סימן מסחר 69909

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני מסחר

בפני רשם הפטנטיסם, המדגמיס וסימני המסחר

בעניין בקשה למחיקת סיימן מסחר מס' 69909 "במבינו" (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות)

בעלת הסימן: אקטרינה גוטמן ע"י ב"כ עוה"ד איל פרייס ו/או רון קלגסבלד

מבקש המחיקה: שלמה עיני ע"י ב"כ עוה"ד דוד גילת ואורית פישמן

החלטה 1 בעלת הסימן הגישה בקשה לחייב את מבקש המחיקה להפקיד ערבות בנקאית בסכום שלא יפחת ממאה אלף ש"ח, להבטחת הוצאותיה אם תידחה בקשת המחיקה, וכן, להתנות את קיום הדיון וההליכים בבקשת המחיקה, בהפקדת ערבות הבנקאית (להלן: "הבקשה").

2 הבקשה הוגשה ב- 26 יולי, 1998, לאחר שנקבע כי ישיבה לשמיעת הוכחות תתקיים ב- 17 אוגוסט, 1998. בישיבה שהתקיימה ביום 17 אוגוסט 1998, נשמעו טיעוני הצדדים לעניין הבקשה והוחלט להמשיך ולקיים את הדיון שנועד לאותו יום, מאחר שבעלי הדין והעדים, שביניהם שני עדים מבוגריס, כבר הטריחו עצמם והגיעו לדיון. ישיבה זו היתה הראשונה, והיחידה עד כה, שבה החלו להשמע העדויות בבקשת המחיקה. עתה יש להחליט אם להתנות את המשך ההליכים בהפקדת ערובה מטעמו מבקש המחיקה. נראה לי כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב.

טענות בעלת הסימן

3 את הבקשה מנמקת בעלת הסימן בחשש ודאי שמבקש המחיקה יימנע מלשלם את ההוצאות שיושתו עליו, אם תדחה בקשת המחיקה. חשש זה מתעורר לטענת בעלת הסימן, לאור הנסיבות הבאות:

א.

מבקש המחיקה מתחמק מזה שלוש משלוש הוצאות משפט בסך 0 ש"ח שחוייב בהן ע"י בית המשפט, בארבעה הליכים משפטיים שונים הקשורים לסימן המסחר.

בעלת הסימן אינה מצליחה לאתר את מבקש המחיקה ולגבות ממנו סכום כלשהו, מאחר שלא מסר כתובת מגורים קבועה ולא ניתן לאתרו או לרדת לנכסיו.

מבקש המחיקה מסר לרשם סימני המסחר כתובת מגורים כוזבת, בה הוא איננו מתגורר ואינו נמצא.

ארבעת ההליכים המשפטיים שבגדרם הוטלו על מבקש המחיקה הוצאות משפט

המסתכמות ב- 14,000 ש"ח, התנהלו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בנוגע לסימן המסחר נושא בקשת המחיקה, ואילו הס:

דיון שנערך ביום 18 יוני, 1995 בבקשת מבקש המחיקה לביטול צו מניעה ומניעתו כנגדו ע"י בעלת הסימן (המ' 281/95). בדיון והטיל כבוד השופט הנדון על מבקש המחיקה הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח.

דיון שנערך ביום 17 אוגוסט, 1995, בבקשת מבקש המחיקה לשנות את צו המניעה המניעי (ת.ה. 50430/95). בדיון הטיל כבוד השופט גרוניס על מבקש המחיקה הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

דיון שנערך ביום 15 דצמבר, 1996, בתובענה העיקרית שהגישה בעלת הסימן כנגד מבקש המחיקה (ת.א.46/95). בדיון זה, שנערך בהעדר מבקש המחיקה,

ניתן פסק דין כנגדו ע"י כבוד השופט בנאי, אשר גם הטיל עליו הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

דיון שנערך בפני כבוד השופט בנאי ביום 25 פברואר, 1997, בבקשת מבקש המחיקה לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו (המ' 10024/97). בהחלטה שניתנה למחרת הדיון הוטלו על מבקש המחיקה הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. ההחלטה התנתה את ביטול פסק הדין בכך שמבקש המחיקה ישלם לבעלת הסימן את כל ההוצאות שנפסקו כנגדו לפני כן ואת ההוצאות שהוטלו עליו באותו דיון.

