סימן מסחר 66283

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בעניין התנגדות לתיקון בקשה לפטנט מס' 66283 לפי סעיף 170 לחוק הפטנטים, התשכ"א-1967 המבקשת : % 6100608941 מסק

באמצעות ה"ה ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ ע"י ד"ר מיכאל כהן, עו"פ

המתנגדת : חברת אונ*פארם בע"מ באמצעות מנכ"ל החברה מר זבולון תומר

1. הרקע העובדתי - כרונולוגיה קצרה

1. א. הבקשה לפטנט מס' 6623 (להלן - הבקשת הישראלית מס' 6623) הוגשה ביום 6 ביולי 1982 על יך: 8+6ת80881180ת%610א4% ע6ע38 (להלן - המבקשת) ונושאה הוא "חומצות | 1-ציקלופרופ'ל-6-פלואורו-%,1-

דיהידרו-4-אוקסו-7-פיפראזינו-קווינולין-3-קרבוקסיליות, הכנתן ותכשירים אנטיבקטריים המכילים אותן".

ב. הבקשה הישראלית מס' 66203 הוגשה תוך תביעת ד*ן קדימה בהתאם לסעיף 10 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפטנטים) וזאת בהסתמך על בקשת הפטנט הגרמנית מס' ‏ 85/.1 82 7231 מיום 29

באוקטובר 1981 (להלן - הבקשה הגרמנית מס' ‏ 85.1 82 31).

ד.

ב.

ביום 19 ביולי 1982 הוגש ללשכת הפטנטים הישראלית מסמך הבכורה שהינו עותק רשמי מהבקשה הגרמנית מס' 854.1 42 231 ואשר נושא סימן ז'הו: של 81%6מ₪0361180מ4%%10 עפַעַ28 (להלן - המבקשת)

ג כפי שעלה מהעדות בעל-פה שניתנה בפנ*, מספר זיהוי זה הינו מספר התיק הפנימי של המבקשת המתייחס לאמצאה הנ"ל.

בקשת הפטנט הישראלית, כפי שהיא הוגשה, כללה 21 תב*עות.

במהלך הבתינה שנערכה במשרד הפטנטים הישראלי נמסרה למבקשת ביוס 21 במאי 1985 השגה כלפי תביעות מסויימות וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק הפטנטים הקובע כ"פטנט יינתן על אמצאה אחת בלבד". כתוצאה מהשגה זו ובהתאם לסעיף 2% לחוק הפטנטים הוגשו בקשות חלוקה כפי שמתואר להלן.

ביום 11 בנובמבר 1985 הגישה המבקשת שלוש בקשות חלוקה (להקן - הבקשות הישראליות מס' 76998 ,76999 ו-77000) מהבקשה הישראלית מס' 6623. הבקשות הללו מבוססות על תביעות מס' 19, 20 ו-21 של הבקשה הישראלית מס' 66243. עבור בקשות החלוקה הנ"ל תבעה המבקשת את דין הקדימה של הבקשה הגרמנית מס' 85.1 42 31ק. עם הגשת בקשות החלוקה הנ"ל מחקה המבקשת את התביעות מס' ‏ 19, 20 ו-21 מהבקשה הישראלית מס' 66243.

ביום 18 בנובמבר 1985 שלחה הבוחנת למבקשת דו"ח בחינה נוסף ובו ציינה כי לנוכח קיומה של בקשת הפטנט הגרמנית מס' 8 157 33 230 (להלן - הבקשה הגרמנית מס' 23033157.8) שהוגשה ע" המבקשת ביום 3 בספטמבר 1980, ואשר בה תוארה אותה אמצאה אשר לגביה נתבע פטנט גם על ידי הבקשה הישראלית מס' 66243 נשוא הליכים אלה, ולאור העובדה שהבקשה הגרמנית מס' 23033157.8 שימשה לצורך תביעת דין קדימה כלפי בקשת הפטנט האירופאית מס' 09355, (להלן - הבקשה האירופאית מס' 89355) אין המבקשת זכאית לתבוע דין קדימה לגבי הבקשה הגרמנית מס' 85.1 42 31ק.

לאור כל האמור לעיל קבעה הבוחנת כי תאריך הבקשה הישראלית מס' 3 באשר לדרישות הקבועות בסעיף % (הידוש), סעיף ‏ 5 (התקדמות המצאתית) וסעיף 9 (בהגשת פטנט כל הקודם זוכה) לחוק הפטנטים, הוא

תאריך הגשת הבקשה בישראל, דהיינו ה-6 ביולי 1982.

ה. בעקבות דחיית התאריך של הבקשה הישראלית מס' 66283 כאמור לעיל, ציטטה הבוחנת נגדה הבקשה הגרמנית מס' 3033157.8 וזאת בהתאם להוראות הקבועות בסעיפים 8 ו-5 לחוק הפטנטים.

3. א. ביום 84 בנובמבר 1986 הגישה המבקשת בקשה לתקון הבקשה הישראלית מס' 7 בהתאם לסעיף 10 (א) לחוק הפטנטים הקובע כדלהלן:-

"170. א. לפי בקשת אדם מעוניין, שתוגד בדרך ובצורה שנקבעו, רשאי הרשם לתקן את הרשום בפנקס וכל מסמך שהוציא הוא או שהוגש ללשכה, אם לדעתו אין הפנקט או המסמך משקפים את העובדות, ותוא כשלא נקבעה דרך אחרת בתוק זה לעשיית התיקון".

ב. התיקון שנתבקש ( להלן - בקשת התיקון הראשונה) היה להמיר את תביעת דין הקדימה לפי הבקשה הגרמנית מס' 854.1 842 231 בתביעת דין קדימה מתוך בקשת הפטנט הצ'יליאנית מס' 648-81 מיום 12 באוגוסט 1981 (להלן - הבקשה הצ'יליאנית).

ב. ביום 5 בנובמבר 1986 הוגשה בקשת חלוקה נוספת שמספרה 8051% ואשר גם לגביה נתבע תאריך ההגשה המקור של הבקשה ההורה, ה-6 ביולי 1982 ותאריך דין הקדימה המקורי ה-29 באוקטובר 1981 בהסתמך על הבקשה הגרמנית מס' 31/285.1

ב. ביום 23 באפריל 1987 התקיים בפן בירור חד צדדי אשר במהלכו נשמעו הטענות בעל-פה מטעם ב"כ המבקשת וכן עידות בעל-פה שניתנה על :די ת20718 2ת61ה 01 410605 .שק (להלן - ד"ר אדריאן).

6. ביום 30 באפריל 1987 נתתי החלטה מנומקת על פיה הורשה בקשת התיקון הראשונה.

7. דבר ה:קבל של הבקשה הישראלית מס' 66243 וכן של בקשות ההלוקה שהוזכרו לעיל פורסם ביום 20 באוקטובר 7 ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים" בהתאם לסעיף 26 לחוק הפטנטים. הפרסום כלל גם הודעה בדבר תיקון הבקשה על פי הסעיף 0) לחוק הפטנטים

8. א. ביום 20 בדצמבר 1987 עתרה המבקשת פעם נוספת לתיקון הרשומות של הבקשה הישראלית מס' 66243 על פי הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים (להלן - בקשת התיקון השנייה).

ב. הרקע לעתירה הנוספת הזו היה שנודע למבקשת שצ'ילה אינה הברה באמנת פריס כך שלא היה ניתן להשתית תביעת דין קדימה על הבקשה הצ'יליאנית, אי לכך בקשת הפטנט הראשונה באר אמנה אשר בה תוארו של ושת התרכובות נשואות הבקשה הישראלית מס' 66283 הייתה בקשת הפטנט האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981 (להלן - הבקשה האמריקאית מס' 292560).

ג. ביום 13 בינואר 1988 הוגש העתק פטנט ארה"ב מס' 86708448 וביום 1 בפברואר הוגש העתק מאושר של הבקשה האמריקאית מס' 292560 ובקשת הפטנט האמריקאית מס' 136112 מיום 12 באוקטובר 1982 (להלן - הבקשה האמריקאית מס' 436112).

9 ביום 15 בינואר 1988 הודיעה חברת אוניפארם בע"מ (להלן - המתנגדת) על התנגדותה לבקשת התיקון הראשונה.

0. ביום 15 בפברואר 8 אישרתי את בקשת התיקון השנייה לאחר שהיא כבר פורסמה ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים" מיום 31 בנובמבר 1988.

1. ביום 28 באפריל 1988 הודיעה המתנגדת על התנגדותה לבקשת התיקון השנייה.

2. ביום 6 במאי 1988 הודיעה המתנגדת שאין בדעתה להגיש ראיות בצורת תצהיר.

3. ביום 12 ביוני 1988 הוגש כתב הטענות שכנגד מטעם המבקשת. ביום 22 באוגוסט 8 נ(תת: את החלטת: המנומקת אשר בה קבעתי שניתן לתקון את ד"ר אדריאן על שני תצהיריו. כן נקבע שיש לצמצם את החקירה לאותם

דברים העולים מתצהירו.

5. בגום 19 בספטמבר 1988 הגישה המתנגדת עתק של תיק הבקשה האמריקאית מס' 0, מה שקורא "ש>ססקהעא 116א".

6. ביום 26 בינואר 9 הגישה המבקשת תצהיר שהוצהר על :די 6 1808א .סע (להלן - ד"ר גרוהה) כראיה תומכת נוספת לבקשת התיקון

השנייה.

7. ביום 7 בנובמבר 1989 התקיים ברור בפני אשר במהלכו חקר מנכ"ל וב"כ המתנגדת, מר זבולון תומר, את ד"ר אדריאן ואת ד"ר גרוהה.

8. "הטענות עליהן ביססה המבקשת את בקשותיה לתיקון כאמור היו כדלקמן"

(כותרת זו נכללת גם כרונולוגיה רחבה יותר)

א.

ד.

כפי שנטען ההדגמות המתארות תרכובות ספציפיות הוכללו לראשונה בבקשות לפטנט של המבקשת שנועדו להגשה בחו"ל על סמך הבקשה הגרמנית מס' 157.8 33 230. עם זאת, ההדגמות הללו לא נכללו בבקשת הפטנט הגרמנית הנ"ל עצמה.

נטען שבזמן סידרת הבקשות לפטנט של המבקשת שהוגשו בארצות חו\ בהסתמך על הבקשה הגרמנית מס' 23033157.8 ואשר, להבדיל מבקשה +ו, כן כללו את התרכובות בהתאם לתביעות 2 ,3 ו-8 שנתבעו בפירוט הבקשה הישראלית מס' 6623, הייתה הבקשה הצ'יליאנית מס' 688/81 שהיתה בקשת הפטנט הראשונה מתוך סידרת הבקשות הנ"ל שהוגשה (כך נחשב בהתחלה) באחת מארצות האמנה.

נטען שבזמנו הוחלט ע" ועדת הפטנטים של המבקשת לבקש הגנה בישראל על התרכובות שבשעת הגשת הבקשה הישראלית מס' ‏ 66243 נתבעו בתביעותיה 2 ,3 ו-8.

נטען שכתוצאה מטעות בתום לב שנפלה במחלקת הפטנטים של המבקשת לוכדו התרכובות לפי התביעות 2 ,3 ו-% הנ"ל עם תביעה מס' 5 זבגין כל התרכובות האמורות נתבע שלא כדין ומבל* כוונה תחילה דין קדימה בהסתמך על הבקשה הגרמנית מס' 231/285.1.

כפי שנטען, על המבקשת היה להגיש באר שת בקשות נפרדות: האחת עבור כלל התרכובות, לרבות התרכובות 2 ,3 ו-8 הנ"ל, אשר לגביהן תביעת דין הקדימה נובעת מהבקשה הצ'יליאנית מס' 648/81 והשניה לגבי התרכובת הנתבעת בתביעה מס' 5 אשר תביעת דין הקדימה בג*נה נובעת מהבקשה הגרמנית מס' 31/285.1ק.

נטען כי רק לאחרונה נתגלתה הטעות הנ"ל זיתכן שהיא היתה כתוצאה מהנושאים המסובכים שעמדו בפני המבקשת והצורך שהוטל עליה לטפל בהס ולהכין ולהגיש במהירות המרובה בקשות לפטנט, הן בגרמניה והן

בארצות אחרות. בכל מקרה, כפי שנטען, הטעות האנושית מטעם המבקשת

נעשתה בתום לב ונמצאת בגדר הטעויות הניתנות לתקון בהתאם לסעיף 0 (א) לחוק הפטנטים. לכן, מן הדין והצדק לאפשר למבקשת לעשות כן.

9. בתמכת לטענותיה המוזכרות לעיל הגישה המבקשת ביום 28 באוקטובר 1986 תצהיר שהוצהר ע" ד"ר אדריאן (להלן - תצהיר אדריאן 1).

0. ביום 5 בנובמבר 6 צימצמה המבקשת את הבקשה הישראלית מס' ‏ 66243 לטלושת התרכובות שתוארו בתביעות 2 ,3 ו-4 המקוריות:

-6-3ת011ת0-001ת1062821ק-7-סאס-620-8ע8-610, 1-סעסט1+?-6- [עפסקס01ע1-0 ,2 116עא0סעהס

- (0ת₪65101002821-4) - 7-סאס-//-0ז8עמ4-61, 090-1ט%1 -00/1-6עס1-061 .3

כהקדמה לציין כי תוכן הסעיפים מס' 1 עד 12 ובכלל לכתב הטענות שכנגד שהוגש ע"י המבקשת מהווה השתלשלות הענינים שהובילו להגשת הבקשה לתיקון לפי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים ולפרסום שנעשה ברשומות "מן הפטנטים והמדגמים", מאחר והענינים הללו פורטו בחלק 1 להחלטתי זו, אין צורך, לדעתי, שאחזור עליהם בשלב זה, בנוסף, יש לציין כי סעיפים 13 ו-14 לכתב הטענות שכנגד מתייחסים לטענות שנטענו ע"י המתנגדת שהוגשו ביום 28 באפריל 1988. הטענות הללו הוזכרו בחלק 1 של החלטתי זו ולפיכך אין כל צורך לחזור עליהם כאן.

