סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד"ר מאיר נועס

בקשה לדחיה על הסף (במסגרת הליך התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 5 "סבון של פעם ")

המבקשת בהליך סבון של פעם (2000) בע"מ הדחיה על הסף ע"י ב"כ נ. הורוביץ, עו"ד (להלן: "המבקשת") המשיב בהליך יהודה מלבי הדחיה על הסף ע"י ב"כ סורוקר - אגמון, עו"ד

א.

(להלן: "המשיב")

הרקע להליך:

בין הצדדים להחלטה זו התקיים בזמנו הליך במסגרת הגשת בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר מס' 138115, 140925 - "סבון של פעס" בהתאם לסעיף 29 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב- 1972 (להלן: "הפקודה"). ביום 6 ביולי 2005, ניתנה החלטתי בהליך התחרות (להלן : "ההחלטה לפי סעיף 29"), לפיה אפשרתי את המשך הליך בחינת הבקשה לרישום סימן מסחר שמספרו 140925 "סבון של פעם" (להלן : "הסימן") - בבעלות חברת סבון של פעס (2000) בע"מ ודחיתי את בקשתו של מר יהודה מלכי להמשך הליך בחינת רישומו של סימן מסחר שמספרו 138115 "סבון של פעס".

הליך הדחיה על הסף:

בעלת הבקשה לרישום הסימן, חברת סבון של פעם (2000) בע"מ, היא גם מגישת הבקשה שלפתחי לדחיה על הסף של ההתנגדות, תקרא להלן:"המבקשת". מר יהודה מלכי שהוא המתנגד לרישום הסימן, יקרא להלן :"המשיב".

הבקשה לרישום הסימן, נבחנה על ידי מחלקת סימני מסחר וביוס 30 בספטמבר 2005 קובלה ופורסמה כדין ביומן סימני המסחר להתנגדויות הציבור. ביוס 1 בינואר 2006, הגיש המשיב הודעת התנגדות לבקשה לרישום הסימן בהתאם לסעיף 24 לפקודה.

ההחלטה בענייננו עוסקת ומתוחמת אך ורק לשאלה האם לדחות על הסף את ההתנגדות או לא. לפיכך, לא אדון בהחלטתי דנן בטענות שבהודעת ההתנגדות לגופן. עס זאת, כיוון שבקשת הדחיה על הסף מושתתת בעיקרה על טענות ההתנגדות שלטענת המבקשת כבר הוכרעו בהחלטה לפי סעיף 29, אפרט ואציג בקצרה את הטענות להתנגדות של המשיב מר מלכי, כדלהלן:

א.

המבקשת הגישה את בקשתה לרישום הסימן בחוסר תום לב, שניס רבות לאחר שהמשיב החל להשתמש בסימנו, תוך רצון לרכב על גב המוניטין הרב לו וכה סימנו של המשיב. ואת ועוד, במהלך ההליך לפי סעיף 29 לפקודה, הוברר כי נציגי המבקשת כשלו בבדיקת פוליגרף כאשר טענו כי המשיב לא הציג להס את הסימן "סבון של פעס" טרס החלו בשיווקו.

סימנו של המשיב צבר מוניטין רב וסימן המבקשת עלול להטעות את הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר בשל הדמיון בין הסימנים, והטובין לגביהו נתבקש רישום הסימן וזהות הלקוחות להם מיועדים הטובין.

סימנו של המשיב הוא סימן מוכר היטב שאינו רשום ואינו מעוצב. אמנס נכון שהסימן המבוקש על ידי המבקשת הינו סימן מעוצב, אך אין בכך כדי להבדיל בין הסימניס והציבור עדיין יכול לבלבל בין הסימניס ולטעות במקור הטובין. השימוש שעושה המבקשת בסימן המבוקש, מהווה הפרה של סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט 1999, על פי, אסור לבעל עסק לגרום לכך שנכס או שירות שהוא מוכר, ייחשב בטעות כנכס או שירות של עסק אחר.

