סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מט' 91807

המבקשת: תססא באמצעות ה"ה סנפורד ט. קולב ושות', עו"ד ועו"פ

המתג ג דת : פעסתסת01 2180111028 81ת8%610תת6>ת1 באמצעות ה"ה ד"ר שלמה כהן ושותפיו, עו"ד

ה ח ל ט ה

1. ביוס 18 במרס 1994 הוגשה על ידי חברת תססתג (להלן - "המבקשת") בקשה מס' 91807 (להלן - "הבקשה") לרישום הסימן 6008% (להלן - "הסימן"), לגבי כל המוצרים הכלולים בסוג 30.

הבקשה נבחנה ובמהלך הבחינה תוקנה פרטת הסחורות כדלהלן: "שוקולדים, אבקות להכנת עוגות וגלידות; כולם נכללים בסוג 30".

3. בכפוף לתיקון הנ"ל הבקשה התקבלה לרישום על ידי מחלקת סימני המסחר ופורסמה כדין ברשומות "יומן סימני המסתר" מס' ‏ 44/96 מיוס באפריל 1996.

4. ביוס 30 ביולי 1996 הגישה חברת 2186111685 81תס1שַת-0>תד

ן פעסתסתנט (להלן ‏ - "המתנגדת") הודעת התנגדות לרישום

להלן עיקר הטענות מטעס המתנגדת:

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

)6(

)7(

המתנגדת הינה הבעלים של סימן המסתר 00281 המשמש, בין היתר, לליקר שוקולד. הסימן 60282 רשום על שם המתנגדת במספר מדינות בסוג 30.

מוצרי המתנגדת הנושאים את הסימן 6028% נמכרים במדינות שונות, ופורסמו באורת ניכר באמצעי התקשורת במדינות שונות. כתוצאה סימן המתנגדת הינו מפורסם מאוד.

הסימן שרישומו מבוקש הינו זהה לסימן המתנגדת.

הטובין לגביהם מבוקש רישום סימן המבקשת דומים לטובין שלגביהם רשוס סימן המתנגדת 6008%. לפיכך, פסול הסימן לרישום על שס המבקשת בהתאם להוראות סעיף 9(11) לפקודת סימני המסחר (נוסת הדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה").

מאתחר וסימן המבקשת זהה לסימן המתנגדת, רישום סימן המבקשת יגרוס להטעיה של הצרכנים, לערבוביה ולבלבול, ויפגע במוניטין של המתנגדת במוצריס הנמכרים על ידה תחת הסימן 7 .

אם ירשם הסימן 602082 על שס המבקשת עלולים צרכנים לסבור בטעות כי המדובר באותס מוצרים או במגוון חדש של מוצרי המתנגדת או מוצרים הנמכרים בהרשאתה.

ברישוס הסימן על שם המבקשת יש כדי לעודד תתרות בלתי הוגנת במסגרת הוראות סעיף 6(11) לפקודה.

לאור הזהות בין סימן המבקשת לבין סימן המתנגדת אין בסימן שרישומו מבוקש כדי להבחין בין הטובין של המבקשת לבין הטובין של המתנגדת. לפיכך, פסול סימן המבקשת מלרשום לפי הוראות סעיף 8(א) לפקודה.

המתנגדת ביקשה וקיבלה ארכה עד ליום 1 בדצמבר 1996 לשם הגשת כתב טענותיה.

ביוס 24 באוקטובר 1996 התקבל מכתב מאת ב"כ המבקשת בו נאמר כי ברצון המבקשת לזנות את בקשתה לרישום הסימן.

במכתבס ב"כ המתנגדת מיום 27 באוקטובר 1996 התבקשתי לפסוק למתנגדת הוצאות בהליך ההתנגדות זו. הוסף והוסבר כי המתנגדת היא הבעלים של סימן המסחר 060282 המשמש למוצרים דומים למוצרי המבקשת, ושסימן המתנגדת נמצא בשימוש רחב היקף במדינות שונות בעולם, ולפיכך הינו מפורסם מאוד. ברור אפוא, כך נטען, כי המבקשת ביקשה לרשום סימן שאינו שלה ובכך אילצה את המתנגדת להגיש התנגדות לבקשה. נטען כי בנסיבות אלו ראוי שהמבקשת תישא בהוצאות על הטרחה שגרמה למתנגדת בהגשת התנגדותה.

ביום 2 בדצמבר 1996 התקבלה מכתב מאת ב"כ המבקשת בו נאמר ונטע כדלקמן:

(1) המבקשת מתנגדת לכך שהרשם יפסוק למתנגדת הוצאות בגין הליך ההתנגדות.

(2) המבקשת פעלה בתום לב בהגשת הבקשה לרישום הסימן, זנחה את בקשתה עס קבלת הודעת ההתנגדות ולא נקטה בכל פעולה שיש בה כדי לגרוס הוצאות למתנגדת.

(3) המתנגדת יכולה היתה למנוע את ההליך לו טרחה לפנות למבקשת בטרס הגישה את הודעת ההתנגדות וזאת עפ"י הוראות תקנה 46 לתקנות סימני המסהר, 1940. (להלן - "התקנות").

במכתבס מיוס 4 בדצמבר 1996 טענו ב"כ המתנגדת את הטענות הבאות:

(1) המבקשת פעלה בתוסר תוס לב בהגישה בקשה לרישום הסימן, שהינו סימנה של המתנגדת, הידוע והמפורסם בעולם כולו.

(2)/ בהגישה בקשה לרישוס הס ימן, המבקשת ניצלה לרעה את ההליכים לפני הרשם, בנסיון לחסום את דרכה של המתנגדת לעשות שימוש בסימנה 0028% בישראל.

(3) בכך לא הותירה כל ברירה בפני המתנגדת ואילצה אותה להתנגד לבקשה לרישום האמור.

המבקשת תיכתה עד לרגע האחרון בכדי להודיע על זניחת בקשתה לרישוס שבנדון. ידוע היה למבקשת כי המתנגדת ביקשה וקיבלה ארכה בת תשעים יום לשם הגשת כתב טענותיה. הרף זאת נמנעה מלצמצם את ההוצאות שנגרמו למתנגדת, בכך שהמבקשת הודיעה על זניחת בקשתה כשבוע ימים לפני תום הארכה שניתנה, כשכבר ברור היה שתהליך איסוף וארגון הנתונים מרחבי העולם נעשה וכשכבר הושלמה הכנתו של כתב הטענות.

לו היתה המבקשת נוהגת בתוס לב הרי לא היתה כלל מבקשת את רישומו של סימן המתנגדת, ולכל הפחות היתה מודיעה על זניחת בקשתה לרישוס בטרס השקיעה המתנגדת משאבים ניכרים בהכנת כתב טענותיה מפורט.

השאלה הראשונה שעלי לדון בה היא האם יש מקום במקרה דנן לפסוק הוצאות ועל מי יש להטילן.

הותלט לא אחת כי הכלל הוא שהצד המפסיד בדינו בהליכים הנערכים בפני הרשם חייב לשלס את הוצאות הצד שזכה בדינו.

ברור כי הצד בהליכי התנגדות לרישום סימן הנערכים בפני הרשם שבמהלכם מבטל את בקשתו לרישום נחשב, לצורך קביעת הוצאות, כצד שהפסיד בדינו. לפיכך, חל הכלל המוזכר לעיל על המבקשת במקרה דנן.

עס זאת, נקבע שיש מקרים שלגביהם מוסמך הרשם לתרוג מכלל זה באחת מהנסיבות הבאות:

א. אם נערך הסכם פשרה בין הצדדים לפיו הוסכם שכל צד ישא בהוצאותיו הוא. אומר מיד שזה אינו המקרה בענין שבפנינו.

ב. אס הצד שזכה בדינו (המתנגדת בענייננו) התרשל בניהול הדיון ועל ידי כך גרס להוצאות שלא לצורך. במקרה כזה ייקבע על ידי הרשם שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו הוא, שכן אין זה מן הדין או מן הצדק להטיל את ההוצאות על הצד שכנגד שאינו אחראי להן.

ברצוני לציין כי לא כטצבן כל טענה ולא הובאה בפני ראיה כלשהי המעידה על כך שהמתנגדת התרשלה בניהול הדיון בענין זה. לפיכך, כל נושא הנוגע לרשלנות מטעם המתנגדת לא הל במקרה שבפנינו.

ג. אס קיימת סיבה אחרת המצדיקה שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו או חלק מהן.

באשר לנושא זה ברצוני להעיר כמה הערות והן כדלקמן:

(א) נטען על ידי המבקשת שהיא פעלה בתום לב בהגשת בקשתה לרישום הסימן, זנחה את בקשתה עם קבלת הודעת ההתנגדות ולא נקטה בכל פעולה שיש בה כדי לגרוס הוצאות למתנגדת.

אציין כי לא הובאו בפני ראיות כלשהן המעידות על חוסר תוס לב מטעס המבקשת. לכן, אינני יכול להתייחס לענין זה ולהכריע בנוגע לו.

עם זאת אינני יכול, בכל הכבוד, לקבל את טענת המבקשת לפיה היא זנחה את בקשתה לרישוס הסימן עס קבלת הודעת ההתנגדות. הודעת ההתנגדות מטעס המתנגדת הוגשה ביום 30 ביולי 6 לעומת זאת, הודעת המבקשת באשר לביטול בקשה לרישום סימן התקבלה ביוס 24 באוקטובר 16 - כאהבעת חדשים לאחר מכן.

גס לא מקובלת עלי הטענה מטעם המבקשת לפיה היא לא נקטה בכל פעולה שיש בה כדי לגרוסם הוצאות למתנגדת. סביר להניחת, לדעתי, כי מסירת הודעה על זניחת בקשתה לרישוס בתאריך סמוך למועד שבו היה על המתנגדת להגיש את כתב טענותיה, דהיינו 1 בדצמבר 1996, אכן גרמה למתנגדת במידה מסויימת הוצאות ללא צורך, כגון איסוף וארגון נתונים והכנת כתב הטענות.

(ב) כן נטען על ידי המבקשת שהמתנגדת יכולה היתה למנוע את ההליכי ההתנגדות לו טרחה לפנות למבקשת בטרס הגישה את הודעת ההתנגדות.

תקנה 46 לתקנות קובעת כדלהלן:

"אם אין המבקש חולק על התנגדות, הרי לכשיגש הרשם להחהליט אס לפסוק הוצאות המשפט לזכות המתנגדת, עליו לעיין בשאלה אס אפשר היה למנוע בעד המשפט אילו מסר המתנגד למבקש הודעה מספקת לפני הגשת ההתנגדות".

שלא הוגשה הודעה כאמור מטעס המתנגדת. עם זאת, אני מתוייב במסגרת זו להביא בחשבון את הנתוניםם הבאיסם:

סעיף 24(א) לפקודה קובע כי -

"תוך שלושה חודשיס מיוסם הפרסום, או תוך זמן אתר שנקבע, רשאי כל אדם להגיש הודעה על התנגדותו לרישום הסימן".

אם כי ניתנת לרשם הסמכות להאריך את המועד הנ"ל, הדבר בכלל לא מובן מאליו, ועל פי נוהלי הלשכה המבוססים על החלטותי והחלטות קודמי סמכות כזו תופעל אך ורק במקרים נדירים ויוצאיס מן הכלל.

יש לציין שוב כי המבקשת הודיעה על זניחת בקשתה לרישוס הסימן יותר מחדשיים וחצי לאחר הגשת ההתנגדות מטעם המתנגדת. אין ראיות שהובאו בפני המעידות על כך שאס המתנגדת היתה פועלת לפי הוראות תקנה 46 לתקנות המבקשת היתה מבטלת את בקשתה. לרישום בכלל ולפני תום המועד הנקבע בסעיף 24(א) לפקודה בפרט.

לאור כל האמור לעיל אין לי אלא לקבוע כי לא קיימת סיבה אחרת המצדיקה שהמתנגדת בענין זה תישא בהוצאותיה או אפילו חלק מהן. לפיכך, ומאחר שבמקרה שבפני לא מתקיימת אף אחת מהחלופות המוזכרות לעיל, הנני לקבוע שעל המבקשת לשאת בהוצאותיה של המתנגדת. עלי לדון עתה בגובה ההוצאות שיש להטיל על המבקשת. סעיף 69 לפקודה קובע כי -

"בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל-דין הוצאות הנראות לו סבירות".

המחוקק לא פירש את משמעות המילים "הוצאות הנראות לו סבירות" ולמעשה השאיר זאת לשיקול דעתו של רשם סימני המסתר. כלי עזר ששימשו עד כה כמכשיר לקביעת הוצאות "סבירות" היו כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 כפי שהם תוקנו. בוא לדון בגובה ההוצאות, עלי להביא בחשבון גם את העקרונות הנוספים הבאים:

1) הצורך להגיע למצב שבו לא יהיה חסרון כיס לצד שזכה בדינו.

(2) טיב ההליכים ועד כמה הס מסובכים.

(3) השלב אליו הגיעו ההליכים.

(4) הטירחה שהוטלה על הצד שזכה בהליכים לשם הכנתם, ולשס הכנת המסמכס בגינס והגשתס.

אציין כי מחמת העדר ראיות אין מקום כאן להביא בחשבון טענת חוסר תוס לב מצד המבקשת או הטענה לפיה נטען כי סימן המתנגדת הינו מפורסם או מוכר היטב ברחבי העולם. ברור כי סימן המתנגדת טרם נרשם בישראל (אס 'כי בקשה לרישום הוגשה בינתיים); יולא הובאו בפני ראיות שסימן המתנגדת אמנם נמצא בשימוש באר ואם כן-לכמה זמן ולאיזה טובין.

בלוקתי בחשבון את הכללים והעקרונות כפי שהם פורטו לעיל ובהתתשב גם בגובה ההוצאות שנקבעו בעבר במקרים דומים, הנני לקבוע כי על המבקשת לשלס למתנגדת את הוצאותיה בסך 0 ש"חת' כולל. הסכום הנ"ל ישולס תוך שלושיס יום מתאריך התלטתי זו שאם לא כן הוא ישא ריבית כדין והצמדה החל מיוס החלטה זו ועד ליוס התשלוס בפועל.

ניתן היוס בירושלים, ח' באייר התשנ"ז 5 במאי 1997

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).