סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשה לפטנט מס' 85330

המבקשים: פד.00 ג1תצפטפאד גאד, זט

באמצעות ה"ה ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ

אס 0-010אסת

על ידי ד"ר מיכאל כהן, עו"פ ועו"ד טל בנד

1. הרקע העובדתית והטענות שהועלו בפני והערותי עליהן

(1). ביום 5 בפברואר 1988 הוגשה בקשה לפטנט מס' 85330 (להלן - הבקשה)

על ידי שתהטם0 80ם0-שתסת 8תה 166 ,.00 181ע6055ת1 8א11%פא (להלן - המבקשים).

(2) נושא הבקשה הוא "התק שסתום בטחון אוטומטי לקווי צנרת גז".

.)1( 2

.)2(

.)1( 3

.)2(

הודעה לפי סעיף 18(א)(2) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן - החוק) ולפי תקנה 36 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדר דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן התקנות) נשלחה לב"כ המבקשים ביום 3 בספטמבר 1990.

התשובה להודעה הנ"ל הוגשה על ידי ב"כ המבקשים ביום

9 באפריל 1991 וזאת לאחר מתן ארכה בת ארבעה חודשים,

תיק הבקשה הועבר לבהינה בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק הפטנטים ולפי תקנה 34 לתקנות.

ביום 15 ביולי 1991 שלחה הבוחנת הודעה לב"כ המבקשים

ביום 23 ביולי 1991 השיבו על ההודעה הנ"ל כדלהלן:

לפ סעיף 20 לחוק ולפי תקנה 81 לתקנות, בה נאמר כדלקמן :

א. התביעה מס' ‏ 1 המגדירה את האמצאה, כתובה בצורה פונקציונלית (תפקודית).

ב. אין התקדמות המצאתית לאור המתואר בפטנטים הישראליים, מס' 3 ו-38666, הפטנטים הגרמניים מס' 2023097 ,2052360 ,2%39%95 ו-2812088 והפטנט האמר קא: 6..

(1). השגת הבוחנת כלפי התביעה מס' 1 מן העילה שהיא פונקציונלית אינה

מקובלת, שכן להשקפת המבקשים אין כל פסול בתביעות פונקציונליות לאור הדברים המפורשים שנאמרו בפסק הדין של בית המשפט העליון (ע.א. מס' - 385/87 945עסע41 פּסתקָט ‏ נ. 1. מדינת ישראל. 2. צתהסת סס 108צת0ע 2100%2‏ 6 2020808086 381862 פ.ד. מ"ד (0) 5

(להלן - פסק הדין פּסתקָט).

באשר להשגת הבוחנת בענין הצעד האמצאתי, הר שהדרך שבה היא מועלית אינה עונה על הוראות התקנה 4(41) לפיהן, אם העילה להודעה על ליקויים היא העדר התקדמות המצאתית כאמור בסעיף 5 לחוק, חייבת ההודעה לכלול "הפניה לדבר שיש בו כד: ללמד שאין באמצאה משום התקדמות אמצאתית, ודרך הלימוד על כך.

ביום 9 באוגוסט 1991 שלח הממונה על בוחני פטנטים, מר משה לסרי (להלן - הממונה), מכתב לב"כ המבקשים שבו נאמר כדלקמן:

(1). הבוחנת צודקת בהשגתה של חוסר התקדמות המצאתית אם כי לא בדיוק על סמך כל הפרסומים שהיא ציטטה. העקרון של שסתום שנסגר לאחר תקופת זמן מסויימת או לאחר שעברה כמות מסו*ימת של ניגר או בשל ירידה בלחץ הניגר, ידוע היטב לאור הפטנט הצרפתי מס' 2495270 המצוטט עתה ולאור הפטנט הגרמני מס' 2023097 שצוטט קודם. גם ענין הויסות של גז דווקא ידוע מהפטנט הישראלי מס' 38666 שכבר צוטט, ולכן בעל מקצוע ממוצע היה מג*ע באופן שגרתי* לאמצאה.

(2). התביעה מס' 1 הינה פונקציונלית בנקודת החידוש ואין מקום לשנות את עמדת הלשכה לפיה תביעה כזו אינה כשירות פטנט - דבר שנקבע פעמים ע"*י הרשמים הקודמים. לא ניתן לקבל את הפירוש של ב"כ המבקשים בדבר פסק הדין פּתשגת.

להלן תביעה מס' 1 לבקשה:

תה ,צ06ס 8 שתנטהת 800166 סט1הט ע6%+58% 8ת61091 ת41260%10 4עהשעס? 2" אתנמעס+פתהעל 22058026 8 6ת8 ,08ע61ע6ת% 616%ט0 מה ,0ס6ק6ת+ 166ת1 8 שת1ט0001ע ע0ס+? ש00ס0 8816 0% מסנססעק פסשס1 6םס ‏ 86 מססתהת0 1% 8 ,000160 56 שםבט168 ₪88 - 02 ס6עטפפס6עק 6םס שתנ ס+5תפיט בה 016166 66 מססש6%ס ת1 1866טסעק פט1הט 8ת01081 41260010 6עהשע0ס? 8 0% שס1+? 6םס 021 את106%1ת8 ע0ס? עססמהת0 שת1מעס+פתהק6 סמ 66 8%ע1? 66 בס+ש 8950018666 601006 שתנמנס בסנשט 6ם8 005186 6ם 5‏ 60 % 8818 61086 סל 80558216 8ת8 פט1הט שם61051 מ0ס8120601 4עהטעס? 6 8816 ,02100 80% 8 8+608 106הט שת01081 ם01260010 6ע8טע0ס+ שַת01ס 6ם8 800106 שם1ם61 8816 עס 8 ץ1הםתסם | 8ת61ס 1 685126עק 00ת606%02₪1ע2 8 ע66םתט 61058016 ץ8610811מססנה 8 סט1הט 6ם6 0% 8166 0050185 86 6עטשפפסעק מתסתשט שט1הט 6ם6 פפסעס8 9 עסשתס1 סם 111ש 6ט1הט 8810 0ת8 6עטמ09811 8מת604001ע ס6עגופפסעס מסגש עס

"000106 שםת1ת61> 8816 עס %201166ת60

7. (1). המבקשים, באמצעות בא כוהם, ביקשו להשמיע את טענותיהם וזאת בהתאם להוראות תקנה 46(א) לתקנות בה נקבע כדלקמן:

"סירב הרשם לבקשה כאמור בתקנה 5 רשא המבקש לדרוש תוך חודש מיוס מתן ההודעה להשמיע את טענותיו בפנ* הרשם".

(2). להלן עיקרי הטענות מטעם המבקשים שהוגשו בכתב ביום 22 באוגוסט 1 בתהתאם להוראות תקנה 47(א) לתקנות:

שאלת הסמכות

א. הוראות התוק הנוגעות לסמכויות הרשם, סגן הרשם והבוחנים, לרבות בוחן ראשי וממונה על הבוחנים, מצויות, בהתאמה, בסעיפים 7 ו-17 לחוק.

טענה זו נכונה כמובן.

ב. פסק הדי ניתן ביום 2 ביולי 1990. בתהילה היה פסק הדי ן חסוי, אך כעבור זמן נתן בית המשפט העליון רשות לפרסמו,

בכפוף למחיקת קטעים ספורים ממנו.

ג. פסק הדין פּמקטא הגיע לידיעת ב"כ המבקשים בסוף חודש אוקטובר 1990, ובימים 31 באוקטובר ו-1 בנובמבר 1990 נשלחו לרשם שני מכתבים מטעם ב"כ המבקשים בענין זה, כאשר לשנ* מהם צורף עותק של פסק הדין 65ם8ט₪ (שבאותה עת טרם פורסם) תוך הפנייה לקטעים רלוונטיים העוסקים בסוגית התביעות הפונקציונליות. בהתאם לנוהלי הממשל בישראל מקובל שפסקי דין של בתי המשפט בכלל ושל בית המשפט העליון בפרט, הנוגעים לעניינים שרשות פלונית, מנהלית או מעין שיפוטית, מופקדת על*הם ואשר יש בהם כדי חידוש הלכה, מובאים לידיעת אותה רשות על מנת שנוהליה יותאמו להלכה החדשה.

ד. בלשכת הפטנטים הסמכות לקבוע נוהלים על סמך הלכות שנפסקו בפסקי דין שמורה לרשם הפטנטים ולסגן.

טענה זו מקובלת עלי.

ה. לממונה אין כל סמכות טבועה לפרש בצורה מחייבת פסק* דין של בית המשפט העל:ון או אחרים ולקבוע נוהלים על פיהם. גם טענה זו מקובלת עלי. עם זאת, אין מניעה, מבחינת החוק או התקנות, להוצאת חוות דעת בענינים מסוג זה.

3 עצם העובדה שהרשם נעדר מהלשכה אינה מסמיכה את הממונה, בין אם מכללה ובין אם במשתמע, לבצע פעולות כלשהן השמורות לרשם או לסגן הרשם, והוא *כול לעשות זאת רק אם הוסמך לכך במפורש.

טענה זו נכונה.

ז. ההנחיות אותן העביר הממונה לכלל הבוחנים, בהסתמך על פרושו הוא< של פסק הדין 68מאַט1 ומשלוח חוזר באותו ענין לציבור עורכי הפטנטים הם בתזקת פעולות שנעשו ללא סמכות ויש לראותן כבטלות ומבוטלות. לנושא זה אחזור בהמשך.

ח. מן הדין היה שעל סמך ההלכה שנפסקה בפסק הדין ו י נחה הרשם את הבוחנים ששוב אין לפסול תביעות שהן פונקציונליות בנקודת החידוש.

לטענה הנ"ל אחזור בהמשך.

ב. ההלכה שנפסקה בפסק הדין פּסתקָט.

(א). פסק הדין פסמאָט₪ קובע חד משמעית שתביעות פונקציונליות בכלל, ותביעות שהן פונקציונליות בנקודת ההחידוש בפרט, כשירות על פי הדין בישראל, באשר לטענה זו הופנתה תשומת לבי למובאות הבאות

בפסק הדין 68משות:

(א) עמ' ‏ 79 מול האותיות ג' עד ז' - הכשר עקרוני לתביעות פונקציונליות, תוך ציטוט מובאה מספרו של 0ס6ת8918.

(ב) עמוד 80 מול האות ז' - הכשר לתביעות שהן פונקציונליות בנקודת החידוש, תוך ציון שבמקרה שכזה מן הדין לאפשר תביעה רחבה, להבדיל ממקרה שבו ההגדרה הפונקציונלית מתי יחסת לדברים *דועים.

(ג) עמוד 81 מול האות ב' - מובאה מספרו של 7108 60ת818 -

הכשר לתביעות פונקציונליות על פי הדין הבריט'י.

(ד) עמוד 86 שלושת השורות האחרונות ועמוד 87 מול האות א' - הדיון בפסק דין אנגליים שבהם הותקפו תביעות פונקציונליות לא נסב על עצם הכשירות של תביעות שכאלה,

אלא על שאלת דיות התאור.

(ה) עמוד 88 בין האותיות א' ו-ב' - סיכום ההלכה בישראל:

"בפטנט המוגבל בתוצאה מהווה זו האחרונה רכיב מרכיבי האמצאה, ולפיכך על הממציא לתבוע הגנה עליה במסגרת התביעות. אין נפקא מינה לענין זה, אם התוצאה המבוקשת הינה עיקר החידוש באמצאה, או שהיא רכיב ידוע במכלול

הרכיבים של אמצאת קומבינציה".

ב. לנוכח דברים ברורים אלה טעה הממונה כאשר הוא גרס שתביעה שהא פונקציונלית אינה כשירת פטנט. ההסתמכות לענין זה על החלטות של רשמ*י הפטנטים בעבר שוב אינה רלוונטית לאור קביעת ההלכה הברורה של בית המשפט העליון.

לטענות הנ"ל אחזור בהמשך.

ג. במכתב הלווא* של ב"כ המבקשים, אליו צורפו עיקרי הטענות של המבקשים, נאמר (בין היתר) כי הבירור בפנ* "יתמקד אך ורק בהשגה אותה העלה הממונה בסעיף ב' של מכתבו מיום 9 באוגוסט 1991, לאמור שהתביעות אינן קבילות בשל היותן פונקציונליות בנקודת החידוש.

להלן עיקרי הטענות מטעם הממונה שנשלחו לב"כ המבקשים ביום 23 באוגוסט 1:

(1). לא ברור מהו הבסיס החוקי לקביעה שללמונה על הבוחנים אין כל סמכות לפרש פסקי דין. לדעתי, הממונה רשאי לפרש פסק* דין אך אינן רשאי להנחות הנחיות משפטיות המבוסת הרשם מיום 12 בינואר 1961 בענין בקשה לפטנט מס' 12869 (מבקש - מר *ום טוב לוי) שפורסמה בעמוד 13 ב"מבחר החלטות של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בתקופה שבין *ול:* 1959 ומרס 6".

1. האמצאה נשואת בקשת הפטנט הנ"ל תוארה בתב*עה הראשית כדלהלן: [

> 00 0202206ע 6קע5 6ג6 0% 8%6ע0ס 110טה42עת" סשף 96 86%6תת60 מס1תשט 5םת68ש₪ ב1%ש 10606טסעק 18 16 6אםס ‏ םב + 005 שתנטסת מסע+ ת0ס18%ק 626 6ת6ט6עק 6ת8 פססבפ-68%עס צ[עס6תס 6ם% 15 6ע%6?עפסת1 פסם 60 סטם ש06ם11צס ‏ 6ם%

"אע 6ם% 02 שת1תס1ססתט1 2. | נאמר על ידי הרשם - בסעיף 3, עמוד 13 כי -

"הוי אומר נתבע כאן מונופולין על

אמצאה המתייחסת לאמצעים שמטרתם

(ב).

לחבר את גשישי המעצור במגמה למנוע את יציאתם של הבוכנות

ממקומן בצילינדר" (הדגשה במקור). ובסעיף 7 בעמוד 15: "באשר ליתר התיקונים הנדרשים:

(א) נראה לי כי אם תושמט התביעה הראשונה וההצהרה הגורפת שבתוך הפירוט המתייחסת אליה, ויובהרו במידה מסויימת האמצעים המדוייקים המשמשים למטרה לה תשמש האמצאה יבוא הבוחן על סיפוקו".

החלטת הרשם ‏ מיום 25 בדצמבר 1977 בענין התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשה מס' 33746 (החיים ארזי (. שפורסמה בעמוד 108 ב"מבחר החלטות של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מינואר 1975 עד יוני* 1978" כרך א'. שס הוחלט (בין

היתר) כי -

1. אין להגדיר את ההבדל בין הידע הקודם לבין האמצאה ע"* תכונה פונקציונלית.

2. לא כל תביעה פונקציונלית פסולה אלא רק תביעה' שבנקודת החידוש שבה משתמשים בהגדרה פונקציונלית.

[

3. בסעיף 9(א) אשר בעמוד 118-119 להחלטה הנ"ל נאמר כדלהלן :

"בנוסף לכך, מנסה המבקשת בסעיף 9 לכתב טענותיה | הנ"ל | להבנות מהפסיקה האמריקאית. הרשם (קודמי) הסתמך בענין זה בסעיף 28 לההלטתו הנדונה, על ההחלטה בענין ט. עֶםס - 106ע₪160%2 06262081 ת028510קע60 | 42011866 בפבסבש | (1983) | (466 0פפט ‏ 37) (להלן - בם88ח) בה דחה בהחלטיות בית

המשפט העליון של ארה"ב תביעה פונקציונלית שכל החידוש שבה היה

בתוצאה (כמו במקרה שלפנינו). [

המבקשת מסתמכת על הפירוש שניתן להחלטה ו בהחלטה בענין 01 ₪מ8 516826 (169 60 226 ) השופט 6ת18 פירש את ההחלטה בענין בג₪8085 (בעמוד 230) כך:

6 פמט 618ם פטם5 פסעטסס 6מך" 5% 62200 תד מסתס ש18 סתססה8ק 1 טר 09 635ם21 ת%81ע002 86 פטפסק1 626 אס 86 ,צ10טסת ?0 6>ת1סק 6גס 86 8 ב6010םט? 601066ע 6ג% ת1סקסבט 8 ?ס 0111510 6 צ61עסם

."82% שגס ם1 מ16סספק

והוא ממשיך וקובע שהוא מתנגד לקביעה זו במקרה זה. כאן צריך להביא בחשבון | שההחלטה | בענין םפהסה ניתנה בשנת 1938, הרבה זמן | לפנ ששונה חוק הפטנטים האמריקאי בשנת 1952, כמו שהוסבר בההלטה בענין 168ע685%ת1 מטאססא 16 פ>תסמק1טסם | 58188.ט.6תך (81 6קפ0 175)

המפרשת ‏ גם היא את ההחלטה בענין ב8085 | (בעמוד | ך83,82) ואלה דבריו: |

%סת 60 צ81םת8600261 6181₪8 שמ" .06 01 58ת6ע0ע6001ע 6תס- 665ם .0 מ85סה%8 .ט .00 - 16עסס6וַםת 4 3595 6801810 85ת5 6סםת91 6 ב1%ש שת11 5.12

8( ת1 00ם981ם00 ת0012108%10כ5

מססס 85ב ,ם1108%10קק8 6ת856ק

מ1 1826וקם18 שס811 60 060מ6ת8 8 11016 60 פת6011108610ק8 6םת% 4 01818 8 ₪126 1שת8000061 5 . 8שת6ס מ תד | ג 0 1טספס 8 ע0ס? 0181 8 םד %ת610₪0 ם2 58 22658606א6 06 צ₪8 םב8%10םת1סמסס שת1עתס)תסת ע0+ 8660 עס 5םת68ם - 8 סטסת%+ש תסנטססתט+ 5260192186 8 , ס6עגוס סנוי 8 09 1 66 %מססקטה ת1 פססב ‏ עס ,8660181 1 0181 5060 ₪ת8 ,62001םת% 86| ספסטסס - 00 106ע8%ם60 6ס 861006 א 60 תד 0080212086 80%8 עס ,28000181 במ םמ506012108%10 6

, ' +10200 %8ת1107816ס

החלטה זו, וגם הת*יחסות ההחלטה בענין תת טס ל-

"612005 ת1 ת6ם6 18 6םס85ק" מסבירה באופן ברור שרק הודות לתיקון החוק הנ"ל מאשרים כיום תביעות פונקציונליות | בארה"ב, ושהמבחנים שנקבעו בענין תפהסאח נשארים בכל תוקפם ביחס לחוק לפ(: התיקון. בענין זה, הסעיפים 12 ו- 3 של חוק הפטנטים הישראלי דומים לסעיף | הרלבנטי האמריקאי לפנ: התיקון, ולכן | הסתמכות | הרשם בהחלטתו על 08088 היתה בהתחלט במקומה.

נראה לכך כי גם נסיונה של המבקשת להסתמך ‏ על ענ*ין 6ע028ם51 כדי לפרש את הלכה ב₪8085 בניגוד לפירוש | רשם | הפטנטים (קודמ:*)

בסעיפים 9(ב)-(ג) אשר בעמוד 120-119 להחלטה הנ"ל נאמר כדלקמן:

ג. | החלטת הרשם מיום 7 במר 1985 בעני|ן בקשה לפטנט מס' 65119 (מבקשת וסימני המסחר בעניני פטנטים" אפריל 198% - דצמבר 1986 עמוד 262.

.1

שמנ6ה118סתסט 6026 ת1%ש ‏ 5022626ת1

ארדע

בענין הנ"ל, שהתייחס למגשי אריזה, הבוהן דהה את התביעה מס' 1 בנימוק שזוהי תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש.

נכשל".

"סיבה נוספת לאי-קבלת פירושה של המבקשת נעו בכך שאותו ביהמ"ש (0.0.0.8.) שדן בענין 6עהת6ת1שפ דן לאחר מכן באותה הסוגיה של תביעה פונקציונלית וקבע כי הפסקה השלישית של הסעיף 112 של חוק הפטנטים האמריקאי (אשר תוקן ב- 2) מתירה אישור תביעה פונקציונלית (ראה 313 6קפט 176). סיבה נוספת לדחית פירוש המבקשת 16 קבע בהחלטת ו בענין טפ המונח תפי שהשתמשו ‏ בו בתביעה מהווה תכונה פיסיקלית ולא תכונה פונקציונלית, ולכן דחה את ההסתמכות על הלכת מפהסהט הנ"ל, ואלה דבריו בעמוד 0 לחהחלטתו :

4 תמתמתסבססםט? ‏ 0% 6ת1א% 6םת7" פט 6ע0+?06 01818 6006סעק 6םס ‏ ם1 8 06ע9+082ת1 0ס סתסעהקפת8ע5 - 6 [1081פצתק 8 158 - ע₪8%08 | 0% ב53%10סקשסס 626 0%

(הדגש במקור) "01060

פלסט בע"מ) שפורסמה ב"החלטות רשם הפטנטים, המדגמים

("אסס 6ב% ת1 פשת1תסקס

ס? 5סם 88 50 ב .")

3 | צויין שמוטל על הרשם להכריע בשתי שאלות עיקריות:

א. | האם ההלכה שנקבעה בישראל בענין בקשת הפטנט מס' 337%6 שהוזכרה לעיל, ‏ על פיה תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש פסולה, תקפה עדיין? יש לציין כי הסיבה העיקרית לפסילת הבקשה האמורה היתה שאין לתבוע את התוצאה במקום האמצעים המכניים המאפשרים לפתור את הבעיה הטכנית הניצבת בפנ* הממציא.

ב. ‏ אם ההלכה הנ"ל עדיין תקפה, האם התב:*עה מס' 1 היא תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש?

באותה החלטה בעמוד 266-265 נאמר כ::

"...הלכה | זו הקובעת | שתביעה ו פונקציונלית בנקודת החידוש פסולה, נשארה ‏ יציבה זה 2% שנה ולא שונתה על :יד בית המשפט בישראל. סבורני, שדרושות סיבות משכנעות ביותר כד* לשנות הלכה כה יציבה, שהוכיחה את עצמה במשך

השנים שחלפו".

אומר מיד שעקרונית אני מסכים עם אמירתו של קודמי המלומד שמוטל על הרשם להיזהר לפני שהוא משנה את ההלכות שנקבעו על :ד:* קודמיו. עם זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המבקשים ש"מותר ‏ גם לשנות הלכות אפילו אחרי שלושים שנה. עושים את זה בכל העולם כל הזמן" (ראה עמוד 13 לפרוטוקול). יש להוסיף, שלא יהיה זה מן הרצו: להט:ק "קדושת זמן" על | הלכה שנקבעה על ידי רשמי פטנטים, במיוחד אם תתקיימנה סיבות סבירות לשנות אותה.

בהחלטה הנ"ל נאמר בעמוד 268: "...אם יוכח שאין אפשרות להגדיר

את האמצאה התביעה אלא | בצורה פונקציונלית, יהיה מקום להתיר

/

י בי

(ד)

עו"ד

(א).

(ב).

זאת, בתנאי שהתביעה ברורה וגובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט". מהאמירה הנ"ל ניתן ללמוד שבנ*גוד לקודמיו, הרשם קבע שרק תביעות פונקציונליות בנקודת | ההידוש ‏ הן הן הפסולות, אולם תביעה פונקציונלית אחרת יכולה להיות כשירה בכפוף לתנאי שהוזכר לעיל.

ב. על בסיס הנאמר לע*ל, ההיתר הוא גבולי וכפוף לתנא: מסויים. ניתן לראות שבכל זאת במידה מסו*ימת אפילו קודמי היה מוכן להכיר בכשירות תביעה פונקציונלית.

תשומת לבי הופנתה (ראה עמוד 14-13 לפרוטוקול) לחוות דעתו בצורת תזכיר של קודמי המלומד ויו"ר הועד לרוו:יזית חוק הפטנטים, מר מאיר גבאי, אשר בה הובעה הפָעה שרצו:י לתקן את חוק הפטנטים על-:ד: הכרה בתביעה פונקציונלית כתביעה כשירה. אני מסכים עם ד"ר כהן שמבחינת | חברי הועדה הנ"ל התזכיר המוזכר לעיל מהווה דין או חוק רצוי (08ם2028 16₪1). עם זאת, אינני סבור שניתנת לרשם הסמכות לבסס ההלטה משפטית על הדי*ן הרצו* ואפילו לא על הצעת חוק. החוק ורק החוק הוא המכשיר המנחה את הרשם.

בפסק הדין 65מ8ט1 נאמר על ידי הנשיא, כב' השופט מאיר שמגר, שא*ן בחוק הפטנטים כדי לפסול את שאלת הפונקצ:גונליות.

אחזור בהמשך לכל הקשור לפסק הדין פסמשטח.

טל בנד

החוק עצמו איננו פוסל תביעה שנוסחה בלשו פונקציונלית. סבורני, כי טענה ‏ זו נכונה אךך לא מדוייקת, שכן החוק אינו פוסל במפורש תביעה שנוסחה בלשון פונקציונלית. לכן, יש לפרש את הענין על בסיט! ההוראות שכן קיימת בחוק - דבר שבעצם נעשה על ידי קודמי המלומדים, אולם עצם העובדה שהחוק א*נו אוסר במפורש דבר זה או אחר אינו בא להוכיח כשלעצמו שהחוק מתיר אותו.

חוק הפטנטים מזכה בעל אמצאה כשירת פטנט לבקש פטנט על אמצאתו: מצד אחד והוא קובע רשימת אי-כשירו:ות שבשלהן לא יינתן פטנט, מאידך. בכפוף לנאמר לעיל טענה זו מקובלת עלי. עם זאת, יש לצי*ן כי במקרים מסויימים המחוקק השאיר את פרשנות החוק לבתי המשפט ולרשם.

(ג). הדרישות התחיקתיות הנוגעות לענין שבפנינו נובעות מסעיפים ‏ 12 ו-13 ה.

