סימן מסחר 43413 ו-43414

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

תיקי מדגם 43413 ו-43414 הליך חד צדדי בקשה להחזר תוקף ולחלופין להארכת מועד

בעלת המדגמים: מיכל פירסט

ע"י ב"כ סורוקר - אגמון, משרד עורכי דין ועורכי פטנטים

החלטה

1. מדגם רשום 41433 הוגש ונרשס ב-2.10.2005 לגבי כרית רחצה בסוג 906) (להלן: "המדגם המקורי").

2. בעקבות זאת, ב-30.11.2006 הגישה המבקשת את הבקשות דנן, שסומנו 43413 ו-43414 לרישום מדגמיס באותו הסוג כווריאנטים על המדגם הראשון (להלן: "המדגמים הנוספים"). הבקשות קובלו וכפי שנרשס בהודעת מחלקת מדגמים מ-23.10.2007, רישומס נעשה בכפוף להוראות סעיף 31 לפקודת הפטנטים והמדגמיס (להלן: "הפקודה") ולהחלטת רשם הפטנטיס והמדגמים (כתוארו אז) מ' אופיר בעניין בקשות לרישום מדגמים 22424 ואח' מ- 7, בה נקבע נוהל רישוס מדגם נוסף באותו סוג (להלן: "החלטת הווריאנטים").

3 בתעודות רישוס המדגמיס הנוספים נרשס לגבי כל אחד מהמדגמים כי תוקפו של הרישוס הוא מיוס 30.11.2006 וכי 'הרישום נעשה בכפוף לסעיף 31(א) לאור המדגס הרשוס 41433 ".

4. על פי רישומי מחלקת מדגמים, לגבי המדגם המקורי הוגשה בקשה בהתאם להוראות סעיף 3) לפקודה בתוך המועד הנקוב שס, והוארכה תקופת זכות המדגם לחמש שנים נוספות מיוס תוס חמש השניס הראשונות, דהיינו עד ליוס 2.10.2015. בקשה שכזו לא הוגשה באותו מועד לגבי המדגמים הנוספים.

5. עמדת מחלקת מדגמים היא שלשס הארכת מועד הזכות במדגמיס הנוספים יש להגיש לגביהס בקשה להארכת תקופת הזכות בהתאם לסעיף 2(33) לפקודה באותו מועד בו הוגשה בקשה שכזו לגבי המדגם המקורי. דהיינו, שיש להצמיד את מועדי חידוש המדגמיס הנוספיס למועד חידושו של המדגס המקורי. עמדת מחלקת מדגמים היא כי משלא נתבקשה הארכתה, הזכות במדגמיס הנוספיס פקעה בתוס חמש השניס הראשונות של המדגס הראשון, ביוס 0, לאור עמדה זו, החל ממועד הפקיעה האמור, פרטי המדגמים הנוספים לא הוכללו

בפנקס ואדס אשר היה מבקש לעיין בפנקס המדגמים המנוהל במערכות מחלקת מדגמים לא יהיה רואה מרשס תקף לגבי המדגמיס הנוספים.

ב-20.6.2011, בטרס חלוף 5 שנים ממועד רישומס אך בחלוף יותר משמונה חודשים ממועד פקיעת הזכות על פי רישומי פנקס המדגמיס המנוהל במערכות מחלקת מדגמים, ביקשה בעלת המדגמיס להאריך את תקופת הזכות במדגמים הנוספים ושילמה את האגרות המתאימות לכך. על פי רישומי מחלקת מדגמים, ב-17.7.2011 ביצעה המחלקה ההחזר כספי בגין האגרות ששולמו וזאת לאור פקיעתה האמורה של הזכות.

בבירור מטעס בעלת המדגמיס הובהרה לה עמדת מחלקת המדגמיסם בשיחה ב-4.8.2011. בעקבות ואת הגישה בעלת המדגמיס ב-15.8.2011 בקשה מנומקת כי מחלקת מדגמיס תשקול עמדתה מחדש, לחלופין, שיוארך המועד להארכת תוקף המדגמיס בהתאם להוראות תקנה 54 לתקנות המדגמים, 1925 (להלן: "התקנות"), ולחלופין, לקביעת דיון לשמיעת טיעוני בעלת המדגמיס בהתאס להוראות תקנה 48 לתקנות.

ב-6.3.2012 השמיעה המבקשת טענותיה בדיון בפני. החלטתי זו היא על פי המסמכים שבתיק ולאור הטענות שהועלו בעת הדיון.

