סימן מסחר 95068, 107574, 107575 - בקשה לביטול הליך לפי סעיף 9

ההחלטה:

ואין הוא במישוש. הקניין הדוחני סודו בדין וסופו בדין. הקניין הרוחני הינו, מעיקרו, יצירת נורמטיבית מופשטת. בהיעדרו של נכס תלת ממדי, החוק או ההלכה הם הקובעים והם האמורים לקבוע אימתי יקום ויה קניין רוחני פלוני, מה היו תנאי קיומו, מה היה תחום פדישתו, מה תהיינה מגבלותיו. זכות הקניין הדוחני הינה זכות (ללבות זכות מן ההלכה): החוק או ההלכה הסוגרי הזכות, ובהיבטל החוק או ההלכה תיבטל מאליה אף זכות הקניין הרוחני. להבדל זה שבין הקניין המוחשי לבין הקניין הרוחני נודעות תוצאות חשובות לענייננו, כפי שנראה עוד להלן,

קניין דוחני הינו, כאמור, פרי רוחו של האדם ואין הוא נתון מן הטבע, הדין לדבות ההלכה הם שיצלוהו והם הקובעים את גבולותיו ואת תוכנו. כבכל דין או נורממה אחרים, אינטרסים שונים מתרוצצים בחלק המערכת ומושכים לצדדים. לסופה של מערכה באה ההכדעה - על הרוב נוצרת פשרה בין הניצבים והוא החוק המתקבל. לעניינו של הקניין הרוחני, זו היא התמונה (הכללית) המצטיירת: קודם היות החוק שליט עקדון חופש העיסוק וחופש ההתחדות. הפרט בחברה רשאי לנהוג את חייו כרצונו כל עוד אין הוא פולש לתחום הזולת; ובהיעדר דין הקובע זכויות קניין רוחני, אין כל איסור, למשל, על פגיעה ב"פטנט" (שאינו קיים); על פגיעה ב"מדגם" (שאינו קיים); על חיקוי ועל העעתקה של מוצרי הזולת או יצירות הזולת; ובלבד שאין במעשה הפגיעה, החיקוי או ההעתקה משטרמית או הטעיה. השוק הוא חופשי, וכל הרוצה ליטול מן השוק בא ונוטל. מגמה זו של שוק חופשי יכולה שתשאב חיזוק ועידוד בימינו גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וביחד מחוק יסוד: חופש העיסוק. עד כאן עקרון השוק החופשי, עיקרון הקיים קודם היות חוק שנושאו הוא קניין לוחני,

חוק שייעודו יציאתה של זכות קניין רוחני - יצירתה של זכות וקביעת תחום פרשתה - מגביל באותו תחום את חופש העיסוק והתחדות. ואולם עצם קנון חופש העיסוק ממשיך להתקיים - כעיקרון משפטי חי ומושם, עיקרון המצמיח זכויות וחבויות - גם לאחד היות החוק, ובשני מובנים אלה: ראשית לכל, באותם שטחי מחיה שהחוק אינו קובע בהס הסדרים, בין הסדרים החיוביים ובין הסדרים השליליים - ממשיך עקרון חופש העיסוק והתחדות לחיות את הייו כמקדם. שנית, הסדרים שהחוק קובע - בין הסדרים החיוביים ובין הסדרים השליליים - יפודשו על מצע עקרון חופש העיסוק והתחרות. ובדברנו ב"פרשנות" - בשפתנו הדלה - מכוונים אנו, כמובן, לא אך לאופני פירוש ולדרכי הבעה אלא לפרשנות במובנה המהותי, דהיינו, למיזוג נורמות: מיזוג עקרון חופש העיסוק בנודמות שקבעו החוק החרות. כך, למשל, אפשר שעקדון חופש העיסוק והתחדות - בעוצם ידו כי-רב - יביא אותנו לפירוש חוק על דרך שלא נכיד בקיומו של הסדר שלילי בנסיבות אלו ואחדות. אמל בהקשד זה דניאל פדיימן במאמרו "ההעתקה כזכות", הפרקליט לה (תשמ"ד -1983) 449, 455:

