סימן מסחר 345678

ההחלטה:

החלטות בעניני פטנטים

בענין בקשה לפטנט מס" 23921

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המבקשים: ארד בע"מ ואחרים באמצעות: ד"ר ריינהולד כהן ושותפיו, עורכי פטנטים ע"י ד"ר ריינהולד כהן

פטנטים - צמצום בקשה לפרט משני - התקדמות המצאתית - סיכום טענות על-פי תקנה 47(א) לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968.

בקשה לפטנט על מיתקן השקאה אשר צומצמה למחט ניקוי. הבקשה נתקבלה במתכונתה המצומצמת.

הוחלט:

1. המבקש רשאי לצמצם את בקשתו על-ידי העברת הדגש לפרט אחד של בקשתו, אשר הוזכר לכתחילה כתביעה משנית.

2. לאור הסעיפים 3, 5 ו-17(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, והתקנה 4(41) לתקנות הנ"ל, רשאית לשכת הפטנטים לעורר מיזמתה ובשלב הבחיגה טענת העדר התקדמות המצאתית, אולם יש לעשות זאת לפי קריטריונים אובייקטיביים המבוססים על ראיות וציטוטים ולהימנע מהליכי "חכמה שלאחר מעשה".

3. מקום שקיים ספק לגבי היקף ההתקדמות ההמצאתית בבקשה הנדונה, יש לפרשו לטובת המבקש בשלב הדיון החד-צדדי בפני הרשם.

4. קביעת היקף "סיכום הטענות" במשמע התקנה 47 לתקנות הנ"ל נתון לשיקול דעת הרשם, אשר יבקשו בהתאם לנסיבות הענין, היקף הבקשה וההתכתבות שקויימה קודם לדיון המבוקש.

החלטה

1. הבקשה שלפנינו מעוררת שלוש שאלות בעלות חשיבות עקרונית בהליכי הטיפול בבקשות לפטנטים, ואלו הן:

(1) המותר לבקש לצמצם את בקשתו לפרט אשר נכלל לכתחילה כפרט משני בבקשה רחבה יותר;

(2) דינה של טענת "העדר התקדמות המצאתיח":

(3) משמעות הדרישה לסכום טענות בכתב על פי תקנה 47(א) לחקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968 (להלן - התקנות).

2. הבקשה הנדונה התייחסה לכתחילה למיתקן השקאה בו מצוי שסתום הניתן לפיקוד מרחוק. פיקוד זה ניתן לביצוע באופן אוטומטי על-פי כמות המים הזורמת דרך הצינור. מד המים משמש כהתקן שיש לו מספר רב של גלגלים המונעים בהתאם לזרם המים. המנגנון ניתן לויסות לפי כמות המים. לגלגל הנע בהתקן יש זרוע המשפיעה על השסתום המנווט כך שעם זרימת כמות מירבית של מים השסתום הראשי נסגר. כאשר מוסתים את הגלגל לחלקלי סיבוב אחד, כמות המים יותר קטנה בהתאם. הפעלת השסתום המנווט דורשת

זרם חלש של מים. עם סגירת השסתום המנווט נעצר הזרם, מתהווה לחץ הפועל מצדו על השסתום הראשי וסוגרו. לפיכך, מבנה השסתום הראשי הוא בעל חשיבות מיוחדת.

3. הבעיה שעמדה בפני המבקש הייתה כי השסתום עם פתח צר עלול להסתם כעבור זמן קצר מסיבת שקיעת האבנית או סחף חול. לשם כך הוצע בבקשה הנדונה להזקק למחט שתנקה את הצינורות.

4. לאוף ציטוטים שהובאו לתשומת לבו של המבקש, צמצם האחרון את בקשתו לתביעה שענינה רק המחט הנדונה. מחט זו מהווה פרט אחד מתוך כלל האמצאה שנתבקשה לכתחילה.

5. השאלה הראשונה העומדת לדיון מתייחסת לזכותו של המבקש לתקן את בקשתו על-ידי העברת הדגש לפרט אחד של בקשתו, אשר הוזכר לכתחילה כתביעה משנית, לאחר שזנח את בקשתו לעיקר ההתקן. בענין זה אני מקבל את גירסת ב"כ המבקש, כי מרשו היה זכאי לצמצם את תביעתו כאמור. סעיף 2 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, מתיר למבקש לתקן את הפירוט. סעיף 65 לחוק מקנה זכות תיקון אף לבעל פטנט "לשם הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בו או לשם צמצום תביעותיו". זכותו של המבקש לצמצם את תביעתו נדונה בפירוט בפסק-דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 245/60, פד"י ט"ז, עמי188.

