סימן מסחר 345678

ההחלטה:

לא אפילו מכשר אותו להיות מבקש (ראה בעיקר שם, בע' 2 על "נתבע בתביעת ימדמות" וגם 7.8.0.0 , (1891); וזסחו!!סט1 6 (9), 5 .107..6, (1893) ; סשוסן 6 ; (160,)8."

3. פרט לאמור לעיל, פרשו באי כוח הצדדיס בסיכומיהס, בצורה מלומדת ונהירה, את טענותיהס באשר לשאלות המונחות בפני להכרעה: האס עשתה בעלת הסימן שימוש בסימן הנדון בתקופת השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטול (בהחלטה זו אתייחס, כמובן, למצב החוקי עובר לתיקון סעיף 41 בשנת 2000, אשר, בין היתר, האריך את תקופת השנתיים לשלוש שנים)? אס התשובה לכך שלילית, תישאל השאלה: האם התקיימו נסיבות מיוחדות, בעטיין לא יימחק הסימן למרות שלא נעשה בו שימוש כאמור?

אס גס לשאלה זו התשובה הינה שלילית, עלי להכריע בשאלה האס מוסמך רשם סימני המסחר להשאיר את רישום הסימן על כנו, למרות היעדר השימוש כאמור?

4. אציין כבר עתה, כי לגבי עובדה אחת אין מחלוקת בין הצדדיס ולמעשה בעלת הסימן מודה בכך בפה מלא: היא לא עשתה שימוש בסימן המסחר "11/1-0117", ככזה, בישראל. במילים אחרות, בעלת הסימן לא עשתה שימוש במילים "1115-0111" בקשר עס סימן המסחר מס' 82207, שהוא הסימן "00101 ₪א11". יחד עס ואת טוענת היא, כי השימוש הנרחב שעשתה בסימן המסחר הכולל את המילים העבריות "פסק זמן", מהווה, בנסיבות העניין, משוס שימוש בסימן הנדון "1!ז02)-111/1₪", אשר ביטול רישומו מבוקש כאן.

"שימוש " בסימן מסחר לעניין סעיף 41 לפקודה

5. סעיף 41 לפקודה, בנוסחו לפני התיקון בשנת 2000, קבע כדלקמן:

1. (א) "בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעוניין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק, שלא הייתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהו הוא דשום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהו הוא רשום או לא היה שימוש כאמור תוך השנתיים שקדמו לבקשת הביטול.

(ב) לא יחולו על סעיף קטן (א) אם הוכח שאי השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר ולא מכוונה שלא להשתמש בסימן, או לזנוח אותו, לגבי הטובין האמורים.

לעניין סעיף זה יראו כל אחד מהמעשים המנויים להלן כאילו אין שימוש בתום לב בסימן מסחר;

1. שימוש בסימן מסחר בישראל בפרסומת בלבד, בין בעיתונות המקומית ובין בעיתונות חוץ המגיעה לישראל, זולת אס קיימות סיבות מיוחדות המצדיקות, לדעת בית המשפט או הלשם, שלא להשתמש בסימן על גבי טובין המלוצרים בישראל או הנמכרים כאן; 2. ביטול דשות לשימוש בסימן שניתנה לפי סעיף 0, ליצרן בישראל, זולת אס הרשות בוטלה עקב הפרת תנאים, או משום שנותן הרשות מתכוון לייצר בעצמו את המוצר שלס:מונו נועד הסימן או לתת את הדשות ליצרן אחר בישראל,

(ד) הבקשה לביטול תוגש, בדרך שנקבעה, לבית המשפט העליון או תחילה לרשם, לפי בחירת המבקש.

(ה) הרשם דשאי, בכל שלב של ההליכים להפנות את הבקשה לבית המשפט העלון; ורשאי הוא, לאחר שמיעת בעלי הדין, להחליט בעניין שביניהם בכפוף לערעור לבית המשפט העללון.

