סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

בפני רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

בקשה למחיקת סימני מסחר מספר 112428 ומספר 115677

מבקשת המחיקה: (הסוזהּיזסכןזס) ק1616?) שיד

ע'יי ב''כ עוה''ד ורוניקה ראובני ואח' (להלן: 'המבקשת')

בעלת הסימנים: .16 ,8ת301 1 תעוסינ)-1עיד /10031)

א.

ע'יי ב''כ עוה''ד יאיר גרין ושות' (להלן: 'בעלת הסימנים')

בתאריך 14 למאי 1997, הוגשה לרשס סימני המסחר בקשה לרישום סימן המסחר "תלת -כ.01)", לא מעוצב, בסוג 5, בנוגע לייתכשיר לטיפול בהתקררות רגילה, אשר מוריד את משך וחומרת ההתקררות הרגילה'.

מבקשת הבקשה לרישום סימן המסחר היא חברה הרשומה בניו גירסי, ארהייב, בשס .106 ,₪ה17801 תעוסעכ) 210081/71) (להלן: גלובל), ומספר הבקשה כפי שנרשם בלשכת סימני המסחר הוא 112428. בקשה זו קובלה ופורסמה ביומן סימני המסחר להתנגדות הציבור בתאריך 31 במר\ 1998 ונרשמה כסימן רשום מספר 112408 בפנקס סימני המסחר בתאריך 6 ביולי 1998.

בתאריך 2 בנובמבר 1997, הוגשה לרשס סימני המסחר בקשה לרישום סימן המסחר "נ)2.1)2", לא מעוצב, בסוג 5, בנוגע לייתכשיריס הומופטיים להצטננות רגילה ולאלרגיה, אשר מורידיס את התקופה והקושי בסימפטומיס בהצטננות רגילה ובאלרגיה".

גם כאן, מבקשת הרישום היא גלובל. מספר הבקשה, כפי שנרשם בלשכת סימני המסחר הוא 115677. בקשה זו קובלה ופורסמה ביומן סימני המסחר להתנגדות הציבור, בתאריך 1 ביולי 1998 ונרשמה כסימן רשום מספר 115677 בפנקס סימני המסחר, בתאריך 4 בנובמבר 1998.

רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

ביוס 19 ביוני 2000 התקבלה בלשכת סימני המסחר בקשה למחיקה שנשלחה ביוס 15 ביוני 2000 מבייכ חברת תס6הזסכ0) ץ6[שוטל) 176 (להלן: קוויגלי), חברה מפנסילבניה, ארהייב, ובו בקשה למחיקה של סימני המסחר מספר 112428 ו- 115677 (להלן : ייהסימניס'י), כשעיקרי הטענות הן: א. קוויגלי היא בעלת הסימנים. ב. הסימניס הוגשו לרישום על ידי גלובל בתרמית, שלא בתום לב ובניגוד להסכם חתוס בין גלובל וקוויגלי.

ב. העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

אין מחלוקת בין גלובל וקוויגלי (להלן: הצדדים) כי קוויגלי הינה יצרנית תכשיריס רפואייס וביניהן טבליות מציצה לטיפול בהתקררות והצטננות בשם "7" ת-.001.

יתר על כן, הצדדים מסכימים, כי בתאריך 5 ביוני 1997 נחתם בין גלובל וקוויגלי ההסכם להפצת הטבליות ברחבי תבל (להלן : ייההסכס'י), אשר הסתיים בתאריך 9 באפריל 1999.

בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההסכם לא העניק לגלובל בלעדיות בשיווק הטובין והפצתם.

מוסכם, כי ביוס 6 ביולי 1998 רשמה גלובל בישראל את סימן המסחר "₪ 6-כ .601".

וכי ביוס 4 בנובמבר 1998 רשמה גלובל בישראל את סימן המסחר "2.10:0".

ג. עיקרי טענות מבקשת המחיקה, חברת קוויגלי

קוויגלי טוענת, כי ניתן להכריע בתיק זה על סמך טענות משפטיות בלבד וביחס על פי ההסכם, ולא היה כל צורך בהבאת עדויות מחולל.

