סימן מסחר 86696 ו-100606

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשות מתתרות לרישום סימני המסחר מס' 86696 ו-100606 המבקשת מס' 1: וויט הול - שמתות וארועים ושות', (שותפות רשומה) (סימן מסחר באמצעות הח"ה וירניק - מושקוביץ, עו"ד מס' 86696 על ידי עו"ד אריה וירניק. המבקשת מס' 2: סטייק האוס וייט הול בע"מ (סימן מסחר באמצעות ה"ה לוטי ושות', עו"ד מפס' 100606) על ידי עו"ד ריצ'רד לוטי

ועל ידי עו"ד משה מעוו.

1. הבקשות לרישום סימני המסחר, עליהן הוגשו ביום 10 בדצמבר 1995 הוראות סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסה הדש), התשל"ב-1972

(להלן - "הפקודה"), הינן:

(1) בקשה מס' 86696 - מתתח וויט הול - המעוצבת בצורה ייחודית, שהוגשה ביוס 15 במרץ 1993 על ידי וויט הול - שמחות וארועים ושות' (שותפות רשומה), (להלן - "המבקשת מס'

1"), בסוג 42 לגבי "ניהול אולם אירועים ושמחות".

(2) בקשה מס' 100606 - סטייק האוס וייט הול - שהוגשה ביוס 6 בספטמבר 1995 על ידי חברת סטייק האוס וייט הול בע"מ (להלן -

"המבקשת מס' 2") בסוג 42 לגבי "שירותי הספקת מזון ומשקה, מסעדות, קייטרינג, אולמות וגני אירועים, שיווק בשר קמעונאי וסיטונאי, שיווק אוכל מוכן".

הזהות שבין הסימנים הינה כמובן לגבי המילים המשותפות וויט הול ו-וייט הול (בעברית ובלועזית).

שתי המבקשות נדרשו להגיש את ראיותיהן בתמיכה בזכותן העדיפה לרישום הסימנים נושאי הבקשות שהוזכרו לעיל.

ראיותיה של המבקשת מס' 1, שהוגשו ביום 8 ביולי 1996 כללו שני תצהירים שניתנו על ידי מר אלי עזרא (להלן - "מר עזרא") אשר משמש כמנהל אולם השמחות הידוע בשם "וויט-הול היכל השמחות והאירועים" הנמצא ברח' הפלדה, אור יהודה, תצהיר אחד מיום 8 באוקטובר 1993

ותצהיר אחד מיוס 1 ביולי 1996, וכללו סקר של מכון גאלופ (חברת גאלופ ישראל בע"מ).

להלן עיקר טענותיו של מר עזרא שנטענו בתצהירו מיוס 8 באוקטובר ושנוגעות לענין שבפני:

(1) בשנת 1992 עמדה לפני סיוסם בנייתו של אולם השמחות שבו הושקעו כ-2 מיליון דולר.

(2) השם שותפות "וויט הול" - אולמות לאירועים ושמחות נוצר כשמו של העסק ההדש. שם זה בא להוכיר את צבעו הלבן של הבנין המצופה כולו בשיש לבן מבחוץ.

(3) לאחר בתחירת השם נעשתה פניה למשרד פרקליטי המבקשת מס' 1 על מנת שיטפלו ברישום שותפות וברישום סימן מסחר אשר יכלול את

(4) לאחר ‏ פניה ממשרד רשם השותפויות, התבקשה המבקשת מס' 1 לתקן את שמו של העסק על מנת שיוסף לו גם תיאור העסק. בסופו של דבר, אושר למבקשת מס' 1 לרשום את השותפות בשם "שותפות וויטהול אולמות לאירועים ושמחות".

במקביל לפניה לרשם השותפויות, הוגשה גם בקשה לרישום סימן מסחר.

קיים קושי רב לאתר מסתרי שאינו תפוס ע"י עסק קודם בצורה זו או אחרת. על מנת להתגבר על קושי זה מציע המבקש בעת הגשת הבקשה לרישום, שם לחברה או לשותפות המוצעת ורשם החברות בודק את השם המוצע. אם השם המוצע פנוי מסכים לו רשם החברות ואס אינו פנוי מודיע על כך הרשם למבקש ומבקש ממנו לשנות את השם המוצע.

נטען כי ההסתמכות על רשם השותפויות מעידה על פעילות בתוספת גמור.

נטען גם כי ביוס 14 במאי 1993, תאריך שבו המבקשת פנתה לרשום השותפות לרישום השם, לא ידעה המבקשת מס' 1 על קיומה של המבקשת מס' 2. עצם קיומה נודע למבקשת מס' 1 החודשיים לאחר מכן.

עסקה של המבקשת מס' 2 הינו רשת מסעדות בשר לא כשר הפועל, לפי מיטב ידיעתו של מר עזרא, אף בתגים ושבתות.

לעומת זאת, אולם האירועים של המבקשת מס' 1 מיועד לשמחות משפחתיות כגון: חתונות, בר-מצוות ובריתות.

אולם השמחות של המבקשת מס' 1, שהינו כשר למהדרין ואינו פועל בשבתות ותגים, פונה לשוק אופייני למגזר אוכלוסיה מסויימת, שרובו ככולו הוא מבני עדות המזרח שומרי כשרות ומסורת.

למבקשת מס' 2 ישנו סימן שירות רשום הכולל את המילים 5%668%" ספוסע | 3811 166תא".

ההגנה שיש למבקשת מס' 2 מכת רישום סימן השירות הוא לכולו כחטיבה אחת שלמה, לרבות הצורה הגרפית המיוחדת של הסימן. לכן, אין לה חזקה על המילים "8811 פס1תח" כשהן בפני עצמן או חלק משס אחר ומתלוות אליה מיליס מאבחתנות.

