סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רישום הפטנטים, המדגמים ו ללמוד ממנו מה הם הטובין שעליהס חל סימן מסחד. דברים אלו של

המחבר המלומד מבוססים על פסקי -דין בענין,1

1, (1899); [תוכן נמחק] 6תזש תםו[סיפוו ;06 21], 23 6.ש. 8 63, (1945); [תוכן נמחק] הזכ ה. על -כן, עובדת ס?ווג הנעליים בסעיך אחד, מאשר דבלי הלבשה, בתוספת השלישית הנ"ל, איננה מהווה נימוק טוב לדחיית התביעה על הפלת סימן מסתל" (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

8. כאמור, עובדת היות הסימניס תחת סיווגיס שוניס, אין בה כשלעצמה, כדי להורות כי הטובין אינס באותו הגדר. יתירה מזו, מבט על רשימת הטובין שבסימניס המבוקשיס ובסימניס הרשומיס מביאני מיידית ובהכרח למסקנה כי קיימת חפיפה בין הטובין של שני הסימנים: רשימת הטובין שלגביהס נרשמו סימני המתנגדת לשונה רחבה, והיא כוללת גס את כל הטובין אשר לגביהס נתבקשו רישומי הסימניס המבוקשיס.

9. נכוו הדבר כי העובדה שקיימת חפיפה כאמור אינה מובילה בהכרח למסקנה כי המדובר בטובין מאותו הגדר, אולס במקרה דנן, נראה לי כי גאת המסקנה המתבקשת.

0. בהחלטת הרשס דלעיל בעניין [תוכן נמחק]. (החלטה אשר אמנס נגעה להליכי תחרות לפי סעיף 29 לפקודה, אולס המבחניס שפורטו בה לקביעת הגדר הטובין יפים גם לעניין בחינת תחולתו של סע' 9(11) לפקודה), סוכמו המבחנים לבחינת הגדר טובין בעמוד 15 להחלטה כדלקמן:

"סיכוס דלישת ההנלר:

0. את סוגית "טובין מאותו הגדר" שבסע' 29 לפקודת סימני מסחר, ניתן לסכם כדלקמן:

א. סע' 29 לפקודת סימני המסחר מחיל הליכי תחדות לגבי בקשות סימני מסחר, זהים או דומים. אין די בכך שש:ווק הטובין תחת סימני המסחר הזהים או הדומים עשוי לגרום להטעיה, לניצול שלא כדין של מוניטין או לדיכולו. הטובין צריכים להשתייך ל"אותו הגדר".

ב. טוב מ"אותו הגדד" אינם מצומצמים לטובי( המסווגיסם באותו סוג על פי התוספת הרביעית, אלא כוללים טובין הקדובים במהותם, לרבות מוצר ושידות הקדוביס במהותם.

ג. טובין שנכללים באותו סוג עשויים שלא להשתייך ל"אותו הגדר".

ד. הקביעה מתי הטובין קוובים במהותס, תלויה בעובדות כל מקרה לגופו והיא עשויה להשתנות כתוצאה מהתקדמות טכנולוגית, מהתפתחות היי המסהר ומהשתכללות דרכי השיווק וההפצה.

ה. רשימת הקדיטריונים, המסייעים לקביעה באם טובין משתייכים לאותו הגדר, אינה ממצה והיא כוללת את הנתונים שלהלן:

(1) אופי הטובין והרכבם

(6 המטרות שלשמן משמשיס הטובין (3) אופי המשתמשיס בטובין

(6 עדוצי השיווק

(כ5) אופני השיווק (בפד' זסשוו5 הזוזת

התייחס בית המשפט למקדה פרטי של קטגוריה זו בהציעו לבדוק האס טובין המשווקים באותן חנויות שירות עצמי, מוצעים למכירה מעל גבי

אותס מדפים). (6) מידת | התחדות | השודדת ‏ בי( הטובין."

1. יישוס המבחניסם האמוריס על המקרה שבפני מוביל למסקנה, כאמור, כי הטובין אליהם מתייחסים הסימניס המבוקשיס וסימני המתנגדת, הס מאותו ההגדר: המדובר בשני המקריס בבגדים, כאלה או אחרים. אומנס מן הראיות שבפני עולה כי בכל הנוגע לשימוש בסימניס בפועל, יתכן כי לא קיימת חפיפה מוחלטת, מבחינה זו שהמוצריס המשווקיס תחת הסימניס המבוקשיס הס בעיקר ביגוד תחתון כגון, גופיות ותחתונים, ואילו המוצריס הנושאיס את סימני המתנגדת הס בעיקרס בגדי ספורט עליוניס או נעלייס המשמשים ללבוש מעל בגדיס תחתוניס. ואולס, המתנגדת הציגה ראיות מהן עולה כי היא משווקת גס מוצריס שהמרחק ביניהס לבין לבוש תחתון הוא דל, אס קיים בכלל, כגון גרביים. כך, לאור האמור לעיל, אפשר לומר כי אופי הטובין, בשני המקרים, הוא דומה או זהה, הן בהתייחס לטובין שלגביהן נתבקש הרישוס והן לגבי אלה אשר נעשה בהס שימוש בפועל. ראה בעניין גה אף החלטת כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז), מר ישראל

אקסלרד, מיוס 3 בדצמבר 2004 התנגדות לרישוס סימן מסחר מס' 114538 ,1 אז)"

"אתסצ צותא .60 א (מעוצב) (להלן : החלטה בעניין ת168 [הת28)").

