סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ

בקשה לרישום שם ממציא בבקשה לפטנט 146776 (בקשה למחיקת ראיות)

המבקשת: שחל טלרפואה בע "מ

ע"י ב"כ גילת ברקת ושות'

המשיב: אלי אורן

ע"י ב"כ וליגסון גבריאלי לויט ושות'

ה ח ל ט ה

זו בקשה למחיקת סעיפים ונספחים מתצהירו של המשיב במסגרת ההליך העיקרי בתיק זה, בו מתבררת דרישתו של המשיב להוספת שס ממציא בבקשת פטנט מספר 6 על שם שחר טלרפואה בע"מ (להלן : "המבקשת").

הנימוק לבקשה הוא בהיותם של הפרטיסים שמחיקתם מתבקשת חלק ממשא ומתן לפשרה, וכי ככאלה חל עליהם חיסיון.

הרקע לבקשה

המשיב הגיש בקשה להוספת שמו כממציא בבקשת פטנט מספר 146776.

במסגרת שלב ההוכחות בבקשה זו, הגיש המשיב ביוס 6 באפריל 2006 תצהיר לתמיכה בבקשתו להוספת שמו כממציא.

ביוס 31 במאי 2005 הגישה המבקשת בקשה זו, בה עתרה למחיקת סעיפים והוצאת מסמכים מתצהירו של המשיב. לטענת המבקשת, המשיב כלל בתצהירו סעיף ונספח אשר חל עליהם חיסיון בהיותם מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת מו"מ לפשרה.

הבקשה למחיקת סעיפים ונספחים חסויים מתצהירו של המשיב, נתמכה בתצהירו של מר ארז נחתומי המשמש בתפקיד סגן נשיא במבקשת. להלן תמצית נימוקי הבקשה:

א.

סעיף 9 לתצהיר המשיב כולל תיאור תכנם של הליכי מו"מ שהתקיים בין המשיב לבין המבקשת. נספח ה' לתצהיר המשיב כולל טיוטות שהוחלפו בין המשיב למבקשת,

במסגרת מו"מ לפשרה. המסמכים כללו את הכותרת " [1688 1 0₪11551016\/ )סצזן 5"

מטרתם של סעיף 9 ונספח ה' הנ"ל לתצהיר המשיב, הם, לטענת המבקשת, לשמש כהודאת בעל דין כביכול מטעמו המבקשת בזכויותיו של המבקש.

הלכה היא שמסמכים שהוחלפו בין צדדים במסגרת מו"מ לפשרה, אינם קביליס בבית משפט.

ביוס 13 ביוני 2006 הגיש המשיב תגובה לבקשת המבקשת למחיקת סעיפים והוצאת נספח מתצהירו. להלן תמצית טענותיו:

המבקשת גילתה בראיותיה שלה את המסמך שבו נפתח המו"מ לפשרה בין הצדדים. מי שגילה טפח מתוך מערכת מסמכים חסויים, לטענת המשיב, אינו יכול להישמע נגד הצד שכנגד המגלה טפחייס מאוסף מסמכים.

במסגרת בקשת המשיב להוספת שמו כממציא בבקשה לרישום פטנט מספר 146776, הגישה המבקשת ביוס 16 בפברואר 2006 (?) תצהיר חתום על ידי גב' אירית אלראי המשמשת בתפקיד של סגנית נשיא לענייני מחקר ופיתוח במבקשת. סעיף 28 לתצהירה הנ"ל, כולל תיאור תכנו של מכתב ששלח המשיב למבקשת.

האמור בסעיף 9 לתצהיר המשיב, בא כדי להשלים את התמונה לגבי המו"מ לפשרה שהתנהל בין הצדדים ולמעשה, נכתב על- מנת להשלים התמונה בה פתחה המבקשת.

ביוס 14 ביוני 2006 הגישה המבקשת "בקשה דחופה להגיב לתגובת המשיב לבקשה למחיקת מסמכים וסעיפים מתצהירו של המשיב". המבקשת פירטה בבקשתה גס את עיקרי תגובתה לתשובת המשיב. להלן עיקרי הדברים:

המסמך שהוצג בתצהיר המבקשת כלל לא הוחלף במסגרת מו"מ ולכן אינו כפוף לחיסיון וממילא, אינו מהווה טפח במו"מ שנוהל על- ידי הצדדים.

המכתב ששלח המשיב למבקשת הוא מכתב דרישה או התראה אשר אינו חלק מהמו"מ בין הצדדים ואינו נהנה מחיסיון. לכן הצגת המסמך על ידי המבקשת, אין בו משום ויתור על חיסיון.

המשיב עצמו הודה שהמסמכים שהגיש וזכאים ליהנות מחיסיון על פי דיני הראיות. לכן הוא עצמו נהג בניגוד לדיני הראיות.

האסמכתאות שהציג המשיב נוגעות לחיסיון עו"ד לקוח ולא לחיסיון מסמכים שהוחלפו במו"מ לפשרה.

ביוס 15 ביוני 2006, הגיש המשיב תגובה לדברי המבקשת מיוס 14 ביוני 2006. לדברי המשיב, המבקשת הגישה את תשובתה בתוך בקשת הרשות להגיב לתגובת המשיב. הגשת תשובה ללא קבלת רשות מנוגדת לחוזר רשם מ.ג. 6.

ביוס 28 ביוני 2006, החלטתי לאשר את הגשת תגובת המבקשת, כאשר המשיב יהיה רשאי להגיב עניינית לתגובה.

1. ביוס 11 ביולי 2006 הגיש המשיב תשובה לתגובת המבקשת. להלן עיקרי טענותיו:

דיון

טענת המבקשת כי מכתבו של המשיב הוא "מכתב התראה" היא חסרת שחר. במכתב התראה יש דרישה ואילו במכתבו של המשיב יש בקשה. המכתב אף אינו מוחיר מפני נקסיטה בצעדיס כלשהם. לפיכך, אין אלא לקבוע כי המכתב הוא הצעת פשרה במסגרת ניהול מו"מ, המבקש מציע במכתב שיוסיפו את שמו כממציא.

הסכסוך לא החל עס שליחת מכתבו של המשיב למבקשת אלא בשיחה שערך המשיב עם מנכ"ל המבקשת כשמונה חודשים לפני שליחת המכתב. לכן המכתב הוא חלק ממו"מ ואינו מכתב דרישה ראשוני.

אס הכלל הוא שמי שגילה טפח ממסמכים שחל עליהם חיסיון עו"ד לקוח שהוא חיסיון סטטוטורי, לא יוכל למנוע מן הצד שכנגד להמשיך ולגלות מסמכים נוספים, אזי קל וחומר שלא יוכל למנוע זאת מהצד השני כאשר מדובר בחיסיון בנוגע למסמכיס שנשלחו במסגרת מו"מ, שהוא חיסיון פרי פסיקה.

2. בטרס אגע בנושאיס השנוייס במחלוקת בעניין זה, ואשר להס השפעה על תוצאות בקשה

זו, אחל דווקא מהסוף. השימוש בלשון בקשה תחת לשון דרישה אין בו כשלעצמו להפוך מכתב דרישה להצעת פשרה. פעמים רבות ינהג 'הדורש' מנהג בקשה וההפך. משכך, אין בנוסח המכתב או בכותרתו, כדי לשפוך אור על השאלה האס המכתב הפותח את שרשרת ההתדיינות בין הצדדים, מכתב דרישה הוא, המהווה מבוא להליך השיפוטי שבפני, או שמא כטענת המשיב אין עניינו אלא פתיחה במו"מ, אשר לא צלח וסופו של הסכסוך שהגיע עדי הרשם על מנת שיכריע בו. שאלה זו גם אינה דרושה הכרעה כפי שאטעים להלן.

הכלל הוא, ועל כך אין מחלוקת כי אמירות הצדדים בעת משא ומתן לפשרה חסויות הן. לצורך מה חסויות הן? בעיקר מפני שימוש בהן להוכחת הודאת בעל דין הכלולה בהן או המשתמעת מהן. קבע המלומד י. קדמי בספרו על הראיות (חלק שני 1999) 838 :

"ו. סיכומם של דברים: הכלתו של מסמך בדישום הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות" - או בכותלת בעלת משמעות דומה - הופכת את המסמך גופו לחסוי, ככל שמדובר בהגשתו כראיה להודאת -בעל -דין הטמונה

בתוכנו; וזאת - בתנאי שהמסמך נערך במסגרת מו"מ לפשדה."