בנוסף טוענת מבקשת המחיקה, כי קוויגלי היא בעלת הזכויות האמיתית בסימנים. לראיה, הוצגו תעודות סימני המסחר הרשומים בארהייב מתאריך 7 ביוני 1994 ישעת-כ.01יי ומתאריך 12 בינואר 1999 - 'ינ)2)2יי. שני סימני המסחר הללו רשומים בארהייב בבעלות חברת מסז8ץסכס:) ע1₪16ט?), מבקשת המחיקה. אותם סימני מסחר בדיוק, נרשמו כאמור לעיל בישראל, על ידי ועל שם גלובל.

רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

שני הצדדים הסכימו על הגשת ההסכם, ואין לגביו חילוקי דעות כי: א. ההסכם הוא הסכם הפצה לא בלעדי. ב. ההסכם הגיע לידי הצדדים בתאריך 9 באפריל 1999.

לטענת קוויגלי, ההסכם אינו מקנה לגלובל את הרשות לרשום הסימנים על שמה. ואף אס סברה גלובל שיש לה זכות וכות, הזכות פקעה עם סיומו של ההסכם, בתאריך 9 באפריל.

מוסיפה קוויגלי וטוענת, כי ההסכם מיוס 6 ליוני 1997 הוא ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים.

מיוס חתימת הסכם ההפצה לא היה כל שיווק בישראל על ידי גלובל, ולפיכך גם בשל כך צריך, לטענת קוויגלי, למחוק את הסימנים.

בעיק רישום הסימניס על ידי גלובל, מנעה גלובל מקוויגלי את האפשרות לשווק את מוצריה על ידי מפיצים נוספים וזאת בניגוד להסכם. לטענת קוויגלי, הזכות היחידה שהקנתה לגלובל עם ההסכם היתה להפצה לא בלעדית.

לטענת קוויגלי, בעת רישום הסימניס בישראל, גלובל פעלה בחוסר תום לב והסתירה מהרשם את המצב המשפטי הנכון ולא ציינה בבקשתה לסימנים, כי אינה בעלת הסימניס באר המקור, וכי אין בידיה רשות לרישום את הסימניס על שמה בישראל. הזכות הקניינית בסימניס היא בידי מבקשת המחיקה קוויגלי.

בנוסף, גלובל הטעתה את הרשם בבקשות לרישום וציינה בהן, כי היא יצרנית וסוחרת, במקום לרשום כי הינה סוחרת בלבד.

ד. עיקרי טענות בעלת הסימנים הרשומים, חברת גלובל

גלובל טוענת, כי רשמה את הסימניס ברחבי העולם, ב41 מדינות, וזאת על מנת להגן על הזכויות שהוקנו לה על פי ההסכם.

גלובל מוסיפה וטוענת, כי קוויגלי ידעה על מאמציה וניסיונה של גלובל לשווק ולהפיץ את המוצרים ואת הסימנים וכי גלובל פעלה לרישום הסימנים. כראיה, טענה גלובל, כי קוויגלי שילמה לה 20,000 דולר ארהייב בתמורה לרכישת הזכויות בסימניס בקנדה. גלובל מוסיפה, כי במועד ההתקשרות בהסכם, סימני המסחר הנדונים בפנינו לא היו ידועים ברחבי העולם.

עוד טוענת גלובל, כי קוויגלי בחרה לישון על זכויותיה, במידה והיו לה, ובקשתה למחיקת הסימניס דנן הוגשה תוך שיהוי רב, בחוסר תום לב ובאי נקיון כפיים.

יתר על כן, קוויגלי לא הגישה התנגדויות לרישום שני סימני המסחר הללו בישראל, דבר שיכולה הייתה לעשותו, וגם עובדה זו מצביעה, לטענת גלובל, על הסכמה שבשתיקה מצד קוויגלי.

לטענת גלובל, הבקשה למחיקה שלפנינו הוגשה על ידי קוויגלי, כפי הנראה, רק בעקבות צו המניעה הקבוע שהוצא בבית המשפט כנגד חברת כמיפל. צו מניעה הקבוע נגד כמיפל קיבל תוקף של פסק דין לאחר משא ומתן בין הצדדים.

