סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשות לרישום מדגמים 13

המבקשת: \. 6 מס .ג.5 ,סשאת 6 ג.זז סד ע"י ב"כ דר שלמה כהן ושות'

ה ח ל ט ה

1. בפני השגה על החלטת מחלקת המדגמים לפיו סורבו הבקשות לרישום מדגמיס שבכותרת בשל פרסומים קודמים.

2 הבקשות לרישום המדגמיס הוגשו על ידי חברת .ש.0 5 .5.8 ,00/0 ג.זזסתד ביוס 22.9.2011 בגין בקבוקי משקאות אלכוהולייס והן תובעות דין קדימה מבקשות למדגם שהוגשו בארצות הברית ביוס 22.3.2011.

3 ביוס 25.9.2011 נדרשה המבקשת להודיע מתי פורסמו או שווקו המוצרים בגין מתבקש המדגמים. במענה לדרישה ושיבה המבקשת כי המשקאות האלכוהולייס המשווקים בבקבוקין בגין מתבקשים המדגמים הוצגו לראשונה במקסיקו בחודש אוגוסט 2010.

4. ביוס 28.6.2012 הודיעה בוחנת המדגמיס למבקשת כי בשל פרסומים קודמיס באינטרנט מיוס 15.4.2007 לא כשירים המדגמיס לרישום לאור הוראות סעיף 1(30) לפקודת הפטנטים והמדגמים, 1924 (להלן: "הפקודה").

5. המבקשת השיבה להודעות הבוחנת וטענה כי הפרסומים שצוטטו כנגד החידוש של המדגמיס אינס עומדים בתנאי חוזר מ.נ. 69 "פרסום מדגם באינטרנט כפרסום בישראל" מיוס 8 (להלן: "חוזר רשם מ.נ. 69") ולפיכך אין בהס כדי לפגוע בכשירות המדגמיס לרישום. טענה ו לא נתקבלה על דעת הבוחנת ולפיכך ביקשה המבקשת להשמיע טענותיה בפני הרשם.

6. בדיון שהתקיים ביוס 13.2.2013 נטען בפניי כי המשקאות המשווקים בבקבוקים מושא הבקשות למדגמים, שווקו בבקבוקין אחריס משנת 1942 ועד השקת הבקבוקין החדשים בשנת 2010. תחילה הושקו הבקבוקין במקסיקו ולאחר תאריך הקדימה במדינות נוספות,

ביניהן ארצות הברית וישראל. לאימות עובדות אלה הוגש ביוס 28.3.2013 תצהיר מטעם החברה המבקשת.

במסגרת טיעוניו התייחס בא כוח המבקשת לסמכות הרשם לפרסם חוזרי רשם בכלל ולתוכנו ומידת נכונות של חוזר רשם מ.נ. 69. לגוף הפרסום, טען ב"כ המבקשת כי בהעדר פרטים מספקים על זהות הבעלים של האתר, ספק גדול מוטל באמינות הפרסום ובתאריך המופיע על גביו. לפיכך, לנוכח הזהירות הנדרשת בהסתמכות על פרסומים באינטרנט אף לפי חוזר מ.נ. 9, לא ניתן לקבל פרסום כזה השולל את החידוש שבמדגמים.

סעיף 1(30) לפקודה קובע את תנאי הכשירות של מדגם לרישום, כדלקמן:

"הגיש אדם בקשה בטופס ובצורה הקבועים וטען בה כי הוא בעליו של כל מדגם חדש או מקורי שלא נתפדסם קודם לכן בישראל, רשאי הרשם לדשום את המדגם עפ"י חלק זה."

כעולה בבירור מהסעיף, דרישת החידוש או העדר הפרסום של המדגם הינה טריטוריאלית. סעיף זה של הפקודה שלא תוקן מאז חקיקתו בשנת 1924 (חא"י כרך ב', עמ' (ע) 1653, (א)

6) הינו אימוץ של סעיף 49 לפקודת הפטנטים והמדגמים הבריטית 12651605 80 8וחסזהק (7 ו 7 29 ו 7) 107 6%

(071ק.ה6 19070029 68קאט/8/1907/29/2015קאט/אט. סש 1061513010 אשצ\//:כ1ן) = לפיו נדרש החידוש בגבולות בריטניה בלבד.

יצוין כי בשנת 1949, שעה שהופרדו המדגמים הרשומים מתוך החקיקה הנוגעת לפטנטים וזכו לפקודה משלהם, נותרה בבריטניה דרישת החידוש טריטוריאלית (ראה סעיף 1( ל-

.)]5001510700 12651685 /\0 9

את ההגיון שעמד בבסיס הכלל המשפטי האמור מסביר המלומד 6ששס11 מ0ז8]\ בספרו

(1998) .30 ב0א51 ,12651605 180050181 תס 181%6)-1₪55611, בעמ' 70, כך:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"לגבי הפרסום באינטרנט הדין הישראלי אינו מספק תשובה ברורה לשאלה מהי סמכות השיפוט המקומית של פרסום משמיץ שנעשה באמצעות האינטרנט.

למרות זאת, ניתן להשליך על כך שהפרסום באינטרנט כמוהו כפרסום בעיתון. התפוצה באינטרנט מגיעה לכל רחבי הארץ ואף מעבר לגבולות מדינת ישראל והפרסום יכול להגיע לכל משתמש באתרי האינטרנט."

2. המסקנה מן האמור הינה כי השאלה האס בפועל הגיע הפרסום לידיעת מען דהוא אינה

רלוונטית וכי די בכך שניתן היה להגיע לפרסום באמצעי סבירים. לעניין ו אין שונה הדין של פרסום באינטרנט מן הדין של פרסום בנייר. כך למשל נקבע בעניין (1886) [5166 .צ ₪0

9 ...א 3 (אשר צוטט בספרו של 6ש\110 מוזז8]/, בעמ' 59):

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

3. צדקתו של חוזר הרשם נדונה בהחלטת ב"כ הרשם בעניין בקשה לרישום מדגם 45452 561116

(פורסמה בנבו, 28.12.2012). באותו עניין נדחתה טענת המבקשת כי למרות האמור בחוזר הרשם היה על מחלקת המדגמים להראות כי מען דהוא ישראלי אכן ביקר באתר האינטרנט בו מצוי הפרסום שולל החידוש. ב"כ הרשם קבע באותו עניין כי:

"לאוד נגישותה של רשת האינטרנט בישראל לכל התפץ בה, לא *הא *סוד להתעלם מאפיק מידע פעיל ועשיר זה הזמין כפרסום הנעשה בישראל לכל גולש המצוי בישראל המשתמש במרשתת חסרדת הגבולות הגיאוגדפיים."

למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה להחלטה בעניין קרלטון, ההחלטה השנייה שאוזכרה בחוזר הרשם. באותו עניין נדונה סמכותו הבינלאומית של בית המשפט לדון בעבירות הימורים, כאשר החברה המפעילה את אתר האינטרנט, והשרת ממנו פועל האתר נמצאים בגיברלטר. מנסיבות הפעלת האתר היה ברור כי כוון לקהל הישראלי. באותו עניין קבע בית המשפט כי בהתאם לסעיף 7/(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") מקצתן של

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

העבירות בוצעו בישראל, שכן 'לא ניתן לבצע הפרדה בין השדות המצויים בגיברלטר והמהמדים המצויים במדינת ישראל. " (ראה עמ' 10 לפסק הדין).

צודק ב"כ המבקשת כי באותו עניין הייתה בידי הנאשם כוונה לפנות לקהל הישראלי דווקא, כוונה הנלמדת, בין היתר, מקיומו של ממשק בעברית לאתר. מאידך מעיון בהמשך ההחלטה, נראה כי גם אס לא היה האתר מכוון לישראלים, די בכך שהמהמר מצוי בישראל כדי לקבוע כי העבירה בוצעה מקצתה בישראל (ראה עמ' 13 לפסק הדין). אין ספק, כפי שטען ב"כ המבקשת, כי מדובר בתחום אחר לגמרי, המחייב כללי פרשנות אחריס. ואולס נראה כי דווקא הוראות הנוגעות לאחריות פלילית בגין מעשה מחייבות בדרך כלל פרשנות מקלה (ראה סעיף 4כא לחוק העונשין) ולפיכך אין בטענה זו כדי לסייע למבקשת.

בטענותיו הסתמך ב"כ המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בבקשה למתן סעדים זמניים בת.א. 3235-06-08 גרינפלד ב.ג. בע"מ נ' ל.מ. יבוא ספורטיבי בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 7.7.2008). באותו עניין מתייחס בית המשפט לפרסום כלשהו באתר אינטרנט סיני לגביו נטען כי שולל הוא את חידוש המדגם וקובע, ללא דיון, כי אין בו כדי להביא לביטול המדגם שכן הפרסום באתר הסיני אינו עולה על ההגדרה של פרסום קודם שנעשה בישראל בלבד. קביעה זו במסגרת בקשה לסעדים זמניים אגב דיון בסיכויי התביעה, אשר אינה נסמכת על נימוקיס כלשהסם, אינה מהווה תקדים מחייב על פי סעיף 20(א) לחוק יסוד: השפיטה ובנסיבות האמורות קשה לראות בה אף תקדיסם מנחה.

כן הפנה ב"כ המבקשת לפסק הדין בעניין תב"מ 16/01 סיעת ש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה ואח' נ' ח"כ פינס -פז, סגן יושב ראש ודעת הבחירות

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

כאמור, חוזר הרשם מ.נ. 69 נולד מן הצורך לתת מענה למצב בו מדגמים פורסמו באינטרנט, ורק לאחר פרסום הוגשו בקשות לרישום בישראל, וזאת לאחר חלוף ששת החודשים ממועד הגשת הבקשה הקודמת הראשונה בגין המדגם על פי סעיף 52 לפקודה.

המדגמים פורסמו בין היתר, משוס שהוגשו לרישום לרשויות במדינות חוצ או לארגון העולמי לקניין רוחני במסגרת הסכמי האג ( 01 4001508010 [התס1801ת6זה1 16 107 בת6ז5ע5 6טשגז

(12651805 180050181 ופורסמו באתרי גופיס אלה, או במסגרת פרסום קטלוג מוצרים של בעלי המדגמים באתריהם.

הרשם סבר כי אין הבוחן יכול להתעלס מקיומס של פרסומים אלה, אשר היו נגישיים במועד פרסום גס לציבור הישראלי. בקביעתו זו הסתמך הרשם על שתי החלטות שניתנו בישראל, בש"א (י-ם) 2841/03 רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ נ' מראות אימאג' (פורסמה בנבו 3) ובש (ת "א) 90861/07 קרלטון נ' היחידה הארצית לחקירות הונאה (פורסמה בנבו 7))..

לטענת ב"כ המבקשת שני פסקי הדין אינס רלוונטיים ואינס תומכים בעמדת הרשם על פי החוזר.המרכזית ואח', פ"ד נה(3) 159, 163. באותו עניין דן בית המשפט בטענה כי תעמולת בחירות באמצעות האינטרנט אינה מוסדרת בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט - 1959 ולפיכך אסורה. בית המשפט מכריע כי לאור העובדה שחוק התעמולה הינו חריג לחופש הביטוי, הרי שכל הפעילות שאינה אסורה על פיו הינה מותרת. בהקשר ה אומר בית המשפט:

"המחוקק נמנע מגעת באינטלנט, ואת שנמנע המחוקק מעשות - בין במתכוון בין שלא במתכוון - לא נשלים אנו."

ברור כי אין הנדון דומה לראיה. אין הגבלת חופש הביטוי שלא על פי חוק, דומה לפרשנות של המונח "נתפרסס קודם לכן בישראל" שאינו נוקב במגבלות לעניין אופן הפרסוס. זאת ועוד, פסק הדין עצמו מבהיר מדוע אין להקיש מאמצעי תקשורת אחד לאחר בהקשר של חוק התעמולה:

"שנית, גם בבחינתה של תורת ההיקש נדע כי יש שוני של-ממש בין רשת האינטרנט לבין מדיוס השידור ברדיו או בטלוויזיה, שוני השולל היקש מן הרדיו (מן הטלוויזיה לאינטרנט. כידוע, עוצמת ההגנה על חופש הביטוי תולה עצמה, בין השאר, באמצעי התקשורת שבו נעשה השימוש: "יש עיתון !יש סרט, יש הצגה ויש טלוויזיה, יש רדיו ויש תנועה על בימה" (פרשת סטיישן פילם [1], בעמ' 699). כל אמצעי תקשורת ומאפייניו המייחדים אותו, מאפיינים המתווים את היקף ההגונה על חופש הביטוי ואת המגבלות המוטלות עליו."

בענייננו מתחייבת הפרשנות המוצעת בחוזר מתכלית החקיקה, אשר שוללת את הגנת המדגס הרשוס ממדגמים שפורסמו לציבור הישראלי בכל אמצעי שהוא.

לנוכח האמור נדחית טענתה של המבקשת במישור השני, דהיינו כי חוזר הרשם בטעות יסודו. כמו כן אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי בהעדר אפשרות להניח כי האתר נצפה על ידי ישראלים לא ניתן לראות בפרסוס באינטרנט כפרסוס בישראל כמשמעותו בסעיף 30 לפקודה.

הפרסום בו עסקינן הינו פרסוס שיווקי באתר העוסק בממכר משקאות אלכוהוליים. האתר בנוי מדפיס שכל אחד מהס עוסק במשקה אחר. בדף הרלוונטי לענייננו מוצגת תמונתו של בקבוק המשקה של המבקשת, פרטים אודות המשקה והמבקשת, כגון מחיר, אחוז האלכוהול, שמה של המבקשת ואתר האינטרנט שלה וכיוצ"ב. בחלק העליון של הדף הרלוונטי לבקשה לרישוס מדגס 51594 מופיע המשפט 06 ס6יזסח6ו הסכ' עם 611160"

"2007 ,25 וז6זם1/ 110011. התאריך המצוין באתר קודם לתאריך דיון הקדימה של הבקשה לרישוס המדגס ומהווה הבסיס להשגת בוחן המדגמיס באשר להעדר חידוש של המדגס.

באופן דומה מופיע בדף הרלוונטי לבקשה לרישוס מדגס 51593 באותו אתר התאריך " ]זעג 7, אשר גס הוא קודם לתאריך דיון הקדימה של בקשה 51593."

אין מחלוקת כי המבקשת משווקת את המוצריס משנת 1942 ואולס טוענת היא, בין היתר, בתצהיר שהוגש ביוס 28.3.2013, כי הבקבוקיס נושאי הבקשות למדגמיס שווקו לראשונה למקסיקו בחודש אוקטובר 2010.

אופייה המיוחד של רשת האינטרנט מחייב זהירות רבה בהתייחסותנו לתוכן המידע המוצג בו. הרשת מורכבת ממידע שמידת אמינותו ומהימנותו משתנה מאתר לאתר. תהליך שינוי התוכן או החלפתו הינו מהיר וקשה לאיתור (ראה והשווה ת.א. (ת"א - יפו) 158128/02 אקספרס טורס רמת גן 1981 בע"מ נ' באטרפליי וורלד בע"מ ואח' (פורסמה בנבו, 1.3.2006).

בענייננו, בשל אופיו של האתר, מתקבל על הדעת כי תוכן דפי האינטרנט משתנה מעת לעת, באופן שמוחלפת תמונת המוצר או מחירו מתעדכן בהתאם לשינויים המתרחשים בשוק.

בשונה מתוכן חדשותי הנושא תאריך ברור או פרסוס שמקורו בגורם רשמי, המידע באתר שיווקי, אשר זהות מנהליו ועורכיו אינו ידוע ותוכנו מתעדכן בעת לעת ללא כל יכולת לקבוע את תאריך העדכון באופן ברור, אין בו את מידת המהימנות הנדרשת להוכחת תאריך פרסוס המידע.

5. אין להבין מן האמור לעיל כי רק פרסומיס שמקורס במשרדי הפטנטיס והמדגמיס עומדים בסטנדרטים הנדרשים ליישום חוזר הרשם. ניתן להסתמך על פי החוזר על פרסומיס רשמייסם נוספים, קטלוגים אינטרנטייס ופרסומיס מטעס המבקש עצמו, בתנאי שניתן לקבוע את תאריך הפרסוס במידת וודאות גבוהה. כאשר מקורו של הפרסוס במבקש עצמו, כגון קטלוג שפרסם באינטרנט או הודעה לעיתונות מטעמו, הרי בידי המבקש הכוח להתמודד עם הטענה כי אותו פרסוס קודם לתאריך הקובע של בקשתו.

6. לעניין זה יפיס הדבריס שאמרו בהקשר של הערכת משקלן של ראיות מינהליות מפי כב' הנשיא שמגר בע"ב 2/84 ניימן נ' יי"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה, פ"ד לט(2) 225, 249 - 250 :

"מקובל עליי ,.. כי לגבי שלילת זכויות קיימות, ועל אחת כמה וכמה לגבי שלילתן של זכויות *סוד, לא די בראיות המתפדשות לכאן ולכאן. בדומה למקובל בכגון דא בארצות -הברית 56166 חסזוסיזףוהזחז1 .שי עמםססקז,[49] (1969) בו נדונו הראיות שהיו בפני הרשות המינהלית עובר למתן צו גירוש) הנני סבור, כי הראיות, הדרושות כדי לשכנע רשות סטטוטורית בקיוסם הצדק לשלילתה של זכות *סוד, צריכות להיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות.

כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה, המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות.

7. כפי שמוסיף ומטעים י. \מיר בספרו "הסמכות המינהלית" (1996), כרך ב', בעמ' 755:

"פירושו של דבר, כי ראיה שדי בה כדי לבסס עובדה לצורך החלטה אחת, אפשר לא יהיה בה כדי לבסס עובדה, אפילו אותה עובדה עצמה, לצורך אחת אחת."

8. לסיכום, בענייננו לא ניתן היה לקבוע את תאריך הפרסוס במידת הוודאות הנדרשת.

9. לאור האמור אני מבטלת את החלטת מחלקת המדגמים. בהעדר ליקויים נוספים בבקשות לרישום המדגמים, אני מורה על רישום בכפוף לתשלום האגרות המתאימות תוך 30 יום מתן החלטתי זו.

ניתן בירושליס ביוס

סימוכין:

ז'קלין ברכה פוסקת בקניין רוחני סגנית רשם הפטנטים א' בתמוז תשע"ג 9 יוניי2013