מבקשי המחיקה
- שם: 1. העיר הלבנה בע"מ 2. יגאל קרני
- בא כח: עו"ד הרצוג, פוקס נאמן ושות'
החלטות שיפוטיות
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר
בקשה למחיקה סימני מסחר 8, 193299, 201639, 201641, 2, 2016495, 193947, 193948 "העיר הלבנה" "בנייני העיר הלבנה" "בנייני העיר הלבנה " (מעוצב)
"דוס =דוה \\"
מבקשי המחיקה: 1. העיר הלבנה בע"מ
2. יגאל קרני שניהם ע"י ב"כ הרצוג, פוקס נאמן ושות', עו"ד
בעלת הסימנים: בנייני העיר הלבנה אחזקות בע "מ
2
ע"י ב"כ רייף את רייף, עו"ד
החלטה (מתוקנת)
המחלוקת דכאן נוגעת למספר סימנים הרשומים המכילים את הכינוי "העיר הלבנה" על שם חברת בנייני העיר הלבנה אחזקות בע"מ, אשר הוקמה בשנת 2006 והעוסקת בבנייה ושימור מבנים בעיר תל אביב (להלן: "בעלת הסימנים"). המבקשת מס'1 הינה חברה אשר הוקמה לפני למעלה מ-14 שנים תחת השם עיר לבנה בע"מ'.
כעולה מן החומר שהוגש בהליך, השימוש בכינוי "העיר הלבנה", ביחס לעיר תל-אביב החל עוד בראשית המאה העשרים. כינוי זה מתייחס למתחם בלב העיר תל אביב, כולל מספר אזורים ותקופתיים בעיר בהשכונתיים מבנים רבים, כולל בעלי סגנון אדריכלות ייחודי הקרוי "הסגנון הבינלאומי" (מכונה לעיתים "סגנון הבאוהאוס"). בשנת 2003 הוכרו מתחם זה בעיר תל אביב כאתר מורשת עולמי על ידי הארגון הבינלאומי אונסק"ו.
3
4
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר
ברקע הדברים יצוין כי ביוס 11.6.2007 הגישה המבקשת מס' 1 בקשה לרישום סימן מסחר מס' 201161 "עיר לבנה" (מעוצב). כנגד בקשה זו העלה בוחן סימני המסחר השגה בהתאם לסעיף 9(11) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"), בעתיים של הסימנים המסורים שמחיקתם נתבקשה. נכון למועד כתיבת החלטה זו, טרם קובלה לרישום בקשה זו.
ביוס 19.5.09 עתרו המבקשים למחיקת סימני המסחר הרשומים על שם בעלת הסימנים כדלקמן: מס' 193298, 193299 "העיר הלבנה", מס' 201639, 201641 "בנייני העיר הלבנה". בנוסף, נתבקשה מחיקת הסימנים המעוצבים מס' 201642, 201645 "בנייני העיר הלבנה" אשר נראים כך:
- . וני רוציר ----- הרבנה
-
וסימנים מס' 193947, 193948, -"צ017 םת דצו" כולל בסוגים 36 ו-37 (להלן: "הסימנים הרשומים").
.5
ביוס 19.8.2009 הגישה בעלת הסימנים את הודעתה שכנגד; ביוס 1.11.2009 הגישו המבקשים את תגובותם להודעה שכנגד בצירוף ראיותיהם וביוס 4.3.2010 הגישה בעלת הסימנים את ראיותיה.
יוער כי לאור הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ויתרו אלה על וּכותס לחקירה נגדית, כך שביוס 14.11.2010 הוגשו סיכומי המבקשים, ביוס 26.12.2010 הוגשו סיכומי בעלת הסימנים וביוס 6.2.2011 הוגשו סיכומי התשובה מטעמם המבקשים.
עיקרי טענות מבקשי המחיקה
7
טוענים המבקשים כי לאור הכרותה של תל אביב כאתר מורשת עולמי על ידי הארגון הבינלאומי אונסק"ו, עולה החשש כי הציבור יקשר את בעלת הסימנים עם ארגון אונסק"ו או יראה בה כזוכה כביכול לתמיכתו של ארגון ממלכתי ו/או בינלאומי כלשהו, דבר אשר עלול לגרום להטעיית הציבור ולתחרות בלתי הוגנת על פי הגדרת סעיף 6(11) לפקודה.
טענה נוספת בפי המבקשים, לפיה השם "העיר הלבנה" מתייחס לאתר מורשת היסטורי השייך לכלל אזרחי מדינת ישראל. לדידם, ניסיון של בעלת הסימן לנכסו לעצמה הינו בבחינת פגיעה בתקנת הציבור על פי הוראת סעיף 5(11) לפקודה.
עוד נטען כי יש למחוק את הסימן הזה מן המרשם, באשר אין בהס כדי להבחין בין השירותים של בעלת הסימנים לבין אלה של אחרים. לטענתם, בעלת הסימנים עוסקת
.10
.1
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר
בבניה ובשחזור מבנים במתחם הקרוי "העיר הלבנה" תוך התאמתם לסגנון הבינלאומי. כך, לטענתה, הסימנים הרשומים למעשה מתארים את השירותים אותם מספקת בעלת הסימנים ולפיכך אינס ראוייס להיוותר במשרד סימני מסחר הוראת סעיף 8(א) לפקודה.
עוד טוענים המבקשים כי צירוף המילים "העיר הלבנה" משמש תדיר לתיאור העיר תל אביב. לשיטתם, הפך כינוי זה לשגור בפי הציבור הרחב ולא רק בקרב העוסקים בתחוס הנדל"ן או במלאכת שימור מבנים. אי לכך, המדובר בסימנים המשוללים כל יכולת לרכוש אופי מבחין ומשכן יש למחקם מן המרשם.
לבסוף נטען כי המבקשת מס' 1 הוקמה זמן רב לפני שהוקמה בעלת הסימנים. לגרסתם, הייתה זו המבקשת מס' 1 הראשונה לעשות שימוש בשם "עיר לבנה". נטען עוד כי בעלת הסימנים מנסה שלא כדין למנוע ממבקשת לעשות שימוש בשמה ולפגוע בעסקיה ולפיכך יש למחוק בהתאם להוראת סעיף 12 לפקודה.
עיקרי טענות בעלת הסימנים
.12
.3
4
.5
דיו
טוענת בעלת הסימנים כי המבקשת מס' 1 הינה חברה בלתי פעילה במשך שנים רבות. לעומתה, לבעלת הסימנים פעילות מסחרית תדירה ונרחבת אשר במסגרתה רכשו סימניה המסורים אופי מבחיו.
עוד טוענת בעלת הסימנים כי משהוגשה על ידי המבקשים בקשה לרישום סימן מסחר ביחס לביטוי "העיר הלבנה", גילו המבקשים דעתם לפיה הסימנים הרשומים אינם כשירים לרישום. לפיכך בבקשתם למחיקת הסימנים המסורים משוס התנהלות חסרת תוס לב.
טענה נוספת הועלתה, לפיה השימוש בו היא עושה בסימנים הרשומים חינו לגיטימי ולפיכך לא מתקיימת כל פגיעה בתקנת הציבור.
לבסוף טוענת המשיבה כי אין לראות במבקשת מס' 1 "עסק" לעניין סעיף 12 לפקודה ואף לא קיים כל חשש להטעיית הציבור בעקבות השימוש אותו עושה בעלת הסימנים המסורים. ואת מאחר שכאמור לעיל המבקשת מס' 1 אינה פעילה לפחות במשך כל תקופת פעילות בעלת הסימנים.
סעיף 6(11) לפקודה
.6
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר
טענת המבקשים לפיה משהוכרזו חלקים מן העיר תל אביב כמשתייכים לאתר מורשת לאומי על ידי הארגון הבינ"ל אונסק"ו, קייס חשש כי הציבור הרחב יטעה להאמין כי עסקי בעלת הסימנים חסויים תחת ארגון בינלאומי זה או אחר, דינה להידחות. בהעדר ראיות סותרות, לא שוכנעתי כי מתקיימת סכנת הטעיה כטענת המבקשים, וממילא אף לא תחרות בלתי הוגנת במסחר. לאור האמור לעיל, הרי שאינני מוצאת כי בנסיבות המקרה שלפני נרשם הסימן בניגוד להוראת סעיף 6(11).
סעיף 5(11) לפקודה
7
.8
.9
.0
הוראת סעיף 5(11) עוסקת בסימנים אשר רישומם פוגע או עלול לפגוע בתקנת הציבור או המוסר. במקרה שלפנינו, טוענים המבקשים כי באמצעות רישום סימני המסחר ניכסה לעצמה בעלת הסימנים את שמו של אתר מורשת היסטורי השייך למעשה לכלל אזרחי מדינת ישראל. לשיטתם, הצורך למנוע מבעל הון פרטי מלהשתלט על שמות השייכים בהגדרתם לכלל, יסודו למעשה בשמירה על תקנת הציבור. נשאלת השאלה אפוא, כיצד יש לפרש את המונח "תקנת הציבור" בענייננו, והאם יש בסימני המסחר המסורים ובשימוש שנעשה בהס על ידי בעלת הסימן ממנה פגיעה בו.
לאורך המונח התחבטו בתי המשפט בישראל באשר לפרשנות המונח "תקנת הציבור". נראה, כי למרות השימוש הנרחב שנעשה במונח בשיטת המשפט הישראלית במסגרת החקיקה והפסיקה ועל אף ההסכמה כי המונח כולל בחובו את ערכי היסוד של החברה הישראלית, טרם ניתן לקבוע כי מתקיימת תמימות דעים באשר להגדרתו של המונח והתוכן שיש לצקת בו. (ראה רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי, תק-על 2(2010), 1401 (2010).)
בהחלטתו בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 146483 מיוס 4.12.05, צייו כב' סגן הרשם (כתוארו אוּ) כי חשש לפגיעה במוסד תקנת הציבור, לפי סעיף 5(11) לפקודה, תתרחש מקום בו שימוש בסימן עלול להביא לסיכון בריאותו של הציבור או לפגיעה חמורה אחרת שלא ניתן יהא לעמוד בה. אינני סבורה כי יש להגביל את המקרים הנזכירים בגדר סעיף 5(11) לפקודה אך ורק למצבים בה מתרחשת (או שעלולה להתרחש) סכנה חמורה ומשמעותית לציבור הרחב. אין לדעתי לקבוע מסמרות בעניין זה, אך גם לא ניתן עוד להתעלם מקיומה של הוראת סעיף 5(11) לפקודה, אשר מטרתה לדעתי היא, בין היתר, להגן על הציבור הרחב או חלקים ממנו, ועל ערכי היסוד של אותו ציבור.
במקרה שלפני, לא הוכח במידה מספקת כי רישום הסימנים עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור.