סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני סגן רשם הפטנטיס

בקשה לפטנט מס' 0 (בקשה להארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי תוך דרישת דין קדימה)

המבקשת: )א ,15 51צ5 שמ ע"י ב"כ ריינהולד כהן ושות', עו"פ

ה ח ל ט ה

1 המבקשת הגישה ביוס 25 ביולי 2000 בקשה לרישום פטנט שעניינה מערכת ניקוי מיקוד עדשות מסיליקון (להלן: "הבקשה לפטנט").

2 הבקשה הוגשה כ"כניסה לשלב לאומי" של בקשה שהוגשה במסגרת אמנת ה-6077ק (צדהתתד אסזדה 6005 דאחדבת) (להלן: "בקשת ה-67ע") וכלולה בה דרישת דין קדימה מבקשה לרישום פטנט בארה"ב שמספרה 09/195843 מיום 19 בנובמבר, 1998 (להלן: "הבקשה האמריקאית").

3 יחד עס הבקשה לפטנט הוגשה בקשה להארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי תוך דרישת דין קדימה, באשר לאור תאריך הבקשה האמריקאית, המועד לכניסה לשלב הלאומי היה 19 ביולי 2000 (20 חודש מתאריך הבקשה האמריקאית, בהתאם לפרק 1 של אמנת ה-2061) - על עובדות אלה אין מחלוקת.

4. לבקשת המבקשת, ניתנה לה רשות לתקן את בקשתה באופן שהמבקשת תהיה 6מדע א ,515 צ5 ולא .6אז ,311.5 דהא כ=ז זקקה כפי שהופיע בבקשה המקורית.

5 ביוס 12 בדצמבר 2000 הגישה המבקשת תצהיר בתמיכה לבקשה להארכת מועד. במכתב הלוואי צויו מספר תיק אחר ורק בחודש פברואר התברר כי התצהיר הינו בתמיכה לתיק נשוא החלטה זו.

6. על התצהיר חתומה גב' צ.2₪51 - ₪5א10 זזה תסמתכ (להלן: "המצהירה"). לא נאמר בשוס מקוס בתצהיר מה תפקידה בחברה המבקשת. בסוף התצהיר, בתחתית רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר חתימתה נרשס כי היא 1008 א 51]א]ז]אסג דא דע בחברת | ₪0 זסטה

5 ]א חברה שהיא אינה החברה המבקשת. גס בתצהירה מופיעיס בערבוביה לסירוגין שמות החברות "7867" ו- כ זקק* בנוסף, בסעיף 1 לתצהיר, מוזכר גוף נוסף "800" אשר הקשר שלו עס הבקשה ואר הגורמיס המוזכריס בתצהיר לא ברור לחלוטין.

אילו היו בתצהיר טענות ועובדות אשר היה בהס כדי לשכנע כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד, והליקוי היה רק בקשר עס שמות החברות השונות, הייתי נותן למבקשת הזדמנות לתקן את תצהירה וליתן הבהרות באשר לחוסר ההתאמה בין החברות השונות ובעלי התפקידיס השוניס בהן. אולס, כאמור בהמשך להחלטתי, איני מוצא כי יש מקוס להיעתר לבקשה.

להלן תמצית הסיבות, כפי שמתוארות ע"י המצהירה, לאיחור בכניסה לשלב הלאומי תוך דרישת דין קדימה:

א. עורך הפטנטיס הקודס של "80 000תא" (כאמור - איננו יודעים באיזה גוף מדובר) קבל הוראות מאדס בשס 1.02245 מחברת ":130/" להגיש בקשות לאומיות בין היתר בישראל, עד ליוס 19 ביולי 2000. הוראה וו התקבלה ע"י עורך הפטנטיס הנ"ל ביוס 24 באפריל, 2000.

