סימן מסחר 345678

ההחלטה:

א] לחוק הפטנטים מאפשר תיקונן.

עק,. ע'יקר הסענות שכנגד מטעם המבקשת שהוגשו ביום 13 ביוני 1988

להקדמה: יצוין כי תוכן הסעיפים מס' 1 עד 12 ובכלל לכתב הטענות שכנגד שהוגש ע"י המבקשת מהווה השתלשלות העניינים שהובילו להגשת הבקשה לתיקון לפי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים ולפרסום טעונה ברשומות "מן הפטנטים והמדגמים", מאחר והעניינים הללו פורטו בחלק 1 להחלטתי זו, אין צורך, לדעת', שאחזור עליהם בשלב זה. בנוסף, יש לציין כי סעיפים 13 ו-1% לכתב הטענות שכנגד מתייחסים לטענות שנטענו ע"י המתנגדת שהוגש ביום 28 באפריל 1988. הטענות הללו הוזכרו בחלק 111 להחלטתי זו ולביכך אין כל צורך לחזור עליהם כאן.

1. באשר ליתר הטענות שבנו שנטענו ע"י המבקשת עולים הדברים העיקריים הבאים:

א. נטען שקביעתי בהחלטתי המנומקת סיום 30 באפריל 1987, שהוכללת מ₪052515₪ (לאחר השינויים הנדונים) בהחלטת מיום 15 בפברואר 1988, מהווה לכאורה הנחת שאין לטערה ( תס1>קטפטעע 226120680516+) המצביעה על כך כ" עדותו של ד"ר אדריאן הייתה אמיתית, טנפלה טעות אנוט ושהבקשה לתיקון לפטנטים הוגשה בתום לב.

ב. בהתאם לטענות המבקשת -

1 ניתן לחלוק על הנחה כנ"ל אך ורק על פי ראיות הדשות שלא היו בפני סגן רשם הפטנטים דאז בעת התלטתו מַיום 30 באפריל 7 ובעת החלטתו מַָיום 15 בפברואר 1988.

2. לא רק שהמתנגדת לא הגישה ראיות חד עם כתב טענותיה מיום 28 באפריל 1988 אלא אף ציינה במפורש במכתבה מיוס 6 במאי 1988 לסגן רשם הפטנטים שאין בכוונתה להגישן.

3. לאור תאמור אין כיום בפני הרשם ראיות הדשות כלשהן וכתוצאה פזה ההנחת האמורת מהווה עתה הנחה מכרעת וטסופית.

‎ .4‏ התצהירים שהוצגו ע"י ד"ר אדריאן (תצהיר אדריאן 1 ותצהיר אדריאן 2) הוגשו בהליך חד-צדדי אשר בו המתנגדת לא הייתה צד, לפיכך, המתנגדת אי(ה רשאית לחקור את ד"ר אדריאן בהקירה הנגדית באשר לתצהירו. זאת ועוד, ההנחה תנ"ל מונעת מהמתנגדת להקיר את ד"ר אדריאן כמבוקש.

חדיון הטרומי מיום 7 ביולי 1988

ביום 7 ביולי 1988 התקיים בפני דיון טרומי באשר לבקשת המתנגדת להקיר את ד"ר אדריאן על תצהיריו וההתנגדות עליה מטעם המבקשת.

בהחלטתי מיום 22 באוגוסט 1988 נקבע על ידי כי יש לראות את התצהירים הנ"ל כתצהירים שהוגשו במהלך ובמסגרת הליך התנגדות. לפיכך, המתנגדת רשאית בעת הדיון לגופו של ענין לחקור את ד"ר אדריאן כמבוקש.

ראיות המתנגדת וטענות המתנגדת המתבססות עליהן:

א,

ביום 8 בנובמבר 1988 הגישה המתנגדת העתק מאושר של הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981 (שססקהתט 116ק).

נטען כי מהמסמך הנ"ל (שהוגש כראיה) עולים הדברים העיקריים הבאים:

1. בעמוד 1% של הבקשה האמריקאית מס' 292560 מופיעה טבלה אשר בה נרשמות תרכובות (מס' 11 עד 19 ובכלל) כאשר התרכובות מס' 1, 1% ו-19 הן זהות לתרכובות מס' 1 ,2 ו-3 המוזכרות בבקשה הישראלית מס' 06203 נשוא הליכים אלה.

א. הבקשה האמריקאית מס' 292560 כוללת 22 תביעות (עמוד 19-%), מהן התביעות מס' 1 עד 3 ובכלל ו-16 עד 22 ובכלל הן כלל:ות ותביעת מס' 10, המנוסחת לגבי התרכובת הספציפית מס' 11 לעיל, מהווה תביעה זהה לתביעה מס' 2 המופיעה בבקשה הישראלית מס' 3.

ב. טענה עובדתית זו אף היא נכונה

א. בתטובת להשגת הבוחן לגבי חוסר התקדמות תמצאתית מטעם משרד הפטנטים האמריקאי, ד"ר ‏26[16% מ1ג1086-פתהה, שהוא גם אחד הממציאים של ההמצאה תנתבעת בבקשה הישראלית מס' 66253, הגיש ביום 8 בינואר 1983 תצהיר אשר בו הוזכרו נתונים השוואתיים. התובעה זו נעשית עם התרכובות מַס' ‏11 ו-19 של הבקשה האמריקאית מס' 0.

ב. טעְנָה זו מקובלת עלי.

א. במכתב הביקורת מיום 20 במרץ 198%, שהוא הלק | מה- ש6קק8פ/ ₪118 הנ"ל, הודע הבוחן האמריקאי למבקשת על קיום חפיפה בין התביעות מס' 1 ,3 ,10 ו-16 עד 22 ובכלל שנתבעו ברקשה האמריקאית מס' 292560 לבין התביעות מס' 1 עד 5 ובכלל ו-10 עד 15 ובכלל שנתבעו בבקשת הפטנט האמריקאית מס' 536112, שבענין תביעת דין קדימה התבססה על הבקשה הגרמנית מס' 3142858.1ק.

ב. טענה זו נכונתהת.

1. ראיות המבקשת

1. א. תצהיר אדריאן 1

בתצהיר זה (שנערך בשפת האנגלית) נסענו הסענות העיקריות הבאות:

, ת0+1168%קקה

1 ,29 0060082 0% 858.1 82 [₪3 .סא ם1163510קק2 5ת6ת8ק הבתעס0 6ם7 | .ס .א מ1108610םק4 208586 197881 ח0ס? 00מ6181 פצח צ1ץ0ס1עק 86ם₪ ת10תש מספ] 8 5510166ת00 6סם ₪18 (םס1108%1קק 132861 6ה 5‏ - ע56ס)פת6261םת) 60243 י₪8659-810[06% 516 ₪ת61ס 0000068 82601110 526 ]01 6150105066 11288

,ת168:10[קקה [18780 6גם +0 4 6תה 2,3 1₪8מ61

ת11086+0עק4 861ע13 6ם5 + עִס6*ִַע-810[005 0ם5 שמדפם בּמצסקשסס 6שמך . :5אס011+ 88 ,0008 5מ18א .שת תסטתסטם1 526 עס 80ת00581 71285 שעת6ש

1 ,8 עבא (2)1 18קעהאם 6מטסקשסס 1 ,15 11סקה (3)2 שוקמהאת בתטסקמס6 . 1981 ,18 צַ₪8 (0)3 16משפאת במטסקמס6

4" 2 תפש 05תמסקמסט 10ז8+02034 516 ₪מ101ע00306 168ספהאם התך | .6 114086108קעה +0 809108 מת0ת81?10 8 ?01 ה0012108%10ק8-קת111?-ה618תס? 8 ם1 %?ס 157.8 33 230 .00 ת04510+[סק2 פת28%6 תאשע06 ע68?116 פתם מס 601במם

,0 ,3 שססם6לק56

ול 20202206 /10081טסעק 9ת102%10[קקה מ618ע0) תסטה 0% 862105 626 02 - .6 5% ת,11020ם0 626 8%> עעפתטוס6 ב510משטתסס 8 ת1 21160 1128% תס פתס ְס\ 08566 סש%ת1 64עט₪85 מ16ת₪ 1981 ,12 סְהּטאָטה +04 648-81 .סא ם0ס110401סקה ם0ס110851כקה 128%? 8ג5 ,צ81ה61ע80002 ,פהש מ8221168610 מ1166ת0 מהתד .32861

6 :0 2880905 ם1 עעפמטסס מ610תסטמ00 8 ת1 1106+? ת6 מופיעים המספר והמילים "שַמט52פבפעסק 1 7808118 5,9" והמסמך עצמו כולל תרכובות 1 עד 19.