ביוס 2 במרץ 2006, הגישה המבקשת תגובה מטעמה לטענות ההתנגדות, בה פירטה את טענותיה לטענותיו המשיב. וכן עם תגובתה של המבקשת לכתב ההתנגדות, הגישה המבקשת בקשה לדחיה על הסף של ההתנגדות ושבגינה ההחלטה שלפנינו.

להלן עיקר נימוקי המבקשת בבקשתה דנן לדחיה על הסף:

א.

החלטת הרשם לפי סעיף 29 קבעה מפורשות כי וכותה של המבקשת עדיפה על זכות המשיב ולפיכך, אין לדון עוד בעדיפות לרישום הסימן.

לאחר שנקבע כי וכותה של המבקשת עדיפה על פני וכות המשיב, הגשת ההתנגדות על ידי המשיב מהווה מהלך קנטרני וטורדני כלפי המבקשת מתוך מטרה להציב מכשול בפני המבקשת במסגרת המאבק המתנהל בין הצדדים על רישום הסימן.

ההתנגדות הוגשה בחוסר תום לב ומבלי שהמשיב הראה טעס ראוי להגשת הודעת ההתנגדות. המשיב חוזר בכתב ההתנגדות על הטענות שכבר נדונו במסגרת ההחלטה לפי סעיף 29. לא יעלה על הדעת שמי שהפסיד בהליך לפי סעיף 29 לפקודה, יוכל לעלות שוב את אותן טענות במסגרת הליך התנגדות ובכך לעכב את רישום הסימן.

ג.

ג.1.

הודעת ההתנגדות הוגשה באיחור, מבלי שהמועד להגשתה הוארך כדין. הבקשה לרישום הסימן פורסמה ברשומות בחודש ספטמבר 2005, בעוד שההתנגדות הוגשה ביוס 1 בינואר 2006, קרי למעלה משלושה חודשים לאחר הפרסום, ואת בניגוד לאמור בסעיף 29 לפקודה (כך במקור) ובתקנה 35 לתקנות סימני המסחר.

ההתנגדות הוגשה ללא כל עילה שהיא. המשיב אינו בעל סימן מסחר רשום זהה או דומה לסימן המבקשת. המשיב אף אינו בעל סימן מסחר מוכר היטב כפי שנקבע בהחלטה לפי סעיף 29.

ביוס 26 במרץ 2006, הגיש המשיב בקשה לעיכוב הליך ההתנגדות בשל הליך ערעור על ההחלטה לפי סעיף 29 המתנהל בין הצדדים וכאן התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. ביוס 30 למרץ 2006 דחיתי את בקשת המשיב אם כי קבעתי כי שאלת המשך ההליכים בהתנגדות זו תישקל מחדש, במידת הצורך, בשלב של טרס הגשת הראיות. לאור הנ"ל, ארכתי בחודש את המועד להגשת תגובה מטעמו המשיב לבקשת הדחיה על הסף שהגישה המבקשת.

ביוס 30 באפריל 2006, הגיש המשיב את תגובתו לבקשה לדחיה על הסף של ההתנגדות. להלן עיקר נימוקיו:

א.

דחיה על הסף של ההתנגדות ללא דיון לגופו של עניין הינה סעד דרסטי אשר יפגע בזכויותיו הבסיסיות של המשיב למיצוי יומו בפני הערכאה השיפוטית. נקבע בפסיקה כי סעד זה יינתן אך במשורה ולעיתים נדירות.

דחיה על הסף של ההתנגדות תפגע באינטרס הציבורי של שמירה על טוהר הפנקס, הגנת הצרכן, מניעת בלבול והטעיית הציבור ועידוד תחרות חופשית.

קיום הליך לפי סעיף 29 לפקודה אינו חוסם הליכי התנגדות. הליך לפי סעיף 29 לפקודה קובע עדיפות לזכות בין הצדדים אך תוצאת ההליך אינה רישום אוטומטי של הסימן בפנקס סימני המסחר.

