סימן מסחר 93062

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר ד"ר מאיר נועם בקשה למחיקת סימן מסחר מס' 93062

מבקש המחיקה משה תנעמי על ידי ב"כ סורוקר-אגמון, עו"ד ועו"פ

בעלת הסימן מאפיית דגנית עין בר שותפות מוגבלת, ח.פ. 1 -001666 -55 על ידי ב"כ גלי אופינסקי מטעס ליפא מאיר ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה למחיקת סימן מסחר מס' 93062 "מעדני תנעמי" בסוג 30 עבור "פיתה" (להלן: "הסימן"). הסימן הינו מעוצב ונראה כך:

הסימן כולל הודעת הסתלקות לפיה רישום הסימן לא ייתן זכות לשימוש ייחודי במילים "מעדני" ו-"תנעמי" אלא בהרכב הסימן.

עיקרי העובדות שאינן במחלוקת

2. דגנית עין בר שותפות מוגבלת (להלן: "בעלת הסימן"), הינה בעלת מפעל לייצור דברי מאפה.

3 מר משה תנעמי (להלן: "מבקש המחיקה") הינו מנהל חברת תנעמי מזון בריאות בע"מ (להלן: "חברת תנעמי").

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בשנת 1986 ייסד מבקש המחיקה רשת לממכר פלאפל, אשר נשאה את השם "פלאפל תנעמי". הלוגו של רשת חנויות הפלאפל כלל איור של בן העדה התימנית. בתקופת פעילות הרשת פתח מבקש המחיקה מאפייה לאפיית פיתות בעיר רעננה. המאפייה סיפקה פיתות ומוצרי מאפה לחנויות הפלאפל וכן נמכרו בה פיתות לכלל הציבור. חנויות הפלאפל נסגרו כעבור ארבע שניס לערך.

בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת הקיס מבקש המחיקה את חברת "פיתה-הוט" (להלן: "פיתה-הוט") שעסקה בממכר בצקיס קפואים, ובכללס בצקים קפואים לפיתות.

בשנת 1990 הקיס מבקש המחיקה ביחד עס שותף נוסף, מר יובל אלפן (להלן: "אלפן"), וביחד עס חברת אמפי בע"מ ח.פ. 6-067999-51 (להלן: "אמפי") בבעלות משפחת אלפן את חברת פיתהות מעדן בע"מ (להלן: "פיתהות") בתחוס הבצקים הקפואים לאפיית פיתות. בעלי המניות בפיתהות היו בחלקים שווים אמפי ומבקש המחיקה, כאשר מניות מבקש המחיקה הוחזקו בנאמנות. ביום 29 בנובמבר 1990 נחתם זכרון ביום אמפי למבקש המחיקה המסדיר את תנאי העסקתו של מבקש המחיקה. בין היתר, נקבע כי מבקש המחיקה ישמש כמנהל קו היצור והשיווק של פיתהות.

בשנת 1994, עס קריסת רשת המסעדות "נרגילה", אשר היתה הלקוח המרכגי של חברת פיתהות וחברת פיטה-הוט לפניה, הסבה החברה את עסקיה לייצור פיתות טריות אשר ישווקו ישירות לרשתות השיווק. אריזת הפיתות הטריות שייצרה ושיווקה החברה נשאה הן את הסימן "מעדני תנעמי" והן את השס "פיתהות" בצורה מוקטנת. החברה הפכה לספק הגדול ביותר של פיתות טריות לרשתות השיווק הגדולות.

ביום 10.6.94 הוגש הסימן "מעדני תנעמי" לרישום וביום 4.9.1995 הודיעה פיתהות לרשם סימני המסחר כי "הדמות המופיעה בסימן אינה דמות של אדם חי". הסימן נרשם בפנקס על שם חברת פיתהות ביום 4.2.1996.

בשנת 1999 הקימה פיתהות עס שותף נוסף חברת בת בשס "פיתה-טופ בע"מ" (להלן: "פיתה-טופ"), אשר עסקה בייצור פיתות מיוחדות ושיווק תחת הסימן הרשום. בשנת 3 נמכר ציוד חברת פיתה-טופ לחברת תנעמי על ידי כונס נכסים. באמצעות הציוד שרכשה החלה חברת תנעמי לייצר ולשווק פיתות טריות.

ביום 16.10.2002 ניתן צו פירוק ומניעה לחברת פיתהות ומונה לה מפרק זמני, עו"ד ערן טרייסטר (להלן: "עו"ד טרייסטר"). ביום 3.1.2003 ניתן צו פירוק קבוע לחברה, ועו"ד טרייסטר מונה כמנהל מיוחד. תחת ניהולו של עו"ד טרייסטר, ובהתאם להחלטתו, שימש מבקש המחיקה עד תום שנת 2004 כמנהל בפועל של חברת פיתהות וכאחראי על מערך הלקוחות, המחלקים והייצור בחברה. במקביל ניהל מבקש המחיקה את חברת תנעמי, אשר הוקמה בשנת 2002. בשנת 2003 החלה חברת תנעמי לייצר ולשווק פיתות תחת הסימן "ג'פיתה" לבית תנעמי.

1. ביום 9.11.2003 חתמה חברת פיתהות על הסכם עם חברת תנעמי, לפיו כל הפיתות המיוחדות שימכרו על ידי פיתהות לרשתות השיווק באזור הצפון יהיו פיתות אשר תירכשנה מחברת תנעמי. במסגרת ההסכם התחייבה חברת תנעמי שלא לשווק את מוצריה באזור מרכז הארץ ודרומה, ושלא לשווק את מוצריה לרשתות שיווק בצפון, להבדיל משיווק לשוק הפרטי באזור זה.

2. עו"ד טרייסטר הגיש בשם פיתהות ביום 21.9.2003 בקשה דחופה במסגרת תיק פשיטת הרגל למתן צו מניעה האוסר על מבקש המחיקה וחברת תנעמי להפר את זכויות פיתהות בפירוק בסימן המסחר. לטענת עו"ד טרייסטר, חברת תנעמי ייצרה פיתות טריות אשר נראו באריזות המפרות את הסימן. בית המשפט החליט ביום 22.9.2003 כי לאור הסעידים שנתבקשו אין מקום לדון בבקשה על דרך של בקשה למתן הוראות, וניתנה רשות להגיש בקשה מתאימה בערכאה האזרחית (בש"א 18574/03).

3 ביום 12.1.2תווה לסכומים הללו. למעשה, המניע העיקרי אשר עמד מאחורי הצעתה של בעלת הסימן למפרק, היה רצונה לרכוש את סימן המסחר ולעשות בו שימוש בדברי המאפה המיוצרים על ידה.

לתצהיר זה מצורפים, בין היתר, תדפיס משרד החברות בנוגע לחברת תנעמי; העתק הבקשה הדחופה למתן צו מניעה מיוס 21.9.2003; העתק החלטת בית המשפט בבש"א 18574/03 מיוס 22.9.2003; העתק דו"ח רואה חשבון בודק אשר מונה על ידי בית המשפט הממונה על הליכי הפירוק 27.10.2004; העתק הסכם מכר בין המפרק למבין מבקש המחיקה, בשס חברת תנעמי, מיוס 30.8.2005; העתק הסכם מכר בין המפרק לבין בעלת הסימן מיוס 5.9.2005; העתק החלטת בית המשפט הממונה על הליכי הפירוק בבש"א 19336/05 מיוס 18.9.2005; העתק בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש בבש"א 20337/05, תצהיר מבקש המחיקה לתמיכה בבקשה והעתק ההחלטה.

תצהירו של מר יובל אלפן, מנכ"ל פיתהות בעבר. מר אלפן מצהיר כי הקמת פיתהות ופעילותה הצריכה השקעות כספיות לא מבוטלות, שמקורן בכספים שהועברו לפיתהות על ידיו באופן ישיר ובאמצעות אמפי.

