סימן מסחר 96218 - 11151 (לא מעוצב)

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 96218 - 11151 (לא מעוצב), בקשה לתיקון כתב טענות

מבקשת הרישום: עלית תעשיות בע"מ ע"י ב"כ רן רוטמן ושות', עו"ד (להלן: "המבקשת") המתנגדת: [פרטי המתנגדת] ע"י ב"כ ד"ר שלמה כהן ושות', עו"ד (להלן: "המתנגדת ")

ביוס 22 לדצמבר 1994, הוגשה הבקשה לרישום הסימן מספר 96218, 111517 (לא מעוצב) על ידי חברת עלית תעשיות בע"מ (להלן: "מבקשת הסימן"). הודעה בטרס קיבול נשלחה למבקשת ביוס 22 לדצמבר 1995. הודעת ההתנגדות הוגשה ביוס 22 במאי 1996 מטעם חברת [פרטי המתנגדת] (להלן : "המתנגדת").

ביוס 21 בדצמבר 1997 הוגשו ראיות המתנגדת בתיק זה. ביוס 9 למר 1998 הוגשו ראיות המבקשת. כ-8 שנים לאחר הגשת כתב הראיות המקורי מטעמו של המתנגדת, ביוס 28 ביולי 5 הוגשה בקשת המתנגדת לתקן כתבי טענותיה. ביוס 11 באוגוסט 2005 הוגשה תגובתה של מבקשת הסימן ובה התנגדות להגשת כתב הטענות המתוקן מטעם המתנגדת. ביוס 4 לספטמבר 2005 הוגשה תגובת המתנגדת.

הבקשה אשר עומדת לפני מטעמו של המתנגדת בהליך זה, היא בקשה להגשת ראיות נוספות האמורות להצביע על כך שמבקשת הסימן משתמשת בסימן המבוקש בארץ לצרכי ייצוא ומייצרת בארץ מוצרים הנושאים את הסימן, המפר לטענתה את סימניו, ומיועדים לשיווק בחו"ל. כמו כן, המתנגדת מעוניינת להציג את הראיות הנוספות לצורך פעולות האכיפה שלה, כדבריה, בחו"ל. לבקשתה צירפה המתנגדת נספח אשר מכיל החלטת בית המשפט לערעור היש הצרפתי מיום 29 בספטמבר 2004, ואת לטענתה,

כדוגמה למאמצי האכיפה שלה כנגד המבקשת בתיק זה. בנספח כ לתצהירו של מר [שם] מטעמו של המתנגדת, שהוגש במסגרת הראיות המקוריות, ביוס 21 לדצמבר 1997 ניתו להתרשמות מכמה החלטות של טריבונליס בצרפת, בגרמניה, ביוון ובאזוריס נוספות בעולם. החלטות אלו לכאורה מצביעות על מאמצי אכיפה של המתנגדת כנגד משתמשים

בסימן ‏ 11151 ברחבי העולם.

הבקשה להגשת הראיות הנוספות שהמתנגדת מבקשת להציג בפני בנוגע לפעולות האכיפה שלה בחו"ל, במסגרת בקשה זו, מוגשות באיחור ניכר שכן ההחלטה שצורפה עתה לבקשה נושאת את התאריך 29 בספטמבר 2004, כשנה לפני מועד הגשת הבקשה דנן. ומהי סיבה מספקת לדחות את בקשת המתנגדת. לעניין והראה ד"ר י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בהוצאת חברת אמינון בע"מ, מהדורה שישית, 1991, (להלן :"י.זוסמן"), עמ' 3. כמו כן, ראה החלטת הרשם בתיק זה מיוס 28 בפברואר 2002, שנאמר כי הבקשה להגשת ראיות נוספות הוגשה באיחור ומטעמו הובקשה נדחית.

יתר על כן, גם אשתי מתיר הגשת ראיות נוספות אלה, לא היה בהן כדי לשפוך אור על השאלה האמיתית שבמחלוקת לגבי רישום הסימן המבוקש, במדינת ישראל. להוודע, מערכת סימני המסחר היא מערכת דיני טריטוריאלית ולשימוש המבקשת, גם במידה וקייס, בסימנה בצרפת לא אמורה להיות השפעה על החלטתי בנוגע בארץ.

העיקרון בתיקון כתבי טענות הוא שהמבקש לתקן את כתב טענותיו צריך להראות כי התיקון דרוש על מנת לברר את השאלה שהיא "באמת" במחלוקת. לעניינו ראה י.זוסמן, עמ' 320.

השאלה אשר עולה היא האם מפאת הזמן הרב שעבר בניהול המשא ומתן שהתארך רבות (כ-8 שנים) יש כדי להצדיק התרת הבאת ראיות נוספות בפני. עניין סופיות הדיון הוא ממושכלות היסוד שבכל הליך משפטי, ומי שמבקש דחייה בהליך ונכנס לתוך משא ומתן צריך לקחת בחשבון כי העובדות עלולות להשתנות במהלך תקופת המשא ומתן. לא ייתכן כי הצדדים, או צד מן הצדדים, יתפסו בחבל בשני קצותיו. מן הצד האחד יאמרו: הננו זקוקים להארכות מועד לצורך המשא ומתן; ומן הצד השני, במידה והמשא ומתן לא צלח, בחלוף שנים לא מעטות, יאמרו כי כעת השתנו הנסיבות ויש צורך בתיקון כתבי הטענות. מהלך כגון זה יגרום להליכים המשפטיים להתארך בצורה בלתי סבירה, וכך יגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר.

בית המשפט העליון בהמ' 423/60 שטוצינסקי, פ"ד יד, 2229, עמ' 2230 כי:

"העובדה שתוך המועד שנקבע להפקדת הפקדון פתח המעמד במשא ומתן עם המשיב לשם עשיית פשרה, אינה משמשת צידוק לכך שזניח את הטיפול בערעור."

הלכה פסוקה היא כי משא ומתן להשגת פשרה בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, ראה ע"א 412/83 אבו-ניל נ' סקראן, פ"ד לח(3), 166, ומהלכה זו ניתן להקיש לענייננו.

כמו כן, בית המשפט בשאלה של סדרי דין לא מתיר תיקון של כתבי טענות שאין תועלת בצידן. לא התרשמתי כי בידי המתנגדת ראיות מהותיות הנמצאות בלב המחלוקת. אדרבא, מדובר בראיות אשר הן שוליים ביותר לשאלה המרכזית הנתונה במחלוקת בתיק זה.

לתימוכין ראה החלטת בית המשפט העליון המ' 32/52 הניה ברנט נגד צבי אבני, פד"י, כרך ו', ע' 442, 445, וכן י.אוסמן עמ' 319 :

"הצד אשר מעוניין להוסיף לכתב התביעה עובדה שאינה לאחר הגשת כתב התביעה, לא שאלה שבאמת היתה שנויה במחלוקת כאשר הגיש את כתב התביעה מעמיד לדיון, ולדשות לתת לו."

1. תקנה 41 לתקנות סימני המסחר, 1940 קובעת כי:

"שום צד לא ימנע לא יהיה מספת, אולם בכל משפט בפני הרשם, רשאי הרשם בכל זמן שהוא, אם ימצא זאת לנכון, ליתן למבקש או למתנגד רשות להגיש כל ראייה בתנאים אשר ישווה בעיניו, בין בענין ההוצאות ובין בעניין אחר."

[ההדגשה אינה במקור, מ.נ.]

עינינו הרואות, מדובר בשיקול דעת נרחב מאד של הרשם אשר להתיר או לא לבאת ראיות נוספות בכל שלב של ההליך בפניו. כמו כן, התקנות מורות כי מסתיימה מסכת הגשת הראיות לא תונח כל ראייה נוספת אלא במקרים חריגים. לעניין והראה החלטת כב' הרשם גולדברג מיוס 3 לספטמבר 1998 בעניין התנגדות לרישום סימני מסחר מס' 105772,3,4 (בקשה להגשת ראייה נוספת) 02111 025/11 נ' אפעז בע"מ. לא עלה בידי המתנגדת בהליך זה, כדי להוכיח כי מדובר במקרה חריג המצדיק הגשת הראיות הנוספות.

2 לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה להתרת הגשת הראיות הנוספות.

3. אני מורה כי המתנגדת בהליך זה תשלם את הוצאות הבקשה בסך 1500 שקל למבקשת הסימן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ד"ר מאיר נועס,

חצר מאיר נועס 54678313-]96218 רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתן בירושלים ביוס כ"ח תשרי תשס"ו 1 באוקטובר 2005