לטענת בעלת הסימן לא פרע מבקש המחיקה מאוס מן התשלומים שהוטלו עליו, למרות

שפנתה אליו שוב ושוב במהלך שלוש השנים האחרונות. טענה זו לא הוכחשה.

בנוסף להימנעות המתמשכת של מבקש המחיקה מלשלם את חובותיו, מצביעה בעלת

הסימן על החלטות שניתנו בערכאות שונות בנוגע לאותו סיכסוך, מהן עולה כי אי תשלום ההוצאות ע"י מבקש המחיקה נזקף לחובתו במספר הליכים והשפיע על תוצאותיהם.

החלטה אחת כזו היא ההחלטה האמורה מיום 26 פברואר, 1997 שבה התנה כבוד השופט בנאי את ביטול פסק הדין שניתן כנגד מבקש המחיקה בהעדרו, בתשלום ההוצאות המשפטיות שהוא חייב בהן. החלטה נוספת ניתנה ע"י בית המשפט העליון (כבוד הנשיא ברק) בבקשת רשות ערעור שהגיש מבקש המחיקה על החלטה זו של כבוד השופט בנאי (רע"א 1973/97). כבוד הנשיא ברק דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו כי אין מקום להתערב בהחלטה, להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות שנפסקו לחובת מבקש המחיקה. בין שתי ההחלטות הללו ניתנה החלטת כבוד רשמת בית משפט העליון, השופטת אפעל - גבאי, אשר סירבה לבקשת מבקש המחיקה להמיר את הפקדת הערבון הכספי, לבקשת רשות הערעור, בערובה אחרת. גם הפעם נזקפה לחובת מבקש המחיקה הימנעותו מתשלום ההוצאות כאשר הרשם ראתה בה סיבה נוספת שלא לפטור אותו מהפקדת ערבון. בהחלטה מציינת הרשם כי: "על פי החומר שבפני לא שילם המבקש עד היום את ההוצאות שהושתו עליו בהליכים שהוא מנהל עם המשיבה זו סיבה מספקת שלא לפטור אותו מהפקדת ערבון במסגרת הבקשה לרשות ערעור." כמו כן, טוענת בעלת הסימן כי בהעדר ערובה של מבקש המחיקה לא יהא בידה לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותה בהליך המחיקה, מאחר שלא ניתן לאכוף באמצעות ההוצאה לפועל החלטה של רשם סימני המסחר המחייבת בתשלום הוצאות. סמכות הרשם לחייב בעל דין בערובה להוצאות היא לדעת בעלת הסימן סמכות טבועה הנגזרת מהוראת סעיף 69 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב1972- (להלן: "פקודת סימני מסחר") אשר מסמיכה את הרשם לפסוק הוצאות לבעל דין, בהליך המתקיים בפניו.

כמו כן, טוענת בעלת הסימן, כי על ההליכים המתנהלים בפני רשם סימני המסחר חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדה"ד") וביניהן תקנה 519(א) המסמיכה את בית המשפט לחייב תובע ליתן ערובה להוצאות הנתבע.

טענות מבקש המחיקה

את דבריו כנגד חיובו בהפקדת ערובה פותח מבקש המחיקה בטענה כי הבקשה הוגשה במועד מאוחר ובסמוך למועד הדיון שנקבע לשמיעת הוכחות, וזאת במטרה לסרבל את ההליך ולסכל את קיום הדיון שמועדו נקבע. אין צורך להידרש לטענה זו מאחר שכאמור לעיל, הדיון שנקבע לשמיעת הוכחות התקיים כמתוכנן.