2. מוצרי הצדדים הס מוצרי הלבשה והנעלה, מכאן שהמטרות שלשמן משמשים המוצרים הן והות. גס לגבי אופי המשתמשים במוצריסם קיימת זהות רבה, גם אס לא מלאה, אס לוקחיס בחשבון את השימוש בפועל במוצריס. החפיפה בוודאי קיימת שהרי נהוג ללבוש ביגוד תחתון ועליון גס יחד.

3. יתכן כי אף חלק מערוצי השיווק יהיו דומים: חנויות כלבו למשל, עשויות לשווק תחת קורת גג אחת את בגדי המתנגדת, כמו גס את מוצרי המבקשת אשר אמנסם כיוס אינס נושאיס את הסימניס המבוקשיס אבל אין וה מופרך להניח כי ייתכו שהמבקשת תשווק ביוס מן הימיס את מוצריה שלה תחת הסימניס המבוקשים. מבחינה זו, לא מן הנמנע כי לפחות באשר לקו האופנה התחתון של המתנגדת, עלולה להיווצר תחרות עס המוצריס אשר ישאו את הסימניס המבוקשיס.

4. האמור לעיל מובילני למסקנה כי אכן המדובר במקרה דנן בטובין מאותו הגדר. כיוון שכך, אין מנוס מלהיכנס לבחינת הדמיון בין הסימנים, על מנת להכריע בשאלה אס יש לסרב לרשוס את הסימן בשל אחת מהעילות עליהן הצביעה המתנגדת.

ד.2 הדמיון בין הסימנים -

5. הסימניס המבוקשים אינס זהיס לסימני המתנגדת, אולס הס דומיס להם, שהרי המילה

היי" בעברית או "111" באנגלית, משותפת לסימניס. השאלה היא אס הדמיון בין

הסימניס בכללותם, הוא כזה שיש בו כדי להטעות את ציבור הלקוחות הרלוונטי.

6. אם כן , עלי לבדוק עתה את סימני הצדדים על מנת לקבוע אם יש ביניהס דמיון שיש בו כדי להטעות. המבחניס להשוואת סימני מסחר על מנת לקבוע את מידת הדמיון ביניהם ידועים הס: מבחן המראה, מבחן הצליל, מבחן הטובין, מבחן חוג הלקוחות, מבחן צינורות השיווק, מבחן שאר הנסיבות והשכל הישר. מבחנים אלה מתואריס בספרות ונקבעו בשורה ארוכה של פסקי דין של בתי המשפט ובהחלטות רשס סימני המסחר, ביניהם; - ע"א 715/68 פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ. פרומין ובניו בע"מ, פ"ד כ"ג(2), 3.

- ע"א 216/65 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. בנק "אגודת ישראל" בע"מ, פ"ד י"ט(2), 3.

- ת"א (תל אביב) 914/88 עינב דניאל נ. ברקוביץ מיקי, תק-מח 2(91), 339.

- ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ ואח' נ. חברת פרומין ובניו בע"מ, פ"ד י"ח(3), 275.

- החלטת רשס סימני המסחר בעניין אפעז בע "מ נ. 6/1]₪11 ]/\/ 0258, התנגדות לבקשות סימני מסחר מס"105772,3,4 מיוס 4 במר> 2001.

- החלטת כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז), מר ישראל אקסלרד, בעניין גול תעשיות בע"מ נ. עלית תעשיות בע"מ, התנגדות לבקשה לרישוס סימן מסחר מס' 95470, מיום 10 ביולי 2003.

- החלטת כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו או), מר ישראל אקסלרד מיוס 29 ביולי 4 בהתנגדות לרישוס סימן מסחר מס" 86727 1101018 50103 נ. 0י61יי1ין

.= בעניין הסימן .41 א -זאת התכפאאז"" - החלטת כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז), מר ישראל אקסלרד מיוס 18 בנובמבר 2004 בבקשות מתחרות לרישוס סימן מסחר מס' 156477 וסימנים נוספים, טלבר פופ בע "מ נ. הוניגמן ובניו בע"מ בעניין הסימן "דאד". - עמיר פרידמן, עו"ד, סימני מסחר דין, פסיקה ומשפט משווה (מהדורה שנייה- הוצאת פרלשטיין- גינוסר), בע' 222-257.

א צהצואז 1 כ ס6חגּ!!6סק בג /-1!טמוגּןק ,. "דא 6מצואז ד - 1 206 523 ,505 1 63 (1946) מסוז63ו1קק\ 5'מושיזהם ‏ - 8 כ 6 41 (1889) 5ע116סקו1 6מ1/\ מהּו[הּי5טו\ | - [1997] 160 5085 8 110007000 1365 .ט 6[ זהשט5 הפשו - 1 [|1996] ;118 .זאד % ו , 5סננהּצ1 18066 |)תהּ 45זה] 1106 01 עוב1.3 6'צ, זתוא" ‏ - 1 .6 13 ,1[סעואה]/

7. בטרס אדרש לעומקם של המבחנים, ברצוני להתייחס לטענת המבקשת בסעיף 2.5 לסיכומיה, לפיה הוכות לבחור ולעצב סימן המיועד לשרת את בעליו כסימן מסחר, הינה אחת מזכויות היסוד של כל אדס בחברה נאורה ודמוקרטית ולפיכך, לטעמה של המבקשת, יש לדחות את ההתנגדות. עס כל הכבוד, איני מקבל טענה זו של המבקשת. התייחסות לשאלת האיוון החוקתי הנכון בין בעל סימן מסחר רשוס לבין אחר המבקש לסגל לעצמו סימן מסחר דומה או זהה, ניתן למצוא בספרו של המלומד עמיר פרידמן, עו"ד סימני מסחר דין, פסיקה ומשפט משווה (מהדורה שנייה- הוצאת פרלשטיין- גינוסר), בעמ' 236-237 :

