סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בקשות מתחרות לרישום

סעיף 29 לפקודה

המבקשת מס' 1: סאד ,פהַתהעם מפדטפתתסט באמצעות ה"ה ד"ר שלמה כהן ושות' ע"י ד"ר שלמה כהן, עו"ד, ועו"ד גד שושני.

המבקשת מס' 2: פרארי איטל סטייל (1985) בע"מ באמצעות וע"י מר ויסנר פאר

בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר ‏ - סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש),

התשל"ב-1972 - תחרות בלחי הוגנת.

1. הבקשות לרישום סימני המסתר ‏ עליהן הוחל סעיף 29 לפקודת סימני הממסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") הינן:

(א) בקשה מס' 67832 לרישום סימן המסתר "צאעסתך עטאתס" ועיצובו.,

(ב) בקשה מס' 67926 לרישום סימן המסתר "עטאהס" ודמות הגמל.

(ג) בקשה מס' 67929 לרישום סימן המסתר "צאעסתץ משאתס". (ד) בקשה מס' 73574 לרישום סימן המסתר "א60₪0110 תמאגס".

הבקשות הנ"ל הוגשו לרישום בסוג 25 לגבי ‏ "כל הסתורות הנכללות בסוג זה".

המבקשת בבקשות אלה הינה .סת1 ,פהַתהעם 106ש216עסח חברה אמריקאית, (להלן - "המבקשת מס' 1").

(ה)) בקשה מס' 67871 לרישום סימן המסהחר "קאמל - מתמאתס" באותיות מסוגננות. הבקשה עניינה "בגדים והנעלה" הנכללים בסוג 25. המבקשת ‏ הינה חברת פרארי איטל סטייל (1985) בע"מ (להלן - "המבקשת מס' 2").

ההשגה בדבר חלותו של סעיף 29 לפקודה על הבקשות הנזכרות הושגה בהיות הסימנים המבוקשים היינו "עמאתס" (להלן - "הסימן") וכן זהות הטובין שלסימונם נועד חסימן.

ראיותיה של המבקשת מס' 1 להוכחת כוחה העדיפה לשימוש בסימן כללו את תצהירו של מר ירון גזית המשמש כנציג בישראל של המבקשת מס' 1. בתצהירו מציין המצהיר הנ"ל כי הסימן הינו סימן מפורסם מאוד וככזה הינו בעל מוניטין בעולם כולו. בסימני מסתר מפורסמים כסימן נהוג להשתמש ביחס למגוון רחב ביותר של מוצריס ושירותים שוניס. המצהיר ‏ פירט את הטובין נושאי הסימן שבהם משתמשת המבקשת מס' 1 בפועל בישראל וצירף כנספתיס לתצהירו חשבוניות המעידות על יבוא הטובין הנ"ל לישראל.

ראיותיה של המבקשת מס' 2 להוכחת זכותה העדיפה בשימוש בסימן כללו את תצהירו של מר פאר ויסנר שהינו המנכ"ל של המבקשת מס' 2, בו הוא מפרט כי החל משנת 1988 המבקשת מס' 2 משתמשת בסימן בסימון טובין שונים.

כראיה לטענתו, הוא צירף העתקיסם מתעודות המשלוחת, ההזמנות והחשבוניות שהונפקו לענין זה. בנוסף, ‏ ציין המצהיר ‏ כי ב-7 בפברואר 1992 חתמה המבקשת מס' 2 על הסכם המעניק רישיון שימוש בסימן לחברת ווליום יצרני טקסטיל בע"מ לצורך סימון מוצרי טקסטיל שוניס. צורף העתק מההסכם.

טוען לסיכום המצהיר כי לאור השימוש הנרחב שעושה המבקשת מס' 2, קהל הצרכנים בישראל מזהה את הסימן עם המבקשת מס' ‏ 2, ועם חברת ווליום יצרני טקסטיל בע"מ.

המצהיר ‏ ויסנר צירף לתצהירו דוגמאות מתוויות שונות שלטענתו הן משמשות בפועל בסימון הטובין שנטענו.