לחוק הקובעים כדלהלן:

"הפירוט יכלול,,,את ת*אורה (של האמצאה) ...וכן | תיאור | דרכי | הביצוע של האמצאה שעל ‏ פ*ו *וכל בעל המקצוע לבצעה".

"הפירוט יסתיים | בתביעה | או בתביעות | המגדירות את האמצאה, ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת ן באופן סביר מהמתואר בפירוט". טענה זו נכונה.

מקור כלל הפסילת בישראל באשר לכשירות תביעות פונקציונליות שאומ בעבר בלשכת הפטנטים א*ננו בחוק הפטנטים אלא בהלכות שנקבעו על ידי הרשמים הקודמים.

טענה ‏ זו אינה מדוייקת. יש לזכור כי במקרים לא מעט*ם המחוקק השאיר את פרשנות החוק לבתי המשפט ולרשם. אם כ* אין אישור תחיקתי במפורש ההלכות שקודמי קבעו התבססו (בין היתר) על הפירוש שהם נתנו להוראות החוק.

על תביעות פונקציונליות חלים כל הכללים והעקורונת הרגילים אשר בחוק כפי שהם נוגעים לתביעות אחרות שאינן פונקציונליות.

הטענה הנ"ל אינה מקובלת על* כטענה מושלמת, יש לומר שכל הכללים והעקרונות התחיקתיים הרגילים הליםאה, ‏ אלא הקדיש לה הסברים והדגמות. השאלות שהתעוררו באותם מקרים לא נגעו לעצם היותם פטנטים המוגבלים בתוצאה - על כך לא היה ויכוח - אלא למידת

הדיות של התיאור והמידע שמוסר הממציא לציבור".

נטען על ידי עו"ד בנד כי, לגירסת הנשיא, את התי*יאור והמידע שמוסר הממציא לציבור יש לחפש בפירוט, הלכה זו, כפ* שצו:ין

טענה

על ידי עו"ד בנד, אינו נושא שעומד לדיון בענין שבפנ*. עם

זאת, יש לומר כי ההלכה היא השובה במישור של התיאור ומה צריך לכלול בו.

אם כי הטענה הנ"ל אינה נוגעת לענין שבפני, היא נכונה.

עמוד 88 בין האותיות א' ו-ב': שם נאמר -

"28, סיכומם של דברים: בפטנט המוגבל בתוצאה ( מהווה זו האחרונה רכיב מרכיבי האמצאה, ולפיכך על הממציא לתבוע הגנה עליה במסגרת התביעות, אין נפקא מינה לענין זה, אס התוצאה המבוקשת הינה עיקר החידוש באמצאה, ‏ א" שהיא רכיב :דוע

במכלול הרכיבים של אמצאת קומבינציה".

נטען ‏ כ על ידי האמירה | הנ"ל | מבוטלת | ההבחנה | בין פונקציונליות בנקודת החידוש לבין פונקציונליות אחרת.

זו נראית לי.

עמוד 65 מול האות ו':

שם נאמר -

"אכן, פרשנותו של פטנט א*ננה שונה בעיקרה מפרשנותו של כל מסמך אחר, ולכן יחולו עליו כללי הפרשנות הרגילים, ההלים

לגבי מסמכים..."

ובעמוד 67 בין האותיות ב' ו-ג':

שם נאמר -

"נוכח האמור לעיל, אינני סבור כי יש לקבל את גישתו הפרשנית של בית המשפט קמא (פסק דינו של כב' השופט וינוגרד), כ* יש לפרש את התביעות ככל האפשר מתוך עצמן, ורק במקרה שבו מתגלה אי-בהירות על פניה מותר לפנות לתיאור. גישה זו איפיינה

אמנם את פסיקתם של בת* המשפט בעבר..."

נטען על ידי עו" בנד כי הגישה הנ"ל נדחתה על ידי כב' השופט | וינוגרד | ושל בית המשפט בארה"ב בענין

תסנס8יסקיעס00 06ת118ק20 תַפהַמהח ,ט עתהקמסס 6 01

שהוזכר לע:ל, וזאת גם היתה הגישה שהביאה לתוצאה של החלטות

הרשמים הקודמים.

עלי לציין כי בהחלטתו של הרשם משנת 1961 בענין בקשה לפטנט

מס' 12869 נאמר כדלקמן:

(א)

(ב)

(ג)

בסעיף 3 עמוד 1%:

"...אולם, העובדה שהמבקש המציא התקן מסויים אינה מאפשרת לו לבקש מונופולין על אמצעים בדרך כלל שמטרתם

כזו..." (הדגשה במקור). בסעיף 4 עמוד 15:

"בסעיף 1(6) לפקודה נקבע ‏ כ* הפירוט צריך לתאר בפרוטרוט את טיב האמצאה ואופן ביצועה וצריך לסיים בהודעה ברורה בדבר האמצאה שדורשים זכויות בעבורה. הכלל הוא, כפי שבוטא ע"י בית הלורדים...כ:* אסור לתבוע בתביעה מונופולין על דברים | שלא תוארו כאמצאה בפירוט... אני סבור...כי הלכה זו הלה גם בארצנו.

נראה ל* ‏ גם, שעל אף הדבר לא פורש בחוק, שגם הרשם מוסמך לפסול תביעה, המתיימרת לתבוע מונופולין רחב

יותר מן האמצאה שתוארה בפירוט..." (הדגשה במקור:

מ.א.). בסעיף 5 עמוד 1%:

"אין ספק בלבי כי עיקר תמציתה של האמצאה ‏ היא דוקא

האמצעים הספציפיים המתוארים בפירוט והמ:ועדים למטרה

אותה מבקש הממציא להשיג..." (הדגשה במקור: מ.א.).

(ד) בסעיף 5 עמוד 15:

"התביעה | הראשונה | אינה מצטמצמת לאמצע:ם...שתוארו בפירוט...ואני ‏ רואה את המילה אמצעים כהתייחסות לאמצעים דרך כלל, ומשום כך רואה את התביעה כרחבה ‏ *תר על המידה...ואם...לומר שהתביעה בפנינו א*נה רחבה, כיוון ויש בו תיאור פונקציונלי של האמצאה, | הרי כלל הוא כי הרשם רשאי לקבל תביעה להתקן שתואר ע"* ציון השמוש בו או המטרה שלשמה משתמשים בו רק .כל אימה שהאמצאה ‏ גופא אינה ניתנת להגדרה מדוייקת...ורק במידה שהיקף האמצאה ברור מתוך התיאור, האמצאה שבפנ: ניתנת לתאור מדוייק...ואילו התיאור הפונקציונלי, במידה שהכוונה לתת תיאור כזה, אינו שלם.

לאור האמור יסתבר כי הננ* בדעה שהתביעה הראשונה הינה פסולה, הואיל והיא מתפרשת באופן רחב מן האמצאה כפ:

ו שתחומ*ה נקבעו בהתחשב במתואר בפירוט" |

אני חייב לומר כ* מכל הציטוטים המוזכרים לעיל נובע באופן חד-משמע* שהגישה שיישם הרשם בהחלטתו הנ"ל היתה בדיוק אותה גישה שנקבעה על :די כב' הנשיא. ברור אפוא שהמסקנה שהסיק הרשם לא התבססה כביכול על גישתו של כב' השופט וינוגרד, כפי שנטען על ידי עו"ד בנד. לפיכך, טענת עו"ד בנד כפי שהוא

מתייחס לנושא המיוחד הזה אינה מדוייקת.

בדומה לנאמר לעיל אינני יכול להסכים עם עו"ד בנד כ* גישתו של כב' השופט וינוגרד כיוונה את קודמי (מר גבא* וכב' השופט צור) והובילה אותם לתוצאות שנקבעו על :ידם בהחלטות *הם שהוזכרו קודם.

עמוד 68 בין האותיות ג' ו-ד':

שם נאמר -

"הגישה הפרשנית הראויה ה*א, אם כן, פרשנותם של הביטו:יים והמונחים המופיעים בתביעות בשים לב ליתר הלקי הפירוט, בגמה להעניק לאותם ביטויים ומונחים את המשמעות שבחר ליתן להן הממציא, המשמעות יכולה להיות רחבת היקף ויכול | שתהיה מצומצמת, בתנא* שתהיה מעוגנת בפטנט ומובנת לבעל המקצוע בזמן הפטנט".

נטען כי הקטע הנ"ל מצביע על כך שבעצם בפסק הדי| 68משטע בית המשפט העליון לקח את ההלכות שהוא הולך ומפתח בשנים האחרונות בתחום של פרשנות בכלל וזה פרשנות חוזים, פרשנות חקיקה ופרשנות חקיקת משנה ואמר כביכול ‏ "אין: בפטנטים ובתביעות פטנטים משהו מיוחד. גם פירוט פטנט וגם כל מסמך אחר דורשיס אותם כללי הפירוש שנועדים להתחקות אחר כוונת המחבר,. אין כל כלל טכני בדבר הזה ועל בסיס ההלכה הזאת הגיע בית המשפט העליון לתוצאותיו לענין הפונקציונליות.

לכאורה טענה ‏ זו נכונה. עם זאת, לא נראה לי שניתן ללמוד מהאמירה הנ"ל שבית המשפט התכוון להגביל את עצמו או את הרשם מלפרש את החוק במידת הצורך.

2, טענות נוספות שנטענו על ידי ד"ר כהן:

(א)

נטען כי בעבר נעשה נסיון להבחין בין תביעה בנקודת החידוש לבין תביעות אחרות. הדבר הזה אינו נובע מהחוק לפיו תביעה החייבת להיות מכלול., אין בחוק כל הוראה המחייבת את הממציא לנסח את התביעות בשני חלקים, בניגוד לאירופה שבה יש "018158 >פ8ק-סשף" (תביעה בטשני הלקים): מבוא ואחר כך הלק החידוש שנקרא "צעַס 266דַסַססֶסַַכְּהַת6" ("מאופיין על ידי..."). נובע מזה כ: הבחנה כזו, המבוססת על הוראה | תחיקתית הקרויה "נקודת החידוש", אינה קיימת. בהתאם להוראות החוק התביעה מגדירה אמצאה ואמצאה זו מהווה המכלול של כל התביעה. כתוצאה מזה, כך נטען, אין כל הגיון בהבחנה שעשה הרשם בההלטתו בענין בקשת הפטנט 65119 שהוזכרה לעיל.

אני מסכים עם ד"ר כהן באשר לטענותיו כפי שהן מתייחסות לחוק. יכול להיות שאין הגיון בהבחנה שנעשתה על ידי הרשם בהחלטה הנ"ל. עם זאת, ההבחנה הנ"ל התבססה על שיקוליו של הרשס שעליהם, לפי

מיטב ידיעת*, לא הוגש ערעור. בכל מקרה, בית המשפט העלי ו ן בפסק

.3

(ב)

הדין 68מ8ט1 לא הבחין בין תביעה בנקודת החידוש לבין תביעות

פונקציונליות אחרות. לפיכך, אם יש בפסק הדי| פסתשטת דבר כלשהו מחייב אותי, *וטל עלי להתייהס להחלטות קודמי בהתאם לפסק הדין הנ"ל.

בעקבות פסק הדין 68םשטא מוטל על הרשם לקבוע כ* אין פסול בתביעות פונקציונליות, גם כשהן פונקציונליות באותה נקודה שפה נוהגים לכנותה נקודת החידוש. על בסיס הקביעה הזאת יש להסיר את השגת הבוחן שהועלתה נגד תביעה מס' 1 אשר בבקשת הפטנט ואיך ‏ לכך, ‏ יש להחזיר את תיק הבקשה לבוחן על מנת לאפשר לו לטפל בחומר שנשאר

טעון טיפול.

לטענה זו אחזור בהמשך.

בתשובה לשאלתי באשר למשמעות דבר* כב' הנשיא בעמוד ‏ 95 מול האות א'

בפסק הדין פס6תשט1 השיבו עו"ד בנד ועו"פ ד"ר כהן כדלקמן:

ע ו " ד ב נ ד

(א)

(ב)

טענה

(ג)

הובאו בפני בית המשפט העליון אסמכתאות כדי לשכנע אותו שדבר פונקציונלי מותר במסגרת דיני פטנטים.

כב' הנשיא קבע (לאחר ניתוה כל הענין המת**חס לפונקציונליות) כי מאחר ‏ ונתבעה אמצאת קומבינציה אין כל אפשרות הפתוחה בפני בעלת הפטנט ל*הנות מתביעה פונקציונלית. אם, לדברי כב' הנשיא, התוצאה מהווה חלק מהאמצאה (כפי שנתבע על ידי המערערת) מדוע הדבר א*נו מופיע בתביעות. אי אפשר, כך נקבע, לקרוא את התוצאה מתוך הפירוט

כדי להשלים את התביעה. זו מקובלת עלי.

אם הפונקציה היתה נכללת בתביעות, כב' הנשיא היה מקבל שהמונח 68 עְ61ט61801ע צריך להתפרש לפי הפונקציה.

גם טענה זו מקובלת עלי.