" לעריכת האיזון החוקתי יש לגשת מנקודת המוצא לפיה בעל סימן המסחד הדשום נהנה מהמטריה הנודמטיבית החוקתית שמעניקים שני חוקי היסוד גם יחד. בעל סימן מסחד דשום זכאי לעסוק בייצור ובמכירת מוצרים הנושאים

את סימנו כחלק מזכותו החוקתית לעסוק במשלח ידו ללא כל הפרעה. בנוסף, זכאי בעל סימן מסחר הרשום שזכות הקניין שרכש עת נלשס סימנו לא תפוע על ידי מתחריו או גודמים העוסקים באותו ענןף מסחדי. מטעמיס אלו, גובלת זכות הקניין של בעל הסימן הלשוס על זכות מתחלה עסקי המבקש לסגל לעצמו סימן דלומה או זהה לסימן המסחר הלשוס, במסוות של חלק מהזכות החוקתית בדבר חופש העיסוק". (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

1. מבחן המראה והצליל-

8. ראשית חשוב בענייננו להזכיר את הכלל לפיו השוואה של סימני מסחר תיעשה תוך

התייחסות לסימנים בכללותם, ולא על דרך פירוקס לגורמיס והשוואה של כל פרט שונה ומשותף שבהסם. גס אס תיעשה השוואה של המרכיבים בסימניס ומשמעותס לשאלת הדמיון, הרי בסופו של דבר שאלת הדמיון או השוני תוכרע על פי הרושס הכללי שמותיריס הסימניס אצל הצרכן הפוטנציאלי, בעל הזיכרון הבלתי מושלסם. ראה למשל רע"א 5454/02 טעס טבע (1988) טיבולי בע"מ נ. אמברוויה סופהרב בע"מ, פ"ד נ"ו(2) 438

(להלן: "פרשת טעם טבע"); החלטה בעניין ת168 [הת028 ; החלטת כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז), מר ישראל אקסלרד מיוס 26 באוקטובר 2003 בהתנגדות לרישוס סימן מסחר מס' 130226 13116650618 [2116) נ. .\/.5 6מ1006/1 60 בעניין הסימן

"נא דא זג הנד א אזא".

מבחן המראה והצליל הינו מבחן יציר הפסיקה והוא המרכזי מבין שלושת המבחנים- מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות, ומבחן יתר נסיבות הענייןו. מבחן זה משווה את החזות ואת הצליל של שני הסימניס לצורך בחינת מידת הדמיון ביניהס. בענייננו, מדובר מחד, במבקשת המשווקת מוצר מוגדר ומסויס אשר סביר כי לקוח פוטנציאלי או מוכר עושה שימוש בשס על- מנת לייחד את המוצר במהלך דין ודבריס לרכישתו. מנגד, עומדת המתנגדת עס סימניה שלה שעניינס לרוב במוצרי הלבשה ספורטיביים יחודייס לה וסביר כי כאשר לקוח פוטנציאלי מגיע לחנות ומבקש את מוצרי המתנגדת, נערך דו שיח בין הצרכן והמוכר ובכך, נעשה שימוש בשס. בשני המקרים, ישנו דגש ומשקל רב לדמיון בצליל. לעניין זה, יפיס דבריו של כב' השופט גרוניס בהחלטה בעניין טעס טבע בעמ' 453-454 :

" הצורך לבטא את סימ( המסחר בעל פה והסכנה לטעות או לבלבול, מגבירים את המשקל שיש ליתן לדמיון בצליע ביחס לסימנים של מוצרים מן הסוג השני. לעומת זאת, ביחס לסימנים המתייחסים למוצדים מן הסוג הראשון יש לשים דגש דווקא על הדמיון החזותי, שהרי הצרכן נוטל את המוצרים לאחר שהוא מתבונן בסימנים

המופיעים על גבי אריותם (דאו בג"ץ ז.ת

.0

.1

.2

.3

44

0.0 04000 5מ1סאצעת לשס הפטנטים וסימני המסחר, פ"ד כ"ד 335 (1);

[1996] 111066 ה00106 .ט תסוזטיזסטזסי) " (0ח6סזווו6\) (.ו0) 488 ,473 .)שת

אפנה עתה ליישומס של דבריס. סימניהס המבוקשיס של המבקשת הם כזכור, "חיי- טקס" ו- "75% -111". סימניה הרשומיס הבלתי מעוצביס של המתנגדת הס "היי- טק" ו-

")תד -11". בהתאס לכללים שהוצגו לעיל, עלינו להשוות בין החזות והצליל של הסימניס בעברית והסימניס באנגלית בשלמותס על מנת להכריע בשאלת דמיון מטעה ביניהס.

אולס טרס אעשה כן, יש לתת את הדעת להשפעתו של סייג ההסתלקות (הודעת ההסתלקות) המופיעה בתעודות הרישוס של חלק מן הסימנים על אופן יישומה של ההשוואה האמורה. בסימניה המבוקשיס של המבקשת שמספרס 110895 ו- 111225 רשומות הודעות הסתלקות שנוסחן: "רישוס סימן זה לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה היי אלא בהרכב הסימן". בסימנה המבוקש של המבקשת שמספרו 110896 רשומה הודעת הסתלקות שנוסחה: "רישוס סימן זה לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה 111 אלא בהרכב הסימן". בסימנה הרשוסם של המתנגדת שמספרו 66585 רשומה הודעת הסתלקות שנוסחה: "רישוס סימן וה לא יתן זכות לשימוש ייחודי באותיות 11 ו- ] אלא בהרכב הסימן".