מוצג המסומן מס' א/6 - הוא מחווה העתק של הבקשה הגרמנית מס' 8 3033157, מסמך זה נוגע למספר הפנימי של המבקשת 21352 2 8/.

מוצג המסומן מס' א/7 - זה העתק של הפטנט הגרמני: מס' 1 822 231 מיום 29 באוקטובר 1981. מסמך זה נוגע למספר פנימי של המבקשת 21352 4 16.

מוצג המסומן מס' א/9 - זה העתק של המסמך (עמ' 2 בלבד) מיום 6 במא* 1982 הנושא את תכותרת:

"03/82 זע 8פטמספפטה+ת6סהק ₪65010557220%08011" ומתייחס למספר הפנימי של המבקשת "21393 8]".

מוצג המסומן מס' א/10 - מוצג זה הינו העתק של הכללים מס' 90-85 מתוך כללים לאמנה האירופאית.

י.- מוצג המסומן מס' א/11 - המסמך הזה מהווה העתק מאושר של הפטנט האמריקאי מס' 5,670,684 מיום 2 ביוני 1987. הפטנט ניתן ל- עפצ על בקשתה מס' 61,923 שהוגשה בארה"ב ביום 29 במא* 198%, יט לציין כ' ה-%5ע82ק-ת1-מ8610טמ%1ם60 מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1 הוזנתה וה-ס6ע78-ת1-םס851טה61תס0 מס' 536112 מיום 22 באוקטובר 1982 אף הוא הוזנה.

לענין זה אחזור בהמשך.

1 חקירת המצהירים

1. בעת הדיון בעל-פה התקיים בפני ביוםס 16 ביולי 1989 נערכה ע"י מר זבולון תומר, מנכ"ל וב"כ המתנגדת, הקירה נגדית של המצהירים ד"ר גרוה וד"ר אדריאן, על התצהירים שהוגשו בשמם ושהוז:כרו לעיל.

2. במהלך הקירתו של ד"ר גרוה (לחלן - בטעיף 2 זה - המצהיר) הועלו

טענות והדברים העיקריים הבאים:

א. המצהיר הינו כימא* ומטמש כראש מחלקת הכימיה המתעסקת בקווינולינים אצל המבקשת, בשיתוף עם ד"ר צ*לר וד"ר מצגר ד"ר גרוה מהווה את אחד מהממציאים של ההמצאה נשואת הבקשה היטראלית מס' 662%3.

ב. אשר לסעיף 10 לתצהירו המצהיר ציין כ* "הבלבול" תקרה התקף בכך שההדגמות הוכללו בבקשה הגרמנית מס' 8 033157 וזאת בניגוד לכוונתו והאינטרסים שלו.

2. לנקודה זו אחזור בהמשך.

ג. אשר לפעיף 9 לתצירו המצהיר הטביר את "הנוהל הרגיל" כדלקמן:

1. הממציא מכין ס'וטה של ההמצאה ומעביר אותה למחלקת הפטנטים של המבקשת יחד עם רשימת התרכובות ונקודות ההיתוך.

2. לאחר הגשת המסמך והנתונים הנ"ל למחלקת הפטנטים של המבקשת מתקיימת ישיבה בין הממציא ואנשי המחלקה.

3. מחלקת הכימיה של המבקשת מכינה את הטיוטה השנייה של ההמצאה ומעבירה אותה לממציאים לשם חוות דעתם ותקונים. בשלב מאוחר יותר מתקיים דיון בין כל האנשים המעורבים בנושא (במקרה שבפנינו מדובר על הממציא הכימי והמיקרוביולוג) לבין אנשי מחלקת הפטנטים.

8. לאחר מכן יוהלט אם להגיש בקשה לפטנט, במידה וההחלטה תהיה חיובית בקשה לפטנט תוגש בגרמניה.

5. הרש'מח טל הדגמות נוספות מועברת ע"י הממציא למחלקת הפטנטים אשר אנשיה מחליטים על אתריותם הבלעדית כיצד לטפל בה, עם זאת העתק הנוסח של בקשת הפטנט והתיאור בה מועברים לממציא.

6. בהתחשב (א) בדיון שמתקיים אשר בו נקבע אילו הדגמות נוספות נחוצות כדי להשלים את בקשת הפטנט ו-(2) מסירת המסמך הנ"ל לממציא, ידוע לממציא בדרך כלל כיצד מחלקת

הפטנטים תטפל בהדגמות הנוספות הניתנות להם.

ד. המצהיר אישר כי כקטות לפטנט מטעם המבקשת מסומנות ע"י האותיות "2 186" בצירוף מספר פנימי וכ* הסימון | 20527 2 16 המופיע במוצג מס' א/5 מתייחס לבקשה הגרמנית מס' 3033157,8ע.

ה. באשר להגשת בקשות מקבילות בארצות אחרות המצהיר אמר כי איש הפטנט, שהוא ממונה ואחראי על תיק פטנט מסוים, יהד עס ועדת הפטנטים. מחליטים באילו מדינות תוגשנה הבקשות המקבילות כנ"ל, על ההלטה כזו המצהיר, לדבר*ו, הינו רשאי להביע את דעותיו, העתק של פרוטוקול הועדה המחליטה | על הארצות שבהן יש להגיש בקשות מקבילות, נמסר למצהיר, במידה והמצה'יר אינו מסכיס להחלטה, כגון ההחלטה לא להגיש בקשה מקבילה בישראל, תוא רשא*, בהתאם להסכם בין לבין המבקשת, לפנות לאחראי על מחלקת הפטנטים, אך דבר כזה קורה רק לעיתים רחוקות.

ו. אשר למוצג מס' א/1 (שנערך כזכור בשפה גרמנית) המצהיר הסביר כי הפסמך ההוא מתייחס להגשת כקטות מקבילות בארצות הו ובו נרשמת רש*מת הארצות אטר

לגביהן הוחלט להגיש בקשות מקבילות לגב* בקשת הפטנט הגרמנית המזוהה ע": המספר הפנימי 21353 2 06. באותו מסמך נאמר, לדברי המצהיר, שבמידה והוא מסכים לתוכנו, עליו להזירו לועדת הפטנטים, כמו כן, על המצהיר להחזיר את המסמך אפילו בפקרה שהוא לא מסכים להחלטה המופיעה בו. המסמך הזה נחתם ע": המצהיר.

ז. המצהיר הוסיף שלמרות העובדה שעפ"י ההוזה הנ"ל שנערך בינו לבין המבקשת, הוא רשאי להגיש בקשות לפטנט על שמו בארצות חוף שלגב*הן הוחלט ע"י ועדת הפטנטים לא להגיש בקשות מקבילות. דבר כזה לא קרה אף פעם מאהר והגשה כזו הינה יקרה מד* לממציא בודד ומחווה מכשול שקשה להתגבר עליו,. כמו כן הוסף ע"* ממצהיר כ: המסמך (מוצג א/1) מטקף את הנוהל הרגיל והמקובל אצל המבקשת.