ביוס 15 ביולי 1993 נערך בפני דיון במהלכו נתקרו המצהירים מר ירון גזית ומר פאר ויסנר.

ביוס ‏ 6 בספטמבר 1993 הגישה המבקשת מס' 2 תצהיר נוסף העשו: והחתוסם ע"י מר פאר ויסנר שלטענתו משלים את תצהירו הראשון. בתצהיר זה מציין המצהיר כי במהלך הדיון שנערך בפני הוא הציג למר ירון גזית אבן משחזת המסומנת בסימן עמאג6 (המיוצרת על ידי מפעל הנמצא בקיבוץ שריד), וכי העד גזית ויהה את אבן המשתזת ובתשובה לשאלתו החשיב - "כן, אני מכיר את האבן הזאת".

טוען המצהיר כי לאור התנגדותו של ב"כ המבקשת מס' 1 לא ניתן לו להגיש ‏ את אבן המשתזת כמוצג ועל כן הוא נדרש לעשות כן בתצהיר המשלים דנן.

ציין שנית המצהיר כי הסימן שעל גבי הדיסק הוא ‏ זה שנתן, לו את ההשראה ‏ כבר ‏ לפני שנים ארוכות להשתמש בו בסימון ביגוד ובעיקר מכנסי ג'ינס שמתקשרים בתודעת הצרכניס עם כלי עבודה.

המבקשת מס' 1 הגישה תצהיר נוסף ביוס 21 בספטמבר ‏ 1993 בו מפרט המצהיר מטעמה, ‏ מר ירון גזית, עובדות שהתרחשו לאחר תאריך קיוס הבירור בפני. עובדות אלו הינן פנייתו של מר ‏ פאר ויסנר (מנכ"ל המבקשת ‏ מס' ‏ 2) למזכירת המנהלת הכללית של רשת בתי אופנה גולף בע"מ. מר ויסנר הציג עצמו ואת המבקשת מס' 2 כבעלי זכויות בסימן. עוד ציין מר ויסנר כי אם גולף תייצר בגדים ותסמן אותם בסימן היא תפר את זכויותיו.

טוען על כן המצהיר גזית כי הגשת הבקשה המתחרה מס' ‏ 67871 ע": המבקשת ‏ מס' ‏ 2 נועדה לאפשר לה להטריד ולסהוט את המבקשת מס' 1 וגופים איתם היא באה בקשר.

המבקשת מס' 2 התנגדה נמרצות להגשת תצהירו הנוסף של מר ירון גזית.

בהחלטתי ההתרומית בענין זה שניתנה ביום 3 בינואר 1994 קבעתי כי מן הצדק לראות את התצהיר הנוסף שניתן ע"י מר גזית כתצהיר שהוגש כדין וזאת בכפוף לתנאים מסויימיס שקבעתי בהחלטה ואשר עניינם איננו לכאן.

הצדדים הגישו ביוס 10 באוקטובר 1993 את סיכומיהס בכתב.

סיכומי התשובה הוגשו ע"י המבקשת מס' 1 ביוס 6 בדצמבר 1993, בעוד שסיכומי התשובה הוגשו ע"י המבקשת מס' 2 ביום ‏ 1 בפברואר 1994, שלפני התחלטתי מיום 3 בינואר 1994.

ביוסם 26 בינואר 1994 נתקבל מכתבו של ב"כ המבקשת מס' 1 בו הוא מפנה את תשומת ליבי לפסק ‏ דין שניתן ביום ‏ 22 באוגוסט 1993 בביהמ"ש העליון ובו המבקשת מס' 2 הינה המשיבה בערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המיזמי.

אומר מיד, אכן מאחר וזהו פסק ‏ דין של ביהמ"ש העליון המפורסם ברבים, ‏ אינני מנוע מלקבלו ולהתייחס אליו כחלק ממגוון הידיעות אותן עלי להביא בחשבון בכתיבת ההלטתי זו. אך יחד עם זאת, ‏ אינני מתכוון לתת משקל לפסק הדין הנ"ל מאחר ולא ניתן לצד שכנגד היינו למבקשת מס' 2 אפשרות להגיב כדבעי על תוכן פסק הדין ועל הנסיבות הכלליות שהביאו לתוצאתו.