סעיף 21 לפקודה, אשר כותרתו 'דרישת ויתור', מקנה לרשס סימני המסחר סמכות לדרוש מבעל הסימן לוותר על הזכות לשימוש ייחודי בחלק מסויס מן הסימן, כתנאי לרישומו של הסימן בפנקס. נקיטת צעד כאמור אפשרית רק ביחס לפרט כלשהו הכלול במסגרת סימן מסחר, אשר הינו פרט המקובל באותו ענף או שאיננו בעל אופי מבחין מטעס אחר. סעיף 1(ב) לפקודה מפרט את תוצאתו של ויתור כזה:

"ויתור לפי סעיף זה לא יפגע אלא בזכויות בעל הסימן הנובעות מלישומו של הסימן, אך לא בשוס זכות אחרת שלו".

המילה "111" או בכיתוב באותיות עבריות "היי" היא למעשה קיצור מקובל של המילה

"תוזז" בלועזית, הבאה דרך כלל בליווי מילה נוספת, ואשר מיועדת לציון דבר מה גבוה במיוחד או בעל עוצמה יוצאת דופן. על רקע משמעות תיאורית זו, אך מובן הוא כי הן המבקשת והן המתנגדת אינן יכולות לרכוש וכות לשימוש ייחודי במילה האמורה.

כפי שצוין לעיל, את ההשוואה במסגרת בחינת הדמיון המטעה יש לבצע, דרך כלל, בין

הסימניס בשלמותם. האס יש בהודעת הויתור ביחס למילה "111" או "היי" כדי לשנות מסקנה זו? התשובה לכך, בניגוד לטענת המבקשת, הינה שלילית. כפי שעולה אף מנוסחי הסייגיס המופיעים בתעודות הרישוס של הסימנים, ויתור כאמור בהודעת הסתלקות

מתייחס אך ורק לשימוש הייחודי במילה "111" או "היי" ואולי אפילו רק לשימוש הייחודי

באותיות "1" ו- "1", ואין בסייגיס אלה כדי לפגוע בוכות לשימוש בלבדי בסימן בכללותו. על כן, בבואנו להכריע בשאלה האס וכותה של המבקשת הופרה, שומה עלינו לבחון האס קייס דמיון ביו סימנה של המשיבה לבין סימניה של המבקשת בשלמותם. ראוי להדגיש, כי ציבור הצרכניס כלל אינו מודע לקיומן של הודעות הויתור הרשומות בפנקס,- "צב צואז 51" עבור פסנתריס

.6 .7 3 ,50% 8 צג עוא1 51 .צ 6המגּ!![6קק ג -1)חוגוק , זה )ב א 6מ שא 5

1 26.ת 436 (\אם) .0.ק.5.ז 186 ;13776 1.3015 .סק .1.5 1975), בית המשפט שם דגש על מבחן הצליל, וקבע:

6 ]0 ק1זם!ווחו5 16 ]0 מסוזסהזתזסא6 שד" ₪ הזועו 60 01 065 ממזסט6קוסו] ,איז טייז .זוה 06 ]0 תספוזסקוהס6 [העפוט יז הסימנים]0ו[6 ]51 116 5יז וה6סיוך חווס5 ]ס קוזם!זחזז5 .יזס6ו] זגול ח566 ץ[חס ]ס תס00]ו00]6 16 סוחז 5ז0)ת6 50|

".הזסו5גו]חס6 ]0 הססתז[6זן

באשר לטענת המבקשת כי הצירוף "-7₪6 -111" צריך להישאר בנחלת הכלל בהיותו גנרי

וזוכה להגנה מופחתת, הריני לציין כי גס אס הסימן ".156 -111" הוא אכן "חלש", טענה שלא אכנס לעומקה, אין משמעות הדבר כי לא יכה את בעליו להגנה כלל. סימן "חלש" יוכל למנוע רישומו של סימן אחר, זאהה או דומה לגבי טובין זהים, קרובים או מאותו ההגדר (ראה לעניין ווה החלטתו של כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז), מר ישראל

אקסלרד מיוס 13 בינואר 2005 .186 ,161601510 ]ת6וחתוה)ז6)ח-] !15 נ. 6005606

2)\/ 1ז1616%0' בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר 113350 "תצח,ז1אס ום").

טענה נוספת שעולה מצד המבקשת היא כי המתנגדת עושה שימוש בפועל בסימניה, הן בפרסומים והן על- גבי קטלוגיס ועל הטובין עצמס, בצמידות לסימן גרפי ייחודי- סימנה הרשוס מספר 66586, שאינו דומה לעיצובו המילולי של סימן המבקשת. במקרה דנן למילה המופיעה באופן בולט ביותר חשיבות גדולה יותר בעיני הקהל מאשר ה"קישוטים" או איורים גרפייס המקיפיס אותה (ראה גם דבריו של המלומד דר' וליגסון בספרו "דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם", הוצאת שוקן ,בעמ' 80). כפי שהראיתי לעיל, הרי שבמוצריס מן הסוג האמור שהצרכניס צריכיס להגות את סס המוצר ושס היצרן ולבקשו מהמוכר או שמתנהל דו- שיח בנוגע למוצר, הרי שיש משמעות רבה להגייה ופחות למראה

סימן המסחר. צרכן המבקש מוצר "70 -11" עלול להתבלבל ולחשוב כי מדובר במוצר

של חברת "78% -111". ואת כיוון שצורתו הגרפית של סימן מסחר מספר 66586, לא נמצאת לנגד עיניו בעת ההגייה של המילה. גס המוכר עלול להתבלבל ולשמוע כי הצרכן ביקש ממנו, כביכול, מוצר אחר. לכן, טענת המבקשת, הגורסת כי מדובר בשוק של צרכניס מתותכמיס יותר לא תוכל לעזּור לה כאשר מדובר בשוק שבו יש אפשרות ממשית לבלבול על בסיס ההגייה של הסימן המבוקש. אי לכך, דינן של טענות אלו להידחות.