"מונופולין מטעם החוק בענינים שבין מתחדים מסחדיים... אמנם ניתן, אבל במשודה?; וטוב הדבר, כי הוא לטובת הציבור וללווחתו, כלכלתנו חופשית. תקופת הלטיפונדיות והגילדות למיניהן הלפה -עברת מן העולס. בכל מקום בו תמצא מונופול או זכויות -יתר כלכליות אחדות, שם גם תמצא מי שינצלם לתועלתו הפדטית בצודת לווחים בלתי- סבירים והקשחת תנאים, על חשבון הכלל. והיפוכו של דבר בתנאי תחלות חופש:ת."

מועדי השתכללות ופקיעה של זכויות בקניין הרוחני התעשייתי, הרישום שבו עסקינן (מה שקרוי בלעז עזס6קסעק [18005018), נקבעו במסגרת על ידי המחוקק על מנת ליצור וודאות לגבי הבעלות בקניין הרוחני התעשייתי, עליה ניתן ללמוד רק מהרישום בפנקס הפטנטיס והמדגמיס או בפנקס סימני המסחר. אין רשם הפטנטים יכול להכיר בזכות הטעונה רישום בפנקס, אם זו לא נרשמה כדין.

אמנם, לעיתים מתקיימת גמישות מסוימת. כך, סעיף 179 לחוק הפטנטיס מאפשר לבית המשפט להעניק לבעל פטנט סעד רטרואקטיבי על הפרת פטנט שנעשתה ביו מועד הפרסום ומועד הענקת הפטנט, אולם אין ללמוד מכך כי הזכות לפטנט הייתה קיימת טרס רישומו. ראה בעניין זה את החלטת כבוד רשם הפטנטים (בתוארו אז) מר משה גולדברג בפרשת

מיוס 2 ביוני 2002, שס נקבע בסעיף 4, כך:

"רישום פטנט [...] אינו הצהרה על זכות שהייתה קיימת בעבר לרישום פטנט, כי אם פעולה, בעלת תוקף רטרואקטיבי, הנדרשת לצורך שכלול זכות הקיימת בהווה [...]. בדומה, גם כאשר דושם הרשס את דבר ביטולו של פטנט, המדובר ברישום הפועל רטרואקטיבית [..]"

רגע היוולדה של זכות המבקשת להגנה על אמצאתה מעבר לתקופת הפטנט הבסיסית של 0 שנה הינה יוס מתן צו ההארכה. זוהי נקודת החיתוך, אף אס התנאים שאפשרו את מתן הצו למבקשת היו קיימים לפני כן. ברוח וקבע בית המשפט העליון בפרשת רע "א. 4 רושם הפטנטים נ' 606ו1וחז. 1 1161361 660101841 כי בעלת פטנט אשר איחרה את המועד לבקשה לצו הארכה בכחמש שניס אינה זכאית לצו הארכה, אף אס היא מילאה את התנאים המהותיים לצו במועד הרלוונטי. כבוד השופטת מריס נאור קובעת בסעיף 22 לפסק הדין כך:

"דקורדטי טענה לפגיעה בזכות הקניין שלה. טענה זו אין בידי לקבל, לדעתי, לא התגבשה זכות קניין לניצול הפטנט לתקופה שמעבר ל.20 שנה. זכות קניין זו מתגבשת רק עם הגשת בקשה לצו הארכה ואישודה. לכל היותר הייתה לרקורדטי זכות קניינית בכוה, אך נוכח מחדלה לבקש במועד צו האלכה לא התגבשה הזכות."

[ההדגשה אינה במקור - מ.נ.]

המבקשת, בעניינו, הגישה אמנס את בקשתה לצו הארכה במועד ולא התרשלה כלל ועיקר, ואולם אין בכך ללמד כי כוותה לצו ההארכה התגבשה לפני מועד הענקת הצו כדין. סעיף 4,(ח) לחוק הפטנטיס קובע כי צו הארכה נכנס לתוקף ביום הפרסום לפי סעיף 64ה לחוק, קרי ביוס פרסוס הכוונה להעניקו. זכות זו אינה משתכללת מיידית ביוס הפרסוס אלא באופן רטרואקטיבי, עס תוס תקופת ההתנגדות הקבועה בסעיף 64ו לחוק. כלומר, זכותה של המתנגדת לניצול הפטנט שברשותה מעבר לתקופת הפטנט הבסיסית התגבשה רק לאחר שלא הוגשה התנגדות לצו במועד, והיא תקפה מיוס הפרסום, קרי 20 בנובמבר

אם כן, ברי כי לפני מועד הפרסום לא הייתה בידי המבקשת זכות קנויה לצו הארכה. זאת, אף שנפל פגם מינהלי בפעולת הרשות, אשר גרם לאיחור במועד פרסוס הצו.

בדיקת הזכאות לצו הארכה על ידי בוחן ופרסומו ברשומות הינס אקטים מינהליים. למרות הפגם שבפרסום המאוחר, הפרסום תקף וממילא לא תרצה המבקשת לטעון כי הפגם המינהלי חמור עד כדי בטלותו. ראה בעניין זה את החלטתו של כבוד רשם הפטנטיס (בתוארו או) מר משה גולדברג בעניין [613 .1.8 נ' ..5.8.1 בו[1]8 זסזסותסוטבה (בקשות מתחרות לסימן מסחר 95068, 107574, 107575 - בקשה לביטול הליך לפי סעיף 9), מיום 11 במר> 1999, שם נדונה נפקותה של קביעה עובדתית שגויה של בוחן סימני מסחר. בסעיף 66 להחלטה, נקבע כך:

"למבקשת [...] אין 'זכות' שלא תיפול טעות בתום לב בשיקול הדעת המקצועי או המשפטי של הבוחן. [...] פעולה מוטעית של הדשות תופשת ומשתכללת !יש לה תוצאות משפט:ות."

יחד עס זאת, לרשם הפטנטים סמכות לתקן טעויות ופגמים אשר נפלו ביומן הפטנטים, מכוח סעיף 170 לחוק הפטנטים. ואולם, במקרה הנדון, תיקון רטרואקטיבי של תאריך פרסום צו ההארכה לא ימנע מהמבקשת כל נזק ולכן אין הצדקה לנקוט בו, כהליך הפתוח להתנגדות הציבור לפי סעיף 170(ג). כפי שיתברר להלן, הוראות המעבר של חוק התיקון מחילות את הדין החדש אף על צווי הארכה שניתנו טרס תחילתו, כל עוד לא פקע הפטנט הבסיסי (וזה המצב בענייננו), כך שאין בהקדמה כזו או אחרת של מועד תחולת הצו כדי לסייע למבקשת. חריג לתחולה הרטרואקטיבית של הדין החדש קבוע בסעיף 22(ב) לחוק התיקון, לפיו תנאי הוכאות החדשים לצו הארכה הקבועים בסעיפים 64(ד)(5) ו-64(ד)(6) לחוק לא יחולו על צווי הארכה שניתנו לפני תחילת חוק התיקון. משקבעתי כי מועד תחולת צו ההארכה שניתן למבקשת הוא יוס הפרסום, וזה קודס ליוס תחילת חוק התיקון, ממילא נופלת המבקשת בגדרי סעיף 22(ב). כמו כן, המבקשת ממילא עומדת בתנאי סעיף 64(ד)(5) על סמך צו ההארכה לפטנט הייחוס שקיבלה לא מכבר בארצות הברית וכן בתנאי סעיף 6/164) על סמך צווי ההארכה שניתנו לפטנט הייחוס במדינות הרשומות בחלק ב' לתוספת הראשונה בחוק הפטנטים.

פרשנות הוראות המעבר

סעיף 22 לחוק התיקון קובע את הוראות המעבר לדין החדש:

"(א) הוראות החוק העיקרי, כנוסחן בחוק זה, למעט הוראות סעיף 4) לחוק העיקרי כנוסחה בסעיף 18 לחוק זה, יחולו גם על בקשות למתן צו הארכה שהוגשו לפני תחילתו ועל צווי הארכה שניתנו לפני תחילתו, ובלבד שטרם פקע תוקף הפטנט הבסיסי שלגביו ניתן צו ההארכה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ייפגע תוקפם של צווי הארכה שניתנו לפני תחילתו של חוק זה מחמת שלא עמדו בדרישות המפורטות בפסקאות (5) או (6) שבסעיף 64(ד) לחוק העיקרי, כנוסחן בסעיף 3 לחוק זה."

מלשונן הברור של הוראות המעבר עולה כי הדין החדש חל - במגבלות מסוימות - למפרע, ויש בו כדי להשפיע על זכויות שהתגבשו טרס תחילתו. אמנס, חזקה פרשנית היא כי חוק חל באופן פרוספקטיבי. ואולם, חזקה זו יכולה להיסתר על ידי החוק. ראה בעניין וה את דברי בית המשפט העליון בפרשת ע"א 27/64 בדר נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, פ"ד יח(1) 295, 300 :

"כלל גדול בפרשנות חוקים הוא, כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא כן משתמעת הודאה למפרע במפודש או באופן ברוד מן החוק. אבל במה דברים אמודים? 'חוק נחשב לדטרוספקטיבי, אס הוא מבטל או פוגע בזכות קנויה שנרכשה לפי חוקים קיימים, או אם הוא וצד התחייבות חדשה או מטיל חובה חדשה או פסול חדש בקשר לעסקות או תמודות שנעשו בעבר.'"

תכליתה של חזקה זו למנוע פגיעה בזכויות מוקנות, כל עוד המחוקק לא שס דעתו לגרוע מהן. כך קובע כבוד השופט ויתקון בפרשת בג"צ 122/73 עבאדי נ' שר הפנים, פ"ד כה(2) 3, 259:

"הכלל הוא שבאין כוונה אחרת משתמעת, חזקה על המחוקק שלא התכוון לפגוע בזכויות קיימות ושנתן את הוראותיו בתוקף מכאן ולהבא ולא למפרע." לדעת אחרים, תכלית חזקת האי-רטרוספקטיביות עיקרה שמירה על וודאות ויציבות משפטית. ראה בעניין אה דברי פרופ' ברק בספרו פרשנות במשפט (נבו, 1993), כרך שני - פרשנות החקיקה, עמוד 634:

"אמת, חזקה על חוק שאינו בא לפגוע בזכויות מוקנות. זוהי חזקה

העומדת על רגליה היא, והנגזרת מזכויות האדם הבסיסיות. בצדה

קיימת חזקה אחת, שעניינה תחולה דטדוספקטיבית של דבר חקיקה,

חזקה זו נגזרדת ממגוון שיקוליס חוקתיים. במרכזם עומדת הוודאות,

הביטחון והיציבות במשפט. הפגיעה בזכויות מוקנות קשודה כמובן,

לשיקוליס אלה, אך אין היא עומדת במרכזם." בתחומי הקניין הרוחני התעשייתי שני שיקולים אלו כנגד חקיקה למפרע שלובים יחדיו. הבעלות בפטנט, כקניין בלתי מוחשי, נלמדת רק מתוך הרישום בפנקס הפטנטים, עליו מסתמך הציבור על מנת לדעת אילו אמצאות עברו לנחלת הכלל ואילו מוגנים עדיין, ועד מתי, בזכות מונופולין. באותו אופן, לבעל פטנט אין דרך לשמור על קניינו הרוחני (מתחת לכרית או בכספת), אלא באמצעות הרישום בפנקס. אין ספק, שינוי הרישום בפנקס בעקבות חקיקהתרופה הגנרית דורשים זמן. [...) אשר כל כן, התיר התיקון לחוק להתחיל ביצוע פעולות ניסוי לצורך קבלת רישוי, ל"יצרן הגנרי", עוד לפני תוך 20 שנות הפטנט.

מאידך, רצה המחוקק לפצות את "תעשייה האתית" של התרופות, היא התעשייה אשר פיתחה את התרופה המקורית, על כך שה"יצרן הגנרי" וכל לחדור לשוק עם תרופתו הגנרית מייד תוך תום תקופת 20 השנה של נוצת הפטנט. כן חפץ המחוקק לפצות את "תעשייה האתית" על התקופה בה אסור ש של צו ההארכה ;[...]"

"64ז. כל סיבה שלפיה מוסמך הרשם שלא לתת צו ההארכה או לשנות את תקופת תוקפו של צו ההארכה כפי שהתבקש בבקשה למתן הצו, היא עילת התנגדות למתן הצו או לתקופת תוקפו, לפי העניין."

"64יא. הרשם רשאי, לפי בקשת כל אדם שאינו בעל הפטנט הבסיסי או בעל רישיון ייחודי, לבטל צו ההארכה או לשנות את תקופת תוקפו, אם מצא כי קיימת עילה שעל פיה ניתן להתנגד למתן צו ההארכה או להתנגד לעניין תקופת תוקפו; דיני ההתיישנות לא חולו על בקשת ביטול לפי סעיף זה."

באופן דומה, עילה לקיצור תקופת צו ההארכה נוספה במסגרת תיקון מספר 7 לסעיף 182 לחוק הפטנטיס כטענת הגנה בפני הפרה.

ככלל, וכויות רשומות בקניין הרוחני התעשייתי (פטנט, סימן מסחר) מתגבשות רק לאחר שפורסמו להתנגדויות הציבור ולאחר שלא הוגשו כנגדן התנגדויות בתוס המועד שנקבע לכך, או לחילופין לאחר שהתנגדויות שהוגשו נדחו. כמו כן, במידה ומלכתחילה לא הייתה זכאות על פי דין לזכות בקניין רוחני רשם, ניתן, ככלל, לבקש את ביטולה ללא תלות בדיני ההתיישנות. תקופת תוקפו של צו ההארכה, לפי לשון הדין הישן, אינה מגלה תכונות אלו. ייתכן שיש ללמוד מכאן כי המחוקק ראה בתקופת תוקף צו ההארכה זכות התלויה בחישוב טכני של מועדים, משנית לזכות המהותית שבעצם הוזכאות לצו ההארכה. אולי בשל כך בחר המחוקק להחיל למפרע את הדין החדש על אופן חישוב תקופת תוקף של צווי ההארכה אך להיעצר בכך ולהפעיל באופן פרוספקטיבי את הדין הנוגע לתנאי הוכאות לצווי ההארכה.

לטעמי, הוראות המעבר, בקובנו כי הדין החדש יחול רק על צווי ההארכה אשר הפטנט הבסיסי לגביו ניתנו היה תקף בעת תחילת חוק התיקון, ועל קו המפריד שנקבע בהן בין הוראות הדין החדש המוחלות למפרע ואלו המוחלות באופן פרוספקטיבי, יכולות להיחשב, באופן גבולי, כאמצעי שפגיעתו פחותה. די לי בכך על מנת לקבוע כי מבחינה זו הן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה. קביעה כי דבר חקיקה של כנסת ישראל אינו חוקתי אינה דבר של מה בכך, עליה להיבדק בדקדקנות יתרה, והיא ראויה להיעשות רק במקרים בהן הפגיעה בזכויות יסוד אוקת וחד משמעית.

מבחן המידתיות - המידתיות במובן הצר - עורך השוואה בין מידת התועלת שבאמצעי הנבחר להשגת מטרת החקוק ובין הפגיעה בזכויות יסוד הנגרמת בכך. במקרה שלפנינו, וזכויות המבקשת לניצול הפטנט מעבר לתקופת ההגנה הבסיסית של 0 שנה אינה נפגעת באופן מוחלט. לפי הדין החדש המבקשת זכאית לצו ההארכה לתקופה של 365 ימים (כפי שיתברר להלן), או לתקופה ארוכה יותר שתחושב סופית כשיינתן לה

צו ההארכה הקבוע בארצות הברית, בעוד לפי הדין הישן הייתה זכאית, לטענתה, לצו ההארכה לתקופה של 1825 ימים. אם מטרת המחוקק בקביעת נקודת האיזון החדשה בין התעשייה האתיות והתעשייה הגנרית משקפת את שיקולי העדפת התעשייה המקומית הגנרית (או פתרון "מעמדה הנחות"), אין מדובר בפגיעה מידתית בזכות הקניין של המבקשת. פקיעתו המוקדמת של צו ההארכה של המבקשת יגרום לכלכלה הישראלית אך במעט, וזאת באופן לא פרופורציוני עם הפגיעה בזכות הקניין של המבקשת. ואולס מאידך, אם תכלית חוק התיקון כוללת גם את הוזלת מחיר התרופות לציבור, ואין בידי לקבוע אחרת, ייתכן ומדובר בפגיעה מידתית שכן הרווח לציבור מפקיעה מוקדמת של צו ההארכה של המבקשת הוא רווח ישיר ומדיד.

אודה ואתוודה, התלבטתי לא מעט בעניין עמידת הוראות המעבר בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בעבר, בהחלטה בעניין 81161300ץ58₪01-5, בקשה לתיקון בו הארכה של פטנט מספר 97612, מיוס 27 ביולי 2005, שס התבקש תיקון תקופת תוקפו של צו ההארכה לאור פרשנות החוק החדשה שהתגבשה בפרשת 686זהעסצ1, התבטאתי כדלקמן:

"חקיקה, מטבעה, עוברת שינויים עם חלוף העתים. כך, גם הפסיקה הכרוכה בחקיקה עוברת שינויים. הנני סבור כי צו ההארכה מרגע שניתן, אין לשנותו שכן הציבור הרחב מסתמך על תאריך הפקיעה הרשום בפנקס, בין אם קרוב או דחוק הוא. יש לשנותו רק אם נעשתה טעות בחישוב,

בהערת אגב אציין כי ייתכן ובקרוב ישונה החוק בנוגע לצווי ההארכה ותקופת ההארכה תקוצר (פורסמה הצעת חוק מטעם הממשלה, ה"ח 7, כ"ח בסיון התשס"ה, 5 ביולי 2005). גם כאן לא יהיה זה סביר לשנות למפרע את צו ההארכה ולקצר את תקופת תוקף הפטנט. אין כל הגיון בהארכת וכיווץ צווי ההארכה רטרקטיבית כל אם משתנה הדין או שניתנת החלטה תקדימית."

אוכל לעמוד מאחורי דבריס אלו גם היוס. ואולס, אותה הצעת חוק ראשונית מיוס 5 ביולי 5, שונה היא מהנוסח הסופי שהתקבל כתיקון מספר 7. הוראת המעבר שבהצעת החוק קבעה בזמנו כי הדין החדש יחול למפרע על כל צו ההארכה שניתן לפני תחילת החוק. כך, במקרה של צו ההארכה לגבי פטנט שתקופת הגנתו הבסיסית פקעה לפני תחילת החוק, וזכות המוננופולין על המצאה תקפה מכוח צו ההארכה, זכות המוננופולין של בעל צו ההארכה הייתה נשללת באופן מיידי. חוק התיקון, לעומת זאת, קובע כי הוראותיו יחולו למפרע רק על צווי ההארכה המתייחסים לפטנטים שהיו תקפיס (בתחוס ה-20 שנה) ביום תחילת החוק, כך שזכות המוננופולין בהמצאה היא מכוח הפטנט הבסיסי ושלילת צו ההארכה או קיצורו אינס גורריס שלילה מיידית של זכות המוננופוליו. כמו כן, לפי הצעת החוק הראשונית, הוראות הדין החדש היו אמורות לחול למפרע באופן גורף, בעוד לפי חוק התיקון כפי שהתקבל, רק אופן חישוב תקופת הזכאות חל למפרע, בעוד תנאי הזכאות החדשים חלים באופן פרוספקטיבי.

המקרה שבפני הינו גבולי. ללא כל ספק קיימת פגיעה בזכות הקניין של המבקשת. עם זאת, ההחלה למפרע של הדין החדש נעשתה על ידי המחוקק באופן מוגבל, תוך מתן איזון מסוים, ואין בידי לקבוע כי מדובר בחריגה מסמכות של הכנסת. אשר על כן, אם המבקשת חפצה לשנות במידה זו או אחרת את נקודת האיזון, ה"שדה" לכך הוא בכנסת ישראל ולא על שולחנו של רשם הפטנטים. למותר לציין כי אין לראות בקביעתי זו כל נקיטת עמדה במאבק הלגיטימי דנן בין תעשיית התרופות האתיות ותעשיית התרופות הגנריות לגבי מיקומה הראוי של נקודת האיזון ביניהן במסגרת דיני הפטנטיס.

