סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני סגן רשם הפטנטים

התנגדות מס' 26/98 לבקשה לרישום פטנט מס' 0 והתנגדות מס'

8 לבקשה לרישום פטנט מס' 120614 המבקשת: א.ר. אופנת אספדריל בע"מ ת.ד. 112 אזור התעשיה ברקן המתנגדת : דור זּיו אינטרנשיונל (1990) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דוד בלוס מרחוב האלון 32 חדרה 38244

ביוס 20 בנובמבר 2001 החלטתי לדחות את שתי ההתנגדויות לבקשות לרישום פטנט והוריתי על מתן תעודות פטנט למבקשת. הנימוקים לדחיית ההתנגדויות להלן כמפורט בהחלטה זו.

אדגיש, כי המדובר הוא בשתי בקשות לרישום פטנט, בקשה מקורית ובקשת חלוקה ממנה. הדיון בהן אוחד והחלטתי מתייחסת לשתיהן, באשר מתעוררות בהן מחלוקות עובדתיות ומשפטיות משותפות.

בבקשה לרישום פטנט מס' 112180 - נעל הבית (להלן: "הבקשה המקורית")

1 הבקשה לפטנט הבקשה המקורית הוגשה ביוס 29 בדצמבר 1994. לאחר הליך הבחינה, פורסמה הבקשה ביוס 15 ביוני 1998, והמתנגדת הגישה את התנגדותה (26/98). הנתבע בבקשת הנעל הוא כדלקמן:

"1. נעל, הבית כוללת ; א. גפה עם רפידה, כאשר אל הגפה תפור צווארון בצורת אמבטיה הפוכה, המכילה

בית קיבול לסוליית ביממיים רכה. ב. סוליית ביניים רכה הממוקמת בתוך בית הקיבול האמור.

2

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ג. סוליה חיצונית קשיחה בעלת שוליים בולטים מסביבה. ד. תפרים המחברים את חלקו התחתון של הצווארון האמור אל השוליים

הבולטים של הסוליה החיצומית.

ה. באופן ברירתי, סרט אלכסון, התפור סביב הנ"ל על השוליים הבולטים, המכסה

את התפרים האמוריסם בסעיף ד' לעיל,

2. נעל בית בהתאם לתביעה 1, כאשר הסוליה עשויה פי.וי.סי או פוליאוריתאן. 3. נעל בית בהתאם לתביעה 1 או לתביעה 2, כאשר סוליית הביניים הרכה עשויה מחומר

ספוג,

4. נעל בית בהתאם לתביעה כלשהי מ-1 עד 4, חורפית או קייצית. 5. נעל בית בהתאם לתביעה כלשהי מ-1 עד 5, לשימוש בבית או בחוץ. 6. על בית בהתאם לתביעה 1, כפי שתוארה."

תמצית טענות המתנגדת בכתב טענותיה ובסיכומיה, טוענת המתנגדת כדלקמן:

א.

ב.

העדר חידוש באמצאה עקב פרסום קודם בכתב.

העדר חידוש באמצאה היות והמבקשת עצמה שיווקה והציגה בפומבי, עוד לפני תאריך הבקשה, נעליים מסוג הנעל הנתבעת בבקשה לפטנט, באופן שבעל מקצוע יכול היה לבצע לפי הפרטים שנודעו לו בדרך פרסום זו. בעל מקצוע, באמצעות העין בלבד או בעזרת אמצעים פשוטים ביותר, היה יכול לבצע את האמצאה.

העדר התקדמות אמצאתית באמצאה - לאור הידע שהיה קיים בתאריך הבקשה ואשר פורסם כאמור בס"ק א' ו-ב' דלעיל, הרי כל בעל מקצוע ממוצע בתחום יכול היה להגיע לאמצאה כדבר המובן מאליו.

אי גילוי נאות בפירוט ותיאור לקוי של האמצאה בבקשה לפטנט. התביעות בבקשה לפטנט הינן דו משמעיות, חסרות בהירות ומנוסחות באופן בלתי מסויס ומעורפל. התביעות אינן מבוססות באור הוגן על הפירוט.

הבקשה לפטנט הוגשה שלא בתוס לב.

תמצית טענות המבקשת

בכתב טענותיה ובסיכומיה טוענת המבקשת כדלקמן:

א. לא היה כל פרסום קודם בכתב. הבוחן, בניגוד לטענת המתנגדת, לא העלה כל השגה בטענה להעדר חידוש.

ב. המבקשת לא פרסמה, באופן כלשהו, את הנעל, לפני תאריך הבקשה. ממילא בעל מקצוע לא יכול היה לבצע שכן לא היו יכולים להיות בידיו כל פרטים.

ג. לא הובא כל מסמך על ידי המתנגדת שיש בו כדי לתמוך בטענת העדר התקדמות אמצאתית ואין יסוד לטענה זו.

ד. תיאור האמצאה מפורט, מוגדר וברור, כך שכל בעל מקצוע יכול לבצע את האמצאה לפי המופיע בפירוט.

4

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר התביעות ברורות ומנוסחות כנדרש. כל המונחים המופיעים בתביעות מופיעים

בפירוט ובשרטוטים ולכן התביעות מבוססות באופן ברור על הפירוט. הואיל ולטענת המבקשת לא היה פרסום קודם, על ידי הצגה בפומבי של האמצאה,

יש לדחות אף את טענת העדר תוס הלב.

פרסום קודם בכתב

סעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הפטנטים") מגדיר מהי אמצאה כשירת פטנט:

"כ. אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, מיתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות

המצאתית - היא אמצאה כשירת פטנט"

סעיף 4 לחוק הפטנטים קובע מתי תחשב אמצאה כאמצאה חדשה:

'4. אמצאה נחשבת לחדשה, אלא אם נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך

הבקשה - (1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או

בדרך אחרת, באופן שבעל - מקצוע יכול לבצע

אותה לפי פרטי התיאור ;

(2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל-מקצוע

יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו" טענת המתנגדת הינה כי היו, עובר לתאריך הבקשה, פרסומים פומביים של האמצאה, ביניהם אלה אשר צוטטו כנגד בקשת החלוקה (מס' 120614), פרסומים אשר מתארים את הנעל באופן שעל פיה בעל מקצוע יכול היה בנקל לבצע את האמצאה. עוד נטעו, בכתב הטענות, כי המתנגדת עוסקת באיסוף של פרסומים קודמיים רלוונטיים ואשר תציג בהמשך ההליך. למרות הנטען, לא הוצגו במסגרת הליך הצגת הראיות וגם לא לאחר מכן, כל פרסום בכתב. בסיכומיה, מפנה אותנו המתנגדת לפטנט גרמני מס' 4 וטענתה היא, כי מן הראיות עולה כי החידוש היחיד באמצאה הינו הסוליה החיצונית הקשיחה בעלת שוליים בולטים סביבה. היות וסוליה כאמור מצויה בפטנט הגרמני הנ"ל, הרי אין בנעל כל חידוש. בדיקת הפטנט הגרמני מעלה, כי אין הנעל המתוארת בו כוללת סוליית ביניים רכה, וגם לא האמבטיה הפוכה אשר באה להכיל את הסולייה הרכה. הואיל ואין הפטנט הגרמני כולל את כל האמצאה נשוא הבקשה, אינו יכול לשמש בסיס לטענת פרסום קודם. על מנת לבסס את טענת העדר חידוש בנקודה זו מוסיפה המתנגדת וטוענת, כי הנעל אשר הוגשה כראיה וסומנה מב1/ נמכרה ע"י המבקשת עוד לפני לתאריך הבקשה. הגורמים אשר לא קיימים בפטנט הגרמני, כלומר, האמבטיה ההפוכה והסוליה הרכה קיימים בנעל מב1]. לאור ואת מהווה הפטנט הגרמני, וגם עס הנעל מסוג מב1/, פרסום קודם השולל את היותה של האמצאה אמצאה חדשה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר יש לדחות טענה זו מכל וכל. על מנת להצליח בטענת העדר חידוש בשל פרסום

קודם, יש להוכיח לפרסום אחד או יותר אשר בכל אחד, כשלעצמו, יש בו

משמעות פרסום האמצאה ואין לדון על העדר חידוש, להבדיל מהעדר התקדמות אמצאתית, ממקבץ של פרסומים אשר כולל יחד שוללים את היותה של האמצאה אמצאה חדשה.

ראה לעינין וה את דברי כבוד הנשיא דאז שמגר בע"א 345/87 [ממוגבל] נ' מדינת ישראל ואחרים ועירעור שכנגד, פ"ד מ"ד (4) 45, (להלן: "פס"ד 11110115 עמ' 103 :

"כלל ראשון הוא, כי על מנת להוכיח פרסום קודם, אשר יש בו כדי לשלול חידוש, יש להצביע על מסמך המכיל את האמצאה כולה, ואין ליצור פסיפס של ידיעות מקוטעות מתוך מסמכים שונים

ונפרדים לגיבושה של תמונה כוללת אחת ... הגיונו של הכלל הוא בכך שצירופם של דברים ידועים למכלול אחד יוצר דבר חדש"

ראה גם, למשל, ע"א 314/77 ליפסקי בע"מ ואח' נ. מנור ואח', פ"ד לב (1) 205, בעמ' 209; ע"א 4867/92 סניטובסקי נ. תעמס בע"מ ואח', פ"ד נ (2), 509 עמ' 5.

כאמור, בכתב טענותיה מפנה אותנו המתנגדת, בלשון כללית, לכל הציטוטים אשר צוטטו ע"י הבוחן כנגד האמצאה. ואולם אין היא מפרטת מדוע כל אחד

ואחד מן הציטוטים יש בו כדי להצביע על כך כי אין האמצאה חדשה. במסגרת הראיות לא הוצגו מסמכים כלשהם, גם לא פטנטים אחרים, אשר יהיה בהס כדי

לתמוך בטענת העדר חידוש באמצאה. זאת ועוד, בסיכומיה, אין המתנגדת מתייחסת למסמכים או לציטוטים כלשהם, פרט לפטנט הגרמני, ולכן יש לראותה כמי שונחה את טענותיה בדבר קיום של פרסומים קודמים נוספים. על מנת להסתמך על פרסום קודם כשולל חידוש אמצאה, יש להכבד ולפרט כיצד היה ניתן, על פי הפרסום הקודם, לבצע את האמצאה.

ראה לענין וה פסק הדין 1108065, שם, עמ' 105 :

"צודק בא- כוח המערערת באמרו, כי אין די להסתמך על טבלה כאמור, כאילו הייתה מוכחת מאליה, מבלי להכנס לגופם של מסמכים ולהראות כיצד ניתן היה לבצע, על-פי האמור בכל

אחד מהם, את האמצאה המוגנת. " במקרה דנן הסתפקה המתנגדת, לגבי הפטנט הגרמני, בהפניה אליו. לגבי

הפטנטים האחריים אשר צוטטו, כטענת המתנגדת, ע"י הבוחן כנגד האמצאה, הסתפקה היא באזכור העובדה כי צוטטו. פרסומים נוספים שהוגשו "בהבטחה", לא הוגשו כראיה. מובן, כי אין די בכך כדי לטעון ולהוכיח כדבעי טענת העדר

חידוש בשל פרסום קודם בכתב.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

5. פרסום קודם על ידי המבקשת

א.

אחת מטענותיה המרכזיות של המתנגדת הינה כי המבקשת עצמה, יצרה נעל אשר נתבעת בתביעה מס'1 של הבקשה המקורית, ואף את אמצאתה היא, וכי היא מכרה את הנעל והציגה אותהות "נעלי פנצ'ו" בשנת 1993 אינן מסוג הנעליים המתוארות באמצאה.

בסעיף לג לתצהירו מציג בפנינו העד אוהב ציון תאור מפורט ומקצועי של הנעל נשוא האמצאה, ואשר לאחר שציין כי נעליים מסוג וה רכש בשנת 1993 ובשנת 1997.

יחד עם זאת, מעיד העד, כמופיע בע' 27 שורות 15 עד 23, כי כאשר עשה את התצהיר, לא היו בפניו נעליים כלל.

תמוה בעיני כיצד עלה בידי העד לתאר נעליים בפירוט מדויק ומקצועי כל כך, מבלי שיהיו בפני המתאר הנעליים עצמן במיוחד כאשר הוא מתאר נעל שנמכרה לו 6 שנים קודם לכן. אני סבור שמתן תאור כזה, מבוסס על ידע אישי, הינו אפשרי, שניס לאחר שנקנו הנעלים, רק אם הנעליים נמצאות בפני המתאר, מפורקות על ידו או לפחות נבדקות על-ידו בדיקה יסודית ומקצועית. במיוחד תמוה הדבר כאשר המדובר הוא בעד אשר חלק נכבד מן השאלות שהוא נשאל נענו בתשובה: "לא זוכר".

לעיני קרובות, זכרון מופלג של עד לגבי פרטים אשר סביר לא היה זוכר לאחר שנים, מעיד על חוסר אמינותו של העד. במקרה דנן, מדובר על מבנה של נעליים מסויימות אשר נקנו ע"י העד, לטענתו, בשנת 1993, ואילו התצהיר נתן העד בשנת 9.

ראה בענין ה בספרו של י. קדמי, שס, בעמ' 1368 :

"הכלל הוא כי ... זיכרון המופלג של פרטיו אשר אדם מן היישוב לא היה זוכר אותו לאחר שחלף

זמן... הביאו את השופטים למסקנה כי עדי שקר הם.." אשר לחשבונית 4892 - אין בה כדי להוכיח כי הנעליים אשר נרכשו ואשר בגינן היא

הוצאה, הן נעליים מהסוג המתואר בבקשה. אין אנו מציינים בחשבונית תיאור של הנעליים אלא רק מספר קטלוגי וכינויין : "פיט - פאן / פפיון / שושנים ורוד

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר פיט - פאן / חיפושית / קטיפה שחור פיט /- פאן / פפיון / שושנים ורוד"

בעדותו של מר אברהם אדמוני, אליה אתייחס בהמשך, הוברר כי הכינוי של אותן

נעליים ושס המותג "פיט

- פאן" הסומנים הקיימים אצל המבקשת מאז ומתמיד, ללא

קשר למבנה הנעליים. לאור זאת, אין באותה חשבונית כדי להצביע על הנעליים

המתוארות באמצאה דווקא. לכך יש להוסיף, כי לא אברהם אוהב ציון קבל את הנעליים נשוא החשבונית אלא אחיו. בע' 18 לפרוטוקול, מול שורה 23:

"כב' סגן הרשם:

בגין החשבונית הזאת סופקה סחורה?

העד: כן. כב' סגן הרשם : אתה קבלת אישית את הסחורה הזאת? ת: אישית אנ לא. אולי העובד שלי, את:."

לג. דווקא במחלוקת עובדתית שהיא למעשה לב ליבה של ההתנגדות לרישום הפטנט

מציג אנו עדות אשר

לא היתה מחימנה עלי.

אציין כי מול עדותו של אוהב ציון בשאלת הנעליים שנמכרו בשנת 1993 שמענו את עדותו של מר אברהם אדמוני מטעמ המבקשת, עדות שנתגלתה כאמינה בעיני, אליה אתייחס

בהמשך.

יד. | לא אוכל להתייחס לכל אף מקרי בהסיט הפעיל העד את זכרונו באופן סלקטיבי, סתר את עצמו, או התחמק ממתן תשובה עיניינית, ואולם אדגיס זאת במספר קטעים מעדותו:

ע' 14 שורה 17 :

ת:

ע' 14 שורה 24: ת:

ע'29 שורה 1 : "עוד חכמי: העד: ש; ת: ש;

ת; ש:

ת: ע' 22, שורה 20:

איפה המקור? אצלי בבית או אצל הרואה חשבון. לא זוכר."

הנעליים שסופקו על החשבונית הזאת אתה קבלת? אתה קמית אותס?

או אני או אחי שתיה אתי בחמות, לא וְדַע "

אני מבינה שאתה בן אדם, באופן עקרוני, שיש לו זכרון מצוין. יכול להיות.

אמי שואלת, כן או לא?

יכול להיות, אנמי אומר לך.

אתה יודע, העולם מתחלק לאנשים כאלה שיש להם זכרון טוב וכאלה שיש להם זכרון רע.

יש לי זכרון, יכול להיות.

אתה אומר שיש לך זכרון. מתי פעס ראשונה קמית מ"אספדריל" נעליים"?

תאריך מאיפה אני יכול לדעת ."

מתי פעם ראשונה קנית מ"אספדריל"? זאת היתה הפעם הראשונה?

לא זוכר.

לא זוכר?

לא.

יכול להיות שקנית מהס גם ב -91?

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ת: ע' 23, שורה 20: ת: ש: ת: ע' 24, שורה 5 :

ת:

אנ לא ודע

222

אמ לא יכול לזכור. 24

<כול להיות "

למה צרפתס רק את החשבונית הזאת?

את החשבונית הזאת?

כן. יש לך עוד חשבוניות? למה צרפתס רק את זאת? מאיפה אני יודע?"

איך אתה זוכר שקנית ב -1997 נעליים עוד פעם?

מה זה איך אני זוכר?

איך אתה זוכר? אתה אומר שאתה לא זוכר אס קמית ב -94', אתה לא זוכר אס קנית ב -95'. אולי קמית ב -7'%6 אבל 97' אתה זוכר בודאות. איך זה יכול להיות?

אין לי תשובה."

ע' 25, שורה 5: בפני העד הוצג מוצג מב / 3- הוא קטלוג של חברת "דפנה" והוא נשאל:

וו

ש: ת:

ש:

כב' סגן הרשם: עו"ד חכמי: כב' סגן הרשם:

העד

כן. אלה עם הפרחים כמו אותו דבר ורוד. זה ממש אותם פרחים. יכול להיות שזה שמכרת?

יכול להיות.

חורף 92', קטלוג של חברת "דפנה", אני מבקשת להגיש, אדוני. הוגש וסומן מב / 3.

אני מדברת על מודל לורי 14 שיש לו דוגמת פרחים מאוד דומת לנעל נספח ב', שהעד אמר שיכול להיות שאלה הנעליים שהוא מכר בכלל.

יכול להיות שאלה הנעליים שמכרת, מה שמוצג בפיך? תצביעי בבקשה.

דוגמאות דומות. זה אחד מעתיק את השני. אחד הוא אותה דוגמה של השניה. בסגמון הזה."

בהמשך עדותו, מול שורה 25 העיד העד, כי לא עבד אף פעס עם חברת "דפנה". הסתירה בדבריו ברורה. קטע עדות זה מעורר סימני שאלה גדולים לגבי יכולתו של העד לזכור אילו נעליים קנה כנגד החשבונית מס' 4892, שכן העיד כאן כי יתכן שמכר נעליים כמופיע בקטלוג מב / 3], שעה שאילו נעליים מחברת "דפנה", איתה לא עבד כלל. איך יכול עד כזה, אשר גם ציין כי כולס מעתיקים מכולם, לזהות ולזכור בודאות אילו נעליים קנה כנגד אותה החשבונית?

ע' 32, שורה 9: בפני העד הוצג מב / 4 - חשבונית מס' 6087 מיום 3 באפריל, 1998, שהוציאה

חברת ק.פ. אופנת "אספדריל" (1995) בע"מ ל"פנצ'ו 1" והוא נשאל:

וו

כב' סגן הרשם: עו"ד חכמי: העד:

אתה מכחיש את זה שקנית את הסחורה הזאת? אני לא זוכר.

אתה צריך להחליט עכשיו על תשובה.

אמ מציע שתתני לו הזדמנות לעיין במסמך. בבקשה.

יכול להיות שקנית:."

מוזר הדבר, כי מכל השנים וכר העד כי רכש בשנת 1993 ו - 1997, ואילו רכישות נוספות לא זכר.

משנשאל מה הביאו לרשום בתצהיר דווקא את שנת 1997 השיב:

ע' 32, שורה 28 :

אני לא יודע.

10

יכול להיות שזה מה שאמרו לך לכתוב בתצהיר או שזה מה שכתבו בתצהיר שהיה מוכן? ת: לא <ודע. אני לא יכול לזכור."