יתרה מכך, כאשר מדובר בחברה המשווקת תוצרתה בארצ והיא בוחרת להשתמש בשס לועזי הדומה עד כדי זאהות לשס מסחרי דומה ומפורסם הרי שהיא עלולה להיתפס כמתנהגת בחוסר תום לב בבחירת הסימן. לעניין וה ראה בג"צ 95/68 מתפרת הדרוס

בע"מ נ. ץמהקותס-) 11.0.1.66 116 ואח', פ"ד כב (2), 189; בג"צ 476/82 אורלוגד בע"מ נ.

רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר ואח', פ"ד לט(2), 148 ; ע"א 6181/96 יגאל קרדי

נ.1.111160 עתהקות0:) :8 |6ז868, פ"ד נב(3), 276. המלומד 1/6081 בספרו ,01000 בחזסי] ,6061110 זוה]ת3ז תה 13061145 חס ץ[זז603]

0 .0 ,2000 קטסעש מסביר נושא זה באופן נהיר וברור:

0 01 \סוו0סה6 עוסחא 16ק655060חז8גזם 51ס]ת" חז 00| זסז 0 ]06160 א'זםחז 0 זקס00ם 5זוו5פסיזקן 6וזז זגו .61א'זסוח 506 116 מז 86וו 10 ז561]6/₪ זקחזסיזקן סז הסז!וזו6קהזס6 ]ס זוז מעוסמא-][6טו 0 10 60 6ג] 05 61056 05 4 ם ]0 הז1ס6קר 6ג][ז סיזס5 10 זקוח6זום חם חז 1 קוו ]טוט |!ושו 9000 0ח תהסחסוווקסז 6010 כזסט6שו110 .050קא6 5'זס סח 5 ]6 - 05 ,מ0)בטסתחת1] 0805ז0ו60ח6 5 ]01 הז 6יזסו51 סז 1116001 15 1 .הסזזם)וחזז סומ 8זסעוופ 8חזפגו[חס עם | |!וש 9000 5 [...] זסווטסיזק 0 ]0 66זווס5 6 הווח חם 56 10 6665507 זס ץ[חזםויז66 זס] או 5 יז )0 ]0 עקס6 סזס\ע ‏ ...560גו]חס6 06 סז ץ]6אז! 06 סז יזסץוום " ה0ןז0/]160סחז 51171 5016 65אחז ז56ג הזז 8. כאמור, קבעתי כי סימני המבקשת והמתנגדת דומיס במראם ובצלילס ואולס אבקש

להידרש לטענה נוספת בעניין גה שהעלתה המבקשת לפיה, המילים "ד" ו- "אמיך" מהוות את המילה או ההברה השניה של הסימנים, נהגות באופן דומה עד כדי זהות בלשון יחיד ובאופן ּגהה בלשון רבים. כך למשל, טוענת המתנגדת, בהזמנה טלפונית של

מוצרי המתנגדת, יבקש הלקות "66ט6סזק :111-180" דבר שייצור זהות בין הגיית

המילים "70% -1" ל- "אד -ז1". אני כשלעצמי לא רואה ממש בטענה זו. מדובר בבקשה לרישום סימני מסחר באר הדוברת ברובה עברית, וודאי שאנגלית אינה השפה השלטת בה וסבירות ההגייה באנגלית אשר תיצור את הזהות בהגיית הסמיכות או הרביס הינה קטנה. ואולס, מן העבר השני, היותה של אנגלית שפה מינורית בשימוש בישראל, מחזקת את מסקנתי לגבי תוצאת ההטעיה שבמבחן הצליל. שהרי, צרכניס ששפת אימס ברובס, אינה אנגלית, לא ישימו ליבס להבדל המינורי, אס גה קיים כלל, בצלילם של הסימנים. לעניין ה נקבע בסעיף 21 להחלטתו של כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז), מר ישראל אקסלרד מיוס 18 בנובמבר 2003 .6.02 1חסוַספַהּה3] 33 נ. 8) 135 (6נמץתסתה 5061606 [6מ6ע] בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 118198 "דד א":

"בכל מקדה, את קומס או העדרם שכ2 הדמיון

ושל סכנת ההטעיה עלי לבחון על פי הדין

בישראל, בהתחשב בכך כי המדובר בקהל הישראלי, אשר שפתו היא עברית והוא עלול

16

להיות פחות עדני להבדלים בכיתוב הסימנים הנלונים, ולאוד הראות שהוצגו בפני,"

9. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי מראה וצליל הסימנים "70 -1ה" ו- "אמחד -זח"

וכן מראה וצליל הסימניס "היי- טק" ו- "חיי- טקס" דומים עד כדי כמעט והות וההבדל החזותי היחיד ביניהס, אות בודדת אשר ההגייה אינה שונה באופן מהותי, אינו מספק את מידת האבחנה הדרושה בין סימנים כדי לשלול את סכנת ההטעיה והבלבול.

