סימן מסחר 345678

ההחלטה:

מקצוע הוא בעל רקע תיאורטי ונסיון

]דומה מ"ח מסוגל יעל סמך תאור העקרונות של האמצאה, כעי שהוגדרו

ו 0% | .1

. 0 \ - 8 - 4 | . ר\ | על ידיהרשםט (קודקי) בסעיף [(ב) לתחלטתו מ-31.1.77, להגיע להגדרת .

מתקן לביצוע תהליך זה וגם לתאור יותר מפורט כפי שזה מושיע הפקשה

7-ו

יו

לפשנס, תוך הסתייעות בנתונים מהספרות המקצועית. לדעתו, ניתן ללא קוטי להעביר את המידע על עקרונות ספיטה בספהה בין מדם לתכרו, בתנטי טעניהם בעלי מקצוע ומתמאאים בסטח זת של

הפיסיקת.

ד. תצחירו של ד"ר יהודה פייס. המצהיר היה נוכח בתקופת חייו של הוועדה לאנרגיה האטומית מיום 1.1.69 בתקופת רעיונו. לדבריו, וגם למדענים אחרים הסברו של ד"ר נבנצל היה מספיק כדי להבין את ההצעה המוצעת ולפכנן כיצד ניתן ליישם רעיון

זה בצורה מעשית. ‏ לפי דעתו, נוסא ההרצאה באותה תקופה, העיזור טבדו"ח מס. 10/69 והתיאור בסעיף בקשת הפטנט מס. ב מגדירים

לעפה אותה הטיטה קל הפרדת האיזוטופים ב לגמ הגדרת עקרונות האמצאה

0 \ ל שבהחלסת הריט" |(קורמי) מ-77. 1 .31 תואמת אע המתוטר ב:ולוסה התיאורים / הטלה.

הדותה

ה. תצחירו של ד"ר ג'יימס א. מייער. המצהיר עבד כמדצן בכיר באבקו. בסתיו 1969 פרופ' גרודזיינס, יועץ טורח בטאבקו, היה מעורב בראטית תכנית טבקו מיוצדת לניצול מקורות לייזר הניעז לטכוונת ( 16מהםג4 802 ) לטם הפרדת איזוטופים דרך פוסויונידציה מלקטבית ס

| אטומים, פרופי גרודז'ינס טוחח על הרטיון עפ ד"ר ריצ'רד לוי

וזה המויך בעיתוח הרעיון בטבקו. כתקופת הטימות ההתחלתעיות, פרוט- גרודזיינם וד"ר לוי ספלו את העצהיר, את ד"ר סרמה ואת ד"ר איצקאן על פרסים מודות תכונות הביצוע של לייזר צבציהם הניתן להכוונה (ע1880 8 16למט+ ‏ ) ועל תהליך העוטויונצצאציה הסלקטיבית עצמו.

הערכתט לגבי הרטיון הייתה חיובית. -|

המבקסת, בכתב טענותיה סבתטובה, הכתיטה מכל וכל את טענות המתנגדים סחילה טיננה בעלת היופצפה ושה"ה ריצ'רד לוי וסרג"נט ג'יינס אינם

הממציטים של מאמאטה נטָוא בקסת הפטנט מס. 36461 הנדונה כפי סחיא

מוגדרת בתביעות.

לתמיכה בטענותיה הביאה המבקטת תטעה תצהירים מחש עולים הטרטים

חבמים החיוובים לענייננו: 0/0

א. תצהירו של פרופ' יגאל תלמי, פיסיקטי בכיר כמכון ויצמן למדע, אטר התבקט לחוות דעתו על מהימנותו של פרופ' עמוס דה-קליט ז"ל בכל הנובע לסמירת סודות. הוא"אַ8*ר עת עמום דה-.וליט הכרות קרובה ומעמיקה, ולדעתו, החוביח דה-%ליט רצינות ומחריות במדה רבה ביותר וסמר מכל מסמר את הסודות הרבים בעלי חטיבות

צליובה שנמסרו לו במסגרה. עיסוקיו בענייני בטחון מדינת יסראל.

,

ב.

ה.

--%- תצהירו של פרופי גילים, הנמנה עש הצוות הבכיר ל מכון ויצמן / \ וסהתבקס אף הוא לחוות את דעתו על מהימנותו של פרופ' עמוס דה-טליס ז"ל בכל הנוגע לשמירת סודיות. ‏ השניים היו לא רק | חברים למקצוע אלא גם ידידים סביב ופרופ' גילס מעיד תקופת פגישותיהם לא נתקל באף מקרה אחד שדה-סליט הדליף משהו מהידיעות

הסיודיות הרבות, מדעיות ובטחוניות, סהיו לו.

תהצהירו של ד"ר ר.מ. פטריק, טפבד באבקו במקורות לייזר הניתן להכוונה. ב- 3.10.69 ד"ר לוי קרא לו למשרדו ושם הוא פגט את פרופ' גרודז'ינס שסיפר על שיח שהייתה לו עם פרופ' דה-ליט על הימוס במקורות אופסיים כשיטה אפשרית להפרדת איזוטופים. ד"ר לוי הציע סהמתקנים של לייזר צבעים הניתן להכוונה שפותחו באבקו יכולים להיות מוצילים למטרה זו והם הראו את המתקן לפרופ': גרודז'ינס. לידיעתו של המצקיר, עד אותה עת לא הוצעה

על ידי אף אחד סיטה נוחה להפרדת איזוטופים ע"י ימוט בלייזרים.

תצהירו של גיורג' סרגנט גזיינס, שחד הממציאים של האמצאה ‏ נשוא בקשת הפטנט מס. 36461, אשר העיד בתחילת אוקטובר 1969, כאשר דן עם ד"ר לוי ופרופ' גרודז'ינס במשרדו של ד"ר לוי על פרויקט אחד, הזכיר ד"ר לוי שפרופי גרודז'ינס סיפר לו ששמע מפרופי עמוס דה-שליט שמדענים במדינות רבות מתעניינים | בהפרדת איזוטופים ע"י טימוש ב- 11885 8מ8ל אסעצם . על אותו נושא הרצה פרופ' גרודזיינס כמה ימים אחרי כן בפני מדעני החברה. ‏ לא בשיחה בהדרכו של ד"ר לוי ולא בהרצאה לא נאמר שהעניין סודי והשיחה הייתה חופשית. יותר מאוחר, המצהיר וד"ר לוי עבדו יהד בפיתוח תהליך להפרדת איזוטופים ע"י שימוש |

בלייזר הניתן להכוונה ושובביל למצאה נשוא בקשת הפטנט מס.

1. התמחותו של המצהיר בשטה המגנטוהידרודינמיקה הייתה

חשובה לפיתוח טכניקת ההפרדה והאיסוף בסעיף בקשת הפטנט.

בשטיחתם לא גילה או לא הציע פרופ' גרודז'ינס תהליך כמו זה מתואר בבקשת הפטנט מס. 36461.

תצהירו של פרופ' ס. ברדלי מור, שעסק מאז 1964 בשסת של פוסו-ערור סלקטיבי ע"י לייזרים והתבקס ע"י אבקו לערוך סקר על מצב הידיעות בשטח זה עד התאריך 1.10.69. ממצאיו סוכמו בסעיפים 5 עד 8 של תצהירו פדלקמן: הרצטיונות הבסיסיים לגבי

| הפרדת איזוטופים ע"י פוסוערור סלקטיבי (ע"י טימוס במולקולות

או באמומים) הין ידועים הרבה' שנים לפני ה- 1.10.69. הפיתוח של הרעיון לגבי אסומים של כספית תואר ב- 1968. פרסומים הראשונים הם משנת 1960. .הפטנט הצרפתי מס. 1,391,738 שפורסם

ב- 1.2.65, של רוביי ואוקלר, מתאר תהליך לפוטויינון סלקטיבי

10.

- דו-סלבי (במיוח: של מולקולות של -0) בעזרת לייזרים. האפטרות של 2 |

| שימוש בלייזרים להפרדת איזוטופים היה נושא לדיון בקרב פיסיקאים וכימאים טעסקו בלייזרים בשנות הסיסים. אמנט ההתקדמות הממשית במחקר ₪ ופיתוח הושהתת עד לשנות השבעים בגלל המחסור בלייזרים מועילים. במעבדות בשנות הסיטים. ‏ הפטנס הארפתי של רוביי ואוקלר מגלה את הרעיון הבסיסי של פוסויינון ע"י בליעה רצופה של שני פוטונים. הפוטון הראשון מעורר איזוטופ אחד בתערובת באופן סלקטיבי והפוטון השני מיונן רק את האיזוטופ המעורר (התהליך בפטנט הצרפתי היה לגבי מולקולות, במיוחד 0% ). |

+ז. תצהירו של לי גרודז'ינס, שהוא כאמור פרופסור לפיסיקה גרעינית במכון לסטכנולוגיה של מסציוסטס ( ) ואשר בו הוא נותן את גרסתו לגבי השתלשלות העניינים הקשורים לדיון שבפנינו.בועידה ביגלאומית על ריאקציות גרעיניות הנגרמות ע"י יונים כבדים שהתקיימה בהיידלברג, גרמניה, בין התאריכים 15 ל- 18 ביולי 1969, פגש פרופ' גרודז'ינס את פרופ' עמוס דה-שליט. שהיה ראש המחלקה לפיסיקה גרעינית במכון ויצמן למדע ברחובות ויותר מאוחר מנהל מדעי ומנחל כללי של המכון. השניים היו ידידים טובים הרבה שנים ונפגשו וסוחחו על הרבה נושאים בימי הועידה. באחת השיחות, שאל פרופ' דה-ליט אם פרופ' גרודז'ינס ידע על ההתעניינות בצרפת ובמדינות אירופאיות אחרות והן ביטראל בקטר לאפשרות של צימושט בלייזרים לטשט הפרדת איזוטופים ותובתו הייתה שלילית. פרופ' גרודז'ינס אז הציע ודן עם כרופ' דה-סליט, בקווים כלליים, על האפשרויות של איזוטופים של אורניום, בצורה מולקולרית( %), יעברו הפרדה סלקטיבית ע"י לייזרים וצל האפשרויות שאיזוטופים בצורה אסומיתן המעוררים באופן סלקטיבי ע"י קרני לייזר, יוכלו להגיב כדי ליצור מולקולות טששוקעות ללא קוטי באופן סלקטיבי. דיון זה היה מוגבל מבחינת היקפו והזמן שנמשך והתנהל בצורה כללית. לא היה מצד פרופ' דה-שליט גילוי של שיטה ממשיה להפרדת איזוטופים ובמיוחד לא דיבר על הרעיון של ערור סלקטיבי של איזוטופ אחד כנגד איזוטופ(יט) אחר(ים) שבתערובת ע"י הקרנה ויינון לאחר מכן של האיזוטופ המעורר עפ"י הקרנה. ‏ לפרופ' גרודז'ינס היה ברור שהנושא טנו סודי ודברה בדברי פרופ' דה-שליט לא הצביע על כך שהמדובר הוא בעניינים סודיים. לג היה לפרופ' גרודז'ינס ספק ואף ספק קל בקשר לסודיות מתחייבת בקטר לכך, לא היה הוא דן על הנושא עם ד"ר לוי או עם מדען אחר של חברת אבקו. בשיחות שהיו לו עם ד"ר לוי ועם מדענים אחרים באבקו בין התאריכים 3 ל- 9 באוקטובר 1969 ובהרצאה שנתן למדעני החברה

9 באוקטובר, הוא דיבר על הסיחות טהיו לו עם פרופ' דה-ליט כפי שסוכמו לעיל ולעולם לא גילה להם ואף לא ידע בעצמו על התהליך המתואר בבקשת הפטנט מס. [3646 שהוא נושא הדיון בפנינו. ‏ מאז חודס %וקטסובר

9 ועד לתקופת מה לאחך4. שקיבל את מכתבו של פרופ' ציוקה מ-9.12.73

(מוצג מס. 2) לא ניהל פרופ' גרודז'ינס כל שיחות עם ד"ר לוי או עם 4

מדען אחר מחברת אבקו על השימוש בלייזרים להפרדת איזוטופים. | /

לתצהירו של פרגָפ' גרודז'ינס צורפו מכתבים (מוצגים 2 עד 8) והוא ביקס גם להתייחס למכתביו מ- 22.1.74 לפרופי ציוקה (מוצג 5 של תצהירו של פרופ' צ'וקה), מ- 14.2.74 ומ-4.9.75 לד"ר נבנצל (מוצגים מס. 6 ו-7 בתצהירו של ד"ר נבנצל) ומ- 9.8.74 לד"ר היל (מוצג מם. 7 בתצהירו קל ד"ר נבנצל) לשם הצגת הפניות אליו ע"י או בסם המתנגדים ותגובותיו סלו על העניין. |

לדעתו של פרופ' גרודז'ינס הליכים אלו מטילים חשד במהימנותו של פרופ' דה-ליט ז"ל ובמידה פחותה במהימנותם שלו, ד"ר לוי וד"ר ג'יינס ורגסותיו בקשר לכך מצאו את ביטויין במכתביו לפרופי הלמי (מוצג 5) ולפרופ' דוסטרובסקי (מוצג 7).

ואלה הפרסים שעולים מההתכתבות שלהל פרופ' גרודזיינס מסביב לעניין סבדיון:

מוצג 2 - מכתב מפרופ' צ'וקה (טנסלח מיטראל) לפרופ' גרודז'ינס,

מ- 9.12.73, סבו סואל פרופ' ציוקה על מעורבותו האפקטיבית של פרופ' גרודז'ינס (לפ* שמועות טהגיעו אליו) בדיונים מוקדמים בקשר לפטנט על סיטה להפרדת איזוטופים של אורניום ע"י לייזרים ועד לא מכבר לד"ר לוי מתברת אבקו. ‏ תסובתו של ד"ר גרודז'ינס צורף כאמור כמוצג 5 לתצהירו של פרופי ציוקה, שהצהיר מטעם המתנגדים (ראה סעיף 9 (ב). לעיל).

מוצג 3 - מכתב מד"ר נבנצל לפרופ' גרודז'ינס מיום 22.1.14. זאת הייתה הפניה הראשונה של ד"ר נבנצל אל פרופ' גרודז'ינס לתאר לו על מעורבותו של פרופ' גרודז'ינס בנושא. הוא הצביע על כך שב- 1969 הציע פרופ' גרודז'ינס לד"ר ריצ'רד לוי את האפשרויות של הפרדת איזוטופים

ע"* לייזרים בעקבות שיחות שהיו לו עם פרופ' דה-שליט. ז"ל וביקט לדעת אם פרופ' דה-סליט ,ציין איך רעיון זה הגיע לידיעתו. ‏ ד"ר נבנצל המסיך עשהפרדת איזוטופים ע"י לייזרים יכולה להביא תועלת לאנושות ושהוא סבור שפרופי גרודז'ינס מלא תפקיד היובי בכך יביא את הרעיון הנכון לאנשים הנכונים, היינו אנשי אבקו, המתאימים לפיתוח מוצלח של הרעיון. כיוזם הרעיון, הרגיס ד"ר נבנצל צדק בניסיונותיו לדעת מה קרה לו והבטיח לפרופי גרודז'ינס סאין בכוונתו להוריד מההערכה המגיעה לו ולאנשי אבקו במידה והם הוסיפו או שכללו את הרעיון הבסיסי. ‏ הוא פנה לפרופ' גרודז'ינס כאדם היחידי המסוגל להבהיר עובדות המעניינות אותו וביקסו

למסור בתסובתו כל פרט שהוא זוכר בקשר לסדר ההתרחסויות.

תסובתו של ד"ר גרודז'ינס צורף כמוצג 6 לתצהירו לד"ר נבנצל (ראה סעיף 9(א6 לעיל).

מוצג; 4 - מכתב מד"ר נבנצל לפרופ': גרודז'ינס מיום 10.3.74, סבו הודה

לו על ההצגה הברורה של הפרה-היסטוריה של סיטת ההפרדה ע"י לייזרים. הוא הוסיף לפי סעה לפחות הסכנולוגית נמצאת בידיים בסוחות בארה"ב |

ופסהוא סבור שהיו מגיעים לאמצאה בכל מקרה ואולי הגיעו אליה באופן

פמצאי תוך שנה במקומות תונים בעולם.

מוצג 5 - מכתב מפרופי גרודז'ינס ל פרופ' תלמי מיום 15.8.74, סבו הוא קובל על כך שצ"ר נבנצל הגיל תביעת נגד אבקו ביסראל (הכוונה להליך | סבפנינו) כדי להעביר את הזכויות של פטנט על הפרדת איזוטופים ע"- | לייזרים אליו, בטענה שהרעיונות של הפטנט הם קלו וטעמוס דה-קליס העביר את הסודות לפרופ' גרודז'ינס, תוך הפרת אימון, והוא מסר אותם לד"ר לוי וד"ר ג'ייגס מאבקו סוציאו פסנט על כך. ההאמצאות כוזבות ולדבריו ‏ דה-סליםט לעולם לא העביר לו סודות והוא לא העביר סוד כלסהו לאבקו. דה-שליט דיבר איתו בהיידלברג על החפטרויות של שימוש בלייזרים להפרדת איזוטופים ואמר טעבודה רבה מושקעת בשירופה, במיוחד בצרפת וביקרל, | יתוח הרעיון. למעסה, במבט לאחור, הפ דנו על הנושא של הפרדת איזוטופים ע"י לייזרים בצורה אלמנטרית יותר, כטהרבה יותר היה ידוע מהספרות כפי שאפטר לראות מהפטנט הצרפתי מס. 1,391,738 מ- 1965 ,+ מאמר של שבלוב ב- 8 מם- 1967 (טזכמורים 4 ו-3 בהתאמה בנספח| טל תצהירו של מור). |

2 | פרופ' גרודז'ינס הציע לאבקו קו מחקר זה באוקטובר 1969 ברמה אלמנטרית

בוטמר סטמקע אותו מדה-ליט. ‏ ד"ר לוי וד"ר גייינס התחילו לעבוד על הנושא ובהתאם לתל 1970 הגיסו בקשה לפטנט על תהליך הפרדה מאוד ספציפי

של יינון בסנ* סלבים של קרן של אסומים ותאלקטרומגנטית להפרדת

היוניס המעוטרים. ‏ דה-שליט לא דיבר כלל "על דברים כה ספציפיים. פרופ' גרודז'ינס הפסיק לייעץ לאבקו באותה תקופה ולא היה לו כל חלק ( 1 בקסר לנושא .ואף לא קיבל כסף או תשלום כלשהו בקשר לכך.

כדי לזכות בתביעה, צריך ד"ר נבנצל, לדברי פרופ' גרודז'ינס, לסעון ק-שליט מסר לו מידע מאוד ספציפי ושהיה דבר סודי של מדינת יסראל. | זה מעסה טסות לחטוב טדם-שליט שהית עוסה כדבר הזה וכמובן שלא עטה. ואבל נבנצל צריך להטיל חשד במהימנותו של דה-שליט ובאופן בלתי יסיק במהימנותו שלו כדי לתמוך בתביעתו. פרופ' גרודז'ינס מציג את עצמו

כבלתי-מאוטר וכועם על עניין זה סמניעיו כבספיים.

פרופי תלמי התבקס ע"י פרופי גרודז'ינס למסור לפרופ' י. דוסטרובסקי,

טטימס אז כנחיא מכון ויצמן, את תוכן מכתבו זה.

מוצג .6 - מכתב מפרופ' דוסטרובסקי לפרופ' גרודז'ינס מ- 5.2.75. בתגובה לדברי פרופי גרודז'ינס במכתבו לפרופ' תלמי (מוצג 5 לעיל)

כותב פרופ' דוסטרובסקי סאין בכוונתו להתערב במחלוקת כיוון שלא ידוע

, לוי מה סיפר או לא סיפר דה-ליט ז"ל לפרופ' גרודז'ינס או למיקהו אחר על הנושא. יחד עס זאת, הוא מוצא לנכון לכתוב לו על ד"ר נבנצל אותו הוא מתאר כאחד הפיסיקאים המבריקים ביותר ביסראל, אדם מטוד הגון . וסאין להסיל דופי ביוסרו. הוא גסם מציין סד"ר נבנצל טסייך למטפחה טבה קיימת מסורת כזו- אביו הוא מבקר המדינה ורוחטים לו הוקרה רבה. פרופ' דוסטרובסקי מציין שהוא מכיר את ד"ר נבנצל הרבה זמן וזה היה בתקופת פעילות בוועדה לאנרגיה האטומית ואף יצר את ההמיכה ברעיונו של ד"ר נבנצל על ההפרדה עם לייזרים. ‏ מאין ספק בליבו גם ד"ר גבנצל החל במחלוקת עם אבקו, הסיבה היחידה לכך היא חשש של פגיעה בצדק ולא

הריצת לסטקבלה ה תמורה חומרית אוף 32 לפרופוזיציות שגיסו ביום 12 ביולי 1979 בהתאם לסעיף 3(31)

לחוק הפטנטים, המתנגד יוצא ידי תובתו אם הוכיח כי "המתנגד ולא

המבקש הוא בעל ההמצאה" ואין המתנגד חייב להוכיח" בנוסף לכך ש/₪ 7 החייב היה-הדה=<-=. 0 ' / המבקש קיבל את ההמצאה ממנו (קר?מהמתנגד).

7. אחת השאלות היסודיות במקרה שלנו היא על מי מוטל הנטל להוכיח את העילה לפי סעיף 3(31) לחוק הפטנטים. טענת המתנגדים הייתה ש"במקום סיס התנגדות לבקשה לרשום פטנט וההתנגדות מוסתתת גם על הטענה שמבקשים אן מי טוען מכוחם אינם הממציאים ושהמתנגדים הם הממציאים - נטל הסכנוע הוא על המבקשים מתחילה ועד הסוף" (ראה פרופוזיציה 7 לפרופוזיציות המתנגדים מיום 12.7.79).

כנגד זאת המבקשת טענה תנסל הטכנוע בטענת הגזילה רובץ לכל

אורך הדיון על המתנגדים.

חומר מיד כי דעתי חייב שאכן נטל הסכנוע בהתנגדות המוטלת על סעיף 3(31) לחוק הפטנטים מל עלכם המתנגדית; בהמסך הדברים הוה

אנמק את קביעתי.

ג. באשר לשאלה העומדת לפנינו לדיון, ניתן להעזר בפסק דין של בית

המשפט העליון בע"פ 28/49 זרקא נגד היועץ המטפי ד* פד"י 504 שבו הבחין בית המשפט העליון בין שני נטלים: נטל הטענה (חובת הראיה או החובה מס. 1) טענות מהימנות הראיות, ונסל הבאת

2 וי הראיות (חובת ההוכחה ‏ או החובה מס. 2) טענות חודות הראיות. בע.א. 641/66 טפיר נגד קליבנסקי כ"א(2) פד"י 358 קבע הסופט זוסמן בעמ* 364 כדלקמן: | "...בדונו בסאלה אם הראיות קבו לפני בית המשפט מצדיקות מסקנה פלונית, ראוי הטופט להסתייע

בנסיון שבחיים ולהיעזר בהגיון".

ולהלן הדגים הטשופט זוסמן את קביעתו (ראה עמ' 384 לפסק הדין): "בַמַל הסכנוע, לחוש כל כשרו של המצווה, מוטל על המבקש לקיים אה צוואתו, אבל בטאין יסוד

לפקפק בכסרו, ראוי הסופט להעמיד את המנות

בחזקת כטר, בלא טתובטא ראיה לכך...ובתביעת

ססר, כאקר סענת הנתבע היא סלא חתם על המסמך. כפי מכנו, טלא טנעסה בו טינוי טלא על פי רטותו, המסמך בעצמו מוכיח לכאורה את תקינותו

חס אין טינוי ניכר על פניו". וממשיך הסופס וקובע (ראה עמ* 364):

"אכן נטל הטכנוע מוטל על המבקש במקרה הראטון ועל התובע במקרה הטני, ובעל דין טסכנגד יהנה מן הספת. במה דברים אמורים: בספק סקיים ולא בספק סטינו קיים." לפיכך, אח היה חומר הראיות סהובא ע"י המבקש (התובע) נקי מספק, אין למשיב (לנתבע) ממה ליהנות. עליו לטעת בלב הסופט את הספק העסוי לחרוץ את גורל המספס לטובתו, ולשם כך חייב הוא להכלא ראיות לסתור. ‏ במובן זה- ובמובן זה בלבד-עובר נטל ההוכחה- נטל הבאת הראיות אל הנתבע. ‏ הצלית בראיותיו לעורר את הספק נחנה הוא מנסל הסחסכנוע המוטל על יריבו -והסופס פוסק לסובתו".

באותו פסק דין יש לסופט זוסמן עוד שתי קביעות חשובות לעניננו: 4 ' (ראה עמ" 364):

[

ו

קבענפ מי מבעלי הדין נוטא בנסל הטכנוע, הולכים

1 "סבעצל דיינל הראיות אחר המספט המהותי. בל אימת שבע

2777 | דין סומך על הלכה מהלכות המטפי המהותי, עליו

הראיה טנתקיימו אותן העובדות בהן מתנה "הלכתו" את מתן מבוקסו"

ודאת רודו יררה החפהח ד החדוה ה --=

וכן קבע בית המשפט באותו פסק דין (ראה עמ" 364):

"הכלל: כל אימת טבעל דין מטווע לעזרת הלכה טפעלה מותנה בקיום עובדה פלוגית, עליו לטבנע את הטופט בקיום אותה עובדה. ‏ לא הוכיםח, פוסקים נגדןו"

ד. במקרה של הליכי התנגדות למתן פטנט, פסקה רשם הפטנטים (קודמי)

בסתי החלטות בענינים שונים נתנה למרות שכביכול נראה שהמתנגד \

הוא בפחינת המוציא מחברו סכן הוא "התובע" ובעקבות ההליכים

נושא המבקש ולא המתנגד

בנטל הטכנוע וזאת מפאת אופיים המיוחד של דיני הפטנטים.

שהוא פותח בהם מתקיים הדיון, בכל זאת

בעניין התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשה מס. 19924 (המבקשת:

המתנגדת: מצנמפ [8620626), פורסם בקובץ מבחר החלטות של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר 1971-1974, כרך א7, עמ' 3, שם נאמר כדלקמן:

"...ראוי הבדל בין נטל ההוכחה בהתנגדות ובבקשה לביטול

פטנט, בהתנגדות עדיין לא ניתן הפטנט למבקש הרוצה לקבל זכות מונופולין מהמדינה תמורת *תילוי טבבקסתו. מאידך, בבקשה לביטול פטנט סבו מבקש צד שלישי

להוציא מידי בעל פטנט זכוה שכבר הוענקה לו על ידי המדינה, מוטל עליו נטל ההוכחה למלא".

ובאותו כיוון גם בהחלטת רשם הפטנטים (קודמי) בעניין התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשה מס. 24830 (המבקשת: קוקה קולה, המתנגדת: עסיס בע"מ) פורסם בקובץ החלטות רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר 1971-1974, עמ' 47, בעמ' 53-4, שם נאמר בדלקמן:

"...ניתן ללמוד מניסוח סעיפים 32, ובמיוחד 4 ו- 35 לחוק המראים כי מטרת ההתנגדות היא לסייע לרשם להחליט אם, ובאילו תנאי, לתת

את הפטנט, לנוכת האמור נראה לי כ+צ+ בהתנגדות

למתן פטנט נטל הסכנוע מוטל על המבקש ו

הדורס זכות מיותדת מן המדינה על ידי

מתן הפטנט".

הן [לפרות קביעות אלה של רשם הפטנטים (קודמי), הנני חולק בכל הכבוד על דעתו ונראה לי טמא סמוך על תקנות המבקש הוא נטל ההבאת -77 יי וו ו ו וי 0 וו

! הראיות כפי תהיר להלן וכפי שנובע מההלכה נקבעה בעץ.א. 6 וה

|

|\ הנ"ל. הנני בדעה טאין נפקא מינה טבעקבות הליכי ההתנגדות מסייע המתנגד לרשם להחליט את ובאילו תנאים יעניק את הפטנט. ‏ יש לזכור המבקש. ממלא את תפקידו לתקנע את רשם שאמצאתו כסירת פטנט עד לסיום

של הליכי קבל הבקשה ומרגע, קבל הבקשה לפי סימן 5" לחוק

הפטנטים, המבקש מוחזק בבעל אמצאה כשירות פטנט והנטל מוטל על.

יי --

המתנגד לערער חזקה זו.

הייתי מוסיף ואומר טלמעסה שאר לבעלות על ההמצאה למעטה עומדת

ו חזקת הבעלות מרגע הגשת הבקשה לפטנט. זה אף ההגיון העומד מאחורי סעיף 76 לחוק הפטנטים הקובע בדלקמן:

יי .-

"מי שהגיש בקשה לפטנט רואיה אותו כבעל ההמצאה כל עוד לא הוכח היפוכו

של דבר". .

לפיכך, הנני סבור "על המתנגד בהליכי התנגדות מוטלים לאורך כל |\ הקו שני נטליים: נטל הסכנוע ונסל הבאת הראיות מאתר והוא המוציא

מחבירו; ‏ עם זאת, אם ימציא המתנגד ראיה לכאורה שתתמוך באיזו מעילות ההתנגדות המוזכרות בסעיף 1 לחוק הפטנטים כי אז יעבור

נטל הבאת הראיות אל המבקשת ואם המבקשת לא תעמוד בנטל זה כי אז התקבל ההתנגדות. עק זאת, אם בתום הבירור ייסאר ספק סביר בליבי אם

הוכחו עילות ההתנגדות (ובנקודה זו עסקינן בעילה לפי סעיף 3(31)

2..

ג.

לחוק הפטנטים) כי אז תידחה ההתנגדות.

מר מ"ד מדעתי היא שהמתנגדים הצליחו להוכיח את שני האלמנטים

בסעיף 1 לחוק הפטנטים, התרימו את שני הנטלים המססלים על ידם ואילו המבקשת לא עמדה בנסל שהמוטל עליה כפי תהיר להלן. |

ראוי נבהיר לעצמנו מהי ההמצאה דנן?

כבר קבע רשם הפטנטים (קודמי) בהחלטתו מיום 31 בינואר 1977 שההמצאה הנושא הבקשה לפטנט דנן מורכבת מ- 4 טלבים (ראה לעיל סעיף 6).

כפי עולה ממיראת ראיות שגיסו לי וסאותן אזכיר להלן החידוש בהמצאה דנן היינו "הגרעין הרעיוני" קלה הינו שסילוב של הפעולות הבאות: 0/0 / |

הקרנת: אטומים ' של אורניום ע"י קרני לייזר בהליך יידו-שלבי:.

השלב הראשון ‏ - ערור אטומים של אורניום במצב של אדים באמצעות קרני לייזר הניתנות להכווגה בעלות אורך גל אשר יעורר את האטום

225 ויעסיר אותן באנרגיה נוספת וישאיר את האטום 238 בלתי נגוע.

בשלב השני - הקרנה נוספת התוקפת רק את האטום 235 וכתוצאה מכך

הוא פולט אלקטרון אחד והופך להיות יון בעל מטען חשמלי חיובי

באופן שניתן למשוך אותו באמצעו חשמל שלילי וע"י כך מבוצעת

ההפרדה.

סימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 2 לתצהירו של ד"ר נבנצל ובעיקר במסמך שהוגש ע"י ד"ר נבנצל לועדה לאנרגיה אטומית ביום 11.4.69 דו"ח זה צורף לתצהירו של ד"ר נבנצל ובמוצג 3) שצורף לתצהירו של ד"ר נבנצל (מכתב סודי ביותר של ד"ר נבנצל למר ב. סלומונסון ולכמה מכותבים נוספים מיום 24 בנובמבר 1969).

למעשה, גם הצד התנגד הסכים לכך שזהו הגרעין הרעיוני של ההמצאה דנן וזאת ניתן למצוא בסעיף 8 לתצהירו של פרופ' גרודז'ינס מיום 23 במאי 1978 שם נאמר כדלקמן:

ד. מהראיות שהובאו לפני, אשר חוף אפרט להלן, טענתי ש"הגרעין / הרעיוני" של ההמצאה אש תוא ידוע לאדם המצוי במדע הפיסיקה הגרעינית, זה האחרון יכול לבצע את ההמצאה על סמך הגרעין,

הרעיוני הזה.

זאת ניתן ללמוד מתצהירו של פרופ' אורי טאופנהים מיום 18 באוקטובר

בסעיף 8 לתצהירו הוא הצהיר כדלקמן: ד"ר יהודה פיים האומר בתצהירו

מיום 20 באוקטובר 1977 בסעיף 3 כדלקמן: 0%

"לי וגם למדענים האחרים הסברו (הכוונה להסברו של ד"ר נבנצל - י.צ.) הספיק כדי להבין ית השיטה המוצעת; 0 לכל אחד מאתנו, בעלי. רקע מדעי מתאים, היה ברור עקרונית כיצד ניתן ליישם רעיון זה בצורה מעשית

ולא היה קוסי עבורי, ואני חוטב סגם עבור אנשי

המדע האחרים ששמעו את הסברו, פיצד להכנן מתקן

טהיה אפשר באמצעותו לבצע חיטה זו" ובסעיף 6 לתצהירו הוא מוסיף ואומר:

"בדברי לעיל אני מתעלם מנתונים מספריים - בלת: נכונים- אשר נכללו בתאור של בקשסת הפטנט ושתוקנו אחתר מכן, כפי שנמסר לי. נתונים אלה אינם מהותיים. מאחר וכל איש מדע יכול למצוא את הנתונים הנאותים בספרות מדעית גלויה העומדת לרטות אנטי המדע באופן

חופשי".

1. עשתה ללינו לברר האם המבקשת "הינה" או "טאיגנה בעלת ההמצאה"? אומר מייד שדעתי היא שהמבקשת שלפנינו איננה בעלת ההמצאה.

המוטג "בעל אמצאה" הוגדר בסעיף 1 לחוק הפטנטים כדלקמן:

"הממציא פצמו או הבאים מכוחו והם מ שזכאי להמצאה מכח הדין או על פי העברה או על פי

הסכם ".

20/..

כ

אין ספק בכך טהמבקסת איננה בבחינת "הממציא עצמו".

גם ד"ר רצצז*רד לוי וד"ר סרג'נט ג'יינס טינם ממציאי ההמצאה דגן מ*חר והם קיבלו מפרופ' גרודז'ינס תיאור טל הגרעין הרעיוני של ההמצאה ואימצו אותו בסלמותו. לד"ר ריצ" רד, לול ולד"ר סרג'נט ג'יינבס לא היה כל מידע על אפשרות ההפרדה של איזוסופים באמצעות קרני לייזר, בטעה ששמעו על כך מפרופ'

גרודז'ינס אמר להם שהוא שמע על כך מפי פרופ' דה-שליס.

על הפרטים הנ"ל ניתן ללמוד דוקא מהתצהירים שהוגשו מטצץם המבקשת: |

ד"ר לוי בתצהירו (הראשון) מיום 16 במאי 1978 אמר בסעיפים ל-7 לתצהירו כדלקמן:

+גס 328 6ם+ 0881017 20386%+ 01 6מ0 מס 8%מ1" .5 " 0 ,1909 ,ע06%006 1 ם8% 6מ% ק1סהפסצם 1868 16 ב8%10ת02+מ1 6 1% 618008884 8ת00621 .

5% 4 5במ10 צְטב68ם מס 06ם1626מ00 8 8% 501266

.1969 ,לטה ם1 , צַם8תל66 ,8צ6ט61861א

.1 40 מ300%6 46 6 8816 02082128 54 18% .6 4 86ב 811%ם8 068 8%5מ% 6מף ,811%ג8 00 6) 2168+מו60 1 מ:1 %18%5מ3016 8%ם4 גג ₪ת100%1 סעסט ( צ18גו0 851 גג בע %10268מ6מ | ב 0 1856989 קמגפט + 2999101117 6+ %₪

ב בגונמפעט ק₪מ31ט מגונמהצו 01 765ק180%0

םג %0 261022684 מ1+0228%10 9 6ם0ס+ 1 108% .7. 0% %פח 1 88 ,6ם%1+8ם561ב+ פ+1טף 56 50 6 .4עבק

. < 26167885 רו 6 +01 סמגט לבבל 8% 6עהחם

-ן0ע11+4028%0 עסגעס |

בנוסף לכך ניתן ללמוד מהקטע האחרון במכתבו של פרופ' גרודז'ינס אל פרופ': 68 מיום 22 בינואר 1974, המהווה את נספת ב* לתצהירו של פרופ' המבקשת קיבלה מפרופ' גרודז'ינס את גרעין ההמצאה שכן כך נאמר באותו קטע:

"8%%62מ 426

+.

ב.

דן

- 30 -

במקרה שסלעינו, טל לנו לשכוח שמדובר בנושא שהוא טלילי מטבעו

היינו "שההמבקשת אינה בעלת ההמצאה" ולמעטה זהו נושא המצוי

ביריעתה של המבקשת ולכן מספיקה במקרה שלנו ראיה כל שהיא

על מנת להעביר את הנטל אל הצד הנגדי לאוכיח שהם המציאו את

ההמצאה דנן, דבר אסר לא נעשסה ע"י המבקשת.

ב. לאור דברים אלה, סבורני שביר בנקודה זו ניתן לקבוע שהמבקשת

אינה בעלת ההמצאה ולא הייתה לה הזכות להגיס בקשה לפטנט לפי סעיף 2 לחוק הפטנטים שטכן סעיף זה קובע ש"בעל אמצאה כשירת

פטנט זכאי לקבל, לפי הוראות חוק זה, שטניתן לו פטנט עליה".

בכל מקרה בקביעה זו ניתן היה להסיק כדי/להעניק למבקשת פטנט על ההמצאה

סעיפים 10,7,1 ו-12 של הבקשה דנן, אלא לפינו שנפנינו נטען ואף נתגלה חומר למכבר בכל הקשור לאלמנט השני של סעיף 3(31) לחוק הפטנטים (היינו האלמנט החיובי) שהמתנגדים את בעלי

ההמצאה.

נקודה זו נדון בה בסעיף הבא.

בסעיף 16 לעיל קבעתי שבהתאם לחוק הפטנטים על מנת שמתנגד יזכה בדין לעי סעיף 3(31) עליו לציין אחת מטתי אלו:

1. להוכיח שהמתנגד (קרי - המתנגד) היה הראשון שהגיש בקשה לפטנט (היינו קדם למבקשת) שכן בארץ העיקרון הוא של "המגיש הראשיון"

ולא טל "הממציא הראשיון".

למילופין:

2. במידה והוא (קרי - המתנגד) בעל ההמצאה וזו נבלקחה. - או "עברה מרשותו" בדיעתו ושלא בהסכמתו (גם אם אפילו המבקשת לא ידע שהוא לוקח את ההמצאה מהמתנגד עצמו) כי אז

יינתן הפטנט למתנגד שממנו נלקחה ההמצאה.

אומר מייד שבמקרה נדנן המתנגדים לא היו "המגיש, הראשיון" עם זאת, הם (ולמעשה המדובר הוא ד"ר נבנצל) היו בבחינת "הממציא הראשיון" וכפי תושוברה להלן, הוכחה לי במלואה. האלטרנטיבה השנייה מבין אלו המפורטות לעיל.

כפי ציינתי לעיל, ד"ר ריצ'רד לוי וד"ר סרג'נט ג'יינס קיבלו

את "הגרעין הרעיוני" מפרופ' גרודז'ינס ואילו זה האחרון קיבל

את הגרעין הרעיוני מפרופ' עמוס דה-טליסט ז"ל.

ציננתי כי פרופ' דה-טליט ז"ל סיפר לפרופ' גרודז'ינס על

ההמצאה, לא היו לפרופי גרודז'ינס כל ידיעות על הנושא, והנושא

היה עבורו בבחינת חידוש.

על כך ניתן ללמוד מתצהירו של פרופ' גרודז'ינס עצמו מיום 23

במאי 1978; בסעיף 8 לתצהיר זה הוא אמר כדלקמן:

"ובאותו מכיוון ניתן ללמוד על כך ממכתבו של פרופ' גרודז'ינס המוזכר לעיל בס"ק (א), מהקטע המצוטט לעיל.

וכן ניתן ללמוד משת ממכתבו של פרופ' גרודז'ינס אל פרופ' אלברט היל מיום 9 באוגוסט 1974 שמהווה נספת לתצהירו של ד"ר נבנצל.

מפאת הסטיות של הדברים, להלן ציטוט מהקטע השני למכתב זה:

ג, פרופי גרודז'ינס שמע מפרופ' דה-טליס ז"ל תיאור של הגרעין

הרעיוני של ההמצאה והוא העביר לריצ'רד לוי ולאש אנסי אכקו.

ראה בעניין זה ממכתבו של פרופ' גרודז'ינס מ- 22.1.74 (נספת מס. 2 לתצהירו של פרופ' )

למעשה פרופ' דה-טליט העביר לפרופ' גרודז'ינס את גרעין ההמצאה וכלל ערור ויינון ע"י טימוס בלייזר. ראה הקטע הסיסי במכתב

הנ"ל הטומר כדלקמן:

באותו כיוון ראה מכתבו של פרופי גרודז'ינס מיום 14.2.74 (הופיע בנספח 6 לתצהירו של ד"ר נבנצל) שם נאמר בקטע הראשי למכתב כדלקמן:

לפיכך, מסקנתי היא שהגרעין הר פעם אחת בלבד במסמכים שהוגשו לי וזה בסעיף 13 של תצהירו ד"ר נבנצל, פיס' 23,10.77 שם מדובר על שיתוף פעולה בין ד"ר נבנצל ומר לוין ועל הגשת פטנט בשמם ביום 19.3.72.

לאור האמור לעיל, הנני מחליט כי ד"ר נבנצל הוא בעל ההמצאה של ההמצאה המוגדרת בתביעות 10,7,1 ו-12 של המבקשת דנן.

3. טענת המתנגדים שבקשת הפטנט בישראל לא יכולה להנות מדין קדימה על סמך הבקשה האמריקאית מס. 25605 היות וזו הוגשה בארה"ב על יסוד מצב לא נכון שהועלתה בכתבי הטענות (ראה סעיף 11 לעיל) אך נטענה בקול ענות חלוטה. בבירור שהתקיים בפני, לא הוגשו ראיות לטענה, ואין בידי לקבוע אם ד"ר לוי וד"ר ג'זימן גל בעת הגשת הבקשה לפטנט בארה"ב לא האמינו באמת ובתמים הממציאים האמיתיים של ההמצאה כפי שצוירו בהצהרתם בפני משרד הפטנטים האמריקאי. לכן, תהגנה בקשת הפטנט מס. 36461 מזכות דין קדימה על יסוד בקשת הפטנט מס. 25605 שהוגשה בארה"ב ביום ו-70.

4. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את ההתנגדות המבוססת על עילת התנגדות לפי סעיף 3(31) לחוק הפטנטים וקובע לפי הסמכות הנתונה לי בסעיף 33(א) לחוק הפטנטים שהפטנט שיינתן לגבי ההמצאה המוגדרת בתביעות 1,7, 10 ו-12 של בקשת הפטנט מספר 25605 יירשם לא על שם המבקשת אלא על שם ד"ר נבנצל.

א. עלי לדון כעת בשאלה שצבתי לעצמי בסעיף קטן ב' לסעיף 5 לעיל והיא האם הוכחה לפני עילת ההתנגדות המבוססת על תיאור לקוי. אומר מיד שדעתי היא שעילת התיאור הלקוי לא הוכחה לפני ואפרט להלן את הסיבות:

ב. טענת המתנגדים הקשורה לפירוט המקורי, לפני תיקונו (ראה סעיף קטן (ב) של סעיף 14 לעיל), מתבססת על ההנחה שהתיקונים בפירוט התקבלו על תנאי על ידי הרשם (קודמי) בהחלטתו מיום 31.1.1977 ובסעות יסודה. הרשם התיר את התיקונים המבוקשים במלואם וללא תנאי, כפי שקבע בריסא של סעיף 17 ובסעיף 20 לאותה החלטה.

הפירוש נתון ב"כ המתנגדים לסעיף 7 של ההחלטה, כאילו התקבלו התיקונים על תנאי, אינו מתיישב עם הנאמר בו. אמנם קבע הרשם שמקומו של דיון בעניין תיאור לקוי הוא במסגרת הליך ההתנגדות בפועל, אך מאחר ובסעיף 20 להחלטה קבע הרשם כי תדינם של התיקונים יהיה כאילו הופיעו בפירוט ביום הגשת הבקשה לפטנט, ברור טעילת. של תיאור לקוי בהתנגדות בפועל יש להחס לפירוט המתוקן ולא לפירוט המקורי.

גם לשאלה של תיקון בעל אופי מהותי ודחיית תאריך לפי סעיף 3 לחוק הפטנטים ולשאלת כי היחס הרשם בסעיפים 18 ו-19 של החלטתו מיום 31.1.77 ולכן פמור חני לדון בהן.

מאחר ובאותה החלטה מיום 31.1.77 קבע הרשם שהתיקונים המבוקשים אינם בעלי אופי מהותי, הנני סבור שבבקשה המתוקנת זכאית להנות מתאריך דין קדימה על סמך הבקשה האמריקאית מס. 25605 מיום 25.3.1970.

אין באטר לטענה של תיאור לקוי לגבי הפירוט המתוקן, לא שוכנעתי כי הצליחו המתנגדים להוכיח זאת לפני. המתנגדים הציגו לפני בקשת התיקון ואחריה שהתיקונים המבוקשים הופכים מתקן בלתי אופרטיבי למתקן אופרטיבי.

הוכחות לטענה זו תובאו לפני על אופרטיביות של המתקן לאורך כל ההליכים הקודמים לתיק זה, ד"ר נבנצל העיד עצמן בסעיף 11 של תצהירו: מיום 5. -21.15. סבסלב. ה-3+-=גא-צ רבג להפררך. 0% ההצעה שבבקשה המתוקנת היא אפקטיבית או לא. גם אס - צורך שיבויים במתקן לתום ביצוע אחת האפשרויות של הפרדת.

המוצעות בפירוט מקבל אני את דבריו של ד"ר נבנצל עד המבקשת, פרופ' סייקס, שאלה שצוינו סיגרתיים שבמסגרת העבודה הרגילה של אנשי מקצוע העוסקים בטח המקצועי האמור, גני דוחה אם כן את עילת ההתנגדות המבוססת על תיאור לקוי.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחליט לקבל את ההתנגדות בחלקה. בהתאם לסמכות הנתונה לי בסעיף 2 (א) לחוק הפטנטים ולורות: למבקשת לתקן את בקשתה ע"י פמצומה כך שלא תכלול את ההמצאה המוגדרת בתביעות 10,7,1 ו-12.

מאחר והגעתי למסקנה כי ד"ר נבנצל הינו בעל ההמצאה ובפוקף סמפותי לפי סעיף 33 לחוק הפטנטים החלטתי שפטנט על ההמצאה בתביעות 1,7 ו-12 של הבקשה. יינסן לו, כי יהיה על ד"ר נבנצל להגיש בקשת פטנט הכוללת את ההמצאה המוגדרת בתביעות 05, 10 ו-12 כל בקשת

בקסה זו תהנה מכל הזכויות מס. 6 של בקשת הפטנט מס. 36461 כפי שהיה המב"

לו הייתה בקשת הפטנט מס. 73646 עוברת בשלמותה לבעלותו של ד"ר נבנצל.

המבקשת וד"ר נבנצל יגישו את בקשותיהם המתוקנות לאיטור הלטכה תוך 0 0 יום מתאריך החלטה זו, וחייב ולא יובש ערעור על החלטה זו לאחר. איסור הבוחן לנוסח המוצע

יינתן הפטנט על ההמצאה בתביעות 1,7, 10 ו-12 לד"ר נבנצל וירשם על שמו בפנקס פטנטים והפטנט על ההמצאה המוגדרת בתביעות הנותרות יינתן למבקשת ויירשם על שמם בפנקס.

במקרה שלפנינו לא היה צורך בפרסום הבקשה המתוקנת לפי סעיף 66 לחוק הפטנטים. בהחלטתו מיום 22.9.74 בענין בקשת פטנט מס. 2580008018 (מבחר החלטות 77, כרך א', עמי 79,66) קבע הרשם (קודמי) בקשת בעקבות החלטתו לקבל את ההתנגדות בחלקה חייבת פטנט מתוקנת המוגשת להתפרסם בהתאם לסעיף 6 לחוק הפטנטים.

באותה החלטה התיקונים נבעו מעצם החלטת הרשם וכללו תיקונים בתיאור הפירוט ובתביעות שלא היו ידועים ופתוחים לציבור לפני כן ולכן היה צורך בפרסום לפי סעיף 66 לחוק הפטנטים. לא כך הדבר במקרה שלפנינו כבאטר הנוסת ייטאר אותו נוסח טמנם מחולק בטתי בקטות, והוא כבר פורסם לפי סעיף 6 לחוק הפטנטים ביומן הפטנטים 4/77 מיום 29/4/77 לאחר איסור התיקונים בהתאם להחלטת הרשם מיום 31.1.77.

באסר להוצאות הקשורות להליכים אלו יטענו הצדדים בנפרד.

ניתן בירושלים היום משרד הפטנטים, המדגמים הושימני המסאר