סימן מסחר 79102 - אצאס (מעוצב)

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני פוסק בקניין רוחני

בקשה לביטול סימן מסחר מס' 79102 - אצאס (מעוצב) בעל הסימן: סעיד יוסף סרור ע"י ב"כ היית'ם ח'ליל, עו"ד (להלן: "בעל הסימן") מבקשת הביטול: 1 אצאס

ע"י ב"כ איתן, פרל, לצר וכהן-צדק, עו"ד (להלן: "המבקשת")

רקע וטענות הצדדים

1 סימן מסחר מס' 79102- אצאס (מעוצב) נרשם ביוס 5 באוקטובר 1994, בסוג 3 לגבי "תכשירי הלבנה וחומרים אחרים המשמשים לכביסה, תכשירי ניקוי, צחצוח, מריקה ושפשוף, סבונים, הנכללים כולל בסוג 3". הרישום נעשה על תנאי כי סימן מסחר "לא יתן זכות לשימוש ייחודי בדמות של כלי מטבח ולימון אלא בהרכב ובצורה המופיעים בסימן". תנאי נוסף לרישום היה כי "בשימוש בסימן בישראל יווספו (צ"ל "ייתוספו") ולציון ברור בשפות האנגלית והעברית המבהירים לצרכן שהסחורות מיוצרות בישראל".

2 | ביום 6 באוקטובר 1996 הגישה המבקשת בקשה לביטול הסימן, בהסתמך על הוראות סעיף 41 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה"), בעילה של העדר כוונת שימוש ואי שימוש בסימן המסחר.

3 | בהרצאת טענותיה, טוענת מבקשת הביטול כדלקמן:

בחודש דצמבר 1993 הגישה המבקשת בקשה לרישום סימן מסחר "אצאס" לגבי תכשירי קוסמטיקה וטיפוח יופי. בקשתה סורבה בשל קיומו של הסימן הנדון.

לא נעשה שימוש בסימן לפחות בשנתים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטול.

לחילופין - לא נעשה שימוש בסימן המסחר ביחס לכל הטובין לגביהו הוא נרשם בפנקס.

4 | בעל הסימן מצידו, טוען בתשובתו כדלקמן:

א.

הוא החל לעסוק בייצור ושווק מוצרים כראש תחת סימן המסחר, עוד לפני שהוגשה הבקשה לרישום.

המבקשת טוענת טענות עובדתיות ללא ביסוס ראייתי.

נטל ההוכחה בבקשה לביטול הוא על המבקשת. עליה לשכנע את הרשם כי לא הייתה כוונה להשתמש בסימן המסחר.

המבקשת לא טענה שאין בכוונת בעל הסימן לעשות שימוש בסימן.

המוצרים מיוצרים במפעל שבכפר עילבון, והם משווקים במספר מקומות באר ארץ כשם נושא את סימן המסחר "אצאס". בעל הסימן מקים משא ומתן לשיווק מוצריו לרשתות שיווק גדולות.

מפעל "פוליכד" מספק לבעל הסימן בקבוקי פלסטיק הנושא את הסימן, בכמויות גדולות.

מאות אלפי לקוחות בישראל משתמשים במוצרים הנושאים "ובגדול" (כלשון בעל הסימן) את הסימן.

בעל הסימן השתמש, משתמש ובכוונתו להמשיך להשתמש בסימן המסחר בעתיד.

5 לתשובתו האמורה של בעל הסימן צורף תצהיר, המאמת ומאמ את כל האמור באותה התשובה. בדיון שהתקיים בפני רשם סימני המסחר הנכבד, החליט הרשם, כי למרות שהתצהיר נערך על דרך ההפניה, הוא קביל, במקרה זה, כראיה.

ראיות הצדדים וגורלן:

6. | מטעמו המבקשת הוגש תצהיר של חוקר פרטי בשם שאול טולדנו, אשר הצהיר כדלקמן:

א.

המפעל של בעל הסימן ממוקם באזור שבו תנועת ארץ מחשידה. שם המפעל הוא "ביוטי בון", ושם בעליו הידוע הוא יוסף סרור.

על מנת שלא לעורר חשד, גויס למשימה "מקור מודיעני", כלשונו של המצהיר,

אשר רכש מספר חומרי ניקוי הנושא את המותג "א צאכ0)". לא נראו על ידי המקור המודיעיני דברי קוסמטיקה ופרפומריה.

בהחלטה שניתנה במהלך הדיון שהתקיים בפניו ביוס 15 באפריל 1999, קבע רשם סימני המסחר הנכבד כי התצהיר של מר טולדנו לא יתקבל כראיה, באשר הוא הוגש באיחור רב, ללא נטילת רשות.