1. באשר ליתר הטענות שכנגד שנטענוּ ע"י המבקשת עולים הדברים העיקריים הבאים:

א. נטען שקביעה בהחלטת המנומקת מיום 30 באפריל 1987, שהוכללה (לאחר השנים הנחוצים) בהחלטתי מום 15 בפברואר 1988, מהווה לכאורה הנחה שאין לסתרה ( ת510קפטפסעם 20258016ע1) המצביעה על כך כי עדותו של ד"ר אדריאן היתה אמיתית, שנפלה טעות אנוש ושהבקשה לתיקון לפי סעיף 0) לחוק הפטנטים הוגשה בתוס לב.

ב. בהתאם לטענות המבקשת -

1. ניתן לחלוק על הנחה כנ"ל אך ורק על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני סגן רשם הפטנטים דאז בעת החלטתו מיום 30 באפריל 1987 ובעת החלטתו מיום 15 בפברואר 1988.

2. לא רק שהמתנגדת לא הגישה ראיות יחד עם כתב טענותיה מיום 28 באפריל 1988 אלא היא ציינה במפורש במכתבה מיום 6 במאי 1988 שנשלח לרשם הפטנטים שאין בכוונתה להגשה.

3. לאור האמור אין כיום בפני הרשם ראיות חדשות כלשהן וכתוצאה מזה ההנחה האמורה מהווה עתה הנחה מכרעת וסופית.

התצהירים שהוצהרו על ד"ר אדריאן (תצהיר אדריאן 1 ותצהיר אדריאן 11) הוגשו בהליך חד-צדדי אשר בו המתנגדת לא היתה צד. לפיכך, המתנגדת אינה רשאית לחקור את ד"ר אדריאן בחקירה

הנגדית באשר לתצהירים הללו. זאת ועוד, ההנחה הנ"ל מונעת מהמתנגדת לחקור את ד"ר אדריאן כמבוקש.

הדיון הטרומי מיום 7 ביולי 1988

ביום 7 ביולי 1988 התקיים בפני דיון טרומי באשר לבקשת המתנגדת לחקור את ד"ר אדריאן על תצהיריו וההתנגדות עליה מטעם המבקשת.

בהחלטתי מיום 22 באוגוסט 1988 נקבע על ידי כי: יש לראות את התצהירים הנ"ל כתצהירים שהוגשו במהלך ובמסגרת הליכי התנגדות. לפיכך, המתנגדת רשאית בעת הדיון לגופו של ענין לחקור את ד"ר אדריאן כמבוקש.

ראיות המתנגדת וטענות המתנגדת המתבססות על: הן:

א. ביום 8 בנובמבר 1988 הגישה המתנגדת העתק מאושר של הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981 (עססקה8עחא 116ק).

נטען כי מהמסמך הנ"ל (שהוגש כראיה) עולים הדברים העיקריים הבאים:

1 בעמוד 14 של הבקשה האמריקאית מס' 292560 מופיעה טבלה אשר בה נרשמות תרכובות (מס' 11 עד 19 ובכלל) כאשר התרכובות מס' 1 ,18 ו-19 הן זהות לתרכובות מס' 1 ,2 ו-3 המוזכרות בבקשה הישראלית מס' 66243 נשוא הליכם אלה.

2. טענה עובדתית זו נכונה.

א. הבקשה האמריקאית מס' 292560 כוללת 22 תביעות (עמוד 19- %), מהן התביעות מס' 1 עד 3 ובכלל ו-16 עד 22 ובכלל הן כלליות ותביעה מס' 10, המנוסחת לגבי התרכובת הספציפית מס' 11 לעיל, מהווה תביעה זהה לתביעה מס' 2 המופיעה בבקשה הישראלית מס' 3.

ב. טענה עובדתית זו אף היא נכונה

א. בתשובה להשגת הבוחן לגב: החוסר התקדמות המצאתית מטעם משרד הפטנטים האמריקאי, ד"ר 201105 מ1ת1080-תהח, שהוא גם אחדך הממציאים של המצאה הנתבעת בבקשה הישראלית מס' 66283, הגיש ביום 8 בינואר 1983 תצהיר אשר בו הוזכרו נתונים השוואתיים. השוואה זו נעשית עם התרכובות מס' 11 ו-19 של הבקשה האמריקאית מס'

0. ב. טענה זו מקובלת עלי. א. במכתב הביקורת מיום 20 במרץ 1985, שהוא חלק מה-

עססקמפחא 416 הנ"ל, הודיע הבוחן האמריקאי למבקשת על קיום חפיפה בין התביעות מס' 1 ,3 י-16 עד 22 ובכלל שנתבעו בבקשה האמריקאית מס' 292560 לבין התביעות מס' 1 עד 5 ובכלל ו-10 עד 15 ובכלל שנתבעו בבקשת הפטנט האמריקאית מס' 136112, שבענין תביעת דין קדימה התבססה על הבקשה הגרמנית מס' 31402858.1ק.

ב. טענה זו נכונה.

1, ראיות המבקשת

1. א, תצהיר אדריאן 1

בתצהיר זה (שנערך בשפה האנגלית) נטענו הטענות העיקריות הבאות:

(תוכן הציטוטים והמספרים נשמר כפי שנראה ב-OCR) . מ1108610ק40 לתסס8ק מב002₪3 6ת7 - ,טס .א ת1108010קק4 78665 [18280 ע0] 0181200 פ8ח צ1%ע0ס1עק סמל בסנתש מסע? 68 008510005 ססם 616 (ם1168%10סק4 182801 96 -- ע6ס/8ת61ע6םת) 66243 ?0 8%5005ם-0[66%ש8 6ם6 8מת61ק 65תטסקשסס 8601+10 6גס +0 6עט6180108 86ע1?

.ת1108610קקה [86ע18 66 +0 4 8מה8 2,3 1₪8מ61

מ1168%10קק [18286 6ת5 +0 ע8%50מ-8₪0[60% 526 שַת61ס פ6מטסקתס6 שמ .0

1 8898 ,0206 81808 .ע2 עספתסטת1 6ת6 עם 66ת00%81 1285+ סעסט

1 ,8 עהּא (2)1 16סמהאת 6תנוססעסס 1 ,15 11עק (3)2 16קתהאת 6מתטסקעס6 .1 ,18 צ8א8 (4)3 16קמפאם 6תטסקעס6

6 סעפש פהתטסקשסס 840205814 526 שת1ם6083021 168[קמהאה סג .6 8 09 802108 %ת0ע81220 8 0% מ0011108010ק8-8ת111+-תש1סץס1 8 ם1 ?6 57.8 33 230 ,סא ת1108%10קק2 %מ2869 תהםע00 8821160 שת תס 8808

56050000 3, 1

2 206ע2626 ע10181ט6עע 5ת1108610סק8 משַנסתס? תסטה +0 802188 6ם6 +0 .6 %תססאק ת1168ם0 06 הפש צְע%בש60 תס1סתסטתסס 8 ת1 1106+ 86ע12+ שתס 8ם+ .סא 280005 50ם1 266ש₪80 ת16תש 1981 ,12 ספטשטה ?0 648-81 .סא ם0ס14+60801ססה ת1108010קקה 8%ע1? 6ת% ,צע1שת41ע80002 ,0858 ת610ב116קק8 ת021108 סהמך . 32861 6 0 680805ע מ1 עע%תטסס מ610תסטמסס 8 ת1 21100 מ6>21352 1/6.

מוצג המסומן מס' א/7 - זה העתק של הפטנט הגרמני מס' 1 482 031 מיום 29 באוקטובר 1981. מסמך זה נוגע למספר פנימי של המבקשת 21352 4 26.

מוצג המסומן מס' א/9 - זה העתק של המסמך (עמ' 2 בלבד) מיום 6 במאי 1982 הנושא את הכותרת: "03/82 28 88שת58550ת60אק 1 ?>> + ומתייחס למספרינה מהווה שאלה שעליה עלי לדון לעומק.

א. תשומת ליבה של המבקשת לבעיה שהתעוררה הופנתה אליה בשעה שהתקבלו השגות מטעם הבוחנת במשרד הפטנטים הישראלי. כעבור שנה

ב. באשר הגישה המבקשת בקשה לתקן את הטעות עפ"י הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים. המצהיר הודה שעד לקבלת השגות הבוחנת המבקשת לא היתה ערה להוראות סעיף 170 לחוק הפטנטים.

ב. עלי לפרש את הטענות הנ"ל כעובדה מוחלטת המצביעה על כך שהמבקשת לא היתה ערה לטעות שנפלה בבקשה ה*שראלית מס' 662%3 עד שתשומת לבם של אנש*י מחלקת הפטנטים של המבקשת הופנתה אליה על :ד: הבוחנת הישראלית. באשר לשנה שחלפה עד שהמבקשת הגישה את בקשתה לתיקון לפי סעיף 170 לחוק הפטנטים אני רואה את התקופה הזאת כסבירה.

המצהיר אישר שהוא מכיר את תקנה מס' 88 לאמנה הא*רופאית.

לדעי, הענין הזה אינו נוגע לשאלה הע*קרית הנמצאת בפנ'.

ועדת הפטנטים ועדת הפטנטים של המבקשת טיפלה בהגשת בקשה בישראל כמו שה*א ט:פלה בהגשת בקשות בארצות אחרות.

א. משנת 1982 עד לשנת 1985 לא הוחלטה החלטה כלשהיא על :ד: ועדת הפטנטים, או אנשים אחרים, היכולה להעיד על כך שבכוונתה של המבקשת היה לתבוע דין קדימה בבקשה הישראלית על סמך הבקשה האמריקא*ת מס' 292560, בידי המבקשת לא קי**ם מסמך כלשהוא המת: יחס לנושא זה, ההחלטה לתבוע זכות דין קדימה על בסיס הבקשה האמריקאית מס' 0 הותלטה בשעה שנתבררה הטעות לגבי בקשת הפטנט הצ'יליאנית מס' 688/81.

ב. הטענות הנ"ל נראות לי, יש להוסיף רק שההחלטה לתבוע דין קדימה בהסתמך על הבקשה הצ'יליאנית מס' 608/81 הוהלטה רק לאחר קבלת השגות הבוחנת הישראלית לגבי הבקשה ה*שראלית מס' 66243.

המצה*ר היה האיש שהחליט לגבי תביעת דין הקדימה על סמך בקשת הפטנט הצ'יליאנית, למצהיר ולד"ר סימון בפניו היתה הסמכות לעשות

א. בשעה שבה הגישה המבקשת את בקשתה לפי סעיף 170 לחוק הפטנטים תקפות הפטנט הישראלי לא היה דבר שהמצהיר הביא בחשבון אוה דבר שהוא חשב עלצ+ו בכלל.

ב. אם כ* טענה זו מקובלת על*, אינני רואה בה כל חשיבות לגבי הענין שבדיון.

אשר לסעיף 3 לתצהירו של ד"ר אדריאן (תצהיר אדריאן 1).

ההת'יחסות לתביעה מס' 5 בסעיף קטן (1) היא ל- עאסעבעת.

המצהיר ער לדבר כי בבקשה הישראלית מס' 66283 נכללו גם -עאסעבעת 16 ססעס- 1עת6, 6 (חומר ב*נ*ים)+ וחומר* ביניים אחרים. על בקשת הפטנט הזו נתבע דין קדימה על סמך הבקשה הגרמנית מס' 85%.

התרכובת בתביעה מס' 5 נכללת עתה בבקשה הישראלית החלוקה מס' . דין הקדיג: מה שנתבע עבור בקשה זו התבסס על הבקשה הגרמנית 1 82 31ק.

המבקשת לא הגישה בקשה לתקן את תביעת דין הקדימה בניו-זילנד או נורבגיה ואף לא בקנדה, אשר בה הבעיה היא שונה. בניו-זילנד לא הוגשה בקשה לתיקון מאחר ונודע למבקשת ע"* עורכי פטנטים שלה שלא קיימת שם כל אפשרות לתקן דברים מסוג זה.

המצהיר ער לעובדה שנפלה טעות בבקשת הפטנט בניו-זילנד בכך שבקשת הפטנט הגרמנית נתבעה כדין קדימה בעוד שהמבקשת אינה זכאית לתביעת דין הקדימה הנ"ל.

באשר לארצות אחרות בהן נתבע ד:ן קדימה לפי הבקשה הגרמנית מס' 1 42 031, המבקשת לא בקשה לתקן את הטעות אפילן לאחר שנודע לה המקרה בישראל. בכמה ארצות התייעצה המבקשת עם עורכי פטנטים ומאחר ונודע לה כ שם לא ניתן לבצע את התיקון לא נעשתה כל פעולה. בארצות אחרות המבקשת לא התייעצה עם עורכי פטנטים.

אנ*י הייב לומר מיד שהדבר*ם המוזכרים לעיל כפי שהם מתי*חסים למצב בניו-זילנד ובארצות חו% אחרות אינם נוגעים לענין העיקר:

שבפנינו.

באשר לבקשה הישראלית מס' 66253, התביעה לדין הקדימה על סמך בקשת הפטנט הצ'יליאנית או האמריקאית מהווה תביעת דין קדימה נוסף אך לא החלפת דין קדימה.

אמור מיד כ" אינני רואה שיש חשיבות רבה בענין שהועלה בסעיף המשנה הנ"ל, השאלה המרכזית היא האם התיקון המבוקש עפ":י סע:*ף 0 א) לחוק הפטנטים נעשה כדין אם לאו. במידה וני*תן לקבל את התיקון איננ* חושב שדבר הוספת דין הקדימה יפסול את חוק:ות התיקון.

אין הדגמה תפקודית ספציפית באשר לתרכובות 1 ,2 ו-3.

מלבד שם התרכובות הנ"ל ונקודת ההיתוך, הדברים שנכללו בבקשה האמריקאית מס' 292560 על מנת לאפשר למבקשת לבסס עליה את בקשה הישראלית מס' 662043 בשלמותה, היו תיאור התהליך באופן כללי וחומר* הבינ:ים.

השיטה להכנת כלורו (עמוד 5 לפירוט הבקשה הישראלית מס' 66243) שונה לחלוטין מדין הקדימה באשר לבקשה האמר*קאית מס' 292560.

הבקשה הישראלית מס' 6623 מתארת שיטה מפורטת לייצר כלורו כחומר ביניים עבור תת801א10סעסעס.

בנוסף, המבקשת תובעת את הכלורו כשלעצמו, הפעם הראשונה שחומר זה הוכן היתה בהתאם לבקשה הגרמנית מס' 314285%,1ק.