בעלת המדגמיס טוענת שהרישום כפי שנעשה בכפוף לסעיף 31(א) לפקודה לאור המדגם הרשוס 41433, הוא לגבי תקופת חייו של כל אחד מהמדגמיס ולא לגבי המועדיס לחידושס. בעלת המדגמיס מבקשת "לנתק" בין מועד החידוש ובין מועדי תקפס של המדגמיסם הנוספים.

מוסיפה בעלת המדגמיס שמחלקת מדגמיס לא הודיעה לבעלת המדגמים על שינוי מועדי החידוש, וכי לאור סעיף 1(33) לפקודה לבעל מדגס שנרשס זכות קנויה למשך 5 שניס מיוס רישוס המדגס.

בפי בעלת המדגס גס טענה כי לא יהא זה הוגן ומוצדק לקצר את התקופה מתחילתה של תקופת המדגס בה עיקר הנאתו של בעל זכות מדגם ולשלול מבעל המדגס את האפשרות לבחור האס כלל לחדש את התקופה האחרונה שהיא, לשיטת בעלת המדגמים, צריכה להיות התקופה המקוצרת בהיותה התקופה המניבה פחות הנאה.

בעלת המדגמיס סבורה כי הסירוב לחדש את המדגמיס הנוספים נעשה ללא סמכות, אינו סביר ויש בו לפגוע בה פגיעה בלתי מידתית, בייחוד במקוס בו מדובר בשלילת זכות קניין שהיא, אין חולק, זכות יסוד.

10. איני יכול לקבל את עמדת בעלת המדגמים.

1. סעיף 33 לפקודה קובע שלוש תקופות של חמש שנים כל אחת לגביהן ניתן לקבל את וכות המדגם. לגבי תקופת חמש השניס הראשונות קובע סעיף 1(33) לפקודה, כדלקמן:

"עם דישומו של מדגם תהא לבעליו הרשום זכות מדגם עליו למשך חמש שנים מיוס הלישוס בכפוך להוראות פקודה ז(." (ההדגשה אינה במקור - א.ק.)

דהיינו סעיף 1(33) לפקודה קובע את תקופת חמש השנים הראשונות אשר פרקן "...2פוף להוראות פקודה זאת ". עיון בסעיפים 2(33) ו-3(33) לפקודה מגלה שבהן נקבעו שתי תקופות נוספות של חמש שניס כל אחת מבלי שיצויין במיוחד שיהיו כפופות להוראות הפקודה.

עיון בסיפת סעיף 31 לפקודה מלמד כי תקופת וכות מדגם על פי סעיף 31 לפקודה ניתנת לקיצור לשס התאמתה לתקופה הנובעת מהרישוס הקודם, כדלקמן -

וו,,ו,י

בתנאי שלא יהא בו ברישום המאוחד כדי להאריך את תקופת זכות המדגם למעלה מן התקופה הנובעת מן הרישום הקודם."

דהיינו, ככל שהוגש לאחר רישומו של המדגס המקורי, תקופתו של הרישוס המאוחר - המדגמיס הנוספים בענייינו - מקוצרת לתקופתו של הרישוס הקודם, הוא המדגס המקורי בענייינו.

בקריאת סיפת סעיף 31 יחד עם הוראות סעיף 1(33) לו תוספת שאינה בנמצא בסעיפים 2(33) ו-3(33) לפקודה, מראה כי על פי לשון החוק קיצור התקופה האפשרי היחיד הוא מהתקופה הראשונה המנויה בסעיף 1(33) הכפופה להוראות הפקודה. לפיכך, לאור לשון הפקודה אין באפשרותי לקבל את טענת ה"ניתוק" בין מועד החידוש ומועד התוקף.

כאמור לעיל, הרישוס של המדגמיסם הנוספים לא נעשה אך ורק על פי סעיף 31 לפקודה אלא לאור החלטת הווריאנטים האמורה בה קבע כבוד הרשם (בדימוס) מ' אופיר:

"1. בהסתמך על הסמכות הטבועה הניתנת לרשם המדגמים הנני לקבוע כי מיתן למצוא מסעיף 31 לפקודה גזירה שווה לעניין הנמצא בפני שבשילוב עם ובהתחשב בטענות ב"כ המבקשות המוזכרות לעיל והעדותי עליתן, מאפשדת ומסמיכה את הרשם לרשום מדגם נוסך, או מדגמים נוספים, עם ו(דיאנט או שינוי אחר שאינו נכלל במדגם המקורי הרשום, וזאת אם הבקשה לדישום המדגם הנוסף הוגשה בו זמנית (דהיינו באותו תאריץ) עם הבקשה לרישום המדגס המקורי או לאחר מכן. ..." (בעמוד 10 להחלטה)

את הקביעה האמורה התנה כבוד הרשם (בדימוס) מ' אופיר בתנאים שונים, וביניהם תנאי מקביל להוראת סעיף 31 סיפא לפקודה, לפיו:

"(4) ההגנה המשפטית במסגרת הפקודה הניתנת למדגם נוסף שאין בו חידוש או מקודיות, תסתיים בו זמנית עם פקיעת תקפו של המדגם הדשום המקלי." (בעמוד 1 להחלטה)

משמעות החלטה זו היא, כי ככל שיירשמו ווריאנטיס לאחר מועד רישוס המדגס המקורי, הרי שתקופתם עשויה להיות קצרה מהתקופות המנויות בסעיף 33 לפקודה. הדברים האמורים לעיל באשר לאופן קיצור התקופות האמורות לאור סיפת סעיף 31 לפקודה יפים גם לקיצור ההגנה המשפטית האמורה בסעיף 4 המובא לעיל מהחלטת הווריאנטיס.

אין מתן מדגמיס נוספים עניין פורמאלי גרידא. מבקש מדגמים נוסף נהנה מהרחבת זכויותיו באופן מקוצר וללא צורך במעבר שנית של משוכות הוראות סעיף 1(30) לעניין חידוש ומקוריות. זאת, בין ו לבין אס לגבי סוגים נוספיס (לפי סעיף 31 לפקודה) ובין אס לגבי ווריאנטיס נוספיס (לפי החלטת הווריאנטיס). בצד שובר וּה, קבע המחוקק באופן מידתי שהנאתו האמורה של בעל המדגס הנוסף תהיה מוגבלת לתקופת המדגס המקורי. כאמור לעיל, על הגבלת התקופה להיעשות מהתקופה הראשונה כפי שהדבר מבוצע על ידי מחלקת מדגמיס באורח מידתי וסביר.

בעלת המדגמיס סבורה שיש לאפשר לה לבחור שהקיצור האמור יידחה בפועל לתקופה האחרונה של הזכות על פי סעיף 33 לפקודה. בכך, בעלת המדגמים מדגישה, יהיה לאפשר לה לבחור האס כלל לחדש את התקופה האחרונה. משמעותה מההקלות בדרכה לקבלת המדגמיס הנוספים, איני סבור שבחירה זו נתונה לה לבעלת המדגמיס מה גס שממילא אין הדבריס מתיישביס עם הוראות סיעיף 1(33).

לפיכך, אופן קיצור המועדיס האמור והוצאתם מפנקס המדגמיס של מדגמיס אשר לא חודשו במועד המקוצר הוא פרשנות ראויה וסבירה בה נוהגת מחלקת מדגמיס באופן קבוע. עם זאת, צודקת בעלת המדגמיס שלא ניתנה על הפרקטיקה הנוהגת כל הודעה מפורשת במסגרת נהלי המחלקה או חוזרי רשם. פעולתה של בעלת המדגמיס לתשלוס אגרת ההארכה לתקופה הנוספת בהתאס לסעיף 2(33) לפקודה מעידה על תוס ליבה ואמונתה כי כך יש לנהוג.

בנסיבות שכאלה ייתכן והיה מקוס ליתן הארכת מועד לבעלת המדגמיס לחדש את המדגמיס הנוספים במועדם. עם זאת, מצב הדבריס הוא שבקשתה להארכת המועד לפי סעיף 2(33) הוגשה לאחר שפקע תוקפס של המדגמיס הנוספים אשר אינס כלוליס עוד בפנקס, ואף לאחר שחלפה תקופת החסד הקבועה בסעיף 4(33) לפקודה. כבר נקבע כי לרשם המדגמים אין סמכות להחציר לתוקף מדגס אשר תקופת ההגנה עליו תמה ולא הוגשה עליו בקשה להאריכה במועד (ר' ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577; החלטת הפוסק בקניין רוחני בעניין מדגמים 30704 ואח', משה הראל, 4.5.2005). לעניין זה גם סמכותו של הרשם שנקבעה בתקנה 54 לתקנות להאריך מועדיס שנקבעו בתקנות אינה

יכולה להועיל לאור המגבלות הקבועות בסעיף 33 לפקודה, על תתי סעיפיו, בו מועדיס שלא ניתן להאריך לפי סמכות שנקבעה בתקנות.

9. לפיכך, הבקשה להחזר תוקף ולחלופין הארכת מועד, נדחית.

0. לאור האמור ואין הכללת פרטי המדגמיס הנוספיס בפנקס המדגמים, פתוחה דרכה של בעלת המדגמיסם לעתור לבית המשפט בהתאם להוראת סעיף 44 לפקודה.

אסא קלינג רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושליס ביוס כ"ו אדר, תשע"ב 0 מר>, 2012

סימוכין: 74