אשר לראיות בעל הסימן:

א | כאמור, הרשם הנכבד קבע כי התצהיר המאמת את הכתוב בכתב הטענות מטעמו, קביל כראיה.

ב. בנוסף, הוגש על ידי בעל הסימן תצהיר נוסף, בו הצהיר כי הוא ולא יוסף הוא בעל הסימן של המפעל, כי הוא חוזר על מה שהצהיר בתצהירו הקודם, כי הוא מייצר ומשווק מוצרי ניקוי, סבוניס, שמפו שיער וגוף, נוזל ידיים, תחת סימן המסחר

"אצאס", וכי הוא מכין את הרקע לגבי מוצרי קוסמטיקה ופרפומריה, ואת כוונתו לייצר תחת הסימן "א צאזס".

המחלוקת העיקרית - נטל השכנוע ונטל הראיה

כבר בדיון שהתקיים בפני הרשם הנכבד הוברר, כי המחלוקת העיקרית בתיק והיא באשר לנטל ההוכחה ונטל הראיה: על מי הם מוטלים, והאם הורמו בנסיבות העניין.

מחלוקת נוספת עלתה במהלך הדיון, והיא באשר לזהותו של בעל הסימן ובעל המפעל בכפר עילבון. ב"כ המבקשת טען כי הסימן נרשם על שם סעיד יוסף סרור, והמצהיר הוא אדם אחר, לא זה אשר על שמו נרשם הסימן. כנראה, כך נטען, נרשם הסימן על-שם אביו של המצהיר. בדיון שהתקיים בפניו, קבע הרשם הנכבד כי המצהיר יוכל לאמת את זהותו על ידי צירוף תעודת זהות. על סמך צילום תעודת זהות וכן מסמכים נוספים שצורפו, ובעיקר על סמך הצהרתו של ב"כ בעל הסימן דאז וכב' השופט דהיוס עאטף עילאבוני, לפיה המדובר באותו האדם, אני דוחה את הטענה כי אין זהות בין המצהיר לבין בעל הסימן.

א. אחזור למחלוקת העיקרית ואציין כי בדיון שהתקיים בפני הרשם הנכבד, נקבע כי על הצדדים להגיש סיכומים באשר לנקודת המחלוקת העיקרית, כפי שהגדיר אותה כב' הרשם, אותה הבאתי בתמצית לעיל.

ב. הצדדים הגישו את סיכומים. סיכומי בעל הסימן הוגשו באיחור, וכן בקשה להארכת מועד טרס ניתנה, ואני מחליט בזאת להאריך את המועד כמבוקש.

ג. בסיכומיו, חרג בעל הסימן ממסגרת המחלוקת כפי שנתחמה על-ידי הרשם לצורך הגשת סיכומים. ב"כ בעל הסימן העלה טענות נוספות בסיכומים, והתייחס לכלל המחלוקות שבין הצדדים בתיק. אני מתעלס לחלוטין מהרשם בסיכומים ואשר אינו נוגע למחלוקת לגביהו נתבקשו הצדדים לסכם בכתב. יהיה עלי להביא זאת בחשבון בבואי לפסוק את הוצאות ההליך שבפני.

בסיכומיה בכתב לעניין המחלוקת דלעיל טוענת מבקשת הביטול כי עצם טיעון לאי שימוש ע"י בעל הסימן, מעביר את נטל ההוכחה אל כתפיו של בעל הסימן. נטעו כי בעל הסימן לא המציא אפילו לא ראשית ראיה לגבי השימוש. המבקשת לא ביססה את טענותיה על אסמכתאות כלשהן.

בסיכומיו לעניין המחלוקת דלעיל טוען בעל הסימן כדלקמן:

א | נטל ההוכחה הוא על מבקש הביטול. אפילו אם בעל הסימן לא הגיב כלל לבקשה לביטול, עדיין על מבקש הביטול לשכנע את הרשם שמן הדין לבטל את הסימן לפי הוראות סעיף 41 לפקודה.

ב. | נטל השכנוע הוא על מבקש הביטול. נטל הראיה עשוי לעבור מצד אחד להליך למשנהו. על מבקשת הביטול היה להביא לפחות ראיה לכאורה להעדר שימוש, דבר שלא נעשה על ידה.

ג. = אם קיים ספק באשר להרמת נטל השכנוע - ספק זה פועל לטובת בעל הסימן.