באשר להתניית המשך הליכי המחיקה בהפקדת ערובה, מבקש המחיקה טוען כי לרשם סימני המסחר אין סמכות טבועה לחייב בהפקדת ערובה וכי סמכות כזו אינה נגזרת מסעיף 69 לפקודת סימני המסחר. סעיף 69 יוצר לטענת מבקש המחיקה הסדר שלילי שאינו מאפשר הפעלת סמכות טבועה לחיוב בערובה, מה גגם שלטענתו סמכות טבועה מופעלת בתחום הדיוני בשעה שחיוב בהפקדת ערובה להוצאות משפט מהווה לדעתו סעד מהותי או פעולה הכרוכה בהתערבות בתחום המהותי.

מוסיף מבקש המחיקה וטוען כי פירוש סעיף 69 כמעניק סמכות לחייב בערובה, פוגע בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד הכרחית שאינה צריכה להפגע מכך שבעלת הסימן "מתנבאת" שקיים קושי עתידי לגבות את חובותיה. כמו כן, לטענתו הכרה בסמכות לחייב בערובה מכרסמת בעקרון היסוד של טוהר הפנקסים ומנוגדת למדיניות המחוקק לאפשר לכל אדם מעוניין להשיג על רישום סימני המסחר. באשר לתחולת תקנות סדה"ד , טוען מבקש המחיקה כי אלה אינן חלות באופן אוטומטי בהליכים בפני רשם סימני המסחר. הסמכות להיוקע לתקנות סדה"ד היא סמכות בשיקול דעת הרשם, ולדעת מבקש המחיקה לאור אופי הדיונים המתנהלים בפני רשם סימני המסחר לא ראוי שסמכות זו תופעל לאימוץ ההסדר שבתקנה 519 לתקנות סדה"ד. מכאן, פונה מבקש המחיקה וטוען כי גם בהנחה שיש מקום לתחולת תקנה 519 לתקנות סדה"ד בהליכים המתנהלים בפני רשם סימני המסחר, הרי שאין לחייבו בערובה לאור הכללים הנוהגים על פי שהס לדעתו: א. בית המשפט לא יחייב תובע במתן ערובה אך משום שהוא עני שאין ביכולתו לשלם את הוצאות הנתבע, וזאת כדי שלא לחסום בפני דלי אמצעי את הגישה לבית המשפט. ב. אין לבדוק את סיכויי התובע להצליח בתביעה לעניין חיובו בערובה, ובפרט אין לחייבו בהפקדת ערובה כאשר סיכויו נמוכים. ג. אין להתחשב בעובדה שהתובע לא שילם לנתבע הוצאות שחוייב בהן בהליכיים קודמים. מבקש המחיקה טוען כי ניתן להיוקע לסמכות טבועה לחייב בערובה להוצאות, רק בהעדר הסדר השולל את הסמכות הטבועה. הוא מפנה אל דברי כבוד השופט חשין בע"א 5 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, תק-על כרך 2(97) 265,247 שאמר:

"שכן סמכות טבועה תהיה ותתקיים רק בהיעדר הסדר - הסדר מפורש או הסדר מכללא - הסדר שמתן לפרשו כהסדר המוציא את הסמכות הטבועה (הסדר השלילי)"

דבריו של דומיס נכתבו גם ע"י פנחס גולדשטיין במאמרו ה "סמכות הטבועה" של בית המשפט", עמ"ש י (1) 40,37:

"ההיזקקות לכות טבוע מעוררת, כמובן, את בעיית היסוד של יחסי הגומלין בין ההסדר התחיקתי של משא פלוני, לבין ה"סמכות הטבועה". השאלה, מתי לפמנו דין חרות ממצה, ואימתי הוא חסר, אינה אלא הדגמה מספת של הסוגיה האין-סופית של קיום לאקונה בדין, או שמא הסדר שלילי. ההכרעה בה תלויה בפרשנותו של החוק בכל מקרה מסוים ובשיקולי מדיניות כאחד."

