סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לרישום סימן המסחר נורד-פתסא עפ"י בקשה מט'

המבקשת: החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ באמצעות ה"ה ד"ר שלמה כהן, ושות', עו"ד

המתנגדת: תעסחס 66תסהבעסא באמצעות ה"ה ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ

התנגדות לרישום סימן מסחר - ניהול משא ומהן

בין הצדדים - ויתור על בקשת הרישום - סמכות

(הרשם - סע'ף 69 לפקודת סימני המסחר (נוסה חדש), התשל"ב-1972

1. זוהי החלטה בענין פסיקת הוצאות וזאת בעקבות הודעה בכתב שהוגשה ביוס 9 בדצמבר 2004 על ידי ב"כ החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (להלן - "המבקשת") לפי הוזנהה הבקשה לרישום סימן המסחר נורד-פתסא (להלן - "הסימן") עפ"י בקשה מס' 87342.

2. להלן העובדות הנוגעות להחלטתי זו:

- "בקשת הרישום" הוגשה ביוס (1) הבקשה לרישומו של הסימן (להלן טלוויזיות, מערכות סטריאו 7 במאי 1993 עבור שואבי אבק, ומכשירי וידאו, הכל בסוג 9.

(2) בקשת הרישום נבחנה, קובלה לרישום ופורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 1/94 מיוס 1 בינואר 1994. ידי חברת ות 66מתפ6תס:סא

באפריל 4 הוגשה על כתב טענותיה)

"המתנגדת" הודעת התנגדות (בצירוף נשוא בקשת הרישום.

(3) ביום 27 (להלן - לרישומו של הסימן

(4) שני עותקי של הודעת ההתנגדות הנ"ל הומצאו כדין לב"כ המבקשת ביוס 8 באפריל 1994.

על המבקשת היה להגיש את כתב טענותיה שכנגד עד ליוס 28 ביוני 1994.

(כ5) לה שלוש ארכות לשם הגשת כתב טענותיה

(6) המבקשת בקשה ונתנו לדברי ב"כ שכנגד אשר האחרונה נסתיימה ביום 28 בדצמבר 1994. המבקשת הטעם לבקשות הארכה הנ"ל היה כי הצדדים ניהלו משא ומתן בענין זה.

(7) כתב הטענות שכנגד מטעס המבקשת מעולס לא הוגש.

(8) ביום 9 בדצמבר 1994 הוגשה הודעה על ידי ב"כ המבקשת על פיה ויתרה על בקשת הרישום.

"כ המתנגדת התבקשת לצוות הוצאות במכתב מיום 8 בדצמבר 1994 מאת ב

3. ולשם כך להביא בחשבון "גם את העובדה שבמשך זמן רב התנהל משא ומתן ומתן להסדר פשרה אפשר'".

4. ביוס 3 בדצמבר 1994 הגיבו ב"כ המתנגדת לבקשת המתנגדת למתן צו להוצאות. להלן עיקרי טענותיהם והערותי בג'ינן:

צ. (1) המתנגדת מבססת את בקשתה למתן צו להוצאות על כך ש"במשך זמן רב התנהל משא ומתן להסדר פשרה אפשרי". לדעת המבקשת אין בכך כדי להחוות נימוק למתן צו להוצאות.

: אני מסכיס עס המבקשת. יש לציין כי במקרה דנן המתנגדת לא ביססה את בקשתה למתן צו הוצאות על הזמן הרב שהתנהל משא ומתן בין הצדדים אלא בקשה שאביא בחשבון "גם את העובדה" הנ"ל (הדגשה הוספה: מ.א.).

עם ואת, מקובלת עלי טענת המבקשת כי "ניהול משא ומתן טומן בחובו יתרונות לשני הצדדים ועל כן אין בעצס ניהולו כד: להצדיק נשיאת צד אחד בהוצאות הצד השני". על כן, אין במתן צו להוצאות כדי להסמיך את הרשם להביא בחשבון דבר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים ומשך הזמן שמשא ומתן כזה התנהל.

במאמר מוסגר ברצוני להוסיף כי, לדעתי, ישנם מקרי מיוחדים לגבי השם הרשם אכן מוסמך להביא בחשבון משא ומתן שהתנהל בין הצדדים בבואו לפסוק הוצאות, כגון משא ומתן שצד מן הצדדים ניהלו בחוסר תוס לב. אולם, אומר מיד שאין טענות וראיות המעידות על כך שהעניין הנמצא בפניו מהווה מקרה מיוחד כזה.

(2) לטענת המבקשת "לא נעשתה כל פעולה אחרת מטעס הצדדיס המצדיקה צו למתן הוצאות". אומר מיד שטענה זו אינה מקובלת עלי.

להלן החלטתי:

5. סעיף 69 לפקודת סימני המסחר (נוסה הדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") מסמיך את הרשם לפסוק הוצאות, וזה לשונו:

"בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל-דין הוצאות הנראות לו סבירות".

6. הכלל הוא שהצד שנכשל בדינו חייב בתשלום הוצאותיו של הצד שזכה בדינו. במקרה שבפני המבקשת שויתרה על בקשתה לרישום הסימן וזאת לאחר הגשת התנגדות, היא זו שנחשבת כצד שנכשל בדינו ותייבת על כן בתשלוס הוצאותיה של המתנגדת.

העובדה שהמבקשת בחרה שלא להמשיך, מסיבותיה היא, את הליך ההתנגדות אינו משפיע בפועל על הוצאותיה של המתנגדת שהוצאו עד לשלב שבו נפסק ההליך (מבלי להביא בחשבון את המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים) ומשוס כך בהוצאות אלה על המבקשת לשאת.

ניתנת לרשם הסמכות להוציא מהכלל הנ"ל אם מתקיימת אחת משלוש האפשרויות הבאות:

(1) כאשר נערך הסכם פשרה בין המתדיינים ובמסגרתו הוסכם שכל צד ישא בהוצאותיו הוא, או הוסכם על תשלוס הוצאות אחר בין הצדדים עצמם.

(2) כאשר הצד שזכה בדינו התרשל בניהול הדיון ובשל ניהול הדיון מטעמו גרס להוצאות שלא לצורך.

(3) אס קיימת סיבה אחרת המצדיקה שחהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו.

בהעדר טענות וראיות המעידות על כך ברור כי במקרה שבפני אף אחת מהחלופות דלעיל אינה מתקיימת. אשר על כן, על המבקשת לשאת בהוצאותיה של המתנגדת. אשר לגובה ההוצאות, עפ"י הוראות סעיף 69 לפקודה מוטל עלי לפסוק הוצאות שנראות לי "סבירות". הפקודה משאירה את סבירות ההוצאות לשיקול דעתו של הרשם.

(1) להלן כלי העזר שמשמש את הרשם בקביעת סבירות ההוצאות:

א. כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי) התשל"ז-1977 כפי שהס תוקנו מפעם לפעם.

ב. הצורך להגיע למצב שבו לא יהיה חסרון כיס לצד שזכה בדינו.

ג. השלב אליו הגיעו הליכי על-ריב.

ד. הטירחה שהוטלה על הצד שזכה בהליכים לשם הכנת ההליכים, המסמכים בגינס והגשתם.

ה. פרק הזמן שעבר ממועד התחלת ההליכים ועד לשלב סיומם. וטיב ההליכים ועד כמה הם מסובכיס.

ז. דרך ניהול ההליכים על ידי הצדדים.

בענין שבפני הוגשו הודעת ההתנגדות וכתב הטענות מטעס המתנגדת ומלבד הארכות שניתנו למבקשת לשס הגשת כתב טעענותיה שכנגד ההליכים האלה נסתיימו בויתוה על הבקשה לרישום הסימן. אשר לסעיף קטן ד' הנ"ל, הטירחה שהוטלה על המתנגדת הוגבלה לעיון בתיק הלשכה, הכנת הודעת התנגדות וכתב טענותיה והגשתם.

פרק הזמן שעבר ממועד התחלת ההליכים ועד לשלב סיומם (סעיף קטןה' לעיל) היה כ-10 חדשים. יש לזכור גם כי מתוך התקופה הנ"ל נערך במשך ששה חדשים משא ומתן בין הצדדים.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שעל המבקשת לשלם למתנגדת את הוצאותיה בסך 1,500 ש"ה כולל.

לשלס את הסכום הנ"ל תוך שלושים (30) יוס מתאריך דין התל מתאריך

1. על המבקשת החלטתי ואם לא כן, הוא ישא ריבית ותהצמ

ניתן בירושליס היום, כג' באדר א', התשנ"ה 3 בפברואר 1995

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים , בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).