וכו א. הרנון דיני ראיות (חלק שני, 1985) 120 :

"הואיל וטובת הציבור היא לעודד משא ומתן לפשרה, קובע המשפט המקובל כי כל עוד לא נסתיים המשא ומתן בהסכם, חסויות הצהרות כאלה ואין להגיש כראיה ללא הסכמת שני הצדדים - כי זהו חסיונם המשותף. אלמלא החיסיון, עשויה הייתה הצהרה כזאת להוות הודאת בעל דין. החיסון ואפוא להסיר חשש אצל בעלי-דין, שלא ירתעו מפני העלאת הצעות פשרה".

4. היבט אחר של אותן 'הודאות בעל דין', עליהן חל החיסיון, הוא ההיבט החוצי. פעמים יכול משא ומתן לגבש מעצס ניהולו, קיומה של התחייבות, ביןו בדרך של הצעה מחייבת בין בדרך אחרת. כאשר המשא ומתן נכשל, אין להסתמך על אותן הצעות מחייבות כעל הודאת בעל דין ואפילו לעצס קיומן. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 440/75 אשר זנדבנק, ואח' נ' מלכה (מלי) דנציגר פ"ד(ל) 260, 274 :

"אי( אנו רואים לקבל טענה זו: הרישום "בלי לפגוע בזכויות" | או "כל הזכולות שמורות" (באנגלית

("ם6נמשנעתע דשסמדזא"), בהס נהגיס פדקליטים ושאינס פרקליטים לקשט מכתביהם, אין בהם כדי לשלול מן האמור במכתב את אפיו כהצעה מחייבת ואין בהם, בכפיפות למה שייאמד להלן, כדי למנוע הסתמכות על המכתב והאמולר בו כלאיה להעלאתה של ההצעה ונוסחה. מטרתס ומשמעותם של המונחיסם המס:יגים הנ"ל היא מוגבלת: כאשר מתנהל משא-ומתן לפשרה, ומשא-ומתן זה נכשל, הרי אין באמור במכתב הנושא רישום כנ"ל, כדי לשמש הודאת- בעל-דין. | התייתס לסויה ‏ "ו השופט ללנדלו

(צמזסא1]) במשפט: [ ,תמז5זז יש תטא.ז מש ₪ ,337 ,335 .ע.0.8 1889(23) באמדו;

6וזסעש ₪6 0% פחוההסתו 106 5 ]המתעע" מהסו סו אוודד 1 7'ססטנו/סוטן זצוסו/עע' 6 וס הסווופסט 1/6 10 ס6נו/סוזכן זצוסו//ע 6 105 סו ]] סוה סוס וס)ח/ע 5ססזטן 5דו0? זה 5ס5ססזטן 06 5וודוס1 6 ?]300001000 וס שה וסוט סוד חן 4 30000100 ₪106 תה 05/30/5500 לסשטוסופ/ב וסוס 5/ 61השחסס 016/קוחהס6 סז 05ז3ו0ט0) 66/סעו/סזטן זווסו/וועו תסצוו/ע סו 0חה3 5סחוו ?טס 5016 0/1 ₪6 "וה

"סוס עסנו 3 ו/05190//5

5. אם כך, משמעותם של דברים היא כי חסיון, אם יוטל על פי המבוקש בבקשה זו, יוטל הוא על אחת משתיים, על הודאת בעל דין העשויה להשתמע מהמסמכים המצויים בפני, או על הצעה שבעל דין עשוי לחוב על פיה.

דא עקא שהליך מעין ההליך דנן, על אף שהוא הליך על ריב, דהיינו הליך שיפוטי דו צדדי, אינו דינו כדין הליך אדברסרי רגיל. אס ככלל נוטה הרשם בהליכים לשמש גם כאינקוויזיטור, אשר טוהר הפנקס לנגד עיניו, הרי שבבקשה לציון שס ממציא, גלימת האינקוויויטור היא השולטת בהליך, והרשם העוטה אותה יחתור לבירור האמת העובדתית, טרס ייעתר לבקשה או ידחה אותה.

וכל כך למה? דרישה לציון שס ממציא עניינה בוכות, מאגד הזכויות הקרויות בפינו מוסריות, זכות הייחוס. הוכות של אדס שיקרא שמו על עבודה שביצע. זכות זו מנותקת היא מן הזכות הכלכלית המגולמת בפרי עבודתו של בעליה. זכות זו שני צדדים לה, וצידה האחר הוא זכותו של הציבור כי בפנקס הפתוח לעיונו יהא המידע נכון ומדויק, דהיינו שאס יופיע בו שס ממציא לצדה של אמצאה, יהא זה שמו של האדס שאכן המציא אותה.

חיווק לאופיו ה של הליך הדרישה לציון שס ממציא, נתן המחוקק בנוסח סעיף 43 לחוק הפטנטים, תשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק") בדמות ההוראה המבהירה כי ממציא ששמו צוין ככוה 'לא *הא זכאי בשל כך בלבד לזכות ככשהי באמצאה ובפטנט". ניתוק וה של ציון השס מהזכויות הכלכליות המגולמות באמצאה ובפטנט שניתן או שינתן עליה, המאפיין זכויות מוסריות ככלל, מחייב, כעולה מן האמור לעיל, הסתכלות שונה על מערך ההתחייבויות וההודאות הקשורות להליך על ריב מהסוג שבתיק עיקרי וה.

חיווק לדבריס אלה מצוי בסעיף 42 לחוק שלשונו: "התנאה שלפיה מוותר הממציא על הזכות לדרוש ציון שמו אין לה תוקף". הרציונל שבבסיס קביעה זו היא שציון שמו של ממציא לצד האמצאה, חייב להיות אמיתי ונכון, ואינו עניין לפשרה או להסכמה בין הצדדים.

אופיו וה של ההליך, כפי שעמדנו עליו, גורר בהכרח את המסקנה כי יהא האמור במכתבי הצדדים וה לה אשר יהיה, אין בו כדי להשפיע על תוצאות הליך זה, וודאי שלא בדרך של הודאת בעל דין או יצירת התחייבות. יצירת התחייבות חסרת כל תוקף היא, ואילו הודאת בעל דין, שאינה מעוגנת עובדתית, וכל מטרתה לשמש כפלטפורמה למשא ומתן, אין בה ולא כלום לשאלה השנויה במחלוקת.

משכך, שוב אין אני רואה מקוס להטיל חיסיון על ראיות שאס יש בהן לשפוך אור על העובדות ראוי שכך יעשה, ואס אין בהן אלא מו"מ לפשרה שוב אין לתוכנן כל השפעה על ניהול ההליך ותוצאתו.

אומר אף יותר מכך, המטרה העומדת בבסיס הדין המתיר הטלת חיסיון על תוכנו של משא ו מתן, היא עידוד דרך הפשרה. כך למשל נקבע בבע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע "מ, פ"ד מו(1) 311, 333 :

"טענתה הראשונה של המערערת עניינה חסיון הראייתי של מסמכים או של הצהדות אשר הוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה. המטרה העיקרית העומדת מאחהורי הגכלת קבילותם של מסמכים כאלו הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות

ממושכות בין כותלי בית המשפט (דאה . פ5חהוקחוסך

739 וז 1008[ 29] (16)1988ף ] .ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהדות או הצעות, אשר טמון בחס ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לדעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים ."

3. אופיו של ציון שס ממציא, וחוסר התוקף של התנאה או ויתור בעניינו, הוא כזה המותיר ספק

רב האס ראוי לעודד פשרה בנושא. השכל הישר יקבע כי ראוי שלא לעודד פשרה מקוס בו אין משמעות כלכלית אלא מוסרית בלבד, ולהסכמת הצדדים כשלעצמה אין בו כל תוקף.

4. לאור כל האמור אין אני נוקק לטיעוני המשיב, ואני דוחה את הבקשה למחיקת ראיות. הוצאות בקשה זו בסך 4,000 ₪ תוטלנה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

7. המבקשת תהא רשאית להשלים את ראיותיה בתשובה לפריטים שלגביהס התבקש החיסיון בהתאם להחלטה מיום 19 ביוני 2006.

נח שלו שלומוביץ, פוסק קניין רוחני

נח שלו שלומוביצ 58678313-146776] סגן רשם הפטנטים

ניתנה בירושלים ביוס | 4 אוקטובר, 2006 י"ב תשרי, תשס"ו