סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר (בקשה מס' 64749 ובקשות מתחרות מס' 66598 ו-66599) - סעוף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסחה חדש) [| התשל"ב-1972

המבקש מס' 1: י. מלבי באמצעות וע"י ד"ר יצחק הס, עו"פ

המבקשת מט' 12 חברת אחמד חטסן אלשקעה בע"מ באמצעות וע"י עו"ד שמואל מצא

ה ח ‏ ל ט תה

₪% מונחות בפני הבקשות המתחרות הבאות:

(1) בקשה לרישום סימן המסחר מס' 64749 בבעלותו של מר י. מלכי (להלן - המבקש מס' 1) הכולל את המילים באנגלית "אעסתתצתתה , זאתתא" ואת דמות הגמל, בסוג 3 לגבי: "סבון צמחים טבעי". בקשה זו שבסוג 3 הוגשה לרישום ביוס 28 באוקטובר 1986.

(2) בקשה לרישום סימן המסחר מס' 66598 בבעלותה של הברת חסן אלשקעה בע"מ (להלן - המבקשת מס' 2) הכולל את המילים בערבית שמשמעותן בעברית היא - "סבון הגמל המפורסם, הסבון הנבולסי של חסן שקעה, סבון, זייתים" והכולל גם את דמות הגמל. בקשה זו, שאף היא בסוג 3 לגבי "טבון", הוגשה ביום 17 ביוני 1987.

(3) בקשה לרישום סימן המסחר מס' 66599 בבעלותה של המבקשת מס' 2, הכולל את המילים בערבית שמשמעותן בעברית היא - "סבון הגמל המפורסם, הסבון הנבולסי של חסן שקעה, סבון, זייתים", והכולל דמות של שני גמלים. בקשת זו אשר בסוג 3 לגבי "סבון", הוגשה גם היא ביום 17 ביוני 1987.

(1) מחלקת סימני המסחר בהודעתה מיום 26 ליוני 1988, החילה את סעיף 9 לפקודת סימני המסחר (נוסחה חדש) התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה), על הבקשות הנזכרות לעיל. סעיף 29 לפקודה קובע כדלקמן:

"29. הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותס טובין או הגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשום אף אחד מחס עד שנקבעו זכויותיהם בחסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה כאמור יעביר את הסכסוך לבית המשפט העליון".

(2) בעקבות החלת סעיף 29 לפקודה הגישו הצדדים את ראיותיהם בתמיכה ברישום הסימנים.

ראיותיו של המבקש מס' 1 כללו תצהיר מטעמו שעיקרי האמור בו חינם כדלקמן:

(1) כ-15 שנה לפני מועד חתימת התצהיר דהיינו, בשנת 1975 פתה המבקש מס' 1 בשיתוף פעולה עם אביו, מפעל לייצור סבון בסמוך לכביש בית דגן - צריפין.

(2) מגוון סבונים אותם הוא מייצר התרחב משנה לשנה ולטענתו במועד חתימת התצהיר (8 בינואר 1990) הוא חיצרן והמשווק הדומיננטי של סבונים לענף בתי המלון. מהזור המפעל ההודשי נע בין 20 ל-30 אלף שקל.

(3) בתחילת שנת 1981 רכש המבקש מס' 1 מיצרן הסבון מר אדולף הירש מכבש יד ישן לכבישת סבון כולל התבנית שעליו. התכנית כללה דמות של גמל והכתובת אמסתתצתא. צורף לתצהיר העתק מסמך השיק ששלח בעת רכישת המכונה והתבנית.

החל משנת 1981 המבקש מס' 1 משתמש במכבש היד הנ"ל לייצור סבון משומן צמחי בלבד. הסבון המיוצר מסומן בסימן הכולל דמות גמל ואת המילה "אמסתאתצתטא".

הסבון נשוא הבקשה מס' 64749 נמכר בכמויות נכבדות במקומות שונים בארץ. המבקש מס' 1 מעריך שבשנים 1987-1985 הוא ייצר ומכר כ-200 טון של הסבון.

הסבון מתוצרתו הינו מוצר מעולה, העשוי משומן צמחי בלבד וזכה (עפ"י טענתו) להכרתו והוקרתו של ציבור הצרכנים ועל כן, סימן המסחר נשוא בקשה מס' 64749 מקשר בתודעת הציבור בין המוצר המסומן בו לבין חיצרן.

נעשתה תעמולה רחבה הכוללת הפצת עלונים, חוגי בית ופרסום שלטים על מנת לפרסם את המוצר נושא סימנו של המבקש מס' 1.

המבקש מס' 1 קובע שלדעתו אין דמיון בין הסימנים נשוא הבקשות מס' 8 ו-66599 לבין סימנו שלו, נשוא הבקשה מס' 64749.

עפ"י מיטב ידיעתו של המבקש מס' 1 הסבון נושא סימניה של המבקשת מס' 2 אינו משווק כלל בישראל.