ד.2.. מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות -

.0

.1

.2

בחרתי להתייחס לשני מבחניס אלה יחד, שכן במקרה דנן הדבריס קשורים ביניהס בקשר בל ינתק. קייס דמיון בסוג הסחורות במקרה דנן, והדבריס אותס אמרתי לעניין ההגייה בהגדר הטובין, יפיס גס לעניין מבחן ה. אמת הדבר, כי אין חפיפה מוחלטת במוצריס המשווקיס על ידי הצדדים שבפני, מבחינה ו שהמבקשת, על פי הראיות שבפני, אינה משווקת בגדים "עליונים". יחד עם זאת, קיומה של חפיפה בתחום קו המוצרים הספורטיבי ולאור העובדה כי הובאו בפניי ראיות כי אף המתנגדת משווקת פרטי לבוש "תחתונים" כדוגמת, גופיות וגרביים, מתחייבת המסקנה כי קיים דמיון בסוג הסחורות. יתר על כן, סימניה של המתנגדת אינס מוגבליס לשיווק פרטי לבוש עליוניס בלבד וכמובן, אינס מוגבליס לסוגי בד או אריגה מסוימיס והרישום מקנה למתנגדת את הזכות לעשות שימוש בסימן, גם לגבי טובין שאינס בגדי ספורט עליונים או נעלייס ואכן, המתנגדת

משווקת כאמור, כבר היוס, גרביים וגופיות (ראה לעניין וה אף ההחלטה בעניין 6280391

ב

על- פי מבחן חוג הלקוחות, יש לברר האס הקהל לו מיועדיס הטובין נושאי הסימן הרשוס הנו אותו קהל כלפיו מופנה הסימן החדש. יודגש, ככל שהדמיון בין הסימן החדש, המבוקש, לבין הסימן שנרשם לפניו רב יותר, מבחינת חזותו וצליל ההיגוי שלו, יינתן משקל נמוך יותר למבחן העזר הנוגע לחוג הלקוחות הצורכים את הטובין נושאי הסימנים (ראה לעניין ה בספרו של המלומד עמיר פרידמן, עו"ד סימני מסחר דין, פסיקה ומשפט משווה (מהדורה שנייה- הוצאת פרלשטיין- גינוסר), בעמ' 252).

מו התצהיריס אכן עולה, כי קייס הבדל מסויס בין חוגי הלקוחות שהרי בעוד הטובין של המתנגדת הס מוצריס המיועדיס ל- "משתמשי הקצה" או הקהל הרחב- הצרכן הסופי שלשימושו מיועד הטובין הרי שהמבקשת משמשת כקבלן משנה של חברות בינלאומיות גדולות כגון, 16[פטק6 808ת28 ;ק28) 1186 ;560761 100118'5/\ וכיוב', העוסקות בייצוא

ו/או בשיווק של מוצרי טקסטיל תחת שמות המותג המוכריס שלהס ומוצריה מיועדיס לשיווק ללקוחות אלה. לטענת המבקשת, ציבור הצרכניס הסופי, אשר רוכש את מוצרי המבקשת, יראה את סס המותג הבינלאומי שיופיע על המוצר הסופי, ולא יראה כלל את

השס "אד -11" שכן החברות הסוחרות במוצרים מטביעות על הטובין את הסימנים המסחרייס שלהן. לכן, לכאורה, לטענת המבקשת גס קהל היעד של המוצריס הוא שונה: בעוד שאת מוצרי המבקשת ירכשו בדרך כלל אנשי מקצוע אשר לא יוטעו על נקלה רק בשל השימוש בסימנים דומים, ואילו את מוצרי המתנגדת ירכשו "משתמשי הקצה" דהיינו, הצרכן הסופי. יחד עס ואת, אין להתעלס מכך שבסופו של דבר, גס מוצרי המבקשת מיועדים לשימוש אצל הצרכן הסופי ואין סיבה שלא לחשוש כי מוצרי המבקשת

כפי שנמכרים לחברות הגדולות לא יגיעו "15 85" למשתמש הקצה בדרך זו או אחרת

וישאו, כך או אחרת, את סימן המבוקש של המבקשת או יפורסמו תחת שמה כך שהצרכן הסופי ייחשף בהחלט למוצרי המבקשת כמו גס לסימן המסחר שלה. דומה הדבר לנסיבות המקרה אשר עמדו בבסיס החלטתו של כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז),

מר ישראל אקסלרד מיוס 18 בנובמבר 2003 .6.02 1חסוַספַהּה3] 33 נ. 8) 135 (6נמץתסתה 5061606 [6מ6ע] בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 118198

"דא" שס דובר במצב הפוך בו סימני המתנגדת דווקא משווקיס לקהל לקוחות ייחודי ומקצועי ואילו מוצרי המשווקת שווקו לקהל לקוחות פרטי- משתמשי קצה ואולס מובן כי אין הדבר משנה לגופו של עניין. כך נקבע בסעיף 18 להחלטה:

"יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שבסופו של דבל, גם מוצרי המתנגדת מיועדים לשימוש אצכ הנשים הבאות לקבל טיפול קוסמטי במכון או אצל קוסמטיקאית, וה( בהחלט נחשפות למוצרי המתנגדת כמו גם לסימן המסחר שלה., המסקנה הינה כי נשים נחשפות למוצריה של המתנגדת, כמו גם לסימן המסחר שלה... תהיה זו פגיעה בלתי הוגנת במוניטין שבנתה לעצמה המתנגדת ובקניינה הלוחני, ולכך לא אוכל לתת יד. סכנה לטעות כאמור קיימת במיוחד באשר לסימן המתנגדת אין עיצוב מיוחד, וסביר כי הוא מגיע לידיעת הלקוחה, מפי הקוסמטיקאיות בעיקר, ולכך גם קיימת אחיזה בחומר הראיות. לא אוכל לקבל את טענת המבקשת כי אין חפיפה בסוג הלקוחות, באשר הלקוחות הפוטנציאלים של מוצריה ה( נשים בגילים 16 עד 30. גם חלק מהנשים | במלאים | אלה מבקוות | אצל קוסמטיקאיות, וסכנת ההטעיה קיימת גם לגביהן."