ח. המוצג 3/8 מיום 7 בינואר 1981 הוצג בפני המצהיר. לגבי מוצג זה נאמר על ידי המצהיר טאמספרים 8,6,2,1 ו-11 המתייחסים ל-.₪50" (הדגמות) לא נכתבו על ידו והם אף לא בכתב היד שלו. במס' 11, המופיע בין התרכובות המועדפות, נפלה טעות. המספר היה צריך להיות 10 ולא 11. הטעות היא ברורה מאחר וביום 7

בינואר 1981 התרכובת 11 לא היתה קיימת עדיין.

ס. אשר למוצג 5/%8 הסביר המצהיר כדלקמן:

1. פירוט האותיות "3 6]": ת1108510קקה ב50נע6ט10

2. פירוש הסימן "9.9": עמוד 9

3. במוצג הנ"ל (שנכתב ע"י המצה'ר עצמו) נרשמות תשע תרכובות שסומנו 1 עד 19 ובכלל.

%. הסיפן ‏ "9.5" שהוזכר לעיל נכתב מכיוון שהאיש שטיפל בפטנטים אצל המבקשת אמר למצה*ר שיש לכלול את ההדגמות הנ"ל כהמשך לטבלה בעמוד 9 לבקשת הפטנט,

5. לא היה מן ההכרח שהמצהיר התכוון לכלול את ההדגמות הנ"ל בבקשת הפטנט הגרמנית מס' 157.8 33 230, הדבר סרם הוכרע באותה שעה, יט כלמוד מהשימוט בסימון "9.5" כי היה צרי*ך להביא בחשבון טיש לצרף את ההדגמות לעמ' 9 לבקשת הפטנט,

6. לכל הנראה המצה:ר ראה את בקשות הפטנט שהוגשו בארצות הוצ כמקבילות לבקשה הגרמנית מס' 157.8 33 30ק.

*<. בעת הדיון לא היה ביד המצהיר מסמך שהצביע על כוונתו לגב מה שנמסר למחלקת הפטנטים בשעה שבה הוגשה בקשת הפטנט הגרמנית, או בשלב מוקדם או מאוחר יותר, זאת ועוד, לא היה מסמך כזה שהתייחס לתאריך שבו היה צריך להגיש בקשת הפטנט, וכיצד לחלק את הבקשה וכו'. עם זאת נטען ע"י המצהיר כי ה*ה לו טופס ממנו ייתן ללמוד מהם פרט המדינות לפיהם בקשות מקבילות הוגשו. (בעת הדיון לא זכר המצח'ר אם הוא מטר טופס כזה למחלקת הפטנטים של המבקשת, בכל מקרה, העתק של המסמך לא הוצג בפניו).

יא. לא ידוע למצהיר על קיום מסמך מיועד לגבי ישראל, על כל פנם, מסמך מיוחד כזה לא נמסר על ידו למחלקת הפטנטים של המבקשת.

ב. באשר לשאלה לגבי הגוף המחליט על המדיניות העיקרית טל המבקשת בעניין בקשות לפטנט המוגשות בארצות חו>, תביעות דין קדימה וכו', ענה המצהיר שדברים מסוג זה מוטלים על ה"ועדת הפטנטים".

לממציא עצמו עומדת הזכות להציע הצעות, המצהיר הוסיף (עפ"* תרגומו של בא

כוחו) כ: מתבח'ינה המעטית העניין תמיד היה כך טהוא קיבל את העצה שניתנה לו.

כי הרי אם הוא לא מקבל אותה אז' התוצאה היא שהוא יצטרך להגיש את בקשת הפטנט על השבון ואת זה הוא לא רוצה. לכן, הוא תמיד מקבל את עצתת הננתנת לו במחלקת הפטנטים אה על ידי הועדה, בדרך כלל המצב הוא שהמצהיר נותן המלצות מקובלות ובזה נגמר העניין. /

יג. לשאלה באשר לארצות שבחן התכפוון המצה*יר להשיג הגנה פטנטית הוא ענה "שעד כמה שיותר" ושהוא קיבל על כך *עו% ממחלקת הפטנטים של המבקשת, המונַח "עד כמה יותר" כולל גם ישראל.

יד. לשאלת מדוע המצהיר לא דאג לבקש הגנה פטנטית ע"י הגשת בקשה בישראל על בסיס הבקשה הגרמנית מס' 157,8 33 230 עם הדגמות הנוספות כפי שנעטה בכמה ארצות אחרות, הוא ענה שהוא סמך על מחלקת הפטנטים והעצה שהוא קיבל ממנה.

טו. לשאלה האם בקשת הפטנט בארצות הברית הוגשה בהסתמך על תביעת דין הקדימה שנבעה מהבקשה הגרמנית 157.8 33 230, המצהיר ענה שהוא לא יודע.

3. במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר אדריאן (להלן בסעיף 3 זה - המצהיר) הועלו טענות והדברים העיקריים הבאים:

א. משנת 1988 המצהיר ה'נו אחראי על קווינולינים ובטה-לאקטנים כשתרישום פטנטים ע"מ המבקשת.

ב. הפירוש של האותיות "124" או "2 76" הוא אתו 2761 ת6צנואת6טם.1" ("בקשת פטנט ת6פשאתסט0]"), המספר המופיע אחרי האותיות הינו המספר הפנימי של המבקשת המתייחס לבקשת הפטנט, האותיות אחריה: המספר מזהות את התיק המסוים הנוגע למדינה שבה בקשת הפטנט הוגשה, לדוגמה ‎ 20527-1"‏ 4 1/6" מתייחס לתיק בקשה הגרמנית מס' 8 33 230 לפיה הוגשה בקשת פטנט מקבילה ביטראל. כל תיק משנה הנוגע למדינה מסויימת נובע מה-"116ת סִסמהַ8א" אשר בו נמצאים בקשת הפטנט הגרמנית וכל המסמכים הקשורים בה.

ג. הנוהל המוטל על הממציא או חבר החוקרים מהשלב שלדעתם ניתן להגיש בקשה לפטנט עד שבקשת הפטנט תוגש בגרמניה, הוא כדלקמן:

1. בדרך כלל הממציא פונה למצהיר או מוסר לו טיוטה ראשונה של הפירוט.

2. לאחר מכן מתקיימת ישיבה בין הממציא לבין המצהיר שבה הם משוחחים על הפירוט, במהלך אותה שיחה או לאחר מכן, ניתנים דברי ההסבר (לפי הצורך) למצחיר וזאת ע"י מסמך בכתב.

3. מהשעה שיש בידי המצהיר כל המדע ודברי ההסבר שהוא זקוק להם, הוא מכין את בקשת הפטנט. בגמר הדפסת המסמכים הפירוט נמסר לממציא והוא מביע את הטכמתו או מכניס תיקונים למסמכים, המצהיר מטפל בתיקונים ומגיש את בקשת הפטנט בגרמניה.

8. אם כן נודע לממציא על דבר הגשת הבקשה, למצהיר לא ידוע באם, בהתאם לנוהל המבקשת, העתק של הבקשה (המתוקנת), כפי שהיא הוגשה בגרמניה, נמסר לממציא.

5. לא תמיד נודע לממציא על מספר בקשת הפטנט הגרמנית.

באשר לסעיף (3) לתצהיר אדריאן 1 -

המילה "צ81מ61עססס8" ("לכן" מתייחסת "לעובדה שקדעתנו הגענו לאפצאה", ההחלטה הסופית מטעם ועדת הפטנטים בנושא זה התנה בהודעה

מאי 1982.

כעבור 6-4 הודשים מתאריך הגשת הבקשה הגרמנית מס' 3033157,8ק2, פירוט הבקשה נשלח לחברי ועדת הפטנטים, בישיבה שנערכה על ידם הם התייטו על המדינות שבהן יש להגיש בקשות מקבילות.

חבר: הועדת היועצים כל החברים של קבוצת המחלקת הפטנטים, מנהל מחלקת המאקר הרוקאי, כימאי מהמעבדה הראשית בפטנטאתפט] ונו של ב"כ המתנגדת, מר

זבולון תומר, "עם כל הכבוד זה לא טעות של כתבנית".

2. דין הקדימה הגרמנית הנ"ל לא התבקש דווקא עבור ישראל; הוא התבקש בכל המדינות שבהן הוגשה בקשת פטנט על פי התיק הפנימי של המבקשת מס' 21353 3 16, ובארצות רבות פטנטים הזהים לזה שלגביו הוגשה הבקשה הישראלית מס' 662/3, אכן נקבלו ונחתמו ובכן יצא שכרו,

3. לא ידוע מה היו מניעיו של ד"ר סימון לבקש דין קדימה זה. עם זאת אין ספק שהוא התכוון לדין הקדימה, לפי הבקשה הגרמנית 1 להוכנה הבקשה הישראלית מס' 66243, מכל מקום לא הוכה אחרת.

4 יש כזכור, כי הבקשה הישראלית 66243 שהתבססה על הבקשה הגרמנית מס' 858.1 82 731 התבססה על התיק הפנימי של המבקשת מס' 3 ₪ 6₪, תיק זה מתאר גם חומר ביניים, שלמות הכנה ומוצרים אחרים, מזה נובע כי ד"ר סימון תבע ביטול את הבקשה הגרמנית מס' 85%,1 2 231 כמסמך דין בכורה לא בתוקף אלא ביודעין.

5. בסמכותו של ד"ר סימון היתה להד את הכל בתוך תיק והוא פעל בהתאם כלכך.

2

1. בתשובת המבקשת לסיכומי המתנגדת (סעיף 8 בעמוד 5) צויין כי המבקשת אינה הולכת על כך שלד"ר סימון היה שיקול דעת לתבוע דין קדימה עבור בקשות הפטנט של הגשה וזה הוא הורה. עם זאת מה שעומד כאן לדיון היא השאלה אם העובדות שהדריכו את ד"ר סימון בהפעלת שיקול דעתו היו נכונות.

לטוניה זו בשלמותה אחזור כהמשך.

1. בהתלבטותו של ד"ר סימון לתבוע את דין הקדימה בהתבסס לבקשה הגרמנית מס' 858.1 52 231 עבור תרכובות שהוגשו בארצות שונות (בישראל הבקשה המקורית מס' 66243) לפי התיק הפנימי של המבקשת מסַ' 21393 4 18 שכלל את לטווחת התרכובות הספציפיות, הוא "הציג" למבקשת את ההגנה הפטנטית עבור שלושת התרכובות האמורות.

2. ד"ר אדריאן, בעדותו בעל פה (עמ' 99 שטורות | 21-18 לברוטוקול), אמר שפטנט המבקשת בניו-זילנד לא תוקן כפי שהתבקש בישראל כי עורכי הפטנטים בניו-זילנד אמרו לו שאין סיכוי לבצע את התיקון, לפי טענת ב"כ המתנגדת ד"ר אדריאן לא הציג את התמונה במלואתה. בניו-זילנד התבקש הפטנט (שמספרו 202278) ביום 26 באוקטובר 1982 ולכן לא ניתן היה לתבוע שזו זכות דין קדימה על טמך הבקשה האמריקאית (מס' 292560) בתאריך 13 באוגוסט 1981 וזאת מאחר ותלפה למעלה משנה מתאריך הגשת הבקשה האמריקאית הנ"ל לתאריך הגשת הבקשה בניו-זילנד.

3. לדברי ב"כ המתנגדת, לו התכוון ד"ר סימון להגיש אתו-9(ב)), בעל האמצאה, בעל הפטנט ובעל הרשויון היהודי (סעיף 106). וכל פי שהיה צד להליכים (סעיף 170), בכל המקרים הללו המחוקק מזהה ומזכיר במפורש את הגורם המיוחד צריך לקבל הודעה או מסירה. מובן מאליו אפוא שלא מוטל על הרשם לפרסם דבר לגבי אותם המקרים וזאת מהסיבה הפשוטה שאין צורך לעשות כן. לפיכך, השימוש על ידי המחוקק במילים ובמונחים השונים הנ"ל אינו יכול להוות כראיה מכרעת בדבר הענין שבפני, יש לזכור גם שהמונחים הנ"ל מצביעים על מטרות ממוחדות המוציאות במפורש את החובה לפרסם דבר, אשר לשימוש במוגנה "יתן הודעה" שטבסעיף 170 לחוק הפטנטים, אדון בעניין זה בהמשך.

כעקרון, מקובלת על טענת ב"כ המבקשת שכאת המחוקק מתכוון שיש לפרסם דבר זה או אחר החוא קובע זאת במפורש. דוגמאות במסגרת זו מפורטות לעיל, כמו כן מקובל עלי העיקרון הכללי שהשימוש התחיקתי במילים כמו "הודעה" או "מסירה", מצביע על מטרות שונות ומוחדות להבדל בין אלו לבין פעולות ומצבים שונים הנדרשים פרסום ברבים. אני סבור שככלל, בל מטמעות טונה בחוק הפטנטים הנוגעת לסוגיה זו קובעת טיפול מתאים באמצעות הודעה, מסר, פרסום או דבר אחר, מזה נובע שבדרך כלל כל מקרה כל זקוק המהוקק למונח מהסוג "יודיע", "יימסר" ו- "תימסר" הכוונה היא להודעה ישירה שאיננה פרסום.

במבט ראשון ובהתבוננות באמור לעיל נראית לי טענת ב"כ המבקשת שבשימוש במיליס "הרשם יתן הודעה על בקשה לפ: סעיף זה" (הדגשות שלי: מ,א,) אשר בסעיף 170(ב) לחוק הפטנטים, המחוקק התכוון למה שאמנם נאמר במפורש, דהיינו הודעה אך לא פרסום בכל. נתון להבין אפוא את המסקנה מטעם ב"כ המבקשת שבענין הנוכר המהוקק לא התכוון להתודעה לכולי עלמא ושמדובר בעצם ב-"התקשורת" מסוג אחר.

"התקשורת" הנ"ל, כך נטען, מהווה הודעה ישירה מאת הרשם לאדם מעוניין רשום במסמכי הרשם וברשומותיו כבעל עניין. לדברי ב"כ המבקשת הדבר נכון הוא לגבי הסעיפים 17(א), 30, 50, 9(א), 9(ב) ו-106 לחוק הפטנטים (להבדיל את הסעיפים 16(א) 26, 58, 60, 66 ו-12(ב)) ואם כן הדבר צריך להיות נכון גם לגבי סעיף 170(ב) הקובע טיש על הרשם לתת הודעה "לכל אדם העלול לכהיפגע על ידי חתיקון המבוקש". עם זאת עלי לציין שוב כי האנט'ם המעוניינים הנמצאים בגדר מעני ה-"תקשורת" בנוגע לאמצאה מוגדרים במפורש בחוק הפטנטים,

ב"כ המבקשת עצמו שואל את השאלה: מניין לו לרשם דיעה על דבר קיומו של אדם מעוניין? התשובה הגינת על ידו היא שמדובר באדם הרשום במסמכי הרשם וברשומותיו כבעל עניין, לשם הבהרת העניין ניתנו דוגמאות מספר (שכבר הוזכרו לעיל) המצביעות על משמעות ההגדרה כפי שהיא חוגדרת על ידי ב"כ המבקשת. אם כי נכון הוא שהדברים שפורטו על ידי ב"כ המבקשת נופלים בתחום הסעיף 170(ב)

לחוק הפטנטים ("אדם העלול להיפגע על ידי התיקון") וגם נכון הוא שאדם רשום במסמכי הרשם וברשומותיו אף הוא נמצא באותו תחום, אין לשכוח שיש להגביל את הפעלת הסעיף 170(ב) למקרים הנ"ל, כפי שמוסבר בהמשך, יש עניינים אשר לגביהם הרשם יודע מיהו האדם המעוניין ויש מקרים אשר לגביהם מידע כזה אינו ידוע לרשם. יש לציין מיד כי בחוסר מידע כנל אין כוח משפטו הניתן לרשם על פי סעיף 170(ב) יש לו הסמכות לקבוע על אי-קיום אדם פעונין. לפיכך, איני יכול לקבל את הטענה טיש להגביל את המילחה "הודעה" אשר בטעיף 170(ב) להודעה ישירה "לאדם מעוניין" שניתן לזהות, בהתאם להגדרת ב"כ המבקשת המוזכרת לעיל.

ב"כ המבקשת ציין כמה דוגמאות של אדם העלול לחיפגע. אין כל ספק על נכונות הדוגמאות הניתנות, עם זאת איני יכול לראות את הדוגמאות האמורות וההגדרה הנובעת מהן כפי שהיא הוגדרה על ידי ב"כ המבקשת כהגבלה מכרעת באשר להפעלת סעיף 170(ב) לחוק הפטנטים.

בנוסף על להדגיש כי למרות העובדה ש"אדם העלול להיפגע" בוודאי מהווה אדם מעוניין, לא ניתן להסיק פזה את המסקנה שכל אדם "מעוניין" הוא אדם שגם עלול להיפגע מפעולה מסויימת, שנ המונחים אינם נרדפיים ואין בהם משמעות זהה, במקרה שבפנינו אנחנו עוסקים אך ורק באדם העלול להיפגע מחהתיקון.

אני סבור כי כלל בנוגע לסעיף 170(ב) לחוק יש להבדיל בין מקרים שונים, דהיינו:

א. עניין שיגרתי אשר ממנו אין אף אחד העלול להיפגע. ברור שבמקרה כזה החוק אינו מסיל על הרשם לתת הודעה מיידית.

ב. ענין טיגרתי אשר לגביו יש מדע בדי הרשם על אדם מסויים העלול להיפגע. כאן מוטל על הרשם לתת הודעה

לאדם ההוא.

ג. עניין שיגרתי או מהותי שלגביו: אין בידי הרשם כל מדע אם מעשייתו עלול אדם להיפגע ואם כן מי האיש או האנשים העקולים להיפגע. לדעתי, החוסר מידע שבמקרים כנל אינו פוסר את הרשם מהובתו "לתת הודעה". אולם הדין הוא הנכון. אני בדעה שההיגיון אשר כסעיף 170(ב) מכתיב לרשם חובה משפטית לתת הודעה בכל דרך תפתוהה בפניו כדי להבטיח שכל אדם העלול להפגע קבל, כאן יש גם לציין כי סעיף 170(א) לחוק אינו מדבר באדם שייפגע אלא באדם העלול להיפגע.

במבט ראשון נראה של: שהתיקון המבוקש בענין זה מהווה תיקון שגרתי, אולם השקפה זו היא רחוקה מאוד מהמציאות. באמצעות התיקון המבוקש, אם הוא יינתן, תוכל המבקשת לתבוע זכות דין קדימה שונה במהותה מאשר זכות דין הקדימת שנתבעת בבקשה הישראלית מס' 66243 כפי שהיא הוגשה ראשונית. נכון תוא שהתיקון כשלעצמו הינו פשוט, אולם ההשלכות המשפטיות הנובעות ממנו הן מהותיות.

מהאמור לעיל נובע כי טוג האנשים העלולים להפגע מהתיקון המבוקש בענין זה רחב בהרבה מאשר הסוג המתבסס בדוגמאות שניתנו על ידי ב"כ המבקשת ושהוזכרו קודם. אני סבור אפוא כי: אין להגביל את ה"אדם העלול לחיפגע", המוזכר בסעיף 170(ב) לחוק הפטנטים, לבעל עניין רשום כפי שנטען על ידי ב"כ המבקשת, לפיכך, אין מקוסם לומר שזכות עמידה כלפי ההליכים לפי סעיף 170 מוגבלת אך ורק לאדם הרשום כבעל עניין.

נאמר על ידי קודם שכעקרון מקובלת על טענת ב"כ המבקשת המצביעה על כך שכאשר המחוקק מתכוון שיש לפרסם דבר מטו'ים הוא קובע זאת במפורש, כעקרון זה עדיין משקף את עמדת'. עם זאת, ישנם מקרים לגביהם ניתנת לרשם סמכות טבעית ללכת מעבר הוראה תחיקתי המוגבלת וזאת כדי למלא את התפק'ד הציבור: מוטל עלו ובזה להפעיל את עקרונות הצדק והיושר. העניין אשר בפני מהווה דוגמה של מקרה כזה.

ברור לחלוטין שבעניין זה אין מידע הנמצא בידי הרשם ה'כול למד אותו מי הם האנשים העלולים להיפגע מהתיקון המהותי המבוקש, לדעתי, אסור לרשם לומר שמאהחר ואין ריפום במסמכי הלשכה מצביע על אדם העלול להפגע ומאחר וסעיף 170(ב) מטיל על הרשם "לתת הודעה" אך לא לפרסם, שניתן להתעלם מכל אנשי

הציבור הרהב שכן עלולים להיפגע מהתיקון, ההיבך הוא הנכון, ואין לי טמ של ספק מצב כזה אמנם מהייב את הרשם לפרסם הודעה מתאימה ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים".

5 בהתחשב בכל האמור לעיל עלי להחליט;

1. שהפרסום ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים" נעשה כדין.

2. שלמתנגדת ישנה עמידה במסגרת "אדם העלול לחיפגע" לגב: ההליכים חנוכתיים לפי סעיף 170 להוק הבטנטים.

3. ההתנגדות מטעם המתנגדת לגבי ההליכים הנ"ל הוגשה כדין.

לחילופין, נטען על ידי ב"כ המבקשת שהמתנגדת לא הוכיחה שקיימת סיבה כלשהי לפיה יש לשלול את התיקון המבוקט עפ" הסעיף 170 לחוק הפטנטים, להלן הטענות העקריות מטעם ב"כ המבקשת המפורטות בסיכומים:

א. 1. במהלך ההחקירה הנגדית של העדים שהתקיימה בפני ביום 16 ביולי 1989 עבר ב"כ המתנגדת "באופן טיטתי" את מסגרת הדיון והברג מנוטא* ההקירה כפי שהם הוגדרו בההלטתי הטרומית מיום 22 באוגוסט 8 בעניין זה וגם מכתבי טענות המתנגדת. בתשובה לסיכומי המבקשת שהוגטו על ידי המתנגדת (להלן - תשובת המתנגדת), נאמר שההלטתי הטרומית הנ"ל קבעה שהמתנגדת רשאית להקור את ד"ר אדריאן על תצהיריו (להבדיל מהאיסור לחקר על עדותו שניתנה "במעמד צד אחד"). מעבר לכך, כך נטען, לא נקבע מאום באשר להקירות. נטען גם על יד ב"כ המבקשת שבמהלך הדיון הטרומי הנ"ל ב"כ המתנגדת חרג מנוטאי החקירה שתוגדרו בהחלטתי המוזכרת לעיל.

