סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בענין :

ובענין :

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בפני סגן רשם הפטנטיס

התנגדות לבקשת פטנט מס' 109862 (בקשה להתיר למתנגדת להגיש

ראיות)

ע"י ב"כ איתן, פרל, לצר וכהן-צדק, עו"ד ועו"פ

מדינת ישראל-משרד הביטחון-רפא"ל ע"י ב"כ ד"ר מרק פרידמן בע"מ, עו"פ

בקשת המתנגדת הינה להתיר לה להגיש ראיות בהליך ההתנגדות לבקשת הפטנט בתיק זה. בקשה זו של המתנגדת מוגשת בעקבות החלטתי מיום 13.7.2000 לפיה, לאור העובדה כי המתנגדת לא הגישה ראיותיה, יש לראותה כמי שהודתה בעובדות שטענה להן המבקשת.

המתנגדת הגישה ביום 5.5.98 הודעה על התנגדותה למתן פטנט וביום 3.3.99 הגישה את כתב טענותיה.

ביום 22.7.99 הגישה המבקשת כתב טענות בתשובה.

ביום 23.8.99 הודיעה לשכת הרשם לב"כ המבקשת כי על המתנגדת להגיש ראיותיה עד ליום 22.10.99.

ביום 15.11.99 הגישה המתנגדת בקשה להארכת מועד להגשת ראיותיה, בנימוק "כדי לאפשר סקירה יסודית של הראיות והכנה נאותה של כתב הראיות". הארכה ניתנה כמבוקש.

ביום 6.1.2000 הוגשה ע"י המתנגדת בקשה נוספת להארכת מועד להגשת ראיותיה. לשון בקשתה הייתה והללה לשון בקשתה הקודמת. הארכה ניתנה כמבוקש.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר המבקשת לא הגישה ראיותיה, תחת זאת הגישה בקשה לראות את המבקשת כאילו

הודתה בעובדות שטענה להן המתנגדת וכאילו הסכימה לסעד שהמתנגדת ביקשה,

ולחילופין, למחוק את כתב הטענות בתשובה מטעמי המבקשת.

ביום 27.1.2000 פנתה לשכת הרשם לב"כ המתנגדת והסבה את תשומת לבו כי לפי סעיף

3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז- 1967 (להלן: חוק הפטנטים), ראיות בפני הרשם יש

להגיש בתצהיר. באותו מכתב צוין כי כתב הטענות מטעם המתנגדת לא הזכיר כל ראיות

וכי לא צורף אליו כל תצהיר העשוי להוות ראיה.

כן נאמר באותה פניה מטעמי לשכת הרשם כי ב"כ המתנגדת לא הגיב דבר למכתב לשכת

הרשם מיום 4.3.99 בו ביקשה הלשכה מן המבקשת להגיש את כתב טענותיה בתשובה,

מבלי שנתבקשה המבקשת להגיש גם ראיות במצורף.

מכתב לשכת הרשם אף התייחס לעובדה כי ב"כ המתנגדת ביקש פעמיים ארכה להגשת

כתב ראיות ואף תמהה הכותב אם ב"כ המתנגדת הגיש בקשות לארכה על סמך טענות

שהיו ידועות לו לב"כ המתנגדת כבלתי נכונות.

תגובת המבקשת לבקשת המתנגדת אשר צוינה בפסקה 7 לעיל, הוגשה ביום 1.2.2000.

ביום 20.2.2000 הגישה המתנגדת מסמך שכותרתו "תגובה לתגובת המבקשת מיום

0.. מסמך זה הוגש ללא נטילת רשות להגשתו ובניגוד לחוזר רשם מס" מ.ג.6 מיום

9 ובהחלטתי מיום 13.7.2000 קבעתי כי איני מתיר את הגשתו.

בבקשתה הנוכחית טוענת המתנגדת (עמ' 3, סעיף 8 לבקשתה) כי אותו מסמך כלל בקשה

חילופית ליתן למבקשת ארכה להגשת ראיות.

ביום 12.7.2000 הגישה המתנגדת מסמך אותו מכנה היא (עמ' 3, סעיף 9 לבקשתה

הנוכחית) בקשת ארכה להגשת ראיות - מסמך זה צורף כנספת ז' לבקשה הנוכחית של

המתנגדת.

ביום 13.7.2000 ניתנה החלטתי, נשוא הבקשה הנוכחית.

ביום 13.8.2000 הגישה המתנגדת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשת רשות לערעור

על החלטתי מיום 13.7.2000.

עד כאן תמצית השתלשלות הדברים ככל שהדבר דרוש למתן החלטתי זו.

טענות המתנגדת בבקשתה הנוכחית, בתמצית, הן:

א. הקביעה בהחלטתה מיום 13.7.2000 לפיה מניעת המתנגדת מהגשת ראיות הייתה אגבית וטעונה להחלטה העיקרית.

ב. ביום 12.7.2000 היתה מונחת בפני סגן הרשם בקשה להארכת מועד להגשת ראיות מטעמי המתנגדת.

ג. היה על סגן הרשם לקבוע מועדים להגשת ראיות מטעמי הצדדים.

ד. למתנגדת לא ניתנה אפשרות להשמיע טענותיה לפני ההחלטה כי אין היא זכאית להגיש ראיות.

ה. יש להקל עם בעלי הדין בשאלות פרוצדורליות על מנת לברר המחלוקות בצורה עניינית.

בתגובה לבקשת המתנגדת טוענת המבקשת, בתמצית, כדלקמן:

א. על החלטת סגן רשם הפטנטיס יש לערער בדרך הקבועה בחוק, וההליך

שבמסגרת הבקשה הנוכחית אינו ההליך הנכון.

ב. החלטת סגן הרשם לא הייתה אגבית או טעונה להחלטה עיקרית.

ג. אין המדובר בשאלה פרוצדורלית, שכן המתנגדת ניסתה, במהלך מסוים, להגיע למצב שבקשת הפטנט תידחה.

ד. מתן ארכה אינו דבר שבשגרה, שכן לשכת הרשם מקפידה על מתן אורכות בכפוף להסכמת הצד שכנגד.

ה. עוד טוענת המבקשת טענות נוספות אשר נוגעות ישירות למחלוקת שהוכרעה בהחלטה מיום 13.7.2000

אני דוחה את בקשת המתנגדת, מהנימוקים המפורטים בהמשך להחלטתי זו.

הקביעה בהחלטתי מיום 13.7.2000 כי המתנגדת מנועה מלהגיש ראיותיה לא הייתה

אגבית או טעונה להחלטה אחרת. בהחלטתי הנ"ל קבעתי כי יש לדחות את בקשת

המתנגדת לראות במבקשת כאילו הודתה היא בעובדות שטענה להן המתנגדת. ואת אחת הקביעות בהחלטתי. קביעה נפרדת באותה החלטה הייתה בנוגע לאפשרות

המתנגדת להגיש ראיותיה, ולסיק קביעה זו לא הייתה אגבית או טעונה לקביעה הראשונה.

אין היא קביעה שניתנה במסגרת ולצורך הקביעה הראשונה ואין היא טעונה או אגבית

לה.

לאור האמור לעיל, מקבל אני את טענת המבקשת לפיה הדרך הנכונה להשיג על

ההחלטה היא ע"י פניה לערכאות הערעור. מנימוק זה דין בקשת המתנגדת להידחות.

מבלי לפגוע באמור בפסקה 17 לעיל, יש לדחות אף את טענותיה האחרות של המתנגדת.

ביום מתן החלטתי מיום 13.7.2000 לא הייתה בפני בקשה להארכת מועד להגשת ראיות

מטעמי המתנגדת:

א. הבקשה החילופית שבמסגרת "תגובה לתגובת המבקשת מיום 1.2.2000" לא הייתה בפני (ראה פסקה 10 דלעיל) שכן, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 0, הוגשה אותה תגובה בניגוד לחוזר רשם מס" מ.ג. 6 מיום 21.1.99.

ב. נספח ו' לבקשתה הנוכחית של המתנגדת, אותו רואה המתנגדת כבקשה להארכת מועד, אשר הוגש ביום לפני חתימת ההחלטה מיום 13.7.2000 - גם אם יהיה מונח בתיק בעת מתן החלטתי - לא היה משנה דבר, שכן אין הוא בקשה להארכת מועד. מסמך זה הוא לכל היותר טופס משרדי בו קיימת האפשרות לסמן כי מצורפים מסמכים שונים, ובו סומנה האפשרות כי מצורפת בקשה להארכת מועד. בקשה כזו לא צורפה ועל פני הטופס לא צויינו כל נימוקים למתן ההארכה.

המתנגדת הועמדה על טעותה באשר לאופן הגשת ראיות בפני הרשם, עוד ביום

0 כך שלמעשה הייתה מודעת לעובדה כי יתכן והרשם יראה בה כמי שלא הגישה

ראיות, למרות שטענה היא כי הגישה ראיות במסגרת כתב טענותיה. המתנגדת בחרה

שלא להשיב למכתב האמור מטעמי הלשכה.

סביר כי המתנגדת הייתה מודעת, או לפחות היה אמורה להיות מודעת לתוצאות א' הגשת ראיות מטעמה במועד, כקבוע בתקנה 60 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דיו, מסמכיס ואגרות), התשכ"ח- 1968.

תקנה 60 הנ"ל קובע כי מתנגד אשר לא הגיש ראיות במועדים הקבועים, "יראו כאילו הודה בעובדות שטען להן המבקש והרשם יחליט בהתאם לכך".

התקנה אינה מתנה את סמכותו של הרשם לקבוע כאמור, בהגשת בקשה מטעמי המבקש. נכון הדבר כי סדרי הדין מטרתו לשמש אמצעי לבירור המחלוקות שבין הצדדים באופן ענייני, ולסיק אין פירוש הדבר כי יש לנהוג בקיצוניות שנייה ולהתעלם לגמרי מסדרי הדין במיוחד אמור הדברים כאשר אותו צד הטוען כי יש להקל עליו בעניין שבפרוצדורה, בחר הוא בעצמו לעשות שימוש באותו כלל פרוצדורה ולנסות להקפיד במסגרת כדי לזכות ביתרון מהותי בתיק, תוך שהוא מתעלס מפניה מפורשת של הלשכה ותוך שמציג הוא בפני הלשכה ובפני הצד השני מצג אשר אינו תואמת את עמדתו המשפטית ואת ההליכים שנקט בהם בפועל. המתנגדת עשתה כן בכך שלא ציינה מפורשות בכתב טענותיה כי היא רואה בנספחים משום ראיות (בכך הטעתה את המבקשת אשר לא ראתה לנכון להתייחס לשאלה אם עליה לצרף ראיות לכתב טענותיה שבתשובה) ובכך כי בקשה המתנגדת פעמיים ארכה מועד להגשת ראיות, למרות שעמדתה היתה כי למעשה כבר הגישה היא ראיות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המתנגדת לשלם למבקשת הוצאות הבקשה ושכר ט"ו עו"ד ללא קשר לתוצאות ההליך ההתנגדות בסכום כולל של 0 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ועד לתשלום בפועל.

ישראל אקסלרד סגן רשם הפטנטיס

ניתן בירושלים ביום כ"ו תשרי, תשס"א

5 באוקטובר, 2010