(ההדגשות אינן במקור- מ.נ.)

ד.3.. מבחן צינורות השיווק -

3. ראשית ייאמר כי בענייננו מבחן זה משני ואין בו משוס יסוד המכריע את הכף לחובה או לחסד באופן בלעדי. אכן אני מתרשם כי צינורות השיווק של מוצרי הצדדים, בעיקרס, סימנים: שווק מוצרי המבקשת נעשה בעיקר לחברות גדולות- אנשי מקצוע, כאמור לעיל, ואילו מוצרי המתנגדת נמכריס לקהל הרחב. יחד עם זאת, בהתחשב בהשוואות הסימנים ויישוס המבחניס האחרים, אין בהבדל גה כדי למנוע את סכנת ההטעיה ואת קיומו של הדמיון המטעה.

ד.2.4 מבחן כלל נסיבות העניין והשכל הישר-

לעניין מבחן וה עלי לנסות ולבדוק את משמעותס של הסימנים והרעיון העומד מאחוריהם, וליתר דיוק, את משמעותה של אותה המילה הדומה, הקיימת בסימנים. המילה או ההברה השנייה בסימני המבקשת "אד -1" נגזרת מן המילה 768816 באנגלית. המילה הראשונה באה להעיד על איכות גבוהה ולמעשה, צירוף הסימן בא להעיד

על איכות גבוהה של טקסטיל. המילה או ההברה השניה בסימניה של המתנגדת " -111

נגזרת מן המילה ע0106ת1660 ובשילוב עם המילה או ההברה הראשונה, בא הסימן להעיד על טכנולוגיה גבוהה, מה שקרוי, טכנולוגיית עילית. עיננו הרואות, במבחן זה אין לי אלא לקבל את טענת המתנגדת כי שני הסימנים מרמציס לקידמה, לטכנולוגיה מתקדמת, לאיכותס הגבוהה של המוצריס נושאי הסימנים וכיוצא בזה, רעיון אשר אף המבקשת מודה בו. כך ניתן לראות בסעיף 3 לתצהירו של מר רבינוביץ מטעס המבקשת, לפין :

"קבוצת תפרון הינה מהמובילות בעולם בתחום *יצוד הלבשה בטטממלוגיות <**חודיות וחדשניות בענף הטקסטיל..."

וכו בנספת א' לתצהירו של מר רבינוביץ:

5'מסז]10 וקה 5075 ווס6!ווסת 0]'5)חוז)" לחז 01 ;1600100 15 חז 1165 הזחח6י5 סו סהשו 1056[ 10 56הזקזוו5 0 05 6חז60 5 "0000חו | ]0 )הגוסה "סשטסח

".166 השזה עז'זם1וו6וזיזסק (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.

הנטל להוכיח העדרה של סכנת הטעיה הוא על מבקשת הרישום, ונטל זה לא הורס, אלא ההיפך הוא הנכון: נראית בעיני טענת המתנגדת, כי למרות השוני המסויס בין הטובין ובצינורות השיווק, המדובר בסופו של דבר בפרטי לבוש בסיסיים, עליוניס או תחתונים, אשר הצרכניס של המוצריס המשותפים הינם זהים. לעניין זה חשוב לציין כי המבקשת לא נתנה כל הסבר לבחירת הסימן המבוקש, וככל שמדובר בשיווק שעושה המבקשת לחברות מותג בינלאומיות, לא נתנה המבקשת כל טעסם לעמידתה על רישום הסימן המבוקש. לא זו אף זו, משמדובר בחברות שברובן המוחלט אינן מנהלות את קווי הייצור שלהן בארצ, השאלה עולה ביתר שאת.

בעניין זה טוענת המתנגדת כי המבקשת כלל אינה מייצרת ו/או משווקת מוצריס בסוג 25 הנושאיס את סימני המסחר "78% -111" או "היי- טקס" שהרי ככל שעושה המבקשת שימוש בסימנים מדובר בשימוש לצורך פרסוס או קידוס מכירות וללא שימוש על גבי הטובין עצמס ולכן ממילא, לטענת המתנגדת, סימני המסחר של המבקשת אינס ממלאיס אחר דרישות פקודת סימני המסחר ואינס ראוייסם כלל לרישום. המתנגדת ממשיכה וטוענת כי העדר שימוש ו/או כוונה לשימוש בסימנים על גבי המוצרים, דבר שהמבקשת

לא חולקת עליו, ואף על פי כן קיבולס לרישום או רישומם, יעניקו לסימניה של המבקשת הכרה כסימני מסחר "הגנתיים".

7. אכן, מו המפורסמות היא שמוסד "הסימן ההגנתי" אינו מוכר בישראל ואין צורך לפרט בדרב. ואולס, מבלי להיכנס לעובי הקורה, איני מוצא ממש בטענת המתנגדת שהרי הפקודה אינה מציינת חובה של הטבעת סימן מסחר על גבי הטובין על- מנת שאלה יוכלו ליהנות מהגנת סימן מסחר מסוים. אף הגדרת המונח "סימן מסחר" בפקודה אינה עולה בקנה אחד עס הפרשנות שמנסה המתנגדת להעניק לה וניתן בנקל לחשוב על טובין שכלל לא ניתניס לסימון או להטבעה ועדיין, יוכלו להוות מושא לסימן מסחר. אבקש להפנות בעניין וה לספרו של המלומד א.ח. זליגסון "דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם" (הוצאת שוקן, ירושלים ותל- אביב, תשל"ג), בעמ' 16 :