טרם נפנה לשאלה אם פקודת סימני המסחר וסדרי הדין בהליכים בפני רשם יוצרים הסדר השולל חיוב בערובה להוצאות, יש לתת את הדעת לשלוש שאלות

מקדימות: א. מהו הסדר שלילי. ב. כיצד מאתרס את קיומו או העדרו של הסדר שלילי. ג. מתי יש הסדר שלילי.

שלוש השאלות הללו זכו להתייחסות במקרה שנדון לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בהרכב שבעה שופטים - רע"א 5768/94 רע"א 5614/95, רע"א 993/96 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורוס אביורים ומוצרי בריכה בע"מ, (טרם פורסם) (להלן: "פד' א.ש.י.ר").

לשאלה מהו הסדר שלילי משיב כבוד הנשיא ברק כי והו מצב שבו שתיקת החוק לגבי המצבים המסוימים מתפרשת כאילו החוק חל על אותם מצבים בדרך השלילה. ההסדר קיים אך הוא "כתוב בדיו בלתי נראית". אומר כבוד הנשיא בעמ' 182-181 לפד' א.ש.י.ר:

"אך שתיקת החוק עשויה להוביל את הפרשן למסקנה שלישית. מסקנה זו הינה, כי המצבים עליהם שתק החוק גם הס מוסדרים על ידו, אם כי בדרך השלילה. זוהי שתיקה מדעת. זהו ההסדר השלילי. זוהי שתיקה שמובנה הוא הסדר (שלל) של המקרים שאינם נופלים לגדר החוק, על כן, כאשר מתקיים רק תנאי א' או תנאי ג', בדוגמא שהבאנו, המתבקש מהחוק הוא הסדר נורמטיבי

שתוכמו הוא לא א(או א-). היטיב להביע זאת השופט זילברג, בציינר;

"יש ושתיקתו של המחוקק יפה מדיבורו, או לפחות יפה כדיבורו, ואס הוא נממע מקבוע הלכה, מקוס שצריך או יכול לעשות כן, הרי שתיקתו זו

מדברת בעדה, ואומרת לנו, בפה מלא, מה היתה עמדתו כלפי השאלה הנדונה" (ע"א 164/47 מינוקביצ נ. פישצנר פ"ד ב' 39, 43)

וברוח דומה צייו פרופ' טדסקי:

"עלימנו לומר כי אין ליקוי בחוק כאשר נמנעג המחוקק מלהוציא הוראות על משא כלשהו מתוך... שברצונו כי בעניין הנדון יחול הסדר שלילי" (ג' טדסקי, מחקרים במשפט ארצנו 132, 0 (מהדורה שנייה מורחבת, התשי"ט)).

כך, למשל, חוק השליחות, התשכ"ח19%65-, קובע כי "כל אדם כשר להיות שלוח לפעולה שהוא עצמו בר-דעת לעשותה" (סעיף 4). מכאן מתבקש הסדר שלילי, לפיו מי שאינו בר-דעת לעשות פעולה אינו כשיר לשמש שלוח. שתיקתו של חוק השליחות לעניין כשירות לשמש שלוח של מי שאינו בר-דעת אינה משאירה את המצב המשפטי לגביו בלתי מוסדר. היא גם אינה מהווה חסר. היא מהווה הסדר שלילי, לגביו החוק נקט עמדה וקבע הסדר השולל את כשרותו לשמש כשלוח. נאמר, בעקבות חברי, השופט מ' חשין, כי סביב חוק השליחות מצויה חגורה של ההסדר השלילי בכל הנוגע לכשרותו של מי שאינו בר-דעת לשמש כשלוח. מקרים הנופלים לגדר חגורת ההסדר השלילי הוסדרו גם הם בחוק, אם כי ההסדר לגביהם כתוב בדיו בלתי נראית, והוא אך מתבקשתב או משומעים בעל פה.