6. מטרתו של סעיף 41 לפקודה (סעיף 22 לנוסח הקודש של הפקודה) נדונה בפרשת "פרמו". שם, בע' 811, מציין השופט הנכבד ויתקון:

"... סעיף 22 מיועד, בראש ובראשונה לא אך ורק, לטהור הפנקס מסימני מסחר, שאין כוונה להשתמש בהם או שלא השתמשו בהס בפועל, זהו, קודש כל, ענינה של המדינה שלא יכבידו על פנקסיה דישומים תיאורטיים גרידא ...". 7. מהו שימוש בסימן מסחר? המלומד א.ח. זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים קרובים להם, הוצאת שוקן, מציין בעמ' 12 :

"שימוש בסימן פירושו העיקרי הוא מכירת סחורות המסומנות בסימן לציבור הרחב. אם המכירה אינה נעשית בפומבי, אלא רק ליחידים באופן פרטי, אין בזה שימוש בסימן ...".

עוד ראה בספרו של המלומד עמיר פרידמן סימני מסחר דין, פסיקה ומשפט משווה, בהוצאת פרלשטיין גינוסר, בעמ' 287 :

" המונח שימוש במובן סעיף 41 לפקודת סימני המסחר, הינו שימוש רצוף בסימן המסחר לצורך הפרדת הסחורות הנושאות הסימן מסחורות דומות המצויות בשווקים"

8 א. אין חולק כי בעלת הסימן לא עשתה שימוש בסימן המסחר, כפי שהוא רשום בפנקס סימני המסחר: היא כי לא הצמידה אותו לסחורותיה, הוא לא מופיע על אריזות מוצריה, וגם מקוס שרצתה בעלת הסימן כי יופיע על מוצריה סימן המסחר באותיות לטיניות, הכיתוב המופיע היא "א2/1 5תכ" ולא "דזס-]/חד".

ב. למרות זאת, טוענת בעלת הסימן שיש לקחת בחשבון כי המילים "01ז0-=]אזד" הו תרגום מדויק של המילים "פסק זמן". נטען על ידה כי קיים היע מקסימאלי בין "פסק זמן" למשחק הכדורסל, והוא הדין לגבי המילים "01(1-1₪]/ז1". עקב זיהוי מקסימאלי זה, טוענת היא, תופעת האמריקניוציה והשימוש היומיומי בשפה האנגלית בתחומי החייס השונים, ועקב התרגום המדויק כאמור לעיל, נוצרו והות קשר אסוציאטיבי בין הסימנים "פסק זמן" ו- "1115-0211" אצל חלק לא מבוטל מהצרכנים. לכן, יש לראות בשימוש הנכתב בסימן "פסק זמן", משוס שימוש בסימן "דז0ס-111/15" - ואת טענת בעלת הסימן.

10. לא אוכל לקבל את הטענה כי השימוש בסימן "פסק זמן" מהווה גם שימוש בסימן "ך7ז111/15-0". ייתכן כי אפשר לזהות קשר אסוציאטיבי בין שני המונחים: המונח "פסק זמן" אכן משמעו הפסקה. הוא משמש, בין היתר, לציוו הפסקה במשחק הכדורסל, לבקשת מאמן הקבוצה, למשל. הוא הדין לגבי המונח "0111 85א11", אך אין והשימוש היחיד במונח. שימוש במונח "פסק זמן" נעשה, בחיי היומיום, גם בהזדמנויות אחרות ובהקשרים שונים, כגון לציוו הפסקה במהלך עבודה, או כציוו אקט של נטילת חופשה, כהפסקה במערכת יחסים בינאישית, לציון הפסקה לצורך מחשבה או שיקול דעת נוסף, לצורך הפסקה ממהלך הלימודים, ועוד. גם אם המונח "פסק זמן", ככל שהמדובר הוא במשחק הכדורסל, מתקשר הוא עס תנועת הידיים המאונכות אחת לשנייה, אין הדבר מוביל בהכרח לקשר אסוציאטיבי מיידי עס המונת "00111 1118" אצל דוברי העברית.