" מה היא, איפא, המסקנה שצריך להסיק לגבי פירוש המילה "שימוש"? לדעתי שימוש בסימן מסחר בישראל פידושו כל פעולה מסחרית שממנה קהל מסויים בישראל *כול להווכה שסימן פלוני קשור לסחורה אלמונית וכי סחודה זו קיימת ועלולה להתקבל... לכן בעל סימן מסחר המתכתב עם יבואן על הבאת הסחודה- בין אס המשא ומתן י*וכתר בהצלחה ובין אס לאו, או בעל סימן מסחד שמפרסס באופן תדיר את הסימן בכתבי עת, ברדיוה או בטלו"זיה... *יהשב כמשתמש בסימנו בישראל... האס פילושי מכניס בדלת האחודית את סימן המגן או סימן המלאי המוכר בחוק הגרמני, אך לא בחוקינו? מדמה לי שלא, כי סימנים אלה מצטיינים ע"י כך שבעליהס אינם מתכווניסם או אינם מתכוונים לעת עתה, להשתמש בסימנם בכלל, בו בזמן שהתנאי הקודם לפירושי הנ"ל הוא שבעל סימן המסחר משתמש בפועל ובאופן פעיל ביותר בסיממנו..." (ההדגשות אינן במקור- מ.נ.)

(כמו- כן ראה בעניין אה החלטת רשם הפטנטים מיוס 6 ביולי 2005 יהודה מלכי נ. סבון

של פעם (2000) בע"מ בעניין בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר מס' 138115, 5.- "סבון של פעם "- בהתאס לסעיף 29 לפקודת סימני מסחר, תשל"ב- 1972)

8. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי קיים דמיון רב בין הסימנים, מבחינות מספר, דמיון כזה וברמה כואת אשר עלול להביא להטעיה. ולכן אין הסימן כשיר לרישום לאור הוראות סעיף 9(11) לפקודה.

ד.5 סכנת הטעיית הציבור, עידוד תחרות בלתי הוגנת ופגיעה בתקנת הציבור- סעיפים 1))) ו-5(11) לפקודה, סימן מוכר היטב וסעיף12 לפקודה -

9. לצורך קיומה של עילת הפסלות לפי סעיף 9(11) לפקודה, יש להשוות את הסימנים על מנת לבדוק אס קייסם ביניהס דמיון העלול להביא להטעיית הציבור, ואס קיים דמיון כזה, הרי הסימן פסול לרישום, אפילו לא הוכח קיומו של מוניטין בסימן הרשוס. לא כך הדבר כאשר המדובר הוא בסעיף 6(1) לפקודה. על מנת להוכיח סכנת הטעיית הציבור לעניין

סעיף זה, יש להראות כי הסימן המבוקש רכש לו מוניטין בישראל. במקרה דנן, הוכח בפני כי סימן המתנגדת זכה למוניטין בישראל, עד כדי קיומה של סכנת הטעיה, אם נתיר את רישומו של הסימן המבוקש. על קיומו של מוניטין לסימן המתנגדת למד אני מהתצהירים שבפני, מהנתונים בדבר היקפי המכירות וההשקעות בפרסום ובקידוד מכירות, ומשיטות הפרסום, השיווק וקידוד המכירות. מכל אלה התרשמתי כי המתנגדת עושה שימוש בסימנה כסימן מסחר, והיא בנתה סביבו מוניטין הראוי להגנה מפני סכנת הטעיה, אשר בהחלט קיימת במקרה דנן.

אשר לפגיעה בתקנת הציבור- על פני הדברים נראה כי המקרה שלפנינו אינו המקרה בו ניתן לדון על רישום אשר יפגע בתקנת הציבור. מכל מקום, פטור אני מלדון להיכנס לעובי הקורה ולהכריע בשאלה זו, באשר ממילא אין הסימן כשיר לרישום לאור הוראות סעיפים 9(11) ו- 6(11) לפקודה.

הוא הדין לגבי הטענה כי סימן המתנגדת הוא סימן רשום מוכר היטב. משקבעתי כי אין הסימן המבוקש כשיר לרישום בהיותו דומה דמיון מטעה לסימן הרשום של המתנגדת, גס אס אינו בגדר "סימן מוכר היטב" כהגדרתו בפקודה, הרי ההכרעה בשאלה אם סימן המתנגדת עומד בדרישות הדין להגנה על סימן מוכר היטב אם לאו, היא הכרעה מיותרת.

גם הכרעה בטענה כי יש לסרב לרשום את הסימן המבוקש בשל הוראות סעיף 12 לפקודה אינה נדרשת: משקבעתי כי יש בסימן המבוקש כדי להטעות את הציבור וכדי לגרום לתחרות בלתי הוגנת לעניין סעיף 11 לפקודה, אין צורך במקרה זה כי אכריע בשאלה אם יש בסימן כדי להטעות או לגרום לתחרות בלתי הוגנת גם לעניין סעיף 12.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, הנני רואה לנכון לקבוע כי אין הסימנים המבוקש לשריס לרישום, באשר הדומיות עד כדי הטעיה לסימניה הרישומיים של המתנגדת. רישום סימני המבקשת עלול להביא להטעיית הציבור ולתחרות בלתי הוגנת במסחר עם המתנגדת לפיכך, הנני מקבל את ההתנגדות.

אני מחייב את המבקשת לשלם למתנגדת את הוצאות המשפט ושכר טעוות עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ בצרוף מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום

בפועל.

ד"ר מאיר נועס,

חצר מאיר נועס 54678313-]111225 רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתן בירושלים ביוס 1 באוגוסט, 2005 ו' אב, תשס"ה