עוולת עשיית עושר ולא במשפט היא עוולה נוספת שמיוחסת למבקשת מס' 1. אולם טענה זו מחוסרת יסוד משום שלמבקשת מס' 2 אין כל מוניטין בתור עסק של אולס שמתות ואין בידיה להוכית כי מי מלקוחותיה שתפצ היה לעשות חתונה או בר מצוה במסעדה טעה והגיע לאולם באור יהודה.

עיקרי הדברים העולים מתצהירו מיוס 1 ביולי 1996 ושנוגעות לענין שבפני:

(1) אולס האירועים נפתח ביוני 1993 לאחר תקופת הרצה של חודשיים.

נטען כי מעולם לא קרה שמי מהמזמינים החליף בין האולם של המבקשת מס' 1 למסעדת "סטייק האוס וייט הול" של המבקשת מס' 2.

מאז פתיחתו ועד לסוף דצמבר 1995 נערכו 1,600 אירועים כאשר בכל אירוע כזה משתתפים מאות אנשים, ולפיכך יוצא שבמשך התקופה הנוכרת עברו באולם מאות אלפי אנשים.

השירות או המוצר, שמספקת המבקשת מס' 1 היא "חבילת" אירוע משפחתי הכוללת אולם, אפשרות לקיום מופע אומנותי יהודי וטקס דתי מסורתי.

האולמות של המבקשת מס' 1 אינם מתפקדים כמסעדה ואין הם מספקים שירותי קייטרינג או הגשת מזון מוכן בכל צורה שהיא זולת הגשת מזון לסועדים במקום שינו כשר ועומד תחת השגחת הרבנות.

קהל היעד של האולם הוא בעיקר משפחות מסורתיות ממוצא מזרחי, המגיעות מכל הארץ.

הגידול הנמשך במספר האירועים מעיד על כך שהאולם רכש לו מוניטין בתור אולס שמתות ואירועים משפחתיים, וקהל היעד מבחין היטב בין אולם כזה לבין מסעדה.

מעולם לא קרה שמי מהספקים ונותני שירותים למיניהם המספקים לאולם מזון, משקאות, מוצרים נילווים ושירותים שונים סיפקו לאולם סחורה המיועדת למסעדה או ההיפך.

המבקשת מס' 2 הגישה ביוס 6 בספטמבר 1995 בקשה לרישום סימן מסחר בשם וייט הול בסוג 42.

תכליתה הברורה של הבקשה מס' 100606 היא ליתן למבקשת מס' 2 אפשרות למנוע מהמבקשת מס' 1 להפעיל את עסקה ולנצל את המוניטין שרכשח לעצמה בתחום אולמות שמחה.

המבקשת מס' 2 לא עסקה מעולם באולמות אירועים ושמחות, ואין ביכולתה לקיים אירועי משפחתיים שביסודם טקס דתי כיוון שמסעדותיה אינן כשירות.

כראיה מטעס המבקשת מס' 1 הוגש גם סקר שנערך על ידי גאלופ ישראל בע"מ בתודש יוני 1996 על נספחיו:

כפי שמוסבר ומפורט ממטרות החסקר הן: א. למדוד את עוצמת המוניטין שיש לאולמי "וויט הול" כאולמי שמתות וחתונות בתום האוכלוסיה הרלוונטית של

אולמי ה"וייט הול".

ב. למדוד את עוצמת המוניטין שיש לרשת מסעדות "סטייק האוס וייט הול" בתחום האוכלוסיה הרלוונטית.

ג. לבחון באיזה מידה לקותחות פוטנציאליים של אולמי

החתונות "וויט הול" או אורחים פוטנציאליים לאירועים המתקיימים באולמות אלו, עלולים לבלבל בין שני השמות ולחשוב שכאשר הם נכנסים לאולמי ה"וויט הול", אולמות אלה קשוריסם לרשת המסעדות "סטייק האוס וייט הול".

אשר לעוצמת המוניטין של השמות "וויט הול" אולם חתונות ו"סטייק האוס וייט הול" באיזור הרלוונטי לשם "וויט הול" אולס החתונות יש מוניטין מוכח של 38% לעומת מוניטין מוכת של 13% שיש למסעדות "הסטייק האוז וייט הול" ולהלן הפירוט:

א. יותר אנשים מכירים את השם "וויט הול" אולמות אירועים מאשר "סטייק האוס וייט הול" ביחס של 30% ל-50%.

ב. מבין אלו שמכיריס את השס "וויט הול" יותר אנשים יודעים כי מדובר באולמות אירועים (92%), בהשוואה ל- % היודעים כי "סטייק האוס וייט הול" הוא מסעדה. 14% מאלה ששמעו על ה"סטייק האוס וייט הול" טענו בכלל שזה אולם אירועים.

ג. מבין אלה שמכיריס את השם ויודעים במה מדובר, יותר אנשים מוכיתים שהם אכן יודעים היכן ממוקם אולם. האירועים של ה"וויט הול" (81%), מאשר היכן ממוקמות מסעדות רשת "סטיק האוס וייט הול" (56%).

ד. אם מכפילים את כל המקדמיס הנ"ל יוצא כי שיעור הזיהוי המוכח והנכון של אולמי החתונות "וויט הול" (38%), הוא פי שניים מאשר של ה"סטייק האוס וייט הול" (13%) בקרב האוכלוסיה הרלוונטית.

החשש "מבלבול" בין השניים הוא נמוך מאוד

א. בפני המרואיינים הוצגו שני הסמלים המסחריים והם התבקשו לציין האס לדעתם מדובר בשני עסקים נפרדים או בעסקים הקשורים זה בזה. ניסוי זה נבחר על מנת לבתון אפשרות של קשרי בעלות וכן לבתון אפשרות של קשרי מוצר או איכות.