הבקשה האמריקאית מס' 292560 אינה מתארת השיטה הנ"ל, אפילו לא באופן כללי. בקשה זו אינה מצביעה על כך שהחומר הביניים הנ"ל (כלורו) הוכן.

אפילו בהעדר החומר הביניים (כלורו) היה ניתן להכין את שמנסהאס1+סעכצ0 וזאת על בסיס הידע הקודם.

לא קיימת ראיה ממשית (כגון החלטה מטעם ועדת הפטנטים או החלטת הממציא) המעידה על כך שהוחלט אי פעם שעל המבקשת להתנהג כלפי ישראל בדרך שונה מאשר המדינות האחרות אשר בהן הוגשו בקשות

מקבילות לבקשה הגרמנ*ת מס' 1.מ31%285ק.

2. ההחלטה היהידה היתה לתבוע בישראל בקשה מקבילה לבקשה הגרמנית מס' 1 402 31ע וזאת כדי להגן באר על תת801א10+?סעקצ0 ועל כל החומר שהופיע בבקשה הגרמנית הזו.

3. הטענות הנ"ל מקובלות עלי.

8. במהלך החקירה ההוזרת של ד"ר אדריאן הועלו הדכברים העיקריים הבאים: א. ועדת הפטנטים של המבקשת -

א. הועדה אינה מתעסקת בצד הטכני באשר להגשת בקשות לפטנט והיא לא מתערבת בהליכים הנוגע'ם לבקשות לפטנט. הועדה, כועדה,

אינה דנה בענינים מסוג זה.

ב. הועדה אינה מחולקת לועדות משנה והחלטותיה הותלטו ע"* הועדה כולה. ג. הועדה מחליטה אך ורק בדבר הארצות שבהן יש להגיש בקשות לפטנט. המצהיר רשא* להציע הצעות לגב:* ארצות הללו.

ד. בשעה שועדת הפטנטים החליטה להגיש בקשת פטנט באר על סמך הבקשה הגרמנית מס' 858,1 842 31ק היא לא היתה מודעת על קיום חפיפה עם הבקשה הגרמנית המקורית הראשונה מס' 157.8 33 30ע.

2. הטענות הנ"ל מקובלות על*. עם זאת בטוחני שהעובד הבכיר שה:ה אחראי לנושא כולו כן היה מודע או היה צריך להיות מודע לחפיפה הנ"ל.

ב. 1. בארה"ב הוגשו שת* בקשות לפטנט שבהן נתבעה זכות דין קדימה על בסיס בקשת הפטנט הגרמנית. הדבר המכריע והחשוב ביותר היה שהבוחן בארה"ב היה מודע לבקשה הגרמנית מס' 31ע2 1 5222 ועל בסיס גילוי זה סירב לקבל את הבקשה מחמת חפיפה.

2. שתי הבקשות האמריקאיות הנ"ל אוחדו ופטנט עליהם ניתן ביוני 1987 לתקופה של 17 שנה.

סיכומ: הצדדים בסיכומיהם בכתב העלו הצדדים את הטענות העיקריות הבאות:

א. סיכומי המתנגדת

1 א. לצורך קביעת דין הקדימה המתבקש ע"*י המבקשת עבור הבקשה הישראלית מס' 662%3, כפי שהיא הוגשה במקורה ביום 6 ביולי 1982, יש לצרף את דיני הקדימה שבוקשו עבור הבקשות הישראליות מס' 66243 (כפי שהיא תוקנה), 76998 ,76999 ,77000 ו-80518 שהן בקשות חלוקה מהבקשה הישראלית מס' 66203, יש לזכור כ* החלוקה הנ"ל נעשתה מס*בות טכניות ולמעשה הבקשה הישראלית המתוקנת מס' 66243 והבקשות החלוקה המוזכרות לעיל מרכיבות את הבקשה הישראלית המקורית מס'

ב. אם כי הדברים הנ"ל הינם נכונים, אינני סבור שהם נוגעים לענין המרכזי הנמצא בפנ* בדיון זה.

2. לגב:* הבקשה הישראל*ת המקורית מס' 662₪43, מתבקשים עתה ע"י המבקשת שני דין קדימה, דהיינו תביעת דין קדימה בהסתמך על הבקשה הגרמנית מס' 85%.1 2 231 ותביעת דין קדימה המתבססת על הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981. מאחר ועבור הבקשה הישראלית מס' 66283, נתבע דין קדימה אחד בלבד, היינו דין הקדימה המבוסס על הבקשה הגרמנית מס' 85%,1 ₪42 231 הרי שתביעת דין הקדימה על פי הבקשה האמריקאית מס' 292560 מהווה הוספת דין קדימה ולא החלפתו.

ב. על אף האמור בסעיף 4.1 בתשובת המבקשת לסיכומי המתנגדת, טענת המתנגדת הנ"ל באש להוספת דין קדימה מקובלת עלי וזאת מחמת שת* סיבות פשוטות: 1. המבקשת עצמה מעולם לא ויתרה על תביעת דין הקדימה המסתמכת על הבקשה הגרמנית מס' 85%,1 842 31ק. לפיכך, כל תביעת דין קדימה הבאה לאחר תאר*ך הגשת הבקשה הישראלית מס' 6623 מהווה הוספה, 2. במהלך החקירה הנגדית כשנשאל ד"ר אדריאן (עמ' 104 לפרוטוקול הדיון מיום 16 ביולי 1989 - להלן פרוטוקול הדיון):

ענה ד"ר אדריאן: "ע1%ת102עק [8ת8401%10 תה 10'8 %מ1ת% 1". בזה ד"ר אדר:אן עצמו, שהעיד בעד המבקשת, הודה שתביעת דין הקדימה על סמך הבקשה הצ'יליאנית מס' 648/81 והבקשה האמריקאית מס' 292560 מהווה הוספת דין קדימה ולא החלפת דין קדימה כפי שנטען ע": המבקשת.

עם זַאת וכפי שנאמר קודם, א:נני סבור שיש לראות בענין זה דבר שיש בו חשיבות רבה. אם התיקון המבוקש עפ"י סעיף 170(א) לחוק הפטנטים נעשה כדין, לא משנה כלל אם הוא בוצע על ידי החלפת או הוספת תביעת דין קד*מה.

3. א. מאחר ותאר*ך בקשת החו> מוגדרת בסעיף 10(א) לחוק הפטנטים כדין קדימה ".,.לענ*ן הסעיפים % ,5 ו-9 יראור את תאריך בקשת התוף כתאריך הבקשה שהוגשה בישראל (להלן - דין קדימה)...", הר* שלפי סעיף 10(א)(2) לחוק הפטנטים יש להגיש את דרישת דין הקדימה "לא יאוחר מחדשיים לאחר הגשת הבקשה בישראל"., בכדי שהבקשה האמריקאית מס' 292560 תוכל לשמש דין קדימה עבור הבקשה הישראל*ת מס' 66243 כפי שהיא הוגשה ביום 6 ב*ולי 1982 או כפי שהיא עומדת כיום, היה על המבקשת לציין תוך חדשיים מ*ום הגשת הבקשה הישראלית מס' 3, דהיינו עד 5 בספטמבר 1982, כי בכוונתה לתבוע דין קדימה גם על סמך הבקשה האמריקאית מס' 292560.

ב. הטענה המשפטית הנ"ל כפ* שהיא מת:יחסת לסעיף 10(א)(2) לחוק הפטנטים נכונה. עם זאת השאלה המכרעת הנמצאת בפני הינה האם נ:תן להרשות למבקשת לתקן את הבקשה הישראלית מס' 66243 במסגרת ההוראות הקבועות בסעיף 170(א) לחוק הפטנטים וזאת למרות ההוראות הקבועות בסעיף 10(א)(2).

א. סעיף 16%(א) לחוק הפטנטים קובע מפורשות כ* לא ניתן להאריך את המועד הקבוע בסעיף 10(א)(2) לחוק הפטנטים. לכן א*ין לרשם שיקול דעת להאריך את המועד לשם תביעת דין קדימה לאחר תום המועד הנקבע בסעיף 10(א)(2) הנ"ל.

ב. הטענה הנ"ל שנטענה ע"* המתנגדת משקפת אמנם את המצב המשפטי באשר להארכת מועדים במסגרת החוק הפטנטים. אולם, אין מדובר כאן בהארכת מועד לתביעת דין קדימה נוסף, אלא תיקון בהתאם לסעיף 170(א) לחוק הפטנטים ע"י הכנסת תביעת דין קדימה בהסתמך על הבקשה האמר:קאית מס' 292560 בבקשה הישראלית מס' 662%3.

א. סעיף 0 לחוק הפטנטים קובע כי כאשר מוכרת בקשת חוף לענין דין קדימה יראו את תאריך בקשת החו כתאריך הבקשה שהוגשה בישראל.

להוראת החוק הזו יש כמובן השיבות. לצורך ענ*ננו יש לציין כי תאריך דין הקדימה לפי הבקשה האמריקאית מס' (29256 מוקדם מתאריך דין הקדימה לפי הבקשה הגרמנית מס' 858.1 82 31ע2, על כל המשתמע מכך.

הטענות הנ"ל מקובלות עלי.

מאחר והמחוקק קבע מפורשות וללא *וצא מהכלל כ* המועד הקבוע בסעיף 0) לחוק הפטנטים אינן ניתן להארכה, אין החוק צריך לקבוע כיצד, בכל אופן, ניתן להאריך את המועד להגשת בקשה לדין קדימה. לכן הסיפא שבסעיף 170(א) לחוק הפטנטים הקבוע "...והוא כשלא נקבעה דרך אחרת בחוק זה לעשיית הת*קון" אינו ניתן להחלה על המקרה שלפנינו. החוק במכוון לא מפרט כיצד ניתן לאחר המועד הקבוע להוסיף דין קדימה אם כהוספה מעיקרה כפי שבמקרה שלפנינו, או הוספה ע"י החלפה, מאחר ולא ניתן לההיל סעיף 170(א) לחוק הפטנטים מהסיבה האמורה, הר* שלא ניתן להעזר בסעיף זה לצורך ביצוע התיקון המבוקש.

לטענות המשפטיות הנ"ל אחזור בהמשך. די בכך לומר כאן כי אינני יכול להסכים לפירוש שנתנה המתנגדת לסעיף 170 לחוק הפטנטים ולמסקנות המשפטיות שהוסקו על :דה.

א. סעיף 170(א) לחוק הפטנטים מאפשר לתקן את הפנקס רק לצורך התאמתו לעובדות. לא ניתן להחיל את סע*ף 170 אלא לצורך תיקון שיביא להתאמתם של מסמך או פנקס לעובדות. | מעשים שמקורם בשיקול דעת מוטעה או מחדל מטעם מ* שה*ה ממונה על קביעת מדיניות בשעה הקבועה למעשה - לא ניתן לתקנם מתוך ראיה של "הכמה לאחר מעשה" בנימוק שהם אינם משקפים עובדות.

ב. אם המבקשת רוצה לטעון כי המסמך או הפנקס אינם משקפים עובדות, | מוטל עליו נטל השכנוע המוחלט כ* בשעה שהוכן המסמך (או הפנקס), העובדות היו אחרות ושזה לא תוצאה של "חכמה לאחר מעשה". במקרה שלפנינו המבקשת לא התכוונה כלל, בעת הכנת המסמך, לבקש את הבקשה האמר*קאית מס' 292560 (או הצ'יליאנית מס' 648/81) לצורך דין קדימה לבקשה הישראלית מס' 66243. ד"ר אדריאן העיד על כך מפורשת (עמ' 86 לפרוטוקול החל משורה 11). יש להזכיר כ ד"ר אדריאן החליט על הוספת הבקשה הצ'יליאנית הנ"ל כדין קדימה | בשם המבקשת בשנת 1986, במהלך הבח*נה בישראל., לאחר שהתברר למבקשת כי צ'ילי אינה הברה באמנה פריס ביקשו בשנת 1987 להוסיף לצורך דין קדימה את הבקשה האמריקאית מס' 292560 במקום הבקשה הצ'יליאנית מס' 68%8/81. מכאן יש ללמוד שהוספת הבקשה האמריקאית מס' 292560 (או הבקשה הצ'יליאנית מס' 868/81) לצורך דין קדימה הינור מקרה ברור ביותר של "חכמה לאחר מעשה" ולא בא לשקף מצב עובדת:* כלשהו בעת הכנת המסמך.

ג. 1. למען הדיוק עלי לציין כי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים קובע כי ".....רשאי הרשם לתקן את הרשום בפנקס וכל מסמך שהוציא הוא או שהוגש ללשכה, אם לדעתו אין הפנקס או המסמך משקפים את העובדות....".

2. מקובלת על: טענת המתנגדת שסעיף 170(א) לחוק הפטנטים מת*יחס אך וק לעובדות ולא ניתן אפוא להחיל אותו על "מעשים שמקורם בשיקול דעת מוטעה מטעם מי שהיה ממונה על קביעת מדינות בשעה הקבועה למעשה....".

3. באשר למסקנות שהסיקה המתנגדת, אחזור אליהן בהמשך.

בסעיף 9 לתצהירו של ד"ר גרוהה נאמר שהוא המציא את התרכובות שטפורסמו בבקשה הישראלית מס' 66283 ושהוא העבירן למחלקת הפטנטים

א. במטרת הליכים אשר לבקשת הפטנט לשם קיבול הגנה פטנטית, מכל מהלך עדותוּ של ד"ר גרוהה עולה שאין לו "םת0ס1סם%50ם1" (כוונה) עצמאית. הוא סומך על מחלקת הפטנטים של המבקשת ועל עצתה, ברור, שאין לד"ר גרוהה מה להגיד בנדון וגם אם היה לו מה להגיד, הוא היה צריך לומר זאת למחלקת הפטנטים במועד ולא לשמור את כוונותיו "בבטן" ומשלא עשה כן, אין לו כלל זכות עמידה לענין זה.

אשר לטענת המתנגדת כפי שהיא מתייחסת לזכות עמידתו של ד"ר גרוהה, המבקשת מסכימה עימה (ראה סעיף 7, עמ' 4% לתשובת המבקשת לטיכומי המתנגדת) והיא מקובלת גם עלי.