לאור כל האמור לעיל, יינתו למבקשת צו ההארכה לתקופה שתיקבע לפי הוראות תיקון מספר 7.

כאמור, תקופת תוקפו של צו ההארכה תלויה על פי הדין בין היתר בתקופת ההארכה הקצרה ביותר מבין תקופות ההארכה שניתנו לפטנט ייחוס במדינות המוכרות (סעיף 4 (א)) וכן מוגבלת היא במועד הראשון שבו פגה באחת מהמדינות המוכרות תקופת ההארכה של פטנט הייחוס (סעיף 364)). בשלב זה, אין בידי לקבוע כראוי מועדים אלו שכן הצו שניתן למבקשת במדינה מוכרת (כלשון החוק) לתקופה הקצרה ביותר, ואשר פג במועד הקרוב ביותר, הינו צו זמני, אשר תקופת תוקפו המלאה תיקבע רק בהמשך. מדובר

בצו שניתן למבקשת בארצות הברית ביום 15 במארס 2007 מכוח סעיף 1.5.0 35 (156)6()2 לאחר שנקבע על ידי ה- 0211166 81%ות17806 0תה 1ת2816 518605 60זנתנז

(להלן: "11552100") כי פטנט 4,927,814 (פטנט ייחוס לגבי בקשה זו) וכאי עקרונית להארכה, אולס מועד פקיעתו הקרוב של הפטנט הבסיסי אינו מותיר זמן לבירור תקופת הזכאות. הצו הזמני בארצות הברית ניתן לתקופה של שנה. בהמשך, תקבל המבקשת צו הארכה קבוע, לתקופת ההארכה המלאה לה היא זכאית לפי הדין האמריקאי.

הענקת צו ההארכה למבקשת כעת, תוך הגבלת תקופת ההארכה לפי תקופה שרירותית וזמנית שנקבעה ב-115102, תקפח את זכויותיה של המבקשת ותחטא לחוק. על מנת להבטיח למבקשת את מלוא זכויותיה על פי הדין יש להעניק לה כעת צו ההארכה ומני בלבד, שתקופתו תחושב תוך שקלול הצו האמריקאי, ואשר יוחלף בצו קבוע לכשיתאפשר לקבוע את תקופת זכאותה המלאה של המבקשת. מאחר וצו ומני נחוץ כעת להגשמת זכויות המבקשת לפי החוק (שכן הפטנט הבסיסי של המבקשת יפוג ביום 9 ביולי 2007), ומאחר וממילא מחויב הרשם בסעיף 64טו(ב) לחוק הפטנטיס לתת החלטה בעניין מתן צו הארכה לא יאוחר מתוס תקופת הפטנט הבסיסי, יש לרשם סמכות עזר להעניק צו זמני כאמור, לפי סעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. ראה בעניין זה פרשת בג"צ 757/84 איגוד העיתונים היומיים בישראל נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד מא(4) 337, 370, שם נקבע כי סמכויות עזר ניתנות "במסגרת החוק האמור, לצורך ביצוע המטרות והתפקידים שבלעדיהן לא ניתן היה להגשיס את תכליתו החקיקתית".

3. לאור כל האמור לעיל, הנני מעניק בוואת למבקשת צו ההארכה זמני ביחס לפטנט מספר 8. הצו יהיה בתוקף עד ליום 9 ביולי 2008. לכשתקבל המבקשת צו ההארכה קבוע לפטנט הייחוס בארצות הברית, תחושב תקופת הזכאות המלאה ויינתן צו ההארכה קבוע בהתאם.

ד"ר מאיר נועס

מאיר נועס 58678313-83148] רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביום : 13 יוני 2007 כ"ו סיון תשס"ז