ד. = חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מקנה מעמד מיוחד לזכות הקניין ולכן, על מנת לשלול את זכות בעל הסימן בסימנו, יש לדרוש מן המבקש רמת הוכחה גבוהה.

נטל השכנוע מוטל על מבקשת הביטול

השופט עס בעל הסימן באומרו כי נטל השכנוע בבקשה לביטול סימן מסחר מונח על כתפי מבקש הביטול.

ככלל, נטל השכנוע בהליכים אזרחיים, מוטל על אחד הצדדים, בדרך כלל על התובע. וכן וכן זאת, לא מן הנמנע כי נטל הראיה יעבור ויטלטל עצמו מצד אחד למשנהו, הכל בהתאם לנסיבות המקרה, סוג הטענות של הצדדים, חזקות שבדין וכד'. בסופו של יום, לאחר שנבחנו הראיות והשאלה אם נטל הוכחתו על ידי אותו הצד אשר היה הדבר מוטל עליו, יש לבחון אם הורס נטל השכנוע, אשר במקרה דנן הוא מוטל על מבקשת הביטול.

ראה לעניין זה בג"צ 296/86 .186 10118 כ1!וו נ. ‏ .1.60 .620 10038660 16השיזסס]/\, פ"ד מ"א(1) 485:

" נטל ההוכחה (השכנוע) מוטל על מבקשת המחיקה עד לתום הדיון: ראה זרך משל : 6 5זס] 1006 ]0 10 5'ץי 1 ץ .20 117 ,65חזסות

.> 40 וזה/ד .3 ג.ד, בעמ' 179 בסמוך להעת שוליים 18 (כ( 6מט6ת %זם] 6הסזך

8 1979 .6).ש.ת. לעומת זאת, נטל הבאת הראיות יש ויעבור במהלך הדיון מצד אל צד:

לאה 5'ץס!ז1)0 בסעיף 41 -11. כבוד הרשם נתפס איפוא לטעות באומדו;

"לא שוכנעתי שהיתה מצד בעלת הסימן כוונה להשתמש בסימן בישראל ואף לא הוכח שימוש בפועל בסימן בישראל, ולכן אני קובע שהמבקשת הוכיחה את היסודות של סעיף 41 לפקודה המצדיקות את ביטול הסימן דנן".

אם נותר בלב הרשם ספק שקול לכאן או לכאן, צריך היה להשאיר את הסימן הנדון על כנו. לשון אחרת, כדי למחוק את הסימן מפנקס סימני המסחר לפי סעיף 41, על הרשם היה להשתכנע שלא היתה מצד בעלת הסימן כוונה להשתמש בסימן בישראל. גם הקביעה שהמעדעדת (בעלת הסימן) לא הוכיחה את היסודות הדרושים לוקה באותה טעות (כאילו נטל השכנוע לגבי אי -קיום היסודות של סעיף 41 רובץ עליה ולא היא). אכן, מדובר בעובדה בעלת אופי שלילי, אך אין בה כדי להשפיע על הכלל שהובא לעיל לגבי נטל השכנוע, להבדיל מהחובה להביא ראיות. כדברי פורפ' א. הדנון בספרו דיני ראיות (ירושלים תשל"ד) ע' 4 -203;

"עובדה בעלת אופי שלילי איננה מעבירה איפוא את הנטל העיקרי, נטל השכנוע, אך יש לה השפעה על רמת הנטל המשני, נטל הבאת הראיות. הנושא בנטל השכנוע צריך לפתוח בהבאת ראיות לכאורה, אולם בגלל היות העובדה בעלת אופי שלילי - ולכן קשה להוכחה - יסתפק בבית המשפט בכמות פחותה של דאיות להדמת נטל הבאת הראיות והעבדתו אל הצד שכנגד. בדרך כלל, קל יותר לצד שכנגד להוכיח עובדה זו, היינו האספקט החיובי שבטענה."

מוסיף המחבר ואומר:

"... אולם אם בסיום הבאת הראיות על -ידי שני הצדדים, ישאר ספק בלב בית המשפט בקשר לעובדה זו, יפעל הספק לטובת התובע, כי עליו מוטל נטל השכנוע."

בספרו של 160870 5הותס7 .1 , עוה]ת תה 1206055 תס ע1+ז60:3]א ות 0), בהוצאת קטסז2) +65//\, נאמר בעמ' 20-206, כרך מס' 3 :

1 5100606 05 ]וגו0זו2) ]760070 6ך" 5 זזה עזוהז!סשי ]0 מסוזקתתזוופסיזק 0 6601156 560 קיזסק 6 זו 61510700יז 16 0ז הז0סזו קה זוופסיזק 15 ]וקסיד 51ווח 6060110110

.וט 1:6 ]0 66חסיז6חסטטיזק ₪ עפ .5ו6660סיזקן הסזזופסקקס ]וזו 05160יו חס 45 6זסוה | 6ז0 | 85הו6600סזק | 60860]0108

.7

.8

]וו[ 10 הז ע[61056 6יזסוחז וח 0650 משפט זה אינו נכון ) 1זגוס6 ₪ חז 5חו660ס6סיזק סוד .(לגבי ההליכים בפני הרשם בישראל - *.א. 5 0חו6660סיזק מ60₪601!010/ם חז זחםי5וףסיז מסזוקחזוופסזק 016ם] סוחוזק 6 סז 6)!61 סז אזסוח 6 0ח תס י6015יד 6הז )סה חח זסחקוס 116 15 ]הסיו5וף6יזד סז ,וסט 6 156 0 זיז סטז5וו[6א6 16 5 הסי5וףסיז

" ...אסוח

דבריס ברוח דומה נפסקו בעניין 116513715 161 .ט .16 5631000 710163 81סע\ .6ח1, 11500260 31, 1660, בעמ' 1665 :

]הוח 000 ףהזוחם!6 קזסק שו ץזוססוקעד 5' 01 ]0 ח0ז60066]!01 חחוא506 6חס 15 ₪ 6וו5 חז 06ח ₪611 5סו] זזווסס וד .אחז הסזז66[]0 60 500010 זסחסוזווסק 6ה]ז .6056 (חווסזק | ]0 | ת06זטק | 6 | 5זה6ם 6 ]0 66חזסהסקסיזט ₪ ז ההז 0 חספ 5 6זסו) 26001156 15-01 8וג66....1ח06וטס 0 1106060 ]ססיזק ]0 ח6סיזגום [6610ק5 עחם 6 "6ק 0]!070008 | ")ת6מתס0תסקםב" ב 0 0061] 6 הזסיז] פעוס!01] וז מזסזבת ]0 ח66זוול 116 20015 5ששש] "סחסחווסק 66 6 ]0 66חסיזסחסטטיז 0 על ]ססיזק 6 זוע ,ה66601סיזקן הסזזם]60661 0 חז מס 20500 15 ח0סם]]66ח60 = זס] זה6חזווףיזם זס ,הסופו]חס6 ]0 116100 חס חספ "[חווסיזף סוס עחם

תוצאת פסילת תצהירו של החוקר הפרטי מטעמו המבקשת היא, כי המבקשת לא הציגה כלל ראיות. כהערת אגב ולמעלה מן הצורך אעיר, כי גם אס לא היה תצהירו של החוקר נפסל בשל האיחור בהגשתו, יתכן והיה נפסל בשל היותו עדות שמיעה מובהקת. ועוד, גם אס לא היה נפסל בשל היותו עדות מפי השמועה, ספק בעיני אס היה בו את המשקל המינימאלי הדרוש כדי להעביר את נטל הראיה אל כתפי בעל הסימן.

נכון הדבר כי מן הראוי היה שבעל הסימן ימציא ראיות ברורות יותר לשימושו בסימן, כגון חשבוניות, מסמכי הזמנת תוויות או בקבוקי הנושא את הסימן בתקופה הרלוונטית, מוצרים הנושא את הסימן וכדומה. אולם, בעל הסימן הצהיר כי הוא עושה שימוש בסימן לגבי מוצרים הרשומים בפרטת הסחורות לגביה נרשם הסימן. אין זו הוכחה בעלת משקל רב, אך בהתחשב בכך שנטל השכנוע, ואף נטל הראיה הראשונית לפחות מוטל על מבקשת הביטול, ונטל זה לא הורס אף לא במעט, מן הדין הוא לדחות את הבקשה לביטול. לעניין זה עלי להתחשב גם בכך כי המבקשת בחרה שלא לחקור את המצהיר-בעל הסימן בחקירה נגדית, כך שהצהרותיו לא נסתרו.

צודק בעל הסימן בטענתו כי גם במקרה בו לא מגיב בעל הסימן לבקשה לביטול סימן מסחר שהוגשה נגדו, עדיין מוטלת על מבקש הביטול החובה לשכנע את רשם סימני המסחר כי מן הדין לבטל את הסימן. אס כך הס פי הדברים במקרה בו לא הגיב בעל הסימן לבקשה לביטול סימנו, הרי הדברים הס בבחינת קל וח