מר /1816ט?) עטנ), מצהיר מטעס מבקשת המחיקה, לא התייצב לחקירה על תצהירו בשל המצב הביטחוני בישראל, וזאת, לטענת גלובל, ללא סיבה מוצדקת.

ה. ההסכם:

נקודת המוצא לכל הפרשה שלפנינו, היא ההסכם, שנחתם בין קוויגלי וגלובל ביוס 5 ביוני 7. הסכם זה הוגש במשותף לעיון הרשם על ידי שני הצדדים וסומן ש1/. כאמור, אין כל חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לקיומו של ההסכם הזה.

המדובר בהסכם בין חברת קוויגלי, יצרנית ומשווקת של מוצריס הקשורים לבריאות לבין חברת גלובל, שמעוניינת לשווק המוצרים הנייל ברחבי העולם. בעניין וה מעידות פסקאות ראשונה ורביעית במבוא להסכם.

בפסקה הראשונה, במבוא להסכם, נאמר כדלקמן:

(ההדגשה אינה במקור)

בפסקה הראשונה דנן, מצויין במפורש גם הסימן "/5-כ.601" של קוויגלי וכן בסיוס הקטע הסימן "7" המסמן את ראשי התיבות של המילים %ז8]/ 11866.. אין כל ספק, כי

בהסכם בין הצדדים ברור ומוסכם, כי סימן המסחר "₪/-כ.601" הוא בבעלות

קוויגלי. יתר על כן, קטע זה מציין במפורש, כי קוויגלי היא גם יצרנית וגם משווקת. ובפסקה הרביעית במבואה נאמר:

(הדגשה אינה במקור)

גלובל מציגה עצמה כבעלת ניסיון בשיווק בינלאומי.

3. אין כל ספק, לפנינו ההסכם הפצה ברור ופשוט, בו מציגה חברת הפצה ושיווק את ניסיונה בשיווק הבינלאומי ומתקשרת בהסכם עם יצרן (שגם משווק), לסייע לו בשיווק מוצריו.

4. ההסכם דנן שנחתם בין הצדדים הוא הסכם לא בלעדי (61051/6א6-תסצ1), והדבר צויין במפורש בסוף המבוא להסכם :

(הדגשה אינה במקור)

5. עניין ההסכם הלא ייחודי נרשם שוב במפורש בסעיף 17 להסכם:

(הדגשה אינה במקור)

בסעיף זה גם מודגש כי ההסכם יפוג ביוס 9 באפריל 1999. דהיינו, כל תוקפו של ההסכם הלא ייחודי בין הצדדים הוא לתקופה של 22 חודשים בלבד. יתר על כן, סעיף 15 מציין במפורש שעס פקיעת ההסכם, כל זכות שיש לגלובל תפוג:

(הדגשה אינה במקור)

6. הרציונל מאחורי הענקת ההסכם, הלא ייחודי, כתוב במפורש אף הוא בסעיף 5 להסכם, כדלקמן:

(הדגשה אינה במקור)

דהיינו, הטריטוריה להפצה (רחבי תבל), היא מאוד רחבה ולא ניתן להפיץ בכל המדינות בעת ובעונה אחת ויחיד. לפיכך, משתמע שקוויגלי שומרת לעצמה את הזכות להשתמש במפיצים נוספים, אחד או יותר.

ברור גם כך בצורה מפורשת, מתוך ההסכם עצמו, כי בכוונת היצרנית קוויגלי להתקשר בעתיד ולהשתמש במשווקים נוספים לשיווק מוצריס, וזאת הסיבה שלא העניקה בהסכם שנחתם עם גלובל רישיון ייחודי.

7 נסכם עד כאן לגבי ההסכם: א. ההסכם אינו ייחודי ולפיכך קוויגלי רשאית בתקופת ההסכם, בין בעצמה ובין

באמצעות אחרים, בנוסף לגלובל, לשווק את המוצרים (על סימניהם) ברחבי העולם.

ב. ההסכם מוגבל בזמן, עד 9 באפריל 1999, ולפיכך וכל זכות שקמה לגלובל מכוח ההסכם, פגה ומתבטלת עם תום תקופת ההסכם.