(ד)

קביעתו של כב' הנשיא לא התבססה על כללים משפטיים החלים על תביעות פונקציונליות אלא על הכלל שאם בעל פטנט תובע תוצאה הוא

טענה

חייב לעשות כן במפורש בתביעה עצמה ולא להסתמך במה שכתוב בפירוט.

זו נכונה ומקובלת על: אפוא.

(5) האמור לעיל מהווה את הנימוק היחיד שהוביל את כב' הנשיא לדחות את הפירוש | הפונקציונלי | שבעלת | הפטנט ביקשה לתת. לרכיב 6 ק281801001, אם ‏ כי מוטל על: בהחהלטת: זו לבדוק בעיקר את משמעות ההתייחסות לתביעות פונקציונליות שנעשתה על ידי בית המשפט העליון, הטענה הנ"ל מקובלת עלי.

ד"ר כהן '

(א)

(ב)

כב' הנשיא בעצם ביקר את העובדה שתביעה פונקציונלית לא נתבעה בזמנו על ידי המערערת.

מה שכב' הנשיא קבע לגבי הענין שעמד בפניו היה שלא ניתן להרחיב את התביעות על ידי פרשנות מתוך הפירוט.. |

שת*י הטענות הנ"ל נכונות כמובן.

%. להלן

הפטנטים (להלן - הממונה).

(א)

הטענות העיכקריות שנטענו על ידי מר משה לסרי, הממונה על בוחני

|

סמכותו של הממונה על בוחני הפטנטים להנהחות הנחיות

א. הממונה על בוחני הפטנטים רשאי להנחות הנחיות כלליות לצוות העובדים שעליהם הוא ממונה ול:ידע את אנשי מקצוע ואת הקהל הרחב בקשר לנוהלים אלה, זה, לטענת הממונה, מה שנעשה בענין זה.

טענה זו נכונה ומקובלת עלי אפוא.

ב. ‏ לא הוצא כל החוזר לעורכי הפטנטים ומעולם לא נטען כי לממונה

על בוהחני הפטנטים ניתנת הסמכות להוציא חוזרים. טענה עובדתית זו נכונה.

ג. ‏ כלל ‏ ידוע הוא שכל חוזר מטעם הרשם או סגנו וכל נוהל שקיים

בלשכה נשאר בתוקף כל עוד שהוא לא בוטל במפורש. ניתן לבטל

הלכה מסויימת שנקבעה בעבר רק על :יד* החלטה מפורשת מטעם הרשם או סגנו.

עלי ‏ לציין כי במידה מסויימת, אנ* מסכים הן עם ד"ר כהן והן עם מר לסרי, ד"ר כהן טען שהסמכות לקבוע נוהלים ‏ על סמך הלכות שנפסקו בפסקי דין, שמורה לרשם ולסגנו. הוא טען גם כי לממונה על בוחני הפטנטים אין כל סמכות טבועה לפרש בצורה מחייבת פסקי דין של בית המשפט העליון או אחרים ולקבוע נוהלים על פיהם. הטענות האלה מקובלות על* וגם הממונה אינו חולק עליו. | הטענות מטעם הממונה אף הן מקובלות עלי, ואנ* סבור שמה שנעשה על ידו היה בתחום סמכותו, מה שהוא אמר היה' בעצם, שלא ניתן לשנות את הנוהל הקיים עד "שהסוגיה כולה (באשר לתביעות פונקציונליות) תובא לדיון בפני הרשם". לדעת:, עמדתו של הממונה בענין זה היתה במקום.

למעשה, הוא היה עובר על סמכויותיו אם, לאור הפניות אליו ולבוחנים, הוא היה קובע שעל בסיס פסק הדין פסמפטת מוטל על הלשכה להכיר בכשירותה של תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש. כמו כן, כל שינו* בנוהל שנקבע בעבר צריך להיעשות על :די הרשם באמצעות חוזר.

הטענות הנ"ל נראות ל*.

ד.

עד למתן החלטה או עד לשינוי בנוהל מסויים בדרך אחרת, על ידי הרשם או סגנו, אין בפניות הוף לבוהנ*ם, ואפילו לממונה על בוחני הפטנטים עצמו, כדי לבטל הלכה שנקבעה או לשנות נוהל קיים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפנייה המתבססת על

קביעה שניתנה על ידי בית המשפט.

גם טענה זו מקובלת עלי.

ה.

בהנחיה שניתנה על ידי הממונה, מה שבעצם נאמר היה שהנוהל באשר לתביעות פונקציונליות יישאר בתוקף עד שיתק*ים בירור

בפני הרשם. בזה הממונה עשה את חובתו ולא הרג מסמכותו.

אנ* מקבל את הטענה הזאת.

אם כ* לא התבקשתי לדון בענין הנ"ל ראיתי לנכון בכל זאת

לעשות כן כדי להבהיר את הנושא שלדעתי נבע מתוך אי-הבנה בין הפרקליטים לבין הלשכה.

(2) פסק הד*ן ש6תק<טם

ו

נטען כי פסק הדין 658ג1₪8 אינו משנה את ההלכה שנקבעה בדבר תביעה פונקציונלית בנקודת ההידוש. בית המשפט העליון לא דן למעשה בשאלה הא תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש היא

כשירת פטנט0.

טענה ‏ זו מקובלת עלי וגם ב"כ המבקשת אינם חולקים עליה. עם זאת, יש לציין כי מעולם לא נאמר על ידי עו"ד בנד שבית המשפט העליון הורה שהחלטות בנושא שניתנו על :ידי הרשמים הקודמים לא היו נכונות, ויש להפוך אותן על פניהן תוך איזכורן בשמן.

מה שכן נטען על ידי עו"ד בנד היה שההלכות שנהגו בלשכה בהתאם להתלטות הנ"ל, אינן יכולות לעמוד כיום לאור הדברים העולים מפסק הדין פסבשטת. ּ

נטען כי השאלה שעמדה בפנ* בית המשפט העליון היתה שאלה שנבעה מטיעון מסויים מטעם המערערת לפיו יש לפרש את המושג "קרוב יחסית" ("61086 צ618%51061ע") כמושג שמתייחס לתוצאה כפי שהיא מתוארת בפירוט, כאשר התוצאה שם היתה תוצאה כד* להגיע ליעילות אופטית מקסימלית ("פת01%510ת60 שהעס").

לגבי המוצר של המשיבה היה מדובר במרחק מסויים שיש בין מקורות הלייזר לבין, מה שנקרא "מפטףים". המרחק הזה במוצר של המשיבה היה צריך להיות, לטענתה, בסביבות 77 מ"מ ואפילו עד 100 מ"מ (ר' עמ' 60 לפסק הדין פסמפָטא). על סמך טענה ‏ זו אמרה המשיבה שזה אינו ‏ "010586 ע618%1061ע" ולכן לא הפרה

המשיבה את הפטנט של המערערת.

הטענה הנ"ל נראית ל'*.

ג.

נטען כי לנוכת הקושי שהיה בפנ* המערערת בפסק הדין 68תשטתא, נטען על ידה שהמושג "קרוב יחסית" הוא פונקציונלי, ולכן אין לפרש אותו במימדים מדוייקים פיסיקליים, אלא על סמך הכתוב

בפירוט הפטנט. זאת אומרת, כל דבר המביא לתוצאה של יע*לות

טענה

אופטית מקסימלית, בא להוכיח קיום הפרה.

זו נכונה.

בהסתמך על הנאמר לעיל טוען הממונה שיש מרחק רב בין השאלה האמיתית שעמדה בפנ* בית המשפט העל:ון לבין הענין שדנים בו בענין שבפנינו כיום. השאלה המיוחדת הנמצאת בפנ* הרשם היא האם תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש כשירת פטנט לפי הוראות החוק.

הטענה הנ"ל א*נה מקובלת עלי ואתייחס אליה שוב בהמשך.

זאת ועוד, ועל אף האמור בהחלטת הרשם (כב' השופט צור), לא הייתי מגביל את השאלה הנמצאת בפנ*י לתב*עה פונקציונלית בנקודת ההידוש בלבד. נראה לי כי בנוסף מוטל עלי להכריע בשאלה הנ"ל לגבי כל סוג של תביעה פונקציונלית, אם היא בנקודת חידוש אם לאו. אחזור בהמשך לשאלה כיצד מתיישבת טענת הממונה עם *חסי הגומלין בין קטעים שונים בפסק הדין פ6תשטם

ומהו, לדעתי, המעמד המשפטי של האמור בקטעים האלה..

נטען כי בפסק הדין פסִתַאקַט8 לא ערערו על כשירות התביעה בהתסמך על הפונקציונליות. אין טענה כזו שנטענה במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט העליון, המקום הנכון שטענה כזו היתה צריכה להופיע היה בטענות שהועלו בקשר לתקפות הפטנט, שאליה מתייחס התוק, דהיינו סעיף 8 (חידוש),: סעיף ‏ 5 (התקדמות המצאתית) וסעיף 12 (תיאור מספיק) (ר' עמ' 102 והלאה לפסק הדין פתפָטם). אין כל זכר לטענה לגבי תביעה פונקציונלית בנקודת התחידוש וכבר על סמך זה אפשר להג*ד שפסק הדין 8פ6םשט אינו נוגע לסוגיה שאנחנו דנים בה ה*ום.

כטענה עובדתית מה שנאמר על :ידי הממונה נכון כמובן וגם המבקשת בענינו אינה חולקת עליה, עם זאת, עלי לציין כי במקרים לא מעטים יש בפסקי דין שניתנים על ידי בתי המשפט כדי להשפיע ואפילו להייב ערכאה נמוכה *ותר, וזאת אפילו אם לגבי נושא זה או אחרי* שבית המשפט התייחס אליו בפסק דינו, לא נטענו טענות (מחמת סיבות שונות) על ידי צד מן הצדדים. לפיכך, אין בידי לקבוע כי, על בסיס הוסר טיעונים מפורשים בבית המשפט העליון בדבר כשירותם של תביעות פונקציונליות, יש להתעלם מהת*יהסותו של בית המשפט העליון לנושא זה ולראות אותו כנושא שאינו נוגע לענין שבפני, לסוגיה ‏ זור אחזור גם בהמשך.

,/

-

וב נטען כי אין בפסק הד*ן פ6משטא כד* לשנות הלכה ידועה מבל: להזכיר בכלל את ההלכה הזאת. לדברי הממונה פסק הדין פ6תשטה, כדי לשנות את ההלכה הקבועה בענין תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש, היה צריך להתייחס להלכה הזאת באופן כלשהו, בכל הכבוד לממונה אינני מסכים עם טענות*ו הנ"ל. ראשית, (וזה מוסכם גם על ידי המבקשת) פסק הדין פסמפטע לא! בא כדי לשנות במפורש את ההלכה הקבועה הקיימת. השאלה שמוטל על: להכריע בה היא האם לאור פסק הדי| 65גשט8 והדברים שעלו בו ונבעו ממנו, ההלכות שנהגו בלשכה בהתאם להחלטיה זו אחזור בהמשך.

ז. נשאלת השאלה מדוע המערערת והמשיבה הביאו לתשומת ליבו של בית המשפט העליון את כל אותן ההחלטות של קודמי הקובעים את ההלכה בדבר אי-כשירותה של תביעה פונקציונלית בנקודת חידוש. לכאורה, למשיבה היה ענין גדול לעשות זאת שכן בדרך זו היא היתה יכולה לנגח את המערערת על יד טענה שהתביעה, נושא הליכי ההפרה, איננה כשרה לפטנט ועל בסיס זה להזמין את בית המשפט העליון לפסול את הפטנט, לטענת הממונה, הדבר לא נעשה בגלל העובדה שלא עלה לדעת המשיבה שנושא הדיון הוא תביעה פונקציונלית בנקודת הידוש. ברצוני לציין שאי-אפשר לדעת כיום מדוע העניין האמור לא הובא בפני בית המשפט העליון על ידי המשיבה וגם לא ידוע אם אי-עשיית הדבר נבעה במישרין משיקולים מסויימים שנשקלו על ידי המשיבה או מסיבה אחרת. לפיכך לא בידי לבסס את החלטתי על מה שנעשה או שלא נעשה על ידי המשיבה במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט העליון.

ח. נטען כי כל העניין של המערערת בהעלאת הטענה של תביעה פונקציונלית בפני בית המשפט העליון היה רק בהתייחס לטענותיה לגבי הפרת הפטנט שלה, אך לא בנוגע לכשירות התביעה המבוססת על פונקציונליות בנקודת החידוש.

טענה זו נכונה. עם זאת, איני חושב שהיה מוטל על המערערת להעיר את הנושא של כשירות, כל עוד שהדבר לא הועלה על ידי המשיבה.

סעיף 284 עמוד 81 מול האות ד' לפסק הדין נאמר על ידי כב' הנשיא: "אולם המחלוקת שלפנינו מתחדדת סביב ששת שאלות שונות במהותן, שהן, כאמור: ראשית - האם בפטנט מסוג זה חייבת התוצאה המוגנת להופיע בתביעות עצמן...או שדי לתוצאה כי תפורט בתיאור... שנית - האם בפטנט לקומבנציה יכול שאחד מרכיבי האמצאה הידועים - במקרה זה רכיב תוצאתי - יופיע רק בתיאור,...אוּו שגם בפטנט כזה על התוצאה להיכלל בתביעות,,." לדעת הממונה האמירה הנ"ל מצביעה בדיוק על הסוגיה שבה בית המשפט העליון דן. לדבר הממונה, ואני מצטט אותו (ר' הפסקה השניה בעמוד 57 לפרוטוקול הדיון שהתקיימו בפני):

"השאלה הראשונה שבה עוסק במשפט היא: האם כאשר יש תביעה פונקציונלית, האם התוצאה הפונקציה מוכרחה להופיע בתביעה עצמה" ובהמשך בנוגע לטענה שנטענה על ידי המשיבה: "א: אפשר לפרש אותה כתביעה פונקציונלית בגלל שלא מופיעה שום תוצאה שם. כתוב שם רק קרוב יחסית, שהביטו הזה איננו ביטוי פונקציונלי..."

ובאותו עמוד, פסקה שלישית: "לעומת זאת, המערערת טענה שלמרות שלא כתובה בתביעה התוצאה,...בכל זאת יש לפרש את התביעה כתביעה פונקציונלית..." ובהמשך (עמוד 57-58 לפרוטוקול הדיון): "זאת אומרת, יש פה שת* שאלות. יש שאלה אחת כללית מאוד שהוא: האם בתביעה פונקציונלית כלשה*, שזה יכול היה להיות קומבינציה או לא קומבינציה, כל תביעה פונקציונלית, האם חייבת התוצאה - הפונקציה להופיע בתביעה. זאת השאלה הראשונה שבה דן פסק הדין. והשאלה השנייה היא שאלה ספציפית ולמעשה במסגרת השאלה הכללית והיא: במקרה שהתביעה הפונקציונלית הזאת היא תביעה של קומבנציה, האם גם במקרה כזה חייבת התוצאה להופיע בתביעה, אלה הן השאלות האמיתיות שבהן דן בית המשפט, הוא אומר את זה באופן מפורש, ולא בכלל בענין של תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש. זו בכלל לא

השאלה". (הדגשה שלי: מ.א.).

הטענה העובדתית הנ"ל נכונה וגם המבקשת אינה חולקת על נכונותה, עם זאת, עלי לציין כבר בשלב זה, שלצורך החלטת בענין זה חייב אני לקבוע מהי משמעותו המשפטית של התייחסותו של בית המשפט העליון לפונקציונליות וכיצד, אם בכלל, ההתייחסות הזאת מחייבת את הרשם לפעול בדרך זו או אחרת.

סעיף 26 בעמוד 87-86 לפסק הדין (א) שם נאמר (מול האות ז') על ידי כב' הגשיא: "עינינו הרואות, בכל המקרים שהובאו לעיל מופיעת' התוצאה המבוקשת בתביעה עצמה ומוסברת גם בפירוט", לדעת הממונה לא ניתן לפרש את הקטע הנ"ל כהיתר באשר לכשירותן של תביעות פונקציונליות בנקודת החידוש. גם הקטע המצוטט לעיל מצביע על כך שבית המשפט העליון התעסק בשאלה האם בתביעה פונקציונלית התוצאה הייבת להופיע בתביעה עצמה.

(ב) נאמר בהמשך (מול האות א' בעמוד 87): "השאלות שהתעוררו באותם מקרים לא נגעוּר לעצם היותם פטנטים המוגבלים בתוצאה..,אלא למידת הדיות של התיאור והמידע שמוסר הממציא לציבור". לדעת הממונה (ואני מסכים עמו) הקטע הנ"ל מתייחס להוראות סעיף 12 לחוק אך לא להוראות סעיף 13 או לשאלה האם תביעה פונקציונלית היא כשירת פטנט אם לאו.

(ג) לפי טענת הממונה, גם הקטע בין האותיות א' ו-ג' בעמוד 7 אינו מדבר בכלל על תביעה פונקציונלית. לגבי הטענות הנ"ל אין לי מה להוסיף מעבר להערותיי המקדמות שהערת:

בסעיף המשנה הקודם.

יב. טענה

יג.

יד.

סעיף 27 עמוד 87 לפסק הדין שם נאמר (מול האותיות ב' ו-ג'): "טענתה הנוספת של המערערת היתה, כי מאחר שלפנינו פטנט לקומבינציה, אין הממציא חייב לפרט בתביעות את הרכיבים הידועים של אמצאתו, וכי ניתן ללמוד על אלה מן הנאמר בתיאור. גם טענה זו אינה מקובלת עלי".

לטענת הממונה, הקטע הנ"ל מהווה שאלה שלישית: כאשר מדובר בתביעה לקומבינציה האם יש צורך לכלול את כל הרכיבים בתביעה? התשובה שניתנה על ידי בית המשפט היתה חיובית.

לדברי הממונה אין כל קשר בין השאלה הנ"ל לבין העניין שבפנינו והעל מנת לקבוע שיש בפסק הדין פמט כדי לשנות את הנוהל הקיים, אם כי אצטרך לחזור בהמשך ל"קשר" המוזכר לעיל הטענה העובדתית הנ"ל מקובלת עלי.

נטען כי נכון הוא שבכל מקרה יש לבדוק האם תביעה זו או אחרת עונה על הדרישות הקבועות בסעיף 13 לחוק. אולם מאחר וסעיף 13 לחוק פתוח לפירושים שונים, בתי המשפט והרשמים קבעו מבחנים מקובלים גם לגבי סוגיות אחרות. אין עניין כאן, כפי שנטען על ידי המבקשת, המאפשר חזרה לשאלה הבסיטית הנובעת מסעיף 13 לחוק.

זו מקובלת על.

בהחלטת הרשם בענין בקשת הפטנט מס' 33786 ובהחלטת הרשם בענין בקשת הפטנט מס' 65119. הרשמים הסתמכו על סעיף 13 לחוק. שתי ההחלטות האלה מראות כיצד הרשמים הבינו ופרשו את הוראות סעיף 13 לחוק כאשר הנושא שהיה בפניהם היחס לתביעה פונקציונלית בנקודת החידוש.

כדבר עובדתי הטענה הנ"ל מקובלת עלי. עם זאת, יש לציין כי החלטה זו אינה מתבססת על קביעת קודמי בדבר אי-כשירותן של תביעות פונקציונליות בנקודת התידוש והיא גם כן אינה מבוססת על פרשנות קודמי.

הממונה מודה שלא כתוב באף מקום בחוק שתביעה פונקציונלית או תביעה פונקציונלית בנקודת חידוש אינה כשירות פטנט. עם זאת, נטען על ידו שהחוק תמיד נותן עקרון אחד ומשאיר את פירושו לבתי המשפט ולרשם בהתאם לכללים הידועים - כללים הנובעים מפסקי דין והחלטות הרשם. לא ניתן לגבי כל עניין חדש, ואפילו לא ראוי הוא, להתעלם

טענה

טז.

מההנחיות המשפטיות שהונחו על ידי רשמים קודמים ולפרש מחדש שאלה שהם כבר דנו בה.

אם כי מבחינת הוודאות וקו מנחה לצורך העבודה בלשכה, רצוי מאוד שקביעה משפטית על ידי הרשם, המבוססת על פרוש החוק, לא ייבדק מחדש כל פעם שאותה שאלה תתעורר, עלי לציין כי החלטות הרשמים אינם מהווים תקדימים המחייבים את עצמם או הרשמים שיבואו אחריהם. לכל רשם ניתנת הסמכות לשנות, לתקן ולהפוך על פניה קביעה משפטית כאמור אם, לדעתו, הפירוש עליו התבססה הקביעה המשפטית, אינו נכון. דוגמה אחת של מצב כזה עלתה לגבי החלטתו של הרשם (מר מאיר גבאי) על פיה נקבע כי נטל השכנוע בענין התנגדות למתן פטנט מוטל על מבקש הפטנט. הרשם שבא אחריו (כב' השופט צור) החליט שנטל השכנוע אינו מוטל על מבקש הפטנט אלא על המתנגד - קביעה שגם יושמה על ידי.

נטען שבניגוד לפסק הדין מקטח שבו לא נפסקה הלכה בדבר תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש, ואפילו לא דנו בו בעניין זה, החלטות הרשמים בענין בקשות לפטנט מס' 33746 ו-65119 כן עסקו בעקרובעומק בנושא זה וקבעו הלכה ברורה וחד משמעית. מאחר ובפסק הדין דנו בעניין אחר לגמרי, אי אפשר ללמוד משם מה ההלכה בדבר תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש.

זו אינה מקובלת עלי ואחזור אליה בהמשך.

החלטת הרשם בענין התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשה מס' 33786 (א) שם הוחלט שתביעה המובהנת מהידע הקודם ע"יי תכונה פונקציונלית אינה תואמת את דרישות סעיף 13 להחוק ואינה קבילה.

(ב) בהחלטה הנ"ל נאמר (בין היתר) בעמוד 100-99 כדלקמן:

"28, שאלת התביעה הפונקציונלית (א) התביעה 1 של הבקשה מובחנת מהידע הקודם רק ע"י התכונה הפונקציונלית שבסיפא המגדירה את פתחת הסגמנטים החוצה מבלי להגדיר את המבנה המאפשר תוצאה כזו, השאלה היא אם תביעה פונקציונלית כזו תואמת את דרישת הסעיף 13 לחוק הקובע כי 'הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות' המגדירות את האמצאה, ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט". ו

(ב) המבחן בשאלה זו כבר נקבע ע"קודמי בהחלטתו בענין הבקשה לפטנט מס' 12869 מיום 12.1.61 שפורסמה במבחר החלטות הרשם בתקופה שבין יולי 1959 ומרץ 6. היה מדובר שם בתביעה מובחנת מהידע הקודם רק ע"י תכונה פונקציונלית. קודמי דחה תביעה זו והסתמך בין היתר על ההחלטה הבריטית בענין;

(1936) .150 ,.00 8 1086 . .ט ,8ת50 6 8סעס80מ0 ,ש.ת 3 ...תת 53 . שם נקבע בעמוד 450:

"סט" 858 02088 80 15 0181₪ 6ת% 6תפת פעפתלס 6ת% תס ,12" ס6ס6ע8%מסעק שַת1פתסטסעק 0% 5ת₪68 811 018₪066ת1 8 0% 6ת5680000 6בג6 תהת% 6עסם סם 50 פלםתטסמה 16 סף 8 618 תד 91%166ת6 פ%סת 15 800866 2...מ16ססעק | + 88| 551216סק 811 01 צ1סקסתסם 8 תצהססס |

"86280% תשסתא 8 שת1עהבסמסץ

בלנקו-וייט בספרו 8ם10פתסטם 1‏ 202 28065 (מהדורה רביעית), עמ' 75, כותב באותו ענין:

84 +00 סת6מת8%5%581 6ב ם0181 60 10₪151₪858 18 1%..." |

+ 56160510 עס %מ6ש80ט86[0 626 על 6811%ע סק |

%0 0%ם ₪6 ,208002068 09 5616בַעַַססבעהת 0‏ תה8[טס1סעהק .

8 עם8 צע0 268016 8 +02 6ת0מת8%581 6ם% 60181₪

. "6ע860תש

וטרל בספרו 91 .סק %65ת860ק2 +0 18 8ם% ם0 (מהדורה 12) קובע: [שטסםת% תסט6 08008>ת1 ?0 מס1סהת1ל₪סס 8 ע0+ ם 6181‏ \". 1 8 12% 1581016תס0ק ‏ 18 ,016 826 811 עס 6מספ5 56 6טם .תס1סהתנלשסס 66 עס 80218086 18 05016 (צָל 11₪1066 עס 026061026 ,6ם8) 610606בת1 %פטם 01815 "08שססת1 /ע60858ס6ת 6ם6 811

בפסיקה האמריקאית דוחי גסם כן בהחלטות תביעות

יז.

פונקציונליות כאלה. בההלטתו בענין:

יח.

החלטת הרשם בענין בקשה לפטנט מס' 65119 (א) שם הוחלט כדלהלן: "1. ההלכה הקיימת היא שתביעה פונקציונלית בנקודת החידוש פסולה, והסיבה לפסילתה היא שאין לתבוע את התוצאה במקום האמצעים המכניים המאפשרים לפתור את הבעיה הטכנית הניצבת בפני הממציא. הלכה זו נשארה יציבה זה 24 שנה והוכיחה עצמה במשך השנים שחלפו.

2. הפסילה של תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש מבוססת על כך שתביעה כזאת אינה נובעת באופן סביר מהפירוט כנדרש בסעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967.

3. ייתכנו מקרי גבול, כגון בכימיה או בהנדסה גנטית, בהם, אם יוכח שאין אפשרות להגדיר את האמצאה בתביעה, אלא בצורה פונקציונלית יהיה מקום לפתור זאת בתנאי שהתביעה ברורה ונובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט".

(ב) מהסיבה שאסביר ואפרט בהמשך, אינני רואה כל צורך, לשם החלטה זו, לבדוק כאן את הנימוקים שגומקו על ידי קודמים:

הממונה הזכיר את העובדה שבבהחלטת הרשם בענין בקשת הפטנט מס' 6 וההתנגדות עליה, התחשבו בהיתר שניתן בארה"ב לגבי תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש, נאמר על ידי הממונה, ובצדק, שהדבר התאפשר רק החודות לתיקון חוק הפטנטים האמריקאי בשנת 2. סעיף 2 לתוק האמריקאי המתוקן שונה מהותית מסעיף 3 לחוק הישראלי. לכן, כך נטען, יעל בסיס סעיף 2 הנ"ל יכולו להתיר בארה"ב תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש החל משנת 1952. לפני זה, אף סעיף 13 לחוק הישראלי היה דומה לחוק האמריקאי בטרם תיקונו ובתקופה הזאת, גם בארצות הברית לא קובלה תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש.

לטענת הממונה, לא ניתן ללמוד התפתחות כלשהי בנושא כלפי ישראל,

טענה

יט.

וזאת מאחר ובניגוד לחוק הפטנטים האמריקאי, סעיף 13 לחוק הפטנטים הישראלי (עליו התבססו החלטות הנ"ל של קודמי המלומדים) לא תוקן על מנת לאפשר כשירות פטנטית של תביעה פונקציונלית בנקודת התידוש. וזו נכונה ומקובלת עלי: אפוא.

חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 נכנס לתוקף אחר שתוקן סשה במובן סעיף 4 לחוק. הטענה שנטענה על ידי הממונה מקובלת עלי, אפוא.

כא. אשר להחלטת הרשם בענין בקטשת הפטנט מס' 65119 כפי טה'יא נוגעת לטענות עו"ד בנד

(א)

(ב)

(ג)

(ד)

(ה)

נטען על ידי הממונה שלגבי החידוש, המצב דומה להחהלטת הרשם בענין הקודם.

הממונה הקריא קטע מההחלטה הנ"ל (המזכיר את תביעה מס' 1) המופיע בעמוד 1 של ההחלטה, בו נאמר:

תנהלת1הע 60 88 8691800 50... תנגם 88186 0% פת0ס1פת6ם61 6םת% 0% םת81ם 58 סהםס תסט8 צְ6סס ס%ם1 216 08 9פם₪68 16בתהת תה 8 עסתתהם 8806 6ב0ס ם1 אסס 6ם% 0 86 3םת₪08 616תהת 626 סגוסם1%ש 68 דש 2090ע02פסת1 60 ססם 85 6 םת פשתנםס6סס שת11861סתסט

(ההדגשה במקור ) ."אסט

לפי טענת הממונה (טענה שגם מקובלת עלי) החלק של התביעה הנ"ל שהודגש, מהווה את האלמנט הפונקציונלי.

מתחת לאיזכור הנ"ל מופיעות המילים הבאות: "הבוחן דחה את התביעה 1 בנימוק שזוהי תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש (בשתי השורות האחרונות שתחתיהן נמתח קו)..."

בעמוד 7 להחלטה (סעיף 5) נאמר:

"הפתרון המוצע בפירוט לסתימת פתחי האיוורור בתיבה הוא בשימוש בידיות בצורה טרפז (עמוד 7, פסקה 8), דא עקא שמבנה זה של הידיות לא הוגדר כלל תביעה ‏ 1 הנ"ל

ובמקומו באה הגדרה פונקציונלית גרידא, בסיפא של התביעה: 88 0פ | 8 ₪10 - 9022008₪ה1 50 ססת

אסם 6ם% ת1 פשת1תסקס 6םת118%61>תסט

כאמור, ‏ זה הדבר היתיד המבדיל בין המגש שנתבע למגשים הידועים, ולכן ברור שהתביעה 1 היא תביעה | פונקציונלית בנקודת החידוש, ולכן פסולה".

(ו) לטענת הממונה, הקטע הנ"ל מצביע על כך שהחידוש הוא תוצאה, ולא כפי שנטען על ידי עו"ד בנד. גם טענה זו מקובלת עלי.

5. להלן הטענות בתשובה העיקריות שהועלו על ידי עו"ד בנד:

(1) אשר לפסק הדין שפתקנז א. נטען שלא ניתן לבדד פירוש אשר להפרת פטנט ולהבדיל בין זה לבין ענין של תקפות הפטנט. פירוש התביעה מהווה חלק אינטגרלי של הבקשה כולה אשר בפסק הדין פסגאָט, יש :חס: גומלין לבין הפרה לבין תקפות הפטנט. הפירוש של התביעה הוא

אחד לענין הפרה ולענין תקפות. לטענה זו אתייהס בהמשך.

ב. אשר להחלטת הרשם בעגין התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשה מס' 6

(א) נטען כי האמצאה בענין הנ"ל היתה לידיות שהן קטומות 'בקצוות שלהס, בצורה של טרפז. התביעה היתה לאריזות

לתבניות שמניחים אותם בקופסה באופן שלא יפר*ע לתנועת

האויר. (ב) אין כאן שאלה של פונקציונליות.

אם כי הדבר אינו מכריע לצורך החלטתי זו אני חייב לומר

כי בניגוד לטענת עו"ד בנד ענין הפונקציונליות היה חלק

מהות*י בהחלטה הנ"ל.

(ג) האמצאה עליה נדרשה פטנט נפלה בגלל חוסר הידוש או מחמת נוסת התביעה שהיתה רחבה מהאמצאה. טענה זו אינה מדוייקת מכיוון שהרשם סמך, בין היתר, על אי-כשירות של התביעות כפונקציונליות בנקודת החידוש.

(ד) אפילו אם הרשם לא היה סומך על פונקציונליות הוא< היה מגיע לאותה תוצאה - דבר שנכון גם לגבי החלטת הרשם בענין בקשת הפטנט מס' 65119. לא ניתן לדעת היום האם הרשם היה מגיע לאותה תוצאה מבלי להסתמך על אי-כשירותן של תביעות פונקציונליות

ו בנקודת החידוש. אשָר לסעיף 13 לחוק וסעיף 112 לחוק הפטנטים האמריקא:

נטען כי אפילו אם ניתן להניח שסעיף 13 לחוק הישראלי דומה לסעיף 2 לחוק האמריקא* כבר בטרם תיקונו בשנת 1952, אין כל חובה המוטלת על בתי המשפט או על הרשם לפרש את סעיף 13 כמו שפירשו את הסעיף 112 בארה"ב.

טענה זו מקובלת עלי. סעיף 157(ג) לחוק קובע כי "במילו* תפקידיו השיפוטיים לפי חוק זה לא יהא הרשם נתון לכל מרות זולת מרות החוק". זוה' החובה המוטלת על הרשם. עם זאת, הרשם תמיד רשא להביא בחשבון את המצב התחיקתי והפסיקתי בארצות חוף, אולם, אין באסמכתא כזו כדי לתחייב את הרשם. ברור שהרשם רשא:* להתעלם מאסמכתא כאמור אם נראה לו נכון לעשות כן.

נטען, כ לו היה קיים היום דיון מחדש בהחלטות הרשמים הקודמים (וזאת אפילו בהעדר פסק הדין 658ם8ט8) היה מקום להגיע לתוצאה שונה מזו שנבעה מההלטות קודמי. לדעת עו"ד בנד, אין בסיס בחוק הפטנטים ואין סיבה הגיונית המצדיקים את ההלכה שנקבעה על ידי הרשמים הקודמים. טענה זו, בכל הכבוד, מהווה ספקולציה. ראשית, דיון מחדש בנושא אינו תלוי ועומד. שנית, לא ניתן לדעת את התוצאה אפילו אם דיון כזה היה מתק:ים.

(2) נטען כי כתוצאה מפסק הדין 10868 תביעות פונקציונליות, בין

א =

6. להלן

)1(

בכלל ובין בנקודת החידוש, בין אם הן עיקר האמצאה ‏ ובין אם לא עיקר האמצאה, ‏ בין אס מדובר בהמצאת קומבינציה ובין אם מדובר באמצאה אחרת, כשירות פטנט.

אחזור לטענה זו בהמשך.

הטענות בתשובה העיקריות מטעם הממונה:

אשר לפסק הדין פ6מפטם

א. נטען כי בית המשפט העליון בחן את כשירות התביעה במסגרת הסע*יפים 5,848 ו-12 לחוק, אך לא בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק.

ברור אפוא שהסעיף הזה לא היתה עילה לתקפות הפטנט.,

לטענה זו אחזור בהמשך.

ב. נטען גם כי באופן ספציפי הענין של תביעה פונקציונלית לא היתה העילה לעיסוק בתקפות הפטנט. בנוסף לכך, כל הדיון בבית המשפט העליון עסק בשאלה אחרת בלבד, דהיינו כאשר שיש תביעה

פונקציונלית האם מוטל על בעל האמצאה להכניס בה את התוצאה על מנת להגיע לפירוש הנכון של התביעה וזאת כדי להגיע

להכרעה בענין הפרה.

נכון הוא שבית המשפט העליון לא דן במפורש בסעיף 13 לחוק כעילה לתקפות הפטנט ונכון גם שכשירות תביעה פונקציונלית לא היתה עילה שעמדה בפני בית המשפט. גם ב"כ המבקשת א:ינם

חולקים על זה. עם זאת, אצטרך בהמשך לבדוק את המשמעות

המשפטית שלדעת* נובעת מהת:יחסותור של בית המשפט העל:ון לתביעה פונקציונלית וכל שנוגע לענין זה. ג. | אשר לעמוד 62 לפסק הדין 65תקטחת (א) מול האות ג': "2% עסנעק 6ת6 0% ת%10ק1ע0ס65ק" בפירוט הפטנט -

שם נאמר כדלקמן:

עסנתעת 8םם ‏ 0% ב610ק1ע650ק ,2" בסשת

(ב)

(ג)

58

15 139 6בספפפסןסת | 76 0% ₪1 | 5% עס 00 01056 1008066 068ע300 6% 6ת8 6סתהע%ת6 | 4681000 6ם6 6 01 1015 1בגוס ששהעס 66 50 .5ת16 16םתק8ע8ס1סת ?2 06 05] 866 18 ת61%10ת60 המקנ 8 את161טסעק פטםס ‏ ,פּצ8ע2 צסת6 61 1?+0 10610 8ת000ע

ב"168ט +0 1616+ 6שע18 8 פפסעס8

(ההדגשה שלי: מ.א)

נטען כי הענין הפונקציונלי (שהוגש בקטע הנ"ל) הינו רחב יותר מהתביעה נשוא הדיון. *כול להיות שטענה זו נכונה. אולם אין בה כדי להשפיע על התוצאה של החלטתי זו.

נטען כי הענין שפורט בקטע הנ"ל מהווה דבר ידוע אשר בו אין כל חידוש. על הענין הזה סובבת כל הסוגיה לפיה ניתן ללמוד (לטענת ב"כ המבקשת) שתביעה פונקציונלית בנקודת החידוש כשירת פטנט. אולם, לדבר* הממונה אין פה שום חידוש.

אין מה להוסיף להערותי הנ"ל.

א.

ב.

טעגנה

אשר לסעיף 13 לחוק

הפירוש הנכון של סעיף 13 להוק הוא שתביעה צריכה לנבוע באופן סביר מן הפירוט.

נטען שכאשר מדובר בתביעה פונקציונלית בנקודת החידוש, הדבר אינו נובע באופן סביר מהתיאור בפירוטט וזאת מאחר ובצורה כזאת נתבעים כל האמצעים האפשריים ולא רק מה שהומצא, הגנה כזו, לדברי הממונה, אינה מגיעה לממציא.

זו אינה מקובלת עלי. נטען שכפי שנקבע בהחלטות שונות, כולל ההלטות בריטיות,. לא ניתן לקבל פטנט על רעיון מבלי לתבוע האמצעים הנדרשים כדי להגיע לתוצאה המבוקשת. בנוגע לזה, נטען על ידי ב"כ המבקשת

ש

7. חוות

(1)

(2)

שיש ללמוד ממה שנאמר בפסק הדי|ן פ6משטת, לגבי תביעות

שצריכות | לכלול | תוצאה, שתביעות כאלה מכשירות תביעות פונקציונליות. לדעת הממונה זו לא היתה כוונת פסק הדי ן 898 כ זאת לא היתה השאלה, כל הדבר*ם האלה נאמרו בהקשר לשאלה לגבי מה צריך לכלול תביעה פונקציונלית כאשר באים לפרש אותה לצורך הפרה, אולם לא מדובר בכשרותה של התביעה - דבר שלא נדון בכלל ואף לא עלה בדעתו של בית המשפט העליון.

לטענה זו אחזור בהמשך.

ד. | אם בית המשפט העליון היה מקבל את טענת המערערת לפיה צריך לפרש את הביטוי "01088 ק[6180100ע" כביטוי פונקציונלי, אז היה ברור (לטענת ב"כ המבקשת) שתביע4 פונקציונלית בנקודת החידוש היא מ*ותר, לדברי הממונה זה סתם הרהור.

טענה זו מקובלת עלי.

דעת מיום 27 באוגוסט 1991 שהוגש על ידי עו"ד טל בנד

החלטת הרשם בענין בקשת הפטנט מס' 12869

א. נטען כי בהחלטה זו לא היתה כל התייחסות לנושא תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש.

טענה זו אינה מקובלת עלי.

ב. נטען גם כי בקשת הפטנט נגפסלה משום שלפי פרשנות הרשם, התביעה מס' 1 היתה רחבה *ותר מן התיאור שבפירוט הבקשה.

כעקרון, טענה זו מקובלות על'.

החלטת הרשם בענין התנגדות למתן פטנט עפ"י הבקשה מס' 33746

א. נטען כי, ככלל, השימוש בהגדרה "פונקציונלית" בניסות תביעות מוכר בישראל כדבר לגיטימי. עם זאת, הכלל הזה צומצם בהחלטה הנ"ל, לפיה השימוש בהגדרה פונקציונלית בנקודת החידוש פסול.

בהחלטה זו נאמר בסעיף 5 כדלקמן:

"הבעיה היא שבמקום להגדיר הבדל שר מבני זה בתביעה 1, הסתפקה המבקשת בהגדרת התוצאה בלבד ובשל כך דחה רשם הפטנטים (קודמי) את התביעה בנימוק שאין להגדיר את ההבדל בין המוגדר בתביעה מס' ‏ 1 של בקשת הפטנט הנדונה לבין הידע הקודם בצורה פונקציונלית. יצויין כי לא כל תביעה פונקציונלית פסולה, אלא רק תביעה שבנקודת החידוש שבה משתמשים בהגדרה פונקציונלית, כמו | במקרה שלפנ:נו". |

(ההדגשה במקור: מ.א.).

נטען כי ההתלטה הנ"ל ניתנה בהסתמך על החלטת הרשם בענין בקשת הפטנט מס' 12869 | לפי טענת עו"ד בנד, התיאור המבני באשר לנושא האמצאה לא הובא בתביעה מס' 1 שהגדירה אך ורק את התוצאה. הרשם דחה את . הטענה שכאשר עיקר האמצאה הוא ברע*ון אין צורך לפרט את האמצעים לביצועו. |

נטען כי הטענה הנ"ל התייחסה לתביעה פונקציונלית כאשר נתבעת תוצאה חדשה או עקרון חדש לפתרון בעיה ק*:מת. בתביעה כזו, אשר לגביה התוצאה החדשה היא עיקר האמצאה, עשויים להיכלל כל ההתקנים העשויים שימוש בעקרון האמור, ואת כל הדרכים

להוצאתו לפועל. בהתלטה זו, כך נטען, לא ניתן היה לאמור שהתוצאה היתה חדשה.

נטען גם כ* הרשם דחה את הטענה, לפיה ד: בפירוט התוצאה לגב:

תביעה פונקציונלית.

הרשם, בענין הנ"ל, ראה את החלטת הרשם לגבי בקשת הפטנט מס' 9 ככאסמכתא לדתיית "תביעה המובחנת מהידע הקודם רק על ידי תביעה פונקציונלית". נטען שההחלטה הנ"ל לא הושתתה על

ענין זה אלא על היות התביעה רחבה יותר מן הפירוט.

לשם חיזוק הקביעה, לפיה אין לקבל תביעה פונקציונלית בנקודת

(3)

(8)

החידוש, ‏ מצא הרש תימוכין בפסק ‏ הדין האמריקאי בענ:*ן

6 סט מפהסהח .טש עצתם מ 6 6 1 4

6 0526 37 ,ת0902028%10, שם נקבע כי מאחר והאמצאה תוארה

באמצעות תוצאתה בלבד, ומכיוון שאין לפרשה ככוללת את הדרך

בפירוט, התביעה היתה רחבה מד'.

הרשם דחה נסיונות מטעם המבקשת להסתמך על פסיקה אמריקאית מאוחרת יותר מן הנימוק שההלכה שנבעה מהפסיקה הזאת משקפת את תיקון התחיקתי משנת 1952. לדעת הרשם, צריך לבסס את הדין בישראל על הלכהת ג₪858%8 הנ"ל שנקבעה בטרם תיקון החוק האמריקאי.

על הרקע הנ"ל נדחתה בקשת הפטנט האמורה, אך זאת על תנאי שאם תתוקן התביעה הראשונה כך שהתוצאה תנבע מתיאור מבני שיפורט התביעה, תתקבל הבקשה.

כל הטענות וההערות הנ"ל נראות לי והן מקובלות עלי אפוא.

החלטת הרשם בענין בקשת הפטנט מס' 65119

א.

נטען כי מפירוט הבקשה עלה כ: האמצאה הצביעה על פתרון שהושג באמצעות שימוש בידיות בצורת טרפז.

עפ"י טענת עו"ד בנד הרשם קבע כי מדובר "בתביעה פונקציונלית בנקודת החידוש", והוסיף כי אין כל מניעה לנסח את התביעה

בצורה מבנית.

נטען כי ההלכה שנקבעה בענין בקשת הפטנט מס' 33746 אושרה על ידי הרשם והוסבר מטעמו כי ההחלטה ההיא מבוססת על העקרו ן "שאין לתבוע את התוצאה במקום האמצעים המבניים המאפשרים לפתור את הבעיה הטכנית הניצבת בפני הממציא". כתוצאה מזה

נדחתה הבקשה בנוסח האמור.

הטענות הנ"ל מקובלות עלי.

נטען ‏ ע"* עו"ד בנד כי ככל שניתן להבין מהחלטות הרשמים שהוזכרו לעיל, לא דובר בהן בתביעה פונקציונלית אשר לגביה נתבעה תוצאה

חדשה או עקרון חדש לפתרון היה קיימת. ההחלטות הנ"ל לא התי*חסו

טענה

)5(

)6(

8

לתוצאה חדשה כעיקר האמצאה והן לא דנו בתביעה העשויה לכלול את כל ההתקנים העושים שימוש בעקרון זה, ואת כל הדרכים להוצאתו לפועל.

בשלושת המקרים האמורים התוצאה שהוגדרה היתה "ידועה". זו נראית לי.

בהחלטות הרשמים שהוזכרו לעיל היה מדובר בתביעה פונקציונלית כאשר בפירוט הבקשה לפטנט תוארה דרך מסויימת לפתרון בעיה. התביעה הע*יקרית, שנוסחה בלשון פונקציונלית, תבעה (לכאורה לפחות) לא רק את הדרך שפורטה בפירוט, אלא את כל הדרכים אשר מובילות לפתרון הבעיה, השאלה שהתעוררה באותם מקרים היתה שאלה פרשנית, " דהיינו, האם בתביעה העיקרית נתבעו כל הדרכים להשגת התוצאות המושגות באמצעות הדרך שתוארה בפירוט, ‏ או שמא נתבעה רק הדרך שת וארה בפירוט, תוך הגדרתה בלשון פונקציונלית. נטען כי קודמי סרבו לפרש את תחום המונופולין בתביעה לאור הפירוט, וקבעו כי מאחר ודובר בתביעת כל הדרכים, התביעה היתה רחבה מדי ודינה להיפסל.

אם כי הטענות הנ"ל מקובלות עלי אני חייב לציין כי, לפי מיטב ידיעתי, ‏ לא הוגש כל ערעור על ההחלטות הנ"ל של קודמי שנקבעו בהתאם כפי שהם מתייחסות לתביעות פונקציונליות או לגבי הנוהל

בנקודת החידוש.

נטען גם כי התביעות הנ"ל לא היו תביעות פונקציונליות שבהן נכלל תאור מבני שהוגבל בתוצאה, אלא תיאור התוצאה בלבד. עם | זאת, מן המובאות שבספרות המשפטית שהובאו בהחלטות קודמ: ניתן, לכאורה, להסיק את המסקנה שלדעת הרשם גם תביעות אלו אינן כשרות, כאשר הלשון הפונקציונלית ננקטת "בנקודת התידוש".

הטענות הנ"ל מקובלות עלי.

>9

1. ה הח ל ט ה

(1) 8

(2)

(3)

(8)

כהקדמה, ברצוני לציין כי בבואי לדון בענין זה ולהוציא את ההלטת: בהסתמך על הטיעונים והאסמכתאות שהובאו בפני, אני צריך להביא בחשבון את שני הדבר*ים העיקריים הבאים: א. החלטות טל קודמ: המלומדים המוזכרים לעיל ו-ב. פסק הדין פ6משט. |

ברור שהדיון שהתקיים בפנ* אינו *כול להוות ערעור על החלטות קודמי בדבר אי-כשירות פטנטית של תביעות פונקציונליות, בנקודת החידוש או אחרת. הרשם אינו מוסמך, כמובן, לשמוע ערעור על החלטות קודמיו אשר לגביהן מועד הערעור תם לפני* שנים רבות ואשר בעקבות ההלכות שנקבעו בהחלטות האלה, הוקמו נוהלים בלשכת הפטנטים שקיימים ומקובלים במשך תקופה ארוכה. כיצד, אפוא, ניתן להתייחס לטיעונים שהועלו? לדעתי, הטענות שהועלו בהתחלטות האמורות הן חשובות בנוגע להחלטות הנ"ל וזאת מאחר והן נותנות את הרקע העובדתי והמשהטענות החדשים שהובאו בפניו.

בדומה לקודמי המלומד, גם אנ* בדעה שנדרשות סיבות משכנעות ביותר כדי לשנות הלכה יציבה שהוכיחה את עצמה במשך שנים רבות ושקובלה

על ידי מבקשי פטנט. אם כי ניתן אולי לומר | שעל סמך הטענות

שנטענו על ידי עו"ד בנד, ההחלטות בענין בקשות הפטנט מס' 12869 ו-33786 מעוררות ספקות בדבר ההלכה שנבעה מהן, ההחלטה בגין בקשת הפטנט מס' 65119, למרות הטיעונים שהובאו בפני, אינה משאירה ספק כלשהו לגבי ההלכה שנקבעה בעקבותיה בגין פסילת תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש.

לאור האמור לעיל התלטת* זו מבוססת כולה על הפרשנות, שבהטתמך הן על הטיעונים שהובאו בפני והן על הבנתי המשפטית, שאנ* מוצא לנכון לתת לפסק הדין פסמפגת.

9. פסק הדין פ6ת<טם

הפטנט נשוא פסק הדי| 68גשט1 עסק במערכת תצוגה אופטיות המשתמשות בעדושות הולוגרפיות.

התביעה מס' 1 בפטנט הנ"ל כללה, לטענת המערערת, תאור פונקציונלי שהתבטא בכך שצויין בה המקורות של קרני לייזר בהן נעשה שימוש באמצאה שהוצבו "בקרבה יחסית" ("61056 7ץ6018%1001ק") ושכונו "מפתח כניסה" ו-"מפתח יציאה", לדבר* עו"ד בנד המערערת טענה כ: הק:רבה לא היתה קירבה של מרחק פיסי אלא "קירבה פונקציונלית", במובן שדובר בקירבה המאפשרת את השגת התוצאה של יעילות אופטית.

זו מקובלת עלי.

בית המשפט העליון סירב לקבל את פרשנות המערערת לפיה דובר היה בקירבה פונקציונלית, וקבע כי הקירבה היתה קירבה של מרחק פיסי. הטעם לכך (וזיה נקודה חשובה) היה כי התוצאה של יעילות לא נזכרה במפורש בתביעה מס' 1, אלא רק בתיאור שניתן בפירוט הפטנט.

נטען על ידי ב"כ המבקשת כי לאור האמור, לא נדונה בפסק הדין 6% הטענח כ* תאור פונקציוגלי בתביעה פוגס בכשירות הפטנט.

יכול להיות שב"כ המבקשת צודק בטענה זה אך לדעתי וכפי שנאמר קודם, א* אפשר לומר בוודאות מוחלטת כי קביעתו הנ"ל מטעם בית המשפט העליון הביא לידי המשיבה לא לטעון טענות באשר לכשירותן של

תביעות פונקציונליות.

בפסק דינו בית המשפט לא הבחין בין תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש לבין תביעה פונקציונלית אחרת. עם זאת, כפי שנטען מטעם ב"כ המבקשת, בית המשפט העליון התייחס לתביעות פונקציונליות כאל דבר מובן מאליו, ולא ראה כל פגם בהגדרת תביעה פטנטית על פי השגת תוצאה מסויימת. נטען גם כי האמירות הכלליות שבפסק הדין ניתן לבחון,. בין היתר, בהתחשב "בסוג" הפונקציונליות של התביעה, ובשאלת החידוש שבתביעה.

לטענה זו אחזור בהמשך.

נטען כי מההתייחסות בית המשפט העליון לטענות הצדדים מסתבר כ* לו הייתה מתקבלת הטענה המדובר הוא בקירבה פונקציונלית,: לא היה בית המשפט מוצא בתביעה כל פגם עקב ניסות פונקצ*ונלי זה. (האסמכתא לטענה זו כבר הוזכרה על :ד').

