סימן מסחר 78173 ו-78455

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לרישום בקשות לסימני מסחר מספר 78173 ו-78455 קביעת הוצאות

המבקשת: זוגלובק טבע בע"מ באמצעות וע"י עו"ד ראובן בילט.

המתנגדת: טבעול מוצרי מזון מן הצומת באמצעות ה"ה לוטי ושות', עורכי דין ע"י עו"ד סלין מעוז.

הוא לתה

1. להלן העובדות העיקריות הנוגעות לענין שבפני:

(1) חברת זוגלובק טבע בע"מ (להלן - "המבקשת") הגישה לרישום את הבקשות הבאות:

א. בקשה מס' 78172 - "טבעלייט" בתוספת למילים ולעיצוב. ב. בקשה מס' 78173 - "טבעלייט".

שתי הבקשות הנ"ל הוגשו ביום 15 בנובמבר 1990. הבקשה מס' 78172 היא לגבי נקניקיות דלות קלוריות העשויות בעיקר מירקות או פולי סויה הכלולות בסוג 29 כאשר הבקשה מס' 78173 היא לגבי "מוצרי מזון שעיקרו מן הצומת, מן הטבע וכן מוצרים המיוצריים מסויה ודגנים ואף הם כלולים בסוג 29".

ג. בקשה מס' 78455 - טבע לייט לגבי "מוצרי מזון דלי קלוריות העשויות בעיקר מירקות או פולי סויה הנכללים בסוג 29".

בקשה זו הוגשה לרישום ביוס 13 בדצמבר 1990.

(2) שלוש הבקשות הנ"ל נבחנו, התקבלו לרישום ופורסמו ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 6/94 מיוסי 30 ביוני 1994.

(3) ביוס 25 בספטמבר 1994 הוגשו שלוש הודעות התנגדות על נימוקיהן כנגד רישום הבקשות המפורטות לעיל (להלן - "הבקשות"). הודעות ההתנגדות הוגשו ע"י חברת טבעול מוצרי מזון מן הצומח (להלן - "המתנגדת"). כפי שיתברר בהמשך אינני צריך לפרט את נימוקי ההתנגדות.

(4) ביום 23 במרץ 1995 הוגשו ע"י המבקשת שלוש הודעות שכנגד על נימוקיהן להתנגדות לרישום הבקשות.

(5) ראיות המתנגדת הוגשו ביוס 23 ביולי 1995 וכללו את תצהירו על נספחיו של מר יצחק צאיג המשמש כמנהל אגף הסחר של המתנגדת.

(6) המבקשת לא הגישה את ראיותיה שכנגד אף על פי שהתבקשה לעשות כן במועדים שנקצבו לה במען זה.

(7) ביום 17 באוקטובר 1996 נדרשו הצדדים להודיע תוך חודש ימים האם ברצונם בקיום דיון בפני במהלכו ייחקר המצהיר, מר יצחק צאיג, וישמעו טענות הצדדים, או לתילופין רצונס במתן החלטה עפ"י המסמך שנמצא בתיק הלשכה.

במכתבה של ב"כ המתנגדת, מיום 30 באוקטובר 1996 התבקשת: לקבוע כי הבקשות נזנתו ע"י המבקשת היות וראיות שכנגד מטעמה לא הוגשו. תשומת ליבי הופנתה בענין ולהוראות סעיף 24(ה) לפקודת סימני המסחר (נוסח הדין) התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") הקובע כי "לא שלח המבקש תשובה כאמור, יראו כאילו זנח את בקשתו". (יש לציין כי סעיף 24(ד) לפקודה קובע כי "המבקש יש לת לרשם, בדרך ובזמן שנקבעו, תשובה להתנגדות, המפרטת את הנימוקים שעליהם הוא מבסס את בקשתו").

התבקשתי על ידי המתנגדת להסיק כי אי הגשת ראיות שקולה למעשה לאי הגשת תשובה להתנגדות ולא היא. סבורני כי טועה המתנגדת במסקנתה שכן אין דין אי הגשת תשובה להתנגדות כדין אי הגשת ראיות.

במקום שתשובה להתנגדות אינה מוגשת רואים את המבקש כמי שזנח את הבקשה, בעוד שהעדר הגשת ראיות אינה מעידה על זניחת הבקשה, אם כי מחלישה עד מאוד את עמדת המבקש.

לא יחי, אפוא, מקום להיענות לדרישת המתנגדת בנקודה זו.

במכתב ב"כ המבקשת מיוס 29 באוקטובר 1996 הודיעה לה כי מרשתו מוכנה להזניח את הבקשות שהן עיקר ההליך הזה, ובכך הדיון מתייתר. עפ"י הודעת המבקשת נסגרו, אפוא, תיקי הבקשות ובוטלו.

ביוס 5 בדצמבר 1996 התבקשתי לפסוק למתנגדת את הוצאותיה בגין ההליך. נטען כי המתנגדת השקיעה מאמציה ומשאבים בניהול הליך ההתנגדות ואף טרחה והגישה את ראיותיה.

נטען גס כי המבקשת הואילה לזנות את בקשותיה רק כשנתיים מס ימים לאחר מועד הגשת ההתנגדות ויכלה לעשות כאמור קודם לכן. חוסר המעש מצידה גורס למתנגדת להוצאות נוספות ומיותרות. מאידך, המבקשת במכתבה מיוס 9 בדצמבר 1996 טענה כי בקשותיה הוגשו כדין ולאחר בדיקות מקיפות, וכך גם החלטתה לסגת מבקשותיה. חזרה מבקשותיה אינה מצדיקה חיוב בהוצאות ובענין זה אין תחולה של הוראות סעיף 154(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן - "תקנות סד"א") שכן הוראות הפקודה הן החלות.

אמנם צודקת המבקשת בטענתה כי במקרה שהוראות הפקודה חלות, אין להיוקק להוראות חוק או תקנות חיצוניות, שכן הוראות הפקודה הספציפיות גוברות.

סעיף 69 לפקודה קובע כך:

"בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו סבירות".

הוראה זו הינה וזו הקובעת בענייננו ועל פיה אפעל.

במקרה שבפני, התקיים הליך במסגרתו הוגשו כתבי טענות וראיות ולבסוף, גם ללא דיון ההליך הוכרע.

על פי הגיוון של דברים ועל פי רוב על הצד המפסיד לשאת בהוצאות הצד שניצח אם כי לעיקרון זה קיימים חריגים שאף לא אחד מהם מתקיים כאן.

סבירות ההוצאות נתונה לשיקול דעתי וזאת עפ"י נסיוני ועל סמך הנטען.

אילו בדעת המבקשת היה להימנע מהוצאות שום, היה עליה להודיע מיד לאחר הגשת הודעות ההתנגדות על רצונה בהזנחת בקשותיה ומשלא עשתה כן ואף הגישה את כתב טענותיה שכנגד, הכריחה את המתנגדת לנקוט בפעולות נוספות ובכללן בהגשת ראיות.

כל אלה גרמו למתנגדת להוצאות ועל המבקשת כמי שהפסידה בדינה לשאת בהן.

אשר על כן לאחר ששקלתי בדבר ההחלטתי שעל המבקשת לשלם למתנגדת בסך כולל של 4,000 ש"ת.

ניתן הסכום הנ"ל ישולם למתנגדת תוך שלושים ימים מתאריך החלטתי זו, ואם לא כן הוא ישא ריבית והצמדה כדין, החל מתאריך החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.

בירושלים היום, י' באדר ב' התשנ"ז

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימן מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).