כב' השופט כהן מצטט בהסכמה מדעת המיעוט בפס"ד אנגלי .4 .60 8גותכ] 6זגוק 20015 .ץ .1.10 08860 6מג עגוא 3 1950(67)

בו נאמר ע"י הלורד מורטון (ת0זעזמ116 01 מ0+זס])

"העובדה שהאמצאה הנתבעת בפירוט המתוקן היא קטנה בהרבה מזו שנתבעה בפירוט הבלתי-מתוקן, אין בה כשלעצמה כדי לעשות את

שתי האמצאות, שונות זו מזו בעיקרן כמשמעות הדברים בסעיף 22 (אצלנו סעיף 19).

האם יש טעם אחר אשר על-פיו אפשר לפסוק שהן שונות זו מזו בעיקרן? לפי דעתי, אין כל טעם שכזה. נראה לי שהתיקון המבוקש כאן הוא בדיוק מאותו סוג של חיקונים, על-ידי ויתור על תביעה, אשר הסעיף 2 מרשה ומתכוון אליהם. הממציאים גילו שהיקף אמצאתם לא היה

רחב כפי שחשבו מראש. הם תיארו ייצור של סוג רחב של חמרים חדשים וטענו שכל אחד ואחד מן החמרים ההם היה בעל ערך תיראפויטי; הם תבעו הגנה לכל הסוג כולו, ותיארו, בתורת ההגשה המועדפת של אמצאתם, שני חמרים שללא ספק היו בעלי התכונות התיראפויטיות שנתבעו בראשונה לכל הסוג כולו. כשמצאו שלא יכלו לעמוד על תביעתם הרחבה יותר, מפני שלא היה לאל-ידם להראות שכל אחד ואחד מחמרי הסוג הרחב היה בעל ערך תיראפויטי, הם ביקשו לוותר על כל תביעה חוץ מאשר על שני החמרים המסויימים אשר ללא ספק היו בעלי ערך תיראפויטי. נראה לי שבעשותם כן אין המערערים תובעים אמצאה שונה, אלא תובעים הם דבר אשר הוא חלק מן האמצאה הרחבה שתבעו בראשונה - לא זו בלבד שזהו חלק מן האמצאה הרחבה, ולוגם שנל חומרים מתוך מיליונים, אלא זהו... העיקר והמרכז של האמצאה כולה, הוא אשר הובלט בפירוט המקורי כהגשמתה המועדפת של האמצאה... (שם, (4), ב-ע* 43)".

(איזכורי הסעיפים מתיחסים לפקודת הפטנטים והמדגמים, אשר קדמה לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967).

6. לאור האמור אני מתיר למבקש לתקן את בקשתו על-ידי צמצמומה, על כל השינויים המתחייבים מכך לגבי נוסח הפירוט והתביעות.

7 השאלה השניה העומדת לדיון מתייחסת לטענת הלשכה כי הבקשה לאחר שצומצמה אינה ניתנת לקיבול עקב העדר התקדמות אמצאתית, כנדרש בסעיפים 3 ו-5 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967. נטען כי השמוש במחט הוא הליך ידוע לניקוי הפתח, וכי הדבר הוא מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע. בענין זה לא הובא לכתחילה כל ציטוט נגד המבקש ונטען כי אין לקבל את בקשתו על יסוד ידיעה כללית. לאחר התכתבות נוספת בין הלשכה וב"כ המבקש, צוטטו נגד המבקש שתי דוגמאות של פטנטים בריטיים המתייחסים לשסתומים הידראוליים.

יחד עם זאת עדיין נטען ע"י הלשכה כי פתרון הבעיה באמצעות המחט האמורח הוא כה ברור עד כי אין להענות לבקשה על יסוד ידיעה כללית. לאור זאת, בקש ב"כ המבקש לטעון את טענותיו בפני.

8 ב"כ המבקש לא הכחיש כי הלשכה יכולה להעלות טענה של העדר התקדמות אמצאתית בשלב ראשון של בחינת הבקשה. אולם, לדבריו עדיף להעלות טענה זו רק בשלב ההתנגדות בפני הרשם, או בדיון בבית המשפט, כאשר מוגשות ראיות לענין זה מטעם כל הצדדים בהליך על ריב.

9. חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, מורה ברורות בסעיף 3, המגדיר מהי "אמצאה כשירת פטנט", כי היא חייבת להיות "חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש בה בתעשיה או בחקלאות ויש בה התקדמות המצאתית". סעיף 5 לחוק מגדיר "התקדמות המצאתית" כ-

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4".

בקבעו את הליכי בחינת הבקשה לפטנט וקיבולה (פרק ג"; סימן ב* לחוק), הורה המחוקק בסעיף 17(א) בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי "הרשם או בוחן יבחנו אם - (1) האמצאה שבה כשירה לפטנט לפי פרק ב'". מכיון שההגדרות הנ"ל בדבר "אמצאה כשירת פטנט" ו"התקדמות המצאתית" מצויות בפרק ב', הרי שבחינתן חייבת שתיעשה בשלב הבחינה הראשון קודם לקיבול הבקשה על-ידי הרשם.

יתר על כן, בתקנה 41 לתקנות אשר הותקנו על-פי החוק הג"ל, נכלל בין הליקויים המחייבים הודעה למבקש הנימוק: "הפניה לדבר שיש בו כדי ללמד שאין באמצאה משוס התקדמות המצאתית, ודרך הלימוד על כך".

0. בשאלת מבחן ה"התקדמות ההמצאתית" מצויות אסכולות שונות. לעניננו חשובה בעיקר ההבחנה בין הגישות האנגלית והאמריקאית. האסכולה האנגלית גורסת, כי הבוחן אף שהוא מוסמך בשטח המדעי המוגדר אינו "איש מקצוע" לענין זה, ולפיכך אינו יכול לדון בשאלה זו ללא ראיות חיצוניות בהליכים על ריב. לפיכך, נהגו באנגליה לצמצם את האפשרות להעלות טענות "העדר צעד המצאתי" לשלב של תביעת ביטול פטנט בבתי המשפט. חוק הפטנטים האנגלי משנת 1949, ריכך עמדה זו ואפשר ללשכת הפטנטים לדון בשאלה בשלב ההתנגדות. בשלב זה ניתן לצדדים להביא ראיות, אשר על פיהן יכול הרשם להחליט אם אכן נעדר הגורם של צעד המצאתי.

1. מאידך גיסא, מעניק החוק האמריקאי משנת 1952 אה סמכות הבחינה בשאלה זו כבר ללשכת הפטנטים בשלב ראשון. סעיף 103 לחוק הפטנטים האמריקאי קובע:

מהסעיפים הנ"ל לחוק הפטנטים, השכ"ז-1967 ומתכונתו הכללית ניתן להסיק, כפי שגם נאמר ע"י ב"כ המבקש, כי בשאלה זו נטה המחוקק הישראלי לקבל את הגישה האמריקאית. לפיכך חשיבות רבה לבחינתה של גישה זו על שלכותיה.

2. נגראה כי אין הפסיקה האמריקאית נוטה לקבוע עקרונות מוחלטים ובלתי גמישים בקביעת מה שמכונה על ידם "פטנטסטט". תלי תלים של הלכות נפסקו בשאלה זו בערכאות בארצות-הברית ובלשונו הציורית של השופט נאמר כי הגדרה זו היא

אם כי הדברים נאמרו לגבי הגדרת המונח "אמצאה כשירת פטנט" בכללותו, הם יוחסו בעיקר לאלמנט ההתקדמות ההמצאתית שהוא הערטילאי ביותר מבין יתר האלמנטים. בספרו של 2810015 תס ז6א41/ פ'ט][6] מהד* שניה, כרך 2 תוארה וסוכמה העמדה האמריקאית (בעמ" 16, פסקה 106) כדלקמן:

-איסחא 01 וטופ 10131 16 תסקט ,קתוו זשתזס קהסותג ,0606088 תסוומ6טהז* 1 ע1ו[801 16 סז 35 זזטסס 16 ]0 סו 186 806 זוזג זה[טסודזגק 16 םג 680סן -שסחא 01 זהסותסזסת! 16 חס \\ .311 16 תו [5%1 עזהתו6זס ]0 תספזסק "ספתו -ת60 ז00תט 8זג 6ת] תן 60060|אוסת% ]0 ותטפ [1018 6[) 10 46666 1600 ]ול 1ה65זק 15 תס1)ח6טח: 41 5810 15 11 ,9106 ת061181 8 6806665 ח510613010 -תו 100 ,8115 1ה0ז61))0 6+ ה1 .6ט[בץצ 108% שוס[6ט 8115 )1 מסתצו %ה4056 18 ססות 0ת8 6זסגת 26008008 811 זג|ט0ו0זגק עת3 38 6ם8 פשתהט )זת6ותסוזס -0זן 260016 0) 80088 301611165 20 פסקַת3ת0 )הסות6זסת: 116 ,666 סט ]סז 116 עס 6106זק101ת1 06 1פגווח 01116118 1056 אוסצ1 .ז4116וח5 ע[סשופפסזם

6. כאמור, לעקרונות האמורים של החקיקה האמריקאית חשיבות רבה במקרה שלפנינו, שכן בענין זה רב הדמיון בין נוסח חוק הפטנטים, תשכ"ז- 7, והחקיקה האמריקאית המקבילה. לאור דמיון זה, ונוסח הסעיפים הנזכרים בפיסקה 8 לעיל, נראה כי לשכת הפטנטים בישראל כרעותה בארה"ב רשאית מיזמתה ובשלב הבחינה לעורר טענת העדר התקדמות המצאתית. יחד עם זאת, מן הדין לההימנע בעיקר מהליכי "חכמה שלאחר מעשה".

העלה הבוחן טענת העדר התקדמות המצאתית. עליו לנמק את טענתו היטב ולהסביר את דרך הלימוד על פיה הגיע למסקנתו. המבקש מצדו יהיה רשאי בשלב ראשון לשכנע את הבוחן כי אכן קיימת התקדמות המצאתית. בשלב שני יוכל המבקש להוכיח בראיות שיובאו בפני הרשם כי על אף הציטוטים והראיות שהביא הבוחן, יש באמצאה משום התקדמות המצאתית ולפיכך היא כשירת פטנט במידה שהיא עונה ליתר הדרישות הקבועות בחוק.

7. לגוף הבקשה שלפנינו, כאמור המבקשים את עיקר האמצאה מהמבנה הכללי של השסתום למבנה המיוחד של אחד החלקים שהיו כלולים בשסתום ותלו את מהות האמצאה במחט הניקוי, המנקה באופן אוטומטי את פתח יציאת המים מהאבנית והחול כאשר הבוכנה נעה לפנים ולאחור. להגדרה מצומצמת זו של האמצאה העלה בוחן הלשכה השגה של חוסר התקדמות המצאתית (םעיף 5 לחוק) וכראיה ציטט שני פטנטים בריטיים מס* 6 ו-872019 המתייחסים לנושא קרוב (שסתומים למיניהם) והביא לתשומת לב פיטנט גרמני נוסף (מס* 1156620). בא-כוח המבקשים לא התייחס באופן ברור ובדייקנות לכל השגות הבוחן ולכן היה עלי לעיין מחדש בכל חומר הראיות וציטוטי המקורות הנוגעים לענין על מנת להכריע בשאלה האם ניתן ללמוד מחומר הראיות כי האמצאה המתוארת מהווה התקדמות המצאתית לאור הידע במקצוע כפי שהוא משתקף מהפרסומים שצוטטו. הגעתי למסקנה כי הבקשה עונה על דרישות החוק באשר לאמצאה בשירת פטנט, וזאת למרות הספק שהועלה אם אכן האמצאה נשוא הבקשה מהווה התקדמות טכנית על הידוע במקצוע. במקרה כזה של ספק לגבי היבט ההתקדמות ההמצאתית, יש להכריע לטובת מבקש הפטנט, כמבואר בהחלטת בית-הדין לערעורים בבריטניה בענין (1961) ם11041105סכ / 8202'5ש028.

אף כי ההחלטה שם ניתנה בהליכי ההתנגדות להענקת פטנט וכפירוש למונח האנגלי (ולא שהוא שווה הערך למונח "התקדמות המצאתית" בחוק הישראלי), יש בה משמעות רלבנטית למקרה שלפנינו ולסוגיית ההתקדמות ההמצאתית. בסכמו את הדין אומר בית-הדין (בעמ* 294):

אף כי ההחלטה שם ניתנה בהליכי ההתנגדות להענקת פטנט וכפירוש למונח האנגלי, יש בה משמעות רלבנטית למקרה שלפנינו ולסוגיית ההתקדמות ההמצאתית. בסכמו את הדין אומר בית-הדין (בעמ* 294):

לאור האמור, אני מחליט לקבל את הבקשה כפי שצומצמה, לאחר שיושלמו כל ההליכים הנדרשים לענין.

ניתן היום, ט* בניסן תש"ל 5 באפריל 1970