סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ו/ מבקשי המחיקה: גדי נוסל

1. פיצה דומינו

2. איתן זהבי

3. ברוך וינגרטן

4. אבנר כהן

באמצעות ה"ה אולמרט, שמעוני, אשכולי, עו"ד על ידי עו"ד יאיר אולמרט

בעלת הסימן: וס 1228ק 8'סתנמסכ באמצעות ה"ה ש, הורוביף ושות', עו"ד על ידי עו"ד היו קוברסק:

ה ה ל ט ה

1. (1) ביום 17 ביוני 1990 הגישו ה"ה גדי נוסל, איתן זהבי, ברוך וינגרסן ואבנר כהן וה"ה פיצה דומינו (להלן - מבקשי המחיקה) בקשה למחיקת סימן המסחר מס' 6108 מפנקס סימני המסחר

(2) הסימן מס' 61808 נשוא הליכים אלה הינו 21228 8'סתנחסכע (להלן - הסימן) והוא רשום ע"ש 6םמ1 21228 פ5'סם1חסכת (להלן - בעלת הסימן) בסוג 30. הסימן נרשם בפנקס סימני המסחר ביום 26 באפריל 1990 והוא בתוקף החל מיום 10 ביולי 1985.

(3) הדיון באשר לענין גופו הסתיים וסיכומי הצדדים וכן סיכומי התשובה הוגשו.

2. (1) ביום 4 במאי 1993, הגישו מבקשי המחיקה בקשה (להלן - הבקשה) על פיה אני מתבקש להתיר הגשת ראיות נוספות מטעם מבקשי המחיקה.

להלן עיקר הטענות שנטענו על ידי המבקשים, כפי שהן נוגעות לענין הטרומי הזה שבפני והערותי בגינן:

א. בסיכומי בעלת הפטנט "ובאופן מפתיע" מבחינת מבקשי המחיקה, הודגשה העובדה שמבקשי המחיקה לא העידו את ה"ה שרגא גרוס ואריה פישר. /

ב. באשר למר פישר, אין ספק שממילא עדותו לא היתה תורמת מאום. אומר מיד, שאם כי הדבר אינו רלבנטי כיום בהליכי על ריב הנ"ל הנערכים בפני הרשם, לא ניתן תמיד לדעת מראש את חשיבותו של תצהיר, שהוגש מטעם מצהיר זה או אחר או לדעת את חשיבותה של החקירה הנגדית עליק,

הבקשה הנוכחית מתייחסת לתצהירו של מר גדי נוסל, אחד ממבקש: המחיקה, (להלן - המצהיר).

להלן עיקר הדברים שהוצהרו על ידי המצהיר בתצהירו מיום 24 במאי (להלן - התצהיר):

א. במהלך הדיון לגופו של ענין הייתה ההתייחסות מטעם העדים (כולל המצהיר), שהעידו מצד מבקשי המחיקה לגבי מצבם הבריאותי של מר שרגא גרוס, (להלן - מר גרוס) ושל מר אריה פישר (להלן - מר פישר).

וב. מר פישר חלה לפני מספר שנים בגידול סרטני שהתגלה בראשו ואשר בעקבותיו הוא עבר טיפולים כימותראפיים והקרנות.

ג. מר פישר אינו ממין האנשים המסוגלים לעמוד במתח ובלחף הפיזיים והנפשיים של מתן עדות. ד. אשר לנספחים (צילומים) שצורפו לתצהיר נטען על ידי המצהיר:

(א) נספה א'1, המהווה אישור מיום 8 בנובמבר 1988, מעיד על מחלתו של מר פישר.

(ב) נספח א'2 הינו כרטיס טיפולים במחלקה האונקולוגית והוא מעיד על טיפולים שנערכו עבור מר פישר, לרבות בדצמבר עלי לציין שבכרטיס הנ"ל נרשמים שלושה תאריכים, דהיינו 23.12.86 ו-11.12.90.

(ג) נספח א'3 הינו אישור מתאריך 2.7.90 (לא 3.7.90 כפי שהוצהר) והוא מתייחס לבעיות הבריאותיות של מר פישר.

(ד) נספחים א'8-6 מהווים חלקי מסמכים מתאריך 27.2.89 המעידים על טיפולים ואבחנות שהתקיימו בשנת 1989, בקשר לבעיות שנבעו מהטיפולים שמר פישר עבר.

מידיעתו האישית של המצהיר מדובר כאן בדוגמת מסמכים בלבד. עם השנים והגיל מצבו של מר פישר או נעשה קשה יותר. אין בליבו של המצהיר ספק שבשים לב למצבו של מר פישר, כפ:

שהמצהיר מכירו היטב, הוא לא היה עומד בחקירה נגדית. יתר על כן, מר פישר אינו מסוגל לספק עובדות בעלות משקל משום בעיות הזיכרון החמורות שהן מנת חלקו בעקבות הטיפולים הכימותראפיים.

בשל מצבו הרפואי של מר פישר, מצפונם של מבקשי המחיקה לא הרשה להם להעלות על הדעת להעמידו במעמד קשה כזה.

אשר למר שרגא גרוס הוא לקה במחצית שנות ה-80 במחלת לב קשה ביותר ומצבו הרפואי הולך ומתדרדר, עד כדי שהוא עומד לפני:

ניתוח מסובך ביותר בימים הקרובים להחלפת שסתום בלב.

לדברי המצהיר, "אף מצבו של מר גרוס לא הרשה את הבאתו בפני מעמד קשה, מתיש וסוחט, נפשית ופיזית, מעין זה שעברת:

אנוכי".

אשר לנספחים (צילומים) המצורפים לתצהיר נטען על:

המצהיר:

א. שנספה ב'1, המהווה אישור רפואי מיום 27.10.92, מעיד על חומרת מצבו של מר גרוס.

ב. שנספח ב'2 הינו הפניה מיום 8.3.93 (לא 5.3.93 כפי שהוצהר) לניתוח האמור להחלפת שסתום בלב.

ג. שנספח ב'3 הינו אישור מתאריך 5.5.93 לאשפוז שניתן למר גרוס לצורך הניתוח המסובך והמסוכן הנ"ל.

ד. שנספה ב'2 מהווה הפניה מתאריך 20.5.93 לביצוע ססיות צינטורים.

(10) בעדותם של מבקשי המחיקה שניתנה במהלך הקיראתם נאמרה "האמת לאמיתה". לדברי המצהיר אם "מאן דהוא מנסה לעשות עושר מפאת העובדה שנמנענו בגלל מחויבותנו האנושית שלא להעיד אנשים; שמצבם הרפואי קשה ולהעמידם בסיכון בריאותי ממשי - אנו שלמים עם החלטתנו זו".

(11) אי העדתם של מר גרוס ומר פישר, בנסיבות ענין זה, אינה חשובה.

להלן עיקר נימוקי הבקשה להתיר את הגשת הראיות הנוספות:

בסיכומי בעלת הסימן ובאופן מפתיע מבחינת מבקשי המחיקה שמה בעלת הסימן דגש יתר על העובדה כי מבקשי המחיקה לא העידו את מר גרוס או את מר פישר.

א, לגב: מר פישר, אין ספק שממילא עדותו לא היתה תורמת מאום. לעומת זאת תעודת רישום השותפות מהווה מסמך הקביל כראיה והעומד בחזקת אמת באשר לתוכנו, בהיותו תעודה ציבורית רשמית של מדינת ישראל.

ב. זה מספר שנים שסובל מר פישר מגידול סרטני שהתגלה בראשו ואשר בעקבותיו הוא עבר טיפולים כימותראפיים והקרנות בעלי השלכות אשר למר גרוס, הוא סובל בשנים האחרונות (בתקופת ניהול המשפט) ממחלת לב קשה ביותר ונמצא תחת משטר טיפולים, לרבות צינטורים ואשפוזים תכופים.

(84) הדרישה או התמיהה בדבר אי העדתו של אדם הסובל ממחלה כאמור, אינן במקומן. עד כאן עיקר הטענות מטעם מבקשי המחיקה ומטעם המצהיר.

להלן עיקר הטענות מטעם ב"כ בעלת הסימן בתמיכת ההתנגדותה של בעלת הסימן מיום 28 ביוני 1993 לבקשה מטעם מבקשי המחיקה להגיש ראיות נוספות בהליכים אלה:

(1) בקשת מבקשי המחיקה הוגשה לאחר הגשת הסיכומים העיקריים של הצדדים להכליכים אלה ומבלי שמבקשי המחיקה ביקשו לדחות את המועד להגשת סיכומי התשובה שבינתיים אמנם הוגשו.

טענה זו נכונה ומקובלת עלי. עם זאת, יש לציין כי עשיית צדק ויושר מכתיבה לפעמים שהרשם יאשר הגשת ראיות גם לאחר הגשת הסיכומים העיקריים ואפילו לאחר הגשת הסיכומים בתשובה, במקרה שהרשם אכן יאשר זאת מוטל עליו, כמובן, לאפשר גם לצד שכנגד להגיש את ראיותיו בתשובה, וזאת כדי לשמור על איזון האינטרסים שבין המתדיינים.

(2) באמצעות הגשת הראיות הנוספות הצליחו מבקשי המחיקה להשיג את מטרתם על פיה טיב הראיות האמורות כבר נמצא בפני הרשם וזאת אפילו לפני החלטתו באשר לאישור הגשתן.

טענה זו, בכל הכבוד, לא נראית לי. אינני סבור שניתן לרשם להחליט על כשירותה ואו כשירותה של ראיות נוספות מבלי עיון בסוג ובמהות הראיות. לעומת זאת, ברור שאם הרשם לא יתיר הגשת ראיות חייב הוא להתעלם לגמרי מתוכן ולא להביאן בחשבון בשעת מתן החלטתו לגופו.

3) בבקשתם של מבקשי המחיקה בדבר הגשת ראיות נוספות וכן בתצהיר הנלווה לה צויין כי למעשה אין כל צורך בהוספת ראיות נוספות. לגבי הענין לגופו, ההתייחסות הזאת היא לאי-הגשת ראיות על ידי מר גרוס ומר פישר.

עלי לציין כי, ככלל, דבר חשוב הוא בכל הליכי על ריב הנערכים בפני הרשם שכל ראיה וראיה הנוגעת לענין גופו חייבת להיות בפני הרשם וזאת על מנת לאפשר לו לעשות צדק בין המתדיינים. בענין זה הנמצא בפני ואשר לגביו מוטל עלי לתת את החלטתי לגופו, ניתן לומר שראיות מטעם מר גרוס, ומר פישר וחקירתם עליהן היו דברים שיכלו לזרוע אור על כמה ענינים מהותיים. אומר מיד שלא מקובלת עלי חוות דעתם של ב"כ מבקשי המחיקה א. "שממילא עדותו של מר פישר לא היתה תורמת מאום" ו-ב. שלגבי מר גרוס כבר הובאו "די ראיות להוכית באופן החד משמעי ביותר את גירסתם".

סבורני, כי כל עוד שנשארת ראיה היכולה, במידה מסויימת, להבהיר דבר זה או אחר וראיה כזו לא הוגשה, אי אפשר לראות את הראיות אשר בפני הרשם כמושלמות.

לדעתי, לא היתה כל סיבה שמנעה את מר גרוס ומר פישר מלהגיש ראיות בענין זה. אם, עקב מצב בריאותם, לא היתה כל אפשרות להעמיד אותם, או אחד מהם, לחקירה נגדית, הייתי יכול להביא את המצב בחשבון ולקבוע דרכים אחרות שהיו יכולות להקל על העומס המוטל עליהם באשר לחקירתם. לכן, הערות מטעם ב"כ בעלת הסימן בדבר אי הבאת ראיה אינן מהוות טענות שהעלתן עשויה להיות הפתעה. הטענה כאמור, שבעצם

הועלתה על ידי ב"כ בעלת הסימן במכתבו הנ"ל, מקובלת עלי אפוא.

נטען כי מבקשי המחיקה לא הסתפקו בתיאור חומר הראיות הנוסף שברצונם להגיש אלא צרפו אותו ממש כנספה לבקשה - חומר שכולו אינו עשוי להחשב כראיה כלל.

טענה זו מקובלת עלי. בכל הכבוד למצהיר על: לציין שלפי מיטב ידיעתי, הוא אינו מתמחה בתחום הרפואי ובוודאי אינו מסוגל לקבוע אם ראיה זו או אחרת היתה נוגעת לענין גופו. לפיכך, אין בחוות דעתו על אי יכולתם של מר גרוס ומר פישר להגיש ראיות מחמת מצב בריאותם או חשיבותן של ראיות כאלה כדי לשכנע אותי בענין. תצהיר מסוג זה היו צריכים להגיש מומחים רפואיים היודעים מהו העומס הפיזי והרוחני המוטל על אדם העומד בחקירה על תצהירו.

נטען שהנספחים שצורפו לתצהיר מעלים כרובם ככולם מתייחסים לתקופה האחרונה, לאחר סיום הדיון בהליך זה, או לתקופה המוקדמת לתחילת הדיון. ספק אפוא אם היתה לנספחים האלה נפקות כלשהי.

טענה זו אף היא מקובלת עלי.

5. (1) לאחר שיקול רב ועיון עמוק בטענות שהועלו על שני הצדדים (וזאת, כמובן, בצער עמוק על מחלת ה"ה גרוס ופישר) חיב אני לומר שאינני רואה כל הצדקה לאשר הגשת הראיות הנוספות כמבוקש. מצד אחד הן מביאות בפני את חוות דעתו של המצהיר שראיות מטעם מר גרוס ומר פישר אינן נחוצות, ומאידך הן מתיימרות להיות תעודת רופא מומחה. לפיכך, מחוייב אני להתעלם מתוכן התצהיר ולא להביאו בחשבון בשעת מתן החלטתי לגופו.

(2) עם זאת, אני ער לדבר שישנם חילוקי דעות בין הצדדים באשר לשאלה האם הגשת ראיות מטעם מר גרוס ומר פישר היתה נחוצה אם לאו. לדעתי, לא רצוי שהרשם ישאיר שאלה מנומקת כזו פתוחה ללא תגובה מנומקת מטעם הצדדים.

6. לאור האמור לעיל אני מחליט וקובע כדלקמן:

(1) לא לאשר את הגשת התצהיר הנוסף כפי שהתבקשתי לעשות על ידי מבקש: המחיקה.

(2) להרשות לב"כ בעלת הסימן, תוך חודש ימים מתאריך החלטתי זו להגיש את טענותיהם המנומקות (אם ירצו לעשות כן) מהן יינתן ללמוד את עמדתם אשר לשאלה שהועלתה לעיל בסעיף 2(5) להחלטתי זו.

(3) להרשות לב"כ מבקשי המחיקה (אם הן תוגשנה) להגיש את טענותיהם בתשובה תוך חודש ימים לאחר הגשת הטענות הנ"ל.

(4) שב"כ בעלת הסימן יודיע לי תוך 7 ימים מתאריך החלטת זו, אם בכוונתם להגיש את טענותיהם כאמור.

(5) שב"כ מבקשי המחיקה יודיעו לי תוך 7 ימים מתאריך הגשת טענות בעלת הסימן כאמור, אם בכוונתם להשיב עליהן.

ניתן בירושלים היום,

בסיוס ההליכים הנוספים המתוארים לעיל, תינתן על ידי החלטה לגופו י' בחשון התשנ"ד 5 באוקטובר 1993

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים , בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).