סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר (בקשה מט' 64749 ובקשות מתחרות מס' 66598 ו-66599) - סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש) התשל"ב-1972

המבקש מס' 1: י. מלכי באמצעות וע"י ד"ר יצחק הס, עו"פ המבקשת מס' 2: חברת אחמד חסן אלשקעה בע"מ באמצעות וע"י עו"ד שמואל מצא

ר, 1. מונחות בפני הבקשות המתחרות הבאות:

(1) בקשה לרישום סימן המסחר מס' 64749 בבעלותו של מר י. מלכי (להלן - המבקש מס' 1) הכולל את המילים באנגלית "אמפתתצגה , זאתתא" ואת דמות הגמל, בסוג 3 לגבי: "סבון צמחי טבעי". בקשה זו שבסוג 3 הוגשה לרישום ביום 28 באוקטובר 1986.

(2) בקשה לרישום סימן המסחר מס' 66598 בבעלותה של חברת אחמד חסן אלשקעה בע"מ (להלן - המבקשת מס' 2) הכולל את המילים בערבית שמשמעותן בעברית היא - "סבון הגמל המפורסם, הסבון הנבולסי של חסן שקעה, סבון, זייתים" והכולל גם את דמות הגמל. בקשה זו, שאף היא בסוג 3 לגבי "סבון", הוגשה ביוס 17 ביוני 1987.

(3) בקשה לרישום סימן המסחר מס' 66599 בבעלותה של המבקשת מס' 2, הכולל את המילים בערבית שמשמעותן בעברית היא - "סבון הגמל המפורסם, הסבון הנבולסי של חסן שקעה, סבון, זייתים", והכולל דמות של שני גמלים. בקשה זו אשר בסוג 3 לגבי "סבון", הוגשה ביום 17 ביוני 1987.

(1) מתחילה סימני המסחר בהודעתה מיוס 26 ליוני 1988, החילה את סעיף 9 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש) התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה), על הבקשות הנזכרות לעיל. סעיף 29 לפקודה קובע כדלקמן:

"29. הגישו אנשים שוניסם בקשות נפרדות לחירשם כבעלי סימני מסחר זהיסם או דומים, לגבי אותס טובין או חגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשום אף אחד מהס עד שנקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה כאמור יעביר את הסכסוך לבית המשפט העליון".

(2) בעקבות החלת סעיף 29 לפקודה הגישו הצדדים את ראיותיהם בתמיכה ברישום הסימנים.

ראיותיו של המבקש מס' 1 כללו תצהיר מטעמו שעיקרי האמור בו הינס כדלקמן:

(1) כ-15 שנה לפני מועד חתימת התצהיר דהיינו, בשנת 1975 פתח המבקש מס' 1 בשיתוף פעולה עם אביו, מפעל לייצור סבון בסמוך לכביש בית דגן - צריפין.

(2) מגוון הסבוניס האס הוא מייצר התרחב משנה לשנה ולטענתו במועד חתימת התצהיר (8 בינואר 1990) הוא היצרן והמשווק הדומיננטי של סבונים לענף בתי המלון. ממוצע המפעל החודשי נע בין 20 ל-30 אלף שקל.

(3) בתחילת שנת 1981 רכש המבקש מס' 1 מיצרן הסבון מר אדולף הירש מכבש יד ישן לכבישת סבון כולל התבנית שעליו. התבנית כללה דמות של גמל והכתובת אמסתתצתא. צורף לתצהיר העתק מספת השיק ששולם בעת רכישת המכונה והתבנית.

החל משנת 1981 המבקש מס' 1 משתמש במכבש היד הנ"ל לייצור סבון משומן צמחי בלבד. הסבון המיוצר מסומן בסימן הכולל דמות גמל ואת המילה "אמפתתצתא".

הסבון נשוא הבקשה מס' 64749 נמכר בכמויות נכבדות במקומות שונים בארץ. המבקש מס' 1 מעריך שבשנים 1987-1985 הוא ייצר ומכר כ-200 טון של הסבון.

הסבון מתוצרתו הינו מוצר מעולה, העשוי משומן צמחי בלבד וזכה (עפ"י טענתו) להכרתו והוקרתו של ציבור הצרכנים ועל כן, סימן המסחר נשוא בקשה מס' 64749 מקשר בתודעת הציבור בין המוצר המסומן בו לבין היצרן.

נעשתה תעמולה רחבה הכוללת הפצת עלונים, הוגי בית ופרסום שלטים על מנת לפרסם את המוצר נושא סימנו של המבקש מס' 1.

המבקש מס' 1 קובע שלדעתו אין דמיון בין הסימנים נשוא הבקשות מס' 8 ו-66599 לבין סימנו שלו, נשוא הבקשה מס' 64749.

עפ"י מיטב ידיעתו של המבקש מס' 1 הסבון נושא סימניה של המבקשת מס' 2 אינו משווק כלל בישראל.

ראיותיה של המבקשת מס' 2 כללו תצהיר מטעמו של מר סעד אחמד מוחמד שקעה שינו אחד המנהלים והבעלים של המבקשת מס' 2. להלן עיקרי האמור בתצהיר הנ"ל:

(1) המבקשת מס' 2 עוסקת בייצור ושיווק סבון בסוגים ובגדלים שונים עליהם מוטבעת דמות הגמל המשמשת כסימן המסחר של החברה.

(2) דמות הגמל שימשה ומשמשת כסימן המסחר של הסבונים החל משנת 1914 ועד היוס ברציפות.

כבר בשנת 1914 נרשם סימנה של המבקשת מס' 2 במצרים.

הסבונים נושאי סימניה של המבקשת מס' 2, שווקו ומשווקים מאז 1914 ועד היוס בכל שטחי המנדט, למעט תקופה של 19 שנים בהם לא שווקו בשטח מדינת ישראל, זאת מאז הקמתה ועד 7 ביוני 1967.

דמות הגמל כסימן מסחר רשום, נרשם לראשונה בשטח המנדט בבית המשפט המחוזי בשכם בשבתו כבית משפט למסחר בהחודש מרץ 1921 לתקופה של 15 שנים.

דמות הגמל כסימן מסחר נרשמה בנוסף אצל רשם סימני המסחר ביום 2 בספטמבר 1932. סימן המסחר נשאר בתוקפו עד 1952 כאשר בשנה זו נמחק הואיל ולא חודש רישומו.

סימן המסחר נשוא בקשה מספר 66599 נרשם עוד בשנת 1945 ומודעה על כך פורסמה בעיתון הרשמי מס' 1382 מיום 4 בינואר 1945.

סימני המבקשת מס' 2 רשומיס כיוס בשטחי יהודה ושומרון ותוקף רישומס הוא עד לשנת 1998.

הסבונים נושאי סימניה של המבקשת מס' 2 משווקים גם במדינות ירדן, סוריה ולבנון ואף רשומים במדינות אלה כסימני מסחר.

לתצהירו של מר שקעה צורף תצהיר נוסף החתום ע"י מר צדר שהינו החשב של המבקשת מס' 2, בו פרטים בדבר היקף המכירות שנעשו בסבוניס נושאי הסימנים החל משנת 1954 ועד 1988.

טוען המצהיר שקעה שהמבקשת מס' 2 מתנגדת להרשות את השימוש בסימניה ע"י אתרים היות ובכך היא תיפגע.

מסמכים נוספים שעניינם עובדת רישומם של סימני המסחר של המבקשת מס' 2 בישראל ובמדינות נוספות הנזכרות בתצהיר שקעה הנ"ל, הוגשו אף לסמחלקת סימני המסחר כראיה לזכותה העדיפה של המבקשת מס' 2 ברישום סימניה.

בנוכחות באי כת שני הצדדים נערך בפני דיון ביוס 2 במאי 1994. במהלך הדיון טען כל צד את טענותיו כדלקמן:

(1) ב"כ המבקש מס' 1 טען כדלהלן:

הסימניס נשוא הבקשות המתחרות כלל אינם דומים ועל כן לא היה מקום מטעס מחלקת סימני המסחר להחיל כלל את סעיף 29 לפקודה.

אם יש דמיון בין הסימנים, יש לרשום את הסימנים זה לצד זה זאת כיוון שהיה ויש שימוש מקביל בתוס-לב בסימנים, בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודה. בתיזוק לטענתו זו ציטט ב"כ המבקש מס' 1 מספר התלטות ופסקדי דין בהם הוחלט על רישום מקביל של סימנים זהים או דומים זה לזה ומתי סורב רישום כאמור. אתייחס לאסמכתאות הנ"ל בהמשך.