המשיב אינו מושתק מלטעון את טענותיו שכן החלטת כב' הרשם אינה חלוטה. על החלטת כב' הרשם הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

ההתנגדות מגלה עילה שכן אסת תתקבל אחת מטענות המשיב, ההתנגדות תתקבל. הודעת ההתנגדות הוגשה במועד. הבקשה לרישום הסימן פורסמה להתנגדויות הציבור ביוס 30 בספטמבר 2005, לפיכך היה על המשיב להגיש את התנגדותו עד ליוס 30 בדצמבר 2005. כיוון שהיה והיוס שישי, תאריך ההגשה נדחה ליוס ראשון 1 בינואר 2006, הוא התאריך בו הוגשה ההתנגדות.

דיון:

היחס בין הליך לפי סעיף 29 לפקודה לבין התנגדות לרישום סימן מסחר -

כבר בראשית דבריי אציין כי זכותו של כל אדם להגיש התנגדות על פי סעיף 24 לפקודה. זכות זו הינה זכות בסיסית ומוקנית מכוח פקודת סימני מסחר. זכות זו להגשת התנגדות אינה מותנית בכל תנאי (למעט מועדי ההגשה ועילות ההתנגדות) וודאי מנותקת מהשאלה האם אותו השתתף או לא השתתף בהליך תחרות לפי סעיף 29 מול מגיש הבקשה לרישום נשוא ההתנגדות. כמו כן, הזכות אינה תלויה בעצם היותו של המתנגד בעל סימן (לטענתו) העלול להינפק מן הרישום. אשר על כן, הנני דוחה את טענות המבקשת לפיהן עצם הגשת ההתנגדות על ידי המשיב מהווה מהלך קנטרני וטורדני כלפיה מתוך מטרה להציב מכשול בפניה במסגרת המאבק המתנהל בין הצדדים על רישום הסימן. מאידך גסיסה, אין לאפשר לאדם לנצל לרעה זכות יסוד זו בכך שיכפה על הרשם לדון מחדש בסוגיות שעלו, נבחנו, נדונו והוכרעו בהליך לפי סעיף 29.

סעיף 29 לפקודה קובע:

"(א)הגישו אנשיס שונים בקשות נפדדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים עד כדי להטעות, לגבי אותם טובין או הגדר טובין, והבקשה המאוחדת הוגשה לפי שקובלה הבקשה המוקדמת, רשאי הרשם שלא לקבל את הבקשות עד שייקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה או אישור כאמור יחליט הרשם, מנימוקים שיירשמו, לגבי איזו בקשה יימשכו ההליכים לפי פקודה זו,

(ב) על החלטת הדשס לפי סעיף קטן (א) ניתן לערער לפני בית המשפט העליון בתוך שלושים ימים מיום החלטת הרשם". ואילו סעיף 24 לפקודה, המפרט את עילות ההתנגדות קובע:

"(א1) ואלה עילות ההתנגדות לרישום סימן:

(1)קיימת סיבה ולפיה מוסמך הדשם לפי הוראות פקודה זו לסדב לבקשת הרישום ;

(2) המתנגד טוען לבעלות על הסימן."

המבחנים לקביעת העדיפות בהליך לפי סעיף 29 לפקודה, שונים מהמבחנים בהליך התנגדות. המבחנים בהליך לפי סעיף 29 נקבעו בפסיקה, והס כדלקמן:

א. תאריכי הגשת הבקשות לרישום;

ב מידת השימוש שעשה כל צד בסימנו בישראל עד למועד הגשת הבקשה לרישום, ואף מעבר לו, עד למועד הדיון;

ג. תוס הלב של המבקשים בבחירת הסימן המבוקש. ראה לעניין וה, למשל: בג"צ 77/60 רשם סימני המסחר נ. .11105 8 078 עשסצן

16.6020 שחווה1.66 ואח', פ"ד יד(3), 1718 ; בג"\ 90/70 .1.16 ,.000 ₪ 868061 נ'

רשם הפטנטים ואח', פ"ד כה(2), 87, בג"צ 476/82 אורלוגד בע"מ נ' רשם הפטנטים, פ"ד לט(2), 148 ;

.1

.12

.3

ג.2.