2. מקובלות על: טענות ב"כ המתנגדת באשר להיקף החקירה הנגדית של ד"ר אדריאן כפי שתוא תוגדר בהחלטתי הטרומית הנ"ל. עם זאת, יש לציין כי במהלך התקירה הנגדית של שני העדים שהופיעו בפני (ד"ר אדריאן וד"ר גבוהה) נשאלו לעיתים שאלות מספר על יד ב"כ המתנגדת שאכן טסו מהכללים המקובלים, שאלותהדגשה שלי: מ.א.). זאת אומרת, מגיע למבקש פטנט על אמצאה שלו בתנאי שהיא ראויה, דהיינו כשירות

פטנט. השקפה זו היא נכונה ומקובלת בכל מדינות וקשה לאפוא להבין על מה ב"כ המתנגדת קובל בסוגית זו.

ב"כ המתנגדת טוען שפסקי הדין אותם מצטט ב"כ המבקשת אינם רלבנטים כלל לענין שבפנינו, מדובר בפסקי הדין הבאים שהוזכרו על ידי ב"כ המבקשת:

1. 10265165 ,ץ 8₪16ת078 ה108עפםא ואביק בע"ם (סעיף 6 לסיכום: המבקשת, עמוד 7 ו-8). באמירתו של כב' השופט חיים כהן נאמר כדלהלן:

"אם האמצאחה שטעשה המבקשת ה*א אמצאה של ממש הראויה להגנת החוק כי אז סוללים לפניו את הדרך כד: שיוכל לזכות בהגנה זו באופן מלא ויעיל ביותר ואין נזקקים להתנגדות המתנגדים השמים כל מנוי מכשוליס בדרכוּ כד שהם יוכלו ליהנות מהמצטית וכאילו מן

ההפקר,.." (ההדגשה שלי: מ.א.).

2. פסק הדין בענין פלנטקס (לטענת ב"כ המבקשת, הודגשת המדינ*ות המשפטית הרצויה, שם נאמר על ד' כב' השופט ויתקון כ"הנטית, היום, היא לטובת הממציא ולמען הגדל מדע ותאדר בכד: שיהה ההוקר והמשקיע במחקר....

לדעת ב"כ המבקשת (ראה סעיף 7 בעמוד 8 לפיכוםיו) "הנהת תיסוד של הטונט כתן...היא כמובן קיוםכות שבדין,..אך משהנות יסוד זו קיימת חלים גם כללי הצדק והיושר,,.," לטענת ב"כ המבקשת המושג "צדק ויושר" נובע הן מפסקי הדין הנ"ל שהוזכרו על ידו והן מהודעתי מיום 15 בפברואר 1988 שבה נאמר (בין השאר) "כי מן הצדק...(1) לאשר את בקטת המבקשת לתקן את בקטת פטנטים,...בהתאם לסעיף 170(א) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1907...".

א. נטען על ידי ב"כ המבקשת (ראה סעיף 11 לסיכומי המבקשת בעמוד 9) "ניתן ללמוד מהפיסקה ה*שראלית שבעניני פטנטים יש להב:א בחשבון לא רק את הד*ן, אלא גם כללי הצדק והיושר,,," את המושג הזה, לפי טענת ב"כ המבקשת, *ש לאמף לענין הנמצא בפנינו. לדבריו (סעיף 18 בעמוד 11 לסיכומי המבקשת): "בפנינו כאן אמצאה אמיתית והחשובת שנעשתה על *די המבקשת ואשר מן הדין, מן הצדק ומן היוטר לטלול את הדרך על מנת לזכותה בהגנה הראו*ה".

ב. אם כי כל אמירות השופטים המלומדים המוזכרות לעיל מקובלות עלי כמובן אנ צריך, בכל זאת, להסכים עם ב"כ המתנגדת שתאמירות הללו וכן פסקי הדין מהם הן גובעות אינם נוגעם לעניין הנמצא בדיון. בפני ישנן שתי שאלות עיקריות:

1. האם כעיקר ובאופן משפטי טעיף 170(א) לחוק הפטנטים משמשט כאמצעי חוקי המאפשר תיקון טעויות בסוג הנמצא בדיון? על שאלה זו עניתי כבר באופן תיוב!.

2. האם הטעות שנפלה בעניין המיוחד שבפנננו נחשבת כטעות הניתנת לתקן עָפ"י הוראות הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים? על השאלה זו עלי להכריע בהחלטת: כי אינגני סבור שלש בבסקי הדין שהוזכרו על ידי ב"כ המבקשת לכוון אותי למסקנה הנכונה בעניין זה או שיש במושג "צדק ויושר" כה בכה להחליף את הדין הנובע מהוראות הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים.

ג. אשר ליתר הטיעוניס העיקרים שהועלו על ידי ב"כ המתנגדת בתשובותיו לסיכומי המבקשת אתייחס אליהם בהמשך.

תשובת המבקשת לסיכומי המתנגדת להלן הטענות העיקריות שנטענו על ידי ב"כ המבקשת:

1. א. אין מדובר כאן בהארכת מועד לתביעת דין קדימה נוסף, אלא בהמרת מקור שגוי לדין קדימה שנתבע במועד וזאת על מנת לתקן מסמכים שישקפו את העובדות במסגרת סעיף 170(א) לחוק הפטנטים.

ב. כפי שנאפר קודם הטענה הזו מקובלת על:

2. א. נטען שהמצב העובדתי הנכון הוא תיקשת הפטנט הראשונה באר אמנה שבח תוארו התרכובות שחן מושא הבקשה דנן, היא הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981. עובדה (כיונה זו לא הטתקפה במסמכים וברשומות שהיו בפנ' לפנ* בקשת התיקון, שכן התביעה לדין

קדימה על סמך הבקשה הגרמנית מס' 85.1 82 531 מיום 29 באוקטובר שנעשתה בעיתו: הנכון, היתה שגויה.

ב. כן נטען שרק לאחר שהבקשה דנן נבתנה והבוחנת קבעה מה שהיא קבעה, רק אז עמדה המבקשת על טעותה, לאחר בדיקת כל העובדות הרלוונטיות והתייעצות בין נציגי המבקשת לבין ב"כ שלה, היא עתרה לתקון על פי סעיף 170(א) לחוק הפטנטים.

ג. העובדות המוזכרות לעיל מקובלות עלי כעובדות נכונות.

א. נטען כי "אין כל ספק שלו המבקשת היתה מודעת למצב העובדתי הנכון מלכתחילה הר* שכל חטעות לא היתה מתרחשת וגם לא היה צורך בתיקון על פי הסעיף 170". רק במובן שה יט כאן מצב שטניתן להגזירו "חכמה לאחר מעשה" כפי שנטען על ידי ב"כ המתנגדת.

ב. לטענה זו אחזור בהמשך בהתייחסותי לסוגי הטעויות אשר במסגרת סעיף 170(א) לחוק הפטנטים.

א. נטען כי כל החקירה והדרישה באטר לכוונות'ו של ד"ר גרוהה וכל הטיעונים מטעם ב"כ המתנגדת בהסתמך על כך אינם רלבנטיים שכן בקשת הפטנט דנן לא הוגשה על ידי ז"ר גרוהה. הטעות טקרתה היתה טעותה של המבקשת וניתנת לתקנה בגדר הליכים עפ" הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים, אין זה עניינו של ד"ר גרוהה שהוא בסך הכל עד מטעמה של המבקשת.

ב. בעיקר טענה זו מקובלת עלי. עם זאת יש להדגיש כי למבקשת כגוף משפטי מאוגד אין שכל עצמא* נפרד, מאחור ה"מפסך" המשפטי עומדים בני אדם וד"ר גרוהה הוא אחד מהם.