ב. מתברר כי בסה"כ יותר אנשים מאמינים כי אין קשר בין שני העסקים (51%), מאשר יש קשר (32%), עם 17% שאינס יודעים. מגמה זו מתתזקת כאשר אולם החתונות מוצג לאחר הצגת המסעדה שכן אז 57% טוענים שאין קשר בין שני העסקים ורק 28% טוענים שישנו קשר, מה שמחזק את הטענה שהחשש לבלבול בין השניים הינו נמוך.

ג. ניתוח השאלה בקרב אלה אשר טענו כי הס מכירים את "סטייק האוס וייט הול" מלמד כי אתוז הטוענים אצלם שאין קשר בין שני הסמלים הוא הרבה יותר גבוה מאשר בקרב אלה אשר אינם מכירים את "סטייק האוס וייט הול". ממצא זה עולה מבדיקת שתי גירסאות השאלון, גם כאשר אולם התונות הוצג למרואיינים בפעם הראשונה (61% לעומת 41%), וגם כאשר אולם החתונות הוצג למרואיינים בפעש השנייה 69% לעומת 51%).

ד. רק 20% מאלה אשר מכיריס את רשת מסעדות ה"סטייק האוס וייט הול", שהס כ-28% בלבד מכלל האוכלוסיה הרלוונטית, טוענים כי יש קשר בין שני העסקים, ואת כאשר הוצג להס אולם התונות לאתחר הצגת המסעדה, ומכאן שהחשש ל"בלבול" הוא נמוך מאוד.

(4) סיכום ממצאים

א. בתתוס הטריטוריה הרלוונטית שנבדקה, לאולמי "וויט הול" יש מוניטין מוכח של 38% לעומת מוניטין מוכח של 13% שיש למסעדת ה"סטייק האוס וייט הול".

ב. יותר אנשים מאמינים כי אין קשר בין שני העסקים (51%), מאשר יש קשר (32%).

ג. שיעור הטוענים כי אין קשר בין הסמלים בקרב אלה אשר מכירים את "סטייק האוס וייט הול" הוא גבוה הרבה יותר מאשר בקרב אלה שאינס מכירים את "סטייק האוס וייט הול".

ד. כאשר הוצג למרואיינים אולם התונות לאתר המסעדה, רק % מקרב אלה אשר מכיריס את רשת מסעדות ה"סטייק האוס וייט הול" כשהס כ-2.8% בלבד מכלל האוכלוסיה הרלוונטית, טענו כי יש קשר בין שני העסקים, דבר המעיד על חשש נמוך מאוד לבלבול בן השנים.

ה. מהממצאים מתקבל הרושם כי ככל שהאדם מכיר יותר את "סטייק האוס וייט הול" כך הוא חושב פתות שיש קשר בין השניים.

ביוס 23 באפריל 1996 הגישה המבקשת מס' 2 את ראיותיה בתמיכה בוכותה לרישום הסימן.

ראיותיה כללו את תצהיריו של מר איסר בנאי (להלן - "מר בנאי") מיוס 8 בדצמבר 1995 ומיום 25 באפריל 1996 על נספחיו, מר ישראל אלייניק (להלן - "מר אלייניק") מיום 22 באפריל 1996 על נספתיו, מר רונן המר (להלן - "מר המר") מיום 25 לאפריל 1996 על נספחיו, מר יקי רחמני (להלן - "מר רתמני") מיום 25 באפריל 1996 ומר עדי עטייה (להלן : "מר עטייה") מיום 25 באפריל 1996.

להלן עיקרי הדברים העולים מתצהירי המצהירים הנ"ל:

(1) תצהירו הראשון של מר בנאי מיוס 8 בדצמבר 1995 -

א. מר בנאי משמש כאחד מבעליה וממנהליה של המבקשת מס' 2.

ב. המבקשת מס' 2 ידועה בישראל כבעלת רשת מסעדות בשר מפורסמת הנושאת את השם "סטייק האוס וייט הול".

ג. המסעדה הראשונה תהיה השס הנ"ל נפתתה בשנת 1985.

(2) המבקשת מס' 2 היא בעלת סימן שירות רשום שמספרו 66993 - "11הק 166 שפוסם | 56068%" מיום 3 באוגוסט 1987 בסוג 42, המתייחס לשירותי מסעדה.

המבקשת מס' 2 הינה פעילה גם בעסקי הקייטרינג ומספקת שירותי הסעדה לאירועים שונים ובבעלותה אף מפעל עיבוד בשר. עסקים אלו כולם מתנהלים תחת השם "וייט הול".

במחצית שנת 1993 נתגלה למבקשת מס' 2 כי הוקם באור יהודה אולם אירועים תחת השם "וויט הול", ואלו אף הגישו בקשה מס' 86696 לרישום סימן מסחר בשם הנ"ל.

השימוש שעושה המבקשת מס' 1 בשם וויט הול הינו הפרת זכויותיה של המבקשת מס' 2 וכן קיימת סכנה גדולה כי הציבור יטעה לחשוב כי יש קשר בין עסקיהן של המבקשות, וזאת מאחר ומדובר בתחומים קרובים מאוד. כמו כן ישנה סכנה של פגיעה במוניטין שנרכש על ידי המבקשת מס' 2 בתחומה.

המבקשת מס' 2 אף הגישה תביעה ובקשה לצווי מניעה זמניים כנגד המבקשת מס' 1 בעילות, בין השאר, של הפרת הסימן הרשום של המבקשת מס' 2, גניבת עין, גזל מוניטין, עשיית עושר ולא במשפט וכיוצ"ב. התביעה אמורה להתברר בפברואר 1996.

תצהיר השני של מר בנאי מיוס 25 באפריל 1996 -

המבקשת מס' 2 היא הברה ישראלית ובעלים של עסקים שונים בתחום המזון בישראל.

המבקשת מס' 2 ידועה בישראל כבעלת רשת מסעדות מפורסמת הנושאת את השם "סטייק האוס וייט הול" משנת 1985.