ו. ההבדל בין 'זכות ייחודית' לבין 'זכות לא ייחודית'.

1. הכלל הרחב הוא, כי לבעל זכות קניינית רשומה, יש זכות ייחודית לשימוש בזכותו הרשומה, ולא לאף אחד אחר מלבדו, אלא אם כן נתן במפורש רשותו לאחר על ידי הענקת רישיון. במקור בעל הזכות הרשומה, הוא בעל זכות ייחודית לשימוש בזכות, כל עוד לא העביר אותה מפורשות לאחרים.

2 סעיף גדלת המוניטין. אומנס גלובל טענה, כי במועד ההתקשרות בהסכם, הסימנים לא היו ידועים ברחבי העולס, אך טענה זו, לאור האמור לעיל, אינה מתקבלת.

סעיף 1 לפקודת סימני מסחר מגדיר סימן מסחר כדלקמן:

'*סימן מסחר" - סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם./

(ההדגשה אינה במקור)

לעניין אה של ייצור וסחר נאמר עייי המלומד דייר א. וליגסון בספרו 'ידיני סיימני מסחר ודינים הקרובים להם''י, הוצאת שוקן, תשלייג, בעמי 9 כדלקמן:

'/בניגוד לפקודה בנוסחה המקורי, מכיר הנוסח המתוקן רק בשני סוגי קשרים בין סימן מסחר לבין סחורה: מחמת *יצור ומחמת סחר:

הקשר הואשון הוא החשוב ביותר ואפשר להעריך ש- 90% עד 95% של כל סימני המסחר נמצאים בבעלותם של יצרנים. הסיבה ברורה: הצרכן מבחין בסחורה לפי איכותה ולפי מקור ה*יצור ולא על פי מסחר שנעשה בסחורה./ (ההדגשה אינה במקור)

הבעלות ברוב סימני המסחר היא בידי היצרנים, שכן מקור הייצור קובע את האיכות והמוניטין, ולא דרך המסחר - שיווק והפצה.

סוגיית היחס בין זכויות הספק לבין זכותו של המשווק נדונה בפסיקות רבות. ראה עייא

5 משה זוהר ואח' נ. מעבדות טרבנול, פייד מייד(3) 661, בו נאמר עייי כבי השופטת נתניהו, בעמי 681 מול האות ז':

ואכן, כמו בסוכנות כך גם בהפצה (בלעדית אחרת) זכות קניין אינה מתיישבת עם טיב הקשר של המפיץ עם היצרן. הקשר אינו יוצר זכויות הפצה קניינית אלא זכויות חוזיות. אם להסכם נקצב זמן, הוא מסתיים בתומו, אלא אם הוארך הזמן במפורש או על ידי התנהגות הצדדים... הקשר בנוי על יחסי אמון. מפאת יחסים אלה לא ניתן לאוכפו. טענה, שזכות השיווק של המפיץ היא רכושו הקנייני נוגדת את חובתו כמפיץ כלפי היצרן לקדם את עניינו של היצרן. אילו היתה זו זכות קניינית כטענת המערערות, היתה קמה להן עילה לדרוש שתמשיך להתקיים בידם. עילה כזו לכל הדעות אין להן. כל שהן יכולות לדרוש היא פיצויים על הפסקת הקשר החוזי./

(ההדגשה אינה במקור)

ובעניין המוניטין קובעת השופטת נתניהו בעמ' 684, מול האות ג':

/גם מוניטין שנזקפו ליצרן על ידי אחר, קניינו של היצרן הס./

ולכו מסכמת השופטת בעמ' 685:

*אין להכיר לכן בתביעה לזכות במוניטין שהמערערות (המפיצות - מ.נ.) תרמו ליצירתם בישראל./ בפסק הדין הנייל מאוזכר פסק דין נוסף, ת.א. (ת'יא) 215/81 המ' 736/81 (לא פורסם), בו

קובע כבי הנשיא התורן ד. לוין (כתוארו אז) כדלקמן:

*סוכנות להפצת המוצר של יצרן מסויים ולו גם סוכנות בלעדית ואורכת ימים, אינה מקנה לסוכן כל זכות קניינית בסוכנות ומכמניה (לרבות מוניטין), וכות להתמיד בה ולכפות עצמו על

היצרן./ (ההדגשה אינה במקור)

פסק דין נוסף המאוזכר בפסייד וגוהר הוא ת.א. (חי) 1210/83 המ' 3607/83, 3137 פרג'י ואח' נ. דובק בע'/מ, פיימ תשמייד(1) 504 ובו נקבע בעמ' 510 כי:

''סוכנות אינה מקנה זכות קניינית לסוכן./

בע'יא 687/76 בלייויס נ' פיק ואח', פייד לב(2) 721 קבע כבי השופט עציוני כי המוניטין שייכים ליצרן ולא לסוכן, בעמ'י 725:

*ואם תאמר כי המערער הוציא כסוכן החברה מוניטין לשמיכותיה הרי זה היה תפקידו כסוכן, וכל כך קיבל שכר, ומוניטין אלה כשנרכשו - לתוצרת החברה נרכשו ולא לסוכניה./

ברייע 371/89 ליבוביץ נ. אליהו ואת', פייד מייד(2) 309, היה מדובר בשני משווקים בישראל בעלי רישיון מהיצרנים מחוצ לאר, אשר תבעו סיטונאי שקנה את המוצרים ישירות מחוייל. נקבע שס, בין היתר, כי אכן ההפצה הבלעדית הינה זכות חוזית שכל כוחה הוא ביחסים שבין היצרן והמפיץ. קובע כבי הנשיא שמגר בעמי 318 ליד הפסקה צ':

'*הקניין במוניטין של המוצר הוא של היצרן. המוניטין של המוצר דבק במוצר עצמו. המוצר מזוהה, בדרך כלל, עם היצרן אשר מייצר אותו, ולא עם המפיץ אשר משווק אותו. המפיץ פועל, אמנם, לשם בניית מוניטין זה ולשם טיפוחו. אך בכך בלבד אין כדי להקנות לו את זכות הקניין במוניטין מן הסוג האמור, להבדיל מן המוניטין שלו כסוחר או כסוכן.../

(ההדגשה אינה במקור)

וממשיך כבי הנשיא שמגר בעמי 319, מול האות א':

*כך אף בעניינו. המוצרים הנדונים, עטי פרקר ועטי קרוס, מזוהים בארץ עם יצרניהם. מפיצי העטים באוץ, המשיבות הראשונה והשניה, אמנם פועלות לשם טיפוח המוניטין של המוצרים. אך עובדה זו בלבד אין בה כדי לגרור את הזכות לייחס לעצמה את המוניטין של המוצר./

(ההדגשה אינה במקור)

גם גם המפיץ עושה ומטפח מוניטין, אין בכך כדי להעניק לו מוניטין במוצר וזכויות קנייניות. במקריס רביס, מטבע הדברים, נוצר מוניטין מקומי על ידי המפיץ הבלעדי (בעל הרישיון), הנובע מתפקידו, אך אין הדבר מעניק למפיצ כל זכות קניין במוניטין. ראה פסייד ליבוביץ לעיל, בעמי 317, מול האות די:

'*המוניטין המקומי של המוצר נבנה, אם כן, על ידי השיווק והמכירה של המפיץ הבלעדי. עם זאת אין פירושו של דבר כי זכות הקניין במוניטין היא של המפיץ. זכות הקניין במוניטין של המוצר, אשר נבנה על ידי המפיץ, שייכת ליצרן של המוצר./

בעניינו, המפיצ גלובל שלרשותו עמדו מכח ההסכם, זכויות חוזיות בלבד, המוגבלות בטיב ובזמן, לקח לזכותו, שלא כדין, וכויות קנייניות השייכות ליצרן (את הזכויות לרישוס הסימן על שמו בישראל). יתר על כן, המפיץ עשה ואת מבלי ששיווק בישראל המוצרים נשואי הסימנים. לאור הפסיקה שהובאה דלעיל, גם גם משווק, הזכויות בסימנים נותרות בידיו של היצרן הספק (קוויגלי).

ח. שאלת תום לב 1 סעיף 39(א1) לפקודת סימני המסחר קובע:

על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב, יכול שתוגש בכל עת./

בסמכות הרשם למחוק סימן מסחר שהוגש לרישום בחוסר תום לב, בכל עת, ולא רק בתוך חמש שנים מיוס תעודת הרישום, וזאת להבדיל מהעילות המנויות בסעיף 39(א).

באנגליה הרושם את הסימן של היצרן האמריקאי על שמו באנגליה והמשתמש בו שלא כדין, כדלקמן:

ו חח יזח ה) זס הו .7.5 16 655חזפוזם .10001 60)וח 6) חז ₪006 סז תגוס וח00סחז 66וח0 0 פסץו )תססו|קק 6הך ]0 66פסקסזק 00 תב זסתס5וו6 6 0000166 זחססו|קקם 116 .ומ6תזסףהסידום סז 501111 6 ,860ה601!6 ח6הש7 .איזסח .5 5 זוע הסוזסחז סש חז איזסחז 16 ז1516ףסיז 5 םח 60חוקוח60 6ו[1 .6וחסח תלוס 8 וזח .7.5 6וז סז זם!זחזז5 קז חז8וו]חס6 6 0 )!ווסו]]01 15 11" :051001560 פסטו חזום] 0 60156 10 65ו|קק סהטו מספזסק 0 וס 5 6 ה6והטו סוחסה תוס 8ו[| חן אזסוז 0 ]0 קיז6קסיז 6 05 260זח660יז עזפגוסוטסיזק סו 5010 6 60 [סקז6חז'זט 5605'זסטס [סווח6וסק 6 וזו 06000066 חז 8ת000 סמ

"זו 6 60610 ]0 50000105

שימוש מסוג זה מוגדר כ "18111 280" (חוסר תום לב).

טוענת קוויגלי בבקשתה, כי גלובל הגישה את בקשתה לרישום הסימנים בישראל בחוסר תום לב. אקדיס ואציין, כי אני מקבל את טענת קוויגלי וקובע, כי אכן בקשת גלובל לרישום

שני סימני המסחר הנדונים הוגשה בישראל בחוסר תום לב (ו918/ 380).

זכויותיה של גלובל בסימנים כולן מעוגנות אך ורק בהסכם. אין בהסכם כל איוכור וכל הסכמה להעביר לגלובל זכויות קנייניות בסימני המסחר. אין ספק, כי הזכויות בסימנים באר המקור (ארהייב) הן בידי קוויגלי. אין גם כל מחלוקת, כי זכויות ההפצה שהוענקו מכח ההסכם לגלובל הן זכויות לא בלעדיות (לא ייחודיות). לפיכך, גלובל ידעה היטב, כי גם אחרים יכולים לקבל רשות ולשווק את המוצרים עם אותו הסימנים, ומכאן, שידעה שאין היא רשאית לרשום את הסימנים על שמה.

בעת שפנתה גלובל לרשם סימני המסחר בבקשה לרשום את הסימנים בישראל, היא ידעה לאשורן את כל העובדות שצויינו לעיל, ובכל זאת לא טרחה לבקש מקוויגלי אישור בכתב להעברת הזכויות ולהגשת הבקשה לרישום סימני המסחר על שמה (מפני שידעה, כפי הנראה, שלא תקבל אישור). יתר על כן, גלובל לא טרחה ליידע את לשכת סימני המסחר בעובדות דנן בעת הרישום.

מעבר לכך, פעלה גלובל ברישום את הסימנים על שמה בניגוד להסכם, לכתבו ולרוחו. גלובל ידעה, כי ההסכם מעניק לה רישיון בלתי ייחודי, וכי קוויגלי רשאית להפעיל על פי ההסכם משווקים נוספים. על ידי רישום הסימנים על שמה, גלובל עשתה פלסתר את תוכן ההסכם, ואף פעלה בניגוד ללשונו ולרוחו, שכן חסמה בכך את המשווקים האחרים וגם את קוויגלי עבמה מלמכור ולשווק את המוצרים בישראל ובכל מקום אחר בו רשמה את הסימנים. ברי כי או לא היתה כוונת הצדדים העולה מתוכן ההסכם.

גלובל עשתה פלסתר גם עצם תוקף ההסכם ומועד פקיעתו, שכן מבחינת גלובל אין כל משמעות לתאריך פקיעת ההסכם עליו חתמה, וכל עוד הסימנים שרשמה, בחוסר תום לב, רשומיס על שמה ובקנינה הייחודי, יכולה היא להוציא צווי מניעה נגד מפרים.

יש לראות בחומרה יתרה רישום סימני מסחר בחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות חשובות ומהותיות הנוגעות לרישום, מרשם סימני המסחר. תוכן ההסכם לשיווק בלתי ייחודי היה צריך להיות מובא עייי גלובל בפני רשם סימני המסחר בעת הגשת הבקשות לרישום. סביר ביותר שהרשם שהיה מבקש את תגובת קוויגלי בנדון.

תפקידיו של הרשם כולל, בין היתר, שמירה על טוהר הפנקס, ועל כך כבר דנתי ארוכות בהחלטה בעניין סימן מסחר מסי 148937 יינכסי האריי מיוס 9 בדצמבר 2003.

המונח ייטוהר הפנקס כולל בחובו לא רק רישום סימנים ראוייס וכשיריס על פי דין, אלא גם רישום הבעלים הנכונים של הסימנים.

לסיכום, הבקשות לרישום הסימנים הנדונים הוגשו על ידי גלובל שלא בתוס לב, ולפיכך יש למחוקן מהפנקס.

ט. פקיעת הסימנים:

הנני מקבל טענת קוויגלי, כי מיוס שפקע ההסכם (סעיף 17 להסכם) בתאריך 9 באפריל 9, אין כל זכויות נובעות ממנו, וגם גם הועברו זכויות לגלובל מכח ההסכם, הרי אלה בטלות ומבוטלות מיוס פקיעת ההסכם. ומכיוון שכך, גם מסיבה זו בלבד יש למחוק את רישום הסימנים.

בעניין אה נקבע בת''א 1161/93 תעשיות מזון לבעלי חיים (י.ל.) בע''מ נ. אילן כהן, תק-מח 4) 227, עייי כבוד השופט שטרוזמן:

*בהסכם מ1/3/85- נתנה החברה רשות למבקשת

הראשונה להשתמש בסימן המסחר שלה,

המוגדר בהסכם בשם ".41/ת5", בישראל,

טורקיה, קפריסין ואפריקה (למעט צפון

אפויקה). עם פקיעת תוקפו של ההסכם

מסתיימת, בין היתר זכותה של המבקשת

להשתמש בסימן המסחר האמור./ דהיינו, משפג תוקף ההסכם, פוקעות הזכויות החוזיות הנובעות הימנו. וכך נאמר גם בעניננו. כפי שכבר ציינתי לעיל, אין ולא היתה כל מחלוקת בין הצדדים בדבר פקיעת ההסכם. פקע ההסכם, הסתיימו זכויות של גלובל בסימנים (גם היו בכלל), ודין הסימנים להימחק לאלתר.

השימוש בסימן בישראל

1 | סעיף 41 לפקודת סימני מסחר מאפשר להגיש בקשה לרשם לביטול סימן מסחר, באס לא יהיה שימוש בתוס לב בסימן המסחר בתוך שלוש שנים שקדמו לבקשת הביטול.

2 | סימני המסחר נרשמו בישראל על שם גלובל בשנת 1998, בחודשים יולי ונובמבר. מאז ועד היוס אין חולק שאין שימוש בסימנים על ידי גלובל בישראל. גלובל טוענת, כי היתה לה כוונה לשווק בישראל, וכי החלה בפעילות לצורכי שיווק והפצה.

3 | בניגוד לפטנט, שבו בעל הזכות הקניינית אינו חייב לעשות שימוש באמצאתו, הזכויות בסימן המסחר נובעות מעצם השימוש בו. בבגייצ 67/71 פרמו בע''מ נ. שמידגל, פייד כה(1) 2, קבע בית המשפט, בעמי 811 :

*מטרתו של סעיף 41 לפקודה, בראש ושותה אם לא אך ורק, לטיהור הפנקס מסימני מסחר שאין כוונה להשתמש בהם או שלא השתמשו בהם בפועל. [...] אילו היה אפשר לרשום בארץ סימן מסחר ולא להשתמש בו, לא זו בלבד שהיינו מרוקנים את הסעיף מכל תוכנו, אלא היינו מכניסים בדלת האחורית מוסד שבמתכוון נמנע המחוקק הישראלי מלקבלו, הוא המוסד של סימן הגנתי./

4. קובע המלומד עמיר פרידמן בספרו ''סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה'י, בעמי 7 בעניין זח:

*מטרת סעיף 41 לפקודת סימני המסחר הינה לבער נגע של וישום סימני מסחר מטעמים הגנתיים, כאשר אין כוונה להשתמש בסימנים אלו לצורכי מסחר, שיווק או מצור./

נראה כי גלובל רשמה את סימני המסחר בישראל בעיקר מטעמים הגנתיים לא ראוייס שמשמעם למנוע מבעלי רישיונות פוטנציאלים אחרים, שיקבלו בעתיד רישיונות מקוויגלי, מלהשתמש בסימנים בישראל, כפי שקרה הלכה למעשה בעניין כמיפל.

5 | אשר על כן, גם מהסיבה של חוסר שימוש בסימנים בישראל, הנני מורה על מחיקת הסימנים הנדונים.

י''א. טענות נוספות

א. רישום גלובל כיצרן

1. | קוויגלי העלתה טענה, כי גלובל הטעתה את הרשם בכך, שרשמה בטופסי הבקשה לרשום סימני מסחר "16760816 86 6015זנ186נות188/" דהיינו, יצרנית וסוחרת, במקום לרשום רק ייסוחרתיי, ובכך הטעתה את הרשם.

2 על מנת לרשום סימן מסחר צריך המבקש להיות יצרן, או סוחר, או שניהם. סעיף 1 מגדיר מהו סימן מסחר כדלקמן:

*סימן מסחר" - סימן המשמש, או מיועד

לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או

סוחר בהם./ דהיינו, הסימן ניתן רק לייצרן או לסוחר (למשווק) או ליצרן שהוא גם סוחר. הלוגיקה מאחורי קביעה זו של המחוקק היא כי אדם שאינו יצרן או סוחר בטובין, לא ישתלט על סימן, יקח אותו לקניין וימנע מאחריסם שימוש בו. בעניננו, מכיוון שאין עוררין שגלובל היא סוחרת, הרי שדי בכך כדי להכשיר את ההגשה בכל הקשור לשאלת היותה היצרן או הסוחר.

3 | הנוהל המשרדי הקייס בלשכת סימני המסחר בעת בדיקת בקשות לרישום סימן מסחר לעניין וה הוא עיון ובדיקה מהירה בטופס הבקשה האם המבקש הצהיר שהוא היצרן ו/או סוחר - ותו לא. בעניננו, במידה והיה מתברר שגלובל אינה יצרן וגם אינה סוחר, אוצי לטענת קוויגלי בנדון היה משקל בחינת תוקף הסימן, אך אין הדבר כך במקרה שלפנינו.

4 | לשאלה האם גלובל הינה 'יצרנית' או 'סוחרת' והשל המוצרים, ולפיכך נאלצה קוויגלי לרכוש חזרה את זכויותיה מגלובל.

סוף דבר:

גלובל הגישה את הבקשות לרישום סימני המסחר בישראל שלא בתוספת, תוך הסתרת ההסכם עם קוויגלי ופרטיס מהותיים אחרי רישום סימני המסחר.

לגלובל אין זכויות בסימנים עקב פקיעתו של ההסכם עם קוויגלי בתאריך 9 באפריל 1999.

גלובל לא עשתה שימוש בסימנים בישראל.

רשם הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

4. לאור כל אחת ואחת משלושת הסיבות לעיל הנני מורה על מחיקת סימני המסחר מספר 8 ו- 115677 מהפנקס לרישום סימני מסחר.

5. גלובל תשלם לקוויגלי את הוצאות ההליך בתוספת שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 0 ₪ בתוספת מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

דייר מאיר נועם,

רשם הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביום [תאריך], תשס"ד