סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

3 6:6 התנגדות לבקשת סימן (מסחר מס' 6229) (בקשה להחזר לתוקף בקשה לרישום סימן מסחר) המתנגדת: [שם המתנגדת]

המבקשת: פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ [שם המבקشة], איתן, פרל, לצר, כהן-צדק ורפפורט, עו"ד

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.

בקשת סימן מסחר מס' 96229 לגבי הסימן "אםכג צסצי" (להלן: הבקשה), בוטלה על פי הוראת המבקשת. כעת עותרת המבקשת להחזיר את הבקשה לתוקף. הבקשה הוגשה ביום 22 בדצמבר, 1994 בסוג 3, לגבי תכשירי ומוצרי קוסמטיים ובשמיס. היא פורסמה ביומן סימני המסחר מיום 31 ינואר, 1996 וההתנגדות הוגשה ביום 21 אפריל, 1996.

מאחר שהגישה המבקשת כתב טענות שכנגד עד ל-2 ספטמבר, 1996, הודיעה לה מחלקת סימני המסחר כי הבקשה תבוטל, אך בתוך שבוע ייצג המבקשת נימוקים טובים לאי ביטול הבקשה. בתשובה הודיעה המבקשת, ב- 10 אוקטובר, 1996, כי מנכ"ל המבקשת מנהל משא ומתן עם של המתנגדת, וביקש ארכה בחודש להגשת כתב הטענות שכנגד. ב-12 נובמבר, 1996 הוגש כתב הטענות שכנגד מטעמי המבקשת.

ב-29 דצמבר 1996 פנתה המבקשת למחלקת סימני המסחר, הודיעה על החלטתה שלא להמשיך בהליכי רישום הסימן וביקשה לסגור את תיק הבקשה.

ב-2 ינואר, 1997 הודיעה מחלקת סימני המסחר של המתנגדת על ביטול הבקשה לאור הוראת המבקשת.

ביום 31 במרץ, 1997 נפלה דבר, המבקשת ביקשה להתיר לתוקף את הבקשה בנימוק כי:

*המבקשת חזרה בה מהבקשה בשל הסכמה עם המתנגדת, ואולם עתה מסתבר כי המתנגדת אינה עומדת בהסכמה ואשר על כן הגנו המבקשים להחזיר לתוקף את הבקשה ולהמשיך בהליכי ההתנגדות */

תגובת המתנגדת לבקשת ההחזר לתוקף ניתנה ביום 21 אפריל, 1997, במכתב מאת עו"ד קלגסבלד ממשרד של המתנגדת, וזו לשונה:

+הצדדים מעולם לא הגעו ביניהם לכדי 'הסכמה' או 'הבנה'. במקרים כאלו כאשר יש הסכמה מעולם הצדדים על הכתב (בהסכם). לא בכך שלא חתמו הצדדים עד עתה על הסכם ביניהם!

באשר למכתבו של עו"ד כהן-צדק מיום 31 במרץ 7 - הצדדים מעולם לא היו ביניהם משא ומתן אשר עד עתה לא עלה יפה. מרשתי (המתנגדת) מעולם לא הפרה כל הסכמה בינה לבין המבקשת. המבקשת חזרה בה באורח חד-צדדי מבקשתה לסימן

שת 04 בתקווה שבכך תסתפק המתנגדת. משהתברר למבקשת כי לא די בכך - היא מבקשת לחזור בה מפעולתה החד-צדדית. ואולם, המתנגדת מעולם לא התחייבה ולא הסכימה שביטול הבקשה יסיים את הסכסוך ביניהן/ המתנגדת סבורה כי לא ניתן 'להחזיר לתוקף' את הבקשה 96229, לאחר שזו בוטלה באורח חד-צדדי: לבקשת המבקשת עצמה והתיק נסגר. משבוטלה הבקשה (מכתבך מיום 2 בינואר 1997), אין כל אפשרות חוקית 'להחזיר לתוקף' את הבקשה, כמבוקש על-ידי עו"ד כהן-צדק.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ב-20 מאי, 1997 השיבה המבקשת כי אכן לא נחתם הסכם בין הצדדים, ו לטענתה הושגה הבנה בין בני כוחם. כמו כן, טענה המבקשת כי לעו"ד קלגסבלד אין

מעמד בענין מאחר שההבנה הושגה עם עו"ד וטשטיין ממשרד של המתנגדת.

ביום 11 ספטמבר, 1997 הגישה המבקשת תצהיר בתמיכה לבקשתה להחזיר לתוקף.

התצהיר נעשה עידי דייר נירה הדס, המרכזת את רישום סימני המסחר של המבקשת,

ונטען בו כי לאחר הגשת ההתנגדות נוהל משא ומתן בין בני כוח הצדדים ובשיתוף מנכ"ל

המבקשת. בסוף משא ומתן, כך נטען, הציע של המתנגדת כי המבקשת ייתבטל את בקשתה

ואולי וכי ניתן יהיה למנוע הליכים בין הצדדים (הדגשה הוספה). לאור זאת,

החליטה המבקשת לבטל את הבקשה. ואולם, לאחר שהמתנגדת המשיכה לעמוד על

דרישתה, כי המבקשת תחדל משיווק המוצר, החליטה המבקשת לבקש להחזיר את

הבקשה לתוקף.

תשובת המתנגדת לתצהיר דייר הדס ניתנה כעשרה חודשים לאחר הגשתו, ב-7 יולי,

8, לאחר שהמתנגדת קיבלה לצורך זה, בהסכמת המבקשת, ארבע ארכיונות, שנומקו

במשא ומתן המתנהל בין הצדדים ואשר עשוי לייתר את ההליכים שביניהם.

על אף אורכו, ומן הסתם גס עומקו, של המשא ומתן שניהלו הצדדים, לא הניבו

המגעיס פרי, וזאת למרות שמן ההתכתבות עולה כי ניסו בו את כוחם לסירוגין, חמישה

עורכי דין מכשירים ממשרד של המתנגדת, שכנראה הוחלט בו כי ההתנסות במשא ומתן זה

הינה פרק חיוני בהכשרת פרקליטיו. עמדת המתנגדת, במכתבה האמור מיום 7 יולי,

7 נותרה כשהיתה: |

א. לא ניתן להחזיר לתוקף בקשת סימן מסחר שבוטלה ולרשם אין סמכות לעשות כן.

ב. המתנגדת מעולם לא התחייבה ולא הסכימה שביטול הבקשה יסיים את הסכסוך, והיא גם לא הפרה כל הסכמה או הבנה שהושגה בינה לבין המבקשת. המבקשת חזרה בה באור חד-צדדי מן הבקשה בתקווה שהדבר יספק את המתנגדת.

במכתב מיום 2 אוגוסט, 1998 משיבה המבקשת לטענת חוסר הסמכות, וטוענת כי על פי

נוהלי הלשכה, שלפיהם נוהגים עשרות שנים, ניתן להתיר לתוקף בקשת סימן מסחר

שבוטלה, כאשר המבקש מסביר בתצהיר את נסיבות הביטול. כמו כן, טוענת המבקשת כי הליך ההחזר לתוקף הוא הליך שמתנהל בין המבקש לרשם, ולכן למתנגדת לא היה כל מעמד במסגרתו, ומחלקת סימני המסחר לא היתה צריכה לשמוע את עמדת המתנגדת

לעניין החזר התוקף.

טענה זו אינה נכונה. המבקשת ביקשה את ביטול הבקשה במסגרת הליך ההתנגדות,

ולטענתה שלה ביטול הבקשה הוא תולדה של ההבנה שהושגה במשא ומתן עם המתנגדת. הן

המסגרת הדיונית שבה נתבקש ביטול הבקשה, והן הנימוק שהציגה המבקשת לביטול,

מצדיקים את שמיעת עמדת המתנגדת לעניין הביטול.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ציון כי טענת העדר המעמד אינה עולה בקנה אחד עם ארבע הפעמים שבהן נתנה המבקשת את הסכמתה לבקשות הארכה של המתנגדת, להגשת תגובתה לתצהיר דייר הדס.

זאת ועוד, אפילו אם הבקשה הייתה מחודשת לתוקף לאחר שמיעת המבקשת בלבד, הרי, שכפי שהיא עצמה מציינת במכתב מ-20 מאי, 1997, המתנגדת היתה רשאית להמשיך בהליכי ההתנגדות. טענה כנגד החזרת הבקשה לתוקף אינה מוצאת מכלל הנימוקים שניתן להעלות בהתנגדות (ראה סעי 24 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ג -72), והמתנגדת רשאית הייתה להעלותה בהתנגדות. ואף כך, מה הטעס בדיון אחד, חד-צדדי, בהתיר הבקשה לתוקף כשמיד לאחריו בא הליך שני, דו צדדי, באותו נושא במסגרת התנגדות, כאשר ניתן להכריע בסוגיה בהליך אחד דו צדדי.

טוענת המתנגדת כי לא ניתן להחזיר לתוקף בקשת סימן מסחר שבוטלה ולרשם אין סמכות לעשות כן. אין צורך שאדרש לטענה זו, הואיל ונראה לי שגם יש הכשר וסמכות להחזיר בקשה לתוקף, הרי שאין מקום להורות כן בנסיבות הנוכחיות, מאחר שלא עלה בידי המבקשת להוכיח את הטענה שמצדיקה לדעתה להחזיר לתוקף של הבקשה.

המבקשת טוענת כי החלטתה לבטל את הבקשה הינה תולדה של ההבנה שהושגה עם המתנגדת, לפיה ביטול הבקשה יביא לסיוס המתלוקות ביניהן, וכי והפרה המתנגדת הבנה זו וככי המבקשת להחזיר את הבקשה לתוקף.

המתנגדת כופרת מכל וכל בטענה כי הושגה ההבנה כאמור וכי הפרה אותה.

הנטל להוכחת הנימוקים להחזר תוקף מוטל על המבקשת והיא לא הצליחה להוכיח זאת. מול התצהיר שהוגש מטעמה עומדת גרסת של המתנגדת לגבי המשא ומתן, ולא ניתן להכריע בין הגרסאות, שאין להן תימוכין בכתב או בראיות אחרות. מצב זה של מאזניים מאויינים עומד למבקשת לרצון, שחרי עליה, כאמור, מוטל נטל ההוכחה והשכנוע באמיתות טענתה.

יתכן אפילו שתצהיר המבקשת תוכנה דווקא בגרסת המתנגדת, שכן ההצהרה מטעם המבקשת אומרת כי הצעת של המתנגדת הובנה שביטול הבקשה אולי יביא למניעת הליכים בין הצדדים. מכאן, גם המבקשת הבינה כי המתנגדת אינה מתחייבת לסיוס ההליכים תמורת ביטול הבקשה, וכי היא רואה בביטול הבקשה רק צעד שעשוי להוביל אותה לכיוון זה, או במילים אחרות, הצעת המתנגדת לא העידה על גמירות דעת לסייס את ההליכים בתמורה לביטול הבקשה. כפי שמצהירה עידי דייר הדס בסעיף 7 לתצהירה:

*מאחר והסיכום אליו ניסינו להגיע לא התקבל עם המבקשת (הכוונה כפי הנראה למתנגדת - מש.ג) אין סיבה כי החברה תפגע כתוצאה מביטול הבקשה.*

נראה כי למרות שהמבקשת הבינה כי לא הושג סיכום מחייב, היא קיוותה, להמר על ביטול הבקשה כצעד שיקרב את סיוס המתלוקת בין הצדדים, ולכן התייטה לבטל את הבקשה כיימחווה, בבחינת שלח לחמך על פני המים בתקווה שישביע את המתנגדת.

ואולם, התברר כי תיאבון המתנגדת היה גדול מכדי שביטול הבקשה יוכל להשביעו. מכל מקום לא הוכח כי נוצרה ההבנה כנטען עם המבקשת, וכי ההבנה זו הופרה עם המתנגדת. המבקשת אינה טוענת כי טעתה או הוטעתה במובן פרק בי לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973 וספק אם בטענה כזו היה כדי להועיל לה. הרושם המתקבל הוא שביטול הבקשה היה מהלך פרי סיכון מחושב, ולפיכך אין מקום להחזיר לתוקף.

אין צו להוצאות.

משחה ש. גולדברג

ניתן בירושלים ביום כ"ח אדר, תשנייט 6 מרץ, 1999