בעקבות המוניטין שיצא למסעדה והרחבת ציבור הלקוחות, התרחבה פעילות המבקשת מס' 2. המסעדה הפכה, כאמור, לרשת מסעדות הפזורות בתל-אביב, הרצליה, רעננה וירושלים. ווקם מפעל לעיבוד בשר באבן יהודה והמבקשת מס' 2 אף הפכה פעילה בעסקי הקייטרינג, כל זאת תחת השם "וייט הול".

עפ"י נתוניה, מבקרים במסעדות המבקשת מס' 2 מעל לרבע מיליון סועדים בשנה ומתזור הפעילות שלה עולה על 20 מיליון ש"ת בשנה.

המבקשת מס' 2 השקיעה לאורך השנים סכומי עתק בפרסום שמה המסחרי ובקידום המסעדות הנושאות את השם וייט הול כמו גם יתר עסקיה הנושאים שס זה. בעקבות השימוש הממושך והנרחב בשס (במשך כ-8 שנים עד להופעת אולמי וויטימוש שעושה המבקשת מס' 1 בסימנה של המבקשת מס' 2 ישנו חשש לפגיעה במוניטין של זו שנבנה בעמל רב.

יח. המבקשת מס' 1 פעלה בחוסר תום לב באומצה את הסימן המסחרי תוך כוונה לנצל וליהנות מן המוניטין שנבנה באופן בלעדי ע"י המבקשת מס' 2 במשך 8 שנים, בעוד שסימן המסחר היה ייתודי ובלעדי למבקשת מס' 2.

יט. מרבית הלקוחות של המבקשת מס' 1 אינם דוברי אנגלית כמו שהמבקשת מס' 1 בעצמה אינה דוברת אנגלית. לפיכך ההתעקשות לעשות שימוש בסימן "וויט הול" באנגלית ולא בעברית מעיד על חוסר תום לב מצד המבקשת מס' 1.

תצהירו של מר ישראל אולייניק, מנהל ובעליה של חברות שילוב וקונסו ישראל העוסקות במחקרי שיווק, סקר שווקים, ייעוץ והדרכה בתחום השיווק -

א. מטרת הסקר היתה לבחון האם השימוש בשם "וויט הול" על ידי אולס האירועים הממוקם באור יהודה, מטעה או עלול להטעות את הציבור לסבור שהאולם שייך או קשור לרשת המסעדות הנושאת את השם "וייט הול".

ב. בפברואר 1996 בוצע סקר מקדמי נקודתי המיוצג מבחינה סטטיסטית על מנת לתת אינדיקציה האם יש הצדקה לעריכת

הסקר נערך בקניון סביונים שביהוד, מתוך הנחה שלמבקריס בקניון זה יש פוטנציאל סביר להכיר ולשמוע על אולמי "וויט הול" שבאור יהודה.

על פי ממצאי הסקר עלה כי אחוז ניכר (75%) מקרב הנשאלים עלול לסבור כי קיים קשר כלשהו בין מסעדת "וייט הול" ואולם הנושא שם זה. קבוצה זו מורכבת מ-18% שהתבלבלו בפועל לחשוב כי למסעדת "וייט הול" נלווה האולם באור יהודה, 9% ששמעו על המסעדה ולא על האולם אך סברו שייתכן שיש קשר ביניהם בשל השם הזהה ו-48% שלא הכירו את המסעדה אך סברו שייתכן קשר בין מסעדה בעלת שם לאולס בעל שם זה בשל השם המשותף.

אוכלוסית מטרת הסקר שנבחרה מיועדת לאוכלוסיה שלגביה קיים סיכוי סביר כי תכיר את אולמי "וויט הול" (אוכלוסיה מיהוד, אור יהודה, סביון, קיראון, קרית אונו וגני יהודה). חשיבות הייתה בבחירת האוכלוסייה ממנה ניתן יהיה להסיק מסקנות ברורות של הטעייה בפועל.

השאלה הראשונה שהוצגה למרואיינים היתה - האם הם שמעו או הכירו את המסעדות הבאות:

"דיקסי", "עד העצסםס", "וייט הול", "דרלידג", "אפרופו", "מפגשים" ו"אלכסנדר". בשאלה זו הוכנסו שמות מסעדות נוספות על מנת למנוע הטיית התוצאות וכן כדי לבדוק את מעמדה היהסי של המסעדה בהשוואה למסעדות ידועות אחרות. התשובות לשאלה זו העידו כי 61% מן המרואיינים (= 190 איש) ציינו כי הכירו את מסעדת "וייט הול".

המרואיינים שם ציינו כי הם מודעים אם ידוע להם אם למסעדה יש גם אולם אירועים ושמחות. התוצאה הייתה כי כ- 140 איש

מקרב מי שהיו מודעים או שהכירו את מסעדת "וייט הול" (73.5%) ציינו כי ידוע להם שיש למסעדה גם אולם שמחות ואירועים (45% מכלל המרואיינים במדגם).

המרואיינים שציינו כי הם יודעים שלמסעדה יש אולס שמחות (140 איש) נשאלו מהו שם האולם והיכן ממוקם. מקרב אלו 79% מן הנשאלים (115 איש) ידעו לומר שגם האולם השייך למסעדה אף הוא "וויט הול", כשמתוכם 77% (כ-89 איש) ידעו לומר שהאולם ממוקם באור יהודה.

מסקנות הסקר:

(א) עפ"י ממצאי הסקר הוברר כי אחוז גבוה מאוד מקרב המדגם (74%) עלול לסבור כי קיים קשר בין מסעדת "וייט הול" לבין אולם הקרוי בשם זה. קבוצה זו מורכבת מ-45% שהכירו/שמעו על מסעדת "וייט הול" וסברו כי האולם באור יהודה שייך למסעדה. מ-10% נוספים ששמעו על המסעדה אך לא על אולם שמחות בבעלותה והשיבו כי אילו היו שומעים על אולם בשם זה, היו סבורים כי יש קשר בינו לבין המסעדות, ומ- 19% נוספים שלא שמעו על המסעדה אך השיבו כי לאור הוהות בשם סביר כי היו מניחים שיש קשר ביניהם.

(ב) הציבור מורגל לקיומו של קשר עסקי בין מסעדות לבין אולמי שמחות הנושאים שמות זהים או דומים.

(ג) לרשת המסעדות "וייט הול" קיים מוניטין רב בציבור ולכל הפחות בקרב אלו שיש להם פוטנציאל גבוה בשל מקום מגוריהם הגיאוגרפי להחשף לקיומו של אולם "וויט הול" באור יהודה. ומכאן שהסיכון שהציבור יתבלבל לחשוב כי האולם שייך לרשת המסעדות "וייט הול" הוא גבוה.

(4) מתצהירו של מר המר: -

בשנת 1992 השתתף המצהיר בקורס "התנהגות צרכנים" והכין עבודה בנושא 'תדמיות ומשמעותן'.

העבודה האקדמאית עסקה בניתוח מודעות פרסומת העוסקות במוצר מסוים. ההתמקדות היתה בנושא המסעדות בארץ והמסעדה הנבחרת לצורך השוואה היתה מסעדת "וויט הול".

נטען כי הפרסומות של המסעדה באותה עת היו ייתודיות, שונות מאלו של מרבית המסעדות האחרות ומאוד אפקטיביות.

לדעת מר חמר, המסעדה בשם "וייט הול" השיגה כבר אז מודעות רבה בקרב הציבור והיתה מוכרת מאוד בקרב חוגים נרחבים.

לדעת מר המר, אנשי רבים משייכים את השם "וייט הול" למסעדה ולכן השימוש באותו שם לתיאור עסק כה דומה ובאותו תחום של עסקי מזון והסעדה הוא בוודאי מטעה.

בסמוך לתחילת הפעילות של אולמי "וויט הול", מר המר ואשתו נפלו קורבן לבלבול מהסוג המוזכר לעיל כאשר נסעו בכביש מסובים-יהוד ונתקלו בשלט של אולמי "וויט הול". הם סברו כי המסעדה פתחה סניף נוסף וביקשו לנסות אולם המקום היה סגור. רק מאוחר יותר התברר להם כי אין קשר בין השניים.

- מצהירו של מר רחמני -

א.

ב.

נטען כי מר רחמני הינו לקוח ותיק של המבקשת מס' 2 ומכיר את המסעדה ומשייך את השם "וייט הול" עס המסעדה.

עפ"י טענתיו של מר רחמני הוא ותבריו טעו לחשוב שאולמי: "וויט הול" באור יהודה הוא סניף של המבקשת מס' 2 אך לאחר שהגיעו למקום גילו כי "וויט הול" באור יהודה הינו אולם חתונות ולא מסעדה, ומאוחר יותר גילו כי אין קשר ביניהם.

תצהירו של מר עדי עטייח -

א. מר עטייה הינו לקוח ותיק של מסעדת "וייט הול".

ב. נטען כי מר עטייה עצמו לאחר שנתקל בפרסומים בעיתון היה משכונע שמסעדת "וייט הול" פתחו סניף באור יהודה אך הועמד על טעותו ע"י אחד מבעלי המבקשת מס' 2.

ביוס 19 בדצמבר 1996 פנתה המבקשת מס' 1 לרשם סימני המסחר בבקשה להורות על ביטול הדיון בענין הבקשות לרישום סימני המסחר מס' 86696 ו-100606 שנקבע ליום ה-25 בדצמבר 1996,

וזאת לאור החלטת כב' השופט צבי הכהן מיוס 17 בדצמבר 1996 בתיק אזרחי 1140/93. השופט בפסק דינו דחה על הסף את תביעת המבקשת מס' 2 להוצאת צו מניעה כנגד אולמי "וויט הול", בין היתר, לגבי שימוש בשמה.

לאור פסק דין זה נטען כי ההליך הנוכחי הינו מיותר באין כל יכולת, כביכול, לטעון טענות שנדו על ידי בית המשפט.

במכתבו מיוס 22 בדצמבר 1996 התנגד ב"כ המבקשת מס' 32 בכל תוקף לבקשה זו ודרש מהרשם להמשיך כמתוכנן בהליך התרוכה לפי סעיף 29 לפקודה.

הבקשה הנ"ל נדחתה על ידי. קבעתי כי התלטתו של כב' השופט צבי הכהן אינה מהווה מעשה בית דין עפ"י תקנה 1(101)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. לדעתי פסק הדין הנ"ל עוסק בהליכים שונים מזה שעומדים בפני שהוא הליך לפי סעיף 29 לפקודה. בכל מקרה הבקשה לרישום סימן מסחר מס' 100606 מטעס המבקשת מס' 2 בכלל לא היוותה חלק מכתב התביעה שהיה בפני בית המשפט.

5 בדצמבר 1996 ו-16 בינואר, 7 באפריל ו-18 ביוני 1997

נערכו בפני דיונים בהם נחקרו המצהירים על תצהיריהם.

אציין כי בהתאם להסכמה שאליה הגיעו הצדדים ביוס 26 בינואר 1997 אישרתי הגשת ראיות נוספות מטעס המבקשת מס' 2 בתוספת לראיות שהוגשו ע"מבקשת המבקשת מס' 1 להגיש בהקשר, והיא ראיה שלילית ולא פוזיטיבית ואין היא בגדר הוכחה ‏ לכך שאנשים לא מקשרים בין העסקים אלא כי במשך מספר ימים לאחר הפרסום ‏ לא נעשו ביטולים. העובדה שלא נעשו ביטולים כלל לא מוכיחה שאנשים לא מקשרים בין המסעדה לאולס.

