סימן מסחר 345678

ההחלטה:

נים יש להשוות בשלמותם, דהיינו, תוך מבט כולל על כל אחד מהם, שכן זהו הרושם הדאשוני שייעשה סימן המסחר אצל הלקוח הרלוונטי, אשר אינו משווה מידית את הסימנים לפרטיהם. לקוח זה הוא בעל זיכרון בלתי מושלם." (פסקה 18ד להחלטה. ההדגשה אינה במקור - מ.נט).

אכן, תשומת לבו של הצרכן מתמקדת במקרה דנן בתחילת הסימן ולא על סופו, ואין חולק כי המילה "511811" אינה נראית ואינה נשמעת כמו המילה "1₪ס".

זאת ועוד, סימנה של המבקשת מעוצב באופן ייחודי, בעוד שסימן המתנגדת אינו מעוצב כלל.

מבחן סוג הטובין - מבחן זה חופף בחלקו לבחינת שאלת ההגדרה שנדונה לעיל. רוצה לומר, בחינת סוג הטובין מתחילה בהשוואת פרטי הסימן המבוקש לרישום אל מול פרטי הסימן הרשום. אולם, עליי להמשיך ולבחון את השימוש בפועל שנעשה בסימני המתנגדת ובסימן המבוקש, תוך לקיחה בחשבון את המרווח העתידי שמותיר ומתיר הרישום בפנקס (ראו: ע"א 4116/06 6ם1 ע8וו0ז081 נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, פסקה (2 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן (טרס פורסם, 20.6.2007) (להלן: "פרשת ע8שו0ז28)"). במקרה הנדון בפניי הן המבקשת והן המתנגדת מספקות ומוכרות שירותים ומוצרים בתחומי התקשורת. אולם, שירותים ומוצרים אלה שונים בתכלית: בעוד שהמבקשת מספקת ממיר סלולרי ושירותי תמיכה ואחריות, מספקת המתנגדת כרטיסי חיוג נטעניים בתשלום מראש ושירותים נלווים הקשורים קשר ישיר למוצר הנושא את הסימן הרשום, כגון שירותי טעינה ושירותי חיוג בינלאומי. כפי שעולה מתצהירו של מר ראובן גמליאל, הממיר הסלולרי שמספקת המבקשת מיועד להתחבר לקו הטלפון במשרדו של הלקוח, ואינו אמור להיות גלוי לעין. לעומת זאת, כרטיסי החיוג של המתנגדת מיועדים לנשיאה בארנק או בכיס. יתרה מכך, מחקירת המצהיריס בפני עולה כי ישנו פער מחיר משמעותי בין הטובין: כרטיסי החיוג נמכרים במחיריים הנעים בין

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

עשרות שקלים למאה וחמישים ש"ח, ואילו מחירו של הממיר הסלולרי מגיע לאלפי שקלים בתוספת תשלום שנתי עבור שירותי תמיכה ואחריות. העלות הגבוהה של הממיר ביחס לכרטיסי החיוג מבטיחה בדיקה מעמיקה של הצרכן פרט ביצוע העסקה, באופן מפחית את החשש להטעיה (ראו: פרשת טיברלי, בעמ' 453).

מבחן סוג הלקוחות - עניינו של מבחן זה בשאלה האם קהל המיועד לטובין הנושא את הסימן המבוקש הינו אותו קהל אליו מיועד לטובין הנושא את הסימן הרשום, וכיצד משפיעה והותו של קהל הלקוחות על הסיכוי להטעיה (ראו: פרשת טיבולי, בעמ' 453). גש כאן יבחנו סוגי הלקוחות בשלב למצב הדיס בפועל (ראו: פרשת עְאשש₪806, פסקה 20). מבחינת חומר הראיות במקרה דנן, עולה כי ציבור הלקוחות של המבקשת מורכב מאנשי עסקים וחברות גדולות, שכן מחירו של הממיר ביחס לחסכון בעלות השיחות אינו כדאי לרכישה על ידי לקוחות פרטיים. קהל היעד של הטובין עבורו נתבקש רישום הסימן הינו מוגדר ומצומצם, ועל כן הוא ניחן ביכולת אבחנה מפותחת יותר מאשר הציבור הרחב. לעומת זאת, המתנגדת מוכרת את מוצריה ושירותיה נשוא החלטה זו לציבור מוגדר של לקוחות פרטיים שאין ברשותם כרטיס אשראי, כגון בני נוער ובעיקר אוכלוסיית העובדים הזרים, או שאנשים מעוניינים בתשלום קבוע לאחת מחברות הסלולר מסיבה אחרת. ברי כי קהל היעד של הסימן הרשום שונה באופן מהותי מקהל היעד של הסימן המבוקש (ראו והשוו: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165 (1993)).