ב"כ המבקשת מס' 2 טען כדלקמן:

א. המבקשת מס' 2 עוסקת במכירת סבון החל משנת 1914 למעט תקופה של 19 שנים כנוכר בתצהירו של מר שקעה.

סימניה של המבקשת מס' 2 רשומים, מוכרים וידועים ובשל השימוש הרב השנים אין כל ספק, לטענתו, שלמבקשת מס' 2 יש עדיפות בשימוש בדמות הגמל וברישום סימניה.

חיות והמדובר בטובין זהיס ובסימנים זהים אין כל ספק שהדמיון יגרום להטעיית קהל הלקוחות ולפגיעה במבקשת מס' 2.

הסכיס ב"כ המבקשת מס' 2 שבמידה ויחליט הרשם שאין דמיון בין הסימניס נשוא הבקשות המתחרות, אזי יש לרשום את כל הסימניס נשוא הבקשות הנ"ל, אך זאת בתנאי שבטובין נשוא בקשה מס' 9 לא יעשה שימוש בתוך שטחי יהודה, שומרון ועזה.

החלת עתה אפנה לגוף החלטתי ואומר כך:

מקובלת עלי טענתו של ב"כ המבקש מס' 1 שאכן אין דמיון העלול לגרום להטעיית קהל הלקוחות בין הסימנים נשוא הבקשות המתחרות. אמנם נכון הוא שהסימנים עניינם טובין זהים דהיינו, סבונים, ובנוסף הסימנים מכילים דמות הגמל אך יחד זאת וזה העיקר, קיימים הבדלים רבים חזותית בלתי ניתנים לעין בין הסימנים וביניהם בין היתר:

(1) דמות הגמל נשוא סימן המסחר מס' 64749 ודמות הגמל נשוא סימני המסחר מס' 66598 ו-66599, שונות חזותית זו מזו באופן שמתבונן רגיל לא יטעה לחשוב שהמדובר באותם הסימנים.

(2) בנוסף לדמות הגמל מכילים הסימנים גם מילים נוספות בעברית (בקשה מס' 64749) ובערבית (בקשות מס' 66598 ו-66599), דבר היוצר הבדל בולט בין הסימנים, במיוחד לאור העובדה שגם משמעות המילים שונה.

סבורני כי סכנת ההטעייה בין הסימנים פותחתת עוד יותר לאור העובדה שבפועל המבקש מס' 1 מוכר את הסבונים נושאי סימנו בגבולות מדינת ישראל, בעוד שהמבקשת מס' 2 מוכרת את הסבונים נושאי סימנה בשטחי יהודה, שומרון ועזה וירושלים המזרחית.

משום כך קובע אני שאין מקום בענין שבפני להתיל את סעיף 29 לפקודה על הבקשות מס' 64749, 66598 ו-66599.

סעיף 30 לפקודה על הסימנים טען ב"כ המבקש מס' 1 והסכים גם ב"כ המבקשת מס' 2 (בטענתו החלופית)

שבמידה ויוכרע שסעיף 29 לפקודה אינו חל בעניינו יש מקום לרשום את הסימנים זה לצד זה בהתאם להוראות סעיף 30(א) לפקודה.

(1) סעיף 30(א) לפקודה קובע כדלקמן:

"ראה הרשם שחיה שימוש מקביל בתוס-לב, או שהיו נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות, לדעתו, רישום של סימני מסחר והיס או דומים, לגבי אותס טובין או אותו הגדר טובין, על שמס של בעליס אחדים, רשאי הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות שיראה לנכון או בלעדיהם".

ניתן לקבוע ללא כל קושי שעל מנת שירשמו זה לצד זה סימני מסחר דומים או זהים יש צורך בהתקיימות של אלה:

שימוש מקביל. תוס לב בשימוש בסימנים; או לחילופין נסיבות אחרות המצדיקות רישום הדדי, של סימנים דומים או זהים.

הן המבקש מס' 1 והן המבקשת מס' 2 הוכיתו בראיותיהם שימוש ארוך ורחב היקף בסימניהם ובטובין נושאי הסימניס.