התקנה ‏ הנוגעת ‏ לענייננו הינה תקנה 41 לתקנות סימני המסחר אשר קובעת כדלקמן:

)6(

)7(

"שוס צד לא ינח ראיה נוספת, אולםס

בכל משפט בפני הרשם, ‏ רשאי הרשם בכל ‏ זמן שהוא, ‏ אם ‏ ימצא זאת לנכון, ‏ ליתן למבקש ‏ או למתנגדת רשות להגיש כל ראיה בתנאים אשר יישרו בעיניו בין בענין ההוצאות ובין בענין אחר".

עלי לציין כי כיוון שאין תקנות מיוחדות בנוגע להליכים על ריב בבקשות מתחרות, ‏ נראה ‏ לי כי התקנה הנ"ל גם מתאימה להליכים לפי סעיף 29 לפקודה.

הלכה נוספת אשר מתעוררת מפסקי הדין ומההחלטות הרשם היא כי לאור התפקיד הכפול המוטל על הרשם להכריע לא רק במתלוקות בין הצדדים היריבים, ‏ אלא גם להפעיל את אחריותו בנוגע לתקינות רישום סימני המסחר, ‏ חובת השמירה ‏ על מסחר ‏ הוגן ומניעת הטעיית הציבור, ניתנת לרשם סמכות רחבה להרשות הגשת ראיות נוספות, בכל שלב, זאת אך ורק אם השתכנע כי הדבר הוא רלוונטי ודרוש למיצוי האמת העובדתית כל עוד מוצדק לעשות כך לפי ‏ נסיבות המקרה (ראה בג"צ 476/82 אורלוגד בע"מ נ. רשם סימני מסחר ואה', פ"ד ל"ט ‎ ,148)2(‏ 156; בג"צ 58/49 הרשם הכללי ‏ (נ. 21010686 1001ק8ת פ"ד ט' 1289 ,1296; ע"א 672/88, לב. נ. פקיד השומה חיפה, ‏ פ"ד מ"ו, 410 ,421; החלטת הרשם מיוסם 23 בנובמבר 1995 בענין בקשות מתחרות מס' 86995 ,90621 ו-90624, בסעיף 4 שם נאמר:

"... כי היותו לא את כי כלל חשוב הוא, בהליכים על ריב הנערכיים בפני הרשם, ‏ שבבואו לתת את החלטתו ‏ לגופו ‏ של עניין יהיו מונחים בפני הרשם ‏ כל החומר המתייחס לעניין".

על אף האמור לעיל סבור אני כי עלי לדחות את קבלת הראיות הנוספות מטעמי המבקשת מס' 1 וזאת בעיקר מסיבת הגשתן בשלב כה

)1(

מאוחר של הדיון שעשוי להצריך את פתיחתו מחדש ‏ של הדיון כולו.

לענין השם ‏ - ראיות רבות מקטעי עיתונות כבר הוגשו והן מעידות על איזכור של המסעדה כ-"וייט הול" או כ"סטייק האוז וייט ‏ הול". נראה ‏ לי כי המבקשת מס' 1 כבר אז היתה צריכה לחפש ולבדוק היטב אם ‏ ישנו ‏ איזכור אחר ‏ לגבי שס המסעדה בעיתונות.

באשר להטעיה - עומדת בפני השאלה האם הטענה שלא היו ביטולים של אירועים באה להצביע ‏ על כך כי קהל הצימכון גאלופ5). כמו כן, הראה הסקר כי יותר אנשים מכירים את השם "וויט הול" אולמות אירועים מאשר "סטייק האוס וייט הול" ביחס של כ-30%-50%.

ח.

למרות הדמיון בשמות נטען כי החשש מהטעיה או בלבול הוא נמוך כתוצאה מהאופי השונה של שני סוגי העסקים. בעוד שהמבקשת מס' 1 מספקת מזון לסועדים במקוס שהנו כשר ועומד תחת השגחת הרבנות, ובעוד שקהל היעד של האולס הוא בעיקר משפחות מסורתיות ממוצא מזרתי, למבקשת מס' 2 אין כל מוניטין בתור אולם שמחות אלא כרשת מסעדות בשר לא כשר וכוה פונה לפלת שוק אתר מזה של המבקשת מס' 1.

ממצאי הסקר מחזקים השערה זו. כ-51% מהנשאלים מאמינים כי אין קשר בין שני העסקיס לעומת 32%.

לעומת זאת המבקשת מס' 2 החלה לעשות שימוש בסימן "סטייק האוס וייט הול" בשלמותו (שהחינו אגב סימן שירות רשום מס' 66993 לזכותה מאז 1992), או כפי שהשתרש בקרב הציבור "וייט הול" מאז הקמתה של מסעדת הבשר הראשונה בשנת 1985. כתוצאה מהצלתחתה של המסעדה והמוניטין שיצא לה תודות לאוכל והשירות הניתניס בה, התרחבה פעילות המבקשת מס' 2 והמסעדה הפכה כאמור לרשת מסעדות הפזורות בתל-אביב, הרצליה, רעננה וירושלים. כמו כן הוקס מפעל לעיבוד בשר באבן יהודה והמבקשת מס' 2 אף הפכה פעילה בעסקי הקייטרינג, כל זאת תחת השם "וייט הול". מאז הקמת עסקיה ולאורך השניס השקיעה המבקשת מס' 2 סכומים נכבדיסם בפרסום שמה המסתחרי. עיון במאמרים ופרסומים בעתונות שצורפו כראיות מעיד כי אכן "השם "וייט הול" במקריסם רביס מאוד הופיע כשמה של המבקשת מס' 2.

סקר שנערך מטעם המבקשת מס' 2 ע"י חברת שילוב ציין כי לרשת המסעדות "וייט הול" קיים מוניטין רב כ-61% מהמרואיינים (שהם כ- 190 איש) ציינו כי הכירו את המסעדה. במסעדות המבקשת מס' 2 מבקרים מעל כרבע מיליון סועדים ומחזור פעילותה עולה על 20 מליון ש"ח בשנה.

מהעובדות כמו שהן ניתן להסיק כי עד ערב הגשת הבקשה לרישום סימן המסתר, השימוש שנעשה בסימן "וייט הול" בשלמותו א בקיצורו ע"י המבקשת מס' 2 היה רחב ולא יהיה זה שגוי להסיק כי המבקשת מס' 2 בנתה לעצמה מוניטין והכרה כבר משנת 1985, בעוד שהמבקשת מס' 1 החלה לבנות את המוניטין שלה המתקשר עם השימוש בסימן "וויט הול" רק משנת ,1993 דהיינו 8 שנים מאותר יותר מהתחלת פעילותה של המבקשת מס' 2.

מסקנה זו למעשה מגינה על אינטרס הציבור מפני הטעייה ובלבול עקב שימוש בסימנים וּהים ומצד שני, משרתת את אינטרס בעלי הבקשות ומגינה על המוניטין שנבנה בעמל וכסף רב על ידי המבקשת מס' 2, שבמקרה שלנו הוא רב יותר מהמוניטין שנבנה על ידי המבקשת מס' 1.

מסקנתי ביישוס המבתנים הנ"ל הינה להעדיף את המבקשת מס' 2 ברישומה של סימנה מס' 100606 ולדחות את הבקשה לרישום מטעם המבקשת מס' 1 (מס' 86696)להלן אפרט את נימוקי:

לוכותה של המבקשת מס' 2 עומדות בגדול תוצאות המבתן בנוגע למידת החשימוש ערב הגשת הבקשה. על סמך הראיות אשר הביאה המבקשת מס' 2 השתכנעתי כי היקף שימושה הוא מהותי מאוד ולאורך תקופה מתמשכת (מאז 1985). השימוש בסימן, בעקבות המוניטין שנרכש, הסתעף לכל עסקי המבקשת מס' 2 כולל מפעל לעיבוד בשר וקייטרינג. לעומת זאת המבקשת מס' 1 לא עשתה כל שימוש בסימן ערב הגשת בקשתה לרישוס ולכן אין אפשרות לדבר על מוניטין שנזקף לטובתה.

לטובת המבקשת מס' 2 עומדות גם תוצאות המבתן בנוגע למידת השימוש מערב הגשת הבקשה עד מועד הבירור, שהרי כבר אז היתה זו בעלת מוניטין שכבר נבנה בעמל רב מאז 1985. המבקשת מס' 1, ללא ספק, גם היא הצליחה לבנות לעצמה מוניטין ושם בקרב אוכלוסיה מסויימת. מאות אלפי אנשים בקרו באולמותיה באחד מ- האירועים שנתגגו מאז פתיחת האולם ועד לסוף שנת 1995. אולס גודל המוניטין והיקפו, לאור העובדות, הינו נמוך יותר לעומת זאת של המבקשת מס' 2, ולו עקב העובדה כי האחרונה החלה את פעילותה כ-8 שנים קודם ולפיכך היה לה יתרון עצוס

על המבקשת מס' 1, שגם אם הצליחה לבנות לעצמה מוניטין ושם, הרי שגודל המוניטין והיקפו לאור העובדות הינו נמוך יותר.

אף על פי שלרשם ניתנת הסמכות להורות על רישום מקביל בסימנים אם אכן הוכת כי היה שימוש כזה, הנני דותה סעד חילופי זה. במקרה שלפנינו אמנס היה שימוש מקביל בסימן "וייט הול". ("וויט הול") מאז 1993 ע"י בעלי הבקשות המתחרות, אולם נאלץ אני לדחות סעד וה לא רק משוס ספקותי באשר לחוסר תוס לב מצד המבקשת מס' 1 אלא ובעיקר משום שיקימת סכנת ההטעייה ממשית של הציבור.

השאלה הנשאלת היא: האס כתוצאה מהזהות בין שני הסימניס המבוקשיס קיימת סכנת הטעייה, הן בפועל או/ופוטנציאלית.

עפ"י טענות המבקשת מס' 1 החשש מבלבול והטעיה בין השניים הוא נמוך מאוד עקב האופי השונה של העסקיס היריבים. בעוד שהשירות/מוצר שאותו מספקת המבקשת מס' 1 היא חבילת אירוע משפחתי הכוללת אולס, אפשרות לקיום מופע אומנותי יחד עם טקס מסורתי, ובשום צורה אינה מספקת שירותי קייטרינג או הגשת מזון מוכן מלבד הגשת מזון לסועדים במקום שהינו כשר ועומד תחת השגחת הרבנות. נטען גס כי המבקשת מס' 2 היא רשת מסעדות בשר לא כשר (אינה תחת השגחת הרבנות) שמעולס לא עסקה באולמות אירועים ושמתחות. לפיכך, כך נטען, לא יצרה לעצמה המבקשת מס' 2 מוניטין בתחוס זה. נטען גס כי קהל היעד של שתי המבקשות הוא שונה להלטין כאשר אולס השמחות פונה לפלה שוק אופייני למגזר אוכלוסיה מסוייס שרובו ככולו הו מבני עדות המזרת שומרי כשרות ומסורת. המבקשת מס' 1 מתזקת טענה זו בתוצאות סקר מומחה שנערך על ידי מכון גאולופ לפיו מתברר כי בסה"כ יותר אנשים מאמינים כי אין קשר בין שני העסקים (51%) מאשר יש קשר (31%).