0. סעיף 39 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") קובע בהלשון:

"(א) בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס, מחמת שהסימן אינו כשר לרישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שרישום הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום לפי סעיף 28.

(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתוס לב, יכול שתוגש בכל עת.;

(ב)..."

המחוקק קובע מפורשות כי לא ניתן להעלות טענה בדבר אי כשירות סימן המסחר לרישום מלכתחילה לאחר תוס חמש שנים ממועד מתן תעודת רישום סימן המסחר. אולם, בקשה למחיקת סימן בשל כך שהבקשה לרישום הוגשה שלא בתוס לב ניתן להגיש בכל עת. עמד על כך כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ בהחלטתו מיוס 5.6.2008

בעניין "5116 50660 ע1.80", על אף שונה היה שס נושא הדיון:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"...כקבע גבול זמן בתוכו ניתן לעדער על תוקף והיקף דישומו של סימן בפנקס. גבול זה מוסדר בסעיף 39 לפקודה, סעיף התישנות הקובע כי מלבד מקרים של חוסר תום לב, או שימוש בשמו של אדם אחד, לא ימחק סימן מהפנקס בשל היעדר כשירות להרשם בו, לאחר שחלפו חמש שנים מיום מתן תעודת הדישום. השאיפה המודעת להגן על קניינו של אדם שרשם את סימנו בפנקס הביאה את המחוקק לגבול בזמן את אפשרות התקיפה של הסימן. יוצא מכך שסימן שלא היה מי ישערע על תוקף סימנו במשך חמש שנים, בין אם מתו תנאי השוק לא הניבו אדם כאמור, או שעצס עילת הפסלות נולדה לאחר תום אותן חמש שנים, הפך לנכס צאן ברזל ומקומו בפנקס אינו ניתן עוד לעדעוד." (ראו גם: החלטת הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ מיוס 29.6.2008 בעניין בקשה

למחיקת סימני מסחר "675866/"; החלטת כב' הפוסקת בקניין רוחני יערה כספי שושני מיוס 1.3.2009 בעניין בקשה למחיקת סימני מסחר 4 ואח' (בקשות ביניים)).

1. הסימן נשוא דיוננו נרשם בפנקס ביוס 4.2.1996 - כמעט תשע שנים לפני הגשת בקשת המחיקה ביוס 8.11.2005. אשר על כן, הסוגיה שנותרה להכרעה בהליך שלפניי הינה האם הוגשה בקשת הרישום בחוסר תום לב כטענת מבקש המחיקה. יודגש, כי הנטל לשכנע את הרשס כי הסימן נרשם בחוסר תום לב מוטל על מגיש בקשת המחיקה, וזאת מכוח סעיף 4 לפקודה, הקובע כי העובדה שפלוני רשם כבעל סימן המסחר מהווה ראיה לכאורה לתוקף הרישום המקורי ולכל העברותיו שלאחר מכן. אומר כבר עתה, כי לאחר עיון בטענות הצדדיס ובחומר הראיות ושמיעת הצדדיס שטענו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי מבקש המחיקה לא עמד בנטל השכנוע. ודוק, טענתו של מבקש המחיקה בדבר חוסר תום לב של פיתהות היא טענה בעלת משמעות חמורה ביותר המטילה דופי בהתנהלותה, עלולה לפגוע בקניו הרשס על שמה, ושומה היה על מבקש המחיקה להניח תשתית עובדתית מוצקה לביסוסה של טענה זו.