1. מעדותו של ד"ר אדריאן (עמ' 87 לפרוטוקול שורות 8-4) עולה כי לד"ר סימון, שהיה באותה עת אחרא* על מחלקת המבקשת שעסקה בבקשות פטנט של החומרים שבנדון, היתה הסמכות, לפי שיקול דעתו, לדרוש את דין הקדימה על סמך הבקשה הגרמנית מס' 314285%.1ק. ד"ר סימון הפעיל את שיקול דעתו וסמכותו ודרש ביודעין דין קדימה בהסתמך על בקשת הפטנט הגרמנית הנ"ל, בלשונו של ב"כ המתנגדת, מר זבולון תומר, "עם כל הכבוד זה לא טעות של כתבנית".

2. דין הקדימה הגרמנ* הנ"ל לא התבקש דווקא עבור ישראל; הוא התבקש בכל המדינות שבהן הוגשה בקשת פטנט על פי התיק הפנימי של המבקשת מס' 21353 4 16, ובארצות רבות פטנטים הזהים לזה שלגב:יו הוגשה הבקשה הישראלית מס' 66243, אכן קובלו ונחתמו ובכך יצא שכרו.אינו יכול לשמש כראיה מכרעת בדבר הענין שבפני, יש לזכור גם שהמונחים הנ"ל מצביעים על מטרות מיוחדות המוציאות במפורש את החובה לפרסם דבר. אשר לשימוש במונח "יתן הודעה" שבסעיף 0) לחוק הפטנטים, אדון בענין זה בהמשך.

כעקרון, מקובלת עלי טענת ב"כ המבקשת שכאשר המחוקק מתכוון שיש לפרסם דבר זה או אחר הוא קובע זאת במפורש. דוגמאות במסגרת זו מפורטות לעיל, כמו כן מקובל על:

העיקרון הכללי שהשימוש התחיקת* במילים כמו "הודעה" או "מסירה", מצביעה על מטרות שונות ומיוחדות להבדיל בין אלו לבין פעולות ומצבים שונים הדורשים פרסום ברבים. אני מסכים שככלל, כל משמעות שונה בחוק הפטנטים הנוגעת לסוגיה זו קובעת טיפול מתאים באמצעות הודעה, מסירה, פרסום או דבר אחר. מזה נובע שבדרך כלל כל מקרה שעל פיו נזקק המחוקק למונח מן הסוג "יודיע", "ימסר" ו-"תימסר" הכוונה היא להודעה ישירה שאיננה פרסום.

במבט הראשון ובהתחשב באמור לעיל נראית לטענת ב"כ המבקשת שבשימוש במילים "הרשם תתן הודעה על בקשה לפי סעיף זה" (הדגשה של: מ.א.) אשר בסעיף 170(ב) לחוק הפטנטים, המחוקק התכוון למה שאמנם נאמר במפורש, דהיינו הודעה אך לא פרסום ברבים. ניתן להבין אפוא את המסקנה מטעם ב"כ המבקשת שבענין הנוכה המחוקק לא התכוון להודעה לכולי עלמא ושמדובר בעצם ב-"תקשורת" מסוג אחר.

"התקשורת" הנ"ל, כך נטען, מהווה הודעה ישירה מאת הרשם לאדם מעונין הרשום במסמכי הרשם וברשומותיו כבעל עניין. לדברי ב"כ המבקשת הדבר נכון הוא לגבי הסעיפים 17, 0 ,0 ,8480 ,94 ,99 ו-106 לחוק הפטנטים (להבדיל את הסעיפים 16(א) 26 ,58 ,60 ,66 ו-124) ואם כן הדבר צריך להיות נכון גם לגבי סעיף 170(ב) הקובע שיש על הרשם לתת הודעה "לכל אדם העלול להיפגע על ידי התיקון המבוקש". עם זאת עלי לציין שוב כי האנשים המעוניינים הנמצאים בגדר מענ התקשורת בנוגע להמצאה מוגדרים במפורש בחוק הפטנטים.

ב"כ המבקשת עצמו שואל את השאלה: מניין לו לרשם ידיעה על דבר קיומו של אדם מעונין? התשובה הנתנת על דו היא שמדובר באדם הרשום במסמכי הרשם וברשומותיו כבעל עניין. לשם הבהרת העניין ניתנו דוגמאות מספר (שכבר הוזכרו לעיל) המצביעות על משמעות ההגדרה כפי שהיא הוגדרה על ידי ב"כ המבקשת, אם כן נכון הוא שהדברים

שפורטו על ידי ב"כ המבקשת נופלים בתהום הסעיף 170(ב) לחוק הפטנטים ("אדם העלול להיפגע על ידי התיקון") וגם נכון הוא שאדם הרשום במסמכי הרשם וברשומותיו אף הוא נמצא באותו תחום, אני מסכים שיש להגביל את הפעלת הסעיף 170(ב) למקרים הנ"ל. כפי שמוסבר בהמשך, יש עניינים אשר לגביהם הרשם יודע מיהו האדם המעוניין ויש מקרים אשר לגביהם מידע כזה אינו ידוע לרשם, יש לציין מיד כי בחוסר מידע כנ"ל אין כוח משפטי הניתן לרשם על פיו יש לו הסמכות לקבוע על אי-קיום אדם מעונין. לפיכך, אני יכול לקבל את הטענה שיש להגביל את המילה "הודעה" אשר בסעיף 170(ב) להודעה ישירה ל"אדם מעוניין" שניתן לזהות, בהתאם להגדרת ב"כ המבקשת המוזכרת לעיל.

ב"כ המבקשת ציין כמה דוגמאות של אדם העלול להיפגע. אין כל ספק על נכונות הדוגמאות הניתנות. עם זאת אני יכול לראות את הדוגמאות האמורות וההגדרה הנובעת מהן כפי שהיא הוגדרה על ידי ב"כ המבקשת כהגבלה מכרעת באשר להפעלת סעיף 170(ב) לחוק הפטנטים.

בנוסף עלי להדגיש כי למרות העובדה ש"אדם העלול להיפגע" בוודאי מהווה אדם מעוניין, לא ניתן להסיק מזה את המסקנה שכל אדם "מעוניין" הוא אדם שגם עלול להיפגע מפפעולה מסויימת. שננם המונחים אינם נרדפים ואין בהם משמעות זהה, במקרה שבפנינו אנחנו עוסקים אך ורק כאדם העלול להיפגע מהתיקון.

אני סבור שלגבי סעיף 170(ב) לחוק יש להבדיל בין מקרים שונים, דהיינו:

א. עניין שיגרתי אשר ממנו אין אף אחד העלול להיפגע. ברור שבמקרה כזה החוק אינו מטיל על הרשם לתת הודעה כלשהי.

ב. ענין שיגרתי אשר לגביו יש מידע בידי הרשם על אדם מסוים העלול להפגע. כאן מוטל על הרשם לתת הודעה לאדם ההוא.

ג. עניין שיגרתי או מהות: שלגביו אין בידי הרשם כל מידע אם מעשייתו עלול אדם להיפגע ואם כן מי האיש או האנשים העלולים להיפגע. לדעתי, חוסר מידע במקרים כנל אינו פוטר את הרשם מחובתו "לתת הודעה". אולם ההיפך הוא הנכון. אני בדעה שההיגיון אשר בסעיף 170(ב) מכתיב לרשם חובה משפטית לתת הודעה בכל דרך הפתוחה בפניו כדי להבטיח שכל אדם העלול להיפגע יקבל. כאן יש לציין כי סעיף 170(א) לחוק אינו מדבר באדם שייפגע אלא באדם העלול להיפגע.

במבט ראשון נראה על: שהתיקון המבוקש בעניין זה מהווה תיקון שגרתי. אולם השקפה זו היא רחוקה מאוד מהמציאות. באמצעות התיקון המבוקש, אם הוא יינתן, תוכל המבקשת לתבוע זכות דין קדימה שונה במהותה מאשר זכות דין הקדמית שנתבעה בבקשה הישראלית מס' 6623 כפי שהיא הוגשה ראשונית. נכון הוא שהתיקון כשלעצמו הינו פשוט, אולם ההשלכות המשפטיות הנובעות ממנו הן מהותיות.

מהאמור לעיל נובע כי סוג האנשים העלולים להיפגע מהתיקון המבוקש בעניין זה רחב בהרבה מאשר הסוג המתבטא בדוגמאות שניתנו על ידי ב"כ המבקשת ושהוזכרו קודם, אני סבור אפוא כי אין להגביל את "אדם העלול להיפגע", המוזכר בסעיף 170(ב) לחוק הפטנטים, לבעל עניין רשום כפי שנטען על ידי ב"כ המבקשת. לפיכך, אין מקום לומר שזכות עמידה כלפי ההליכים לפי סעיף 170 מוחזקת אך ורק לאדם הרשום כבעל עניין.

נאמר על פי קודם שכעקרון מקובלת עלי טענת ב"כ המבקשת המצביעה על כך שכאשר המחוקק מתכוון שיש לפרסם דבר מסוימים הוא קובע זאת במפורש. כעקרון זה עדיין משקף את עמדתי. עם זאת, ישנם מקרים לגביהם ניתנת לרשם סמכות טבעית ללכת מעבר ההוראה התחיקתית המוגבלת וזאת כדי למלא את התפקיד הציבורי המוטל עליו ובזה להפעיל את עקרונות הצדק והיושר. העניין אשר בפני מהווה דוגמה של מקרה כזה.

ברור לחלוטין שבעניין זה אין מידע הנמצא בידי הרשם היכול ללמד אותו מי הם האנשים העלולים להיפגע מהתיקון המהותי המבוקש, לדעתי, אסור לרשם לומר שמאחר ואין רישום במסמכי הלשכה המצביע על אדם העלול להיפגע ומאחר וסעיף 170(ב) מטיל על הרשם "לתת הודעה" אך לא לפרסם, שניתן להתעלם מכל אנשים:

הציבור הרחב שכן עלולים להיפגע מהתיקון. ההיפך הוא הנכון, ואין לשם של ספק שמצב כזה אמנם מחייב את הרשם לפרסם הודעה מתאימה ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים".

5. בהתחשב בכל האמור לעיל עלי להחלט: 1. שהפרסום ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים" נעשה כדין.

2. שלמתנ גדת ישנה עמוידה במסגרת "אדם העלול להיפגע" לגבי ההליכים הנוכהיים לפי סעיף 170 לחוק הפטנטים.

3. ההתנגדות מטעם המתנגדת לגבי ההליכים הנ"ל הוגשה כדין.

לחילופין, נטען על ידי ב"כ המבקשת שהמתנגדת לא הוכיחה שקיימת סיבה כלשהי לפיה יש לשלול את התיקון המבוקש עפ" הסעיף 170 לחוק הפטנטים. להלן הטענות העקריות מטעם ב"כ המבקשת המפורטות בסיכומים:

א. במהלך החקירה הנגדית של העדים שהתקיימה בפני ביום 16 ביולי 1989 עבר ב"כ המתנגדת "באופן שיטתי" את מסגרת הדיון וחרג מנושאי החקירה כפי שהם הוגדרו בהחלטתי הטרומית מיום 22 באוגוסט 18 בעניין זה וגם מכתבי טענות המתנגדת. בתשובה לסיכומי המבקשת שהוגשו על ידי המתנגדת (להלן - תשובת המתנגדת), נאמר שהחלטת: הטרומית הנ"ל קבעה שהמתנגדת רשאית לחקור את ד"ר אדריאן על תצהיריו (להבדיל מהאיסור לחקרו על עדותו שניתנה "במעמד צד אחד"). מעבר לכך, כך נטען, לא נקבע מאומה באשר לחקירות. נטען גם על ידי ב"כ המבקשת שבמהלך הדיון הטרומי הנ"ל ב"כ המתנגדת הרג מנושאי החקירה שהוגדרו בהחלטת המוזכרת לעיל.

2. מקובלות עלי טענות ב"כ המתנגדת באשר להיקף החקירה הנגדית של ד"ר אדריאן כפי שהוא הוגדר בהחלטתי הטרומית הנ"ל, עם זאת, יש לציין כי במהלך החקירה הנגדית של שני העדים שהופיעו בפני (ד"ר אדריאן וד"ר גבוהה) נשאלו לעיתים שאלות מספר על ד"כ ב"כ המתנגדת שאכן סטו מהכללים המקובלים. שאלות מסוג זה לא אושרו על ידי. כמובן. עלי להדגיש שלצורך ההלטתי זו באשר למחלוקת שבפני אב:א בחשבון אך ורק תשובות לשאלות השייכות לעניין ושאלות הנובעות מכתבי הטענות כפי שהן מתיישבות עם קביעת בהחלטה הטרומית הנ"ל.

הסיבה שאני מזכיר זאת כאן היא כדי להדגיש שבמידה שכן נתנו תשובות על ידי העדים או אחד מהם על שאלות אסורות, כגון שאלות שלא נגעו בעניין, או שאלות שחרגו מגדר המחלוקת העומדת לדיון, לא אתייחס אליהן ואתעלם מהן לגמרי.

3. בתשובת המתנגדת (כדוגמה לזכות החקירה שנערכה) שכאשר מתעוררת סתירה בין התאריך 15 באפריל 1981 המוזכר בתצהירו של ד"ר גרוהה לבין מוצג מספר א3 אשר ממנו עולה על פניו שביום 12 בינואר 1981 התקבל המוצג הנ"ל בחזרה במחלקת הפטנטים של המבקשת עם ציון תרכובת מס' 11, נטען כי סתירה כזו מחייבת הקירה "יסודית". נטען ע"י ב"כ המתנגדת, שענינים כאלה מותרם להשאל במהלך חקירה נגדית. טענה זו מקובלת עלי.

8. אשר לחקירת ד"ר אדריאן, כפי שהא התייחסה לניו-זילנד, אני סבור שפרשה זו בשלמותה אינה נוגעת לעניין שבפני. אפילו אם התנהגותה של המבקשת הייתה מצביעה על חוסר תום לב מטעמה (דבר שלא הוכח בפני) אינני חושב שהיה נובע מזה שהתנהגותה של המבקשת בארף אף היא מצביעה על החוסר תום לב.