א. נטען כי מהראיות שהוגשו עולת כ* כאשר הד"ר טימון הורה לתבוע עבור הבקשה חישראלית מס' 66203 דין קדימה מהבקשה הגרמנית מס' 1822 31 הוא לא היה מודע לכך שהבקשה הגרמנית השנייה תנ"ל לא חיתת הבקשה הראשונה טהוגשה בארא אמנה שבת תוארו התרכובות נטוא הבקשה הישראלית הנ"ל, וכ" הבקשה הראשטונה הזו הזתה הבקשה האמריקאית מס' 292560 מיום 13 באוגוסט 1981, לדברי ב"כ המבקשת, הדברים הג"ל עולים מהתצהירים של ד"ר גרוהה וד"ר אדר*אן וגירסתם לא התערערה במהלך החקירה של העדים הנ"ל.

ב. אם כי עלי לשאול את השאלה כיצד ומדוע כקד"ר סימון לא היה מידע, טענה זו טקוכלת עלי בעיקר.

א. לטענת ב"כ המבקשת אזן בפנ* הליכי התנגדות כלל.

ב, אני יכול להסכים לטענה זו אנגי סבור כי מטרת הפרטום בהתאם לסעיף 170(ב) לחוק הפטנטים (אשר לגביו נאמר כבר על יד בהחלטה זו שהוא נעשה כד:ן) ה*א לאפטר ל"אדם העלול להיפגע על ידי התיקון" להגיש את התנגדותו לתיקון. אני בדעה שהמתנגדת נחשבת כגוף משפטי "העלול להיפגע מהתיקון" במסגרת טעיף 170(ב) הנ"ל ונחשבת אפוא כמתנגדת כדין בהליכים אלת שאף הם הוגשו כד:ן. לפיכך, עליי לדהחות את טענת ב"כ המבקשת האומרת שאין בפני הל*כי התנגדות כלל.

א, ד"ר אדריאן, בהלך הקירתו הנגדית, נשאל כדלהלן (ראה עמוד 10 לפרוטוקול הדיון):

ד"ר אדר'אן השיב: "צ10216תק 81ת8441610 ת8 46'8 אמיתל 1".

ב. סיכומי ב"כ המבקשת (ראה סעיף 85.3 בעמוד 2%) מצביעים על התנגדותו לשאלות שנשאלו ד"ר אדריאן בנוגע להוספת תביעת דין קדימה לבקשה הישראלית מס' 66203, סעיף ב"כ המבקשת ה*א כי השאלות הנ"ל אינן גובעות מכתב הטענות של המתנגדת,

ג. באותו סעיף בסיכומי המבקשת נטען כי ד"ר אדריאן נשאל מדידת שאלות (ראה עמוד 95 לפרוטוקול) שהובילו אותו להודות בכך שבעוד אשר בבקשה הישראלית עצמה הומר דין קדימה זה בזה, הר* לגבי בקשות החלוקה נותר בעינו דין הקדימה המקורי, נסען ע"ב"כ המבקשת כ' גם עובדות אלו, הנכונות כשלעצמן, אינן נובעות מכתב הטענות והורגות מתהוס החקירה שפסק על יד*.

ד. נכון שהשאלות הנ"ל לא הועלו בכתב הטענות שחוגש ע"* המתנגדת. עם זאת, עלי לומר כי לאור העובדה שהתשובה הנ"ל מסעם ד"ר אדריאן

משקפת את הנתונים והעובדות הנמצאים בת*ק הלשכה ובתתהטב באמ*רת

שהובאה בסעיף (7)6 להחלטתי מיום 30 באפריל 1987:

ה, עם זאת עלצי לומר כי באשר לפרטה הנמצאת בפנ* א'ני רואה כל חשיבות או הבדל מכריע בין הופפה לבין המרה של תביעת דין קדימה, סעיף 10(א)(2) לחוק הפטנטים קובע כי הגשת הדרישה לדין קדימה תהיה לא מאוחרת "מהודשיים לאתר הגשת הבקשה (לפטנט) בישראל", הסעיף הזה כלל לא מדבר בהוספה או המרה, לפיכך, השאלה ששר בפני היא אינה האם תביעת דין הקדימה על פמך הבקשה האמריקאית מס' 292560 הוכנסה לבקשה הישראלית מס' 6622 על ידי הוספה או המרה. השאלה העיקרית היא האם תביעת דין קדימה הוכנסה כתיקון טעות עפ"י סעיף 170(א) לחוק הפטנטים כפ: שטעות מסוג זה מוגדרת בהחלטתי הנ"ל.

עלי להתייחס עתה למהות התיקון המבוקש עפ"' סעיף 170(א) להוק הפטנטים ולשאלה תחאסם התיקון המבוקש עומד בפאדריאן

אַת1ע6181 5פת11088+0קק8 סתססהק 05 סא6 1168+? בעפא סעסוך" % ₪6 ,48018178 8ת6 שתצגם - 1 4םה ש10ַת10עק 0022 +00 סתפחטב 200286 תסהז1מהאם 520 תסתט פא פת1סק 6תה>עסקתמ1 43 פת תה 20[90586 פת תסם> התם ה0+1108%קקה8 86ת8800 6תס אַת61סקשסס ,8810 שת את1תם 1 ,את1קקה1[עסטס 18 6ע6ם6 ,.א.0

,., .10102660 ₪88 1 88 ע8] 88 תסם6 84ת8 ע₪8%56-66%[פט8

ד"ר אדריאן

| 60051064 ת6פסם 6טבת ת1108510קק8 מתססבק הססס פהבת> חסת> ךז" 04 .שסתא 1 בח 80'8גם ,1808 +01 8ס6א₪ ב 68%'8 אמט ת1 2282000 ₪83 סמססהק פתס...סע6א עפת% תסתם 4חם

,"א%ם1ת> 1 ,1987

ואכן, מעמוד ‏ 1 של הפטנט האמריקאי מס' :867080 נובע כי הבקשה האמריקאית | מס' | 292560 | (שהתבססה | על הבקשה הגרמנית מס' 8 33 30ע2) והבקשה האמריקאית מס' 8436112 (שהסתמכה על הבקשה הגרמנית מס' 894.1 82 31ק) בוטלו ובמקומן הוגשה בתאריך 29 במאי % בקשת המשך בהלכה (82%ק7-ת1-ת0ס1זמטת1:ת00) לשתיהן, דה':נו בקשת הפטנט האמריקאית מס' 614923 עליה מסתמך הפטנט חנ"ל. ברור כי אנשי מחלקת הפטנטים של המבקשת ידעו על קיום החפיפה בין הבקשה האמריקאית מס' 292560 לבין בקשת הפטנט האמריקאית שהסתמכה על הבקשה הגרמנית מס' 854.1 12 ₪31 וזאת זמן רב לפני מסירת השגת הבוחנת לב"כ המבקשת לגבי הבקשה הישראלית מס' 66243. למרות זאת, לא חיכה פנייה מטעם המבקשת למשרד הפטנטים הישראלי לפני קבלת ההשגה הנ"ל באשר להמצאת פתרון כלשהו לגב הבקשה חישובית מִסַ' 3. לאור הידיעה על החפיפה הנ"ל היה צפוי שפנייה כזו צריכה להיעשות על ידי המבקשת זמן רב לפני קבלת ההשגה מאת הבוחנת

הישראלית.

סוגי טעויות במסגרת סעיף 170(א) לחוק הפטנטים

א.

ג.

לצורך החלטת* זו וכן כל ההחלטה שתינתן בהתאם לסעיף 170(א) לחוק הפטנטים יתחייב? סוגי הטעויות העלולות להתעורר.

ברור מעל כל צל של ספק שפסעיף 170(א) מסמיך את הרשם לתקן (בכל היתר) כל מסמך הוגש ללשכה אם לדעתו המסמך אינו משקף את העובדות ואם לא נקבע דרך אחרת בחוק הפטנטים לעשיית התיקון חדרוש, על פני הדברים אפוא הרשם רשא* כמובן לתקן כל טעות עובדתית שיגרתית שנפלה במסמך כלשהו שהוגש ללשכה.

באשר לבקשות לפטנט אני מפרט דוגמאות מספר של טעויות בסוג זה:

1. טעות כתב בטופס הבקשה לגב שמו ו/או כתובתו של המבקש.

2. שגיאה בטופס הבקשה בכתיבת שם המצאה.

3 פרט לא נכון בסופס הבקשה בנתונים לניסוח תביעת דין הקדימה כגון מספר הבקשה, תאריך או מדיזנת האיגוד.

8. מלבד של פני הדברים מחוות טעויות בפירוט המצאה, בתבניות

ובפרטוטים.

הדברים*ם חנ"ל הינם שיגרתיים וברורים לחלוטין ולכן אין צורך להרחיב את הנושא לגביהם.

אני סבור שלגבי בקשות לפטנט סעיף 170(א) בא גם לתקן את הרשם לתקן טעויות מהותיות יותר מאשר אלו שפורטו לעיל, למען הפשטות אקרא לשגיאות הנופלות במסגרת זו "טעויות בסוג ב'". להלן כמה דוגמאות:

1. שם המבקש שגוי לגמר'.

2. שם המצאה לא נכון.

3. שרטוט לא נכון.

תביעת דין קדימה שגו*ה.

לשם החלטתי זו על* להרהר את הנושא כפי שהוא מייחס לפריט מס' הנ"ל,

דהיינו תביעת דין קדימה. במסגרת זו קיים:

סוגי סוגים: טעות עובדתית ושגיאה בתיקול,

.1

טעות עובדתית הנופלות בתום לב - להלן כמה דוגמאות מחסוג הזת:

א,

ב.

ה.

כאשר מבקש פטנט החליט סופית לתבוע זּכות דין קדימה מסויימת ועקב טעות משרדית שכח לעשות כן.

כאתר מבקשת פסנט שכח להודיע לפרקליטיו על החלטתו הסופית לתבוע זכות דין קדימה מסויימת.

במקרה שהמבקש מעביר לפרקליטיו מידע תאינם נכונים.

טעויות שפורטו בסעיפים משניים א'-ג' שנעשו בין פרקליט אחד לבין פרקליט אחר.

פרקליט המקבל הוראות מפורשות וברורות ממבקש פטנט אג מפרקלי0 אחר, ובשגגה או בהיסח הדעת משמיט את תביעת דין הקדימה מבקשת הפטנט שהוגשה.

בכל המקרים הנ"ל אני סבור שעקרונית ניתן לתקן את הבקשה שהוגשה עפ"י סעיף 170(א) לחוק הפטנטים על מנת להביא לביסוס את כוונתו האמיתית של המבקש וזאת למרות הוראות סעיף 10(א)(2) לחוק הפטנטים, לפיכך,. ובמסגרת הנ"ל לא מקובלות עליי טענות ב"כ המתנגדת לפיהן התבקשת! לקבוע שלא ניתן להחיל את הסעיף 170(א) לצורך החלפה או הוספה של תביעת דין קדימה, בכפוף לתנאים ולמיגבלות שפורטו בההלטתי מיום 30 באפריל 1987 אני קובע ומאשר מדתי שסעיף 170(א) לחוק הפטנטים אכן מהווה אמצעי חוקי בידי המבקש המאפשר לו להחליף תביעת דין קדימה את בתביעת דין קדימה אחרת או להוסיף לבקשתו לפטנט תביעת דין קדימה נוספת.

סוגי טעויות במסגרת סעיף 170(א) לחוק הפטנטים

א. לדעתי, הוראות הסעיף 170(א) לחוק הפטנטים אינן באות כדי להסמיך את הרשם להרשות תיקון למבקשת פטנט על ידי: החלפת או הוספת דין קדימה כאשר טעות המבקש נפלה עקב תיקול מוטעה מטעמו אפילו אם טעות כזו נפלה או שיקול כזה הופעל בתום לב.

ב. ברור שאם הרשם יתיר מאשר תיקון כנ"ל הוא היה פותח את השערים לכל מבקש ומבקש לבוא, בכל עת, אפילו זמן רב לאחר הגשת בקשתו לפטנט ולמבקשת מהרשם שירשה לו החלפת או הוספת דין קדימה על הסיסוי ששיקוליו המקוריים לא היו נכונים. יפוף נוהל כזה יהנו בוודאי בניגוד להוראות סעיף 10(א)(ב) לחוק הפטנטים ואף לן אינו

מהווה טעות עובדתית ברוח ובמסגרת הסעיף 170(א).

מכאן למקרה המיוחד הנמצא בפני*:

א,

ב.

מהראיות ומהעדויות שהובאו בפני ברור מעל כל צל של ספק נפלה טעות חמורה | במחלקה הפטנטים של המבקשת בכלל ואצל הממונה שלה בפרט. כל פרטי הטעות הזאת כבר הוזכרו בהחלטת* זו ולכן אין צורך לחזור עליהם, השאלה היא האם הטעות הייתה בעובדה או בשיקול, כפי:

שֶשנִי המונחים הללו הוגדרו על ידי*.

נטען בפני שטעויות בישראל נפלה כתוצאה מבלבול בניגוד לכוונת המבקשת ובניגוד לאינטרסים שלה, בככל חכבוד, לא זאת ההתרשמות שלי. תראיות שעיניתי בהן והעדויות בעל-פה ששמעתי מצביעות בבירור מוחלט על כך שהבקשה הישראלית מס' 662%3 שואבת תחליכים האלת הוגשה כפי שתיאר הוגשה על ידי המבקשת ביודעין ובכוונה מלאה. לא הוצגה בפני ראיה כלתי היכולה לשכנע אותי שבעצם ובהתאם להחלטת עצם בכ'ר*ם של המבקשת הוחלט להגיש בקשה לפטנט בישראל בצורה אחרת מאשר שאכן הוגשה מלכתחילה. ההיפך הוא הנכון, במהלך חקירתו של ד"ר אדריאן נאמר על ידו במפורש שבטרם הגשת הבקשה הישראלית מס' 662%3 לא הוחלט אי פעם לתבוע דין קדימה על בסיס הבקשה הצ'יליאנית מס' 648/81 או על סְמךְ הבקשה האמריקאית מס' 292560.

אני מקבל את טענת ב"כ המתנגדת שלא הוחלט על ידי ועדת הפטנטים של המבקשת להתנהג כלפי ישראל בדרך שונה מאשר ארצות אחרות שבהן

הוגשוּ בקשות מקבילות לבקשה הגרמנית מס' 854.1 231. במובן זה ההחלטה שהתקבלה לגבי ישראל חיכה לתבוע בישראל בקשתה מקבילה לבקשה הגרמנית מס' 854.1 231.

ד. אני מקבל כמובן את הטענה של ד"ר סימון, הממונה דאם, הייתה הסמכות לתבוע את דין הקדימה כפי שנעשה. כן מקובל על שהפעלת סמכותו בענין היתה מוטעת. ולעם הטעות לא הייתה בכוונתו של הממונה אלא בשיקוליו, זאת ועוד, העובדה (כפי שנאמר על ידי ד"ר אדריאן במהלך עדותו נתונה בפני) שהוא היה נוהג אחרת מאשר ד"ר סימון מצביעה על טעות בתיקול שנפלה בענין זה. ברור שד"ר סימון העדיף את הדרך לפי שהו. העדפה זו אף היא מצביעה על תיקול ולא על טעות בעובדה.,

ח,. עלי גם לקבל את טענת ב"כ המתנגדת ששינוי דעת אינו מהווה טעות וזאת