ע' 33, שורה 21 :

ש: אחרי כל מה ששמענו עד עכשיו, איך את הדבר הזה אתה זוכר? אני רוצה שתנסה להסביר. איך את העובדה שנטען על ידך

שהנעליים שקנית ב -93' הם בדיוק כמו אלה שקנית ב -97', איך אתה זוכר את זה?

לא יודע. הנעליים בשנת 97' שקנית איזה דוגמה הס היו? אותו דבר?

שושנים, חיפושיות? איזה נעליים זה היה ב -7'97

ת; מאיפה אני יכול לזכור?"

ע' 37, שורה 1 :

טו.

טז.

לט

"עו"ד חכמי: | כל זה, אנחנו נזכיר, עשית בלי שראית את הנעליים. כתבת את כל הדברים האלה בלי שראית את הנעליים לידך.

העד: יכול להיות.

ש; זאת אומרת כל זה מהזיכרון?

ת: שמה?

ש; כל המבנה של הנעל,

ת; יכול להיות. לא זוכר.

כב' סגן הרשם: מה ששואליס אותך, שבזמן שערכת את התצהיר רשמת מה שרשמת בתצהיר בלי שבאותו רגע הנעל היתה בפניך, אלא עשית את זה מהזיכרון שאתה זוכר את הנעליים האלה מקודם. זאת השאלה.

העד: אמ לא זוכר. יכול להיות.

כב' סגן הרשם: מה אתה לא זוכר?

ת: שלא היה לי את הנעליים או כן היה לי.

עו"ד חכמי: | אמרת שלא היו לך את הנעליים.

העד: אמרתי את זה, אולי טעיתי.

ש: יכול להיות שאדון בן שבת אמר איך לכתוב את הסעיף זה בתצהיר כי הוא זכר יותר את המבנה של הנעל?

ת; אמ לא זוכר."

מסקנתי הינה, כאמור, כי באמצעות עד וה לא הצליחה המתנגדת להוכיח כי

המבקשת פרסמה את נעליהם המתוארות באמצאה, לפני תאריך הבקשה; ואילו המבקשת, מצידה, הצליחה להוכיח כי הנעליים שנמכרו בשנת 1993 על פי אותה חשבונית אכן מסוג הנתבע באמצאות.

מול עדותו הקלושה של העד אוהב ציון, מצוי בפנינו תצהירו של אברהם אדמוני

מיום 18 באוקטובר, 1999 וחקירתו הנגדית של העד. אציין כבר עתה כי עדותו של מר אדמוני בנקודה וו לא נסתרה ואולי אף חוזקה בחקירה הנגדית.

ראשית, מר אדמוני העיד בסעיפים 3 עד 5 לתצהירו, כי השס "פיט - פאן" הינו שס מותג המתייחס לנעלי הבית שמשווקת חברתו עוד משנת 1991. לאור עדות זו, אשר לא נסתרה, הרי האמור בחשבונית מס' 4892 אין בו כדי לסתור את העדות כי הנעליים שנמכרו כנגד אותה חשבונית אכן מסוג הנעליים המתוארות באמצאה. עוד העיד העד כי בתערוכה

1

יח.

כא.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר שהתקיימה בגרמניה ובה הוצגו מוצרי המבקשת, הוצגו נעלי בית מסוג מב / 1א, ולא

נעליים מסוג מב / 2, הנעליהם המתוארות באמצאה. מר אדמוני העיד כי רק במחצית השניה של שנת 1993 פנה למר גולדשטיין, העוסק ביציקת סוליות, בבקשה לייצר ייצור נסיוני של סוליות קשיחות. בקשה זו באה, כפי שמעיד מר אדמוני בסעיף 12 לתצהירו, בעקבות הכשלון לשווק את הנעליים מסוג מב / 1א. רק בחודש ספטמבר 1994 החלה אספקת הסוליות הקשיחות למבקשת ורק בחודש אוקטובר 1994 החל הייצור הסדיר של הנעליים מן הסוג המתואר באמצאה. שיווקם של אלה, מעיד מר אדמוני בסעיף 12 לתצהירו, החל בינואר 1995, דהיינו, לאחר תאריך הבקשה. עדותו של מר אדמוני, כמופיעה בסעיפים 8 עד 10 בתצהירו, אושרה בחקירתו הנגדית. כך למשל, בע' 122 שורה 26: "ת: בחשבונית 4892 לפי מה שאתה הצגתם, כתוב: פפיון שושנים ורוד, וזאת הנעל שנקראת "פפיון שושנים ורוד", זאת אומרת שאת הנעל הזאת הוא קבל, מב /1 (א) בדיוק זאת, בשיטה הזאת, בשיטת ההפיכה ולא בשיטת נשוא הפטנט שזה מב /2. את זה הוא קבל כי זה מה שייצרת: אז." גס תצהירו של מר גולדשטיין משה, מיום 18 בדצמבר, 1999 תומך בגרסתו של מר אדמוני. מתצהירו של גולדשטיין, אשר לא נסתר בחקירה הנגדית, עולה כי רק במחצית השניה של שנת 1993 פנה אליו מר אדמוני ורק אז החל ייצור נסיוני של סוליות קשיחות. מר גולדשטיין החל לספק אספקה סדירה של סוליות קשיחות עבור נעליים מהסוג המתואר באמצאה, רק בספטמבר 1994. דבריו של מר גולדשטיין נתמכו בהעתק כרטסת לקוח והעתקי חשבוניות, ועדותו אמינה בעיני. כתמיכה נוספת לטענתה כי לא הנעליים מסוג מב / 1 אלה שנמכרו בשנת 1993 לחנות נעלי "פנצ'ו" של אוהב ציון אלא נעליים מסוג מב / 2, הציגה המתנגדת את עדותה של גב' פנינה ארד. עדותה הוגשה כחוות דעת מומחה. גב' ארד הינה רואת חשבון במקצועה, ובשש השניס שקדמו למתן חוות דעתה, וגם בזמן הדיון בפני, שימשה מנהלת כללית של המתנגדת. בתוקף תפקידה זה, אחראית היא על כל שלבי הפיתוח, ייצור ושווק של נעליים מסוגיס שונים, לרבות נעלי בית. גב' ארד מציינת בחוות דעתה כי במשך השניס רכשה נסיון וידע בכל שלב משלבי הייצור והשווק של נעליים, החל משלב הפיתוח וכלה בשלב המכירות. בקשה לפסול את חוות הדעת ולהסירה מן התיק נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 9 ביולי, 0. בין יתר טענותיה של המבקשת בעתירתה לפסילת חוות הדעת היו שתיים, אשר רלוונטיות כיוון, בואנו להעריך את משקלה הראייתי של חוות הדעת: האחת היא כי נותנת חוות הדעת הינה חסרת מומחיות, והשניה היא כי נותנת חוות הדעת הינה צד מעוניין בתיק. שתי הטענות נדחו על ידי כעילה לפסילת חוות הדעת, ואולם ציינתי בהחלטתי כדלקמן:

12

כב.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לגבי טענת העדר המומחיות : "שאלה נפרדת היא שאלת המשקל שתינתן לאותה חוות

דעת, ואולם שאלה זו תתברר לאחר שתחקר העדה בחקירה נגדית" (ע' 6 להחלטה).

לגבי טענת היותה של המומחית צד מעוניין בהליך: "מובן כי הדבר ילקח בחשבון בבוא בית המשפט, או הרשם או סגן, לשקול את משקלה של חוות הדעת, וזאת בין יתר השיקולים שישקלו לצורך כך, כגון שאלת מחימנות, החקירה הנגדית, שאלת המומחיות וכו'. " (ע' 6 להחלטה).

אתייחס לשאלת מידת מומחיותה של העדה כמו גס למשקל שיש לייחס לעובדה כי העדה הינה בעלת עיניין, במהלך ניתוח עדותה וחקירתה הנגדית.

לעיניינו קובעת גב' ארד בסעיף 5 לחוות דעתה, כי מהשוואה שעשתה בין נספח ב' לתצהירו של מר אדמוני (מב / 1א) לבין נספח ד' לתצהירו (מב / 2) הגיעה למסקנה, כי אין הבדל של ממש בין סוגי הנעליים. עוד קודם לכן, בסעיף 4 לחוות דעתה, מתארת העדה

את מבנה הנעל מב / 1א תיאור אשר למעשה והו לתיאור הנעל מב / 2 - המתוארת בבקשה המקורית. ההבדל היחיד בין שני סוגי הנעליים, לטענת גב' ארד בחוות דעתה, הוא בסוג הסוליה -

מב / 1א הינה בעלת סוליה רכה ומב / 2 הינה בעלת סוליה קשה. "במילים אחרות, נעל הבית נספח ב' (מב /1 /א) היא נעל הבית נספח ד' (מב / 2) עם סוליה רכה", בלשון העדה

(התוספת בסוגריים שלי - י.א.). על מנת להמחיש את הדבר, מעידה העדה כי בקשה

מעובדי מפעלה להחליף את סוליות הנעליים ביניהן - לנעל מסוג מב / 1א חוברה סוליה קשה ולנעל מסוג מב / 2 חוברה סוליה רכה. בהמשך חוות דעתה מציינת גב' ארד כי רגע.

ת; זה מבדיקה פנימית, לא חיצונית, בואי נדייק.

ש; זו בדיקה שלא מצריכה פירוק.

ת; אוקי.

ש; לכל הדעות. יכולת לדעת שהנעל יוצרה בשיטת ההפיכה.

ת: סליחה, שונ?

ש: מבדיקה של הנעל ללא פירוק, יכולת ומי שמבין בנעליים וביצור נעליים,

ת; בוודאי.

ש; יכולת לדעת שהנעל יוצרה בשיטת ההפיכה.

ת: כדי להפוך נעל,

ש: לא, לא כדי להפוך נעל,

ב' סגן הרשם: השאלה היא מאוד פשוטה. ת: בוודאי. בוודאי. אין אפשרות להפוך מפה לפה בלי לעשות את שיטת ההפיכה. אין אפשרות "

המסקנה הינה, אם כי, בחקירתה הנגדית הודתה העדה ארד, כי האמור בסעיפים 4 ו- 5 לחוות דעתה, אינו מדויק, וזאת דווקא בפרטיס קרדינליים למבנה הנעליים נשוא

המחלוקת - מב/1 ו-מב/2. אמנס, לאחר שהודתה המומחית בקיומס של ההבדלים, ניסתה היא לגונן על האמור בחוות דעתה. אולס אין זה משנה את העובדה כי, בניגוד לאמור בחוות דעתה, קיימים הבדלים במבנה הנעליים כאמור: ראה למשל סע 73 לפרוטוקול, שורה 14 :

"ש: בנוסף, יש לך את ההבדל שעליו את מדברת של סוליה קשיחה לעומת סוליה רכה, זאת אומרת שביחד ממנו שלשה הבדלים ועכשיו אמי מבקשת שתאשרי שמה כתוב בחוות הדעת שם, שלפיו ההבדל היחיד הוא סוליה קשה לעומת סוליה רכה, לא נכון.

ת: אני מצטערת, אני לא יכולה לאשר את זה."

משקבעתי כך, הרי נופלת התיאוריה שבנתה העדה בהתבסס על החלפת הסוליות בין הנעליים מהסוגים מב/1 ל- מב/2, שהרי ראינו כי קיימים הבדלים נוספים בין שני סוגי

הנעליים. כך, הנעל המכונה 4 (אשר קבלה את הסוליה הקשה במקוס הרכה) אינה זהה לנעל מב/2.

הסתירה בין האמור בחוות הדעת לבין עדותה של גב' ארד במסגרת החקירה הנגדית בולטת במיוחד כאשר המדובר הוא בשיטת ייצור הנעליים. בחוות דעתה כתבה העדה, באופן חד משמעי (סע' 9 לחוות הדעת):

"מהשוואה שעשיתי בין שיטת הייצור הנ"ל של נעל הבית נספח ב' לבין שיטת הייצור המתוארת בבקשת הפטנט 112180 ונתבעת בבקשת הפטנט 120614 הנ"ל, עולה, כי אין ביניהם הבדל."

בחקירתה הנגדית, חזרה בה הגב' ארד מקביעה נחרצת זו, והעידה כי הנעל מב/1 יוצרה

בשיטת ההפיכה והנעל מב/2 יוצרה בשיטה שונה, היא שיטת בקשת הפטנט 120614. כך למשל בע' 78 לפרוטוקול, שורה 6:

"ש: את יכולה לאשר שאת בבדיקה שלך לא שמת לב לזה שהנעל יוצרה בשיטת ההפיכה?

כב' סגן הרשם: את מרימה את הנעל הלא נכונה, דרך אגב.

עו"ד חכמי: נעל מב/1 שקיבלת.

ת: היא יוצרה בשיטת ההפיכה, ברגע שפרקנו אותה, ראימו שהיא

יוצרה בשיטת ההפיכה.

ברגע שפירקת אותה ראית שהיא יוצרה בשיטת ההפיכת?

לא, הכנסתי את היד לתוך הנעל.

למרות שפירקת אותה ולטענתך עכשיו ראית שהיא יוצרה

בשיטת ההפיכה, עדיין מצאת לנכון לכתוב לגבי שיטת הייצור

בסעיף 8, שהיא יוצרה כביכול בשיטה החדשה, של נשוא

הפטנט "

ת: היא אותה שיטה בעיני, אני מטעות על, פה בעצם הבעיה שלנו.

ת: סליחה, יכול להיות שאנחנו צריכים לחזור ולהסביר שוב, מה זה שיטת ההפיכה שאת הסברת.

כב' סגן הרשם: סליחה, אני רוצה לשאול, תני לי את מב/1 (א). באיזה אופן זה יוצר, בשיטת ההפיכה או לא בשיטת ההפיכה? הנעל הזאת הספציפית, זו בדיוק הנעל שקיבלת שאחרי זה הפכת אותה והחלפת בין הסוליות, הנעל הספציפית הזאת, באיזה דרך היא יוצרה, זאת השאלה?

עו מוניס את שיטת הייצור (השיפור האחרון נוגע בעיקר להמצאת החלוקה, אליה אתייחס בהמשך).

הקביעה אם יש בהתקדמות כלשהי משום התקדמות אמצאתית היא שאלה שעל הראש או בית המשפט להכריע בה, והיא אינה שאלה עובדתית גרידא. ראה לעניין זה בפס"ד בחרי, שם, בעמ' 537-538 :

"הקביעה, כי התקדמות פלונית נראית או אינה נראית בעיניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע, אינה קביעה עובדתית גרידא אלא היא מסקנה, שבית המשפט מסיק מחומר הראיות שלפממו... את הראיות יש להגיש לפני בית המשפט בדרך המקובלת אך את המסקנה מסיק בית המשפט עצמו. אין הוא עין לעדים מומחים -אם כי אלה עשויים לעתים לס:יע "

במקרה דנן שוכנעתי, כמבואר לעיל, כי קיימת בהחלט התקדמות אשר אינה מובנת מאליה כלל ועיקר, גם בעיני בעל מקצוע העולה על הממוצע בתחוום, בהתייחס לנעל מב] 2 וגם בהתייחס לשיטה.

אין המדובר במקרה דנן בתחום טכנולוגי מסובך אשר הדיוט לא יכיר ולא יבין בו דבר. במקרה כגון המקרה דנן, ניתן להכריע בדבר קיומה או העדרה של התקדמות אמצאתית לאור הראיות שהובאו בפני שכן אין הטכנולוגיה מסובכת להבנה. כפי שציינתי לעיל איני סבור כי ניתן היה להגיע להמצאת נשוא החלטה זו כדבר מובן מאליו על סמך הידע

א. אי-גילוי נאות ותיאור לקוי של ההמצאה

טוענת המתנגדת, כי תיאור ההמצאה הוא לקוי וכי לא ניתן להבין מתיאור ההמצאה את מבנה המוצר על-פי ההמצאה. ב"כ המתנגדת פורש בפנינו יריעה ארוכה של ליקויים ונקודות בהן קיים לשיטתו, חוסר בהירות. עיינתי היטב בכל אחת מטענות המתנגדת ובכל דקדוקי העניות שבהן והגעתי למסקנה כי, אמנם, קיימים ליקויים מספר בתיאור ההמצאה ובקשר בין תיאור ההמצאה לשרטוטיס. לעתים אף קיים שימוש במונחים שונים לחלוטין או שונים בחלק על מנת לתאר את אותם חלקים בנעל. יחד עם זאת, איני סבור כי יש באותם פגמים כדי להוביל למסקנה, כי התיאור הינו לקוי במידה כואת שעל הראש היה לסרב לבקשה לפטנט מלכתחילה. בקראי את הבקשה לפטנט כחתיכה אחת, כולל השרטוט על שני החתכים המצויים בו, מגיע אני למסקנה כי ניתן גם ניתן, על סמך הפירוט, התיאור והשרטוטיס, לבצע ההמצאה. הייתי אפילו אומר, כי אין צורך להיות בעל מקצוע בתחוום הנעלייס אלא די בתפיסה טכנית מינימלית של הדיוט כדי להבין, מתוך התאור ודרכי הביצוע, את מבנה המוצר לצורך ייצורה של הנעל נשוא ההמצאה. חוסר בהירות מסויס והעדר עקביות בשימוש במונחים קיים, למשל, בקטעי התאור הבאים: 1. הרכיב גפה, המופיע בחלק השני של הפירוט, אינו נזכר בתאור המבנה של הנעל. יחד עם זאת, ברור כי לכל נעל בית יש גפה. הדבר בולט לעין גם בשרטוט שהינו חלק מן הפירוט. לכן פגם זה, אינו פגם של ממש. 2. הרכיב "צוארון" אינו נזכר כלל בתאור המבנה. רכיב זה מופיע בחלק השלישי של התאור ובשרטוט; והעדרו לא גורם לחוסר בהירות. 3. לא נאמר מהי אמבטיה הפוכה ומה צורתה, והפוכה היא ביחס למה? מן החתך המופיע בשרטוט ומן ההגיון הפשוט ברור כי צורת האמבטיה היא בצורת היקף הנעל, וכי המושג "הפוכה" כוונתו ביחס למצב הרגיל בו אנו ראוי אמבטיה - כשהפתח כלפי מעלה, כך שברור בעל יל מהי אמבטיה הפוכה.

(מכיוון הגפה לכיוון הסוליה) מה עוד שכוונתו החתך מצוין בחתך המופיע בפירוט השרטוט כמספר 1.

ג. הבאתי לעיל מספר דוגמאות בלבד של פגמים שנטען קיימים בפירוט הבקשה לפטנט אשר, כפי שראינו, קיימים אינו פוגע בבהירותה של הבקשה לפטנט ואינו הופך את התאור לתאור לקוי. שאר הליקויים שפורטו ע"י המתנגדת, חלקם אינם בגדר ליקוי כלל, וחלקם האחר, גם אם יש לוקוי, אין בהם כדי לפגוע בבקשה לפטנט באופן כזה, כי ניתן לאמר כי היה על הראש לסרב לה. בספרו של .18:11 מצטטיס המחברים בעמ' 84 מובאה מפסק דין 8111511

לענייננו : 60500 זה6]סש016וח זס זה6[סץ6ת6ט ]0 זסת6זשעש ,6[צרז סמ 15 סיזסתז אמות] [* אמסז 115 106 ז5ווח ה50601]1600 4/ .5ה50661]1600110 זח6וסק סז עוקקם ב[צוסת5 סוחעש 5 זס] 60007 ם סז 160חזכו5 שיזם ה6זעו 15ה6הוו006 ץזטתוטיזס [1ם מסחזם סו מז ה6פזסט 0חם זה611106זמו ץ[זסחו0יזס 60007 0 חס ,מס 156 זס 66מס0ווף ]0 506% 15 פמזזט סז 5100560 06 51ווז 60007 56 .ז0ווסו-0[661וו5 6 סז ענומו 01 6 ח06וו006 6 מסקנו 60 0ז 6ח60[עוסחא 0חם 66ה06ז!6זהז ו 5005ז0 תו 6 ]גופס 6ז ₪5 1 ;1 ]0 651 6 אטח סז שיסתעמם זגוס 1 הזע 6ז עו 6ם]ווחסוח 6 06166 מס ז0[60 6הז 6סווטסיזק ה60 ,15 מסזזמ6טחו 6גזז מס מ6טחו 6 ]0 6 0ו-1[601ו5 1116 ה6ג]ז ,65סק משוסיזם מס מ6וזוזש\ 6הז [ס קוש

".655ח6גוף סש ]0 600 6הז מס [זם] זסהתם6

עוד איני מקבל את טענת המתנגדת, כי אין כל תיאור של ההמצאה תוך הפניה לשרטוטיס. עמודים 3 ו- 4 של הבקשה, מהוויס התאור תוך הפניה לשרטוטים, ולאלה אף התייחס ב"כ המתנגדת בסיכומיו. מבחינה זו, טענה זו הינה מוזרה במקצת.

על הכלליס לפרשנותו של פירוט פטנט עמד כב' הנשיא דאז מ. שמגר, בפרשת 65שט1.

בעמ' 65 קובע הנשיא:

"אכן, פרשנותו של פטנט איננה שונה בעיקרת מפרשנותו של כל מסמך אחר, ולכן יחולו עליו כללי הפרשנות הרגילים החלים על מסמכים. עם זאת, מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו - המליוחדים של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק. כלל פרשנות בסיסי הוא, כי את הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם, על מנת שיהיה ניתן לעמוד על כוונת הממציא, כפי שזו באה לידי ביטוי

במסמץ.. לכן אין לקרוא את תביעות הפטנט במנותק מהנאמר בתיאור ומן המתואר בשרטוטים. אמנם, הפטנט מכוון, בראש ובראשונה, אל בעל המקצוע בתחום או בענף הרלוונטיים, ולכן יש לפרשו לאור הידע המקצועי, שהיה קיים במועד המתאים. אולם, מאחר שמלאכת פרשנות הפטנט חותרת להתחקות אחר כוונת הממציא, מותרת גמישות מסויימת במתן משמעות לביטויים ולמונחים המופיעים בתביעות והתיאור שבפירוט יכול לשמש כמילון לביטוים ולמונחים אלה. לשון אחר: הממציא יכול, במידה מסויימת, לשמש לקסיקוגראף של אמצאתו "

לצורך השוואה יצויין כי, גם באנגליה מקובלים כלליס דומיס באשר לפרשנות פירוט ותביעות ובקשה לפטנט. גם שס מצוויס בתי המשפט להתחקות אחרי כוונת הממציא,

מקוס שקיימת אי בהירות. כך מוצאים אנו בספרו של ₪ 111 ע/צ\ 00א21.0 שם, בעמ'9:

0 15 מ50601]00110 זח6זסק 0 ,65חוזסתזצום 16 סו פמז0יז0660 ,16קוסחויזט מז* 6 0 וס חחז06 6000יז סגו ,6 ה6ווו006 סוס עחם 6א1] 60ווו5חסס 6 00665 זסוז0 עחם הזע 45/ .5הזום61 6ז ]0 5מסזז6חגו] 560101 ,5ו6660סזק 16901 מז פח151זם ה0ז56611160 זחה6 סק 0 ]0 מסזז6וו 605 ]0 6 56סכזווק 15 זס] ;וס ]0 ז6וסוח 0 05 066106 סז זזגוס6 סה זסן סיזם

5 50 ,60ט]0טח1 0105 [160מ60ז 6 0 ₪5 ]11561 לכן, גם אמצאת החלוקה היתה נגישה לציבור וכל בעל מקצוע המתבונן בנעל שיוצרה תוך ניצול אמצאת החלוקה, היה עומד על נקלה על מרכיביה והיה מבצע את האמצאה.

אני דוחה טענה זו. משקבעתי בהחלטתי בדבר הבקשה המקורית כי המבקשת לא פרסמה את הנעל מב/2 על דרך שווקה בפומבי לפני תאריך האמצאה, הרי נופלת, כמובן מאליו, גם הטענה בדבר פרסוס קודס של אמצאת החלוקה.

5. העדר התקדמות אמצאתית

א.

לענין העדר התקדמות אמצאתית טוענת המתנגדת כי ברור לכל בעל מקצוע ממוצע כי ניתן היה להגיע לכל יסודות אמצאת החלוקה, בכל הנוגע למבנה הנעל הנתבעת, כענין המובן מאליו.

הטענה כי נעליים מהסוג המופיע בבקשת החלוקה לא יוצרו באר, הוכחה כלא נכונה, כך טוענת המתנגדת.

עוד טוענת היא כי אין כל הבדל של ממש בין השיטה לייצור הנעל המתוארת בבקשת החלוקה לבין שיטת ההפיכה הידועה. המדובר בשינוי טריוויאלי בלבד.

ד.

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר מוסיפה המתנגדת וטוענת כי אין בבקשת החלוקה כל חידוש או התקדמות אמצאתית ביחס לבקשה המקורית. לכן, טוענת היא, בהעדר חידוש או התקדמות אמצאתית בנעל ובאופן יצורה על-פי הבקשה המקורית, אין גם כל חידוש או התקדמות אמצאתית בנעל ובאופן ייצורה על פי בקשת החלוקה.

יש לדחות את כל הטענות המתבססות על קיומו של פרסוס קודס של הנעל הנתבעת או של השיטה. כבר קבעתי לעיל, כי לא הוכח כי הנעל הנתבעת, וגם לא השיטה, פורסמו בפומבי לפני תאריך הבקשה, ולכן מן הדין לדחות כל טענה בדבר העדר התקדמות אמצאתית, אשר נקודת המוצא שלה היא כי הנעל והשיטה פורסמו בפומבי.

המתנגדת לא הצליחה להוביל, באמצעות ראיותיה, למסקנה כי לאור הידע שהיה קיים בתאריך הבקשה, בעל מקצוע יכול היה לבצע את האמצאה, כדבר מובן מאליו, ללא מאמץ יצירתי-מקצועי כלשהו.

מהסיבות אשר ציינתי בהחלטתי בדבר הבקשה המקורית, איני מייחס משקל רב לעדות המומחית פנינה ארד, ולא די בעדותה כמומחית על מנת להוכיח את יכולתו של בעל מקצוע ממוצע בהקשר לידע הקודם.

הטענה כי אין הבדל בין שתי שיטות הייצור, שיטת ההפיכה ושיטת בקשת החלוקה, הוכחה כבלתי נכונה מיניה וביה: לא רק שאין לסמוך על עדותה של העדה ארד בענין זה, אשר התגלתה, בהתייחסותה לשיטות הייצור, כעדה שלא דייקה, אלא שהוכח, במסגרת חקירתה הנגדית (בתיאור שיטת ההפיכה) ובעדותו מהימנה של מר מר אדמוני, כי שיטת ההפיכה הינה שיטה קשה ומסורבלת, לעומת שיטת בקשת החלוקה, שהינה שיטה פשוטה ויעילה. פירוק הנעל מב/ 1 שכנעני כי קיים הבדל משמעותי בין שתי השיטות והן שונות בתכלית. אין ספק בעיני כי בשיטת בקשת החלוקה קיימת התקדמות אמצאתית.

טענתה האחרונה של המתנגדת בענין זה הינה כי לא קיימת התקדמות אמצאתית לעומת הבקשה המקורית.

מנגד טוענת המבקשת, ובצדק היא עושה כן, כי התקדמות אמצאתית של בקשת חלוקה יש לבחון לעומת הידע שהיה קיים בתאריך הבקשה המקורית, שהינו באותו תאריך של בקשת החלוקה, ולא לעומת הבקשה המקורית ממנה נגזרת בקשת החלוקה. היות והבקשה המקורית לא פורסמה לפני בקשת החלוקה (שתיהן בעלות אותו תאריך), הרי הטענה מוזרה ביותר ויש לדחותה.

מסכים אני עם עמדת המבקשת לענין זה, ומובן כי אין בקשת חלוקה נבחנת, לענין חידוש והתקדמות אמצאתית, לעומת הבקשה המקורית.

למרות זאת, נדמה לי שלא לכך כיוון ב"כ המתנגדת. מפרש אני את טענתו לענין זה כך: היות ולטענת המתנגדת, אין חידוש והתקדמות אמצאתית בבקשה המקורית, והיות ובקשת החלוקה אין בה כל חדש או תוספת, יחסית לבקשה

המקורית - הרי לאור טענת המתנגדת כי אין התקדמות אמצאתית או חידוש

בבקשה המקורית - ממילא אין גם כל בבקשת החלוקה.

אס זאת טענת המתנגדת לענין זה - הרי נופלת היא, באשר קבעתי, בהתייחס לבקשה המקורית, כי חדשה ובעלת התקדמות אמצאתית היא. לסיכום טענת העדר התקדמות אמצאתית בבקשת החלוקה: גם מצירוף הנעל מסוג מב1/ עם הפטנט הגרמני, אין גם קיימת הנעל והשיטה נשוא בקשת החלוקה. השיטה לא היתה ידועה, והוא שונה בתכלית מהשיטה החדשה, וחסר רכיבים של הנעל (למשל: הצווארון, האמבטיה ההפוכה). כל אלה מביאני אותי למסקנה כי בעל מקצוע ממוצע, לא יכול היה להגיע לאמצאה ללא הפעלת כשרון אמצאתי, כשרון אשר הופעל ע"י הממציא דנן. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה כי בקשת החלוקה לוקה בהעדר התקדמות אמצאתית.

העדר תוס לב בהגשת הבקשה

טוענת המתנגדת כי בקשת החלוקה הוגשה שלא בתוס לב, באשר המבקשת עצמה ייצרה ושיווקה את הנעל על פיה לפני תאריך הבקשה המקורית ונמנעה, בחוסר תוס לב, מלמסור על כך לרשות הפטנטים. משדחת את הטענה בדבר פרסוס קודם ע"י ייצוא ושיווק הנעל ע"י המבקשת לפני תאריך הבקשות, מן הדין לדחות טענה זו.

תצהירי יצחק חייקי ויאיר בן שבת

א.

ביום יתר הראיות שהוגשו ע"י הצדדים, הוגשו שני תצהירים אשר עניין פגישה בין שני המצהירים יצחק חייקי ויאיר בן שבת.

מר חייקי מעיד בתצהירו כי בין השנים 1994 עד 1999 עבד בחברה המבקשת.

עוד מעיד הוא כי בתחילת עבודתו, מכרה המבקשת נעלי בית שאינן בעלות סוליות קשיחות ובעלות שולייס בולטיס כדוגמת מב2/. בשנת 1999 הפסיק מר חייקי לעבוד אצל המבקשת.

מר חייקי מעיד בתצהירו כי מר בן שבת, מחברת דור זיו פנה אליו בבקשה כי יעיד שהנעליים מסוג מב2/ שווקו ע"י המבקשת לפני תאריך הבקשות לפטנט, וכי בן שבת הציע לו 10,0005 תמורת עדותו זו.

העד טוען כי דחה טענה זו היות והיה מדובר במתן עדות שקר.

מר יאיר בן שבת מצידו טוען בתצהירו כי חייקי הוא שביקש כסף תמורת מסירת מידע אשר יכול לסייע בידי המתנגדת בהליכים שבין המתנגדת למבקשת. לטענת בן שבת, הוא התרגז ודחה את הצעת חייקי.

בחקירות הנגדית, עמדו כל אחד מהמצהירים על גרסתם, ואין לדעת מי מהס דובר אמת. לא ביססתי את קביעותי העובדתיות על עדויותיהם של בן שבת וחייקי, ולכן אין חשיבות, לצורך ההכרעה בתיק זּה, לקביעה מי מהסם דובר אמת.

טענות המתנגדת על דרך הילוכה של המבקשת בהליכי ההתנגדות

טוענת המתנגדת כי יש לקחת בחשבון את הערותי לעד אברהם אדמוני ולב"כ המבקשת במהלך שמיעת הראיות, לענין בחינת הראיות ופסיקת הוצאות ההליך.

כן מזכירה המתנגדת כי מר אדמוני נוכח בחקירות הנגדית של עדיו ועשה שימוש בעדותו במסגרת עדותו. נכון הדבר כי מספר פעמים נאלצתי להעיר למר אדמוני על הערות שהעיר, לא היה בכך כדי לפגוע בעדותו, אשר הינה אמינה, עניינית ומקצועית בעיני. הערותי לב"כ המבקשת במהלך הדיון הינן חסרות משמעות לחלוטין לענין משקל הראיות וההוצאות, ומוטב היה אילו לא נטענה טענה זו כלפיה.

אשר לנוכחותו של מר אדמוני בעת חקירות של עדייסי מטעס המבקשת בחקירה נגדית: זכותו של בעל דין להיות נוכח בעת מתן העדות ע"י עדייסי מטעמו, אם כי לנוכחותו עלולה להיות השפעה על המשקל שיינתן לעדותו של אותו בעל-דין.

לא התרשמתי, במקרה זה, כי הייתה בנוכחותו של מר אדמוני משום השפעה על עדותו באופן שיש בה כדי לפגוע במהימנותו.

סוף דבר

בירושליס ביוס

לאור הנימוקים דלעיל, מצאתי לנכון לדחות את ההתנגדויות.

אני מחייב את המתנגדת של המבקשת את הוצאות הליכי ההתנגדות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ש"ח כולל מע"מ, בשני תיקי ההתנגדות גם יחד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ישראל אקסלרד סגן רשם הפטנטים א' טבת, תשס"ב 6 בדצמבר, 2001