ב. בגלל ניגוד אינטרסיס של אותו עורך פטנטיס עס " 0=] זקק\ 5" ועס מתחרה של האחרונה, העביר אותו עורך פטנטיס את התיקיס לחברת 181.5 דהא סח זקק ג. האחרונה (לא נאמר בתצהיר מי עשה ואת) בדקה את התיקיס על מנת להגדיר אילו פעולות יש לבצע, על מנת לקבל החלטה איזה יועצ חיצוני יטפל בתיקים.

ג. אדס בשס 02 ]50 ,זה הא מטעס 1.5ה] תדה זא סז זקקה (לא נאמר בתצהיר מה תפקידו - האם פקיד דואר נכנס או שמא אחד ממנהלי החברה) קיבל כמה קופסאות מאותו עורך פטנטיסם ולא היה ציון על הקופסה כי יש בקופסה דבר דחוף לביצוע. לא התקבל פקס, טלפון או דואר אלקטרוני שיש לבצע פעולה דחופה כאמור. בתצהיר לא נאמר מתי התקבלו הקופסאות.

ד. המצהירה לקחה את הקופסאות מאותו אדס 40 ₪150.11 ביוס 28 ביוני 0, ליצאה לחופשה ב29- ביוני, וחזרה למשרדה ביוס 10 ביולי 2000.

ה. המצהירה ביקשה מעוזרתה לפתוח את הקופסאות ביוסם 19 ביולי 2000, כדי לבדוק האס יש בחומר שבקופסאות פעולות דחופות לביצוע. בשלב וה התגלתה דחיפות העניין בקשר עס הכניסה לשלב הלאומי והמצחירה טלפנה למשרד עורכי פטנטיס אחר. המצהירה העבירה את החומר לאותו עו"פ אשר יצר קשר עס ב"כ המבקשת, משרד ריינהולד כהן. החומר נשלח לאחרוניס בפקס ביוס 19 ביולי 2000 בשעה .10 .1 .12 שלוש אתה"צ לפי שעון :האזד קאה סא1ג 51 16)\/ק כאשר בארצ התאריך היה כבר 20 ביולי.

לא נאמר בתצהיר מתי הוחזר החומר למבקשת ע"י עורך הפטנטים בעל ניגוד האינטרסים, אולס ברור כי מרגע ההחלטה להחזיר את החומר למבקשת עד לשלב שבו הוגשה הבקשה בשלב הלאומי, הטיפול בבקשה היה כבחומר בלתי חשוב, בחוסר אכפתיות וברשלנות:

א. עורך הפטנטיס בעל ניגוד האינטרסיס לא מצא לנכון להסב את תשומת לבה של המבקשת באשר לצורך להתייחס למועדים לכניסה לשלב הלאומי, לאור הדרישה לדין קדימה.

ב. הקופסה שהכילה את החומר נשוא הבקשה נשלחה למבקשת בשלב כלשהו בין אפריל ליוני 2000, ואדס אשר את תפקידו אין מגלים לנו, קיבל את החומר. אף אחד בחברה המבקשת לא טרח לפתוח את הקופסאות על מנת לבדוק אס יש בהס מסמכים לטיפול דחוף. בחרו הס להסתמך על כך שעל גבי הקופסאות לא נאמר שיש משהו דחוף לביצוע, ועל כך כי לא קיבלו הודעה.

ב. לא נאמר בתצהיר מי בחברה המבקשת החליט להסתמך על העדר הודעה כאמור.

ג. המצהירה, אשר נטלה את הקופסאות ביוס 28 ביוני 2000, לא מצאה לנכון לפתוח אותן באותו היוס, ואף לא לבקש ממישהו אחר שייעשה כן. תחת זאת, יצאה לחופשה ורק 9 (תשעה) ימיס לאחר שחזרה מחופשתה, החליטה להורות לעוזרתה לפתוח את הקופסאות על מנת לבדוק האס יש משהו דחוף לביצוע.

ד. גס לאחר שהתגלה הצורך הדחוף להגיש הבקשה בישראל, ולאחר שהועברו הוראות לעורך הפטנטיס בישראל להגיש מייד את הבקשה, הדבר לא נעשה מיידית אלא רק לאחר 5 (חמישה) ימים נוספים. לא נמסר נימוק כלשהו לעיכוב זה.

התוצאה הינה כי עקב חוסר אכפתיות מצד עורכי הפטנטיס ועובדי המבקשת, לא הוגשה הבקשה לפטנט במועד לכניסה לשלב הלאומי. לפחות במשך כחודש ימיס שכבה הקופסה ובה החומר נשוא הבקשה, בחברה המבקשת, מבלי שמישהו טרח לפתוח אותה ולהתעניין בתכולתה.

סעיף 48ד(ג) לחוק הפטנטים התשכ"ז1967- מסמיך את רשם הפטנטיס להאריך את המועדיס לכניסה לשלב הלאומי, בהתאס לאמור בסעיף 48 לאמנת ה-0-7ק.

סעיף 48 לאמנת ה-20-1 קובע כדלקמן:

ההוראות הרלוונטיות לעניינו הן אלה הקבועות בסעיפים (ג₪)(2) ו-(ט)(2) של סעיף 48 לאמנה.

סעיף (2()3) מחייב מדינה שהצטרפה לאמנה ליישם על בקשה להארכת מועד הקבוע באמנה, או בתקנות על-פיה את הוראות החוק הלאומי לענין וּה.

סעיף (פ)(2) מאפשר למדינה שהצטרפה לאמנה להאריך מועדים כאמור, מסיבות נוספות על אלה הקבועיס בחוק הלאומי.

בחוק הפטנטיס קיימות הוראות שונות, כלליות וספציפיות, באשר להארכת מועדיס הקבועיס בחוק ובתקנות. הוראות שונות קובעות שיקוליס וקני מידה שוניס באשר להארכת מועדים :

ישנס מועדיסם אשר אינס ניתניס להארכה כלל, ישנס מועדיס אשר החוק אינו קובע לגביהס מגבלות או שיקוליס ספציפיים, שאז יש לשכנע את הרשם כי קייס טעם סביר לאיחור, וישנס מועדים לגביהס קבע המחוקק שיקולים ומגבלות מיוחדים, כמו המועדיס הקבועיס בסעיף 10 לחוק, לענין דרישות דין קדימה מבקשות קודמות שהוגשו במדינות אחרות.

סעיף 164 לחוק הוא הסעיף הכללי הדן בהארכת מועדים שנקבעו לפי החוק לעשייתם של פעולות שונות והוא קובע כדלקמן:

"164.(א) | הרשם רשאי, אס ראה טעס סביר לכך, להאריך כל מועד הקבוע לפי חוק גה לעשייתו של דבר בלשכה או לפני הרשם, חו+ מהמועדיס הקבועיס בסעיפים 30, 56, 57, 61, 64ו, 64יג, 73(ג) ו170-(ג), אולס לענין סעיף 10 (1) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף קטן (א)(1) אלא אס כן שוכנע שהבקשה בישראל לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא-כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען ; (2) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף קטן (א)(2) אלא כל עוד לא קובלה הבקשה ואס שוכנע שנעשתה טעות בתוס לב. הרשם רשאי להתנות את הארכת המועד בתנאים שימצא לנכון. בקשה להארכת מועד ניתן להגיש בין בתוך המועד ובין לאחריו. על אף הוראות סעיפיםס קטנים (א) ו-(ב) והוראות כל חוק אחר, כשהיוס האחרון של התקופה הקבועה בסעיף 10(א)(1) חל ביוס שאינו יוס עבודה תסתייס התקופה ביוס העבודה הראשון שלאחר מכן ; הוראה זו אינה גורעת מסמכות ההארכה מעבר למועד שנקבע לפי סעיף 10(א)(1).

נשאלת השאלה, מה הדין לגבי הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי, תוך דרישת דין קדימה?

כאמור, סעיף 48ד(ג) מפנה אותנו לענין וה להוראות האמנה, והאמנה חוזרת ומפנה אותנו, במקרה שאין סעיף (1) לסעיף 48 לאמנה חל, להוראות הדין הלאומי.

אילו הוראות דין לאומי יחולו, לענין הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי תוך דרישות דין קדימה?

סבור אני כי במקרה זּה, עלינו ללמוד על דרך האנלוגיה, מהוראות סעיף 164(א)|(1) לחוק, אשר קובע הוראות למקריס דומיס ביותר למקרה דנן. סעיף 164(א)(1) דו בהארכת מועד לדרישת דין קדימה בהסתמך על אמנת פריו, באשר למועדיס בסעיף 10 לחוק. אמנת ה-

למעשה באה להחליף, לענין זה, את הוראות אמנת פריז לעניו המועדיס להגשת בקשה בישראל בהסתמך על בקשות קודמות, כאשר אמנת ה-26.1 קובעת מועדיס ארוכים יותר להגשת בקשה (כניסה לשלב הלאומי) תוך דרישת דין קדימה מבקשות שהוגשו במדינות אחרות. ההגיון מחייב כי אותס שיקוליס העומדיס בפני הרשם בבואו לשקול בקשה להארכת מועד שנקבע עפ"י אמנת פריז להגשת בקשה תוך דרישת דין קדימה, יעמדו בפניו בבואו לשקול בקשה להארכת מועד שנקבע עפ"י אמנת ה-067 לכניסה לשלב הלאומי תוך דרישת דין קדימה. אין סיבה להפעיל שיקוליס שוניס ולהפלות בין מבקשיס שוניס, רק מהסיבה שהאחד מסתמך בדרישת דין קדימה על מועדיס הקבועיס באמנת פריז והאחר על מועדיס הקבועיס באמנת ה-6-1ק.

המסקנה הינה כי המבקש הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי תוך דרישת דין קדימה, עליו לשכנע את הרשם שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען.

למקרא תצהירה של המצהירה מטעס המבקשת ברור כי למבקשת ולעורכי הפטנטיס שלה היתה גם היתה שליטה על הסיבות שהביאו לאיחור במועד ובהחלט היתה למבקשת ולבאי כוחה האפשרות למנוע את התקלה. העובדות המופיעות בתצהיר, כפי שציינתי לעיל, מצביעות על רשלנות וחוסר אכפתיות. אילו מי מעובדי המבקשת אשר מתפקידו היה לטפל בבקשה הנדונה היה מקדיש מחשבה מינימלית לגורלה של הבקשה, היה מונע בכך את האיחור בהגשה.

בנוסף, לא מצאנו נימוק כלשהו לאיחור בן 5 ימיס נוספיס מהיוס שניתנה ההוראה להגיש הבקשה בישראל ולכן, כפי הנראה, גם עיכוב וה לא היה בלתי נמנע.

אמנס סעיף 2(048)(ט) לאמנת ה-26:1 מסמיך לכאורה את רשם הפטנטיס להאריך מועד מסיבות נוספות על אלה הקבועות בדין הלאומי. נראה בעיני כי מקרה כה בולט של חוסר דאגה לגורל הבקשה ורשלנות בטיפול בה אצל המבקשת ובאי כוחה אינו המקרה בו יש לשקול אס קייס מקוס לחרוג מהדין הלאומי לענין הארכת המועד. נראה לי כי השימוש בסמכות ההארכה שבסעיף 2(48)(ט) לאמנה צריך להיעשות במקרים בהם הדין הלאומי, לאחר שיושס כאמור לעיל, אינו מביא למסקנה כי יש להעניק הארכה, אולס הנסיבות הן כאלה אשר מצדיקות נתינתה. המבקשת לא הצביעה על נסיבות כאלה.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- אמנם אינה חלה באופו ישיר על ארכת מועדיס בהליכים לפני רשם הפטנטים, אולס גס בה קיימת אבחנה בין סוגי מועדיס: מועדים שנקבעו ע"י בית המשפט או הרשם ומועדים שנקבעו בחיקוק. לגבי האחרונים, רשאי בית המשפט להאריכס "מטעמים מיוחדים שיירשמו". במהלך השנים, התגבשו כלליס לבחינת בקשות שונות להארכת מועד, כאשר ברור כי הכללים לגבי מועדיס מהסוג הראשון הינס פחות מחמיריס לעומת אלה הדרושים על מנת להצביע על קיומו של טעס מיוחד.

למרות זאת, נקבע לא אחת כי במקריס בהס נתברר כי היתה רשלנות או הזנחה מצד בעל הדין או בא כוחו, אין להיעתר לבקשה להארכת מועד.

ראה למשל ב.ש. 304/86 דב ברנר נ. ריינה וולקן, פ"ד מ(2) 418 שם נדונה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבות להבטחת הוצאות המשיב בערעור (מועד שנקבע ע"י בית המשפט ולא בחיקוק). כבוד הרשם צור קבע כי:

"בדרך כלל טעות של בעל דין או של בא כוחו אינם מהווים צידוק להארכת מועד. טעות משקפת רשלנות או הזנחה והסמכות להאריך את המועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן באילה. יחד עם כך, יתכנו מצביס שבהס מקור התקלה בטעות אנוש גרידא שאינה מגעת לכלל רשלנות או הזנחה, איש אינו מחוסן מפני טעות הנגרמת באקראי ובהיסח הדעת... ובמידת הצורך ניתן לתקן טעות כזו על ידי הארכת מועד..."

במקרה דנן, הנסיבות כפי שתוארו בתצהיר שהוגש מצביעות דווקא על רשלנות והזנחה, הן אצל עורך הפטנטיס בחו"ל והן אצל המבקשת. לגבי נסיבות האיחור אצל בא כוח המבקשת באר> לא שמענו דבר ולכן אין לדעת אס התקיימו נסיבות או אירעו אירועיס אשר היה בהס כדי להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה.

בהמ' 221/75 יוחננוב נ. סלמן, פ"ד ל 1(45) נדונה בקשה להארכת מועד להפקדת פיקדון להבטחת הוצאות ערעור. כב' מ"מ הנשיא (כתוארו או) התייחס להעדר נימוקים מספקיס בבקשה להארכת מועד שהוגשה באותו המקרה:

"מכוח תקנה 488 הסמכות בידי בית המשפט או הרשם להאריך כל מועד שנקבע, והמשיב צודק בטענתו שהואיל והמועד שהוחמץ לא נקבע בחיקוק, ניתן להאריכו לפי שיקול דעת בית המשפט או הרשם ואין הכרח להראות טעם מיוחד המצדיק את האיחור, אולם כדי שבית המשפט יוכל להשתמש בשיקול דעתו, מן הראוי שבעל הדין הנוגע בדבר :ביא לפמיו את הממוקים שבגללם נבצר היה ממנו לעשות את הפעולה בעוד מועד...

כאמור, במקרה דנן לא הובאו נימוקיס לכך שההוראה להיכנס לשלב הלאומי בישראל נשלחה בפקס למשרד ב"כ המבקשת ביום 19 ביולי 2000, (20 ביולי לפי שעון ישראל) ואילו הבקשה הוגשה ב25- ביולי 2000.

6. ראה לענין וה אף בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 889 :

"טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלמותם, אינן מועות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אימו מסתפק בבקשה סמית אלא מפרט בתצהירו כיצד קרתה התקלה, כגון שחלה טעות ברישום ביומן משרדו של עורך הדין לגבי המועד להפקדת עירבון או כשההודעה על הפקדת העירבון תויקה על-ידי פקידה בלתי ממסה בתיקו של לקוח מבלי לדווח על כך לפרקליטו".

7. המסקנה הינה כי גס לפי אמות מידה פחות מחמירות, אין מקוס להיעתר לבקשה להארכת מועד, שכן אין המדובר במקרה של טעות אנוש אשר כמותה עלולות להתרחש אצל כל אדם ובעל מקצוע.

8. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי תוך דרישת דין קדימה.

ישראל אקסלרד, עו"ד סגן רשם הפטנטיס

ניתן בירושליס ביוס כ"א אייר, תשס"א 4 במאי, 2001