גם על פי תוצאות הסקר אשר הגישה בעלת הסימן, הזיהוי בין המונח "פסק זמן" למונח "ך(ז1-0א11" אינו מיידי ומובן מאליו. למשל, רק אצל 9% מן הצרכנים המונח "ד0ז0-:1/א11" מתקשר עס החטיף "פסק ומן", ורק אצל 13% מהלקוחות המונח "ך0ז0-]א11" מתקשר לחטיף שוקולד. המסקנה הינה כי תוצאות הסקר אינן תומכות דווקא במסקנה בדבר קשר אסוציאטיבי הדוק בין שני הסימנים.

עוד סבור אני כי ליצירת האסוציאציה לה טוענת בעלת הסימן, על הלקוח לעבור כברת דרך מחשבתית אשר אינה בהכרח מובנת מאליה: עליו לתרגם את המילה האנגלית לשפה העברית (ועליו, מן הסתם, לדעת אנגלית לצורך כך), עליו לחשוב, לפני התרגום או אחריו, על משחק הכדורסל, או לפני כן על תנועת הידיים המיוחדת, עליו להשקיע עוד רגע של מחשבה לגבי הסיבה לכך שהמונח שבפניו הוא באנגלית ואילו שס החטיף המוכר לו הוא בעברית והאם הגיוני הדבר שחברת "עלית" השיקה מוצר בשם "0111-111/1₪". כברת דרך זו שוללת, לדעתי, את הזהות במונחים ואת הקשר האסוציאטיבי המיידי בין הסימנים. לעניין זה יש לקחת בחשבון, כפי שגס טוענת בעלת הסימן, כי המדובר הוא במוצר הנרכש באופן אימפולסיבי, ללא מחשבה יתרה, ולעיתים קרובות, לאור מהות המוצר, על ידי ילדיס קטניס, אשר לאו דווקא שולטיס בשפה האנגלית.

לסיכום נקודה זו ניתן לומר, כי אין לייחס במקרה דנן לאדס סביר קשר אסוציאטיבי מיידי מו הסימן "1115-0211" אל הסימן "פסק זמן", לאור כברת הדרך הארוכה אשר על אותו אדם לעבור עד לגמר יצירת האסוציאציה, ולאור העובדה שלמיליס "ך[ז1-0א11'" משמעויות רבות אחרות ושונות מזו אשר טוענת לה בעלת הסימן.

עוד עלי לציין כי גס האסמכתאות אשר הובאו מן הספרות על ידי ב"כ בעלת הסימן, הנוגעות לדין האנגלי ולדין האוסטרלי, אין בהן כדי לתמוך דווקא בעמדת בעלת הסימן: המדובר באותס ציטוטיס בשימוש בסימנים הקשורים עס הסימן הרשום או בסימנים שיש בהם תוספות או החלפות לעומת הסימן הרשום, ובלבד שאין באלה כדי להשפיע על זהות הסימן. במקרה המונח שבפנינו, המדובר הוא בהחלפת הסימן כולו. קשה לומר כי המדובר במקרה זה בסימנים קשורים, לאור המרחק המחשבתי שעל צרכן פוטנציאלי לעבור מן המונח באנגלית לאה שבעברית.

אילו הייתי מקבל את עמדת בעלת הסימן ורואה בשימוש בסימן המסחר "פסק זמן" משוס שימוש גס בסימן "0111-111₪", התוצאה הייתה, במקרה זה, הכרה בחוקיות רישומו של סימן מסחר "הגנתי", דהיינו, רישום סימן מסחר שלא מתוך כוונה להשתמש בו בפועל בישראל וללא שימוש בפועל, אלא לצורך מטרה אחרת, והיא: למנוע מאחריס לרשום את סימן המסחר, ואולי אף למנוע מהס שיווק מוצר כזה או אחר.

המלומד זליגסון, בע' 11 לספרו, מתייחס לדרישת השימוש, תוך השוואה לדיני מדינות אחרות:

" תנאי לקיום סימן מסחר הוא שהסימן "משמש או מיועד לשמש לאדם" כסימנו לגבי סחורתו מסוימת;

ע"י התניה זו שלל המחוקק הישראלי שיטות הקיימות בארצות אחדות: דאשית, השיטה שלפיה רק הרישום של סימן מסחר הוא האקט הקובע את קיום סימן המסחר מצד אחד, ושנית, השיטה המוכנה להכיר בסימנים שכלל אין משתמשים בהם ואף לא ישתמשו בהס בעתיד, אלא נרשמו למטרות אחדות: השיטה הראשונה נוהגת בצרפת. בחוק הצרפתי מ- 31 בלצמבר 4 קובע סעיף 4: "הבעלות בסימן מסחר תירכש ע"י ההפקדה (ד00007) הרשונה שנעשתה באודח חוקי בהתאם להוראות החוק הזה לפי התקנות הנוהליות והתנאים של הפקדה הווה אומד שבצרפת תאריך הגשת בקשה לרישום סימן מסחר (והרישום שיושג לפיה) הוא התאריך הקובע לגבי הזכות בסימן, בין אם משתמשים בסימן ובין אס לאו.

אצלנו, לעומת זאת, נוצרת הזכות לסימן מסחר לא רק ע"י עצם הגשת הבקשה לרישום סימן מסחר, אלא אף ע"י עצם השימוש בסימן. לפי שיטתנו עדיפה זכותו של בעל סימן מסחר, המשתמש בסימנו בפועל, על זכותו של מבקש סימן מסחר, שטרם השתמש בסימנו. לא פעם דחו בתי המשפט ורשום סימני המסחר בקשות לדישום סימן מסחר, כאשר בעל סימן מסחר בלתי רשום הוכית שימוש קודם באותו סימן לשביעות לצון בית המשפט או הדשם. לדוגמה: פס"ד בבג"ץ 96/35, בורסלינו נגד בכר, קפ"ד

9. השיטה השני היא זו הנהוגה לדוגמא בגרמניה, שס מרשים רישום סימן מסחר ללא התחשבות בשימוש כלל, כגון: גדמניה מרשה דישוס של "סימניס להגנה" - בלע"ז;

" זוז 11006 1665706" ( ה ה6ו26ט6]651)

סימנים אלה דומים בצליל או בחזות לסימן אחר בו משתמשים בפועל. כמו כן מוכר בגדמנית "סימן מלאי " ח66ו520וסידזס/י" הינו סימן שבעליו אינו מתכוון להשתמש בו, אלא רק בבוא המועד המתאים לכך, לפי שיקול דעתו. לאה;

3 ,"טחוס :48/9 .כ ,1856

החוק האנגלי מ- 1938, בניגוד לחוק הישראלי, מכיר ברישום סימני הגנה, אך קבע הגבלות כה מדובות לגבי רישום זה עד שאפשר לדשום באנגליה סימנים כאלה רק במקדים נלירים, עיקד ההגבלות הן, שאותו סימן צריך להיות בשימוש בפועל לגבי סחורות אחדות, וכי שימוש באותו סימן לגבי סחורות אחרות, ע"י אחר, היה עלול לגרום לעדבוביה בקהל: סעיף 27 של החוק האנגלי,

על כל פנים, אס לא בלור, שסימן מסחר שבגינו הוושה בקשה לדישום, כנס לשימוש, והשימוש תלוי בגודמי חוץ, יש סמכות לדשום באנוליה לסוב לבקשה: 133 .).ע.ת סימן

8. מן האמור לעיל עולה כי מוסד "הסימן ההגנתי" אינו מוכר בישראל. כפי שמציין המלומד עמיר פרידמן בספרו, שם, בע' 287 :

לואים אנו, על כן, כי מטלת סעיף 41 לפקודת סימני מסחר הינה לבער נגע של רישום סימני מסחר מטעמים הגנתיים, כאשר אין כוונה להשתמש בסימנים אלו לצרכי מסחר, ש:ווק או לצורך.

בבג"צ 67/71 הנ"ל, התייחס כב' השופט ויתקון למוסד "סימן הגנתי" באומרו את הדברים הבאים, בע' 809 :

"באשר לשימוש בסימן בחוץ לארץ התייחס הרשם לסעיף א11, וכאן נדאה לי שהצדק עם ד"ד גולדנבלג בטענו כי לפי אותו סעיף יש חשיבות לשימוש בחוץ לארץ לצורך וישום הסימן בארץ, אך במה דברים אמודים? בסימן

3. פרט לאמור לעיל, פרשו באי כוח הצדדיס בסיכומיהס, בצורה מלומדת ונהירה, את טענותיהס באשר לשאלות המונחות בפני להכרעה: האס עשתה בעלת הסימן שימוש בסימן הנדון בתקופת השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטול (בהחלטה זו אתייחס, כמובן, למצב החוקי עובר לתיקון סעיף 41 בשנת 2000, אשר, בין היתר, האריך את תקופת השנתיים לשלוש שנים)? אס התשובה לכך שלילית, תישאל השאלה: האם התקיימו נסיבות מיוחדות, בעטיין לא יימחק הסימן למרות שלא נעשה בו שימוש כאמור?

אס גס לשאלה זו התשובה הינה שלילית, עלי להכריע בשאלה האס מוסמך רשם סימני המסחר להשאיר את רישום הסימן על כנו, למרות היעדר השימוש כאמור?

4. אציין כבר עתה, כי לגבי עובדה אחת אין מחלוקת בין הצדדיס ולמעשה בעלת הסימן מודה בכך בפה מלא: היא לא עשתה שימוש בסימן המסחר "11/1-0117", ככזה, בישראל. במילים אחרות, בעלת הסימן לא עשתה שימוש במילים "1115-0111" בקשר עס סימן המסחר מס' 82207, שהוא הסימן "00101 ₪א11". יחד עס ואת טוענת היא, כי השימוש הנרחב שעשתה בסימן המסחר הכולל את המילים העבריות "פסק זמן", מהווה, בנסיבות העניין, משוס שימוש בסימן הנדון "1!ז02)-111/1₪", אשר ביטול רישומו מבוקש כאן.

"שימוש " בסימן מסחר לעניין סעיף 41 לפקודה

5. סעיף 41 לפקודה, בנוסחו לפני התיקון בשנת 2000, קבע כדלקמן:

1. (א) "בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעוניין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק, שלא הייתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהו הוא דשום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהו הוא רשום או לא היה שימוש כאמור תוך השנתיים שקדמו לבקשת הביטול.

(ב) לא יחולו על סעיף קטן (א) אם הוכח שאי השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר ולא מכוונה שלא להשתמש בסימן, או לזנוח אותו, לגבי הטובין האמורים.

לעניין סעיף זה יראו כל אחד מהמעשים המנויים להלן כאילו אין שימוש בתום לב בסימן מסחר;

1. שימוש בסימן מסחר בישראל בפרסומת בלבד, בין בעיתונות המקומית ובין בעיתונות חוץ המגיעה לישראל, זולת אס קיימות סיבות מיוחדות המצדיקות, לדעת בית המשפט או הלשם, שלא להשתמש בסימן על גבי טובין המלוצרים בישראל או הנמכרים כאן; 2. ביטול דשות לשימוש בסימן שניתנה לפי סעיף 0, ליצרן בישראל, זולת אס הרשות בוטלה עקב הפרת תנאים, או משום שנותן הרשות מתכוון לייצר בעצמו את המוצר שלס:מונו נועד הסימן או לתת את הדשות ליצרן אחר בישראל,

(ד) הבקשה לביטול תוגש, בדרך שנקבעה, לבית המשפט העליון או תחילה לרשם, לפי בחירת המבקש.

(ה) הרשם דשאי, בכל שלב של ההליכים להפנות את הבקשה לבית המשפט העלון; ורשאי הוא, לאחר שמיעת בעלי הדין, להחליט בעניין שביניהם בכפוף לערעור לבית המשפט העללון.

6. מטרתו של סעיף 41 לפקודה (סעיף 22 לנוסח הקודש של הפקודה) נדונה בפרשת "פרמו". שם, בע' 811, מציין השופט הנכבד ויתקון:

"... סעיף 22 מיועד, בראש ובראשונה לא אך ורק, לטהור הפנקס מסימני מסחר, שאין כוונה להשתמש בהם או שלא השתמשו בהס בפועל, זהו, קודש כל, ענינה של המדינה שלא יכבידו על פנקסיה דישומים תיאורטיים גרידא ...". 7. מהו שימוש בסימן מסחר? המלומד א.ח. זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים קרובים להם, הוצאת שוקן, מציין בעמ' 12 :

"שימוש בסימן פירושו העיקרי הוא מכירת סחורות המסומנות בסימן לציבור הרחב. אם המכירה אינה נעשית בפומבי, אלא רק ליחידים באופן פרטי, אין בזה שימוש בסימן ...".

עוד ראה בספרו של המלומד עמיר פרידמן סימני מסחר דין, פסיקה ומשפט משווה, בהוצאת פרלשטיין גינוסר, בעמ' 287 :

" המונח שימוש במובן סעיף 41 לפקודת סימני המסחר, הינו שימוש רצוף בסימן המסחר לצורך הפרדת הסחורות הנושאות הסימן מסחורות דומות המצויות בשווקים"

8 א. אין חולק כי בעלת הסימן לא עשתה שימוש בסימן המסחר, כפי שהוא רשום בפנקס סימני המסחר: היא כי לא הצמידה אותו לסחורותיה, הוא לא מופיע על אריזות מוצריה, וגם מקוס שרצתה בעלת הסימן כי יופיע על מוצריה סימן המסחר באותיות לטיניות, הכיתוב המופיע היא "א2/1 5תכ" ולא "דזס-]/חד".

ב. למרות זאת, טוענת בעלת הסימן שיש לקחת בחשבון כי המילים "01ז0-=]אזד" הו תרגום מדויק של המילים "פסק זמן". נטען על ידה כי קיים היע מקסימאלי בין "פסק זמן" למשחק הכדורסל, והוא הדין לגבי המילים "01(1-1₪]/ז1". עקב זיהוי מקסימאלי זה, טוענת היא, תופעת האמריקניוציה והשימוש היומיומי בשפה האנגלית בתחומי החייס השונים, ועקב התרגום המדויק כאמור לעיל, נוצרו והות קבמשך תקופה של שנתיים קודם למועד הגשת בקשת הביטול ובעל הסימן לא מצליח להוכיח נסיבה מסחרית מיוחדת שבעתייה לא עשה שימוש בסימן המסחר, על רשם סימני המסחר לבטל את הסימן. אולם, במקרים קיצוניים ונדירים *וכל דשם סימני המסחר להפעיק את שיקול דעתו ולהשאיר, בכל זאת, את הסימן על כנו. שיקול דעת זה, מן הראוי להפעילו בצמצום ובקומץ 75, רק מקום שלאור נסיבות המקרה טובת הציבור מחייבת השאלת הסימן בתוקפו."

8. לא מצאתי במקרה דנן כל הצדקה להפעלת שיקול הדעת כאמור לעיל, אין כאן נסיבות קיצוניות ולא מיוחדות, המחייבות את השארת רישום הסימן על כנו לטובת הציבור,

15

למשל, או בכלל. בעלת הסימן מנסה לכרוך את שאלת שיקול דעתו של הרשם באמצעות טענותיה בדבר סכנת הטעיה ותחרות בלתי הוגנת במסחר. לכך יש להשיב, כפי שציינתי לעיל, כי מקום טענות אלה אינו בהליך שבפני, אלא בהליך רישום הסימן המבוקש ע"י המבקשת.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

.9

.0

.1

.2

בעלת הסימן טוענת כי הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מחייבות שלא למחוק את הסימן במקרה דנן, באשר יש להעניק לסעיף 41 לפקודה פירוש מצומצם.

בניסיונותיו לשכנע בנו בצדקת עמדתו, טוען ב"כ בעלת הסימן כי סימן מסחר רשום מעניק לבעליו זכות קניינית, הזכות להגנה חוקתית בישראל. כראיה לכך, מציג הוא את ההתפתחות שחלה בחקיקה בישראל בכל הנוגע להגנה על סימנים מפורסמים או, כהגדרתו בפקודה כיום, "סימנים מוכרים היטב". מכך למד הוא כי בתי המשפט מכירים למעשה במוסד סימן המסחר ההגנתי, שהרי סימן מפורסם רשום מוגן גם בהתייחס להגדרות אשר הוא לא נרשם לגביהם.

אין מחלוקת כי הזכות בסימן מסחר הינה זכות קניינית וככזאת, ואילו היא להגנה על פי חוק היסוד האמור. אין מחלוקת לגבי ההגנה הרחבה לה וכה סימן מסחר מוכר היטב במקרים מסוימים, מעבר לטובין שלגביהם הוא נרשם. יחד עם זאת, אין להסיק מכך כי הדין הישראלי מכיר בסימן מסחר הגנתי. סימן מסחר מוכר היטב שנרשום לגבי הגדר טובין מסוימים, לא נרשום מתוך מטרה "הגנתית" ומתוך מטרה שההגנה תתפרש גם על ההגדרות נוספות או רחבות יותר. ההגנה הרחבה נוצרה מעצם היותו של הסימן מוכר היטב ומעצם העובדה שנרשום, כאשר השיקול למתן ההגנה הרחבה הוא הרצון שלא לאפשר לאחרים ליהנות ממוניטין של בעל הסימן, אותו דאג האחרון לטפח ולפתח בהשקעות כספיות נכבדות ובמאמצים גדולים. שיקול מעין זה אינו קיים ביחס למי שרשם סימן מסחר רק מתוך מטרה למנוע מאחר את השימוש בו, מבלי

לא יכולה להיות מחלוקת כי יש לפרש הוראות חוק העלולות לפגוע או לשלול את קניינו של אדם, בצורה מצומצמת. יחד עם זאת, לא ברור לי או היכן פירוש מצומצם יש לתת להוראות סעיף 41 לפקודה, או כיצד ניתן לצמצם את תחולתו, באופן שיתיר את רישום הסימן על כנו, מקום שלא נעשה בו שימוש, וכאשר לא התקיימו נסיבות מיוחדות במסחר שמחייבות

ב"כ בעלת הסימן טוען כי הנסיבות המיוחדות של המקרה, והן הקשר האסוציאטיבי שקיים בין הסימן "פסק זמן" לסימן "0111-111/1₪" הן שמחייבות למנוע פגיעה בקניינה של בעלת הסימן, לאור סכנת ההטעיה והסכנה להיווצרות תחרות

16

בלתי הוגנת. לכך אשיב כי הקשר האסוציאטיבי, לטעמי, אינו ודאי וחזק כפי שנטען ע"י בעלת הסימן, כפי שקבעתי לעיל. בנוסף, הטענות בדבר סכנת הטעיה ותחרות בלתי הוגנת, מקום בהליך אחר. לכן, מכיוון שלא מצאתי כיצד ניתן לפרש במקרה זה את הוראות סעיף 41 לפקודה באופן מצומצם, פרשנות אשר תשאיר את רישום הסימן על כנו.

סיום דבר

3. א. בעלת הסימן לא עשתה שימוש בסימן הנדון בשנתיים אשר קדמו להגשת הבקשה לביטול ומן הדין למחיקתו מהפנקס.

ב. לא התקיימו במקרה דנן נסיבות מיוחדות במסחר, במובן סעיף 41(ב) לפקודה, שבעתייה יש להשאיר את הרישום על כנו. כמו כן, אין המקרה הנדיר והקיצוני אשר על הרשם להימנע בו ממחיקת הסימן, למרות שלא התקיימו נסיבות מיוחדות במסחר.

ג. אני מורה על מחיקת הסימן מפנקס סימני המסחר.

ד. הליך הבקשה לרישום סימן מסחר מס' 106699 יימשך על פי הדין ונוהל.

2. אני מחייב את בעלת הסימן לשלם למבקשת את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ישראל אקסלרד

פוסק בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביום כ"ח כסלו, תשס"ד

ישראל אקסלרד 54678313-]82207 3 דצמבר, 2003

17