4

נקודת המוצא בהליכים לפי סעיף 29 היא שהסימנים והם או דומים עד כדי להטעות. לעומת זאת, בהתנגדות לרישום סימן מסחר, הזהות או הדמיון בין הסימניס היא נקודת הסיוס של המתנגד לכאורה יוכה בהליך. לבחינת קיום דמיון בין שני סימניס נקבעו בפסיקה מבחן הצליל, מבחן המראה, מבחן הטובין, מבחן סוג הלקוחות, מבחן צינורות השיווק, מבחן שאר הנסיבות והשכל הישר. ראה לעניין , למשל: ע"א 715/68 פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד כ"ג(2), 43; ע"א 216/65 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' בנק "אגודת ישראל" בע"מ, פ"ד י"ט(2), 673; ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ ואח' נ' חברת פרומין ובניו בע"מ, פ"ד י"ח(3), 275;

בהחלטה המשלימה בעניין הליך עפ"י סעיף 29 לפקודה, בין בקשות לרישום סימני מסחר

מס' 125438 ומס' 126755 ענק האופטיקה בע"מ נ' 54ת סא מיוס 10 באוקטובר 5, (פורסם באתר האינטרנט של רשות הפטנטים), סוכמו בין היתר הבדלים יסודיים נוספים בין שני סוגי ההליכים הנ"ל, ונאמרו הדברים הבאים:

"יש להדגיש כי בהליך התנגדות הסימן כבר קובל על ידי בוחן סימני המסחר והציבור מוזמן להגיש את התנגדותו. בהליך לפי סעיף 29, מדובר על בקשות שלא נבחנו כלל, עקרו( תום הלב הוא אחד המוטיבים המרכזיים והחשובים החולשים עליו. זהו עקרון יסוד בתודת המשפט שלנו, ומעבר לכך הוא העקרון החשוב ביותר בהליך לפי סעיף 29. מאידך, בהליך ההתנגדות לרישום סימן וכן בהליכי ביטול סימן דשום, עקרון תום הלב אינו נבחן ואינו מהותי בהם. זאת ניתן להמחיש באמצעות הדוגמא הבאה; באס פלוני לא עושה שימוש בסימנו במשך שלוש שנים, הדי שפלמוני רשאי על פי דין לבקש מהרשם לבטל את סימנו של אותו פלוני כסימן מסחר דשום, לקחת אותו לשימושו, לדשום אותו, ולהמשיך לעשות בו שימוש".

בהליך התנגדות לרישום סימן מסחר, בניגוד להליך לפי סעיף 29, לא בוחנים תוס לב בבחירת הסימן. מאידך, בהליך התנגדות ישנן עילות שלא נבחנו ושאין רלוונטיות להליך לפי סעיף 29 וכדוגמא לכך ניתן להביא את טענת המשיב בדבר היות סימנו סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום. כיוון שהליך התנגדות לרישום סימן מסחר מאליו מעלה סוגיות משפטיות ונסיבות עובדתיות שונות מאלה המועלות במסגרת הליך לפי סעיף 29 הרי שניתן (כמעט) לקבוע באופן קטגורי כי לא ניתן יהיה לדחות על הסף הודעת התנגדות בעילה של טענות שהועלו במסגרת הליך לפי סעיף 29.

סמכות הרשם לדחות על הסף התנגדות-

תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן : "תקסד א") קובעת:

"(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות ;

(3)כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

אמנס תקנה והצויה בתקסד"א ואין סעיף חוק המחיל את תקסד"א על הליכים המתקיימים בפני רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר, אך כבר נקבע בהחלטות קודמות של הרשם, כי בהעדר הסדר ספציפי בנושא זה או אחר של סדרי ובהעדר הסדר שלילי, רשאי הרשם להיוקק להסדר הקבוע בדין הכללי. לדיון מורחב בסוגיה זו ראה החלטתו של כבוד הרשם (כתוארו אז), עו"ד משה גולדברג, מיוס 14 בדצמבר 1998, בעניין בקשה למחיקת סימן מסחר מס' 69909 "במבינו" (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות), בעמ' 4-7 (ההחלטה פורסמה באתר האינטרנט של רשות הפטנטים).

הרציונאלים של השתק פלוגתא והתנאים להתקיימותה סוכמו בפסקי דין רבים, ראה

למשל ע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 3(2005), 3036, בפסקה 7:

"בבסיס הכלל של מעשה בית דין ניצב רעיון סופיות הד:ון שהצדקה לו נעוצה בשני שיקולים עיקריים. האחד מגלם את האינטרס הציבורי בסופיות הדיון המשפטי. האינטרס הציבורי אינו אלא מכנה משותף לשיקולים שונים: הקלת העומס המוטל על בית המשפט, הקטנת עלויות ההתדיינות של המערכת השיפוטית ושמירה על יוקרתה של המעדכת השיפוטית העשויה להישחק באס *תאפשר לבעע דין לחזור פעם אחר פעם לאולמות בתי המשפט עד אשר יצליה להשיג את מבוקשו. השיקול השני, עניינו בבעלי הדין עצמם. לבעל הדין אינטרס מובהק שלא יוטרד בשנית בשל עילה או פלוגתא בה התדיין בעבר בפני בית המשפט. כך, לא יצטדך בעל הדין לשמור על דאיותיו ולא לחשוש כי בעתיד נכון לו מאבק משפטי נוסף, המצריך השקעת משאבים רבים, בעניין זהה לזה שכבר הוכלע בעבר (להרחבה ראו: ג' זלצמן מעשה-בית -דין בהליך אזדחי (תשנ"א, 1991) 12 -15).

היווצרותו של השתק הפלוגתא מותנה בהתקיימותם של אדבעה תנאים שונים, כפי שסיכמה זאת ד"ר זלצמן בספר הנ"ל: הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על דכיביה המשפטיים והעובדתיים; בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכדעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון (זלצמן, שם בעמ' 141)".

בבקשת הדחיה על הסף, המבקשת טוענת כי המשיב חוזר על הטענות שטען בהליך לפי סעיף 29 ושנדונו בו. נעבור על הטענות שטען המשיב בהתנגדות ונבחן האם הן אכן הוכרעו בהחלטה לפי סעיף 29:

א. טענות המשיב בנוגע לחוסר תום לב של המבקשת ובנוגע לבדיקת הפוליגרף.

ב- טענת המשיב שעניינה השימוש הרב שעשה המשיב בסימן, הכספיסם שהשקיע בפרסום, המוניטין שצבר ויצירת אופי מבחין בסימן. ג. טענת המשיב שעניינה היות סימנו סימן מסחר מוכר היטב.

ד. טענת המשיב שעניינה היות סימן המבקשת מטעה את הציבור כהגדרתו בסעיף 1א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט 1999.

אכן ההחלטה לפי סעיף 29 עניינה הליך תחרות בין מבקשים שונים המגישיים בקשות נפרדות לרישום סימני מסחר שהינן זהות או דומות עד כדי להטעות לגבי אותו הגדר טובין והבקשה המאוחרת מבין הבקשות הוגשה לפני שקובלה הבקשה המוקדמת. בהליך שכוה לפי סעיף 29, הטענות שנשמעות על ידי הצדדים שונות במהותן, על פי רוב, מן העילות הנשמעות בהליך התנגדות לרישום סימן מסחר על פי סעיף 24 לפקודה. אולם, הנני מסכיס כי חלק מטענות המשיב בהליך ההתנגדות, נדונו והוכרעו ודיון והכרעה בהן היה נחוץ לשס קבלת החלטה בהליך לפי סעיף 29. לגבי טענות אלה ולגביהן בלבד, הנני מקבל את טענת המבקשת לפיה נוצר השהכריע בטענות האחלות אשד העלו הצדדים, גם לא בטענת היותו של הסימן "סימן מוכר היטב", טענה לה טענו שני הצדדים. זאת, בהיות טענה זו בלתי רלוונטית לעניין ההכרעה בהליך לפי סעין 29 לפקודה".

המשיב אף טען בהודעת ההתנגדות כי סימן המבקשת מטעה את הציבור כהגדרת מונח זה בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט 1999 (להלן: "חוק עולות מסחריות "). סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות (אשר החליף את סעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), מקנה הגנה לסוחר בטובין באמצעות סימן שאינו רשום מפני הטעיה. דהיינו החוק במדינת ישראל מקנה הגנה לבעל סימן בשתי חזיתות, בחזית הרשומה ובחזית שאינה רשומה: אס הסימן רשום בפנקס סימני המסחר, בעל הסימן יקבל הגנה לפי פקודת סימני מסחר והדינים הקשורים לה. אס הסימן אינו רשום, יכול בעל הסימן לפנות לבית משפט ועליו להוכיח מוניטין בסימן לו הוא טוען. במידה ותוכח אף הטעיה, יקבל הגנה מכוח חוק עוולות מסחריות. ודוק, חוק עוולות מסחריות אינו עילה בה נדרש לדון רשום סימני המסחר במסגרת הליכיס הבאים לפניו.

עיננו הרואות, כי טענות המשיב הנוגעות לחוסר תוס ליבה של המבקשת, לשימוש בפוליגרף, לשימוש הרב שעשה המשיב בסימנו ולמוניטין הרב שצבר, הוכרעו אכן כבר בהחלטה לפי סעיף 29 והיוו חלק אינטגרלי מן ההכרעה הכוללת בהליך לפי סעיף 29. מאחר והכרעות אלו עומדות בתנאיס כפי שסוכמו לעיל ליצירת השתק פלוגתא (ראה דר' ולצמן לעיל), הרי שלגביהן אכן נוצר השתק פלוגתא ולא אאפשר לדון בהשוב.

טענת המשיב כי סימנו הינו סימן מסחר מוכר היטב, לא נדרשתי לה ולא דנתי בה במסגרת החלטה לפי סעיף 29. לפיכך, לפחות בכל הנוגע לטענת הסימן מוכר היטב, לא קייס השתק פלוגתא ובהתאם לעיקרון החשוב של מתן אפשרות לכל בעל דין למצות את יומו בפני ערכאה שיפוטית ואף משום אינטרס הציבור בשמירה על טוהר הפנקס, יש לאפשר למשיב (שהוא גס המתנגד) להעלות טענה זו במסגרת הליך ההתנגדות.

נפקות דחיה על הסף של הליך התנגדות-

דחיה על הסף הינה סעד קיצוני אשר יינתן רק במקרים נדירים, המפורטים כאמור, בסעיף 1 א) לתקסד"א: "מעשה בית דין", "חוסר סמכות" או "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". המבקשת בענייננו

טוענת כי נוצר מעשה בית דין בהחלטה לפי סעיף 29 לגבי כל הטענות העולות בהתנגדות, אך כפי שראינו לעיל, השתק פלוגתא קייס רק לגבי שתי מס מטענות המבקשת וממילא כאמור, עיקרי העילות שבבסיס הליך ההתנגדות שונות במהותן מאלה שדנתי בהן בהליך לפי סעיף 29.

בית המשפט העליון בדונו בסוגיה דומה, קבע כי אף כשמדובר בבקשה למחיקה על הסף, שלגביה לא נוצר מעשה בית דין יש לנקוט בזהירות ראויה, לא כל שכן בבקשה לדחיה על הסף, בה יש לנקוט משנה זהירות שכן דחיה על הסף מהווה חסימה בפני גישה לערכאות. לעניין וה ראה ע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע "מ, פ"ד נח(1) 577, 582 :

"סילוק תובענה על-סף - בין בדרך של מחיקה ובין בדדך של דחייה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך -כלל

<עדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פשוטו וכלל דיון ענייני בתובענה"

הדברים יפים לענייננו ביתר שאת שהרי ככל שמדובר בהליך שתוצאותיו משפיעות על כלל הציבור (וח6ז-ח), יש לנקוט במשנה זהירות. בין היתר מדובר בהליכיס המשניסים את

הרישום בפנקס סימני המסחר או בפנקס הפטנטים. לעניין וה ראה החלטה בעניין התנגדויות לבקשות פטנט מס' 122118, 122161, 122162, (בקשות לדחייה או מחיקת

ההתנגדויות על הסף) צא60%]2% דתתמזאה.] חתאת בוו נ' אוניפארם בע"מ מיוס 21 במאי 2001 (פורסס באתר האינטרנט של רשות הפטנטים).

"אס בהליכי סילוק על הס בתובענה אזרחית על בית המשפט לנקוט משנה זהירות לפני קביעתו כי דין ההליך שבפניו סילוק על הסך, הרי הדברים בבחינת קל וחומר כשמדובר בהליכי התנגדות לפטנט",

לטעמי, בהתחשב בוהירות הרבה בהענקת הסעד של דחיה על הסף, המקרה שלפנינו לא נכנס בגדר אחד מאותס מקריס נדירים בהס יש להיעתר לסעד קיצוני וגורף זה, מה גס שכפי שהראיתי לעיל, לפחות אחת מטענות המשיב בהודעת ההתנגדות לא נדונה בהליך לפי סעיף 29 כלל ועיקר.

בשולי הדברים אתייחס לשתי נקודות :

א. הטענה לפיה אין השתק פלוגתא כיוון שיש הליך תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון אינה רלוונטית לשאלת הדחיה על הסף שכן ממה נפשך, גם בית המשפט העליון יקבל את ערעור המשיב, ממילא תימחק ההתנגדות. מאידך, גם בית המשפט העליון ידחה את הערעור וישאיר את ההחלטה לפי סעיף 29 על כנה, יש מקום להמשיך ולקייס את הליך ההתנגדות ובכפוף להחלטה דנן.

ב. לעניין מועד הגשת ההתנגדות, כי בדיקה פשוטה של לוח השנה מראה כי המשיב הגיש את התנגדותו במועד כדין. הסימן המבוקש פורסס להתנגדויות הציבור ביוס 30 בספטמבר 2005, התאריך האחרון להגשת ההתנגדות היה ביוס 30 בדצמבר 2005. אך כיוון שתאריך זה נפל על יום שישי, התאריך האחרון להגשת ההתנגדות נדחה ליום ראשון 1 בינואר 2006 ובתאריך זה אכן הוגשה ההתנגדות.

ד. סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לדחיה על הסף, אך מקבל בחלקה את טענת המבקשת בנוגע להשתק פלוגתא וזאת לגבי שתי סוגיות :

א. לעניין תוס ליבו של המשיב בנוגע להגשת בקשתו לרישום הסימן בזמנו.

ב. לעניין השקעת המשיב בשיווק ופרסום סימנו.

2. סוגיות אלו שהוכרעו בהחלטה לפי סעיף 29 לא יידונו שוב בהליך ההתנגדות. בנסיבות העניין איני מוצא לנכון לתת צו להוצאות.

ניתן בירושלים ביוס כ"ד תמוז, תשס"ו ד"ר מאי ר נועס,