את החלטתי דלהלן קיבלתי מתוך חומר הראיות והנסיבות כפי שהוגשו והומחשו בפני ולא מתוך האמור בפסק הדין הנ"ל.

אפנה כעת לגוף החלטתי. סעיף 29 לפקודה קובע כך:

"הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או

דומים, לגבי אותם טובין או הגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשוס אף אחד ‏ מהם ‏ עד שנקבעו זכויותיהס בהסכמה שבה עליה אישור הרשס, ובאין הסכמח כאמור, ‏ יעביר את הסכסוך לבית המשפט העליון".

הפסיקה קבעה מספר כללים ועקרונות המנתים לענין סעיף 29 לפקודה, כדלקמן:

(1)

(2)

(3)

(4)

המבתנים המכריעים לענין עדיפות מבקש אחד על הרוב הם תאריכי הגשת הבקשות ומידת השימוש שנעשה בסימן המסחתרי ערב הגשת הבקשה. ראה בג"צ 90/70 סטצזאזת , צאתפאסס 6 1כפתתסתם תאגיד המאוגד ‏ לפי ‏ דיני איי בהאמה נגד: 1. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. 2. א.5 זפתתסתת אסת תזאתגקאסס מסטיאגו, קובה, פ.ד. כח' (2) 87.

לענין מועד הגשת הבקשות המתהרות לרישום נקבע לא אחת כי לא תמיד יש לייחס חשיבות יתרה למועד הזה וכי יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו. ראה בג"צ 90/70 הנ"ל וכן התלטתו ‏ של קודמי, (כיום כב השופט ‏ יואל צור) בענין ברי בע"מ, אל זן בע"מ ופתחי עבד אל קדר סעד אל דין. (מבתר ההלטות הרשם 1978-1983 עמ' 16).

בענין וה אומר גדולה מזו. בדרך כלל אין לייחס חשיבות יתירה למועד הגשת הבקשות המתחרות, שכן כאמור נושא מועד הגשת הבקשות הינו משני לנושא השימוש שעשה כל צד בסימנו.

שאלת העדיפות בי בקשות מתחרות מוכרעת על פי רוב בהתאם למידת השימוש שעשה כל מבקש בסימנו. כמובן, שיש להתחשב גם בכלל הנסיבות בבחינת השימוש.

בעבר היה מקובל כי מידת השימוש בסימן נבדקת ערב הגשת הבקשה לרישוס. אולם, ההלכה המודרנית היא כי על הרשם להתחשב במידת השימוש ובהיקפו שנעשה גם לאחר מועד הגשת הבקשה לרישוסם וזאת עד למועד הדיון שנערך בפניו.

הכל כמובן שוב, בכפוף לנסיבות הכלליות והמיוחדות של כל מקרה ומקרה. ראה לענין זה בג"צ 90/70 הנ"ל.

(5) יש לבחון את תום ליבם של הצדדים בבתירת סימניהם ובשימוש בטובין נושאי הסימן שכן אם יוכח שצד מן הצדדים בחר את סימנו במטרה ליהנות מן המוניטין שרכש אחר בסימן ותוך קיוס תחרות בלתי הוגנת במסתר, הרי שבוודאי שלא ירשם סימנו של הצד חסר תום הלב. ראה בג"צ 95/68 מתפרת הדרום בע"מ נגד 6מך7 ס 66 .כע.א ואחרים. 5פ.ד. כב' ‏ (2) עמ' ‏ 189. וכן בג"צ 2 אורלוגד בע"מ נגד רשם הפטנטיס, המדגמים וסימני המסתחר ואחרים.

אינני מתכוון להיכנס ולדון בתאריכי הגשת הבקשות ובמידת השימוש שעשה כל צד בסימנו שכן גורל ההליך שלפני נחתך עוד בשאלת תום הלב בבחירת סימן.

המסמכים שחוגשו והעידות שניתנה בפני מובילים אותי למסקנה כי המבקשת מס' 2 בחרה את הסימן ממאגס מתוך כוונה ליהנות מהמוניטין שיש לאחריס בסימן ובעצם השימוש בטובין נושאי הסימן גורמת המבקשת מס' 2 לתחרות בלתי הוגנת במסחר.

אינני מקבל את טענתו של מר פאר ויסנר, שהוא כידוע מנכ"ל המבקשת מס' 2, כי הסימן תפאתס אותו אימץ נבחר ‏ על ידו בהשראה מהמפעל לייצור כלי עבודה (בעיקר דיסקי חיתוך) של קיבוץ שריד נושא השם גמל בעברית או תטאתס באנגלית.

עוד הסביר הנ"ל כי הוא מצא את הסימן "מםמאגס" מתאים מאוד למכנסי ג'ינס שמקורס בבגדי עבודה.

עם כל הכבוד, למר ויסנר נדמה לי כי אין ממש בטענתו הנ"ל וכי את ההשראה להשתמש בסימן הוא רכש דווקא ממקור אחר הלוא הוא השימוש שעושה חברת .00 7008000 .ת..ת בסימן.

הסיפור ‏ אותו סיפר מר ויסנר נראה לי, על כן, כלא רציני וכלא אמיתי.

טענתו הנוספת של מר פאר ויסנר היתה כי אין דמיון בין סימנה של המבקשת מס' 1 לבין סימנו שלו, שכן הסימן עמאגס אשר בו הוא משתמש

נכתב בראשיתו ע"י האות 0 כאשר התלק העליון של האות נמשך מעל לכל המילה, לעומת הכתיב הרגיל של המילה טואה בו משתמשת המבקשת מס' 1.

אכן קיים הבדל מה בין צורת השימוש בסימן תפאתס אולם - וזה העיקר - אני סביר כי ההבדל הינו קוסמטי בעיקרו ואיננו מהותי.

המהות היא, לדעתי, כי לקוח סביר הרואה את הסימן בין אם הוא כתוב כפי שמשתמשת בו המבקשת מס' 2 או בין אם הוא כתוב ללא כל עיצוב - יטעה לבלבל ולחשוב שהמדובר באותו הסימן ובאותו מקור.

במיליס אחרות, אין בהבדל הקל בצורת השימוש שעושה כל צד מהצדדיס בסימן, בכדי למנוע את הטעיית קהל הלקותות.

על כן אינני מקבל גם את טענתו זו של מר ויסנר בדבר העדר דימיון בין הסימניס כתוצאה מהשוני בצורת השימוש כנזכר לעיל.

אני מטיל ספק רב במהימנות תצהירו של מר פאר ויסנר בעיקר בנוגע לתוויות בהן המבקשת מס' ‏ 2 כטענתו עושה שימוש (צורפו כנספחה 1 לתצהירו) וכן בנוגע להסכם בדבר רישיון לשימוש בסימן תפאתו לחברת ווליוסם יצרני טקסטיל בע"מ. אינני רוצה לקבוע מסמרות לכך ואף אינני צריךך לעשות ‏ כן, אולם יש בליבי החשש כי התוויות וההסכם נעשו אך ורק לצורך הליך זה שבפני.

הגעתי איפוא למסקנה כי אימוץ הסימן מתמאגס ע"י המבקשת מס' 2 נעשה שלא בתום לב ובמטרה ליהנות ממוניטין שאינו שלה. השימוש בסימן על ידי המבקשת מס' 2 גורם להטעיית הציבור ולתחרות בלתי הוגנת במסחר.

משום ‏ כך, אין לי אלא לדחות את בקשתה של המבקשת מס' 2 לרישוס הסימן נשוא הבקשה מס' 67871 שכן המבקשת מס' 2 איננה זכאית לרשוס את הסימן עפאגס או להשתמש בו בסימון טובין כלשהם.

(1) המסקנה אליה הגעתי בדבר העדר כוחה של המבקשת מס' 2 לרישוס הסימן עשאתס עדיין איננה מקנה אוטומטית למבקשת מס' ‏ 1 את הזכות לרישוס הסימן. במיליס אחרות, על המבקשת מס' 1 להוכיח בפני כי סימנה ראוי לרישוס. אצטט בענין זה מדבריו של כב' השופט ברק בענין בג"צ 450/80

אל דין נגד רשם סימני המסתר ואחרים, פ.ד. לה' (2) עמ' 187. שם בעמ' 189 נאמר כך:

"כידוע ההליך על פי סעיף ‏ 29 לפקודה לא נועד להכריע בשאלה, אס סימן מסחהחרי ניתן לרישוס אם לאו, אלא נועד להכריע בשאלה, זכותו היחסית של מי מבין מבקשי הרישוס

עדיפה ‏ - וזאת על יסוד ההנחה שכל אחד מהמבקשיס, אילו עמד בבדידותו, סימנו ניתן היה

לרישוס. על כן על פי מצב הדברים הרגיל, משהכריע הרשם במסגרת החליך על פי סעיף 29 לפקודה, ימנע הרשם מלקבוע את עדיפותו של מי מהמבקשים, שכן, לדעתו, על פ: חומר הראיות שלפניו, אף אחד מהמבקשים - אינו זכאי לרישוס סימנו..."

(2)עלי כעת לקבוע האס זכאית המבקשת מס' 1 לרשוםס את סימנה ‏ ממאתס

אם לאו?

בסעיף 1 לפקודה מוגדר סימן מסחר כך:

""סימן מסחר" ‏ - סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדס ‏ לענין הטובין שהוא מייצר או סותר בהם".

(הדגשה הוספה: מ.א.)

המבקשת מס' 1 הינה הברה שאיננה מייצרת ואף איננה סוחרת כלל בטובין. המבקשת מס' 1 הינה הברה שבבעלותה הזכויות בסימניס רשומים שונים המיוצרים ע"י חברות אחרות אשר ‏ היא כבעלת הזכויות בסימניס (ובכללס הסימן עטאהס) מעניקה להם את הזכות

להשתמש בסימנים אלה בסימון טובין.

(3) הסימן מאאתס נרשם בישראל לגבי מוצרי טבק, סיגריות וכיוצ"ב, כבר בשנת 1943. בעלת הסימן הרשוס מס' 6355 הנ"ל הינה חברת צאתעאסס 2088000 פפעסאצפת ..5. חברה ‏ וו והמבקשת מס' ‏ 1 הינן חברות אחיות וחברות בנות בבעלות מלאה של חברת ת.ק.ת. צאגעאסס 6א1פעסע 81500גא.

(4) מחומר הראיות אותו הגישה המבקשת מס' 1 בדבר הוכחת השימוש בסימן תמאת0 לגבי טובין שוניס הנכללים בסוגים שונים, אני למד כי מקור הטובין שיובאו לישראל הינו חברת פפתסאצפת ..ת 0 שהיא כנזכר לעיל החברת אחות של המבקשת מס' ‏ 1. מקור נוסף של הטובין המיובאים לישראל הינה חברה בלגית אשר למיטב הבנתי משמשת כסוכנת של חברת פ5כעתסאצטת ..ת הנ"ל.

(5) משמעות הדבר ‏ היא כי המבקשת מס' 1 אשר כאמור הינה בעלת הוכויות בסימן תשא;;0 איננה עולה כדי סותרת או מייצרת טובין כנדרש בסעיף 1 לפקודה. שכן, המבקשת מס' ‏ 1 אך ורק סוחרת בסימנים אך לא בטובין.

משמעות קביעתי דלעיל היא כי המבקשת מס' 1 איננה זכאית - עפ": הוראות הדין - להירשם כבעלת סימני המסחר המבוקשיס בבקשות מס' 2 ,67926 ,67932 ו-73574.

יחד ‏ עם ‏ זאת ‏ אין בליבי ספק כי הסימן שייך לתברת האם 5..ת. צאתפאסס 6א1כפת0ס₪א 1500פהא וכן לשתי החברות הבנות היי