ו יְעָם כי הדבר לא ניתן להביאו להוכחה מעבר כל צל של ספק, אנ סבור

כי לאור התייחסותו וגישתו של בית המשפט העליון לנושא האמור (ראה עמוד 79 סעיף 23 לפסק הדין 65ם8ט1), הטענה הנ"ל של ב"כ המבקשת היא במקום ונראית לי אפוא כטענה שאסור לי להתעלם ממנה.

הרקע המשפטי והערותי בגינו

היבטים משפטיים הנוגעים לפסקי דין

א. ב-"86ם18שתם 0% 18₪5 5'צעטס1815" (מהדורה הרביעית, כרך 26 סעיף 573, עמ' 293-292) נאמר כדלהלן:

תה ם1 6ם60006ע2ק ‏ +0 ₪56 6ם1 .061ת260166 סצספת | .573" 58 אש 6660166 60 בס1םש תסקט מ68%10תו0+ 58216ת61500ת1 % ן08509 [8101808ת1 50 ת1108010סק8 108 6םה ש18 6םס בסצםש תסקט ע5ם581ע 002‏ +00 608206 506 1688% 8% 1808טסעק 8 ,8ע1]810ה ע61ם% 02% 6₪00%ת00 56 םת1 צ61ע2 ת8ס 100815ט810ת1 10881 0% %5ת20ק800610 ע1ע60עס ע0] 08518 8 85 11ש 8 הסנמש תסקט 16ס1סת1עק עס ם0850ע 526 +00 מס18%1סתטםתס 6מך

סתס1ה 18 6001666 ת06ם ‏ פהפת ‏ 6עט00 - 8 6פס+סק ת5610סטס

2

58 1₪ק1סת1עק שתדץ1תס66תט 115 .5ת60600עק ‏ 8 85 אתזהתדס 8805 81ע0ת₪0 סת5 צ61ת8ת ,01ת6400166 28610 םס 081160 מסנתט תסקט 68מטסע₪ 81עסת₪0 6גס 0% ת8601510 6םתס ש0ס+? ₪100 60 6 מסעת? 8050280560 עס 66580266 ,08500 18 1% 0 21586 ₪1068 ת10ת₪ 0886 ע10018סעהס סג 09% 1 6 18 6ת60000עק 8ת61םת1ס 51906658פת00 85ת7 .ב46015810 6ם%

,.. . 61ת660160 28610 68 ת060000 שַת01ת1ס 18 8108 ב0601810 600682668 6תך7 0101 28010 80852806 6ם6 18 1% 6טם ,16 60 0108 ת: %םמ8₪6ק6ט1 526 +0 ת8010ע91002ת60 8 תס 66ת83062%681 88 תמס1גשט ,ת8601610 6ב6 0% עסססהם 8001606 6ם% 60 2018610 1082ס ‏ 18 15 תשתש ,הס1תט בת8 ש18 02 20206 6ם6 פהת 8106 סל פטסע6שת68 81₪875 158 16 6ת8...;שםת01ת1ס 18 ,פהש 16 סהתשט בת %תס6תק0ט1 שתס1 8 02 פטס 8םס861טע6פקס סשס עס פתס- 58%6 66 0% 681ת000186 28010 66 שטם8ק שסגתם 1% 86 מסת+ 62686

(ההדגשה | הוספה | על ידי: מ.א) "....0856

אומר מיד שלדעתי, ההתייחסות בפסק הדין 68ג8ט1 לתביעות פונקציונליות אינה מהווה רק "8ת8010ט00502 סשש עס 6מס". [ ב. בספרו של | פרופ' .א 0 .17 - עו"ד, "1502060006עט תס 8ת0סם981" המהדורה השתיים-עשרה, תס6מסם (1966 ,11פשא%8 8 59666) בסעיף ‏ 29, עמוד 177-176 נאמר

כדלהלן:

8 ססת פתספעסק 5%ם 8₪81‏ ג" 8 02 פספק צ1תס 6ם6 ,511% סבס סם (1%ש) 0108106ת00 8+ ב6+םש 6888 שת618%1ע 08565 02 ב060610א6 6ם6 6ג [028ת₪0 66 18 ‎ 868008(‏ 60 8 16 ב0בתש - ע0ס? | ש18 | 0% פס 6נגוע 8 .ע16עסתתגה 0 סת מס51%1סקסיק 4 - 6 צ8ע -,601ת400160 שםן ‏ +00 16טע 6תס ‏ 85 צ[1תקטסת

8 עס תס 86086 ₪ם8 צס 1160ַסק8

יי

. ד

3

6 בת6ד1תש 16געת 6תס ‏ תס ,6קשסס 6 שתנדתתסטסש 88 26282006 טעטסס

ו 8989 69962618 6ם% +0 06 ת1 %מ60060עק +0ס 8ם800021 626 0% 2 20108 6286 18 ש18 מסממסס 6םס צֶעסט 6ב% ם1 600810066 826 1807 8 .ב1108%610סק 8‏ +0 8 צַל ת דעותי ועמדתי לגב קביעת על דיעה משפטת הוא דווקא העובדה, שלפי מיטב הידיעות נושא כשירותה של תביעה פונקציונלית לא היה שאלה שהועלתה על ידי כב' השופטים במהלך הדיון שנערך בפניהם, יש להניח שבדיון הנ"ל שהתקיים בבית המשפט העליון, חוק הפטנטים הישראלי היה מונח בפני כב' הטופטים., על כן, אם היה אפילו שמ של ספק בעיני כב' השופטים לגבי כשירותה של תביעה פונקציונלית, הייתי מצפה שבשעה שבה ב"כ המערערת העלה את הסוגיה הקשורה לתביעות פונקציונליות, בית המשפט היה מפסיק את טיעוניו ולבקש ממנו ומב"כ המשיבה לטעון קודם כל את טענותיהם בענין כשירות תביעה פונקציונלית, אני סבור שהעובדה שכב' השופטים, לכל הנראה, לא רא לנכון או לא ראו כל צורך להעלות את הנושא

ה. מצביעה באופן חד משמעי על כך, שבעיניהם לא היה ספק כלשהו לגבי כשירותה של תביעה פונקציונלית.

מאחר ובית המשפט העליון לא פסק (ולא התבקש לעשות כן) על כשירותה של תביעה פונקציונלית, יש לפרש את התייחסויות הנ"ל לנושא כמן המפורסמות או ידיעה משפטית.

יש להוסיף רק שברור מעבר כל ספק שידיעה משפטית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון מחייבת את הרשם, לא מתקבל על הדעת שידיעה משפטית מטעם ערכאה גבוהה יותר, ובמיוחד מטעם בית המשפט העליון, מהווה דבר שהרשם מוסמך להתעלם ממנו,

הממונה צדק, כמובן, בטענותיו (א) שהחלטות קודמי לא הובאו לדי בית המשפט העליון; (ב) שלא התקיים דיון בבית המשפט העליון בדבר כשירותה של תביעה פונקציונלית; (ג) שבית המשפט העליון לא הפך במפורש את החלטות קודמי על פניהן; ו-(ד) שבית המשפט העליון לא ביטל במפורש את ההלכות שנבעו מהחחלטות הנ"ל. לעומת זאת, סבורני כי בית משפט רשאי להפוך פסק דין או החלטה של ערכאה נמוכה יותר על פניהם באחת משלוש הדרכים העיקריות הבאות: (א) במסגרת ערעור על ידי איזכור מפורש לפסק דין או החלטה מסויימים; (ב) בעקיפין על פעולה כנ"ל אך ללא התייחסות מפורשת לכל פסק דין ופסק דין ולכל החלטה והחלטה אשר בעקבות הערעור נהפכו! גם הם על פניהם; או (ג) בעקיפין על ידי קביעה, לדוגמה, קביעה לגבי דבר שהינו ידיעה משפטית או מן המפורסמות.

נכונה גם טענת הממונה שבית המשפט העליון לא הבחין בין תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש לבין תביעה פונקציונלית אחרת. לדעתי, לא ניתן ללמוד מזה שפסק הדין מת: יחס אך ורק לתביעה פונקציונלית מסוג הכללי ומשאיר את קיומה של פסילת תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש. עצם העובדה שבית המשפט העליון התייחס לתביעה פונקציונלית ללא כל הבחנה כאמור (ולמרות שהבחנה כזו לא הועלתה מהלך הדיון) דווקא מלמד אותי שההתייחסות לתביעות פונקציונליות על ידי בית המשפט העליון היתה לכל סוג וסוג של תביעות במסגרת זו.

כולם מודים כי השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט העליון בפסק הדין פס נגעה להפרת פטנט ושהתייחסותו לתביעה פונקציונלית הייתה ביחס לשאלה העיקרית הנ"ל. אשר לנושא זה יש לציין שיש תקדימים רבים המצביעים על סמכותו של בית משפט לבטל הלכות משפטיות קיימות כדבר משני ושולי לעיקר פסק הדין ואפילו בעקיפין. לפיכך, מקובלת עלי הטענה מטעם ב"כ המבקשת שההלכה שקבע בית המשפט העליון כאמור בנוגע לתביעה פונקציונלית, היא לא פחות חשובה או שאין בה פחות משקל משום שהיא התייחסה לשאלת הפרה ולא במישרין לשאלת תקפות הפטנט. לכן, לא ניתן לקבל את טענת הממונה שיש "מרחק רב" בין השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט העליון לבין הענין אשר בפנ'י. אני מסכים עם ב"כ המבקשת שבאופן משפט אין אפשרות הגיונית לבדד פירוש לגבי הפרת פטנט ולהבדיל בין זה לבין תקפות הפטנט. פירוש התביעה מהווה חלק אינטגרל של ההקשר כולו אשר בפסק הדין פסמשטן. לכן, פירוש כזה הוא אחד לענין הפרה ולענין תקפות.

כבר נקבע על די כי ההתייחסויות לתביעה פונקציונלית אשר בפסק הדין פ6משטת מהוות ידיעה משפטית המתייבת את הרשם, לדעתי, קביעה זו מספיקה כדי להחליט על ביטול ההלכה שנקבעה על די קודמי מלומדים באשר לא-כשרות של תביעה פונקציונלית בנקודת התדוש.

עם זאת, יש פן נוסף שלדעתי משלים את התמונה ומסיר כל ספק בנושא.

אני מתייחס שוב להגדרת ה-61םת260186 סדַסַַ3 שהזכרת: לע:ל אשר לגביה נאמר כ' - ₪8 61ת000160 28610 6םס... אתנ:תע6טסש 85 600ע82ק6ע סעטס0ס 6ם+

(לעיל )71%2802816 "...08856 6ם%

אני סבור כי, בענין שהיה בפני בית המשפט העליון, "0 16גת 6םתס 18" (הכלל המשפטי) היה כי תביעה פונקציונלית מכל סוג שהוא הינה כשירת פטנט. אין לי ספק שבית המשפט העליון יישם והפעיל את הכלל המשפטי הנ"ל.

לאור האמור יש לראות את קטעי פסק הדין פמט מהעמודים 78-76 ועל אחת כמה וכמה את הסעיפים ה'(1)-(5) וו'(3)-(8), כפי שהם ניתן מתייחסים לתביעות פונקציונליות, כחלק אינטגרלי, מהותי ומשמעותי של ה-8510ע2 עצמו - דבר שבוודאי מחייב את הרשם.

ו (8) כפי שכבר נאמר לעיל לא ניתנת לרשם הסמכות להגביל "את מהות התייחסותו של בית המשפט העליון לתביעות פונקציונליות שאינן בנקודת החידוש. לפיכך, קביעה כיום מטעם הרשם שלמרות פסק דינו של בית המשפט העליון, תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש נשארת פסולה, היתה מורידה מפסק הדין הנ"ל חלק מהותי של ה-0נס8ע, דבר שמובן מאליו שאין לעשותו.

אשר על כן, ועל סמך כל השיקולים והנימוקים המשפטיים שפורטו לעיל, אין לי אלא להחליט כי לאור פסק הדין 8סמשטז יש לראות את ההלכה בנוגע לתביעות פונקציונליות מכל סוג, בנקודת החידוש ואחרת, שנקבעה בעקבות ההחלטות קודמ* ושהוזכרו לעיל, כבטלה ומבוטלת. מזה נובע כי בעקרון יש לראות את תביעה פונקציונלית, בין אם היא בנקודת החידוש ובין אם הא אחרת, בין אם היא המצאת קומבינציה ובין אם היא לא המצאת קומבינציה, כתביעה כשירת פטנט.

על אף שהנושא העומד בפני אינו מחייב התייחסות למגבלות שיש להטיל על אישור של תביעות פונקציונליות, יש לזכור כי בפסק הדין ות קבע בית המשפט העליון קביעות גם בנושא זה. וודאי שעלי לקבל גם קביעות אלה ואדון בהן במסגרות מתאימות יותר, דהיינו, חוזר או חוזרים לציבור והנחיות לבוחני הפטנטים. תשומת לבו של הקורא המעונין מוסבת בזאת לפסק הדין 8 ובמיוחד לסעיף ה' המופיע בעמוד 87.

בירושלים היום, יא' באב התשנ"ג 9 ביול: 1993

מיכאל אופיר . רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר