החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

המבקשת: המתג ג דת : בפני סגן רשם טבעול (1993) בע"מ באמצעות ה"ה לוטי ושות', על עו"ד ריצ'רד לוט: ועל ידי עו"ד סלין מעוז.

עו"ד ידי

נקניק נהריה כשר, זוגלובק בע"מ הפטנטיס | בענין התנגדות למתן פטנט עפ"י הבקשה מס' 82929 באמצעות ה"ה סנפורד ט. קולב ושות', עו"ד ועו"פ .

על ידי עו"ד אהרון לוין. התנגדות למתן פטנט - חוסר חידוש ‏ - העדר ההקדמות המצאתית ‏ - פירוט ותבזעות לקויים. סעיפים 4, 5, 32, 38, 65-1

לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 ותקנות 95 ו-97 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים התשכ"ח-1968. ואגרות),

זוהי התנגדות למתן פטנט שהוגשה (כפי שצויין בהודעת ההתנגדות המקורית) על ידי חברת זוגלובק נהריה בע"מ שבשנת 1993 קיבלה רשות לתקן את הודעת ההתנגדות שלה על ידי החלפת שם החברה הנ"ל בשם הנכון, נקניק נהריה כשר, זוגלובק בע"מ (להלן - "המתנגדת").

ההתנגדות הנ"ל הוגשה ביום 14 בפברואר 1993 כנגד מתן פטנט עפ": הבקשה מס' 82929 (להלן - "בקשת הפטנט", "בקשת הפטנט מס' 82929", או "בקשת הפטנט נשואת הליכים אלה" הכל לפי הענין).

בקשת פטנט מס' 82929 הוגשה בישראל ביום 21 ביוני 1987 (להלן ‏ - "התאריך הקובע") על ידי ד"ר מיכאל שמר (להלן - "ד"ר שמר") שבשנת 5 העביר את בעלותו באמצאתו ובבקשת הפטנט אל טבעול (1993) בע"מ (להלן - "המבקשת").

להלן השתלשלות העניינים:

(1) דבר קיבול בקשת הפטנט פורסם ‏ כדין לפי סעיף 26 לחוק הפטנטים, התשכ"ז- 1967‏ (להלן ‏ - "חוק הפטנטיס") ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמיס" מס' 8/92 מיום 15 בנובמבר 1992.

(2) ביום 14 בפברואר 1993 הגישה המתנגדת הודעת התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשת הפטנט, וזאת בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק הפטנטים.

(3) ביום 3 במאי 1993 הגישה המתנגדת כתב טענותיה.

(4) כתב הטענות שכנגד מטעם המבקשת הוגש ביום 14 ביולי 1993.

(5) ביוס 14 בדצמבר 1993 הגישה המתנגדת את ראיותיה, וזאת לאחר שניתנה לה ארכה בת חודשיים.

(6) ביום ‏ 13 באוקטובר 1994 הגישה המבקשת ראיותיה שכנגד, וזאת לאחר שניתנו לה ארכות בנות שבעה חודשים.

(7) ביום 20 באפריל 1995 הגישה המתנגדת ראיותיה בתשובתה, וזאת לאחר שניתנו לה ארכות בנות ארבעה חודשים.

(8) ביום 8 במאי 1995 נקבע מועד הדיון ליוס 3 ביולי 1995 וביוס 8 במאי 1995 נדחה מועד הדיון עד ליוס 26 ביולי 1995.

(9) ביום ‏ 8 ביוני 1995 הוגשה ע"י המתנגדת הודעה שלצערה פרופ' פומרנץ, העד המומחה שלה, לקח במחלה קשה וכתוצאה מכך לא יוכל להתייצב לחקירה ‏ על חוות דעתו. לצערנו, בחודש יוני: 5 נפטר פרופ' פומרנ ז"ל.

(10) לאור המצב שנוצר ביקשה המתנגדת במכתב באי-כותה מיום 16 ביולי 1995 להגיש ראיות מהליפות בצורת חוות דעת מטעם פרופ' 58910 [טהע (להלן - "פרופ' סייב") וכן לדחות את מועד הדיון.

(11) המבקשת הסכימה לבקשה זו בכפוף לתנאי שפרופ' סייב יאמ את חוות הדעת של פרופ' פומרנ ז"ל כפי שהן. התנאי הזה לא התקבל על ידי המתנגדת שהעדיפה במקומו למשוך את תוות דעתו של פרופ' פומרנץ ז"ל ולהגיש ביום ‏ 8 באוגוסט 1995 (וזאת ברשותי מראש) את חוות דעתו חילופית של פרופ' סייב שאמנם החליפה את שתי חוות הדעת של פרופ' פומרנץ, ז"ל.

(12) מועד חדש לדיון נקבע לימים 10 ו-11 בספטמבר 1995.

האמצאה נשואת בקשת הפטנט מס' 82929 מתייחסת ל"שיטה לייצר גלוטן בעל מבנה סיבי ומוצרים דמויי-בשר עשוייס ממנו".

מדובר בעצס בתכשיר שמשמש בהכנת תחליפי בשר ודגים המכיל גלוטן, חלבון וצמתים בעלי מרקם סיבי שהוא תכשיר בעל תכונות פיזיות מוגדרות המופק על ידי תהליך מסויים.

פירוט בקשת הפטנט נשואת הליכים אלה כולל 19 תביעות כדלקמן:

ב66ט1ס 0% מעס+ 1081פצת7 8 0% ב1%10פסקתסס ‏ 2 .1 8 שת1טהת ,ת1סססצק 66080186סט 60תט6א6ס ‏ 8 שַת1ת1הסתסס פטסעס1? 8 162 008 70,000 פטסס 8‏ 0% צ1%פסספ1טש

, 6201868קסצס צםנמ1ס הם1פפספפסס 8 ס6תגוססגוע5%

: , 7

0 /

:ששוטוטסס תס+תש 6סב6ספת ב צָס 68ת1ה6סס

ת1 8016 85002010 ת1%ט תססט1) 86סת ‏ 0םת3016801 (8) 8\ 8% 8016 601016 ת8 0% ת0ס61ט01ספ5 8 05 6סת650עק 6תס 8 86 התה 8.0 בתה 4.0 תססשאשס6סם +0 6סַתהם 66 - ת1 טס

>900028%₪26 08104 7090 468

צָל 6פגטסטתס5 | 0%08עס1+ 858016 8 86ת058%1ת009 (ס) 8 ת1%ש (8) 56580 ם1 הַַתנהטסס ת66ט610 5818 סַת861ט10דב

.ת%01ס:ק 6%8016ט6ט 690200

תביעות 2 עד 6 מגדירות פרטי התהליך כגון טמפרטורה לביצוע התהליך (תביעה 2), פירוט ההומצות ראויות למאכל, ריכוזן בתכשיר ומקורן (תביעות 3 עד 6).

בתביעה 7 נתבע תתליף בשר שמכיל את התכשיר לפי התביעה 1.

בתביעה 8 נתבע תחליף לדגים שמכיל את התכשיר לפי התביעה 1. בתביעות 9 עד 13 נתבע התהליך ליצור התכשיר של התביעה 1. בתביעות ‏ 14 עד 16 נתבע תהליך להכנת תתליפי בשר או דגים של התביעות 7 ו-8.

התביעה 17 היא פטנטים לגבי תהליך להכנת התכשיר ‏ לפי התביעה 9 עד 13.

תביעה 19 היא פטנטים לגבי תחליפי בשר ודגים של התביעות 7 ו-8.

להלן עיקרי הטענות שהועלו על ידי המתנגדת בכתב טענותיה: (1) האמצאה אינה כשירת פטנט לאור הוראות סעיף 3 לחוק הפטנטים.

(2) האמצאה אינה חדשה במובן סעיף 4 לחוק הפטנטיס. השגה זו הובאה כלפי כל 19 התביעות.

(3) נטען לחילופין כי בתאריך הקובע האמצאה היתה מובנת מאלית לבעל מקצוע ממוצע במובן סעיף 5 לחוק הפטנטיס.

(4) הבקשה אינה עונה לדרישות סעיפים 12 ו-13 לחוק הפטנטים.

בי

(5) התביעות אינן נובעות באופן סביר מתיאור הפירוט.

(6) התביעות הבלתי תלויות הן חמדניות.

(7) המבקשת הכניסה שינויים מהותיים בפירוט לאחר התאריך הקובע ואת מבלי להסביר את השינויים ומבלי לציין לידם את התאריך שבו הוגשו השינויים האמורים.

באשר ‏ לטענת חוסר חידוש, טוענת המתנגדת כי המוצר היה ידוע לפני התאריך הקובע וזאת מהפרסומים בתחום מדעי המזון לרבות הפטנט

הקודס של המבקשת עצמה.

כן נטען שהתהליך ליצור המוצר על פרטיו היה ידוע לפני התאריך הקובע.

להלן עיקרי הטענות במסגרת זו:

(1) השימוש הבו זמני בחומצה אסקורבית ותומצת מאכל ‏ היה נפוצ וידוע.

(2) האפקט הסינרגיסטי שנוצר ‏ ע"י השימוש של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל היה ידוע.

(3) השילוב של פרטי התהליך ליצור המוצר הנתבע לא היה חדש.

(4) התהליך ליצור גלוטן יחד ע"י טמפרטורה של 20% עד 55% צלסיוס היה ידוע (ר' התביעה מס' 2).

(5) השימוש בחומצות המפורטות בתביעה מס' 3 ותוך כדי כך השימוש בחומצות טבעיות כנתבע בתביעות מס' 3 עד 6 היה ידוע.

(6) התוספת של צבע מאכל, תבלינים ושומן כנתבע בתביעות מס' 7 ו- 8 היה ידוע בתחום המזון.

(7) השימוש ב-"תמציף" בייצור מוצרי מאכל כפי שנתבע בתביעות מס' 14 ו-15 היה שכני וידוע לפני התאריך הקובע. את טענותיה ביקשה המתנגדת לבסס על הפרסומים ועל המסמך הבאים:

הפטנט הישראלי מס' 54096

הפטנט האמריקאי מס' 4238515 של המבקשת (להלן - "הפטנט 515"). הפטנט האמריקאי מס' 4296133

הפטנט האמריקאי מס' 4659576

חוות דעתו של פרופ' ישעיה פומרנץ ז"ל שהתלוו בחוות דעתו של פרופ' סייב.

ובכתב טענותיה שכנגד דתה המבקשת את טענות המתנגדת שפורטו לעיל.

נטען על ידי המבקשת כי בכתב טענותיה של המתנגדת הוזכרו מספר פרסומים שהיו כבר מונחים בפני הבוהן בעת הגשת בקשת הפטנט נשואת הליכים אלה. זאת ועוד לא הוסברה על ידי המתנגדת מחי הרלוונטיות של הפרסומים האמורים. צויין על ידי המבקשת כי ללא דברי הסבר כאמור אין בפניח כל אפשרות להתגונן.

בכל מקרה מכחישה המבקשת מכל וכל את טענת המתנגדת שבקשת הפטנט מס' 82929 אינה כשירת פטנט ומצביעה על כך שעל אף קיום הפרסומיס ראה הבותן לנכון לקבל את הבקשה.

המתנגדת הגישה ראיות בתמיכה לטענותיה וזאת בצורת שתי תוות דעת מטעם פרופ' ישעיהו פומרנץ ז"ל אשר התלוו ע"י חוות דעתו של פרופ' סייב כאמור לעיל.

(א) עם הגשת סיכומיה בכתב ביום 12 בנובמבר 1995, ביקשה המתנגדת להגיש ‏ חוות דעת משלימה על ידי פרופ' סייב. לאור ההתנגדות מטעם המבקשת להגשת חוות דעת כאמור התקיים בפני ביום 24 בינואר 1996 דיון בענין הטרומי חנ"ל. עפ"י ההחלטה המנומקת שניתנה ביום 21 באוקטובר 1996 דחיתי את בקשת המתנגדת בדבר הגשת חוות דעת משלימה. בעקבות קביעתי הנ"ל אינני מתייחס בהחלטתי זו לגופו של ענין לחות דעת הנוספת (המשלימה) מטעם פרופ' סייב.

(ב)

(ג)

(ד)

אשר

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

ביום 22 בדצמבר 1996 הוגשו סיכומיה המתוקניס מטעם המתנגדת. ביום 29 בפברואר 1996 חוגשו סיכומיס מטעם המבקשת.

ביום 26 במרץ 1996 הוגשה תגובה מטעם המתנגדת לסיכומים בכתב מטעם המבקשת.

לחוות דעתו של פרופ' סייב

בחוות דעתו, פרופ' סייב מתאר את התמחותו בתחום מדע דגנים ובמיוחד בתחום כימיית דגניס. נאמר בתגובת המתנגדת לסיכומי המבקשת כי "מומחיותו של פרופ' סייב הינו בעיקר בתחום של חומצה אסקורבית, שהיא החומר הפעיל העיקרי בתהליך נשוא בקשת הפטנט" (סעיף 1).

בסעיף ‏ 4 לתצהחירו אומר פרופ' סייב שהוא לא מתייחס לתהוסם הרחב שהעלה פרופ' פומרנץ ז"ל אלא רק לדברים שנאמרו על :די , פרופ' זקי ברק (עד המומחה מטעם המבקשת), (להלן - "פרופ' ברק") בחוות דעתו.

נטען כי הפטנט 515 מתאר הכנת חומרים דמוי בשר ע" ערבוב של גלוטן מפותח עם חומר מחזר ב-70%6 (החומר המתזר המועדף, נבחר מבין טוקופרול, חומצחה אסקורבית סולפיט וביסולפיט הנתרן) ואינקורפורציה של פתיתים של חומרי מאכל.

עפ"י טענת פרופ' סייב ההבדל הידיד בין בקשת הפטנט מס' 9 לבין הפטנט 515 הוא שבבקשה משתמשים בתערובת של חומצה אסקורבית ותומצת מאכל במקום חומצה אסקורבית בלבד.

פרופ' סייב מכחיש את הטענה שנטענה ע"י המבקשת בדבר קיום סינרגיסס בפעולה של חומצה אסקורבית ע"י חומצת מאכל על גלוטן. הוא גס שולל את הטענה ‏ כי בעל מקצוע שראה כ'י חומצת אסקורבית לבד אינה מחזר תזק היה מחפש מחתזצר אהר במקום לשפר את פעילותה.

(6) (7) (8) (9) (10) (11)

נטען כי בתעשית המזון היה ידוע על הוספת חומצת מאכל לחומצה אסקורבית כדי למנוע ההמצון שלה במזון. החומצה האסקורבית עוברת תחמצון ‏ ע"י התמצן שבאוויר ובנוכתחות יוני מתכת. תוספת חומצה מונעת יוניזציה של התומצת האסקורבית, ותוך כדי כך, חימצונה ומגבירה את יכולת התיזור שלה. פרופ' סייב מפנה בענין לעמ' 240 של הפרסום 28868 ב1%ח שַת0069891ס:קע בססק" "618 0ס1סעסספה של המחברים %עפאת1ק .%8.כ2 נַָצַת1ס6+תעסטבם .0.6 ולעמ' 362 של "8סת5016 6ססע +0ס 01698ק1סת1צק".

נטען כי אפילו אם השימוש הספציפי לריכוך גלוטן לא היה ידוע עצם העובדה שבעל מקצוע היה מכיר את הטכניקה לערבב חומצה אסקורבית עם חומצה מאכל, ניתן היה להשתמש בידע זה כנקודה מוצא לשיפור התהליך שבפטנט 515.

יתרה ‏ מזה, ‏ לפני התאריך הקובע, היה ידוע מאמר רוסי "ת01₪%8 תס %5ת260 שַמ1סט6סת +ס 60%++5 6םמ1" (להלן - "המאמר הרוסי") של הת1ת8ע2 .ת.א 6ת8 טסאהצעטאפס2ק .א כי תומצה אסקורפיט פועלת כמתזר טוב כאשר מוסיפים אותה לתערובת של גלוטן ותחומצה מאכל.

אס כי המאמר הנ"ל אינו עוסק בתחליפי בשר ואף לא מציין את ריכוז הגלוטן בניסויים של המחבריס, ברוררך

לשמור על דביקות הגלוטן כפי שהיא היתה לאחר הריכוך, וזאת על מנת לקבל קשירה עצמית קרה.

בהמשך התייחס פרופ' ברק לאמצאה שבבקשת הפטנט מס' 209 ומסביר כי מכריאתי בקשת הפטנט הזאת נובע כי היא עוסקת בשיפור הפטנט מס' 54096 בכלל, ובפרט בשיפור השלב הראשון של התהליך, ריכוך, שמביא לידי שיפור המוצר ויעילות תהליך הייצור. מדובר בביצוע הריכוך בנוכתות חומצה אסקורבית וחומצת מאכל.

נטען כי הפטנט מס' 54096 משתמש בשלב הריכוך בתומר מחזק. המחזקים שהיו ידועים מהפטנט 515 היו סולפיט הנתרן וחומצה אסקורבית. החומר המועדף היה סולפיט הנתרן. בשנת 1983 קבע ה-תכפע כי חומר זה בלתי רצוי כתוספת למזון בשל תוצאות לוואי.

לעומת זאת חומצה אסקורבית היא חומר מחזק חלש עבור גלוטן ואינו מאפשר לקבלת המבנה ותכונות הקישור חדרוש למוצרים דמוי בשר כמו הסולפיט.

מצד שני, חומצה אצטית אינה תומר מחזק ויותר מזה, היא ממיסה חלק ניכר מגליאדין (םת611801) שנמצא בגלוטן.

עפ"י טענת פרופ' ברק התגלית עפ"י בקשת הפטנט הוא שהתוספת של חומצת מאכל לחומצה אסקורבית מגבירה במידה ניכרת את יכולת החומצה האסקורבית ליצור מבנה סיבי מפותהת יותר וקשירה עצמית קרה טובה יותר, תוך שמירת דביקות משביעת רצון. דבר זה נובע מהטבלה 10 שבפירוט בקשת הפטנט.

הטבלה 10 גם מלמדת כי השילוב של חומצה אסקורבית עס חומצה מאכל מפתחית את הזמן הדרוש לערבול. גם הטמפרטורה של מסת הגלוטן לאחר הריכוך הינה נמוכה יותר, וזה יתרון חשוב בתהליך תעשייתי.

פרופ' ברק טוען כי השילוב הנ"ל לא היה מובן מאליו וזאת מאחר ולצירוף של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל יש אפקט סינרגיסטי.

פרופ' ברק יש להביא בחשבון כי -

בעל מקצוע שידע כי חומצה אסקורבית לבד אינה מובילה לתוצאות רצויות היה מחפש מתחזק אחר להלוטין במקום לתפש אפשרות לשפר את הפעילות של החומצה.

מי שהיה חושב לשפר את הפעילות של החומצת האסקורבית לא היה מוצא בספרות הדרכה לגבי שימוש משולב עס חומצת מאכל לגב: ריכוך גלוטן.

חלק ניכר מחוות דעתו של פרופ' ברק מהווה תשובה לחוות דעתו של פרופ' פומרנץ ז"ל שכאמור נמשכו והותלפו ע"י חוות דעתו של פרופ' סייב. מדובר בפרק 3 של חוות דעתו של פרופ' ברק. אציין כאן כי מאחר וחוות דעתו של פרופ' פומרנץ ז"ל נמשכו, אינני מתייחס לחלק טענותיו שלא הועלו שוב על ידי פרופ' סייב.

בפרק 3 הנ"ל מתייחס פרופ' ברק לפרסומים שציטט פרופ' פומרנף ז"ל. רוב הפרסומים לא מופיעים בתצהיר של פרופ' סייב.

אביא עתה את עמדת פרופ' ברק בענין הפרסומים שגם פרופ' סייב מצאם כרלוונטים.

אשר לפטנט האמריקאי מס' 3290152 אומר פרופ' ברק כדלקמן:

(א) "מחקר הרטמן עולה כי לא ניתן להחדיר מוצרים כל שהס לגלוטן הקשה". הוסבר על ידו כי גלוטן נרכש בדרך כלל בצורתו היבשה. בשלב הראשון, מעורבב הגלוטן חיבש עס מים (הידרטציה), עד אשר הגלוטן מפותח. במצב זה נהפך הגלוטן לקשית. הרטמן סבר שכלל לא ניתן להוסיף לגלוטן חומרים נוספיס לאחר שהוא מפותת, אלא רק לפני שהוא

מפותת.

(ב) מצוטט על ידי פרופ' ברק כדלקמן:

"תססנו1 6בסתש

במילים אחרות, כך נטען, הרטמן חשב כי הדרך הידידה להתדיר רכיבים נוספיס לתוך הגלוטן היא לעשות כן לפני שהגלוטן מתקשה. הרטמן כלל לא עסק בריכוך גלוטן מפותח ולפי הרטמן ההמצאה אשר בפטנט 5 כלל בלתי אפשרית. אין בפטנט הרטמן איזכור כלשהוא של ריכוך הגלוטן מפותת, ולא כל שכן שימוש בחומר מחזק כלשהוא.

אמנם הרטמן מזכיר את האפשרות של שימוש בתומרי מרככים, אך זאת לא כדי לרכך גלוטן לאחר שפותת בשלב מוקדם, על מנת להחדיר לגלוטן חומרים נוספים, אלא כדי לגרוס לכך שהגלוטן שפותת יהא פחות קשה. לדעת הרטמן לא ניתן לטפל בגלוטן לאחר שפותת. הוא אינו מזכיר כלל את האפשרות של חיזוק הגלוטן.

הרטמן אמנס מזכיר הוספת 581+106 תט 50610 אולם עושה זאת למטרת אחרת. לפי הרטמן 108+501% 50610 מוחדר לצרכי הידרוליוה של הגלוטן, וידוע שיש הבדל מהותי בין שתי הפעולות הללו.

המוצר של הרטמן חסר סיבים להלוטין. כדי לקבל מוצר בעל סיבים, חייב הרטמן להוסיף לגלוטן סיבים ממקור חיצוני 625ס1ע תטס5 (ר' עמ' 5 שורה 75 לפירוט).

ב. בסעיפים 39 עד 41 של חוות דעתו מתייחס פרופ' ברק לנושא הנ"ל בתשובה לפרסומים שציטט פרופ' פומרנץ ז"ל וביניהם המאמר הרוסי שצוטט גם ע"י פרופ' סייב. נאמר על ידי פרופ'

ברק כדלקמן:

"מאמרים אלו מדווחים על מחקרים שנעשו בקשר להשפעת תומריס מתזריס שוני, לרבות חומצה אסקורבית על ריכוך גלוטן. במאמרים הללו לא נבדק כלל השילוב של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל על גלוטן. המאמרים הללו מדגימים את אשר אמרתי, כי חומרים שונים משפיעים באופן שונח על ריכוך הגלוטן. ואולם, החוקריםס הללו כלל לא בדקו את הבעיה המורכבת יותר, של ביצוע ריכוך תוך כדי הקניית תכונות נוספות לגלוטן הדרושות לאמצאה חדונה, דהיינו, דביקות, צמיגות, כושר יצירת סיבים ויוצ"ב. ממאמרים אלו לא ניתן ללמוד באם יש או אין להשתמש בחומצה אסקורבית לצורך ייצור המוצרים על פי פטנט מעול, לא כל שכן לשילוב של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל".

טענת המתנגדת ידועה היתה המטרה של ביציבותה של חומצה אסקורבית.

באשר לזה טוען פרופ' ברק כי -

"גם כאן אינני יכול לקבל את גישתה של המתנגדת, שכן המטרה של שילוב החומצה האסקורבית עם חומצת המאכל אינו כדי לתמוך ביציבות החומצה האסקורבית. אין בידי המתנגדת להצביע על פרסום כלשהו המתאר שימוש בחומצה אסקורבית

ביחד עם חומצת מאכל לצורך ריכוך גלוטן בכלל, ובוודאי שלא לצורך יצירת המבנה הסיבי המיוחד על פי המצאה. השאלה אינה אם דהוא ציע אי פעם בהקשר כלשהו לשלב חומצה אסקורבית וחומצת מאכל למטרה מסויימת. ואס מישהו אכן עשה כן בהקשר אחר ולמטרה אחרת, אין בכך כדי ללמדך כי השילוב הנדון צריך ויכול להיעשות בהקשר של השימוש המסויים באמצאה זו.

כל שבידי המתנגדת להצביע הוא על פרסום המגלה שימוש בתומצת אסקורבית וחומצת מאכל לענין שונה, והוא, לענין שמירת היציבות של חומצה אסקורבית. זהו נושא שונה לגמרי, ובלתי רלבנטי לענייננו. השמירה על יציבותה של חומצה אסקורבית רלבנטית למקרים בהם מבקשים לשמר את תכונות החומצה האסקורבית לאורך זמן. חומצה אסקורבית מוספת לעיתים כוויטמין למוצרי מזון מסיבות תזונתיות או כ-אס-% (מונע חימצון), למשל בפירות קפואיס. במקרים אלו יש צורך לגרוס לכך שהחומצה האסקורבית תשמור על תכונותיה לאורך זמן, דהיינו, תהא יציבה.

ידוע כי יציבותה של חומצה אסקורבית נשמרת בסביבה חומצית, ולכן זו הסיבה שמוסיפים לה חומצת מאכל.

בבקשת הפטנט, לעומת זאת, כלל אין רלבנטיות לשמירת יציבות התומצה האסקורבית. פעילותה של החומצה האסקורבית מיועדת להתרחש במשך דקות מספר, בסמוך לאחר הוספתה לגלוטן, דהיינו, בעת התיזור, וחלקה הגדול אף מתתמצן ונעלם. כלומר, במוצר זה אין רלבנטיות לשאלת היציבות הכימית של חומצה אסקורבית. לכן, אין בפרסומים כדי לסייע או לרמז לאיש המקצוע כי ניתן להתגבר על הבעיות חימצון כתוצאה משימוש בחומצה אסקורבית על ידי הוספת חומצת מאכל.

בענייננו, חומצת המאכל מוספת לתומצה האסקורבית לא כדי לייציבה, אלא כדי לשפר את פעילותה הספציפית ביהס לגלוטן בהקשר הספציפי ולמטרות הספציפיות הנדונות באמצאה. המתנגדת גם אינה מתמודדת עס העובדה כי חומצה אסקורבית לבדה שהתגלתה כבלת: מתאימה, ולכאורה ניתן היה לסבור שהממצ יא יחפש פתרון אחר מזה שחיפש בפועל, כיצד לשפר את פעילות החומצה האסקורבית. יתרה מזו, המתנגדת גס לא מתמודדת עם העובדה כי שילוב חומצת מאכל עם גלוטן הוא דווקא פתרון בלתי סביר בעל המקצוע בין השאר משום האמור דלעיל. לסיכום, אף לא אחד מן הפרסומים עוסק בשילוב הנ"ל של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל בהקשר של המוצרים הללו, ואין אף רמז במספרים כי השילוב הנ"ל מוביל לתוצאות טובות ומפתיעות בתהליך על פי פטנט מעול".

ג. בקשר לפטנט האמריקאי מס' 4659576 שצוטט בכתב הטענות של המתנגדת נטען על ידי פרופ' ברק כי הפטנט הנ"ל אינו רלוונטי, משום שבו מדובר על שילוב של חומצה אסקורבית עס תומצת מאכל, כדי למנוע ריאקציית השחמה במוצרי בצק:

סינרגיסטי.

אשר לענין הנוגע לפעילות סינרגיסטית בין חומצה אסקורבית וחומצה מאכל נטען על ידי פרופ' ברק כי "ההשפעה

הסינרגיסטית, בה עוסקת בקשת הפטנט, עניינה בהשפעת חומצת מאכל על פעילות חומצה אסקורבית כחומר מחזק המסייע לריכוך הגלוטן וליצירת מבנה סיבי יציב ודביק. השפעה סינרגיסטית זו לא היתה ידועה במועד הגשת בקשת הפטנט."

לגבי שיטות הבדיקה של המוצר

אשר לענין זה אומר פרופ' ברק כי- "הבדיקה הסובייקטיבית שנערכה, מהווה בהיתר כלי הערכה מקובל בענף המזון. קיומם של מכשירי דיוק, שמטרתם בתעשיה מדידת פרמטרים שונים קשורים למרקם, אינו שולל מהממציא את האפשרות להעריך את איכות המוצר המתקבל שלא באמצעות אותם מכשיריסם. מטרת מכשיריס אלה היא בדרך כלל ביקורת איכות כדי להבטית אתחידות ויציבות של המוצר. יתרת מזו, אין כל מכשיר אנליטי המסוגל להיות תתליף אמין להערכה על ידי חושים. ומכיוון שההמצאה המתוארת בבקשת הפטנט עוסקת ביצירת מבנה בעל תכונות מרקס מסויימות אין כל פסול בקביעת איכות המרקס ע"י הערכה באמצעות החושים".

בהמשך מתייחס פרופ' ברק לתיאור הפירוט והתביעות בבקשת הפטנט מס' 82929 וטוען:

א. לענין תתוס ה-8ס המבקשת לא טענה שהתתום שתואר הוא חדש. המבקשת הגבילה את עצמה לתחום אם בין 4-8 נבחר משוס שמתחת ומעל לתחוס זה משתנה טעם המוצר.

ב. לענין הטמפרטורה המקסימלית לביצוע התהליך מעלות צלסיוס היא נבחרה, (וכך הדבר מוסבר בפירוט) משום שבטמפורטורה גבוהה יותר גלוטן עובר דנטורציה שגורמת לירידת איכות המרקם.

ג. לטענה כי המוצר של התביעה מס' 1 היה ידוע אומר פרופ' ברק כי בתביעה לא מדובר במוצר ע"ש אלא: במוצר שמתקבל ע"י תהליך המהווח שיפור משמעותי לעומת התהליך הידוע מהפטנט מעול.

ד. יש לדחות את כל הטענות שתהובאו נגד התביעות 1 עד 16.

המצאה הנתבעת בבקשת הפטנט מס' 82929 היא אהד מקבוצה של שלושה פטנטיס של המבקשת שהם הפטנט הישראלי מס' 4096פ5, הפטנט האמריקאי 4238515 (שהוא הפטנט 515) המקביל: לפטנט הישראלי הנ"ל ובקשת הפטנט מס' 82929. מדובר בתהליך לייצור מוצר דמוי בשר בעל מרקם סיבי העשוי מגלוטן חיטה ויטל: וחומר אינרטי כגון פתיתי סויה.

התהליך כולל שלושה שלבים שהם:

א. פיתוח הגלוטן.

ב. תיזור הגלוטן המפותת.

ג. הוספת החומר חאינרטי.

עיקר התהליך בפטנטיס ובבקשת הפטנט הוא תיזור הגלוטן שמעניק למוצר את המרקם הסיבי.

ההגדרה של החומר המחזק בפטנט מס' 54096 הינה כללית אם כי בפירוט של הפטנט הזה השתמשו בסולפיט ובביסולפיט הנתרן בלבד. הפטנט 515 מקביל לפטנט מס' 54096 אך בארה"ב הוספה לפירוט רשימה של ארבע חומרים מחזקים וביניהם חומצה אסקורבית. כמו כן הוספה הדגמה עם חומצה אסקורבית (הדגמה 2), ונאמר בפירוט כי התוצאות לפי הדגמה זו הן מעולות.

(2) המתנגדת מתייחסת לטענת פרופ' ברק כי בקשת הפטנט מס' 82929 מהווה שיפור ביחס לפטנטים הקודמיס ולהלן טענותיה:

א. כבר מהפטנט 515 היה ידוע כי ניתן להשתמש בתומרי מחזקים אחרים מאשר סולפיטים כדי לקבל גלוטן בעל, מירקם סיבי. לאור זה פסילת סולפיטים ע"י ה-תפע לא העלתה בעיה כלשהיא.

ב. כל המטרות עליהם הצביעה המבקשת בפירוט הושגו כבר בפטנט 515. המטרה האמיתית היא לשפר את האפקטיביות של החומצה האסקורבית.

ג. החומצה האסקורבית במקור הוא תומר מחזק הזקיתסית והמבקשת לא דייקה כאשר תיארה אותו כ-אס-% אסנטתה. היא מאבדת מכוחה רק אם היא עוברת ריאקציה כימית אחרת עם חומרים שבסיבתה, כגון אויר, חמצן ועקבות של יוני מתכת.

ולטענתה כל שיש לעשות כדי לשמור על חוזקה זה הוא למנוע פירוק החומצה האסקורבית ע"י חומרים אחרים בסביבה.

הפתרון לבעיה זו שהמבקשת גילתה היה לערבב חומצה אסקורבית עם חומצת מאכל ולהשתמש בתערובת בשלב החיזור

של הגלוטן המפותת ועל ידי כך הושגו התוצאות הרצויות דהיינו סיביות ודביקות.

שילוב של חומצת אסקורבית וחומצת מאכל

המתנגדת מצביעה על ההסבר שבעמוד 5 לפירוט בקשת הפטנט לפיו השימוש בתערובת של חומצה אסקורבית ותומצת מאכל הביא, לידי תוצאות בלתי צפויות בהגברת האפקטיביות של החומצה האסקורבית ולאפקט סינרגיסטי משמעות. לדעתה אין בשילוב של שתי התומצות תגלית כלשהיא. היא מתייחסת גס לסעיף 8 לתות דעתו של פרופ' סייב שם נאמר כי שילוב חומצה אסקורבית עס חומצת מאכל היה ידוע בתאריך הקובע וזאת כדי למנוע איבוד חומצה אסקורבית ע"י חימצונה. הוספת חומצת מאכל מונעת יוניזציה של החומצת האסקורבית ומעכבת את החמצון. חומצות מסויימות יוצרות קילטיס מתכתייס ועל ידי כך מעכבים את החמצון. בדרך זו מתפנה מספיק חומצה אסקורבית עבור פעולת התיזור או מקור לויטמין. נטען כי דבר זה היה ידוע לפני התאריך הקובע (ר' נספת 3 לחוות דעתו של פרופ' סייב). גם הורדת ה-ם מהסביבה בה פועלת החומצה האסקורבית מעכבת את תחימצונת. בתנאיס לפיהם בהן בוצע התהליך בפטנט 515, דהיינו כלי פיתות לאויר בנוכתות מים, בהיעדר מהחירה ונוכתות עקבות של מתכות שקיימות בגלוטן עצמו, גרמו להמצון החומצה האסקורבית ועל ידי כך לאפקטיביות נמוכה יותר.

לו התהליך של הפטנט 515 היה מתבצע בכלי סגור יש להניח כי התוצאות היו טובות יותר. הדרך הסבירה והפשוטה למנוע את חסרונות התהליך לפי הפטנט 515 היה להוסיף חומצה לסביבת הריאקציה כך התוצאה אליה הגיעה המבקשת בבקשת הפטנט הייתה צפויה.

חימצון החומצה האסקורבית

בעדותו בעל-פה אמר פרופ' ברק כי בשל מהירות של ערבוב הגלוטן עס תערובת התחומצות (דקות ספורות), אין הרגישות של החומצה האסקורבית לתימצון יכולה להיות גורם משמעותי שמשפיע לרעה על האפקטיביות שלה.

המתנגדת מבקשת להעדיף את עדותו של פרופ' סייב שהוא מומחה גדול בתחום המחקר של החומצה האסקורבית שאמר:

(עמ' 104) "ת66ט6410

4 206 6ת0ספ 86 גוסץ ..." 0 סש6תס בת טסץ תס+תט םת1 ס6צסמט 18 שבת6 6ת8 6טש8418501 8018 6 0% ב0ס8%1עסתססתסס שפסת 6+ (עמ' 106) "08 ב18טסט 8016 6ַָפסַסםּ

68 6ע60 ס8ת% שת1ץ88 חה8 1 ..." ססת 8068 ת71066 6ת? .פספה8תק סשס 0 0 הצליהה לקבל את המבנה הסיבי הדרוש ע": שימוש בחומצה אסקורבית משום שזאת לא היתה מתזר החזק מטספיק, חיא השתמשה בהמסת הלקית של הגלוטן בחומצת מאכל. המבקשת אימצה, אפוא, חלקית, את תנאי הניסוי שבמאמר הרוסי הנ"ל אשר הראה כי המסת הגלוטן בתומצת המאכל מעלה את האפקטיביות של החומצה האסקורבית.

עפ"י התזה של פרופ' ברק בקשר "לשביל הזהב" לפיה הוא טען כי הפתרון שמצאת המבקשת כדי לייצר מוצרים דמויי בשר משיג שתי מטרות מנוגדות. האחת, ריכוך הגלוטן שמאפשר אינקורפורציה של פתיתי ‏ מזון והשני שמירת הצמיגות והאלסטיות של הגלוטן כדי להשיג סיביות. לטענת המתנגדת תזזה זו אקדמית בלבד ולא הוצגה בפירוט לבקשת הפטנט מס' 82929 ולא בפירוט הפטנט 54096.

צמיגות

לטענת פרופ' ברק בקשת הפטנט מהווה שיפור בייתס לפטנטים 6 ו-515. לפי טענת המתנגדת ‏ לא נמצאת בפירוט תמיכה לשיפור. לדבריה החדבר היתיד שהוצג בפירוט בקשת הפטנט מס' 9 הוא גלוטן שהתקבל לפי תהליך בעל "צמיגות" גבוהה מזאת שמתקבלת ע"י סולפיטים (עמ' 13-12 לפירוט). אין נתונים לגבי הצמיגות המתקבלת עס הומצה אסקורבית בלבד או עם יתר המתזרים המוזכרים בפטנט 515. המתנגדת גם מציינת כי הצמיגות שנתבעת בבקשה מעל ל-ק.6₪ 70.000 נופלת בתחום הצמיגות של שני

)9(

)10(

הפטנטים הקודמים "לפחות .60 50.000".

עוד טוענת המתנגדת כי ה"שיפור" היחיד שבין המוצר לפי הפטנט מס' 54096 (עם סולפיטים) לבין המוצר לפי בקשת הפטנט היא בהשגת צמיגות גבוהה יותר. לדברי המתנגדת ברור כי ב"שיפור" מסוג זה אין התקדמות שיש בה "המצאתיות" המזכה את המבקשת בפטנט. |

סינרגיוס

המתנגדת שוללת את טענת פרופ' ברק כי התוצאה של השילוב של שתי החומצות היא סינרגיסטית. היא מצטטת מספר "סינרגיסם" בהסם הוגדר המונח בכמות ולא איכות.

מכל מקום, כך נטען, אם רוצים להוכית סינרגיסס צריכים להראות את התוצאות לגבי כל גורס בנפרד ואחר כך לבדוק את ההשפעה המשולבת, דבר שלא נעשה בבקשה לפטנט מס' 82929. בפירוט נאמר ‏ כ חומצה אצטית אינה חומר מחזר וכי היא רק ממיסה כמות ניכרת של הגליאדין שבגלוטן. בפירוט אין נתונים כלל ‏ על פיעלות חומצת המאכל על גלוטן (גם לא בטבלה שבעמ' 0)) לכן אי אפשר להסיק מסקנות לגבי פעילות סינרגיסטית לא כמותית ואף לא איכותית.

(ר' הגדרת סינרגיזם בעמוד 2320 של מילון 605665 (1986) הכרך השלישי). |

עדות בעל פה של פרופ' ברק

המתנגדת מבקשת לפסול את עדותו של פרופ' ברק בטענה שתיא מחתווה עדות בלתי מהימנה ומגמתית. להלן טענות המתנגדת:

בחקירה (עמו' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 11.9.95)|התפתל פרופ' ברק בהסבר המונת "א%עסשס6ת ב810%66" ולעומת זאת כאשר הדבר היה נוח לו (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון) תוא השתמש במונח זה ללא קושי.

כשנשאל פרופ' ברק אם חומצה אצטית משפיעה על תכונות המוצר הוא התחמק בהתחלה ואמר שדבריס רבים משפיעים על תכונות הגלוטן. רק לאח מכן הודה פרופ' ברק שחומצה אציטית אכן משפיעה על התכונות של המוצר (עמ' ‏ 27 לפרוטוקול הדיון).

פרופ' ברק לא ידע להסביר כיצד המבקשת מדדה את הפרמטרים של "ת0ס0208%1ס+ ‎ +1065‏ +00 6ת1ט 6ם "6‏ ו- "ת0208%10+ 1002+ 0% 6ת%1 חַתִזתתנחָסם" שמופיעים בטבלה בעמוד 10. אמנם פרופ' ברק הציע השערה אך לא היה ניתן להבין מעדותו מה המבקשת עשתה.

התחמקותו ‏ של פרופ' ברק הגיעה לממדיס אבסורדייס כאשר הוצגה בפניו סתירה ברורה ותד-משמעית בין התיאור של המוצר (עמוד ‏ 11 לפירוט של בקשת הפטנט) כ-"110018 6" לבין התוצאות של המדידה ‏ של המוצר ‏ ב- עס6סתסספ1פתסס, (בעמודיס 12-13 לפירוט הנ"ל) שהראו שהמוצר כמעט ‏ ולא זז. פרופ' ברק אישר תחילה שהביטוי "1106016-11%6" המופיע בעמוד 11 לפירוט מתאים גס למוצר לפי בקשת הפטנט ‏ וגם למוצר ‏ לפי הפטנט ‏ 515 (שימוש בסולפיטים ‏ - עמוד ‏ 39 של פרוטוקול הדיון מיוס 5)). לאחר ‏ שהוצגה בפניו תוצאות המדידה ב- ש8185%008%6מ00, ניסה פרופ' ברק לטעון שהביטוי "110018 6" הינו מתאים לכל דבר שיש בו "טחטסנ1+" במובן הטפני, אפילו הקטן ביותר. לכן לא היתה סתירה בין תיאור המוצר כ-110018-11%6 לבין | מדידה | של אפס | תזוזה | ב- ע15%000%6פתסס ‏ (עמ' ‏ 44-39 של פרוטוקול הדיון). האבסורד שבעמדתו ‏ זו של פרופ' ברק מזדקר לעין, ואין הסבר להתנהגות מתחמקת כזו אלא התחושה של העד שעליו "להגן" על הבקשה בכל מחיר.

(11) ליקויים בתביעות

המתנגדת מצביעה על ליקויים שלדעתה נמצאים בתביעות 9,8,7,1 ו-14 ומבקשת שבמקרה שהרשם אכן יקבל את בקשת הפטנט שהוא לא יאשר את התביעות הנ"ל במתכונתן הנוכחית וזאת מהסיבות הבאות:

א. | בתביעות הנ"ל הוגדר טווח ה-אם אך לא הוגדרו כמויות החומצות. לדעת המתנגדת זה לא מספיק מדוייק כדי לתתם את האמצאה. הניסויים שהובאו בפירוט הבקשה מלמדים כי רק כמות גדולה יותר של חתחומצה אצטית משיגה תוצאות טובות ‏ יותר מבחינת מהירות התגובה והורדת הטמפרטורה. דבר זה אושר ע"י פרופ' ברק (עמ' 61 לפרוטוקול הדיון).

התביעות הנ"ל אינן מתייחסות למהירות התגובה או להורדת טמפרטורה וזאת אינה המטרה המוצהרת.

ב. טווח ה-8ם הוא רתב מדי. הניסוייס נעשו ב-אסם שבין ‏ 5.9 ל-6.5 ופרופ' ברק אישר כי לא ניתן בתנאי התהליך להגיע ל-אק ‏ 4 או 8. (עמ' 34-37 לפרוטוקול הדיון).

(12) תביעות 1 ,7 ו-8 של בקשת הפטנט הינן תביעות מהסוג המכונה

"ת0181 06988ס0סת2ם צָס 66ט6סמ5ק". תביעות אלו תובעות מוצר

המתואר:

8" "%סט6סעק 6-11%6בפת ‏ 8" ,"ססגמוה6סמק 11%86-ת218 - ה"

"ת60ו 61‏ 05 תעס5 ...1081פצתס - ב + מ1>10פסקותסס ."...18568עקמסס תסנגגתשט 6סתפספת 8 צָס בסתנ1הטסס"

המתנגדת בקשה מהרשם ‏ לא לאשר תביעות אלו (וכן התביעות התלויות בהן), וזאת מהנימוקים הבאיסם:

א. במישור העקרוני, קייםסם ספק אם תביעות המנוסתות כ-

8 עס %סט6סצסש מותרות על פי הוראות חוק הפטנטים. המשמעות הפשוטה של סעיף 3 לתוק הפטנטים הינה שהאמצאה יכולה להוות מוצר או תהליך, אך לא דבר שהוא מעין "שעטנז" של השנייס. הנימוק לכך הוא שתייבים להגדיר את האמצאה בצורה ברורה כדי שהציבור ידע בדיוק מת ' מוגן ומה ‏ אינו מוגן על פי פטנט מסוייס. הגדרת האמצאה כ- "00688סמק עס פסגה6סעק" משאירה אי-וודאות לגבי מהותה של האמצאה, ומעורר ספק אם מדובר בתהליך או במוצר. אס מדובר בתהליך, ‏ יש לתבוע אותו בצורה תד-משמעית, ולא להסתיר אותו במסגרת תביעה אשר על פניה תובעת מוצר.

תמיכה לטענת המתנגדת נמצאת בסעיף 50 לתוק הפטנטים הקובע: ‏ "היתה האמצאה תהליך, ‏ יתול הפטנט על המוצר הישיר של התהליך". מתוך הוראה תתיקתית זו ניתן ללמוד שההגנה הניתנת לתהליך מורחבת לכסות גם את "המוצר הישיר של התהליך". עם זאת, אך הקביעה אם מוצר. חינו "מוצר ישיר של התהליך" הינה עובדה עובדתית עפ"י הכרעת בית המשפט, ואינת נובעת מניסותים מפולפלים של תביעות שבפירוט הפטנט.

הפרקטיקה של ניסות תביעות בצורה של "עס 08066 8" התלה, ‏ ככל הנראה, בארצות הברית, ,| ביחס למוצרים כימיים מסויימים שבגינם היה קשה, או בלתי אפשרי, להגדירס אלא בהתאם לתהליכים הספציפיים לייצורם. אולם אפילו בארה"ב, המשמעות של תביעות מסוג זה אינה ברורה, ונפסקו שם פסקי-דין רבים הסותרים זה את זה בנדון. בפסיקה בארה"ב התקשו השופטיסם לקבוע אס תביעה כאמור מגדירה אמצאה שהיא מוצר או אמצאה שהיא תהליך, והקושי בהבנת המהות של האמצאה ‏ גרמה לקשיים רביס בהכרעה בתביעות שהוגשו לבתי המשפט על ההפרה של תביעות אלו. כמה בתי משפט קבעו שתביעה מסוג ‏ "שסט6סעסם 8 עס" מגדירה מוצר, וניתן להפר תביעה כזו אף אם מיצריס את המוצר בתהליך שונה מהתהליך הנתבע בתביעה עצמה. אולם בתי משפט אחרים ניסו לאבתן בין שימוש נכון של התביעה כזו, כאשר מדובר במוצר לגמרי חדש שלאי ניתן

להגדירו אלא על פי התהליך ליצורו, לבין שימוש לא נכון של תביעה כזו, כאשר מדובר במוצר ישן, אך התהליך ליצורו הינו חדש. לאור הבלבול הגדול השורר אף בארה"ב בנדון, שיקוליס של מדיניות שיפוטית ראויח מוביליס למסקנה שאין לאשר באר ניסות תביעות בצורת - "600%ס:סם ספ צַס".

במקרה הקונקרטי של בקשת הפטנט מס' 82929 נשוא ההתנגדות, אין כל ספק בכך שהמוצר הנתבע בבקשה זהה לחלוטין למוצר המוגן על פיי פטנט 54096, הן לגבי מרכיביו הבסיסיים והן לגבי תכונותיו. אם בכלל קייס שוני בין האמור בבקשת הפטנט לבין האמצאה אשר בפטנט מס' 54096, השוני נעוץ אך ורק בתהליך הייצור (השימוש בחומצה האסקורבית כחומר מחזר ‏ + חומצת מאכל לעומת השימוש בחומר מחזר בלבד). לאור ‏ זאת, ‏ אין כל הצדקת בחענקת פטנט נוסף לגבי המוצר, שפירושו המעשי היא הגדלת תקופת ההגנה הפטנטית עבור המוצר מעבר למכסת ‏ 20 השנים הקבועה בחוק הפטנטים.

(13) סוף דבר

א.

המסקנה העולה מכל הראיות שבפני סגן הרשם הינה שהתהליך נתבע בבקשת הפטנט זהה לתהליך שתואר בפטנטים הקודמים של המבקשת, ולכל היותר הינו אופטימיזציה של התהליך כאשר מדובר בשימוש בחומצה אסקורבית כחומר מחזר. אס אמנס קיים שוני, זה ענין של דרגה ולא של מהות. בחקירה ‏ נגדית הודה פרופ' ברק למעשה שהשוני הוא ענין של דרגה, אם כי הוא טען שלשוני בדרגה יש חשיבות לגב: ההצלתה השיווקית של המוצר (עמ' 19-18 לפרוטוקול חדיון מיום 11.9.95).

להלן כמה שאלות שפרופ' ברק נשאל בענין במהלך חקירתו ותשובותיו עליהן:

"ש. ת. ש.

ת.

האם זה נכון להגיד שזה שיפור של דרגה, ולא מעבר לכך?

למה אדוני מתכוון בדרגה?

זה לא שינוי תזית, זה לא גלוי דרך חדשה לחלוטין, אלא שיפור במקום שימוש בתומצה אסקורבית בלבד, תוספת מסויימת שמשפרת במידה מסויימת תכונות רצויות?

לא, ‏ זה בוודאי לא שיטה שונה לתלוטין, מאחר וגם זאת שיטה דו-שלבית של ריכוך גלוטן מבחינת העקרון של יצירת המוצר על ידי שני שלבים ‏ 1. של ריכוך הגלוטן, קבלת מסה עס תכונות מסויימות ואתחר כך שלב שני של ערבוב. מבתינה זו אין הבדל בין שתי השיטות.

גם ‏ אין הבדל מבחינת המוצר הסופי?... אנחנו עושים השפעה [צריך להיות: השוואה א.ל.] לא עם סולפיט. השאלה ‏ [ה:א השוואה: ‏ א.ל.] בין המוצר עם תומצה אסקורבית בלבד, לעומת המוצר עם השילוב של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל?

אם בתומצה אסקורבית היכולת שלו ליצור סיבים, זה ככה ככה, % נגיד, וכושר הקשירה שלו זה 65% אז יש לי מוצר מסויים. אם אני יכול לקבל משהו עס 100% זה ו- 100%‏ זה יכול להיות מוצר שונה לתלוטין, הרבה יותר טוב. לא שונה לחלוטין, אתה אומר יותר טוב? יותר ‏ טוב, זה מבחינה טכנולוגית שונה. זה אומר אם אני יכול למכור את המוצר או לא יכול למכור את המוצר".

ב. בתתחוסם של טכנולוגיה של מזון, לא יתכן שיוענק ליצרן הגנה פטנטית ביחס לכל "שיפור" שהוא מכניס במרקס או טעם או תכונה אתרת של המוצר שהוא משווק. יצרנ: המזון תמיד מחפשים דרכים "לשפר" את מוצריהם, כדי להגדיל את המכירות, כאשר ‏ רוב רובם של "השיפורים" הינם ענין של דרגה, ולא של מהות. רק "שיפור" הכולל צעד ‏ אמצאתי של ממש ‏ ראוי להגנה פטנטית - וצעד כזה חסר בבקשת הפטנט נשואת הליכים אלה. אס "האמצאה" הנתבעת בבקשה אינה אלא "שכלול" של האמצאה עליה ניתן פטנט מס' 54096 המבקשת זכאית, לכאורה, לפנות לרשם, ‏ על פי האמור בסעיף 44(א) לחוק הפטנטים,

ולבקש שיוענק לו "פטנט מוסף" על פי הבקשה.

ג. לאמיתו של דבר, גס הדרך הנ"ל חסומה בפני המבקשת, וזאת ‏ לאור פרסומו הקודם של הפטנט 515. בפירוט של הפטנט 515 חוסיף המבקשת רשימה של מספר תומרים מתזרים שלא ‏ פורטו בפטנט מס' ‎ ,54096‏ וביניהס - חומצה אסקורבית. המבקשת גס תארה את השימוש בחומצה אסקורבית בדוגמא ספציפית בפטנט 515, תאור שחיה חסר בפטנט מס' 6. לאור זאת, התנאי לפיו ניתן להעניק פטנט מוסף, כמפורט בסעיף 44(ב) לחוק הפטנטים אינו קייס במקרה הנדון. היות ופטנט 515 פורסם שש שנים לפני תאריך בקשת הפטנט ‏ מס' 82929, הפטנט 515, לרבות המתואר בו לגבי חומצה אסקורבית, מהווה "פרסום קודם" השולל ‏ מתן ‏ פטנט על פי הבקשה, בהעדר התקדמות המצאתית. התנאי שבסעיף 4') לתוק הפטנטים מתייב שהעדר ההתקדמות ההמצאתית יהיה ביתס ‏ ל"פטנט העיקרי" - כלומר, ביחס לאמצאה עליה ניתן הפטנט העיקרי למבקש בישראל ולא ביחס לפרסוס קודס אחר, ‏ אף אם אותו פרסום קודם הינו פטנט אתר של המבקשת עצמה. ולכן, המבקשת אינה זכאית שיוענק לה "פטנט מוסף" לפטנט מס' 54096. לאור חראיות שבפניו, מתבקש סגן הרשם לקבל את ההתנגדות ולקבוע שהאמצאה הנתבעת בבקשת הפטנט אינה כשירת פטנט.

סיכומי המבקשת

הערות כלליות

המבקשת מתארת את השתלשלות הליך ההתנגדות. היא מצביעה על כך. שראשית חוגש תצחיר של פרופ' פומרנץ שהותלפה (עקב פטירתו של המצהיר) הוות דעתו של פרופ' סייב. המבקשת טוענת כי פרופ' סייב חלק בתוות דעתו ובחקירה הנגדית על נקודות רבות שבתצהיר ‏ שניתן על ידי פרופ' פומרנץ ז"ל, לרבות בענייניס מחותיים וכי דבר זה כשלעצמו מצביע על העובדה ‏ כי האמצאה בענייננו אינה מובנת מאלית.

נטען כי פרופ' סייב זנת טענות רבות שהועלו ע"י פרופ'

; הר

פומרנץ ז"ל. לטענתה ‏ אין המתנגדת ז%כאית לטעון בסיכומית טענות שלא הוזכרו כלל ע"י פרופ' סייב (כגון למשל הטענה של חוסר חידוש).

עוד אומרת המבקשת כי יש להעדיף את עדותו של פרופ', ברק, שחוא ‏ טכנולוג מזון, לרבות תתליפי בשר, על עדותו של פרופ' סייב שלא עסק בתתליפי בשר ולא מכיר את המוצרים שבדיון.

הרקע לאמצאה שבפטנט 515

א. המבקשת מסבירה שחשיבותה של האמצאה נשואת הפטנט 515 היא שהיתה בה פריצת דרך ביצירת מוצר המבוסס על חלבון צמחי ולו מרקס דמוי בשר. המוצר הוא בעל מבנה סיבי ובעל כושר קשירה קרה. כן טוענת המבקשת שייחודיות באמצאה נשואת הפטנט 515 היא שהסיבים עשויים גלוטן חיטה (להבדיל מסיבי הלבון סויה, ‏ עפ"י טכנולוגיות אחרות). יתרה מזו, כך נטען, אמצאת המבקשת מאפשרת יצירת מעין רשת או מטריצה תלת מימדית של סיבי גלוטן דקיס. מטריצה זו לוכדת בתוכה את פתיתי המזון המשמשים כמסה העיקרית במוצר, וכך מושגת ‏ הקשירה הקרה.

ב. נטען כי מחקירת עד המתנגדת (עמוד ‏ 141 לפרוטוקול הדיון) נובע כי פרופ' סייב כלל לא היה ער לאחד הנושאיס המרכזיים שבה עוסקת אמצאה זו, וזוהי החשיבות שביצירת סיבים. לענין המבנה הסיבי ואופן :צירתו, הסביר ‏ פרופ' סייב כי בהתחלה הוא לא ידע היכן נמצאים הסיביס וכי סביר להניח שקושי זה נובע מחוסר הכרותו את התחוס של תתליפי בשר. לדבריו:

בהמשך טוענת המבקשת כי בייצור עפ"י התהליך נשוא הפטנט 5 תהתעוררה בעיה שמטבע הדברים היא ייתודית לאותו תהליך, והיא מציאת איזון בין שתי מטרות מנוגדות: שהוא כינה ‏ "שביל הזהב". מטרה אתת היא ריכוך הגלוטן, כדי שניתןה להתחדיר לתוכו את חלקיקי המזון ולהדביקם בשלב השני; והמטרה האחרת היא יצירת סיבים יציביס וחתחזקים, כלומר סיביםס בעלי צמיגות ואלסטיות נאותות, וזאת, ‏ כדי ‏ להשיג את תכונות המרקם הרצוי וכדי שהמבנה יהא יציב ובעל תכונות של קשירה עצמית קרה.

המטרות הן מנוגדות, משום שכאשר מרככים את הגלוטן ‏ יתר על המידה, צמיגותו יורדת והסיבים המתקבלים בסיוס שלב האינקורפורציה | חלשים מדי. ואילו ‏ אם הריכוך אינו מספיק, הצמיגות הגבוהה איננה מאפשרת או מקשה מאוד ‏ על החדרת חלקיקי המזון אל בצק | הגלוטן בשלב האינקורפורציה.

(3) האמצאה שבבקשת הפטנט

א.

נטען כי האמצאה שבבקשה היא שיפור של פטנט 515 המתאר תהליך דו שלבי לייצור מוצר דמוי בשר כאשר השלב הראשון שבו מרככיס גלוטן היה עס חומר מהזר שנבחר מבין סולפיטיס | או חומצה אסקורבית ובשלב השני עושים אינקורפורציה של פתיתי מזון אינרטיים לתוך הגלוטן המרוכך. |

השיפור שבבקשה הוא בשלב הראשון של התהליך. השלב השנ: של התהליך לא שונה.

המבקשת מסבירה שהצורך לשפר את התהליך נובע מהסיבה ‏ כי מחזרים סולפיטים שהם היו המועדפים (בפטנט 515) הוכרזו כמסוכנים ע"י ה-תכץ ולעומת זאת התומצה האסקורבית לבד מחזרת חלשה יחסית והשפעתה ליצור המבנה הדרוש והתכונות הקישור של גלוטן פחות טובות מאשר סולפיט.

עפ"י טענת המבקשת היא גילתה בפעס הראשונה ‏ כי הוספת חומצת מאכל לחומצה האסקרובית מגבירה בצורה ניכרת את יכולת החומצה האסקורבית ‏ לייצר את המבנה הסיבי הספציפי, נשוא אמצאה הפטנט 515.

היא גילתה גם, כך נטען, כי התוספת של תומצת, המאכל גרמה לכך שהגלוטן שהתקבל ‏ היה בעל כושר הדבקה טוב יותר, וכן גילתה כי השילוב של החומצות מפחית בצורה ניכרת ‏ את זמני הערבול הדרושים לריכוך הגלוטן ביחס לשימוש בחומצה אסקורבית לבדה. גם הטמרפטורה הסופית של מסת הגלוטן לאחר ‏ הריכוך נמוכה ‏ יותר כאשר משתמשים בשילוב החומצות, לעומת חומצה אסקורבית לבדה, דבר שמביא לשיפור באיכות המוצר.

נטען ‏ כי הממציא התמודד ‏ עס בעיה ייחודית הנובעת מאמצאתו הראשונה. אין בספרות כל פרסוס המצביע על כך שמאן דהוא ניסה להתמודד עס אותה בעיה וברור גם שלא הוצג ‏ כל פתרון או רמז לפתרון. גדולה מכך, אין כל אינדיקציה בספרות כי חיתה קיימת בעיה שדורשת פתרון.

(4) התייחסות על ידי המתנגדת לתיאור הפטנט 515 ולאמצאה

א.

נטען כי המתנגדת מתארת את האמצאה נשוא הפטנט ‏ 515 באופן בלתי מדויק שכן היא המתנגדת מתארת תהליך שבו השלב הראשון הוא שלב "פיתוה הגלוטן ‏ על ידי בחישתו במיס", ‏ ובכך יוצרת את הרושם כאילו מדובר כאן בתחליך בן שלושה שלבים. "שלב" הראשון זה איננו נתבע בתביעה מס' 1 של הפטנט 515, או בכל תביעה אתרת. פיתות הגלוטן

יכול להיעשות לפני תתילת התהליך או במהלך הביצוע של חריכוך. הפטנט אינו מוגבל לענין זת.

המבקשת חולקת על טענת המתנגדת בסיכומיה כי "תיזור הגלוטן בחומר מחזר הינו האפיון המרכזי של התהליך", המתנגדת לא הסבירה מדוע היא סבורה כך, והמומחה מטעמה גס ‏ לא העיד בנושא זה. המבקשת חולקת על הצגת הדברים באופן זח. עפ"י הפטנט 515, מטרת השלב הראשון הינה לרכך את בצק הגלוטן הקשית, כהכנה לשלב השני, ושני השלבים וסדר ביצועם חשובים למימוש האמצאה.

המבקשת חולקת על טענת המתנגדת בסיכומיה באשר לבעיה הייחודית שפרופ' ברק הצביע עליה בתהליך הייצור הנדון. הטענה ‏ לגבי ‏ "שביל הזהב" ‏ בין מטרות מנוגדות מהוות "תיזה" שאיננה נתמכת לא בפטנט 515 ולא או 'בבקשת הפטנט. בתקירתו הנגדית הפנה פרופ' ברק לתביעה מס' 1 של חפטנט 515 וכן לפירוט הפטנט 515 (עמ' 3, שורות ‏ 2- 5 מהם עולה בבירור הצורך בהשגת שביל הזהב כתנא: להצלתת המוצר. פרופ' ברק, כמומחה בתתום, ‏ סבור שבעל המקצוע הקורא את הדברים הללו מבין את שתי המטרות המנוגדות הקיימות.

טענה זו של המתנגדת עומדת בניגוד לדעתו של המומחה מטעמה, פרופ' סייב, אשר הסכים כי לשם יישוסם האמצאה הנדונה, יש צורך במציאת איזצון בין שתי מטרות מנוגדות. כך, הוא מסביר בעמוד 77 לפרוטוקול הדיון:

לדברי המבקשת ‏ זהו נסיון נוסף של המתנגדת להעלות כאן טענות אשר הובאו בעבר ע"י פרופ' פומרנץ המנות, ‏ אך לא אומצו ‏ ע"י פרופ' סייב, ועל כן יש לומר כי הן נזנחו על ידי המתנגדת. במקרח דנן, עמדת המתנגדת היא בניגוד לדעת המומחה מטעמה, אשר מסכים עם פרופ' ברק לגבי הצורך במציאת שביל הזהב. משום כך, ‏ יש לדחות את כל טענות המתנגדת בהקשר לזה. |

ד. המבקשת שוללת את טענת המתנגדת שהמטרה האמיתית של בקשת הפטנט היא "הגברת האפקטיביות של חומצה אסקורבית כחומר מהזר בתנאי התהליך לפי הפטנט 515". המתנגדת מגדירה את הבעיה בדיעבד, וזאת על פי הפתרון שהבעיה שניצבה בפנ: הממציא היתחת אחרת, והיא מציאת אותו "חומר מחזר, אשר ישיג את שביל הזהב. בפני הממציא היו אופציות לבחור בין חומרים מתחזריס אתרים, והבחירה שלו לשפר דווקא את החומצה האסקורבית, ולא לזנות אותה, היא חלק לא מבוטל מן האמצאה. המתנגדת מתבססת בטיעוניה על כך שתומצה אסקורבית הינתה חומר מחזר ‏ "חזק", והיא סבורה שזו הסיבה שהממציא היה מעונין לעשות שימוש בתומצה האסקורבית, ‏ אך כאן . לדעת המבקשת, ישנה טעות מהותית של המתנגדת. עפ"י פטנט טבעול ועפ"י בקשת הפטנט, אין כל צורך בתומר מתזר ‏ "חזק". נהפוך הוא, תומר מתזר תזק עלול להשיג תוצאה שהינה בלתי רצויה, שכן הוא עלול לרכך את הגלוטן יתר על המידה, עד לקבלת גלוטן נוזלי חסר סיביס. החומר המחזר אותו מחפש הממציא הינו חומר ייחודי, ‏ אשר ‏ ישיג את שתי המטרות המנוגדות.

(5) חידוש.

א. לדעת המבקשת המתנגדת כלל לא העלתה טענה בדבר חוסר חידוש. הטענה נאמרה בחצי ‏ פה, ‏ והיא ‏ אינה עומדת

בקריטריוניס שנקבעו בפסיקה הנוגעת לטענת חוסר חידוש. מה עוד שפרופ' סייב לא השמיע טענת הוסר הידוש בעדותו בהליך ‏ זה, והעלאת הטענה על ידי המתנגדת עומדת בניגוד לדעתו. זו טענה אשר המתנגדת מנועה מלהעלותה בשלב וה ועל כן, מתבקש סגן הרשם לדחות אותה על הסף. |

יחד ‏ עם ‏ זאת, למען הזהירות אומרת המבקשת כי סעיף 4 לחוק הפטנטים מגדיר מתי אמצאה נחשבת כחדשה ‏ וזאת לשונו:

"האמצאה ‏ נחשבת לחדשה, ‏ אס לא נתפרסה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה".

טענת חוסר חידוש עקב פרסוס קודם, משמעה ‏ כי האמצאה כולה פורסמה בפומבי במסמך אחד לפני התאריך הקובע. אין ליצור ‏ "פסיפס" של מספר פרסומיס קודמים ולומר שבצירוף המסמכים מתוארת | האמצאה. בע"א 215/07 ּ גו צתהקחסס %+1+0%8%ת ‏ נ. מדינת ישראל פ.ד. מד(4) 15 (להלן: "פרשת ‏ היוז") מסביר ‏ כב' הנשיא דאז שמגר כדלקמן (בעמ' 103):

"כלל ראשון החוא, ‏ כי על מנת להוכיח פרסום קודם, אשר ‏ יש בו כדי לשלול ‏ חידוש, יש להצביע על מסמך המכיל את האמצאה כולה, ואין ליצור פסיפס של ידיעות המלוקטות מתוך מסמכים | שוניס ונפרדים לגיבושה של תמונה כוללת אחת (ע"א 7 [[1] הנ"ל, בעמ' 209; ע"א 5 [6] בעמ' 2) .. הגיונו של הכלל הוא בכך שצירופם של דבריס ידועים למכלול אחד יוצר דבר חדש..."

בפרשת היוז התייחס כב' הנשיא שמגר למידת התיאור הנדרש בפרסוס הקודם. הוא אמר שאפילו אם הפרסום הקודם מתאר באופן כללי מוצר הנופל בתחום התביעות, אס אין הפרסום הקודם כולל הוראות מספיקות כדי לאפשר לבעל המקצוע לבצע את האמצאה, אזי לא יעלה המסמך לכד: פרסוס קודם. (ר' פרשת היוז, עמ' 103).

במסגרת ההתנגדות בענייננו לא הציגה המתנגדת ולו פרסום אתד בו מתואר השילוב של תחומצה אסקורבית עם חומצת מאכל להכנת מוצרי מזון

מן הצומת.

ג.

יצויין, כי המתנגדת לא פרטה כלל את טענותיה בנוגע להוסר הידוש. ‏ הוזכרו רק שני פרסומים, פטנט 515 ומאמר רוסי משנת 1956, אשר צורף להוות דעתו של פרופ' ‏ סייב. מתוך דברי ב"כ המתנגדת אשר פרש את טענות המתנגדת בפנ: סגן הרשם, במסגרת נאום הפתיחה שלו, הוא ציין במפורש כי המתנגדת טוענת שבקשת הפטנט נעדרת חידוש וכי טענתו נתמכת בכך שהמוצר שנתבע בבקשת הפטנט הינו זהה למוצר הנתבע בפטנט 515.

העובדה שהמוצר נשוא התהליך הנתבע בפטנט 515 אינו מוצר חדש במהותו, אין בה בלבד כדי לשנות את העובדה שהאמצאת נשואת בקשת הפטנט היא הדשה. בקשת הפטנט , כך נטען, עוסקת בתהליך ייצור חדש, ‏ אשר ‏ מביא לשיפור בתכונות המוצר הסופי וליעול תהליך הייצור.

לענין וזה מצטטת המבקשת את דברי המלומד אסע .6 .34 בספרו ּ

. (668 םת4%) 280%106₪ע2 בת8 שטא8ם שתספסהק תהב01ה8ת08 שם, בעמ' 3, נאמר כדלהלן:

6עסט1ה 860 שפת 8 ..." 86ם 66 8% ת1טש1ע822 05ס+ 6סת6%6ת עצסת%סתט 05 8טש12205060%61 25891116 + 6%%60ם 159 %ם % א ...%8016ת8%6ק 06 צָת , צַסק68תס 6 ס+ יס מ1 , 699סס:ס ת1- 609801%ע2 %סםת 666םת ,פַנַמַהבּסתספהק + 06ת1860א6 סטסת1 שַת1שת21ס 6ת6

סעסת פססת פהשט שהבת5 8261016 086סם

48 ה פהח 8פפססעק 6ת% 6+026ס ת1 צ6201ת 095%01%ע2 צַ8ת ‏ 16 ;סוס ספ 0% %תסותסטסנקות1 6ב

סמס 82%1016 [0ת6%18%1 8 ת1 108טפ0ת טהת6 פפפססעם - םת עסקהסתס ‏ עס 5גו6%06011%10 ססות 98 261016 016 תה 0% תסנטסוהס:ס 8 תה שספתם 8 צ1פטס1טטס

". 00698עס פַנ1ַסהַסֶתס6ב

המתנגדת הסתמכה ‏ על פטנט 515 אשר מתייהס אמנם לשימוש בחומצה אסקורבית כחומר מחור במסגרת תהליך הייצור. עס זאת ‏ לא נאמר בו דבר על הוספת חומצת מאכל ואף לא עולה כלל ‏ מן הפטנט ‏ כי קיימת מגבלה כלשהי בשימוש בחומצה אסקורבית לבדה. אין בפטנט 515 כדי לשלול את החידוש מן האמצאה שבבקשת הפטנט. |

הפרסוס השני עליו מסתמכת המתנגדת (המאמר הרוסי) איננו מתאר את האמצאה בכללותה שהרי ‏ אין בו כל התייחסות לייצור ‏ מוצרי מזון מן הצומח או לתהליך הייצור הנדון, ואין בו תיאור של השילוב הנתבע בפטנט לצורך ביצוע התהליך.

(6) התקדמות המצאתית

ראשית בודקת המבקשת את המצב התוקי וההלכתי בנושא זה. סעיף ‏ 5 לתוק הפטנטים מגדיר מהי התקדמות המצתאית וזאת לשונו:

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה ‏ נראית ‏ כענין המובן מאליו לבעל-מקצוע ממוצע על סמך חידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכיס האמורות בסעיף 4".

לצורך הבדיקה נטען על ידי המבקשת שאם יש באמצאה התקדמות המצאתית ההלכה הפסוקה היא שמידת ההתקדמות האמצאתית הנדרשת היא זועירה. לענין זה היא מצטטת את ההלכה הבאה של המלומד 7622611"

".%8ת 28%9‏ 0% שאת 6תס ‏ תס (מהדורה ה-14). שם בעמ' 129 כתוב כדלהלן:

86 הסשתספ 18ג1גתש , עס6טסשטס" 8 8001104+ 6ט1טתסטם1 6תס ‏ 05 05 הנו+ת8ט 6 , 11260ו90ע2 טעססקטפ סס 6069982 תסנסתסטת1 4% פטםת? .11התפ 19 %6ת860ס 8 %תסתחשסטן | 6שתס 6שת1עסט8011 ,..ם ת1 1 0% %פט0סס 6שםס - 0% 8 16' :5958000 6צכ .יט 11110%א צ11610ה8ט 626 %בתס 58%6%168 11פש 68 תס 8866ת110ת0 ,פת66הק 8 +0ס 6 84 , פפסתסט1טתסטת1 +ס בתטספף 6+ תשגוסת6 | צעסט 8 %םת2902090 5662 סט%1תסטת1

". ' ססתהאטבה 11התפ

כב השופט ויתקון, בפסק דינו בע"א 314/77 ל' מ' ליפסקי בע"מ נ. מגנור, פ.ד. לב (1) 205 אמר דברים דומיסם (בעמוד 208):

"... חעולה מכל ‏ אלה הוא שיש לשאול: בעל מקצוע ממוצע, ‏ המצוי בתתוסם ‏ אומנותו על סמך הידע שכבר פורסס, ‏ מה היה אומר? האם היה רואה באמצאה הנטענת צעד אמצאתי (ולו אך צעד צנוע למדי) או שמא היה אומר כי הדבר מובן מאליו?..."

ובהמשך, בעמ' 209:

"יתכן שצעד אמצאתי ‏ זה היה קטן למדי, ‏ אך לאור העובדות שנקבעו ואחתחרי עיון בצד ההלכתי לא מצאת: מקוס לחלוק על השופט המלומד".

על הלכה זו, בדבר מידת ההתקדמות ההמצאתית הנדרשת, הזר בית המשפט העליון בפרשת היוז, בעמ' 109:

"... ההתקדמות הנדרשת, ‏ על מנת שתהא ‏ בלתי ‏ מובנת מאליח, אינה צריכה להיות ‏ גדולה. צעד אמצאתי אכן ‏ נדרש, ‏ אך די שיהיה צנוע וקטן. פשטות האמצאה ‏ אינה צריכה לשמש מכשול לתקפות הפטנט."

לטענת המבקשת יש לבחון האם הצעד האמצאתי הוא מובן

מאליו לבעל מקצוע הממוצע בתחוס הטכנולוגי הרלוונטי לאמצאה וההוצאה לפועל של אותו צעד ‏ היה ענין מובן מאליו.

ב"כ המבקשת ציטט בענין זה את דברי כב' הנשיא דאז שמגר, בפרשת היוז, בעמ' 108:

"כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי ‏ יש לבתון את

הידע המקצוע: הכולל בתחוס הרלוואנטי, ולצורך כך מותר לצרף פרסומים קודמיםס יחדיו לתמונה כוללת ‏ (ע"א ‏ 314/77 הנ"ל, בעמ'י 9). אולס, יש לזכור תמיד, ‏ כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאלית לבעל המקצוע במועד הרלוואנטי שאס נדרש ‏ צעד המצאת: לצורך כך - במיוחד מקום בו מדובר בליקוטים של פירורי מידע ממקורות

בו

לדו הדפ הצדדוווור וש ו0שובש-ו000---811001600.....-6ת0.... ע6ת6%ת ,טש -י. שיר

שונים - אין התמונה הכוללת מובנת מאליה ‏ ולא ניתן לומר ‏ כי אין באמצאה שבפטנט | משום התקדמות המצאתית".

צוטט גס מספרו של המלומד 168תח ססתה1ם .ג.ך

42 תמתמת0ס40) "פת%10תסטת1 עס+ פּסִתַסַשע", שם ‏ יש התייחסות למבחן ‏ זה על ידי בתי המשפט, בבואס לבחון את שאלת ההתקדמות ההמצאתית, האומר בעמ' 153: |

8 ,6םת6 6ת 6‏ תם 1‏ ,16גוסת5 סתס" צנהתס0160%1 8 תס1שט 6תססת0ס0 ,5 >ָת5 :'פוס1טסס' +0 שת1תבסת

תסססם פהת 609% 6ם? .'ת181ק צעסט'

צתה שהתס צ 689% ספ' פהט בת0ס1>תסטת1 ספ' עס :'16 - 60 18טסס נ1סס+ תס 860 16טסשט 16 68% פגוס1טסס ת1%שט 08צ%ת00081 סתסצמה8 סס מטססס 25 80912018 ₪ת8 8₪00[60% 6ת% 8 ...'0ם6 פתט 6ת1ת115קתסססה 6 60 8816 ב60ס פפת 5% ת1 ב1טסט תס%1תסטת1 6ם6 שסת%סתש 6 - ?108812 8698%6קָ 80‏ 60%6++6 6תס- בהַת4 48ת1פנ1פהתקתס שמגוסס 6 001116 ,6סם ‏ 18 ת05%10 8 08ע2 | 80210686 06 תס1>תסטת1 ?"1% 16טסש ,טגום , נ1הפסקסלקם פסנ1נמס

ג. | מוסיפה המבקשת ואומרת ‏ כי בבדיקת | השאלה | הנוגעת להתקדמות ההמצאתית, ‏ יש להזהר בפני בחינת ההתקדמות שבאמצאה בתכמה שלאחר המעשה (%6מ6510ת1תת). לענין זה מצטטת המבקשת את פסק הדין בפרשת היוז, בעמ' 109:

"כלל ‏ נוסף הנקוט בידי בתי המשפט והקשור לאמור לעיל הוא, ‏ כי יש

להזהר מניתוה הידע הקודם תוך

שימוש, ‏ ולו באורח בלתי מודע,

בידע החדש שהביא עימו הפטנט.

כדברי השופט ברנזון בע"א ‏ 75/77 הנ"ל עמ' 1994-1993:

"קל להיות חכם לאחר המעשה

ולאמור: ‏ "אין בזה כל רבותא. כל ו

איש בקיא במקצוע יכול היה לעשות |

זאת ללא-קושי". אך אין להביט על |

הענין כפי שתוא נראה בדיעבד אחר:

המצאתה של המשיבה, אלא כפי שהיה

נראה לפני שנודעה האמצאה".

המען אליו מופנית שאלת ההתקדמות ההמצאתית, הוא בעל המקצוע הממוצע בתתחום. בפרשת היוז נאמר כי בעל המקצוע הממוצע ‏ הוא אדם (או צוות אנשים) הבקי ברזי התתום הטכנולוגי הרלוונטי, ‏ אולס ‏ אינו מפעיל כושר מחשבה אמצאתי. מבתן עזר שהועלה בהקשר לכך, הוא כי המען יחיה אותו ‏ אדם או צוות אשר לעזרתם היו ‏ הרי זכאי הוא לפטנט. לענין זה ציטטה המבקשת מה- לסת %ת2806 6ת% 60 00186 ת.0.1.5, בעמ' 55:

מס61תפטת 1‏ ,עסטפחסב , 69ת506%1" 8 תסקט 08566 280081806 18 ,ת18ססתק שפת - 8 0% צע02ט61500 סו1טתסטת 1‏ ת 8‏ תס תַהםת% | ש6ת8%: + .168ס0סלק תטסתא 38 0% מס61גו501 הס1ססתק 06 05 ת0ס1861גותעס+ 6ת% , 106סתסטת1 89 1566ת26000 6ם תהס סמל +0 06ת18%0א6 סשתס טבת6 .1.6 ,פגוס1טססתט ‏ +1%6801 | פבט הת10ססצק עסתססתש 08%02181ת1 18 1% ת6ם+ 5 188ססעס >הת6 +0 תסנסגו501 6םת6

. "סטנ%תסטת1 +10561 ססם 18 עס

משרד הפטנטים האירופאי ביושבו כערכאת ערעור (ַכבַסם נ1ַ6סקת) קבע הלכה דומה בענין ע1868ת 2/83 2 וכך נאמר בעמ' 299 להתלטה: "לגבי המצאה שבבקשחה לא היה כל רמז בספרות המקצועית או בכל מקום אחר כי יש מה לשפר במוצר או בתהליך ייצורו שבפטנט טבעול ובפטנט 5, למעט העובדה שהשימוש בסולפיטים נעשה בלתי רצוי. לא היה רמז לכך ‏ כי חומצה אסקורבית איננה מביאה למוצר טוב דיו. נהפוך הוא, בפטנט 515 תחומצה אסקורבית מובאת כתהליף לחומר מתזר, ונאמר במפורש כי היא מאפשרת ליצירת מוצר על פי התהליך זה".

ב. טוענת המבקשת שפרופ' סייב הסכים, בעדותו, בעל-פה כי השלב הראשון בכל חיפוש אחר פתרון או שיפור, הוא מציאת מקור הבעיה. הוא גם הסכים שלא היה ידע קיים אשר ‏ יכול חיה להדריך את הממציא במציאת הבעיה או פתרונה, במקרה זה. כך, בעמ' 71 לפרוטוקול הדיון:

טהתל 802686 טסץ %'ת80 %>טם .0"

---7

צתהּ בוססמם טצ'תסטהת גוסצ 6 %61+1085ת100 התס1תט %תסוגוססה סל 108ססעק 8 195 פעסת6 טבתס 180%

%סות 8 סף 269808606 ב16ח .ת 5 6ע8%0ע1156 6ג% ,סת פגוסְסנַָבתה8 38 ...68עה טסהת 6‏ ת1 0168% צעסט 9 6תה8 8016 388002010 898 שב+

.0% 8 ססםת 189 6עפת% ,תסנ%סתט+

,6 טסץ 16וסש המה ... .0 86 1 שח1ת%סת ‏ 18 6626 >הת% סף ,08םת118סגון ‏ , 6עסתטצתה ‏ ,שקב פתס ת1 5511160 תהת 38 סס 656שטגופ סף שַםתנתפצת 8‏ 18 6שסת%> שהת6 85%

?+תססהם 15ל 6ת% ת1 תס 6טספצסת1

טסץ ,3% 2086 ב1טסשט ‏ טסץ ‏ פת .ת 8% ס סומסס לצסת סש . "ת10פגו1סתסס | פרופ' ‏ סייב כן הסכים ‏ כי במקרה דנן הבעיה יכולה היתה לנבוע מגורמים שונים (כגון, זמן ערבוב קצר מדי, או שימוש בציוד שאינו מספיק ‏ טוב) ואין זה ברור כי דווקא החומצה האסקורבית היא המקור לבעיה. ּ נטען כי פרופ' סייב עצמו אינו משוכנע שקיימת בעיה אשר מצריכה פתרון, וזאת לשונו בעמ' 111 לפרוטוקול הדיון: |

,5 1 .068ת1טתסס ססםת פהפט ‏ 1" 48 ס1סשס0ספ8 8%ת6 ,בתנת צת ת1 4 ה טסץ ₪16 ססם ב1טסט ,%פת% ספת %016 סטהת טסצ .%סטבסמס שהת% 58816 עסטפת ‏ 26811 1 >טם

. + 61פ ות

לטענת המתנגדת הבעיה עימה התמודד הממציא הינה בעיה של יציבות החומצה האסקורבית, וברור הוא לכל שלשם שימורה, יש להוסיף לה חומצה נוספת. אם המומחה, אשר בותן את הפתרון בדיעבד, אינו יכול לומר ‏ כי אכן קיימת בעיה בשימוש בחומר זה, הכיצד יכול הוא לומר כי זיהוי הבעיה ומקורה, לא כל שכן מתן פתרון לה, הינס דבר מובן מאליו?

(8) הפתרון

א. עפ"י טענת המבקשת גילויו של הממציא מסתכם בכך כי הוא שלל את האפשרות של שימוש בשניים מתוך התומריסים המתהזרים ששימשו בהן קודם לכן - חומצה אסקורבית מחד, וסולפיטיס מאידך. המטרה שהיתה בפני הממציא היתה מציאת חומר טבעי כלשהו שיאפשר לו להשיג את התוצאה הנדרשת. | פרופ' ברק בסעיף 27 לחוות דעתו אומר:

"משהיה מתברר לבעל המקצוע ששימוש בחומצה אסקורבית בבדידותה ‏ אינו מוביל לתוצאות הרצויות במוצר הנדון, עובדה ‏ זו היתה ממריצה, לדעתי, את בעל המקצוע לחפש חומר מחזר ‏ אתר ‏ לתלוטין, ולא היתה מביאה אותו לראות כיצד, אם בכלל, ניתן לשפר ‏ את המוצר ע"י מציאת שילובים שונים של חומרים הכולל חומצה אסקורבית. ישנם | חומרים רבים | היכולים | להשתתף בריכוך הגלוטן בשלב א'".

במהלך חקירתו אפילו פרופ' סייב מסכים לדעה הנ"ל:

%קפסססה ‏ טסץ %'ת18טסח , חסא .0" 6 ת660ס סטהםת ...גמסץ ‏ 1% שַת6

%48ת1+1%1טפ סם' סע 6+ צָּס 5 ?חסת 60 טסץ 80 %התש .'פטשת870 תה 1 שתנת% 6תס ‏ 212986 6תס 16 צַת ת1%חט הבתגוסעה ‏ פפספת ס6 שת1סם . . . תס 1תש 043 6 ספה 1 הכתה ע0 ?188ססעק 16(8%10ססעסם טה8 7צ8?5%008%10811 100% 60 שַת1סט 1 טסםת 8566 בת8 808118016 19 סבתט הגוס ?6סט6סעק 065% 6ת6 466 תה08 צהשט 6ת6 18 פהבת6 68% סשסמסַססב גוסצ

?ס 18גוסשט 1

הסט צסץ את1םת% 16גמסשט 1 ,פ6צ .2

סגו ופט שב אססן . 860% 0 צַתנת6סת 15 סמסתץך .2

סץ 18טסם8פ - 1 686 ...₪108%6ת1 צג1+1081ססק5 +0ס 66>טסת 18תס תשס

35000010"

,תהסת ‏ 1 .סגמעס ‏ 18 6התע1 .סא .ת | | ן 48מנסגטסת ‏ 0% עססחטםת 8 158 6שסת4

. "צתס %ת10ת טסץ טה8ת%6 %58ת860

לדברי המבקשת המומחה מטעם המתנגדת מודה שלא היה כל רמז בספרות כי יש יתרון דווקא לנסות ולפעול בדרך שבתה בחר הממציא, ‏ וכי בפני הממציא עמדו מספר ברירות. זו הודעה ברורה והד משמעית בכך שהמצאה ‏ איננה מובנת מאליה.

בספרות המקצועית, לא היתחת כל אינדיקציה כי יש עדיפות לשימוש בתומצה האסקורבית על פני מתזריס אחרים, בכל הקשור בקבלת התכונות הספציפיות הנדרשות במוצר הנדון -

דביקות, סיביות, קשירה עצמית קרה וכו'.

פרופ' סייב ניסה להצדיק את השימוש בחומצה אסקורבית ע"י הממציא, בכךך שיש בה יתרונות בריאותיים. שאינסם קיימים בחומרים אחרים, כגון יותר ויטמין 6. בהמשך אמנם הסכים פרופ' סייב כי הערך התזונתי של החומצת האסקורבית איננו רלוונטי כאן, וזאת מאחר והמוצר הנדון עובר תהליכי טיגון והקפאה שבהסם התומצה האסקורבית נהרסת.

0 (9) שילוב החומצות האסקורביות עס חומצת מאכל

לדעת המבקשת, בטרם התייחסות לשאלה האם השילוב של החומצות היה מובן מאליו, יש לשאול האם היה מובן מאליו לעסוק בשיפור החומצה האסקורבית. לפרופ' סייב חדש לא יהיה ברור מאליו. גם בשלב שבו מחליט התוקר לנסות ולשפר את התכונות של החומצה האסקורבית דווקא, עדיין לא היה מובן מאליו כי שילוב והיה מביא לתוצאה המיוחלת.

פרופ' ‏ סייב מניח כי מקור הבעיה בשימוש בחומצה אסקורבית לשם השגת התהליך הנדון, הוא חוסר יציבותו האינהרנטי. מכאן ממשיכה טענתו כי מקובל וידוע בתעשיית המזון לשלב חומצה אסקורבית עם חומצת מאכל, וזאת באותם מקרים שרוצים לשמר את התומצה האסקורבית ולמנוע את היעלמותה ע"י תחימצון. דוגמאות למקרים שבהם רוצים לשמר את התומצה האסקורבית, הן למשל, מניעת השחמת של פירות , וירוקסות, או כאשר מעונינים להשתמש בתומצה האסקורבית כויטמין 6.

פרופ' סייב מעולם לא יצר את המוצרים הנדונים ומעולס לא עסק במחקר כדי לברר מהו מקור הבעיה בנושא המיוחד זה והוא לא הביא כל פרסומים התומכים בטענתו כי מקור הבעיה היא חוסר היציבות של החומצה האסקורבית.

פרופ' ברק הסביר בעדותו בעל-פה כי פרופ' סייב טעה בהבנת מנגנוני הפעולה של התומריסים המשתתפים בתהליכי החיזור, ‏ והוא סבור כי השילוב של התומצות אינו דומה לשילוב המקובל שנעשה בהן כפי שמופיע בספרות. המנגנון האחר ‏ הוא שהחומצה האצטית איננה משמרת את החומצה אסקורבית, אלא היא פועלת כלפי הגלוטן, וממיסה אותו ודבר ‏ והוא שמשפר את יכולת הפעולה של החומצת אסקורבית, אשר יכולה לחדור כעת ביתר קלות את הבצק. כדבריו, (עמוד 48-47 לפרוטוקול הדיון:

"ש. אתה יכול להסכים איתי שעצם השילוב של השניים לא היה רעיון זר לאיש המקצוע?

ת. בהקשר למצאה זו, ‏ זה היה חדש ‏ לחלוטין... אם ‏ היה בא אלי אדס ואומר תראה, | אני משתמש בחומצה אסקורבית, בתומצות לימון, או בחומצה אצטית למניעת השחמה בבננות, אף אחד ‏ לא עשה את זה לפני, ‏ הייתי אומר לו, ‏ זה לא המצאה, ‏ כי ‏ זה נעשה בתפותים וכדומה, ומה שאתה עושה זה בדיוק אותו דבר, והמנגנון הוא אותו מנגנון, ומה שקורה שם, אם זה יעבוד, וה יעבוד בגלל אותה סיבת. אס מישהו היה בא אלי ואומר ‏ לי כמו במקרה ‏ זה, אני השתמשתי י בחומצה אצטית ובתומצה אסקורבית בשילוב על מנת לרכך גלוטן, ואני גם ‏ נותן ‏ לך הסבר, וההסבר של המנגנון הוא ‏ די סביר פה, הוא שונה לחלוטין מההסבר החוא, ממה שקסורה שם, מהמנגנון שם, שונת לתלוטין, הייתי אומר שזו אמצאה."

בעמ' ‏ 6 לפירוט בקשת הפטנט מס' 82929 נאמר כי התומצה האצטית ממיסה את הגלוטן:

צס - 68% 5 1%" 4 681016 תה שַת1סה8עסקץ,ססת1 0 6+ תטגש 6%8ת%080% 03 02%6- 6 ,018 .ת66סט1 %ה8סתש ‏ 6שתט ‏ 01112085גו801 שא +0 תסבטסה8 66 ,7צ61ת241סססת תפסט1 תס תס 8018 160סעס50ב תפספצפ 80060%09 66 םת1 6ת656כ:קם

. "66סתהתת0 תסגות 15

כלומר, כך נטען, ההצהרה של פרופ' סייב שונה לחלוטין מההסבר המדעי שניתן בגוף בקשת הפטנט.

זאת ‏ ועוד, פרופ' סייב הודה בעדותו כי השימוש המקובל בשילוב של החומצות היה בהקשר אתר לתלוטין מן ההקשר שלפנינו, ולמטרות מאוד מסויימות. בעמוד 84 לפרוטוקול הדיון הודה פרופ' סייב כדלהלן:

%הת6 60606סה3 טסץ ב1טסא ,שטסא - .0" %טס 08001068 פהשט תסנ8%1ת1סתסס 66 תבת פסַסת68פתטסע1ס %ת6250++41 ת1 ?7 1% 8ת86811 826 סש %התשט . %68%87ת60 1+10208%כ

".פסצ .בת

פרופ' סייב לא הביא כל אסמכתא המעידה על כך כי יש בשילוב של שתי החומצות כדי לשפר תכונות ריאולוגיות של גלוטן. כדבריו בהמשך בעמ' 84:

שססקהתס 106סם 18ת% ם 1‏ ,אסא .0" 0 מס 566מ656עק נוסץ 86םת6 3 4 18 6018 ,8018

סנסצסספה תס צ21%6סת 80%‏ 8גו10ת502

עסטפת עשססק8תס ש1ם 18ת7 ...8010 0 0 ₪56 6בל ‏ פתס%1תסת 468 8060610 תשס1טח מ02ת5076% 8016 סס שֶת1צתעס ‏ 0% טא66תסס ‏ 66 ת1 8 0081161605 168 ס6טסצסת1

1% .

."סא .2

לדברי המבקשת עולה מהדברים הנ"ל שבעל מקצוע| שעוסק בפיתוח מוצרי מזון מן הצומת, לא היה רואה בפרסומים העוסקיים בשימוש בתומצה אסקורבית בדבר המטרות השונות לחלוטין, כמקור לשאיבת מידע.

עוד ‏ אומרת המבקשת שבמקרה דנן, החומצה האצטית איננה יכולות וחומרים מחזרים, כגון תט5001. ברשימה זו לא נכללה בצורה מפורשת חומצה אסקורבית... אך העובדה שחומצה אסקורבית מרככת גלוטן היתה ידועה שנים רבות לפני המועד הקובע.

לענין זה, אני מפנה לפרסומיס אלו: מאמר משנת 16 "שת תס (תאריך) (המאמר הרוסי: א.ל.).

במילים אחרות, פרופ' פומרנץ ז"ל ראה במאמר הנ"ל אך ורק תמיכת לטענתו כי חומצה אסקורבית היתה ידועה כחומר המרכך גלוטן. פרק אחר בתוות דעתו של פרופ' פומרנץ ז"ל עסק בנושא "השילוב של תומצה אסקורבית וחומצה אחרת", אך בפרק זה לא הביא פרופ' פומרנץ את המאמר הרוסי, כתמיכה לדעתו.

יא. פרופ' סייב נחקר על הבדלי הגישות בינו לבין פרופ' פומרנץ ז"ל ובתשובתו ניסה להסביר את הבדלי הגישות ביניהם שפרופ' פומרנץ ז"ל לא היה ער להם, כנראה, ביחס למאמרים שעליהם הסתמך פרופ' סייב בעמוד 133 לפרוטוקול הדיון שנאמר:

המבקשת ציינה כי במהלך עדותו פרופ' סייב אמר שהוא הביא את המאמר הרוסי רק כדי להראות שיש בספרות תימוכין לכך שחומצה אסקורבית היא חומר מחזר כלפי גלוטן.

יב. טוענת המבקשת כי פרופ' סייב לא נזכר כראוי בבחינת ההתקדמות ההמצאתית, והוא בהן אותה בדיעבד באמצאה. פרופ' סייב בדק את הפתרון שנמצא, היינו השילוב של חומצה אסקורבית ותחומצת מאכל, ובהן האם בשילוב זה משום חידוש בכלל, והאם ניתן למצוא הסבר מדעי בדיעבד לפתרון זה.

להלן קטעים מתוך חקירתו המופיעים בעמ' הדיון:

בהמשך, הבהיר פרופ' סייב (בעמ' 113 לפרוטוקול הדיון) לבדוק האם ניתן היה לצפות מה יקרה כאשר מוסיפים את חומצת המאכל לתומצה האסקורבית:

לפרוטוקול כי הוא

יג. בעדותו בעל-פה (עמ' 114 לפרוטוקול הדיון) פיתח פרופ' סייב תזה המתארת כיצד ניתן צעד אחר צעד להגיע לאמצאה. בענין זה המבקשת הביא בפני את דברי המלומד שם נאמר בעמ' 155-154 כדלקמן:

"בין התמיסים הממיסים תלקית את הגלוטן הכלוליס ברשימה זו נמצאות חומצות וחומרים מחזרים, כגון תט5001. ברשימה זו לא נכללה בצורה מפורשת חומצה אסקורבית... אך העובדה שחומצה אסקורבית מרככת גלוטן היתה ידועה שנים רבות לפני המועד הקובע."

ווה לענין זה, אני מפנה לפרסומיס אלו: מאמר משנת 16 "שת תס (תאריך) (המאמר הרוסי: א.ל.).

א. סינרגיסם -- המתנגדת טענה כי נפל פגם מחותי בבקשת הפטנט, אשר יש בה כדי למנוע את קיבולו ורישומו משוס שאין הוכתה לסינרגיסס הנתבע בבקשת הפטנט.

ההשפעה הסינרגיסטית בה עוסקת בקשת הפטנט, עניינה בהשפעת חומצת מאכל על פעילות חומצה אסקורבית כחומר מחזר המסייע לריכוך הגלוטן וליצירת מבנה סיבי יציב ודביק. המבקשת טוענת שהמתנגדת טועה כאשר היא סבורה כי על מבקש פטנט להוכית כי הסינרגיסטם הנטען, מתקיים. ההלכה היא כי מבקש פטנט אינו צריך להביא הוכתות בדבר הפעילות של אמצאתו ויעילותה ובדבר קיוסם סינרגיסס. הדבר עולה, בראש ובראשונה, מסעיף 12 להוק הפטנטים, הקובע כי פירוט הפטנט צריך לכלול "תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה".

יתרה מזה, בית המשפט העליון, בענין ר"ע 547/86 ויטמד בע"מ נ. אביק בע"מ (לא פורסם) קבע כי בעת הגשת בקשה לרישום פטנט, אין חובה לכלול בפירוט, בנוסף לתיאור האמצאה, פירוט של הפעילות המובטתת, וזאת אפילו במקרה שבבקשת הפטנט מובטתת פעילות סינרגיסטית. בכך, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן בערעור על החלטת רשם הפטנטיס. הרשם קיבל את התנגדותה של ויטמד בע"מ לבקשת הפטנט של אביק בע"מ, מן הטעם שלא הוכתחו ההבטחות שניתנו בפירוט וכלשון בית המשפט העליון:

"כן מקובל עלי כי לענין הפירוט המתחייב על פי החוק נתקיימו כאן דרישותיו של סעיף 12 לחוק הפטנטיס, התשכ"ז-1967.

... אין, למעשה, משיג וחולק על

"כך כי בעת הגשת הבקשה לרשום הפטנט אין חובה לכלול בפירוט המוגש לפי סעיף 12 לחוק גם פירוט הוכחות לפעילות המובטחת". (ההדגשה במקור: א.ל.).

רשם הפטנטים החזיק בדעה שהמתנגדת מתזיקה בה כיום, כי מבקש פטנט צריך להביא חוכתות ברורות ומשכנעות בדבר קיומו של האפקט הסינרגיסטי הנטען. בית המשפט המחוזי הפך את התלטת הרשם, וקבע כי אין תובה על מבקש פטנט להביא הוכחות לפעילות שהוא מבטית בפירוט. החובה היחתידה המוטלת על המבקש היא החובה לתאר את האמצאה, כך שבעל מקצוע יכול להבינה ולבצעה. וכלשונו של בית' המשפט המתוזי, בע"ש 144/85 אביק בע"מ נ. ויטמד בע"מ (לא פורסם) (בעמ' 12):

"ראינו שבפירוט צריך בעל האמצאה לתאר את האמצאה ולא להוכית את פעילותה. התיאור צריך להיות כזה שבעל מקצוע יוכל להבינה ולבצעה ואין צורך לכלול הוכחות שהתיאור חינו נכון. ... פטנט בעל פעילות סינרגיסטית אינו אלא פטנט קומבינציח רגיל ואין לו דין שונה מכל פטנט רגיל, והתיאור הרגיל - על פי העקרונות שציינתי לעיל - צריכיסם להיות מספיקים בהחלט כדי לענות על דרישת החוק והתקנות. ... אך בשוס מקום, לא בתוק ולא בתקנות ולא בפסיקה, מצאנו שעל המבקש להביא הוכחות לפעילות שהוא מבטיח בפירוט." (ההדגשות במקור - א.ל.).

(13) הגדרת פרמטרים

ד. יחד עם זאת, מבקשת הפטנט כן הראתה בבקשת הפטנט כי הסינרגיסם הנטען אכן מתקיים. הטבלה מראה באופן ברור, כי השילוב של חומצה אסקורבית ותומצה אצטית (דוגמא מס' 4 בטבלה) הינה טובה יותר מאשר השימוש בחומצח אסקורבית בלבד (דוגמא מס' 3 בטבלה). יש להוסיף, כי פרופ' פומרנץ ז"ל , אשר נתן שתי חוות דעת מומחה בנושא הנדון, חסכים לכך ששילוב התומצות הוא יותר אפקטיבי בהקשר הנדון מפעולת כל אחת מהחומצות בנפרד! (עמ' 5 לחוות דעתו השניה). פרופ' פומרנץ ז"ל היה סבור שההסבר לתופעה זו הוא אחר. אשר על כן, מבקשת המבקשת לדחות את כל טענות המתנגדת באשר להעדר הוכחה לסינרגיסם.

המתנגדת הביעה טענות כלפי הטור הימני של הטבלה (שמופיעה בפירוט), שכותרתו היא "פא2ה8חסת". בטור זה מופיעים סימני + ו -, שמשמעותס מפורשת בתתחתית הטבלה, כך, למשל, +- משמעו צסעסקסעע סַתנ1ת21 לססע ת%נ1ט סעגוצסות5% פטמטסעס1ע 868%. מעדותו של פרופ' סייב (עמ' 135-134 לפרוטוקול הדיון): נובע שהחוא הבין על מה מדובר, והוא מסביר עט%סטע8% פטסתס1+ הסט כדלהלן:

וובהמשך -

בעמוד 139 לפרוטוקול הדיון הבהיר פרופ' סייב כי זו הפרשנות, לפנ הבנתו, של המושגים הללו.

פרופ' סייב אף טען כנגד העובדה שהפרמטרים השונים לא נבדקו בעזרת מדדים אובייקטיביים. אולם, בהמשך הוא הודה כי התכונות הרצויות במוצר הנדון הינן תכונות סובייקטיביות (עמ' 138 לפרוטוקול הדיון). מטבע הדברים, תכונות סוביקטיביות נבדקות גם באמצעים סובייקטיבים.

(14) התביעות

א. בסיכומיה זנחה המתנגדת טענות רבות שהיו באמתחתה, אשר הועלו בכתב הטענות מטעמה ובחוות דעתו של פרופ' פומרנץ ז"ל. לעומת זאת, הועלו בסיכומיה טענות אשר לא הושמעו על ידה קודם לכן וממילא אינן מופיעות בחוות דעתו של פרופ' סייב. למעשה, פרופ' סייב לא העלה בתוות דעתו כל טענה כלפי תביעות אשר בבקשת הפטנט, וטענות המתנגדת בענין זה אינן נתמכות בעדותו של המומהה מטעמה.

ב. המבקשת אומרת שיש לדחות את הטענות בסעיף 11 לסיכומ: המתנגדת. הטענה הראשונה תנטענת שם לא הושמעה קודם לכן ע"י המתנגדת ואין להתיר לה להעלות, בשלב הסיכומים, טענות חדשות שלא נטענו קודס לכן ושלא הוכחו על ידה. הטענה השניה לא זכתה להתייחסותו של פרופ' סייב בעדותו, והעלאתה בשלב זה עומדת בניגוד לחוות דעתו, מה גם שפרופ' ברק השיב לטענתה השניה של המתנגדת בסעיף 48 לחוות דעתו.

המבקשת דורשת דתחיית סעיף 12 לסיכומי המתנגדת בענין 6985ס0ס0מכ צָס %סט6סעק. טענה זו לא הועלתה ע": המתנגדת קודם לכן, לא בכתב הטענות ואף לא בדבר:י הפתיחה של ב"כ המתנגדת.

זאת ועוד, המתנגדת מביאה שורה של שיקוליסם עקרונייס כנגד תביעות מסוג זה, הנובעים ממדיניות שיפוטית, כטענתח. ההסתייגויות שהמתנגדת מעלה בסיכומיה כנגד תביעות מסוג 6985ססמ צס %סגו6ספסם אינן מתיישבות עס העובדה שתביעות כאלו הן קיימות ומוכרות בדיני פטנטים בעולם כולו, דבר שעולה מעיון בספריס מקצועיים בסיסיים בדיני פטנטים. כך, אם נביא את דברי המלומד ע ש6866ע. צָנססתספסת בספרו "פּסבפבם ח8ם סתסַ6בק" (שמהדורת ישנה ממנו הובאה ע"י המתנגדת בסיכומיה), ניתן לראות (עמ' 1):

צהת 86682 +0ס תס1%1פ5סקתסס ת" צתנאהת +0 פפס6ססעק 8 פה 6181(03 .. .ע₪8%%50 0% ב1%10פסקתסס סםת% 8 081168 19 01818 8 בסגופ מה ,01810 20089885ק-צעס-0600%ס2ס במף ת181ס %סט0בסמק 8 466766 158 | צָס 06%ט60סעע .01818 פפספססעקם 8 ססת %סת סנ פחנפנוס = ת1 8180089568 5601110811 בתהּ 6106סהעקם 6ם7 .5068606 %6ת8%6ם ם1 0800610200 סטהםת א18% שת1תמסט0ס 68 סססס 666ת 56 60 26500286 תה הס ס+ %ת1108ססה תה %סגוססנם 6פפססט | 186שת6ת06ס צס ת4%610ת66+1 86₪ סשס>ספת תסצתט צָס 688ססצס פתט תהתס מסתסס

"סבהת 15 16

מדינת ישראל משוד המשפע'םהט150ת0 .5 16תסע בספרו "פסמספק", כרך 11, 189866 /08מ5)0ַתו]ת לשכת התטנטים-דבריס דומים: )תס)הק

ה 0181‏ '0008585סב2ע-צס-%סט6סמ:ע' תב" 5 ס6סט6סעס 6תס תסצ1תשט מת1 6תס 18 ת1 סעהק ת1 ‎ 1685%‏ 86 0ס6ת06+1 9 עס סתססת 66 0% 5תת%62

"₪800 15 1% תס1תש צָס

תביעות מסוג 0655ס5ס-צס-%סט6ס2ק הינן תביעות מקובלות ומוכרות בדיני הפטנטים, ולא ניתן למצוא בספרות כל טענה כאילו תביעות מסוג זה אינן כשירות לרישום.

המתנגדת מצביעה על קשיים שעלו בפרשנותן של תביעות מסוג וה בבת: משפט בארה"ב, אך אין לזה כל קשר לענין הנדון. בעובדה שבמדינה מסוימת ניתנה פרשנות כזו או אחרת לתביעות מסוג זה, אין משמעות כי רשם הפטנטים בישראל צריך לפסול על הסף כל תביעה שתהא מסוג 8 צָס שסט6סעסם.

עד כאן הטענות והעדויות של הצדדיס.

-15. האמצאה כפי שהיא נתבעת בתביעות לבקשת הפטנט מס' 82929 וכפי שהיא נובעת מתיאור חפירוט (ועמ' 1 עד 6 ועמ' 4 שורות 2 ו-5 עד 6) עוסקת במוצר עשוי גלוטן מעורבב בפתיתים של חלבון צמחי המתקבל ע"י תהליך דו שלב::

(1) ריכוך גלוטן שנעשה ע"י ערבוב עם הומצה אסקורבית בנוכחות של חומצת מאכל.

(2) ערבוב הגלוטן המרוכך עם פתיתי תלבון צמחי. לפי תיאור הפירוט, טענות המבקשת והעדות אשר להידוש שבבקשת הפטנט הוא בתהליך לריכוך הגלוטן שמקנה ל סיביות, כושר קישור קר וחסם, המאפשרים יצירת מוצרים צימתיים דמויי בשר, דגים וכו'

בניץ לב הגבעה, רח' בית הדפוס 11, גבעת שאול [נוה5 61786 ,11 .51 11266105 )261 ,קתנהזוט הץוקבזן 1 ת.ד. 34255, ירושלים 91341 1 וו16168166, ,34255 אסם. 7.0 טל: 02-5316666 :761 פקס: 02-5316764 :אפ

מדינת ישראל משוד המשפשיםכות טובה. 6 01 16017חו]/ת לשכת הפטנע%מתנגדת מבקשת מהרשם שלא יוענק פטנט לפי בקשת הפט29168/021862

טענותיה העיקריות הן: תוסר הידוש, חוסר התקדמות המצאתית, תיאור לקוי, וחוסר ביסוס לתביעות.

6. אשר לחידוש | (1) סעיף 4 לחוק הפטנטים קובע כי:

"אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה על ידי תיאור בכתב או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור".

האמצאה כפי שחיא נתבעת בתביעות מתייחסת למוצר שהתקבל ע"י תהליך כדלהלן: |

(2) כלל הוא שבעילה של חוסר חידוש יש להראות כי האמצאה מתוארת בפרסוס קודס אחד הכולל את כל הפרטים של האמצאהין לפסול פטנט בשל חוסר חידוש, אך ורק משום שניתן למצות זהות המונחים או המילים המשמשים בפטנט לבין המתואר בפרסום הקודם. מבחן החידוש מתייחס למהותם של הדברים המתוארים ולא לצורתם או לניסויו. כדברי המלומד אסע

המקטפ בעמ' 131-132:

"שהקלטה סס כלל רביעי הוא, כי בבתינת הפרסום הקודם מותר להצטייד בידע המקצוע:

הכללי, כפי שהיה אותו זמן, אולס אסור להוסיף בדרך זו יסודות ורכיבים, אשר לא נזכרו בפרסום הקודם (ואשר אין להוסיפם לפי הכלל הראשון לעיל):

כלל נוסף, המשמש אבן-בותן בשאלה זו, קושר את שאלות החידוש וההפרה: אס ביצוע, האמור בפרסום הקודם, מהווה הפרת הפטנט:

כלל התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורים בסעיף 4".

(1) סעיף 5 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורים בסעיף 4".

(2) הפטנט האמריקאי - הפטנט 515

א. עיקר הטענה לגבי חוסר התקדמות המצאתית מבוססת על הפטנט האמריקאי הפטנט 515 של המבקשת. בפטנט זה מתואר מוצר מזון העשוי מגלוטן חיטה, חומרים ייצורו. בפטנט נתבע:

בנין לב הגבעה, רח' בית הדפוס 11, גבעת שאול

נוספים ותהליך

(2) סעיף 5 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:

פרופ' סייב לא טען כי המוצר אשר בבקשת הפטנט זהה למוצר שהתקבל לפי הפטנט 515. המתנגדת לא הביאה שום פרסום קודם המכיל את האמצאה כולה, או שמלמד איך לבצע את האמצאה הנתבעת. כפי שציין עד המבקשת, קייסה הבדל בין הפרסום הקרוב ביותר לבקשת הפטנט לבין

בנין לב הגבעה, רח' בית הדפוס 11, גבעת שאול

מדינת ישראל משרד המשפטעצמה. לשכת הפטנטים

לאור כל אלה אני דוחה את טענת חוסר חידוש.

7. אשר להתקדמות המצאתיתגלוטן נחתך.

מקריאת המאמר הרוסי נובע שהיחס של קבוצות -5% לקבוצות 5-5 משפיע על טיב החיטה והקמה. מטרת המחבריס היתה לבדוק האם בגלוטן שטופל בתומרים מהזרים משתנה הריכוז של קבוצות -98. לשם כך הכינו, בין היתר, תמיסות של גלוטן בתחומצה אצטית מהולה ובדקו את כמות הקבוצות -5% שנוצר ע"י שימוש בתומרים מחזרים שונים ובין אלה חומצה אסקורבית. מהתוצאות שהתקבלו לגבי תומצה אסקורבית הסיקו המתברים כי חומצה אסקורבית היא מחזר חזק של גלוטן. לגבי הניסוי בכללותו הסיקו כי הטיפול בגלוטן ע"י חומרים מתחזרים מלווח בגידול מספר הקבוצות -58 וכי גלוטן מכיל מספר גדול של קבוצות 5-58 שניתן לתזרן. המהחבריס, עם זאת, לא מייחסים במאמר תפקיד מיוחד לתומצת אצטית פרט להחיותה ממיס.

יא.

פרופ' סייב הסכים בחקירה הנגדית כי המאמר הרוסי מאשר כי חומצה אסקורבית היא מחזר (עמ' 122 לפרוטוקול הדיון). טענתו כי המחברים טעו כשלא הסיקו מסקנה לגבי תפקידה של חומצה אצטית על התחיזור, אינה מקובלת עלי. מטרת המחקר לא היתה לשפר את היעילות של תומצה אסקורבית או של יתר המחתזרים שנבדקו. לכן אין לייתחס למאמר דברים שהוא אינו מתאר.

אזכיר כאן כי פרופ' ברק (סעיף 39 לתוות דעתו) וגס פרופי'י פומרנץ ז"ל לא היו בדעה כי המאמר הרוסי מלמד על השילוב של חומצח אסקורבית ותומצת מאכל במטרה לשיפור חיזור הגלוטן.

לא רק שהפרסומים שצוטטו אינם מלמדים כי השילוב של חומצה אסקורבית עס חומצת מאכל משפר את יעילותה של חומצה אסקורבית כחומר מחזר, אלה שגם אין באף אחד מהם אינדיקציה כי השילוב יביא לשיפור הרצוי של התכונות הריאולוגיות של הגלוטן ובתוך כך לשיפור המוצר נשוא בקשת הפטנט.

לא השתכנעתי כי לחומצת מאכל במקרה שלפני ישנו תפקיד לשימור על החומצה האטסקורבית. ההסבר הזה הוא תיאורטי בלבד ואין לו אחיזה בפרסומים או בניסויים. באותה מידה יכול להיות כי חהפעילות של חומצת המאכל היא המסת הגלוטן, (פרופ' פומרנצ ז"ל טען כי זו היא פעולתה של התומצה) ופרופ' סייב לא שלל לחלוטין שתגובה כזאת קיימת.

גם לא השתכנעתי מהפרסומים שכדי לייצר את המוצר הנתבע דרוש חומר מתזר תזק. המבקשת טענה והמתנגדת לא סתרה את הטענה, כי מתחזר חזק יכול להפוך את האיזצון בין סיביות לדביקות המוצר.

סינרגיוס

בפירוט הבקשה נאמר כי נוכחות של חומצת מאכל מגבירה באופן משמעותי את היכולת של חומצה אסקורבית ביצירת מבנה סיבי. המבקשת מגדירת שיפור וה כפעילות סינרגיסטית. המתנגדת טענה כי אין בבקשה "ראשית ראיה" שיש בה כדי לתמוך באפקט סינרגיסטי.

לעומת זאת, טענה המבקשת כי על פי הפסיקה הפירוט לא צריך

לכלול הוכחה על קיוס סינרגיסס. בהתנגדות למתן פטנט התזיק רשם הפטנטים כי מבקשת פטנט צריך להביא הוכחות ברורות ומשכנעות בדבר התקיימות האפקט הסינרגיסטי הנטען. בית המשפט המחוזי הפך את החלטת הרשם וקבע בע"ש 144/85 אביק בע"מ נ. ויטמד בע"מ (לא פורסס) בעמוד 12:

"ראינו שבפירוט צריך בעל האמצאה לתאר את האמצאה ולא להוכית את פעילותה. התיאור צריך להיות כזה שבעל מקצוע יוכל להבינה ולבצעה ואין צורך לכלול הוכחות שהתיאור הינו נכון... פטנט בעל פעילות סינרגיסטית אינו אלא פטנט קומבינציה רגיל ואין לו דין שונה מכל פטנט רגיל, והתיאור הרגיל - על פי העקרונות שציינתי לעיל - צריכים להיות מספיקים בהחלט כדי לענות על דרישת התוק והתקנות. ... אך בשוס מקום, לא בתוק, לא בתקנות ולא בפסיקה, מצאנו שעל המבקשת להביא הוכתות לפעילות שחוא מבטיח בפירוט". (ההדגשות במקור - א.ל.)

בית המשפט העליון בר"ע 547/86 ויטמד נ. אביק בע"מ (לא פורסם) אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע:

"כן מקובל עלי כי לענין הפירוט המתחייב על פי החוק נתקיימו כאן דרישותיו של סעיף - 12 לחוק הפטנטיס, התשכ"ז-1967.

... אין, למעשה, משיג ותולק על כך כי בעת הגשת הבקה לרישוס הפטנט אין חובה לכלול בפירוט המוגש לפי סעיף 12 להוק גם פירוט הוכחות לפעילות המובטחת". (ההדגשה במקור - א.ל.).

אציין כי לאור הפסיקה בלבד היה עלי לדחות את הטענה של הוסר ראיה לפעילות סינרגיסטית. יחד עם זאת, המבקשת הביאח נתוניס המלמדים כי עס חומצה אסקורבית לבד מתקבל מוצר בעל מבנה סיבי, וכושר קשירה חלש יהסית בו בזמן שע"י השילוב של חומצהאסקורבית ותומצת מאכל מתקבל מוצר בעל מבנה טסיבי רשתי וכושר קישור תזק (טבלה 1 בפירוט), והשילוב מביא לעליית הצמיגות של המוצר. ייתכן שהניסויים לא נעשו בצורה מקובלת במסמך מדעי. מקובלת עלי! הטענה שפטנט אינו מסמך מדעי ואין צורך שהוא יכלול כל הדבריס המקובליס

> באקדמיה.

גודל האמצאת ב"כ המתנגדת, בדברי הפתיחה שהשמיע בפני (עמוד 18 לפרוטוקול הדיון), אמר:

"אני מדגיש, גם לפי המבקשת, אין כאן אלא שיפור, אין כאן גילו: מרעיש עולס, אין כאן אפילו גילוי של תהליך השונה באופן מהותי מתהליך שכבר היה ידוע ומתואר קודם לכן בפטנט 515. אם יש כאן שיפור, השיפור אינו אלא ענין של דרגה. לכגון זה לא מעניקים פטנט".

הלכה בדיני פטנטים כפי שהיא מוסברת בספרות היא כי בעת בדיקת ההתקדמות המצאתית אין למדוד את גודל האמצאח. כך, למשל, אומר התקטם ,1%6תח ססםתה1ם:

צ1101%קת1ם עס פפסת11החפ סא" 4ַםנסם סתסס8ק 8 6תסטפמסם 111ט

פמס1טתסטת1 268% ,86600ת 1‏ ;6000 שהססקה 6םת8 518216 ב 0+660 876 מ66ס סט צֶפַם 6‏ 6סתס פגוס1טסס צָננָהטפט 1% סעסת .66הת 8 +ס 6ת01ת51 6םת 6‏ ת1 תסנסתסטת1 8 שַתנ1תססעסטס %ת0208410א6% 810016

. "ה16ססתק 169086סגוס2>

ובספר של +ס שטהעם %6 תס 1די" פסמססהע" נאמר בעמוד 129:

86 סמשתס 16ב1תש -, עסטסשטסת" 38 80016+ 6ע%1םתסטת1 6תס 05 5 ותגו תבג סת , 611260 %עססקטפ 00 צָעהפפסספת תס%1תסטת1 בסשסתתס פגת?" .88811 15 6תס6הבק 8 %ת6ק6טך 66 8ת051ט 86110 ,.2.ם מנ 1הססקת +0ס 6>תטסס 6ם6 05 5 16" :808000 6שק .יט 11110%א צ1101%ה8ט 6ת6 שֶהת% 5666160 611ח 6 תס 6606ת8116ת0 ,פתס86ם 8 0% 68 084 , פפסתסט%1תסטת1 +0ס בתטסצף 6 תשגוסת+ 5 5 צעסט 8 %6ת6002080ע2 5690 סט1סתסטםת1

. "ססת8ע6ה3 811תם

על הלכה זו תזר בית המשפט העליון בפרשת היוז, (שכבר אוזכרה קודם) בעמוד 109:

"... ההתקדמות הנדרשת, על מנת שתהא בלתי מובנת מאליח, אינה צריכה להיות גדולה. צעד אמצאתי אכן נדרש, אך די שיהית צנוע וקטן; פשטות האמצאה אינה צריכה

לשמש מכשול לתקפות הפטנט".

פרופ' ברק העיד כי האמצאה שבבקשת הפטנט מס' 82929 פתרה בעיה שחיתה קיימת לפי התהליך שבפטנט 515. סיביות בלתי מספקת ודביקות נמוכה של הגלוטן האמצאה מאפשרת את השגת שביל הזהב בין סיביות לדביקות הגלוטן. לטענת המתנגדת שיפור זה אינו דבר גדול. כבר אמרתי לעיל כי לא בודקים התקדמות המצאתית לפ גודל השיפור. בעקבות המסקנות אליהן הגעתי לעיל אני דוהה את הטענה של חוסר התקדמות המצאתית.

טענות לגבי ליקוייס אשר בתביעות (1). שתי טענות הועלו בפני:

(א) בסעיף 11 של סיכומיה בקשה המתנגדת שאסרב לקיבול התביעות 9,8,7,1 ו-14 מהסיבה שלא פורטו בהן הכמויות של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל הדרושים כדי לבצע את התהליך.

אינני מקבל את הטענה כי התביעות צריכות לכלול הגדרה של כמויות של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל. מתאור הפירוט נובע שהעיקר הוא שכמות החומצות צריכה להיות מספקת כדי להבטית אס 4 עד 8. העיקר הוא תחום ה-צס והטמפרטורה וזה מה שנתבע בתביעות. ההדגמות בטבלה 1 נעשו בתחוסם ה-הם והטמפרטורה הנתבעת. אינני מקבל את הטענה כי רק בשימוש של כמות גדולה של חומצה אצטית התקבלו תוצאות טובות יותר. מהניסויים 3 עד 10 נובע כי בכל הניסויים שנעשו עס שילוב של חומצה אסקורבית וחומצת מאכל נתקבל מבנה סיבי רשתי ותכונות קישור חזקות משופרות ביחס לניסוי עם חומצה אסקורבית בלבד. המתנגדת לא הגישה נתונים לסתור את העובדות אלה.

בסעיף 11 לסיכומיה טענה המתנגדת כי עלי לסרב לקיבול הבקשה גם בשל ליקוי בהגדרת תחום ה-א בתביעות.

בפירוט נאמר כי יש לבצע את שלב הריכוך של הגלוטן עס חומצה אסקורבית וחומצת מאכל בתחום של אס שבין 4 ל-8. בעמוד 4 ובעמוד 6 של הפירוט נאמר כי תחום ה-אס המועדף הוא בין 5 ל-7. כל ההדגמות לפי האמצאה שהובאו בפירוט נעשו בתחום ה-7₪8 המועדף הנ"ל. פרופ' ברק, כשנשאל בנושא (עמ' 33 ו-34 לפרוטוקול הדיון), ענה כי עס המרכיבים שמשתתפים בתהליך לא ניתן להגיע ל-8ַאם. אשר ל-84ם הוא אמר שהתוצאה תהיה שהמוצר יהיה נוזלי" ולכן לא מתאים למוצר נשוא בקשת הפטנט.

אני דוחה את הטענה הראשונה; היא לא הועלתה קודם ולא הובאו ראיות מטעס המתנגדת כי מבלי הגדרת כמויות המגיבים לא ניתן לבצע את האמצאה. העד המומחתה מטעס המתנגדת כלל לא התייתס לשאלה זו.

לגבי הטענה השניה הואיל וכל ההדגמות לפי האמצאה שהובאו בפירוט לבקשת הפטנט נעשו בתתוסם 5-7זם, והואיל ואפילו פרופ' ברק, העד המומחה מטעם המבקשת, הודה בעדותו בעל פה כי לא ניתן להגיע ל-א₪ש מעל 7 ושמתהת ל-85ש לא מתקבל המוצר המבוקש, מקובלת עלי טענת המתנגדת בענין זה.

סעיף 32 לחוק הפטנטים קובע את סמכות הרשם בהתנגדות כדלקמן:

"הרשם רשאי לקבל את ההתנגדות כולה או מקצתה, לדחותה או להשתמש לגבי הבקשה בסמכויותיו לפי סעיפים 18 ,23 ו-24".

אי לכך הנני לקבל את ההתנגדות במקצתה, דהיינו לגבי טוות ה- אּם כאמור לעיל.

סעיף 34 לחוק הפטנטים קובע את סמכות הרשם לאחר ביטול ההתנגדות וזה נוסתו:

"הוגשה התנגדות כדין לפי סעיף 30 ובוטלה לאחר מכן, רשאי הרשם שלא לתת את הפטנט המבוקש, אם אגב ההתנגדות נתגלה לו חומר שלפיו לא

היה מקום לקבל את הבקשה מלכתחילה". (6) בענין התנגדות למתן פטנט לפי הבקשה מס' 4 אמר הרשם דאז, מר מאיר גבאי:

"הייתי רשאי מכוח סמכותי כפקיד ציבורי למצוא דרך להתחשב בחומר ובטענה לאור מטרתו ותגיונו של הסעיף 34 לחוק. ממה נפשך, אס מוסמך הרשם שלא להעניק פטנט לאחר ביטול ההתנגדות לאור חומר שהוגש, ודאי הוא שתייב חרשם להביא בחשבון חומר המוגש לפניו כל עוד ההתנגדות תלויה ועומדת."

פרשנות זו מקובלת עלי.

(7) בהחלטה בענין התנגדות למתן פטנט מס' 29597 (מבחר החלטות רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר 1974-1971 כרך א' עמ' 8) אמר הרשם דאז, מר מאיר גבאי:

"בהתאם לסעיף 32 לחוק "הרשם רשאי לקבל את ההתנגדות, כולה או מקצתה...". עד כה פורש סעיף זה כמקנת לרשסם סמכות להורות על

תיקון הבקשה בהחלטה הניתנת בהתנגדות. נוחל זה סביר ומונע התדיינות נוספת וממושכת בין הצדדים לאתר התלטת הרשם."

מר גבאי ממשיך ומתייחס לפסק דין של בית המשפט המתוזי כדלקמן:

"בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בערעור פטנטיס 5.2 החליט שסמכות התיקון לא ניתנה לרשם במסגרת הדיון בהתנגדות. לפיכך על הרשם, בהגיעו למסקנה שיש מקוס להעניק פטנט בגין מקצת הבקשה, לתת למבקשת הזדמנות לתקן את בקשתה לפני מתן הההלטה הסופית. בית המשפט העליון לא דן בנושא זה, שכן דחה את הערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי מן הטעם שלא הוגשה בקשת רשות לערער.

סעיף 33 לחוק בתי המשפט, תשי"ז- 7, קובע כי "בית משפט יונחה על ידי הלכה שנפסקה בבית משפט גבוה ממנו".

פירוש הדבר שההלכה שנפסקה בבית המשפט המתוזי, כל עוד לא אושרה בנושא הנדון בבית המשפט העליון, מנחה אך אינה מחייבת בסוגיה זו. לאור העובדה שהטענה הנ"ל בדבר פירוש המונחים "כולה או מקצתה" בסעיף 32 לא הועלתה ולא נדונה בבית המשפט המחווי, ולאור התוצאה הבלתי סבירה הן מבתינת נוהל: לשכת הפטנטים והן מנקודת ראותו של מבקש פטנט אשר עניינו ידון ללא סוף כתוצאה מהנוהל המוצע

בפסק-דינו הנ"ל של ביהמ"ש המחוזי, הריני מחליט לקיים את

הנוהל שהיה מקובל עד כה והעולה בקנה אחד עס לשונו של סעיף 32 לחוק, שאם לא כן, לא תהיה כל משמעות לנוסת הסעיף, המאפשר כאמור לקבל את ההתנגדות "כולה או מקצתה".

(8) מאז התלטה זו, הכלל הנ"ל מנחה התלטות הרשמים בנושא התנגדות, כגון בענין ההתנגדות למתן פטנט לפי הבקשה מס' 7 (ר' מבחר החלטות של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר 1971-1974 כרך א', עמ' 99).

(9) אף דברים אלה והפירושים של הרשם דאז, מר גבאי, מקובלים עלי בהתחלט.

(10) סעיף 65 לתוק הפטנטים קובע:

"בעל פטנט רשאי לבקש תיקון פירוט הפטנט לשם הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בו או לשס צמצוס תביעותיו".

תקנה 95 לתקנות הפטנטים (נהלי הלשכה, סדרי דין מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן - "תקנות הפטנטים") קובעת את דרך הגשת בקשת רשות לתקן פירוט לאחר קיבול בקשת פטנט.

(11) לנוכת הנאמר לעיל, הנני להתליט כי המבקשת תוכל להגיש בקשה לתיקון הפירוט בכך שטוות ה-אם יתוקן ל-35-7ם במקום, 4-8אס תוךך 60 יום מתאריך התלטתי זו, בהתאס להוראות סעיף 5 לחוק הפטנטיס. לאחר אישורו של תיקון כאמור יפורסס דבר התיקון ברשומות בהתאס לתקנה 97 לתקנות הפטנטיסם. כן הנני לקבוע שרק לאחר אישור תיקון הפירוט (אשר לאחר

פרסומו של דבר התיקון כאמור לעיל), אפשר יהיה לתת למבקשת פטנט על האמצאה נשואת בקשת הפטנט מס' 82929.

טענות נוספות שהועלו בכתבי הטענות

זיהוי הבעיה ומקורה.

בסעיפים 65 עד 70 של סיכומיה נטען ע"י המבקשת כי חלק מהתליך האמצאתי הוא זיחוי הבעיה, עבור למציאת מקור הבעיה ולבסוף מציאת הדרך לפתרונה. נטען גם כי אם זיהוי: הבעיה אינו מובן מאליו אזי הממציא שזיהה אותה זכאי הוא לפטנט אפילו אס הפתרון לבעיה הוא פשוט.

היות שכבר שדתיתי את ההתנגדות מטעם על יסודות חידוש והתקדמות המצאתית מהסיבות שהובאו בסעיפיס 16 ו-17 לעיל, אינני רואה טעסםס לדון בטענה זו.

בסעיף 12 של הסיכומים בכתב, העלתה המתנגדת טענה כי אין לקבל באופן עקרוני את התביעות 7,1 ו-8 היות והן מנוסתות בצורה של "מוצר שמתקבל ע"י תהליך".

טענה זו לא הועלתה קודם בכתב הטענות להתנגדות ולא נטענה בדברי פתיהה שהשמיע ב"כ המתנגדת בפני. לפיכך אני לא רואה כל סיבה, איפוא, לדון כאן בשאלה עקרונית אס תביעות בצורה של 0595סתע עצפ עסטפסתע קבילות לפי ההוק.

סוף דבר ולאור כל האמור לעיל הנני לקבוע כדלקמן:

לדחות את ההתנגדות לגבי טו ולכל צד יינתנו 60 יום נוספים מיום שיקבל את הטענות והראיות של הצד שכנגד להשיב עליהן.

בירושלים, כ' בחודש בנובמבר 1997 אריה לית, עו"ד סגן רשם הפטנטיס

סימן מסחר 345678

הצדדים

המבקשת

המתג ג דת

ההחלטה: