוחן האמור במכתבו מיום 3, תימשך בחינת הסימן במחלקת סימני המסחר כסדרה.