המבקש מס' 1 משתמש בסימנו החל משנת 1981 כאשר עוד לפני כן נעשה שימוש ע"י אחר בסימנו (ממנו רכש המבקש מס' 1 את המכונה והתבנית).

ואילו המבקשת מס' 2 משתמשת בסימנה ההל משנת 1914.

מאחר והצדדים לא השיגו וערערו על נכונות הנזכר לעיל בדבר השימוש וקיבלו את תצהירי המבקש מס' 1 ומר שקעה במלואם, אין לי אלא לקבוע את אמיתות תוכנם, ולקבל את האמור בהם במלואו.

סוגיית תוס הלב הנדרשת שזורה היטב בכל מערכות המשפט ולא כאן מקום לעסוק בה, בעיקר מהטעס הפשוט שלא נטען ע"י מי מהצדדים שצד

(2) שכנגד פעל והשתמש בסימנו הוא ו/או ואזכיר רק את דבריו של קודמי, כב' הרשם זאב לסימן מסחר מס' 15510 (מבתחר החלטות רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, יולי 1959 - מרס 1966 עמ' 291). שם בעמ' 309 נאמר:

"הכלל הוא כי אין לו לרשום להרשות רישומו של סימן שחשימוש בו אינו בתוס-לב, כדי שלא יהא תוטא נשכר - ואפילו סימנו רכש לו מוניטין. ולעםם, אם שני מבקשים משתמשים בסימניהם בתוס לב ובקנה מידה מתאים, יש מקום לשקול האם אין זה צודק כי תינתן לכל אחד משני המבקשים האפשרות ליהנות מהזכויות המוענקות לו ע"י הרישום דהיינו, ההגנות הנוחות כנגד כל יומרן ומפר...".

סומך אני את שתי ידי על דברים אלו.

עקרון זה בא לידי ביטוי גם בפסקי דין של ביהמ"ש העליון את בג"צ 95/68 (מתפרת הדרוס בע"מ נגד 00 שמם .כ.א מחץ (11) עמ' 189). שס בעמ' 192 אמר כבוד השופט לנדוי:

"אך יתירה מזו, נראית לי גם דעת הרשם שהמערערת לא הוכיחה תום לב בבחירת הסימן הזה (פםת - מ.א.) מדבריו משתמע כי אדרבא, סימן זה נבחר על ידי המערערת מלכתחילה לשסם התחרות בלתי הוגנת, כדי לכות מן המוניטין של סחורת המשיבה כי אין הסבר אחר לבחירת השם הלועזי הזה דווקא".

שר,

בענין בדמות הגמל שלא בתום לב. התנגדות ואזכיר ואחרים,

מסקנתו היתה - "נסיבות אלה בוודאי אינן מצדיקות רישום מקביל של הסימן בשס המערערת...".

אשוב ואומר שבמקרה שלפנינו לא נטען לחוסר תום לב ועל פניו אין בבחירת הסימנים ע"י מי מהצדדים משום חוסר תום לב.

(1) טען ב"כ המבקשת מס' 2 שאם יוהלט לרשום את הסימנים זה לצד זה הרי יש מקום לאסור על המבקש מס' 1 להשתמש בסימנו ובטובין נושאי סימנו בשטחי יהודה, שומרון ועזה.

(2) אומר מיד - אכן לרשם סימני המסחר יש את הסמכות להתיר רישום מקביל של סימנים דומים או זהים בתנאים ובהגבלות שיראה לנכון, בהתאם להוראות סעיף 30(א) לפקודה.

(3) יחד עם זאת, אינני מוצא כל הצדקה להטיל הגבלות כלשהן על רישום מי מהסימנים במיוחד לאור העובדה שלדעתי אין דמיון העולה כדי הטעייה ביניהם, דהיינו, קהל הלקוחות לא יוטעה ויבלבל טימנו של האחד עס הטובין של השני גם אם ימכרו זה לצד זה, ובהטלת הגבלה כלשהי אין, על כן כל צורך או הצדקה.

סוף דבר, אני קובע שבקשות לסימני מסחר מס' 64749, 8 ו-66599 יתרשמו באופן מקביל כסימני מסחר, זאת בכפוף להשגות מחלקת סימני המסחר ובדרישות השונות שתועלנה בעת בהינתן של הבקשות הנ"ל.

ניתו לירושלים היום, טז' סיון התשנ"ד 6 במאי 1994

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים , בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).