סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר - טעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוספת הדש), התשל"ב-1972

המבקשת מס' 1 ר.א. לוטוס בע"מ בעלת הסימנים באמצעות ה"ה רענן דהרי - אורי לאואר, עו"ד מס' 62324 ע"י עו"ד רענן דהרי

-- המבקשת מס' 2 ארמון אפקה בע"מ בעלת הסימנים באמצעות ה"ה יעקב כהן את אליעזר לויט, עו"ד 5 ,68605 ע"י עו"ד אליעזר לויט

1. הצד העובדתי

א. ביום 20 בדצמבר 1989, התקיים בפני דיון טרומי בין הצדדים הנ"ל. בסיומו ההלטתי לתת רשות לארמון אפקה בע"מ להלן - המבקשת מס' 2) להגיש תוך שלושים יום תצהיר משלים (להלן - התצהיר) מטעם מר יצחק ליפקה. הרשות הנ"ל הוענקה למבקשת מס' 2 בהתאם לסמכות הניתנת

לרשם עפ"י תקנה 41 לתקנות סימני המסחר, 1940 (להלן - תקנות סימני המסחר).

ב. התצהיר הוגש ביום 23 בינואר 1990 באמצעות ב"כ המבקשת מס' 2.

ביום 27 בפברואר 1990 הוגשה ע"י ב"כ ר.א. לוטוס בע"מ

(להלן - המבקשת מס' 1) בקשה למיחיקת התצהיר (להלן - בקשת המחיקה) עפ"י תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 4 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי).

הנימוקים עליהם התבססה בקשת המחיקה היו כדלקמן:

1. התצהיר הוגש רק ביום 23 בינואר 1990, היינו לאחר חלוף המועד שנקבע בההלטתי הנ"ל מיום 20 בדצמבר 1989 (ההדגטה במקור).

2. המבקשת מס' 2 לא הראתה כל טעם מיוחד מדוע הגישה את התצהיר באיחור ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד לשם כך.. + 3. משלא הגישה המבקשת מס' 2 התצהיר במועד, סבורה היתה

המבקשת מס' 1 כי לא יוגש התצהיר כלל, ונערכה בהתאם אם במעשה ואם במחדל.

4. עפ"י תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי על הרשם להורות על מחיקת התצהיר מהתיק.

ביום 11 במרץ 1990 הוגשה ע"י ב"כ המבקשת מס' 2 תגובה על בקשת המחיקה אשר בה נטען כדלקמן:

1. תדפיס פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 20 בדצמבר 1989 ואטר נערך על סמך הקלטה של צד שלישי, התקבל במשרדי ב"כ המבקשת מס' 2 רק בתאריך 10 בינואר 1990.

2. התצהיר הוגש בתאריך 3 בינואר, היינו תוך שלושים יום מתאריך קבלת תדפיס הפרוטוקול. נוכח האיחור הרב במשלוח ו/או בקבלת תדפיס הפרוטוקול של הדיון הנ"ל, אשר בלעדיו לא יכולה היתה המבקשת מס' 2 לערוך את התצהיר,לא יכלה המבקשת מס' 2 להגיש

את התצהיר קודם לכן. יוצא אפוא, כי המבקשת מס' 2 כלל לא איחרה בהגשת

התצהיר וכי הגישה אותו תוך המועד שהוקצב לה מעת קבלת תדפיס הפרוטוקול.

תקנות סדר הדין האזרחי אינן הולות על ההליכים בפני הרשם וזאת נוכה הוראות פרק יא' לפקודת סימני המסחר

(נוספת הדש), התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה) וכי אין כל אחיזה מהחיקוקים הנ"ל כדי למחוק את התצהיר.

"לחילופין ו/או בנוסף ולמען הזהירות בלבד" מתבקש הרשם ע"י המבקשת מס' 2 להאריך את המועד להגשת התצהיר ולראותו כאילו הוגש במועד מלכתחילה.

בקשת המחיקה הינה אפי'ן קונטריננית וטורדננית ומן הדין למחיקה על הסף.

להלן עיקר הטיעונים בעל-פה העולים מהדיון הטרומי שהתקיים בפני ביום 27 במרץ 1990.

א.

הטיעונים העיקריים הנוגעים לענין מטעם ב"כ המבקשת

מס' 2

1. פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 20 בדצמבר 1989 התקבל רק ביום 10 בינואר 1990.

2. המניין של הימים (באשר להגשת התצהיר) התהיל לאחר קבלת הפרוטוקול.

3. התצהיר הוגש תוך 13 יום לאחר המועד אשר בו. התקבל הפרוטוקול.

4. בהתאם לתקנה 41 לתקנות סימני המסחר, 1940

נקבע כ':

"שטשום צד לא יניח ראיה נוספת, אולם

בכל משפט בפני הרשם, רשאי הרשם ! בכל זמן שהוא, אם ימצא לגכון ליתן למבקשת או למתנגד רשות להגיש כל ! ראיה בתנאים אשר יישרו בעיניו, בין בענין ההוצאות ובין בענין אהר".

עלי לומר מיד כי בההלטתי הנ"ל מיום 20 בדצמבר 1989 באשר לרשות שניתנה על ידי למבקשת מס' 2 להגיש תצהיר משלים, הסתמכתי על הוראות התקנה 41 המוזכרת לעיל. התנאי היהידי שהוטל על המבקשת מס' 2 היה טהיא תגיש את תצהירה תוך שלושים יום. בנוסף לזה, ראיתי לנכון לאשר למבקשת מס' 1 להגיש ראיה בתשובה. למעשה, הרשות הזאת נחשבת כתנאי נוסף ברוה הדברים הנאמרים בסיפא לתקנה 41 לתקנות סימני המסחר. בהתחשב בנאמר לעיל אינני רואה כל צורך לחזור לענין כפי שהוא מתייחס לרשות הנ"ל ולשיקולי עליהם היא התבססה.

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 20 בדצמבר 1989 היה דבר הכרתי כדי לדעת כיצד לנסה את התצהיר.

תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה נוגעת לענין זה וזאת מהמת השיקול הידוע הניתן לרשם עפ"י תקנה 41 ותקנה 82 לתקנות סימני המסחר.

לא יעלה על הדעת להטיל על המבקשת מס' 2 את האשמה כביכול באיחור בגלל העובדה שהתצהיר הוגש שלושים ושלושה יום לאתר תום הדיון שהתקיים ביום 20 בדצמבר 1989.

אפילו במקרה שחל איחור של טלושה ימים בהגשת התצהיר לא נגרם כל נזק בכך למבקשת מס' 1.

תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי הינה את התקנות היחידות שאינה דורשת טעם מיוחד.

הטיעונים העיקריים הנוגעים לענין מטעם ב"כ המבקשת מס' 1

1. פקודת סימני המסחר ותקנותיה אינם קובעים, הוראות באשר לסמכות הרשם כפי שהיא מתייחסת לענין שבפנינו.

2. כאטר אין התייחסות בפקודת סימני המסחר לקביעת והארכת

מועדים' רשאי הרשם ואולי גם חייב הוא לפעול על פי תקנות סדר הדין האזרחי. האסמכתא לטענה זו שהובאה בפני הי,ה על ידי פסק הדין יעקב תל-ארזה בע"מ נ. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ופלודימיקס אוסהנדל בע"מ (בג"צ מס' 5/81) שניתן ביום 29

במאי 1981 ע"י כב' בית המשפט העליון. שם השאלה שהועלתה בפני בית המשפט היתה האם ניתן להגיש ערעור שכנגד על החלטת רשם סימני המסחר לאהר הלוף תקופת שלושים יום הקבועה להגשת ערעור בפקודת סימני המסחר. נפסק (בין היתר) ע"י כב' בית המשפט העליון כי תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, לא הלה בערעור על החלטת רשם סימני המסהר. מפסק הדין הנ"ל ומדברי כב' השופט ד"ר ש. לוין התבקשתי ללמוד שלרשם סימני המסחר ניתנת הסמכות במקרים מסויימים ולפי

הצורך רשאי הוא להתייחס לתקנות סדר הדין האזרחי;,. ולהסתמך עליהן.