5. השאלות העומדות בפני הן האם לגבי בקשת הפטנט שהוגשה בארף (באר+ בלבד) נפלה טעות עובדתית במסגרת סעיף 170(א) לחוק הפטנטים ואם הטעות הזאת נעשתה בתום לב. כפי שנאמר בצדק בסיכומיו של ב"כ המבקשת "ועניין חוקיות הפטנט בניו-זילנד היא לא העומדת להכרעה כאן". זו בדיוק הנקודה הנכונה. הכרעתי מוגבלת כמובן לישראל ולפיכך, מה שקרה בניו זילנד או בארצות אחרות אינו נוגע לעניין

ולא יעזור לי להסיק מסקנות נכונות.

ב. בסעיפים מס' 40.9 עד 1 ובכלל אשר בעמ' 27 עד 29 לסיכומים בכתב שהוגשו מטעם המבקשת מוזכרים כל המוצגים (מ.1 - מ,.9) שתוצגו לעדים ד"ר אדריאן וד"ר גרוהה במהלך חקירתם, בסעיף 1 ב"כ המבקשת מסכם את "מהלך האירועים הרלוונטיים" כדלקמן:

1. א. ביום 3 בספטמבר 1980 הוגשה במשרד הפטנטים הגרמנית הבקשה הגרמנית הראשונה (157.8 3 230). הבקשה הזו כללה 10 דוגמאות אשר הראשונה מהן מתוארת בפרוטוקול בעמוד 8, ואילו הדוגמאות הנותרות 2 עד 10 מסוכמות בטבלה שבעמוד 9. הבקשה לא תארה את אף אחת משלושת

התרכובות הספציפיות המתוארות ונתבעות בבקשה הישראלית מס' 60213.

ב. הטענות העובדתיות הנ"ל מקובלות על כמובן ובסיכומי המתנגדת אף שם לא הוערו הערות כלשהן בנושא.

א. ביום 7 בינואר 1981 נשלח לד"ר גרוהה על ידי מחלקת הפטנטים של המבקשת המסמך הפנימי (מוצג מס' 3) תוך בקשה להשיב עליו עד ליו 1 בפברואר 1981. עיניו של המוצג מס' 3 הוא הגשת בקשות לפטנט בחו"ל מהסידרה הראשונה, במסמך זה נתבקש ד"ר גרוהה להודיע על השלמות ותיקונים אם יש כאלה ולציין את התרכובות החשובות ביותר. ביום 12 בינואר 1981 הוהזצר המסמך למחלקת הפטנטים הנ"ל.

ב. הנתונים הנ"ל הן נכונים. עם זאת בסיכומיו שהתרגום האנגלי של קטע מתוך המוצג מס' 3וכן מהשו ואת הרשימה במוצג מ.5 עם טבלה מס' 1 אשר בעמ' 9 ו-10 לבקשה האירופאית מס' 849355 (מוצג מס' מ.8תקנות האמנה האירופאית כנדר להוכית שהוא מכיר את נוהל: הלשכה הישראלית כפי שהם מתייחסים לסעיף 170(א) לחוק הפטנטים לגב* מקרים שדומים לענין שבפנינו, זאת ועוד, העובדה (אם זאת בעצם עובדה כפי שנטען) שבאירופה לא ניתן להפעיל את הוראות התקנה 88 הנ"ל בענין הדומה למקרה שבפנינו, אינה מצביעה על כך שהדבר אסור או בלתי אפשר במסגרת חוק הפטנטים הישראל בכלל וסעיף 170 בפרט. הפירוש הבריטי שניתן למונח ")ת" אשר בתקנה 88 הנ"ל (שהוזכר על ידי ב"כ המתנגדת בעמוד 4 לתשובתו) אינו בא כנדר להשפיע עלי בפעלת סעיף 70 א) לחוק הפטנטים, יש לציין גם כי המילים "מובן מד" (או אפילו מילים דומות) אינן מופיעות בסעיף 0 א) לחוק הפטנטים הקובע אך ורק את התנאים הבאים:

1. שהמבקש היה "אדם מעונין".

2. שצורת הבקשה תהיה כפי שנקבע.

3. שלדעת הרשם המסמך העומד בפני תיקון אינו משקף את העובדות. 4. שלא נקבעה דרך אחרת בחוק לעשיית התקון.

סבורני אפוא שלצורך פרשתנו אין מה ללמוד מתקנה 88 הנ"ל ופירושו. א. נטען כי מסעיף 5 לסיכומי המבקשת יש לתסיק את המסקנה שלדעת ב"כ המבקשת "מג:יע" פטנט למבקש בלא שים לב לכשירות האמצאה (למשל באשר לסעיף 84 לחוק הפטנטים).

ב. מה שבעצם נאמר על ידי ב"כ המבקשת הוא שממציא "שהמצא אמצאה ראויה פשוט מגע לו פטנט". (הדגשה שלי: מ,א.). זאת אומרת,

מגיע למבקש פטנט על אמצאה שלו בתנאי שהיא ראויה, דהיינו כשירות פטנט. השקפה זו היא נכונה ומקובלת בכל מדינות וקשה לי איפוא

להבין על מה ב"כ המתנגדת קובל בסוגיה זו.

א. ב"כ המתנגדת טוען שפסקי הדין אותם מצטט ב"כ המבקשת אינם רלבנטים כלל לענין שבפננו. מדובר בפסקי הדין הבאים שהוזכרו על ידי ב"כ המבקשת:

1. אביק בע"מ (סעיף 6 לסיכומי המבקשת, עמוד 7 ו-8). באמירתו של כב' השופט חיים כהן נאמר כדלהלן:

"אם האמצאה שעשה המבקש היא אמצאה של ממש הראויה להגנת החוק כ אז סוללים לפניו את הדרך כנדר: שיוכל לזכות בהגנה זו באופן מלא ויעיל ביותר ואין נזקקים להתנגדות המתנגדים השמים כל מני מכשולים בדרכו כד שהם וכלו ליהנות מהמצאתו כאילו מן ההפקר..." (ההדגשה שלי: מ,א.).

2. פסק הדין בעניין פלנטקס אשר בו, לטענת ב"כ המבקשת, הודגשה המדנאות המשפטית הרצויה. שם נאמר על ידי כב' השופט ויתקון כי "הנטה, היום, היא לטובת הממציא ולמען הגדל מדע והאדר בכדי שיהיה החוקר והמשקיע במחקר...."

לדעת ב"כ המבקשת (ראה סעיף 7 בעמוד 8 לסיכומיו) "הנחת היסוד של השופט כהן...היא כמובן קיום זכות שבדין...אך משהנחת יסוד זו קיימת חלים גם כללי הצדק והיושר...." לטענת ב"כ המבקשת המושג "צדק ויושר" נובע הן מפסקי הדין הנ"ל שהוזכרו על ידו והן מהודעתי מיום 15 בפברואר 1988 שבה נאמר (בין השאר) "כי מן הצדק,..(1) לאשר את בקשת המבקשת לתקן את בקשת הפטנט....בהתאם לסעיף 170(א) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967...".

א. נטען על ידי ב"כ המבקשת (ראה סעיף 11 לסיכומי המבקשת בעמוד 9) "שניתן ללמוד מהפיסקה הישראלית שבעניין פטנטים יש להביא בחשבון לא רק את הדין, אלא גם כללי הצדק והיושר,.." את המושג הזה, לפי טענת ב"כ המבקשת, יש לאמ לענין הנמצא בפניננו. לדבריו (סעיף 1% בעמוד 11 לסיכומי המבקשת): "...בפנינו כאן אמצאה אמיתית וחשובה שנעשתה על:די המבקשת ואשר מן הדין, מן הצדק ומן היושר לסלול את הדרך על מנת לזכותה

בהגנה הראויה".

ב. אם כי כל אמירות השופטים המלומדים המוזכרות לעיל מקובלות על: כמובן אני צריך, בכל זאת, להסכים עם ב"כ המתנגדת שהאמירות הללו וכן פסקי הדין מהם הן נובעות אינם נוגעים לענין הנמצא בדיון, בפני ישנן שתי שאלות עקריות:

1. האם כעיקר ובאופן משפטי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים משמש כאמצעי: חוקי המאפשר תיקון טעויות בסוג הנמצא בדיון? על שאלה זו עניתי כבר באופן חיובי.

2. האם הטעות שנפלה בעניין המיוחד שבפנננו נחשבת כטעות הניתנת לתקן עפ"י הוראות הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים? על השאלה הזו עלי להכר:יע בהחלטתי זו. אינני סבור שיש בפסקי הדין שהוזכרו על ידי ב"כ המבקשת כנדר לכוון אותי למסקנה הנכונה בעניין זה או שיש במושג "צדק ויושר" כח בכדי להחליף את הדין הנובע מהוראות הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים.

ג. אשר ליתר הטיעונים העיקריים שהועלו על ידי ב"כ המתנגדת בתשובותו לסיכומי המבקשת אתייחס אליהם בהמשך.

תשובת המבקשת לסיבומ* המתנגדת להלן הטענות העיקריות שנטענו על ידי ב"כ המבקשת:

1. אין מדובר כאן בהארכת מועד לתביעת דין קדימה נוסף, אלא בהמרת מקור שגוי לדין קדימה שנתבע במועד וזאת על מנת לתקן מסמכים שישקפו את העובדות במסגרת סעיף 170(א) לחוק הפטנטים.

2. א. נטען שהמצב העובדתי הנכון הוא שבקשת הפטנט הראשונה באר אמנה שבה תוארו התרכובות שהן מושא הבקשה דנן, היא הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981. עובדה נכונה זו לא השתקפה במסמכים וברשומות שהיו בפני לפני בקשת התיקון, שכן התביעה לדין קדימה על סמך הבקשה הגרמנית מס' 85%.1 2 31 מיום 29 באוקטובר 1 שנעשתה בעיתוי הנכון, היתה שגויה.

ב. כן נטעןן שרק לאחר שהבקשה דנן נבהנה והבוחנת קבעה מה שהיא קבעה, רק אז עמדה המבקשת על טעותה, לאהר בדיקת כל העובדות הרלוונטיות והתייעצות בין נציגי המבקשת לבין ב"כ שלה, היא עתרה לתקון על פי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים.

ג. העובדות המוזכרות לעיל מקובלות עלי כעובדות נכונות.

א. נטען כי "אין כל ספק שלו המבקשת היתה מודעת למצב העובדתי: הנכון מלכתחילה הרי שכל הטעות לא היתה מתרחשת וגם לא היה צורך בתיקון על פי הסעיף 170". רק במובן זה יש כאן מצב שניתן להגדירו "חכמה לאחר מעשה" כפי שנטען על ידי ב"כ המתנגדת.

ב. לטענה זו אחזור בהמשך בהתייחסותי לסוגי הטעויות אשר במסגרת סעיף 170(א) להחוק הפטנטים.

א. נטען כי כל החקירה והדרישה באשר לכוונותיו של ד"ר גרוהה וכל הטיעונים מטעס ב"כ המתנגדת בהסתמך על כך אינם רלבנטיים שכן בקשת הפטנט דנן לא הוגשה על ידי ד"ר גרוהה. הטעות שקרתה הייתה טעותה של המבקשת וניתנת לתקנה בגדר הליכים עפ"י הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים. אין זה עניינו של ד"ר גרוהה שהוא בסך הכל עד מטעמה של המבקשת.

ב. בעיקר טענה זו מקובלת עלי. עם זאת יש להדגיש כי למבקשת כגוף משפטי מאוגד אין שכל עצמאי נפרד, מאחור ה"מסך" המשפטי עומדים: בני אדם וד"ר גרוהה הוא אחד מהם.

א. נטען כי מהראיות שהוגשו עולה כי כאשר הד"ר סימון הורה לתבוע עבור הבקשה הישראלית מס' 6623 דין קדימה מהבקשה הגרמנית מס' 1 82 31ק הוא לא היה מודע לכך שהבקשה הגרמנית השנייה הנ"ל לא היתה הבקשה הראשונה שהוגשה באר אמנה שבה תוארו התרכובות נשוא הבקשה הישראלית הנ"ל, וכי הבקשה הראשונה הזו הייתה הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981. לדברי ב"כ המבקשת, הדברים הנ"ל עולים מהתצהירים של ד"ר גרוהה וד"ר אדר:יאן וג'רסתם לא התערערה במהלך החקירה של העדים הנ"ל.

ב. אם כי עלי לשאול את השאלה כיצד ומדוע לד"ר סימון לא היה מידע, טענה זו מקובלת עלי בעיקר.

א. לטענת ב"כ המבקשת אין בפני הלכי התנגדות כלל.

ב. אינני יכול להסכים לטענה זו אני סבור כי מטרת הפרסום בהתאם לסעיף 170(ב) לחוק הפטנטים (אשר לגביו נאמר כבר על ידי בהחלטה זו שהוא נעשה כדין) היא לאפשר ל"אדם העלול להיפגע על די התיקון" להגיש את התנגדותו לתיקון. אני בדעה שהמתנגדת נחשבת כגוף משפטי "העלול להיפגע מהתיקון" במסגרת סעיף 170(ב) הנ"ל ונחשבת אפוא כמתנגדת כדין בהליכים אלה שאף הם הוגשו כדין. לפיכך, עלי לדחות את טענת ב"כ המבקשת האומרת שאין בפני הליכי התנגדות כלל.

1 החלטה

א. ד"ר אדריאן, במהלך חקירתו הנגדית, נשאל כנדרן (ראה עמוד 108 לפרוטוקול הדיון):

ד"ר אדריאן השיב: "עסלק [את] תה אתגגםס".

ב. סיכומי ב"כ המבקשת (ראה סעיף 85.3 בעמוד 2%) מצביעים על התנגדותו לשאלות שנשאלו ד"ר אדריאן בנוגע להוספת תביעת דין קדימה לבקשה הישראלית מס' 66243. טענת ב"כ המבקשת היא כי השאלות הנל אינן נובעות מכתב הטענות של המתנגדת.

ג. באותו סעיף בסיכומי המבקשת נטען כי ד"ר אדריאן נשאל סידרת שאלות (ראה עמוד 95 לפרוטוקול) שהובילו אותו להודות בכך שבעוד אשר בבקשה הישראלית עצמה הומר דין קדימה זה בזה, הרי לגבי בקשות החלוקה נותר בעינו דין הקדימה המקור*, נטען ע"י ב"כ המבקשת כי גם עובדות אלו, הנכונות כשלעצמן, אינן נובעות מכתב הטענות וחורגות מתחום החקירה שפסק על ד'.

ד. נכון שהשאלות הנל לא הועלו בכתב הטענות שהוגש ע"י המתנגדת. עם זאת, עלי לומר כי לאור העובדה שהתשובה הנל מטעם ד"ר אדריאן משקפת את הנתונים והעובדות הנמצאים בתק הלשכה ובהתחשב באמירה

שהובאה בסעיף (7) להחלטה מיום 30 באפריל 1987:

נראה לי כי יש להרשות הן השאלות והן התשובות האמורות.

ה. עם זאת עלי לציין שוב כי באשר לפרשה הנמצאת בפני אינני רואה כל חשיבות או הבדל מכריע בין הוספה לבין המרה של תביעת דין קדימה. סעיף 10(א)(2) לחוק הפטנטים קובע כי הגשת הדרישה לדין קדימה תהיה לא מאוחרת "מהודשיים לאחר הגשת הבקשה (לפטנט) בישראל", הסעיף הזה כלל לא מדבר בהוספה או המרה, לפיכך, השאלה אשר בפני היא אינה האם תביעת דין הקדימה על סמך הבקשה האמריקאית מס' 292560 הוכנסה לבקשה הישראלית מס' 6623 על ידי הוספה או המרה, השאלה העיקרית היא האם תביעת דין קדימה הוכנסה כתקון טעות עפ"י סעיף 170(א) לחוק הפטנטים כפי שטעות מסוג זה מוגדרת בהחלטתי הנ"ל.

עלי להתייחס עתה למהות התיקון המבוקש עפ"י סעיף 170(א) לחוק הפטנטים ולשאלה האס התיקון המבוקש עומד בפני הוראות החוק ובהתחשב בנתונים כפי שהם נובעים מהראיות ומהעדויות בעל-פת

שהובאו בפני.

א. בשנת 1980 הייתה המבקשת בעלת אמצאה שסומנה על ד' המספר הפנימי "20527 82 16". על אמצאה זו הגישה המבקשת את הבקשה הגרמנית מס' 157.1 33 230 מיום 3 בספטמבר 1980. הממציאים של בקשת הפטנט הזו הינם ד"ר גרוהה (כימאי), ד"ר צ:לר וד"ר מצלר (ביולוגים).

ב. האמצאה כפי שהיא נתבעה בבקשת הגרמנית מס' 157 33 30ק תוארה על ידי נוסחה כללית שכללה שנ סוגים של תרכובות: נפתירידינים וקווינולינים. בעמוד 8 לפירוט הבקשה הודגמה הדגמה מפורטת (הדגמה מס' 1) ובעמוד 9 לפירוט הבקשה הודגמו בצורת טבלה תשע תרכובות נוספות דהיינו 2 עד 10 ובכלל. כל התרכובות הנל הנן בעלות המבנה של נפתרידין.

ג. בבקשת הגרמנית מס' 3033157ק2 טיפל ד"ר סימון שהיה אחראי

ד. במחלקת הפטנטים של המבקשת עד לשנת 198%. בשנה זו הועברה האחריות לד"ר אדריאן והוא כיום משמש כממונה לעניני פטנטים אשר לאמצאות הנמצאות בשטח האמצאה נשוא דיון זה.

בתאריך 7 בינואר 1981 נשלחה לד"ר גרוהה הודעה (ראה מוצג מס' א/3) על כוונת המבקשת להגיש בקשות לפטנט לגבי האמצאה (לפי המספר הפנימי 20527 2 16 של המבקשת) גם בארצות מחו\ לגרמניה. בהודעה הנ"ל נתבקש ד"ר גרוהה להודיע עד לתאריך 1 בפברואר 1981 מהן התרכובות המועדפות. כן נודע לד"ר גרוהה בהודעה האמורה שלקראת ההגשה של בקשות חו ניתן להוסיף נתונים נוספים לפירוט הבקשה.

בערך באותה תקופה המוזכרת לעיל התכנסה ועדת הפטנטים של המבקשת. יש לציין כי באשר לתאריך המדויק שבו התכנסה הועדה הנל לא הובאו בפני ראיות כלשהן בכתב. אולם, על פי העדות בעל-פה שניתנה על ידי ד"ר אדריאן מתברר שהנוהל אצל המבקשת הוא שועדת הפטנטים מתכנסת מארבעה עד ששה חודשים מתארך הגשת בקשה לפטנט וזאת כדי לקבוע את ארצות החו% שבהן יש להגן על אמצאתה של המבקשת. ועדת הפטנטים מורכבת מאנשי מדע ושיווק של המבקשת, איש ממחלקת הרשיונות וצוות של מחלקת הפטנטים (ראה עמוד 65 לפרוטוקול).

ועדת הפטנטים החליטה להגיש בקשות חוץ בארצות רבות (ראה נספחה גוזה לתצהיר 11 של ד"ר אדריאן), יש לציין כי ישראל לא נכללה בין הארצות הנל. ד"ר אדריאן בעדותו אמר כי בתאריך אשר בו התכנסה ועדת הפטנטים לא התכווטה המבקשת לבקש הגנה על אמצאה בישראל.

בינתיים הכין ד"ר גרוהה רשימת תרכובות נוספות בתחום הנוסחה הכללית שבבקשה הגרמנית מס' 23033157.8 וכן תרכובות מסוג קווינולין, ד"ר גרוהה מסר לד"ר טימון טבלה שבה פורטו התרכובות מס' 11 עד 19 ובכלל, טבלה זו, המהווה המשך של הטבלה 1 שבעמוד 9 לפירוט הבקשה, צויינה במספר הפנימי של המבקשת 20527 4 16 (ראה מוצג א/5).

במהלך חקירתו הנגדית הודה ד" גרוהה שהוא דיבר עם ד"ר סימון לגבי האפשרות לכלול את הרשימה של התרכובות 11 עד 19 ובכלל בבקשות החוץ שהמבקשת עמדה להגישן בהתאם לבקשה הגרמנית

מס' 3033157,8ק. מסתבר כי בשיחה זו לא הוהלטה החלטה סופית.

כפי שהוסבר ע"ד"ר גרוהה במהלך חקירתו, הוא איש מדע ולכן הוא אינו מכיר את הפרטים הטכניים הנוגעים להגשת בקשות לפטנט. בענינים כאלה סומך ד"ר גרוהה על החלטתו של איש הפטנטים, ה"רפרנט" (ראה עמ' 20,18 ו-22 לפרוטוקול).

בין התרכובות שברשימה הנוספת המוזכרת לעיל, התרכובת מס' 1, ( 09867 צָ88 עס 6ת861א10סעסץָ) מהווה התרכובת החשובה ביותר, באשר לחשיבותה של התרכובת הזאת נמסרה הודעה למחלקת הפטנטים של המבקשת, לא על ידי ד"ר גרוהה אלא על ידי עובד בכיר שהיה מוסמך לדבר (ראה עדותו בעל-פה של ד"ר גרוהה עמ' 3 ו-74 לפרוטוקול ומוצג א/3).

בקשות לפטנט שהתבססו על הבקשה הגרמנית מס' 23033157.8 הוגשו על ידי המבקשת (בין היתר) למשרד הפטנטים האירופא: ביום 21 באוגוסט 1981, בארה"ב ביום 13 באוגוסט 1981, באוסטרליה ביום 27 באוגוסט 1981 ובקוריאה ביום 3 בספטמבר 1 (ראה נספח 431 לתצהירו ה-11 של ד"ר אדריאן).

בבקשות החוץ שהוגשו על ידי המבקשת, או לפחות בבקשה האירופאית מס' 49355 (ראה מוצג א/4) ובבקשה האמריקאית מס' 0, נכללה רשימת התרכובות 11 עד 19 ובכלל בהמשך לטבלה 1 שבעמוד 9 לבקשה הגרמנית מס' 3033157,8ק שבעצמה כללה את התרכובות 2 עד 10 ובכלל. יתר על כן, הוספו לבקשה האירופאית הנ"ל נתונים ביולוגיים לגבי התרכובת 11 והוספה לבקשה האמריקאית מס' 292560 הנ"ל תביעה מפורשת (תביעה מס' 0) לגבי התרכובת מס' 11.

בתאריך 29 באוקטובר 1981, בסביבות הודשיים מאז שהוגשו בקשות החו שהסתמכו על הבקשה הגרמנית מס' 23033157.8 הגישה המבקשת בגרמניה הבקשה הגרמנית מס' 23182858,1 בקשה זו (הנושאת את מספר הפנימי של המבקשת 21353 2 16) כללה ארבע תרכובות אשר שלוש מהן הינן זהות לתרכובות מס' 11 ,1% ו-19 (ראה מוצג א/5 שהוזכר לעיל) ותרכובת אחת שלא נכללה ברשימה.

בחודש מרס 9 דנה וי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים וזאת כדי להכניס בה תביעת דין קדימה כאמור.

יש לציין כי לאחר תיקון של הבקשה הישראלית מס' 66243 נתבעות בה שלוש תרכובות בלבד שה| למעשה התרכובות 11 ,18 ו- 9 שהוזכרו לעיל.

מהראיות והעדות שהובאו בפני נובע כי -

1. במרס 1988 החליטה ועדת הפטנטים של המבקשת להגן בישראל על האמצאה הנושאת את המספר הפנימ* 21353 4 6/ם. אמצאה זו מתי:חסת לארבע תרכובות וביניהן התרכובת החשובה מאזא0תסתקצ0 (ראה עמ' 68 ו-69 לפרוטוקול).

2. ועדת הפטנטים של המבקשת אינה מתעסקת בדברים ‏ "טכנ*ים" הקשורים לבקשות לפטנט. דבר ‏ "טכני" במובן זה כולל תביעת זכויות דין קדימה (ראה עדותו של ד"ר אדריאן - עמוד 12% ו-125 לפרוטוקול).

3. הסמכות והאחריות לגבי החלטות על דבר*ם "טכניים", כגון הכנת פירוט עבור בקשת פטנט, הגשתו למשרד* פטנטים ותביעת דין קדימה נמצאות בידי ה-"5םמ90ע6+?6ת" (הממונה במחלקת הפטנטים של המבקשת) לגבי התחום המ*וחד, בתוכו נופלת אמצאה מסויימת (ראה עמ' 86 ו-87 לפרוטוקול).

8. ארבעת התרכובות שהוזכרו בסעיף משנה ‏ 1' לע*ל, נכללו באופן כללי בבקשה הגרמנית מס' 3033157.8 ובאופן ספציפ: | בבקשה האמריקאית מס' 292560 וכן בבקשה הגרמנית מס' 31%2858.1ס.

5. בבקשה הישראלית מס' ‏ 6624%3, נשואת דיון זה, נתבע במקור (דהי:נו בשעה שבה בקשה זו הוגשה) דין קדימה על סמך הבקשה הגרמנית מס' 3133157.8.

יש לציין כי לאחר תיקון של הבקשה הישראלית מס' 66283 נתבעות בה שלוש תרכובות בלבד שהן למעשה התרכובות 11 ,14 ו- 9 שהוזכרו לע*ל.

מהראיות והעדות שהובאו בפני נובע כי -

.1 במרס כ1983 החליטה ועדת הפטנטים של המבקשת להגן בישראל על האמצאה הנושאת את המספר הפני*מי 21353 2 16, אמצאה זו מת*יחסת לארבע תרכובות וביניהן התרכובת החשובה מא ועסתקצס (ראה עמ' 68 ו-69 לפרוטוקול).

ועדת הפטנטים של המבקשת אינה מתעסקת בדברים ‏ "טכנ:*ים" הקשורים לבקשות לפטנט, דבר "טכני" במובן זה כולל תביעת זכויות דין קדימה (ראה עדותו של ד"ר אדריאן - עמוד 124 ו-125 לפרוטוקול).

הסמכות והאחריות לגב:י החלטות על דברים "טכנ:ים", כגון הכנת פירוט עבור בקשת פטנט, הגשתו למשרדי פטנטים ותביעת דין קדימה נמצאות בידי ה-"%5ת0ע62/פת" (הממונה במחלקת הפטנטים של המבקשת) לגבי התחום המ*וחד, בתוכו נופלת אמצאה מסויימת (ראה עמ' 86 ו-87 לפרוטוקול).

ארבעת התרכובות שהוזכרו בסעיף משנה ‏ 1' לעיל, נכללו באופן כללי בבקשה הגרמנית מס' 3033157.8ק ובאופן ספציפי | בבקשה האמריקאית מס' 292560 וכן בבקשה הגרמנית מס' 31:285%.1ס.

בבקשה הישראלית מס' 66243, נשואת דיון זה, נתבע במקור (דהיינו בשעה שבה בקשה זו הוגשה) דין קדימה על סמך הבקשה הגרמנית מס' 3133157.8ק.

במידה ויורשה התיקון המבוקש לפ סעיף 170(א) לחוק הפטנטים, תביעת ד*ן קדימה בבקשה הישראלית הנ"ל תבוסס על הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981. תוצאות התיקון הנ"ל תהיה הקדמתו של דין קדימה למועד שלפני פרסום בקשות החוף שהסתמכו על הבקשה הגרמנ'ית מס' 8. 3033157

על: במידה ויורשה התיקון המבוקש לפי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים, תביעת דין קדימה בבקשה הישראלית הנ"ל תבוסס על הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981. תוצאות התיקון הנ"ל תהיה הקדמתו של דין קדימה למועד שלפני פרסום בקשות החוף שהסתמכו על הבקשה הגרמנית מס' 8. 333157

עתה להשיב על השאלה האם, לדעת*, התיקון המבוקש עפ"י הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים מבוסס על הראזיות ועל העדויות שהובאו בפנ:?

להלן הטענות, הנתונים והערותי הקשורים לשאלה הנ"ל:

בסעיף ג' לבקשת התיקון הראשונה לפי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים שהוגשה ביום 8 בנובמבר 1986 (ושהועברה 615םמ58ט/ %₪58618 לבקשת התיקון השניה מיום 20 בדצמבר 1987) ובתצהירו 1 של ד"ר אדריאן, נטען כי ועדת הפטנטים של המבקשת החליטה להשיג הגנה פטנטית בישראל על התרכובות בהתאם לתביעות 2 ,3 ו-84 של הבקשה הגרמנ:ת מס' ‏ 858.1 52 31ע. כן נטען במסמכים המוזכרים לעיל כי מחמת טעות שנפלה במחלקת הפטנט*ים של המבקשת לוכדו התרכובות הנ"ל ביחד עם התרכובת לפי התביעה 5 אשר בבקשה הגרמנית מס' 157.8 33 30ע2, עבור כולם נתבע בישראל דין קדימה לפי הבקשה הגרמנית מס' 31%2858.1ק.

במהלך חקירתו של ד"ר אדריאן באשר למוצג א/8 הוא הודה שמסמך זה מעיד על ההחלטה מטעם ועדת הפטנטים של המבקשת להגיש בקשה לפטנט בארץ עפ"י 21353 8 06/, המת':חס לארבע תרכובות (ראה עמוד 72 לפרוטוקול).

כן נטען בסעיף 3 לבקשת התיקון הראשונה כדלקמן:

"...בפועל היה צורך להגיש שת: בקשות נפרדות, האחת עבור כלל התרכובות לרבות התרכובות 2 ,3 ו-4 אשר דין קדימה לגביהן נובע מהבקשה | האמריקאית מס' 292560 והשניה לגבי התרכובת של התביעה 5 הנובעת | מהבקשה | הגרמנית | מס' 1. 31%2858ק

עלי לומר מיד כי, לדעתי, המבקשת לא הביאה בפני כל ראיה כדי לבסט את הטענה הנ"ל, לא רק זאת אלא גם זאת: במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר אדריאן הוא הודה שלא קיימות ראיות המעידות על כוונת המבקשת לתבוע אי פעם דין קדימה על סמך הבקשה האמריקאית מס' 292560 (ראה עמ' ‏ 123 ו-124 לפרוטוקול), כמו כן ד"ר אדריאן חודה שהתחתלטה היחידה שקיימת מטעם המבקשת בנוגע לתביעת דין קדימה הצביעה במפורש על בחירת תביעת דין קדימה עבור ההגנה הפטנטית בישראל על סמך הבקשה הגרמנית מס' 23142858,1 (ראה עמ' 124 לפרוטוקול). יתר על כן, יש לציין כ* במהלך חקירתו של ד"ר אדריאן הוא הודה ‏ כ' בשעה שבה הוחלט על ידי ועדת הפטנטים של המבקשת להשיג הגנה פטנטית בישראל על האמצאה שב-21353 4 16 לא היה צורך כלל מבחינת המבקשת לבסס את בקשת הפטנט תישראלית על דין קדימה כלשהו מאחר וטרם פורסמו בקשות חוף לפי הבקשה הגרמנית מס' 23033157.8 בשעה זו, אפוא, | ניתן היה להגיש בישראל בקשת פטנט עצמאית (ראה עמ' 0 לפרוטוקול).

בסעיף 51.9 בעמוד 33 לסיכומי המבקשת נטען כדלהלן:

"כפי שהעידו העדים גרוהה וד"ר אדריאן בכתב ובעל | פה שלושת התרכובות הספציפיות | הנתבעות בתביעות ‏ 2 ,3 ו-84 של הבקשה הנוכחית | כפי שפורסמה | נכללו בטעות, | מתוך היסח הדעת ושלא לצורך ואף שלא לטובתה של המבקשת,

בבקשה הגרמנית חשניה ובעקות:ה

.2

בבקשות הפטנט בחו"ל | מהסידרה הראשונה...".

הפירוש הנ"ל מטעם ב"כ המבקשת אינו מקובל עלי וזאת משת* סיבות:

א. כשנחקר ‏ ד"ר גרוהה בנוגע לטעות אל*ה הוא התי*חס בתצהירו, הוא אמר שלעיניו היתה הוספת ההדגמות 11 עד 19 לבקשות חוף לפי הבקשה הגרמנית מס' 3033157.8ע (ראה עמ' 9 לפרוטוקול).

ב. אפילו ד"ר אדריאן בהשיבו על השאלה מטעם ב"כ המתנגדת באשר לטעעות, ענה כדלקמן: (ציטוט מספרי ובלתי קריא - נשמר המקום)

מכל האמור דלע:ל אין לי צל של ספק כי מבחינת המבקשת הגשת הבקשה הישראלית מס' 66243 במועד שבו בקשות חו> שכללו את התרכובות ‏ 11, 5% ו-19 כבר פורסמו ועל סמך תביעת דין קדימה שלא כדין, מהווה מחדל, אם כ* אין מתפקידי לשפוט את האחרא* על המחדל, עלי להת*יהס לשאלה מי בעצם היה האחראי לגבי הטיפול בבקשת הפטנט הישראלית מס' 3 ממהשנה 1980 עד לשנת 198%4. התייהחסות הזו היא חשוב, לשם הדיון בבקשה לתיקון שהוגשה על :ד: המבקשת.

בתקופה הנ"ל, לפי העדות שניתנה בפני, האחראי היה הממונה על ענ*"ני פטנטים שבתחום קווינולינים, ד"ר סימון. ד"ר אדריאן ת:אר את התפק*יד הנ"ל כתפקיד בעל אחריות וסמכויות נרחבות. הוא הוסיף

ו. שהממונה (ה-"םת6ע6+?סת") הוא האיש המחליט על הדברים הבאים: א. | אם ומתי לתבוע דין קדימה. ב. | הצגת האמצאות שבטיפולו בפני ועדת הפטנטים של המבקשת.

ג. המלצה לגבי הארצות אשר בהן, לפי שיקול דעתו, כדאי הוא לבקש הגנה פטנטית.

יצויין שהממונה אפילו אחראי על טעויות של המזכירה! (ראה עמוד 61 לפרוטוקול).

ד"ר גרוהה העיד אף הוא שבעיני פטנטים הוא סומך לחלוטין על הממונה (ה-"%ת6ת0+?סת").

5. בתוקף תפקידו כממונה ד"ר סימון עשה את הדברים הבא*ם: א. | הוא הכין והגיש את הבקשה הגרמנית מס' 23033157,8 ב. הוא דן עם ד"ר גרוהה על הוספת ההדגמות 19-11 לבקשות חוף בהתאם לבקשה הגרמנית מס' 3033157.8ק ג. כאחראי בנושא הוא ט'*פל בפרטים הטכניים בענ*ן הגשת בקשות חוצ.

ד. הוא ט*פל גם בבקשה הגרמנית מס' 2314285%,1

ברור לי שד"ר סימון ידע עוד לפני הגשת הבקשה האירופאית מס' 29355 ועוד לפנ הגשת הבקשה האמריקאית מס' 292560 על חשיבותה של התרכובת מס' 11 (ראה מוצג מס' א/3). האם *יתכן אפוא שבמשך חודש*ים שעברו בין הגשת בקשות החו> הנ"ל לבין הגשת הבקשה הגרמנית מס' ‏ 231%2854.1 ד"ר סימון שכה שלפחות התרכובת החשובה 11 הנ"ל נכללה בבקשות החוף? קשה ל:

לקבל השערה כזו.

מהשעה שבה החליטה ועדת הפטנטים להגיש בקשה לפטנט בישראל (במרט (1985) היה על הממונה הנ"ל לטפל בפרטים הטכניים בקשר לבקשה וביניהם לטפל בכל מה שנגע לתביעת דין קדימה. יש להדגיש שאף על פי שבאותה עת היתה אפשרות להגיש בקשה לפטנט בישראל ללא הסתמכות על תביעת דין קדימה,

בחר הממונה בהגשת הבקשה בישראל במועד מאוחר יותר ולהסתמך (שלא כדין, לפחות לגבי התרכובות הידועות ‏ 11 ,18 ו-19) על הבקשה הגרמנית מס' 1 3128586

נטען על ידי ב"כ המתנגדת (עמוד 5 לתשובות לסיכומי המבקשת) כ: המבקשת היתה זכאית לקבל הגנה פטנטית על נושא האמצאה וזאת במסגרת ההגנה שהיא בקשה במספר ארצות על פי התיק הפנימי מס'י 20527 ג 16. נטען ‏ גם כ* ההחלטה שלא לבקש פטנט בישראל על התיק הפנימי הנ"ל היתה החלטה שהתקבלה אצל המבקשת "ביודעין ומרצונה ההופשי".

במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר אדריאן נאמר על ידו כדלהלן: (ציטוט מספרי ובלתי קריא - נשמר המקום)

כן נטען כי המבקשת "מסיבות השמורות עמה רצתה לחסוך בהוצאות ולא חשבה שכדאי לה לבקש פטנט בישראל כפי שעשתה בארצות א*רופה...אם מישהו גרם שלמבקשת שלא יהיה פטנט בישראל, הרי זה המבקשת עצמה באמצעות שולחיה. מתוך שיקול*ם שלהם הם חליטו שלא לבקש פטנט בישראל עבור התיק הפנימי 20527 4 16. כפי שעשו באירופה למשל, ובהחלטתם הם חרצו את גורל ההגנה על האמצאה..." (עמוד 5 לתשובות על סיכומ:* המבקשת).

ברור לי שמתוך שיקוליהם של עובדים בכירים של המבקשת הוחלט שעתו "ביודעין ומרצון חופש" לא להשיל הְפָנַה בישראל עבור הת:ק הפנימי מס' 20527 2 16.

בסעיף ‏ 8 לסיכומי המתנגדת נטען כי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים מאפשר לתקן מסמך או את פנקס הפטנטים רק לצורך התאמתם לעובדות. לא ניתן לתקן מעשים שמקורם בשיקול דעת מוטעה או מחדל מטעם הממונה על קביעת מד*יניות בנימוק שהם אינם משקפים עובדות.

בההלטתי מיום 30 באפריל 1987 נאמר בסעיף דו כדלהלן:

"שנית, בהתאם למבנהו של סעיף 0) היישום ‏ של ההוראות המחמירות שלו מוגבל למצב | בו לדוגמא, מבקש פטנט מחליט, בזמן הרלוונטי ותוך ידיעה מלאה של העובדות, להגביל את תביעות ד*ן הקדימה שלו לארצות מס*ימות או לא לתבוע דין קדימה כלל,.,מבקש כזה עשוי להחסם על :די ההגבלות של סעיף | 10(א)(2) מאחר שעם תום התקופה של חודשיים לאחר הגשת בקשת הפטנט בישראל, הוא אינו יכול לומר שהוא שינה את דעתו והוא מבקש, לאחר הכל, לתבוע או להוסיף תביעת דין קדימה לבקשת הפסנט, שינוי דעה א*נו ‏ טעות, אפילו אם הוא נבע משינו* נסיבות שלא נצפה מראש על ידי המבקש. לדעתי, חוק הפטנטים מציב מסגרת זמן נוקשה על שינו* דעה בניגוד לתיקון של טעות שנעשתה בתום לב".

לאור האמור דלעיל מקובלת עלי טענת ב"כ המתנגדת שמעשים שמקורם בשיקול דעת מוטעה או מחדל מטעם האחראים על קביעת מדיניות בנוגע לתב עת דין קדימה אינם יכולים להוות עובדה שניתן לתקנה לפי סעיף 0 א) לחוק הפטנטים.

כן נטען ע"* ב"כ המתנגדת (בעמ' % לסיכומי המתנגדת) שאם המבקשת מעוניינת לטעון כי אין המסמך או הפנקס משקפים את העובדות (בהתאם להוראות הטעיף 170(א) לחוק הפטנטים) מוטל עליה נטל שכנוע מוחלט כדי להוכיה שבשעה שהוכן המסמך (או הפנקס) העובדות היו אחרות. במקרה שבפנינו בעת הכנת המסמך (דהיינו הבקשה הישראלית מס'

ש.

3) המבקשת כלל לא התכוונה לתבוע זכות דין קדימה על טמך הבקשה הצ'יליאנית מס' 688/81 או על סמך הבקשה האמריקאית מט' 0, ד"ר אדריאן העיד על כך מפורשות (ראה עמ' 86 לפרוטוקול) כדלהלן:

(ציטוט מספרי ובלתי קריא - נשמר המקום)

מהאמור דלעיל ניתן ללמוד שלגבי תביעת דין קדימה על סמך הבקשה הצ'ליאנית הנ"ל | ד"ר אדריאן החליט בשם המבקשת בשנת 1986. לאחר שהתברר למבקשת כי צ'ילי אינה הברה באמנת פריז ביקשה המבקשת בשנת 7 לחחליף את תביעת דין הקדימה הצ'יליאנית בתביעת דין קד*מה על סמך הבקשה האמריקאית מס' 292560.

טענות הנ"ל מטעם ב"כ המתנגדת מקובלות עלי. נטען ע"* ב"כ המתנגדת (ראה עמוד 5 לסיכומיו) כי מעדותו של ד"ר אדריאן (עמוד 87 לפרוטוקול) עולה כי לד"ר סימון, שה*ה באותה עת אחרא* על המחלקה שעסקה בהכנת ובהגשת בקשות לפטנט באשר לחומרים

יב. שבנדון, היתה הסמכות, לפי שיקול דעתו, לתבוע את דין הקדימה על טמך הבקשה הגרמנית מס' 85.1 82 231. במהלך הקירתו בפני אמר ד"ר אדריאן כדלקמן:

(ציטוט מספרי ובלתי קריא - נשמר המקום)

אין ספק, לדעתי, שד"ר סימון הפעיל את שיקול דעתו וסמכותו ותבע בכוונה וביודעין זכות דין קדימה על סמך הבקשה הגרמנית הנ"ל.

צויין על ידי ב"כ המתנגדת (בעמוד 6 לסיכומיו) כי הבקשה הישראלית מס' 66243 מתבססת על הבקשה הגרמנית מס' ‏ 854.1 842 31ע שבעצמה התבטסה על התיק הפנימי של המבקשת מס' 21353 4 16 (ראה עמוד 56 לפרוטוקול).

התיק הפנימי הנ"ל, כך נטען, תיאר גם הומרי ביניים, שיטות הכנה ומוצרים אחרים. לכן, לא בשוגג אלא ביודעין תבע ד"ר סימון את הבקשה הגרמנית מס' 31%2858,1ק2 כבסיס לדין קדימה, לא ידועה הסיבה מדוע ד"ר סימון, בשם המבקשת, איחד את הכל בתיק אחד. על כל פנים הוא הוסמך לעשות כך.

על ידי החלטתו של ד"ר סימון לתבוע עבור פטנטים שהוגשו בארצות שונות (בישראל עבור הבקשה הישראלית מס' 662%3) את שלשת התרכובות הספציפיות ולתבוע את דין הקדימה לפי הבקשה הגרמנית מס' 1 2854, הוא הבטיח למבקשת את ההגנה עבור שלושת התרכובות האמורות.

במהלך עדותו ד"982 כדי להגיש בקשה לפטנט בניו- זילנד. מסתבר שלד"ר סימון היה ברור כי עבור התיק הפנימי 21353 4 16 נכון היה להגיש, בכל הארצות, את הבקשה הגרמנית מס' 31%2858.1ק כבסיס לדין קדימה ולפיכך לא נראה לו שמוטל עליו למהר בהגשת הבקשה בניו- זילנד.

6. | אם כי העדות מטעם העדים שהופיעו בפני, כפי שהיא מתייחסת למצב העובדתי והמשפטי בניו זילנד ובארצות אחרות, אינה נוגעת לענין המיוחד הנמצא בפנינו, הטענות הנ"ל שנטענו מטעם ב"כ המתנגדת מקובלות עלי.

5. עיתוי בקשת התיקון לפי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים -

א. בהגשת הבקשה לתיקון הראטונה בנובמבר 1986 טענה המבקשת ‏ כי ה:א עמדה על הטעות באשר לתביעת דין הקדימה לפי הבקשה הגרמנית מס' 1 42 231 רק לאחר קבלת דו"ה הבחינה מאת הבוחנת בישראל בנובמבר 1985, לנקודה זו התייחסת בסעיף 6(ג) להחלטת* מיום 30 באפריל 1987 כדלהלן:

"אני מקבל את הטענה שפרק הזמן שחלף (בערך שנה) בין גילוי הטעות לב: ן הגשת הבקשה הנוכחית לתיקון אינו בלתי סביר לאור הנסיבות הייחודיות של מקרה | זה. ברור לגמרי שהיה על מחלקת הפטנטים של המבקשים להשקיע עבודה ומחקר רבים כד: לקבוע שאכן נעשתה טעות. ולבקש ולקבל ייעוף מקצועי מנציגי החברה בישראל כדי שאפשר יהיה, אם ניתן | הדבר, לתקן את הטעות. בטוקלי את מהלך הענינים הנ"ל

ובהתייחסות לזמן הנדרש להכנת הבקשה הנוכחית לתיקון והמסמכים התומכים בה, דעתי היא שהתקופה המדוברת הינה סבירה".

גם בעת הדיון של ההתנגדות לתיקון נטען כי המבקשת היתה מודעת על הטעות שנפלה רק לאחר קבלת דו"ח הבוחנת ממשרד הפטנטים הישראלי ווכך אמנם נטען בתשובת המבקשת לס*כומי המתנגדת בסעיף 6.2 שם נאמר בעמוד % כדלקמן:

"...אכן כך היה שכן רק לאחר שהבקשה דנן נבחנה והבוחנת קבעה את מה שקבעה, רק אז עמדה המבקשת על טעותה שנעשתה בתום לב ולאחר בדיקת כל העובדות | הרלוונטיות וההתייעצות אתי, היא עתרה לתיקון על פי הסעיף 170 להוק. אין כל ספק שלו המבקשת היתה מודעת למצב העובדתי הנכון מלכתחילה שכל הטעות לא היתה מתרחשת וגם לא היה הצורך בתיקון על פי הסעיף 170. במובן זה, ורק במובן זה, יש כאן מצב | שניתן אם רוצים להגדירו "חכמה לאחר מעשה", אם כי כשלעצמי הייתי מעדיף פשוט לקרוא לדבר "עמידה על טעות".

טענה זו מקובלת עלי.

באשר לנושא הנ"ל, הוא מואר ע"י העתק תיק הבקשה האמריקאית מס' 0 שהובאה כראיה ע"י המתנגדת. מתיק זה נובע שכבר בתאריך ‏ 12 במרס 1984 | הבוחן האמריקאי הודיע למבקשת על קיום חפיפה בין התביעות 1 עד 3,. 10 ו-16 עד 22 בבקשה האמריקאית מס' 292560 ולבין התביעות 1 עד 5 ו-10 עד 15 של הבקשה האמריקאית מס' 436112 (שהיא בקשה לפטנט שהוגשה בארה"ב תוך תביעת דין קדימה לפי הבקשה הגרמנית מס' 858.1 %2 31כ).

מהחקירה החוזרת של ד"ר אדריאן (עמוד 129-128 לפרוטוקול) ניתן ללמוד כי אנשי מחלקת הפטנטים של המבקשת היו ערים לחפיפתן של שתי הבקשות הנ"ל במהלך הבחינה של בקשת הפטנט האמריקאית מס' 826112. בחקירה זו נאמר על :די ד"ר אדריאן כדלקמן:

ד"ר מיכאל כהן:

ו א*60? צעעסט ת1 ,ת18ע10 ,22 ת81ש8 טסץ שה88%1 שה 1 ספ"

"?7שתהתא %0 ת1168%10קעה מסל? 05 6ג6 ת1 6פת6קקהת סהתט ד"ר אדריאן

₪תצש6181 8מ21108610ק8 8505 05 סא6 21166 שעסש 6ע6ם1" % ש6במם ,86018108 שת6 אתדתס 1 6מב- צ16ע10עק מ₪8ת00 6תבשהב 000800 תסת1מה8אס 66 מסהשט פאש %6ת1סס %מ58עססח1 4 6ב 6ת8 6[606066ע 16 60 6מ8 מ1168%10קק8 6ת8600 6ם% שתנססקמסס ‏ ,8816 6ם אתצתס 1 ,את1קקה[עסטס 18 6ע6מס ,.0.8

,. ו ₪006ע%0ת1 88 1 88 ע18 88 מסת% תה ע86%6ש-666[סגופ

ד"ר אדריאן

, 66מ1פמסס תססס 1806 ב1108%10ק80 %ת6ס8ק ב6סם סאת% אסחא 1" 8 ,שסמא 1 ₪286 86'8ת6 ,28006 02 285002 8 פ8'ספת6 ספתש מ1 828066 988 %ת860ש 26ל...6ע6ש שָפת% תסתס 6תה

. "אתנתל 1 ,1987

ואכן, מעמוד ‏ 1 של הפטנט האמריקאי מס' 8670884 נובע כי הבקשה האמריקאית | מס' 292560 | (שהתבססה | על הבקשה הגרמנית מס' 78 33 230) והבקשה האמריקאית מס' 836112 (שהסתמך על הבקשה הגרמנית מס' 85%.1 82 231) בוטלו ובמקומן הוגשה בתאריך 29 במאי 18 בקשת המשך בחלקה (%ע8ק2-ת1-ת8%10טם61מ00) לשתיהן, דה:ינו בקשת הפטנט האמריקאית מס' 614923 עליה מסתמך הפטנט הנ"ל. ברור אפוא כי אנשי מחלקת הפטנטים של המבקשת ידעו על קיום החפיפה בין הבקשה האמריקאית מס' 292560 לבין בקשת הפטנט האמריקאית שהסתמכה על הבקשה הגרמנית מס' 85.1 42 31ק וזאת זמן רב לפני מסירת השגת הבוחנת לב"כ המבקשת לגבי הבקשה הישראלית מס' 66253. למרות זאת, לא היתה פנייה מטעם המבקשת למשרד הפטנטים הישראלי לפני קבלת ההשגה הנ"ל באשר להמצאת פתרון כלשהו לגבי הבקשה הישראלית מס' 3, לאור הידיעה על החפיפה הנ"ל הצפוי שפנייה כזו היתה

צריכה להיעשות על ידי המבקשת זמן רב לפני קבלת ההשגה מאת הבוחנת

סוגי:

ב.

ד. הישראל:ת.

טעויות במסגרת סעיף 170(א) לחוק הפטנטים

לצורך החלטתי זו וכן כל החלטה שניתן בהתאם לסעיף 170(א) לחוק הפטנטים יש להבדיל סוג: הטעויות העלולות להתעורר.

ברור מעל כל צל של ספק שסעיף 170(א) מסמיך את הרשם לתקן (בין היתר) כל מסמך שהוגש ללשכה אם לדעתו המסמך אינו משקף את העובדות ואם לא נקבעה דרך אחרת בחוק הפטנטים לעשיית התיקון הדרוש, על פני הדברים אפוא הרשם רשאי כמובן לתקן כל טעות עובדתית שיגרתית שנפלה במסמך כלשהו שהוגש ללשכה.

באשר לבקשות לפטנט אני מפרט דוגמאות מספר של טעויות בסוג זה:

1. טשטעות כתיב בטופס הבקשה לגבי שמו ו/או כתובתו של המבקש. 2. שגיאה בטופס הבקשה בכתיבת שם האמצאה. 3 פריט לא נכון בטופס הבקשה בנתונים לגבי תביעת דין הקדימה

כגון מספר הבקשה, תאריכה או מדינת האיגוד.

5. מילים שעל פני הדברים מהוות טעויות בפירוט האמצאה, בתבובות ובשרטוטים.

הדברים הנ"ל הינם שגרתיים וברורים לחלוטין ולכן אין צורך להרחיב את הנושא לגביהם.

אני סבור שלגבי בקשות לפטנט סעיף 170(א) בא גם להסמיך את הרשם לתקן טעויות מהותיות ומאשר אלו שפורטו לכל. למען הפשטות אקרא לשגיאות הנופלות במסגרת זו "טעויות בסוג ב'". להלן כמה דוגמאות:

1. שם המבקש שגוי לגמר:.

2. שם האמצאה לא נכון.

3. | שרטוט לא נכון.

8. תביעת דין קדימה שגויה.

ה. לשם החלטתי זו עלי להרחיב את הנושא כפי שהוא מתייחס לפריט מס' ₪8 הנ"ל, דהיינו תביעת דין קדימה שגויה. במסגרת זו קיימים שני סוגים משניים: טעות עובדתית ושגיאה בשיקול.

1. טעות עובדתית הנופלות בתום לב - להלן כמה דוגמאות מהסוג הזה:

א. כאשר מבקש פטנט החליט סופית לתבוע זכות דין קדימה מסויימת ועקב טעות משרדית שכח לעשות כן.

ב. כאשר מבקש פטנט שכהח להודיע לפרקליטיו על החלטתו הסופית לתבוע זכות דין קדימה מסויימת.

ג. במקרה שהמבקש מעביר לפרקליטיו פרטים שאינם נכונים.

ד. | שגיאות שפורטו בסעיפים משניים א'-ג' שנעשו בין פרקליט אחד לבין פרקליט אחר.

ה. פרקליט המקבל הוראות מפורשות וברורות ממבקש פטנט או מפרקליט אחר, ובשגגה או בהיסח הדעת משמיט את תביעת דין הקדימה מבקשת הפטנט שהוגשה.

בכל המקרים הנ"ל אנ סבור שעקרונית ניתן לתקן את הבקשה שהוגשה עפ"י סעיף 170(א) להחוק הפטנטים על מנת להביא לביטוי את כוונתו האמיתית של המבקש וזאת למרות הוראות סעיף 10(א)(2) לחוק הפטנטים. לפיכך, ובמסגרת הנ"ל לא מקובלות עלי טענות ב"כ המתנגדת לפיהן התבקשת: לקבוע שלא ניתן להחיל את הסעיף 170(א) לצורך החלפה או הוספה של תביעת דין קדימה. בכפוף לתנאים ולמיגבלות שפורטו בהחלטתי מיום 30 באפריל 1987 אני קובע ומאשר מחדש שסעיף 170(א) לחוק הפטנטים אכן מהווה אמצעי חוקי בידי המבקש המאפשר לו להחליף תביעת דין קדימה אחת בתביעת דין קדימה אחרת או להוסיף לבקשתו לפטנט תביעת דין קדימה נוספת.

2. טעות בשיקול

א. לדעתי, הוראות הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים אינן באות כדי להסמיך את הרשם להרשות תיקון למבקשת פטנט על :ד: החלפת או הוספת דין קדימה כאשר טעות המבקש נפלה עקב שיקול מוטעה מטעמו אפילו אם טעות כזו נפלה או שיקול כזה הופעל בתום לב.

ב. ברור שאם הרשם היה מאשר תיקון כנ"ל הוא היה פותח את השערים לכל מבקש ומבקש לבוא, בכל עת, אפילו זמן רב לאחר הגשת בקשתו לפטנט ולבקש מהרשם שירשה לו החלפת או הוספת דין קדימה על הבסיס ששיקוליו המקוריים לא היו נכונים. אימוץ נוהל כזה הינו בוודאי בניגוד להוראות סעיף 10(א)(ב) לחוק הפטנטים ואפילו אינו מהווה טעות עובדתית ברוח ובמסגרת הסעיף 170(א).

מכאן למקרה המיוחד הנמצא בפני:

מהראיות ומהעדויות שהובא בפני ברור מעל כל צל של ספק שנפלה טעות חמורה במחלקת הפטנטים של המבקשת בכלל ואצל הממונה שלה בפרט., כל פרטי הטעות הזאת כבר הוזכרו בהחלטתי זו ולכן אין צורך לחזור עליהם, השאלה היא האם הטעות היתה בעובדה א בשיקול, כפי ששני המונחים הללו הוגדרו על פי.

נטען בפני שהטעות בישראל נפלה כתוצאה מבלבול בניגוד לכוונת המבקשת ובניגוד לאינטרסים שלה. בכל הכבוד, לא זאת ההתרשמות'. הראיות שעעיננות בהן והעדויות בעל-פה ששמעתי מצביעות בבירור מוחלט על כך שהבקשה הישראלית מס' 66243 נשואת ההליכים האלה הוגשה כפי שהיא הוגשה על ידי המבקשת ביודעין ובכוונה מלאה. לא הוצגה בפני ראיה כלשהי היכולה לשכנע אותי שבעצם ובהתאם להחלטת עובדים בכירים של המבקשת הוחלט להגיש בקשה לפטנט בישראל בצורה אחרת מאשר שהיא הוגשה מלכתחילה, ההיפך הוא הנכון, במהלך חקירתו של ד"ר אדריאן נאמר על ידו במפורש שבטרם הגשת הבקשה הישראלית מס' 66