ראיותיה של המבקשת מס' 2 כללו תצהיר מטעמו של מר סעד אחמד מותמד שקעת

שהינו

אחד המנהלים והבעלים של המבקשת מס' 2.

להלן עיקרי האמור בתצהיר הנ"ל:

(1) המבקשת מס' 2 עוסקת בייצור ושיווק סבון בסוגים ובגדלים שונים עליהם מוטבעת דמות הגמל המשמשת כסימן המסחר של החברה.

(2) דמות הגמל שימשה ומשמשת כסימן המסחר של הסבונים מה משנת 1914 ועד היוס ברציפות.

כבר בשנת 1914 נרשם סימנה של המבקשת מס' 2 במצרים.

הסבונים נושאי סימניה של המבקשת מס' 2, שווקו ומשווקים מאז 1914 ועד היום בכל שטחי המנדט, למעט תקופה של 19 שנים בהם לא שווקו בשטח מדינת ישראל, זאת מאז הקמתה ועד 7 ביוני 1967.

דמות הגמל כסימן מסחר רשום, נרשם לראשונה בשטח המנדט בבית המשפט המחוזי בשכם בשבתו כבית משפט למסחר בתודש מרץ 1921 לתקופה של 15 שנים.

דמות הגמל כסימן מסחר נרשמה בנוסף אצל רשם סימני המסחר ביום 2 בספטמבר 1932. סימן המסחר נשאר בתוקפו עד 1952 כאשר בשנה זו נמחק הואיל ולא חודש רישומו.

סימן המסחר נשוא בקשה מספר 66599 נרשם עוד בשנת 1945 ומודעה על כך פורסמה בעיתון הרשמי מס' 1382 מיוס 4 בינואר 1945.

סימני המבקשת מס' 2 רשומים כיום בשטחי יהודה ושומרון ותוקף רישומם הוא עד לשנת 1998.

הסבונים נושאי סימניה של המבקשת מס' 2 משווקים גם במדינות ירדן, סוריה ולבנון ואף רשומיס במדינות אלה כסימני מסחר.

לתצהירו של מר שקעה צורף תצהיר נוסף התום על ידי מר צדר שהינו החשב של המבקשת מס' 2, בו פרטים בדבר היקף המכירות שנעשו בסבונים נושאי הסימנים משנת 1954 ועד 1988.

טוען המצהיר שקעה שהמבקשת מס' 2 מתנגדת להרשות את השימוש בסימניה ע"י אחריו ובכך היא תיפגע.

מסמכים נוספים שעניינם עובדת רישומם של סימני המסחר של המבקשת מס' 2 בישראל ובמדינות נוספות הנזכרות בתצהיר שקעה הנ"ל, הוגשו אף הם למחלקת סימני המסחר כראיה לזכותה העדיפה של המבקשת מס' 2 ברישום סימן.

בנוכחות באי בית שני הצדדים נערך בפני דיון ביוס 2 במאי 1994. במהלך הדיון טען כל צד את טענותיו כדלקמן:

(1) ב"כ המבקש מס' 1 טוען כדלהלן:

א. הסימנים נשוא הבקשות המתחרות כלל אינם דומים ועל כן לא היה מקום מטעמו מחלקת סימני המסחר להחיל כלל את סעיף 29 לפקודה.

גם אם יש דמיון בין הסימנים, יש לרשום את הסימנים זה לצד זה זאת כיוון שהיה ויש שימוש מקביל בתום-לב בסימנים, בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודה. בחיזוק לטענתו זו ציטט ב"כ המבקש מס' 1 מספר החלטות ופסקי דין בהם הוחלט על רישום מקביל של סימנים זהים או דומים זה לזה ומתי סורב רישום כאמור. אתייחס לאסמכתאות הנ"ל בהמשך.

ב"כ המבקשת מס' 2 טען כדלקמן:

א. המבקשת מס' 2 עוסקת במכירת סבון החל משנת 1914 למעט תקופה של 19 שנים כנזכר בתצהירו של מר שקעת.

סימניה של המבקשת מס' 2 רשומים, מוכרים וידועים ובשל השימוש רב השנים אין כל ספק, לטענתו, שלמבקשת מס' 2 יש עדיפות בשימוש בדמות הגמל וברישום סימניה.

היות והמדובר בטובין זהים ובסימנים זהים אין כל ספק שהדמיון יגרום להטעיית קהל הלקוחות ולפגיעה במבקשת מס' 2.

הסכים ב"כ המבקשת מס' 2 שבמידה ויחליט הרשם שאין דמיון בין הסימנים נשוא הבקשות המתחרות, אזי יש לרשום את כל הסימנים נשוא הבקשות הנ"ל, אך זאת בתנאי שבטובין נשוא בקשה מס' 2 לא יעשה שימוש בתוך שטחי יהודה, שומרון ועזה.

עתה אפנה לגוף החלטתי ואומר כך:

מקובלת עלי טענתו של ב"כ המבקש מס' 1 שאכן אין דמיון העלול לגרום להטעיית קהל הלקוחות בין הסימנים נשוא הבקשות המתחרות. אמנם נכון הוא ששהסימנים עניינם טובין והם דהיינו, טבונים, ובנוסף הסימנים מכילים דמות הגמל אך יחד עם זאת וזה העיקר, קיימים הבדלים רבים חזותיים בולטים לעין בין הסימנים וביניהם בין היתר:

(1) דמות הגמל נשוא סימן המסחר מס' 64749 ודמות הגמל נשוא סימני המסחר מס' 66598 ו-66599, שונות זהותית זו מזו באופן שמתבונן רגיל לא יטעה לחשוב שהמדובר באותם הסימנים.

(2) בנוסף לדמות הגמל מכילים הסימנים גם מילים נוספות בעברית (בבקשה מס' 64749) ובערבית (בבקשות מס' 66598 ו-66599), דבר היוצר הבדל בולט בין הסימנים, במיותחד לאור העובדה שגם משמעות המילים שונה.

סבורני כי סכנת ההטעייה בין הסימנים פוחתת עוד יותר לאור העובדה שבפועל המבקש מס' 1 מוכר את הסבונים נושאי סימנו בגבולות מדינת ישראל, בעוד שהמבקשת מס' 2 מוכרת את הסבונים נושאי סימנה בשטחי יהודה, שומרון ועזה וירושלים המזרחית.

מטבע הדברים יש על כן, הבדל כמוסבר לעיל בין הסימנים הן בהזהותם והלקוחות ובצינורות השיווק ומשום כך, סכנת ההטעייה, הקטנה בלאו חכי בשל הדמיון המועט שבין הסימנים, הינה רחוקה וקלושה.

משום כך קובע אני שאין מקום בענין שבפני להתיל את סעיף 29 לפקודה על הבקשות מס' 64749, 66598 ו-66599.

סעיף 30 לפקודה על הסימנים טען ב"כ המבקש מס' 1 והסכים גם ב"כ המבקשת מס' 2 (בטענתו החלופית)

שבמידה ויוכרע שסעיף 29 לפקודה אינו החל בעניינו יש מקום לרשום את הסימנים זה לצד זה בהתאם להוראות סעיף 30(א) לפקודה.

סעיף 30(א) לפקודה קובע כדלקמן:

"ראה הרשם שהיה שימוש מקביל בתוס-לב, או שהיו נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות, לדעתו, רישומם של סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או אותו הגדר טובין, על שמם של בעלים אחדים, רשאי הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות שיראה לנכון או בלעדיהם".

ניתן לקבוע ללא כל קושי שעל מנת שירשמו זה לצד זה סימני מסחר דומים או זהים יש צורך בהתקיימות של אלה:

שימוש מקביל.

תוס לב בשימוש בסימנים; או לחילופין

נסיבות אחרות המצדיקות רישום הדדי, של סימנים דומים או זהים.

הן המבקש מס' 1 והן המבקשת מס' 2 הוכיחו בראיותיהם שימוש ארוך ורחב היקף בסימניהם ובטובין נושאי הסימנים.

המבקש מס' 1 משתמש בסימנו החל משנת 1981 כאשר עוד לפני כן נעשה שימוש ע"י אחר בסימנו (ממנו רכש המבקש מס' 1 את המכונה והתבנית).

ואילו המבקשת מס' 2 משתמשת בסימנה החל משנת 1914.

מאחר והצדדים לא השיגו וערערו על נכונות הנזכר לעיל בדבר השימוש וקיבלו את תצהירי המבקש מס' 1 ומר שקעה במלואם, אין לי אלא לקבוע את אמיתות תוכנס, ולקבל את האמור בתם במלואו.

סוגיית תוס הלב הנדרשת שזורה היטב בכל מערכות המשפט ולא כאן

המקום לעסוק בה, בעיקר מהטעם הפשוט שלא נטען ע"י מי מהצדדים שצד שכנגד פעל והשתמש בסימנו הוא ו/או בדמות הגמל שלא בתום לב.

(2) אזכיר רק את דבריו של קודמי, כב' הרשם זאב שר, בענין התנגדות לסימן מסחר מס' 15510 (מבחר החלטות רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, יולי 1959 - מרס 1966 עמ' 291). שם בעמ' 309 נאמר:

"הכלל הוא כי אין לו לרשם להרשות רישומו של סימן שהשימוש בו אינו בתום-לב, כדי שלא יהא חוטא נשכר ואפילו סימנו רכש לו מוניטין. אולם, אם שני מבקשים משתמשים

( | בסימניהם בתוס לב ובקנה מידה מתאים, יש מקום לשקול האם אין זאת צודק כי תינתן לכל אחד משני המבקשים האפשרות ליהנות מהזכויות המוענקות לו ע"י הרישום דהיינו, ההגנות הנוחות כנגד כל :ומרן ומפר...".

סומך אני את שתי ידי על דברים אלה.

עקרון וה בא לידי ביטוי גם בפסקי דין של ביהמ"ש העליון ואזכיר את בג"