במסגרת התקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי יש להבחין בין מועד שקבע בית המשפט או הרשם לבין מועד שנקבע בחיקוק. מקום אטר בו נקבע מועד ע"י בית המשפט חייב מבקש הארכת המועד "להראות טעם מיוחד ומצדיק בנסיבות......." בית המשפט אינו

מעניק הארכת מועד כזו כדבר שיגרת'.

לא נזדקקה המבקשת מס' 2 לפרוטוקול לצורך הכנת והגשת התצהיר משום שהוא מהווה תצהיר פורמלי. לחילופין, במידה והתצהיר כולל דברים נוספים (מעבר לענינים פורמליים) לא ניתנה למבקשת מס' 2 רשות לעשות כן. בכל מקרה יש לערוך תצהיר בהתאם לעובדות ולאמיתות מטעם המצהיר. לשם כך המצהיר אינו זקוק לפרוטוקול של דיון משפטי.

מניין הימים בעניננו התהיל מתאריך ההלטת הרשם מיום 20 בדצמבר 1989. לא ייתכן שמניין כזה התחיל מיום קבלת פרוטוקול הדיון הקודם.

הארכת מועד בהתאם לתקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי הייבת להיות מבוססת על נימוק טוב ונכון. בענין שבפנינו אין בו לכשעצמו משום דבר המצדיק קבלת התצהיר כמסמך שהוגש במועד וכדין.

המבקשת השניה לא פעלה לפי תנאי הההלטה שניתנה ע"י הרשם, היינו הגשת התצהיר תוך שלושים יום מתאריך הההלטה הנ"ל. בלי להכנט לשאלה מדוע חל האיחור בהגשת התצהיר, יש להביא בחשבון את העובדה שהמסמך הנ"ל לא הוגש במועד. לפיכך, מאחר והתצהיר הוגש באיחור היה צורך לבקש הארכת מועד או לחילופין לא להגיש את המסמך כלל.

עד כאן הטיעונים.

בפני נמצאת טאלה אחת ו'הידה: האם התצהיר המשלים שהוגש ביום 23 בינואר 1990 ע"י המבקשת מס' 2 הוגש במועד וכדין.

עלי לומר מיד כי על המבקשת מס' 2 לא הוטלו תנאים כלטם באשר לתוכן, טיב או מהות התצהיר המשלים.

זאת ועוד, לא נאסרה המבקשת מס' 2 מלצרף מסמך כלשהו לתצהיר המשלים. התנאי היהיד שהוטל על המבקשת מס' 2 היה שהיא תגיש את התצהיר המשלים תוך שלושים יום.

לאור האמור דלעיל אני סבור כי לצורך דיון טרומי זה אין כל רלבנטיות בטענות שהועלו בפני לגבי לתוכן התצהיר ובאשר לזכות על פיה המבקשת מס' 2 צרפה

נספה לתצהיר שהוגש. אם כי הדברים הנ"ל מהווים ענינים חשובים, הם לא נוגעים לענין הנמצא בפני היום. לא רק זאת כי אם זאת: למבקשת מס' 1 היה מספיק זמן כדי להגיש ערעור על החלטתי מיום 20 בדצמבר 1990 ולהביא בפני

התצהיר המשלים. מכיוון שהמבקשת מס' 1 בחרה לא לעשות כן לא פתוחה בפניה היום לבקש דיון חדש לגבי טענותיה כי התצהיר, מבהינת תוכנו, טיבו וצורתו, לא הוגש כדין או שהמצהיר לא היה רשאי לצרף לתצהירו את הנספה הנ"ל. את הענינים המוזכרים לעיל אינני מוסמך עתה לפתוח מחדש. עם זאת אני בוודאי מסכים עם ב"כ המבקשת מס' 1 שמשקל שתצהיר, תוכנו ונספהו, אכן מהווים ענינים חשובים שיהיה עלי הרשם לדון בהם בבוא המועד.

כמו כן הטענות שהועלו בפני לגבי הפשרה שהושגה בעבר בין הצדדים והיתה על סדר היום אינן נוגעות לענין שבפני. ההיסטוריה של השתדלות הצדדים להגיע לפשרה באשר לסכסוך ביניהם אינה יכולה לעזור לי כדי להשיג את התטובה הנכונה לטאלה הנמצאת בפני.

4. יש מספר שאלות משניות שעלי להשיב עליהם בטרם הגיעי לההלטה העיקרית בדבר הגשת התצהיר. הן כדלקמן: א. 1. האם המועד של שלושים יום לשם הגשת התצהיר התתחיל לרוץ מתאריך ההלטתי הטרומית מיום 20 בדצמבר 1989, או לחילופין האם התקופה הנ"ל התחילה רק מהתאריך אשר בו התקבל פרוטוקול שש הדיון על ידי המבקשת מס' 2? במידה והמועד הראשון המוזכר לעיל מהווה המועד הנכון אזי התצהיר הוגש על ידי המבקשת מס' 2 באיחור של שלושה ימים מאידך, אם התקופה השניה הנ"ל הינה נכונה לגבי סוגיה זו, אין ספק שהתצהיר הוגש במועד.

2. באשר לקביעת המועד האמור עלי להסכים עם ב"כ המבקשת מס' 1. אין לי שמץ של ספק, עפ"י הנוהלים הקיימים, כי בהעדר הוראות מפורשות אחרות מטעם הרשם כל מועד לעטיית דבר הנקבע על ידו מתחיל לרוץ מיום ההלטתו, ולא מיום קבלת פרוטוקול הדיון כפי שנטען על ידי ב"כ המבקשת מס' 2. לפיכך, התצהיר שהוגש ביום 23 בינואר בהתאם לההלטתי הטרומית מיום 20 בדצמבר אכן הוגש באיחור של שלושה ימים.

3. עם זאת סבורני כי מטעם ב"כ המבקשת מס' 2 נפלה טעות אנוש ובתום לב. בעבר, כאשר הרשם עצמו היה כותב את הפרוטוקול בדיון שנשמע בפניו, היה ניתן לצדדים להשיג העתק של הפרוטוקול בו ביום או ימים אחדים מאוחר יותר אי סיום הדיון. בהתאם לנוהל החדש לפיו דיונים בפני הרשם

מוקלטים על ידי הברה שגם מדפיסה את הפרוטוקול יש להניח כי הפרוטוקול צריך להיות ב'ידי הצדדים תוך כמה ימים מסיום הדיון. אולם למעשה

הפרוטוקול התקבל רק ביום 10 בינואר 1990, דהיינו כשלושה שבועות לאחר תום הדיון.

4. מקובלת עלי טענת ב"כ המבקשת מס' 2 כי לאור התקופה הארוכה שחלפה בין סיום הדיון הנ"ל לבין קבלת הפרוטוקול, הם היו בדעה שהתקופה של שלושים יום התהחילה לרוץ רק מהתאריך שבו הפרוטוקול התקבל על ידם. עם זאת עלי לומר כי אף על פי כן שאין לי כל ספק

שמסקנת ב"כ המבקשת מס' 2 בענין זה היתה בתום לב, המציאות היא שבהתאם לנוהלים הקבועים המוזכרים לעיל, התצהיר מטעם המבקשת מס' 2 אמנם הוגש שלושה ימים לאחר תום המועד שנקבע על ידי.

ב. 1. השאלה המשנית השנייה שעלי להתייחס אליה היא האם תקנה

6 לתקנות סדר הדין האזרחי הלה על המקרה שבפני. עקרונית אני מסכים לטענת ב"כ המבקשת מס' 1 שבהעדר הוראות מפורשות בהקיקה המיוחדת העומדת בפני הרשם, כגון חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, ופקודת סימני המסחר, רשאי הרשם (ואולי הייב הוא לעשות כן) להפעיל את התקנות סדר הדין האזרחי המתאימות באשר לנוהלים - מסויימים לגביהם התקיקה המוזכרת לעיל, לוקה בחסר.

נוהל כנ"ל היה מקובל על ידי קודמי ומקובל עלי.

2. בהחלטת הטרומית מיום 14 בינואר 1990 בענין בקשה למתן רישיון כפיה - פטנטים מס' 52604 ו-63968 (אביק בע"מ נ. .270 צתספאהע 86 אמתעתת) (שלא פורסמה עדיין) נאמר בסעיף 10 כדלקמן:-

"באשר לשאלה הראשונה דבר ידוע הוא כי בהתאם להוראות הקבועות בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרתי) רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין,

הדחה החדה החדה לוחה לחה לההד| רהה פיקהקהחר שידשה לחה ההלהקיר. דד | ולה ולחחן ,ןנחו | לדפח והזח ד ה רז ה דהפירוח יס כ- ידד כב . /

- 19 -

לצוות על עיכוב הביצוע עד למתן הלטאה בערעור או בבקשת רשות לערעור, או לתקופה קצרה מזו. אולם השאלה המתעוררת כאן היא האם לגבי . החלטותיו יש לרשם הפטנטים אותה סמכות הניתנת לשופטים וזאת בהעדר קביעת כל הוראה באשר לענין בהוק 0 הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן - הוק הפטנטים) או בתקנות הפטנטים (נוהלי

ס הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן: תקנות הפטנטים).

אין זו הפעם הראשונה שרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: הרשם) נתקל בבעיה תחוק הפטנטים והתקנות | על פיו אינם נותנים מענה לנושא של) סדר הדין. כך למשל התעוררה בפני | קודמי (כב' השופט יואל צור) השאלה ו האם מוסמך הרשם למחוק או לדהות תביעה על-הסף.

מן ההלטות שניתנו על ידי קודמי בנושאים מסויימים ניתן ללמוד כי

קודמי היו בדעה כי לרשם יש סמכות טבועה (אינהרנטית) לנהוג בנושאים כאלה על פי הוראות סדר הדין האזרתי הכללי, על אף העובדה שלא הוסמך הרשם מפורשות לנהוג כך על פי חוק

| הפטנטים. כך למשל בענין התנגדות לבקשת פטנט מס' 58759 אשר בו קבע קודמי כי על אף העובדה שחוק הפטנטים ותקנותיו אינם כוללים הוראות בדבר מחיקה על הסף של כתבי טענות, נתונה בידיו סמכות |

טבועה לנהוג על פי סדר הדין האזרתי.

את הדעה הנ"ל ניתן ללמוד גם מהחלטת קודמי בענין בקשה לפטנט מס' 58902 (לא פורסמה) באשר לבקשה לעכב ביצוע החלטותו מיום 6 באפריל 1986. בענין זה חפץ המבקש לדהות את ביצוע ההלטת הרשם על כל חיבטיה דהיינו הן את העברת הבעלות והן דחיית ההוצאות. ב"כ המטיבה התנגד לכך בטענה שאין בחוק הפטנטים ותקנותיו כל הוראה בדבר עיכוב ביצוע החלטת הרשם.

ביום 15.7.86 הליט הרשם לעכב את ביצוע החלטתו. נאמר על ידו וזאת + לשונו:

"אכן אין בחוק הפטנטים ובתהוא זה: כל מקום' שמועד נקבע על ידי בית המשפט או הרשם, בית המשפט והרשם רשאים להאריך את המועד לפי שיקול דעתם, ושטיקול דעת זה ס אינו מוגבל; הפה שאסר הוא הפה שהתיר. לגבי מועדים אלה הלה הריטא של התקנה". (הדגשה שלי: מ.א.).

7. לאור האמור לעיל, ובמידה ותקנות 96 ו-528 לתקנות סדר הדין הזרחי אכן חלות על המקרה שבפני, ברור לחלוטין כי בהתאם לבקשת המבקשת מס' 2 אני מוסמך להאריך את המועד שנקבע על ידי. דבר הפעלת סמכותי מבוסס על שני שיקולים:

א. הזכות טהיתה לב"כ המבקשת מס' 2 לעיין בפרוטוקול בטרם הכנת התצהיר.

ב. החשטיבות בדבר שבשעת הדיון לגופו של ענין יימצא בפני הרשם כל חומר, כולל ראיות, המאפשר ויעזור לו להשיג את האמת ולעשות צדק בין הצדדים להליכי על-ריב.

8. על אף האמור דלעיל באשר לתקנות 96 ו-528 לתקנות סדר הדין הזרחי ובאשר לסמכות הרשם להפעילן, לא בטוחני שהתקנות הנ"ל אמנם חלות על המקרה שבפני. כפי שנאמר קודם, תקנה 41 לתקנות סימני המסחר, מסמיכה אותי לתת רשות למבקשת מט' 2 להגיש ראיה נוספת. התנאי היהיד'י שהוטל על המבקשת מס' 2 בנוגע לזה היה, שהיא תגיט את התצהיר תוך שלושים יום.

9. תקנה 82 לתקנות סימני המסחר הנ"ל מסמיכה את הרשם "אם הוא מוצא לנכון, להאריך את המועד הקבוע בתקנות אלו לעשות כל פעולה או להגיש כל משפט על פיהן[.........". אני בדעה 7 באותה מידה את התקנה הנ"ל מסמיכה את הרשם להאריך כל מועד הקבוע בתקנות סימני המסחר, ואת כמה וכמה מסמיכה היא את הרשם להאריך מועד שהוא בעצמו קבע וזאת אפילו בהעדר כל סיבה מיוחדת. בהפעלת סמכות הרשם בענין זה התקנה הנ"ל אינה מטילה עליו כל הגבלה כאשר הוא בא לדון בבקטת הארכה הנוגעת למועד שנקבע על ידו.

במהלך הדיון הטרומי שנערך בפני ביום 27 במרץ 1990, הועלתה השאלה לגבי העדות מטעם מר ברוך זלדרמן שסירב (כך נודע לי) לתת עידות בצורת תצהיר או להעיד בפני. סבורני כי מן הצדק לאפשר לשני הצדדים, אם ירצו בכך, להזמין את מר זלדרמן להעיד בפני במהלך הדיון שיתקיים ביום 27 ביוני 1990 וזאת על אף פי שהוא כבר סירב לעדות כן עפ"י בקשת המבקשת מט' 2. במקרה שעד קיום הדיון הבא ביום 9 במאי 1990 מר זלדרמן לא הוזמן או כן הוזמן אך טירב להופיע בפני כעד, אני שומר לעצמי את הזכות להזמין אותו בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 8 לפקודת סימני המסחר.

אשר על כן ובהתחשב בכל הנסיבות והשיקולים המפורטים והמוזכרים לעיל, אני מחליט כדלהלן:

א. שהתצהיר שהוגש ע"י המבקשת מס' 2 אכן הוגש לאר תום המועד שקבעתי בהחלטתי מיום 20 בדצמבר 1989.

ב. שהאיחור של שלושה ימים בהגשת התצהיר נעשה בתום לב ומחמת אי-הבנה מטעם המבקשת מס' 2.

ג. שעלי להביא בחשבון צד להליכי על ריב אשר לו הוענקה הרשות להגיט עדות נוספת בצורת תצהיר, רשאי לעין בפרוטוקול הדיון, ממנו נבעה הרשות הנ"ל וזאת בטרם הכנה והגשת התצהיר.

שעל מנת לאפשר לרשם לעשות דין צדק בין הצדדים להליכי על ריב דבר השוב הוא שכל המידע הנוגע לענין נמצא בפניו בשעת הדיון לגופו של ענין.

בהתחשב בכל השיקולים המוזכרים לעיל וכן בעובדה שאיחור בהגשת התצהיר היה טלוטה ימים בלבד, מן הצדק להעניק למבקשת מס' 2 הארכת המועד כמבוקש בהתאם לתקנה 2 לתקנות סימני המסחר או להלן על סמך הנקבע בתקנה 8 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאור האמור לעיל יש לראות את התצהיר המשלים על נספחו שנחתם על ידי מר יצחק ליפקה ושהוגש ביום 23 בינואר 1990 מטעם המבקשת מס' 2, כתצהיר ונספח שהוגשו במועד וכדין.

שבקשת המחיקה שהוגשה מטעם המבקשת מס' 1 זדהית.

שלמבקשת מס' 1 ניתנת בזה הרשות להגיש תצהיר בתשטובה על התצהיר של מר יצחק ליפקה תוך שלושים יום מתאריך החלטתי זו.

המשך הדיון לגופו של ענין שנקבע לימי 9 ו-10 במאי יתקיים וזאת אם עד אז יוגש תצהיר בתשובה כנג"ל, אם לאו.

י. אני שומר לעצמי את הזכות להזמין את מר ברוך זלדרמן להעיד בפני ביום 27 ביוני 1990.