מבחן צינורות השיווק - צינורות השיווק של הטובין בשני הסימנים במקרה שלפניי. המתנגדת מוכרת את כרטיסי החיוג בעמדות מכירה בקיוסקים, בסניפי רשות הדואר, בדוכני פיס, וכו', ומשקיעה משאביס רבים בפרסום מוצריה הנושא את הסימן " שוט "% בעיתונות המגזירית, בשלטי חוצות, באינטרנט ובאמצעי תקשורת נוספים.

המבקשת לעומתה משווקת את מוצריה באמצעות פנייה ישירה של אנשי שיווק ללקוחות פוטנציאליים או בשליחת דוא"ל לאותם לקוחות.

מבחן השכל הישר - במקרה שלפניי מבחן השכל הישר הוא בעל משקל רב בהכרעה לגבי מידת הדמיון המטעה בין הסימנים. במסגרת מבחן זה תיבחן מידת הדמיון ביו המסר הרעיוני העומד בבסיס סימן המתנגדת לבין המסר הרעיוני העומד בבסיס הסימן המבוקש לרישום, אף אם הסימנים שונים מבחינת החזות והצליל (ראו: פרשת טיבולי, בעמ' 453; זליגסון, בעמ' 81-80). יפים לעניין וגם דבריו של המלומד פאוסטה בספרו.

המתנגדת טוענת לעניין ה כי שני הסימנים, "א181 ₪" ו-"א781 [51181", בנויים על פי קונספט והרכיב המציין גודל, בצירוף הרכיב "א181". לשיטתה, השימוש במילים תחיליות בעלות משמעות מילולית הפוכה (המילה "5113411" בסימן המבוקש שמשמעה בעברית "קטן" והמילה "ול" בסימן הרשום שמשמעה "גדול") הוא היוצר זיקה בין הסימנים, באופן המטעה את הצרכן לחשוב כי מדובר בסחורות או בשירותים הנובעים מאותו מקור. המתנגדת מפנה לעניין ולהחלטה בעניין (להלן: פרשת "₪"), בה נקבע שהסימן "51/8 1111₪/" עבור מזון ומשקאות יוצר סכנת הטעיה ביחס לסימן "51/8 21.08" עבור סחורות דומות, משום שהצרכן נוטה לזכור הפרטים בצמדים. המתנגדת מפנה להחלטה נוספת (להלן: פרשת ":6ש6ק"), בה נפסק שהסימן "51711 .אא" עבור חומרי ניקיון יוצר סכנת הטעיה ביחס לסימן "א01.0 .אא" עבור סחורות דומות, על אף שהמילים "01689" ו"ם5181 " הינן בעלות משמעות הפוכה.

המבקשת מצדה טוענת כי הדמיון המטעה בין הסימנים בפרשות הנ"ל לא נוצר אך בשל העובדה שהסימנים מכילים מילים או ביטוייס הופכיים, אלא בשל הקשר בין אותם ביטוייס הופכיים לשוק הרלוונטי בו נעשה השימוש בסימנים. לשיטת המבקשת, בכדי שמילה תרמז על מילה אחרת עד כדי הטעיה ביניהן, למרות היותן הופכיות, עליהן להיות קשורות לשוק המוצרים אליו הן מתייחסות, כך שהמילה תקבל משמעות שהיא מעבר למשמעות המילונית שלה. בפרשת 5148 21.02 נקבע כי לשימוש בשמות "א186%ם" ו-"6ז1מעו" ישנה חשיבות רבה כאשר הוא נעשה בשוק המשקאות:

המבקשת סבורה כי יש להקיש לענייננו מהפרשות דלעיל וללמוד כי לא מתקיים דמיון מטעה בין המילים ההופכיות "1₪ס" ו-"[381ַ5%", שכן אין להן כל קשר לשוק התקשורת.