לעומתה, טוענת המבקשת מס' 2 כי כיוון שמדובר בתחומים קרוביס מאוד (שירותי הסעדה/מזון) קיימת סכנה גדולה כי הציבור יטעה לחשוב כי קייס קשר בין השתיים שהרי ידוע כי קסיימיסם מקרים לא מעטים של מסעדות ובתי קפה שמפעילים גס

שירות של אולמות אירועים וקייטרינג. וכתוצאה מכך קיימת סכנת פגיעה במוניטין שיצא למבקשת מס' 2 בתהום.

טענה זו מקובלת עלי. אינני מסכים עס טענתה של המבקשת מספר 1 כי החשש מבלבול והטעייה ממשית ו/או פוטנציאלית הוא נמוך מאוד עקב האופי השונה של עסקי המבקשות. אירועי קייטרינג ואירועי אולמות אירועים אינם כל כך רתחוקים וה מזה, על פי ראות עיני, וככאלה בלבול בין הסימנים הוא בלתי נמנע. בנוסף, כיום שירותי מסעדות וקייטרינג כמו גם שירותי אולמות אירועיםם נמצאיס לעיתים מזומנות תחת שליטת אותו עסק.

יתרה מזו, סימוכין לסכנת ההטעייה הוצגו על ידי ממצאי הסקר שנערך מטעס המבקשת מס' 2. על פי ממצאי הסקר הוברר כי 74 אתווים מקרב כלל המרואיינים, שזהו אחוז גבוה מאוד לכל הדעות, עלול לסבור כי קייס קשר בין מסעדת וייט הול ובין אולס האירועים. כ-45 אתוזיס מקרבסה שהכירו את המסעדה האמינו כי אולס השמחות השייך למבקשת מספר 1 הינו למעשה תחת שליטת המסעדה. 10 אחוזים מקרבם ששמעו על המסעדה אולם לא שמעו על אולם האירועים השיבו כי אילו היו שומעים על אולם השמחות היו סובריס שיש קשר בין השנים.

ממצאיס אלו אינם סותרים את ממצאיה של המבקשת מס' 1 שהיתה מעוניינת כמובן לאושש את טענותיה שלה. תוצאות הסקר שנערך על ידה מעלה את האפשרות של בלבול והטעייה בקרב הציבור אם כי על דרך השלילה. בעוד ש- 51 אחוזים מכלל המרואייניס מאמינים כי אין קשר בין שני העסקים, 32 אחוזים מאמינים כי ישנו קשר. הייתי אומר כי 32 אתוזים הינו אתחוז גבוה ולא מבוטל, אשר אין אפשרות שלא להתייחס אליו. גם כאשר מציגיםס את אולס החתונות לאחר המסעדה וכביכול רק 28 אתחוזים טועניס שישנו קשר בין שני העסקים. אין לפטור נתון זה בלא שאת. 28 אחוזים הוא אחוז גבוה שיש להתייחס אליו בכובד ראש ולא בביטול. 28 אחוזים אינו מצביע על בלבול "נמוך מאוד" כפי שנטען על ידי המבקשת מס' 1. מסכים אני כי מהממצאים מתקבל הרושס כי ככל שהאדם מכיר יותר את המסעדה כך הוא אולי חושב פחות שיש קשר בין שני העסקים, אולם עדיין 32 אתוזים או אפילו 28 אתוזים הינו אחוז לא מבוטל.

מהראיות שהוגשו מטעס המבקשת מס' 2, בלבול והטעיה בפועל אכן הוכחו. טעויות נעשו ע"י ספקיס כך שחתשבוניות שהיו מיועדות לעסק אחד נשלתחו לעסקו של השני בשל הוהות בשם (ראה נספת י"ד, ט"ו מוצג אב/1 - אב/7). בלבול אף היה מנת הלקס של צרכנים. מתצהיריהם של מר המר, מר עטייה ומר נחמני ומעדותם עולה כי הם עצמס התבלבלו לחשוב שהאולם שייך למסעדה עקב הזהות בשסם. על פני הדברים נראה כי בלבול והטעייה בפועל אכן קרו והובאו בראיות. השאלה היא לגבי היקפה של ההטעייה. כפי שנראה, מאז הקמתו של אולם האירועים ועד למועד הדיון האחרון הוכתו כ-8 מקרים כאלה, בערך כ-2 מקרים לשנה. נראה לי כי הבלבול וההטעייה בפועל, אינם גדולים. במקרה שלפני ההטעייה בפועל, אם כי היא קיימת, אינה גדולה ואין בה כדי לפגוע בהרכבה במוניטין שנבנה ע"י המבקשת מס' 2 במשך השניס. יתד עם זאת, לא אוכל להתעלם מן העובדה כי החשש להטעייה בעתיד עומד בעינו ועשוי להיות בעל השלכות שליליות מרתיקות לכת עבור המבקשת מס' 2 והמוניטין שנבנה על ידה, ולפיכך נאלץ אני לדחות את האפשרות של רישום מקביל מתוקף סעיף 30 לפקודה.

אשר על כן אני מורה על רישום בבקשה מס' 100606 ואת בכפוף להשגות, אם תהיינה, של מחלקת סימני המסחר. בקשה מס' 86696 נדחית בזה.

המבקשת מס' 1 רשאית, במשך שישה חודשים, מתאריך החלטתי זו תרצה, לפרסם בכל הצורות המקובלות את השס החדש אותו היא מעניקה לאולם האירועים יחד עם המילים "בעבר נקראה "וייט הול" (בעברית ובלועזית).

אני מצווה שהמבקשת מס' 1 תשלס הוצאות על סך 6,000 ש"ת למבקשת מס' 2. תשלום ההוצאות הנ"ל ייעשה תוך 30 יום מיוסם החלטתי זו, שאם לא כן ישא הסכום הנ"ל ריבית והצמדה כתוק.

ניתן בירושליס היום, ו' בטבת התשנ"ת

4 בינואר 1998

מיכאל אופיר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).