השתתפות כבעל דין בהליך שיפוטי בפני הרשם כרוכה בהוצאות כספיים לשם הכנת ההליך, ותשלום שכר טרחה לבאי כוח - עורכי דין ועורכי פטנטים. בעיקר חדיון בפני הרשם כרוך אפילו בעלויות גבוהות יותר מדיון בפני בית משפט, שכן הוא מצריך עדויות מומחים בסוגיות טכניות מורכבות וייצוג ע"י צוות מורחב הכולל עורכי דין ועורכי פטנטים.

לאור ואת הוענקה לרשם סמכות לפסוק הוצאות (סע' 69 לפקודת סימני מסחר). חיוב בערובה להוצאות, המיועד להבטיח את מימוש ההחלטה לפי סע' 69 הנ"ל, אינו עומד בניגוד לתכלית החקיקתית של פקודת סימני מסחר, אלא הוא דווקא מגשיס אותה, כפי שסמכות בית המשפט לחייב בערובה להוצאות משלימה את סמכותו לפסוק הוצאות ומקנה לה תוקף במקרים מסוימים.

נראה לי כי הסדר החיוב בערובה להוצאות שבתקנות סדה"ד הולם את אופי הדיוניים המתנהלים בפני הרשם, עונה על צרכיו ומתאים לסדרי הדין הנהוגים בהם, ולכן מן הראוי להאמץ, גם אם טוענת בעלת הסימן בטענה כי לא ניתן לממש חיוב להוצאות בהחלטת הרשם, ע"י ההוצאה לפועל.

אין זו הפעלה הראשונה שבה תקנות סדה"ד משמשות כמקור להשלמת סדרי הדין בהליכים המתנהלים בפני הרשם. תקנות סדר הדין היו בשנים האחרונות כבר מאז מנהל הרשם הסדרים שהיו נחוצים בכדי למלא חללים פרוצדורליים שניבעו בחקיקה הספציפית לפטנטים, מדגמים וסימני מסחר. כך למשל:

בבקשה לביטול סימן מסחר מס' 21529 הרשם בבעלות פנטה הגליל חברה למשקאות קליס בע"מ, אמתי כבוד הרשם אופיר את תקנה 100 לתקנות סדה"ד שעניינה סילוק על סף. ע"מ להחלטה מפנה להחלטות כבוד הרשם אשר אמץ הסדרים נוספים מתקנות סדה"ד.

הסדר המחיקה על הסף שבתקנות סדה"ד אומץ בבקשה לביטול סימן מסחר 50763 הרשומה בבעלות 415 08 תאצ 5 ג וא.

בהליך בעניין בקשות מתחרות מס' 62324 בבעלות ר.א. לוטוס בע"מ ומס" 6405 (ובקשות נוספות) בבעלות ארמון אפקה בע"מ, אמץ כבוד הרשם את תקנות סדר הדין את ההסדר העוסק בתיקון כתבי טענות ואת תקנה 528 שעניינה הארכת מועדים. בעמ' 9 להחלטה זו נאמר כדלקמן:

"השאלה המשנית שעלי להתייחס אליה היא האם תקנת 96 לתקנות סדר הדין האזרחי חלה על המקרה שבפני.

עקרונית אני מסכים לטענת ב"כ המבקשת מס' 1 שבהעדר הוראות מפורשות בחקיקה המיוחדת

העומדת בפני הרשם, כונן חוק הפטנטים,

התשכ"ז-1967-, ופקודת סימני המסחר, רשאי

הרשם (ואולי חייב הוא לעשות כן) להפעיל את

תקנות סדר הדין האזרחי המתאימות באשר

לנוהלים מסוימים לגבי השקיקה. החקיקה המוזכרת לעיל, לוקה בחסר. נוהל כנ"ל היה מקובל על: קודמי ומקובל עלי". טענה מבקש המחיקה כי ההכרה בסמכות לחייב בערובה להוצאות תפגע בזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד. אין ספק כי לזכות הגישה לערכאות משקל רב ביותר, וכי מן הראוי להימנע ככל האפשר מלכרסס בה. יחד עם זאת, החשיבות של זכות הגישה

לערכאות לא מנעה מתקנות סדה"ד לכלול הסדר שעניינה חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להוצאות, ואף כך, מדוע שהסדר כזה ייתפס ככרסוס בלתי לגיטימי בזכות ההפניה אל הרשם, כאשר הוא חל לגבי ההליכים המתקיימים בפניו.

טענה נוספת של מבקש המחיקה היא, כי סמכות לחייב בהפקדת ערובה להוצאות פוגעת בעיקרון טוהר הפנקסים, הואיל והיא מטילה מגבלה על האפשרות לתקוף רישום סימן מסחר.

אכן, טוהר הפנקסיס הוא עקרון שניצב בבסיס פעילותו של אגף הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. יחד עם זאת, אינני סבור כי סמכות לחייב בערובה להוצאות פוגעת בעקרון זה או גורעת מהגשמתו.

ראשית, יש להבחין בין קיום הסמכות לחייב בהפקדת ערובה לבין דרך הפעלתה ומימושה. בקיום הסמכות כשלעצמו אין משום פגיעה בעקרון טוהר הפנקסים. אם תיתכן סכנת פגיעה בעקרון טוהר הפנקסיס הרי שהסיבה לה היא הפעלת הסמכות באופן בלתי זהיר ובלתי מבוקר.

בעת הפעלת הסמכות מוטל על הרשם נטל של זהירות וחובת עירנות לפגיעה אפשרית בעקרון טוהר הפנקסיס. עם זאת, ההכרה בכך שהפעלת הסמכות מחייבת נקיטת זהירות והפעלת שיקול דעת מבוקר אין בה כדי לשלול מלכתחילה את קיום הסמכות. שנית, על אף כובדו וחשיבותו של עקרון טוהר הפנקסים, אין הוא שליט אבסולוטי בממלכת הפנקסים, ופעמים עליו לגלות מידה זו או אחרת של התחשבות בעקרונות אחרים, כגון יעילות ההליך וודאות הרישום. למרות עקרון טוהר הפנקסים מטיל הדין מיגבלות מהותיות ופרוצדורליות על בעל דין המעוניין למנוע רישום סימן מסחר או לגרום למחיקתו. כך למשל מטעמים של יעילות הדיון, תקנה 39 לתקנות סימני המסחר (1940) (להלן: "התקנות") קובעת כי מתנגד שלא הגיש ראיה במועד מחזק כמי שויתר על התנגדותו. אותו דין חל, מכוח תקנה 71, על מי שמבקש למחוק סימן, או לתקן את הפנקס, ולא הגיש ראיותיו במועד.

מיגבלה מהותית יותר על דרכו של מי שמבקש לתקוף רישום סימן מסחר, מצויה בסעיף 39 לפקודת סימני מסחר הקוצב את התקופה שבה ניתן להסתמך על העילות המרכזיות לתקיפת רישום סימן מסחר, לפרק זמן של חמש שנים מיוס מתן תעודת הרישום. גם כאן השאיפה לשמור על טוהר הפנקסיס לא מנעה מעקרון ודאות הרישום להטיל מגבלה על מטהרי הפנקסים.

שלישית, קשה לשמוע את הטענה כי החיובפקדת ערובה להוצאות. השאלה היא האם קייס חשש ממשי שהזוכה בהוצאות לא יוכל לגבותן. בבחינת שאלה זו נשקלות כל הנסיבות המסוגלות להעיד על הצורך או העדר הצורך בערובה. כותב וסמן בע"מ 900-899:

אך חברה שתבעה, :כול השופט (לא הרשס) לחייבה במתן ערובה להוצאות הנתבע, אם יש לו סיבה להמח, על סמך הראיות שהוגשו לו, שלא תהא לה האפשרות לשלם את הוצאות הנתבע (סעיף 232 לפקודת החברות)... אך לבית המשפט מיתן שיקול דעת להחליט בבקשה בהתחשב בכל הנסיבות. כך, למשק, רשאי בית המשפט לבחון אם הוגשה תובענת החברה בתום לב ומה סיכוייה להצליח ; האם ניתן לדלות מעמדת הנתבע הודאה בחוב, כגון שהפקיד סכום כסף בקופת בית המשפט לפי תקנה 2504 האם סיכויי ההגנה טובים הם? האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה ולהכשילה? האם

מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על- ידי התנהגות הנתבע, שלא קיים את התחייבויותיו כלפי החברה, עיכב תשלומים או לא ביצע את חלקו בחוזה הנדון?" (הדגשה הוספה)

למעשה אין זו הפעסה הראשונה שבה הימנעות מבקש המחיקה מלשלס לבעלת הסימן את הוצאותיה, מובאת בחשבון במסגרת ההליכים שבינו לבינה, ומשפיעה על תוצאותיה. קדמו להחלטתי החלטות כבוד הנשיא ברק, כבוד השופט בנאי וכבוד רשמת בית המשפט העליון, השופטת אפעל - גבאי. נזכיר את ההחלטה מיוס 26 פברואר, 1997 שבה התנה כבוד השופט בנאי את ביטול פסק הדין שניתן כנגד מבקש המחיקה בהעדרו, בתשלום הוצאות המשפטיות שהוא חב בהן. בהמשך להחלטה זו ניתנה החלטת בית המשפט העליון (כבוד הנשיא ברק) בבקשת רשות ערעור שהגיש מבקש המחיקה על החלטה זו של כבוד השופט בנאי (רע"א 1973/97). כבוד הנשיא ברק דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו כי אין מקום להתערב בהחלטה, להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות שנפסקו לחובת מבקש המחיקה. ביו שתי ההחלטות הללו ניתנה החלטת כבוד רשמת בית משפט העליון, אשר סירבה לבקשת מבקש המחיקה להמיר את הפקדת הערבון הכספי, לבקשת רשות הערעור, בערובה אחרת. גס הפעסה נזקפה לחובת מבקש המחיקה הימנעותו מתשלום ההוצאות כאשר הרשמת ראתה בה סיבה נוספת שלא לפטור אותו מהפקדת ערבון. בהחלטה מציינת הרשמת כי:

"על פי החומר שבפני לא שילם המבקש עד היום את ההוצאות שהושתו עליו בהליכים שהוא מנהל עם המשיבה. זו סיבה מוספת שלא לפטור אותו מהפקדת ערבון במסגרת הבקשה לרשות ערעור."

מוסיף מבקש המחיקה ונאחז בהלכה לפיה אין מחויב בעל דין בערובה רק מחמת עוניו. על כך אין חלוקיס. ואולס, מבקש המחיקה לא הביא כל ראיה לכך שאין באפשרותו לשלם הוצאות. כל שעשה מבקש המחיקה הוא לטעון, בדברי תגובתו לבקשה, כי מצבו הכלכלי קשה "כפי שהוצהר פעמיס רבות בזמן ההליכים המנוהלים בינו לבין בעלת הסימן".

התצהירים הללו מעולם לא הוגשו לכאן, ולכן טענת מבקש המחיקה נותרת ללא תשתית ראייתית. יתירה מזו, מעדות שנתן מבקש המחיקה בישיבה שהתקיימה בפני ב- 17 אוגוסט 1998, עולה כי הימנעותו מתשלום ההוצאות אינה נובעת מהעדר יכולת כספית, כי אלא מרצונו להגיע להסדר תשלומים נאות שאותו ניסה להשיג באמצעות לחץ שהופעל על ידי המנעות מתשלום. בעמ' 15 לפרוטוקול נאמר:

"עו"ד גילת : לטובת יעילות הדיון, אם אדוני, יש כאן שאלה שעולה, מר עיני נמצא כאן בפני אדומ, זה תשובה פשוטה לשאלה פשוטה.

כ.ה. גולדברג: בבקשה, אני מוכן לשאול אותו. אם תהיה התנגדות וההתנגדות תהיה רלוונטית אתעלם, אבל מר עימי למה אתה לא משלם עד עכשיו?

מר עיני: אני רציתי לשלם, אבל הם לא רצו להגיע איתי להסדר, לא יכולתי לשלם להם את זה מהכה אחת".

מהאמור עד כה נראה כי קייס חשש ממשי שמבקש המחיקה יתמיד בהמנעותו מלשלם לבעלת הסימן את הוצאותיה, אם יחוייב לעשות כן. חשש זה אף מתחזק ומתגבר לאור העובדה שהכתובת שמסר מבקש המחיקה אינה כתובת נכונה.

מסירת כתובת לא נכונה מהווה אינדיקציה לכוונת התחמקות מתשלום הוצאות, כותב זוסמן בעמ' 900 :

"כאשר לא המציא התובע את מענה, כדרוש לפי תקנה 2/9), או שהמציא מענה לא נכון. ציון המענה מכוון, בעיקר, להקל על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו לו כאלה, ולפיכך, תובע שלא רשם את מענו בכתב התביעה או רשם מענה שאינו נכון - גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות "

תקנה 8 לתקנות סימני המסחר קובעת כי כל אדם שלפי הפקודה או התקנות, על אדם ליתן כתובתו, הרי שהכתובת הנמסרת צריכה להיות "תמיד ככל האפשר מלאה". תקנה 9 לתקנות סימני המסחר מחייבת גם מסירת כתובת בישראל למסירת מסמכים, ותקנה 0 מתירה לאדם להרשות לסוכן לעשות כל פעולה שאדם רשאי לעשותה לפי הפקודה או התקנות. ואולס הוראות אלה בדבר מינוי סוכן ומסירת מסמכים לסוכן אינה פוטרת מלמסור כתובת מגורים מלאה שתאפשר לאיתורו.

בבקשת המחיקה לא נתן מבקש המחיקה כתובת מגורים כנדרש, אלא צייו כתובת של חנות באשדוד שאינה עוד בבעלותו ושאין הוא נמצא בה.

בא כוחה של בעלת הסימן ביקש מספר פעמים מב"כ מבקש המחיקה את כתובתו של מבקש המחיקה. פניות אלו לא נענו ועד עתה הכתובת היחידה שמסר היא כתובת אותה החנות במרכז המסחרי באשדוד. גם לאור ואף מן הראוי לחייב את מבקש המחיקה בהפקדת ערובה להוצאות בעלת הסימן.

בעלת הסימן ביקשה כי הערובה תהא ערבות בנקאית בסכום של מאה אלף ש"ח. סכום זה נראה לי חורג משיעור ההוצאות שעשויות להיפסק לזכות בעלת הסימן את הכל בהליך.

אני קובע איפוא כי על מבקש המחיקה להפקיד ערבות בנקאית להוצאות בעלת הסימן בגובה 15,000 ש"ח , וזאת בתוך 90 יום ממתן החלטה זו, ואם לא כן תידחה בקשת המחיקה.

מתוך התחשבות בנטל הכספי המוטל על מבקש המחיקה ומתוך כוונה לאפשר לו לקייס את ההליך, אסתפק בחיובו בהוצאות הליך ובה סכום סימלי של 1000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישולס בתוך 14 יום ממתן החלטה זו והוא ישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד זה.

ניתן בירושלים ביום | כ"ה בכסלו התשנ"ט 4 דצמבר, 1998

משה ש. גולדברג משה ש. גולדברג 54678313-/69909

רשם הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר