סימן מסחר 345678

ההחלטה:

פר העברי" לאירועים לאומיים אחרים כגון "יוס ירושלים" או "יוס תל-חי", אירועים אשר על פי גישתם, שמותיהם חייבים להישאר פתוחים לשימוש כלל הציבור. מוסיפים ותוענים המתנגדים, כי כל פגיעה בכותו של הציבור לעשות בהם שימוש על ידי "ניכוס" של שמות כאלה לטובת גוף כלכלי כלשהו, יש בו משום פגיעה בתקנת הציבור.

ראשית, אציין כי מסכים אנוכי עם טענותיהם של המתנגדים, כי אין לתת קניין לגוף כלכלי כלשהו באירוע שהוא בבחינת אירוע לאומי או חג כלשהו, על דרך רישום סימן מסחר הנושא את שם האירוע הלאומי. כך, לא הגיוני הדבר כי נתיר רישומו של סימן מסחר "יוס ירושלים", למשל. מתן קניין כאמור אכן עלול, במקרים מסוימים, להיות מנוגד לתקנת הציבור כקבוע בסעיף 5(11) לפקודה. יחד עס ואת עלי לקבוע כי אין זה המקרה שבפניי.

אירועי "שבוע הספר העברי" נערכים מזה כבר ארבעים שנה במדינת ישראל. מהראיות שהובאו בפני למד אני כי מדי שנה בשנה, ההתאחדות משקיעה סכומים נכבדים, מיליוני שקלים, בהפקת אירועי "שבוע הספר העברי" בכל רחבי הארץ. ההתאחדות היא זו המחליטה על סך ההשקעה ועל חלוקתה. ההתאחדות היא הגוף שמקים, מארגן ומפיק את רוב רוב האירועים של "שבוע הספר העברי" והיא זו שבנתה, במשך עשרות שנים, את המוניטין הרב שקנה הסימן המבוקש בקרב הציבור.

על עובדות אלו למד אני מחומר הראיות שמונח בפני ובכלל המדווחים על השקעות המצורפים כנספח ו-1 לתצהירו של מנכ"ל ההתאחדות באותה תקופה, העד בן שמואל מטעמו. בנספחים ז'-א6 לתצהירו של בן שמואל מפרטים סעיפי ההוצאות של ההתאחדות, ובהם אני מוצא, בין היתר, סעיפי הוצאות על פרסום ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות, הוצאת הזמנות ויחסי ציבור, עריכת טקסים, דוכני מכירה וכדומה. פירוט נוסף אני מוצא גם בנספחים ח1-ח3 לתצהירו של בן שמואל בדבר הסכמים עם עיריות ומועצות מקומיות על הצבת דוכנים, אספקת ציוד ותקציבים לירידים השונים, ופירוט הוצאות והכנסות.

את הירידים ויתר האירועים לפני ובמהלך "שבוע הספר העברי". חשוב אף לומר, כי ללא ההשקעה והארגון שלה, לא היו נערכים אירועים אלו, וסביר להניח, כי במידה וההתאחדות או המבקשת לא תארגנה את האירועים בשנה פלונית, לא יתקיימו האירועים מאליהם באורח פלא, או מכוח מועד קבוע שנחוג ללא קשר לגוף זה או אחר.

השקעה כספית ולוגיסטית כאמור מצד ההתאחדות, מדי שנה בשנה במשך שנים, היא שהפכה אירועים אלו לכה שגורים ומוכרים, עד שניתן לטעות ולחשוב כי אכן מדובר באירוע תרבותי לאומי, בדומה לחג לאומי. אולם, כאמור, למד אני כי ללא מאמצי השיווק, המימון והארגון של האירועים הללו במשך שנים רבות ברציפות, לא היו מתקיימים אירועים אלה במתכונת הנוכחית. עובדות אלו מחזקות אותי במסקנתי, כי אף המדובר הוא בחג לאומי, אשר המבקשת מנסה לנכס לעצמה, אלא מדובר באירוע בעל אופי לאומי ועממי, חגיגי ותרבותי, הנערך ביוזמת המבקשת וההתאחדות בעקביות במשך הרבה שנים וברציפות. משכך הדבר, זכה אירוע זה במוניטין ובתודעה ציבורית רחבה מאוד, המלווה אותו מזה זמן רב. גם מספר גופים נוספים, ביניהם גופים ממלכתיים, נוטלים חלק באירועי "שבוע הספר העברי", אין פירוש הדבר כי לא ניתן לייחס למבקשת או להתאחדות את המוניטין אשר צבר לו הסימן המבוקש. לא צודק יהיה זה "להעניש" את המבקשת ולשלול ממנה את זכותה בסימנה, דווקא בשל העובדה שהסימן רכש לו מוניטין כה משמעותי, עד אשר קהל רחב ביותר ואף גופים ממלכתיים נוטלים חלק באירועים הנושאים את הסימן.

בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם הקודס מ. גולדברג, ביום 20 ביולי 1999, הובהר כי

הפעילויות התרבותיות הנערכות במועד אירועי "שבוע הספר העברי", נלוות הן לפעילות העיקרית שהיא ארגון ירידי הספרים בעריס השונות. הובהר גם, כי עניין המבקשת בפעילות התרבותית הוא גם עניין מסחרי, שכן פעילות תרבותית זו מעודדת רכישת ספרים. ההתאחדות אף מעודדת את הגופים השונים להוסיף פעילויות משלהם במסגרת האירועים המאורגנים על ידה. כך אני למד מדברי העד בן שמואל בעמ' 95-96 לפרוטוקול הדיון האמור:

"אנו מאפשרים לדשויות המקומיות שמעוניינות בכך למלא פה פעילויות תרבותיות שה[ דורשות."

"אני אחת לשנה נפגש עם כל רשות כזאת ומאוד מאוד מבקש מהם למוות שיש להם בעיות תקציב, שירבו ככל הניתן בפעילויות תדבותלות."

למעשה, למד אני מדבריו של העד בן שמואל ומהראיות שהובאו בפני, כי ההתאחדות מפיקה ומארגנת את ירידי הספרים ובנוסף, חלק מהפעילויות התרבותיות במסגרת "שבוע

הספר העברי". המבקשת אף מסכימה גם העובדה, כי אחריס מארגנת פעילות תרבותית נלווית לאירועי "שבוע הספר העברי". חלק מפעילויות אלו נערך אף בעידוד המבקשת או ההתאחדות. מכאן למד אני, כי המבקשת תובעת את סימנה רק כאמור בבקשה, ואין היא מבקשת בלעדיות על אירועים, אלא על שימוש בסימן המבוקש כסימן מסחר. בסיכומיה מציינת המבקשת מפורשות כי רישום הסימן לא ימנע אתכותם או יכולתם של סופרים או גופים אחרים מלהשתתף באירועי "שבוע הספר העברי". רישום הסימן אינו מכוון לכך אלא נהפוך הוא, שהרי המבקשת או ההתאחדות הן אלו שמזמינות את אותם הגופים לבוא וליטול חלק בפעילות התרבותית. לא זו אף זו: אין כוונת המבקשת למנוע מאחרים לקייס ירידי ספרים. למעשה אין זכותה לעשות כן, וכל שהיא מבקשת הוא למנוע מאחרים שימוש בסימן המסחר אשר לבעלות עליו היא טוענת. אציין שוב, כי הסימן מבוקש לרישום בסיווג 5 על שירותים של ארגון תערוכות וירידים למטרות מסחריות או פרסומיות, הנכללים בסיווג 35 וכך ירשם.

המתנגדים טוענים עוד, כי השם "שבוע הספר העברי" ניתן ביוזמת המתנגד שלמה טנאי ו"ל, למפעל תרבותי שיומה הועדה לתגיגות העשור של מדינת ישראל (להלן "ועדת העשור"). במסגרת הראיות שהוגשו מטעמו של המתנגדים הצהיר המתנגד שלמה טנאי ו"ל, כי הוא שהגה את האירוע התרבותי של "שבוע הספר העברי", הציע את תכניו ונתן לו את שמו. דברים אלו אושרו בתצהיריו של העדין אריה אפרת, בנימין בלומנטל ומשה שמיר. ומשכך, טענות המתנגדים, אין הסימן יכול לשמש קניין של המבקשת, שכן הוא שייך למפעל תרבותי לאומי אשר התגבש במהלך דיוני ועדת העשור.

אירועי ועדת העשור היו בבחינת אירוע חד פעמי שהתרחש בשנת 1959, ובו קראו לירידי מכירת הספרים בשם "שבוע הספר העברי". אולם, כפי שלמדתי מהראיות שהובאו בפני, ועדת העשור התפרקה מיד אחר כך, ואילו החל משנת 1961, ההתאחדות או המבקשת היא זו שארגנה, גם, הפיקה ומימנה את אירועי "שבוע הספר העברי" שנה בשנה.

על כן, אף אם המבקשת היא לא שהגתה את השם הנושא הסימן המבוקש, עצם העובדה שהיא וההתאחדות הן היחידות שעשו בו שימוש במשך עשרות שנים, ומלבדן אף גורם לא עשה בו שימוש, גם לא הגורם שהמת מכוח דיני זכות היוצרים, זכות אשר למעשה חוסמת שימוש מסחרי בביטוי, מכוח ההגנה השונה והרחבה אותם מעניקים כאמור, דיני זכות היוצרים לביטוי המוגן.

לא מצאתי שיש בביטוי "שבוע הספר העברי" משום המידה המינימלית של יצירתיות, אשר תזכה את יוצרו בהגנה במסגרת זכות היוצרים. אהו ביטוי פשוט וקצר, המורכב מצירוף מילים שהוא טריוויאלי למדי, אשר לא ראוי כי יוגן במסגרת חוק וכויות יוצרים.

לאור כל האמור לעיל, קובע אני כי הביטוי "שבוע הספר העברי" לא התגבש כיצירה ספרותית, ומשום כך אין הוא ראוי להגנת זכות יוצרים כיצירה ספרותית. השימוש בו על ידי המבקשת אינו נוגד את סעיף 5(11) לפקודה, שכן אין מדובר בזכות קודמת.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות ומורה על רישומו של הסימן המבוקש. הסימן יירשם עם הודעת הסתלקות כפי שדרשה מחלקת סימני המסחר בזמנה, והוא לא ימנע שימוש במאתר בתוספת המילים המרכיבות את הסימן - על כך תירשם הערה מתאימה בפנקס סימני המסחר.

8. המתנגדת תשא בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 18,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ישראל אקסלרד

פוסק בקניין רוחני ניתן בירושלים ביום ל' ניסן, תשס"ד 1 אפריל, 2004