1. אמנם, בהחלט ייתכנו מקרי חריגים בהס קיומה של מילה בסימן מבוקש - ההופכית למילה בסימן מסחר קיים - תטעה את ציבור הצרכן ביחס למקור הטובין, וזאת במקרים בהס דווקא השימוש במיליס הופכיות זו לזו יוצר דמיון קונספטואלי בין הרעיונות העומדים בבסיס הסימנים. אולם, מקרי חריגים אלה יכול להתרחש גם שההמילים ההופכיות אינן קשורות כלל לשוק בו נמכרים הטובין. על אף האמור, צודקת המבקשת בטענתה כי במקרה דנן לא מתקיים דמיון מטעה בין הסימנים מבחינה זו.

המונח "א181 51811 " מוגדר במילון אנגלי-אנגלי כך:

ובמילון אנגלי-עברי כך:

הנה כי כן, לסימן המבוקש משמעות מילונית-אסוציאטיבית והיא המונח "שיחת חולין". זאת לעומת הסימן הרשום "1818 פַוַפ" שמשמעו בעברית "שיחה גדולה" או "דיבור גדול". בפרשה אחרת ציינתי כי העובדה שלסימן המבוקש משמעות מילונית מסייעת להבדילו מסימן המתנגדת:

"מבחינת משמעות הסימנים, הנני מקבל טענת המבקשת כי הסימן של המתנגדת 1\ 1 נתפס כחלק מסימן הבית 1\ ]תה ותו לא, ואילו סימנה של המבקשת הינו בעל משמעות מילונית "מאניה", שגעון." (החלטתי מיוס 17.5.2007 בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר "אא" (מעוצב)).

לאור האמור, סבורני כי המסר הרעיוני בסימן המבוקש אינו זהה או דומה למסר רעיוני בסימן הרשום, באופן שעלול להטעות את ציבור הצרכן בנוגע למקור האמיתי של הטובין נושאי הסימן.

ואת ועוד, המילה "א181", המשותפת לסימנים, היא מילה תיאורית מובהקת לטובין בהם מדובר - קרי, למוצרי ושירותי תקשורת, וחסרת אופי מבחין לכשעצמה. המבקשת הביאה דוגמאות רבות לשימוש במילה "818" על ידי חברות העוסקות בתחומי סימני מסחר הרשומים שבבעלותן, והוכיחה כי מקובלת היא במסחר בסוג זה של טובין. חולשת ההגנה הניתנת למילה "א181" נובעת מכך שעליה להיות פתוחה לשימוש העסקיים בתחומי התקשורת, וזאת בדיוק כשאין לשלול את השימוש במילה "פזטסז", למשל, מהעוסקים בתחומי התיירות (ראו: פסקה 49 להחלטתי מיוס 24.1.2005 בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר "מסע עולמי"). על כן, פוחת החשש כי ציבור הצרכן יוטעה ביחס למקור הטובין אך ורק בשל השימוש במילה "א41)" בסיומת שני הסימנים שבנדון (ראו והשוו: החלטת הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביצ מיוס 4.12.2.005 בעניין התנגדות לסימן מסחר "1נהרנטי או הנרכש של הסימן; מידת הייחודיות (אקסקלוסיביות) של הסימן ואופי ומידת השימוש בסימן או בסימן דומה לו על ידי צדדים שלישיים; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק; הדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות (ראו: החלטתו של כב' הפוסק י' אקסלרד (כתוארו אז) מיוס 3.9.2003 בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר "א8]זח6ק").

נוכח הפגיעה בתחרות ובחופש העיסוק, שהיא תוצאה של ההגנה הרחבה והמקיפה המוענקת לסימן מסחר מוכר היטב, נדרשת המתנגדת להביא ראיות בעלות משקל לכך שהסימן "א181 שופ" רכש הכרה ומוניטין בעלי עוצמה רבה בקרב הציבור הרלוונטי בישראל. המתנגדת עושה שימוש בסימן האמור לגבי כרטיסי חיוג בלבד. כרטיסי החיוג מיועדים לפלח אוכלוסייה קטן ומוגדר, המורכב ברובו מעובדיס זריס השוהים באזור באופן זמני. ברי, כי הסקר שנערך לבקשת המתנגדת בקרב 500 בגיריס בציבור היהודי, לא נערך בקרב הציבור הרלוונטי אשר משתמש בשירותי המתנגדת. עמדתי על קושי זה במהלך חקירתה החוזרת של הגב' סטייסי קוחלני:

"ת: ...הסקר הזה מייצג את האוכלוסייה בישובים *הודיים, וזה סקר שפורסם בעברית, אז זה מייצג אנשיס דוברי עברית [..]

כב' הדשם: זה לא כולל עובדים זרים וכל שאר האנשים שהזכרנו?

ת: סביר להניח שלא, כי הסקר בוצע בקווי בזק, אז מי שאין לו קו בזק, הוא לא יכול להיות במדגס הזה, ודווקא זה האוכלוסייה [...] שאני מצפה שיהיה לה את המסלול הזה *ותר.

כב' הרשם: אין להס קווי בזק? ת: לא, העובדים הזרים - אין.

כב' הרשם :[...] האם זה נכון שאנחנו מצפים שדווקא עובדים זלים שאין להם קווי בזק, ויש להם בעיה בכלל בנגישות לטלפונים, היו

המשתמשים העיקריים באותם כרטיסי תיוג? האם לאוד כך שהדדך היחידה שלהם ליצוד קשר היא בעזרת כרטיסי החיוג, במיוחד כאשר חלקס אינס חוקיים, זה נכון לומר שדווקא אוכלוסייה זו כלל לא מופיעה בסקו?

ת: נכו[" (פרוטוקול מיוס 19.6.2008, בעמ' 13)

8. סבורני כי גם תוצאות הסקר לכשעצמן אינן מלמדות על היותו של הסימן "סימן מוכר היטב" כהגדרתו בפקודה. קרוב לששים אחוזים מהאוכלוסייה לא שמעו על "א181 16פ", וכעשרה אחוזים שמעו על הסימן, אך לא ידעו למה הוא מתייחס. גם כאשר נבחנה מודעות נעזרת מלאה לסימן, באמצעות הצגת השאלה: "ביג טוק הוא מסלול של חברת אורנג', במסגרתו קוניס כרטיס חיוג ומטעיניס אותו למכשיר הסלולרי. האס אתה מכיר או שמעת על מסלול זּה?", השיבו כשישים אחוזים מהנשאלים בשלילה. לפיכך, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי הסימן "1818 אָוַפ" לא רכש מוניטין בקרב הציבור, במידה המצדיקה הכרה בו כסימן מסחר מוכר היטב (להרחבה בנושא ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב שנרשם בישראל ראו החלטת בית המשפט העליון בע"א 9191/03 נ' אבסולוט שוז בע"מ, נח(6) 869 (2004)).

סוף דבר

9. האמור לעיל מובילני למסקנה, כי בנסיבות העניין אין דמיון בין הסימן המבוקש "818 518111 " לבין סימן המתנגדת "א181 פָוַס" במידה העלולה להביא להטעיית לקוחות.

0. אי לכך, ההתנגדות נדחית והסימן המבוקש מאושר לרישום. המתנגדת תשלם למבקשת הוצאות הליך זה ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 35,000 ש"ח.

ד"ר מאיר נועס, רשם הפטנטים המדגמים, וסימני המסחר ניתן בירושליס ביוס 1 אוקטובר, 2009

כ"ג תשרי, תש"ע