סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

בפני כב' סגן רשם הפטנטים, נח שלו שלומוביץ

התנגדות לבקשת פטנט מס' 4 (בקשה לחיקור דין בערכאה זרה)

המבקשת (המתנגדת בהליך העיקרי): | מעבדות רפא בע "מ

ע"י ב"כ פישר בכר חן וול אוריון ושות'

המשיבה (מבקשת הפטנט); 1 1 110111517105 [1161163-) 603/היד

ע"י ב"כ סנפורד ט. קולב ושות'

החלטה

בפני בקשה להורות על חיקור דין בסלובניה, של העדות גב' ברטה קוטר-ג'רודן וגב' אנדריאה קרמר, לפי הוראות חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998. לחילופין, עותרת המבקשת לגבות את עדותן של העדות על-ידי שלוח, לפי סעיף 13 לפקודת הראיות, ולחלופי חילופיו, ליתן כל הוראה אשר תאפשר את שמיעת העדות בהליך ההתנגדות לרישום פטנט מס' 129724.

המדובר בשתי עדות שהעידו בפני בית המשפט האירופי בהתנגדות למתן פטנט אירופי בבקשה המקבילה לבקשת הפטנט דנן. ההתנגדות באירופה הוגשה על-ידי מעסיקתן של העדות, חברת 4 3%. עדוּתן נגעה לשאלה האם פורסמה האמצאה בפרסום קודם, בפוסטר שהוצג בכנס על-ידי העדות.

על אף שהמשיבה, מבקשת הפטנט, טענה באשר לרלוונטיות העדות, לדעתי כי אין חולק על כך שהעדוּת רלוונטית לענייננו. טענות המשיבה באשר למהימנות העדות אינן משפיעה על מידת הרלוונטיות של עדותן. בהתאם לכך, גם העובדה כי בערכאות האירופיות התקבלו שתי החלטות שונות (קבלת ההתנגדות ולאחר מכן דחייתה בערעור) אינה משפיעה גם היא על שאלת הרלוונטיות של העדות.

מן העדויות שהובאו בפני, אני מסיק כי הסיבה העיקרית לכך שהעדות הופיעו בבית המשפט האירופי אך עתה לא הצליחה המתנגדת להביאן לעדות בהליך שבפני, נעוצה בהתנגדות

מעסיקתן של העדות, 4 8א, לעצס מתן עדותן. למסקנה זו הגעתי הן מניסוח תשובותיו של מנהל מו"פ בחברת 4 א לפניות המתנגדת, מבקשת חיקור הדין, והן מן העובדה כי מספר רב של פניות ישירות לעדות לא וכו', למעשה, לכל תגובה.

המשיבה טענה בדיון ובסיכומים באשר להוכחת מסירת מכתבי המבקשת לעדות. בעניין זה אציין כי השאלה אינה עובדתית, האם הייתה מסירה או לא, אלא עניין נורמטיבי - האם קיימו אפשרויות הפנייה לעדות ומה נדרש מצד כלשהו לעשות כאשר הוא פונה לעדות שהוא מעוניין כי יעידו מטעמו. לטעמי, גם שייתכן שלא הוכחה מסירה, הסתמכות על חברת משלוחים בינלאומית מוכרת, ושליחת מכתבים באמצעותה לכתובותיהן הפרטיות ולמקום עבודתן, היא מספיקה. למסקנה זו אני מגיע, לא במנותק ממסקנתי לגבי התנגדות החברה המעסיקה להעדת העדות. התנגדות שעל פי התרשמותי עומדת בבסיס חוסר היכולת ליצור קשר ישיר עם העדות.

האמור לעיל מביא אותי למסקנה כי שתי החלופות האחרונות בבקשת המבקשת (מתן תצהיר בפני שלוח או הבאתן להעיד בישראל) אינן מעשיות ואין בהן כדי לייעל את הדיון. ואף, משום שלא מצאתי סימוכין לכך שהעדות מסכימות להעיד בהליך זה, ואף השתכנעתי כי אין

רצוו מצד חברת 81/4 לשתף פעולה כלל. ראו הדברים שנשלחו למבקשת חיקור הדין

ממנהל מו"פ בחברת / א (הטעויות במקור):

ח6ע 20 .יז זס6כ" זו גוסץ הזזס]ח1 עסו 6ע 65600 וחסיזן [וסמ6 זגוסץ סז 66ח6ז6[]6יז שג הזש 5 6056 60מ10)ח6וח ששס[06 6 מז 6זסקו6חיזסק סז מסםופסק 6ז חז זסח 15 סא

0 5 )הסוח 566101 160160תווחתזתזס6 זו

"010 4165 (דוא"ל מתאריך 11.1.06)

,הז6עה20%0 .זו זס6כ"

סש זסח יז 6605ק10קחח6 5 סא חס סא זסתז גוסץ הזזס[חו סז זסיזסשיד 1 זו 15 חס מ0156005510 "זסן

0 [

"100 165 (דוא"ל מתאריך 11.1.06 לאחר בקשת מנכ"ל המבקשת לשוחח טלפומית עם מר רוטר)

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

,הז6עה20%0 .זו זס6כ"

שי 10 ]0 605ץ10קוח6 פגוסוזסץ 10 1ה56 נוסץ 7'5ז606] 0 ... 6סח6י0ן0

10

קז חז סק סז פהוסף זסח 15 סא 051 זז הז 160160 ווח 60 45

0601/1065 0] 0.

הסזזו005 160160מווחוהס6 016007 0) 6סתסו!קחזס6 05[ 6וסו66יזקקם |[ועש סש [ 0

"100 165 (דוא"ל מתאריך 24.9.08. הצילום שהוגש אינו ברור)

7 במצב דברים זה, אין לי אלא לדון בחלופה הראשונה, שהיא חיקור דין על-ידי ערכאה זרה, שבה יכול בית משפט מקומי לכפות את התייצבותן של העדות.

8 סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן - "חוק עזרה משפטית") קובע כדלקמן:

"47. הרשות רשאית להגיש למדינה אחת בקשה לגביית ראיות, לדבות העברות חפץ לצורך הצגתו בישראל, אם בית המשפט אישר שהראיות נדרשות לצורך הליך משפטי בישראל; לענין סעיף זה, ואם הבקשה היא בשל הליך תלוי ועומד, "בית משפט" - בית המשפט הדן בהליך הקשור לבקשה"

9. בבש"א (מחוזי י-ס) 2168/99 הלברשטם גוגנהיים נ' גוגנהיים (החלטה מיוס 15.8.99), כתבה כב' השופטת שידלובסקי-אור את הדברים הבאים:;

"תכליתו של חוק העזרה המשפטית בין מדינות הינו להסדיר את הענקת העזרה המשפטית מצד מדינת ישראל למדינות זרות וכן להסדיר נוהל שהיה קיים בעבר אולם לא הוסדר בחקיקה בנוגע לבקשות המופנות ממדינת ישראל למדינות שונות לקבלת עזרה משפטית. החוק מכיל מדבעה פרקים הקובעים ביניהם את העקרונות, הדרכים והפעולות השונות בדבר מתן עזרה משפטית למדינות אחת, וכן הוראות לעניין הגשת עזרה משפטית מצד מדינת ישראל. (ראה דברי ההסבר להצעת החוק (הצ"ח2577 התשנ"ז (3.297) בעמ' 131)).

הליך קבלת ראיות ממדינה זרה, בעקבות קביעה של בית המשפט כי הראיות נדרשות לצורך הליך משפטי בישראל, הינה (כך במקור - נ.ש.) הליך דו שלבי. על בית המשפט למצוא תחילה כי הראיות דרושות בהליך המשפטי ש:תנהל או מתנהל בישראל, ולאחד שבית המשפט מצא שהראיות דרושות בהליך המשפטי עוברת הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה או לגוף אליו האייל האחדון את סמכותו והוא רשאי להגיש את הבקשה למדינה הזרה (סעיף 45 ו47 - לחוק).

הדי ברור הוא שבקשת עזרה משפטית ממדינה זרה אינו דבר שבשגרה ויש להעמיד נימוקים וטעמים דומים מדוע ייעתר בית המשפט לבקשה המוגשת לו, על מבקש הבקשה לשכנע את בית המשפט, בין היתר, מדוע נדרשות הראיות לצורך ההליך העומד בפני בית המשפט, ומדוע לא יפנה המבקש עצמו וישיג את הראות מהמדינה הזרה..."

כבר עמדנו על התקיימותן של הדרישות המופיעות בהחלטה של השופטת שידלובסקי-אור, כי העדות תהיה רלוונטית וכי קיימת קושי בהשגת הראיות על-ידי המבקשת בכוחות עצמה.

אין הכרעה בפסיקה האם התנאים לתחולת סעיף 13 לפקודת הראיות, ובראשם, הצורך ב"סיבה טובה" לאי-הגעת העד לישראל, חליס על בקשה לחיקור דין לפי חוק עזרה משפטית. לעניין התנאים למתן היתר לגביית עדות בחו"ל לפי סעיף 13 לפקודת הראיות ראו ע"א 84/51 בירד קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו(1) 198; יואל ווסמן סדרי הדין האזרחי 472-469 (מהדורה שביעית, 1995). לעניין היחס בין חוק עזרה משפטית לבין סעיף 13 לפקודת הראיות ראו רע"א 6 י.דורי את צ'יקובסקי נ' גולדשטיין (לא פורסם, 24.9.07) (להלן: "עניין דורי").

אני סבור כי גביית עדות בחו"ל לפי סעיף 13 לפקודת הראיות וחיקור דין לפי חוק עזרה משפטית הם שני נתיבים שונים מהותית: סעיף 13 נועד לפתור בעיה גיאוגרפית, במצב בו העד מוכן להעיד אך אינו מוכן או אינו יכול לבוא לישראל, ולכן נדרש המבקש להראות סיבה טובה לאי הגעתו של העד לישראל; הליך חיקור דין לפי חוק עזרה משפטית נועד לפתור בעיה של סמכות לכפות עדות, ובו אנו נזקקים לכוחו של בית המשפט הזר. בהליך כזה אין רלוונטיות לשאלה מדוע אין העד אינו מוכן להגיע לישראל, שכן העד אינו מוכן למסור את עדותו כלל. וכן כתב כב' השופט גרוניס בפסה"ד בעניין דורי:

"כאשר עד נמצא מחוץ למדינה ואין הוא מסכים ליתן עדות, לא מה מנוס להשתמש בדרך הקבועה כיום בחוק עזרה משפטית ובתקנות שהותקנו מכוחו..."

ואכן, ההבדל העיקרי בין שתי נתיבים אלו הוא - למי כפוף הליך גביית העדות. בהליך לפי סעיף 13 לפקודת הראיות, כפוף הליך הגבייה להוראות בית המשפט הישראלי, בעוד שבגביית

עדוּת במסגרת של חיקור דין, נגבית העדוּת בהתאם לדין המקומי ולפי הוראות בית המשפט המקומי הגובה את העדות (יעקב קדמי על הראיות חלק שני, 780 (מהדורת 2003)).

אין אני רואה צורך להכריע בשאלת דמיון התנאים בין שתי הפרוצדורות השונות, שכן לטעמי, העדר שיתוף פעולה של העדות של בקשת חיקור הדין, עד כדי התעלמות מפניותיה החוזרות ונשנות, והודעה מטעמי מעסיקתן כי אין בכוונתן לשתף פעולה, מכיוון סיבה טובה להתיר את גביית העדוּת בבית משפט בחו"ל, במקום הימצאן של העדות, שהוא הפורוס היחיד שיש בידו הסמכות לכוף את העדות להתייצב למתן עדוּתן. לא זו אף זו, גם לו היו העדות מסכימות להגיע לישראל לשם מתן עדותן, אך מעסיקתן הייתה מתנגדת לכך, הייתה מתקיימת דרישת הסיבה הטובה, וראו בת.5. (מחוזי ת"א) 40162/05 מדינת ישראל נ' אלגור (החלטה מיוס 3.5.07), שננקבע כי סירוב הממוניס על העד להתיר לו להעיד בישראל (על אף שהביע נכונות להעיד בישראל) מהווה סיבה טובה.

טענה נוספת שהעלתה המשיבה היא כי הבקשה לחיקור דין הוגשה בשיהוי, ועל המבקשת היה להגיש את בקשתה לחיקור דין לפני מועד הגשת ראיותיה, ולכל המאוחר במקביל להגשת הראיות מטעמה. בעניין זה אני מקבל את דברי מבקשת חיקור הדין, לפי שהאין לראות בהתנהלותה בעניין הבאת גרסת העדות בפני משום שיהוי: תחילה, הגישה המבקשת את תצהירי העדות כפי שהוגשו בהליך ההתנגדות האירופי, כנספתיים לתצהירו של ד"ר ו1ק. משהתנגדה המשיבה להגשת תצהירים אלו, לא ניתן היה להכשיר את תצהירי העדות שכן הס שמכיוון עדות מפי השמועה (ראו החלטתי בעניין אה מיוס 16.4.07). לאור זאת, פנתה