סימן המסחר "מעדני תנעמי" נוצר רק לאחר הקמת חברת פיתהות, ולאור ההחלטה לעבור לייצור ושיווק פיתות טריות במקום בצקיס קפואים לפיתות. עס שינוי הכיוון העסקי האמור, בשנת 1994, התעורר הצורך בעיצוב אריזה וסימן מסחרי לשיווק הפיתות הטריות, שכן עד אז נמכרו בצקיס הקפואים כמוצר בלתי מוגמר בקרטונים ללא כיתוב. על הנסיבות שהובילו לבחירת הסימן עמד העד יובל אלפן בחקירתו:

"כשהוענו למצב שהעסק נכשל (התהלנו לאפות פיתות על -ידי החלטה של אבא שלי לקנות תנודים והכסף של החברה, של אבא שלי, אמפי בע"מ, להכניס כסף ולקנות את התנודים האלה, והחלטנו לאפות פיתות, אז נאלצנו לעשות שקית חדשה, כי לא היה לנו שקית עד אז, היה לנו, ייצרנו בצק קפוא לפיתות. ואז בא תנעמי עם הדעיון שהוא רוצה לקרוא לזה תנעמי כי היה בזמנו פלאפל תנעמי. אמרתי לו - תשמע, פיתות בשם

אלפן לא היו, זה בטוח. אני זוכד שאמדתי את זה, פיתות על שם אלפן לא יהיו, כי אני לא מעוניין בזה בכלל, זה לא מעניין אותי. אתה רוצה על תנעמי? אין שום בעיה. זאת אומרת, הוא בהחלט יזם את העניין הזה, שיהיו פיתות על שם תנעמי. ולכן אמדנו שזה יהיה מעדני תנעמי, הוא הביא באמת את הציוד שהוא טוען שזה אבא שלו, עוד פעם, זה הכל עניין של אמנות, אני מבין, והלכנו עם זה קדימה. זו היתה החלטה משותפת לחלוטין." (עמ' 49 לפרוטוקול הדיון מיוס 27.3.2008)

ובהמשך:

"לא לא, אני מדבר על הלוגו של החברה, על מה שנקרא סימן המסחר. אנחנו יצרנו אותו במשותף, ישבנו ביחד במשרד שלי, (יצרנו אותו במשותף, את המעדני תנעמי, עם הלוגו. אחד-כך הוא נתן את זה לגדפיקא?." (עמ' 50 לפרוטוקול).

שוכנעתי כי הסימן "מעדני תנעמי" נבחר ועוצב על ידי מבקש המחיקה ביחד עם יובל אלפן, הגס שתרומתו של מבקש המחיקה עלתה על זו של מר אלפן. יתר על כן, מחומר הראיות שבפניי עולה כי כוונת הצדדיס היתה לרשום את הסימן על שס החברה, ואת בניגוד לטענתו של מבקש המחיקה כי זכותה של פיתהות בסימן הוגבלה לרשיון בלבד. לא למותר לציין כי נוכח קביעותיי אלה מתייתר הצורך לדון בטענות מבקש המחיקה, לפיהן איור התימני נוצר בהשראת אביו המנוח של מבקש המחיקה וכי פיתהות לא קיבלה את הסכמת שאריו לשימוש בדמותו.

מבקש המחיקה שימש כמנהל הייצור והשיווק של פיתהות, והיה בעל מניות אשר הוחזקו עבורו בנאמנות. מכוח תפקידו בחברה נטל מבקש המחיקה חלק פעיל בניהול השוטף והיה שותף מלא בקבלת החלטות אסטרטגיות. אופן קבלת ההחלטות בחברה ככלל, ובנוגע לרישום סימני מסחר בפרט, נקבע בסעיף 12 להסכם להקמת פיתהות מחדש נובמבר 1990, שנוסחו מדבר בעד עצמו:

"במידה וניתן ודרוש *הא לרשום פטנטים או סימני מסחר בגין עסקי השותפות יעשו זאת הצדדים ובתנאי שיקבלו על כך החלטה משותפת. כך גם אמודים הדברים לעניין הקמת החברה שבמסנודתה תפעל השותפות. בנושאים אלה כמו בכל נושא אחר (למעט עניינים שוטפים בסדר גודל קטן) על כל החלטות השותפות להתקבל באופן ההדדי על דעת שני הצדדים."

לטעמי לא עלה בידי מבקש המחיקה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי קבלת ההחלטה בנוגע לרישום סימן המסחר על שס החברה נעשתה בסטייה מהוראות ההסכם היסוד, מה גם שאין מחלוקת בין הצדדיס כי יחסיה של מבקש המחיקה ומשפחת אלפן היו יחסי אמון טובים. גס אכן נכונה טענתו של מבקש המחיקה לפיה גילה על עצס רישום סימן המסחר רק בשנת 2002, עת נכנסה פיתהות להליכי פירוק, הרי הדעת נותנת כי מכוח

מעמדו בחברה ויחסיו עם משפחת אלפן ידע על כוונת החברה לרשום את סימן המסחר על שמה לצורך מכירת פיתות טריות באריזות ממותגות והסיסם לרישום.

עיון בטיוטות שהוחלפו בשניס 2000-1998 מחזק ביתר שאת את המסקנה אליה הגעתי. כאמור, נחלקו הצדדים ביניהם באשר לפרשנות הראויה שיש לתת לסעיף 12 לטיוטות, שכותרתו "קניין רוחני". מבקש המחיקה טוען כי סעיפים 12.4 ו-12.5 לטיוטות מוכיחים כי מעניק ההרשאה לשימוש בשס "תנעמי" ובאיור היה מבקש המחיקה - בעל הקניין בהסכם. לעומתו טוענת בעלת הסימן כי מטרתו של סעיף 12 הייתה להסדיר את השימושים בסימן ולא את רישום הזכויות על שס מי מהצדדים, שכן הצדדים ידעו באותה עת שהסימן כבר רשום על שס החברה. בעלת הסימן מוסיפה כאמור כי הטיוטות לא הבשילו לכלל ההסכם מחייב דווקא משום שהצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין זה. מפאת חשיבותו של הסעיף לענייננו, אביאו כלשונו:

"12, קניין לוחני

1. שס החברה (פיתהות מעדן בע"מ) ומוניטין החברה הינס רכוש החברה ולא יעשה בהם שימוש על ידי הצדדים או מי מהם, או גוף בשליטתם, שלא למטרות עסקיה של החברה.

2. השס "מעדני תנעמי", שפותח במשותף ע"י יובל ותנעמי במסגרת החברה שיך לחבדה.

3. השס "תנעמי" והלוגו של דמות התימני המזוקן (להלן: "העוגו") שייכים לתנעמי.

4. כל עוד יפעלו הצדדים עפ"י הודאות הסכם זה, לחברה תהא הזכות לעשות שימוש בשם "מעדני תנעמי" יחד עם הלוגו על אריזות הפיתות אותן היא מייצרת, ולתנעמי לא תהא כל דרישה לתמודה בגין השימוש בשם "תנעמי" ובלוגו על אריזות מוצרי החבדה כאמור,

5. פיתהות לא תרשה כל שימוש בשם "מעדני תנעמי" ובלוגו לכל מודס שלישי כלשהו ללא הסכמתו המפורשת ובכתב של תנעמי.

6. תנעמי יהיה רשאי לעשות שימוש בשס "תנעמי"מטרה כשלעצמה, ואינה נועדה לשם פירעון החובות מתוך תמורת הנכס (להרחבה בעניין זה ראו: עופר שפירא "טיהור נכסיס במכירתם על-ידי רשות על-פי דין" הפרקליט מב(ג) 567; תא (מחוזי י-ם) 1170/98 האגודה לתרבות הדיור נ' יוסף (החלטה מיוס 13.4.2000)).

סוף דבר

0. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת סימן מסחר מספר 93062 נדחית.

1. מבקש המחיקה יש לשאת לבעלת הסימן הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיוס ועד ליוס התשלוס בפועל.

ד"ר מאיר נועס,

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתנה בירושלים ביוס | 16 דצמבר, 2009 כ"ט כסלו, תש"ע