סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בקשה לביטול פטנט מספר 175676 (בקשה לפסיקת הוצאות) המבקשת: מפעלי נשק ישראל (אי. דבליו. אי) בע"מ (מבקשת הביטול) ע"י ב"כ סורוקר-אגמון, עו"ד המשיבה: .5.8 .41 51אה אץ (בעלת הפטנט) ע"י ב"כ ריינהולד כהן ושותפיו

החלטה

1. ביום 11.2.2013 הגישה המבקשת בקשה לביטול פטנט מספר 175676. ביום 4.4.2013 הגישה המשיבה בקשה למחיקה על הסף של בקשת הביטול וביום 14.4.2013 הגישה המבקשת תגובתה לבקשה זו. ביום 21.5.2013 דחיתי את הבקשה למחיקה על הסף אך הוריתי למבקשת לשלם את הוצאות המשיבה בהליך המחיקה על הסף בסך 4000 ₪. ביום 12.8.2013 הודיעה המשיבה כי אין בכוונתה להגיש ראיות בהליך בקשת הביטול. משכך ביום 25.8.2013 קבעתי כי המשיבה היא כמודה בטענות מבקשת הביטול ולפיכך הוריתי על ביטול פטנט מספר 6 וקבעתי כי הצדדים רשאים לטעון לעניין ההוצאות לפי חוזר רשס מ.נ. 80.

2. לאחר דברים אלה, ביום 11.9.2013 הגישה המבקשת בקשה לפסיקת הוצאות. ביום 3 הגישה המשיבה תשובה לבקשה. ביום 10.10.2013 הגישה המבקשת תגובה לתשובת המשיבה. בתגובתה צירפה המבקשת תצהיר נוסף שנעדר מבקשת ההוצאות המקורית. ביום 24.10.2013 הגישה המשיבה בקשה למחיקת התצהיר המשלים מתגובת המבקשת. ביום 30.10.2013 הגישה המבקשת תגובתה לבקשה למחיקת תצהיר וביום 3 הגישה המשיבה תשובה לתגובת המבקשת לבקשה למחיקת תצהיר.

3. בבקשה לפסיקת הוצאות, טוענת המבקשת להוצאות ריאליות בסך 52,022₪ כולל מע"מ. סכום זה מורכב משלושה סכומי משנה: 4000 ₪ בגיו ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת בהליך למחיקה על הסף; 14,750 ₪ בגין 50 שעות עבודה שהושקעו על ידי עובדי המבקשת בהכנת הבקשה לביטול הפטנט; ו-33,272 ₪ בגיו שכר טרחת באי כוחה של המבקשת. עוד מציינת המבקשת שסכום זה אינו כולל את הליך ההוצאות והבקשה למחיקת התצהיר.

הבקשה נתמכת בתצהירו של מר אורי עמית, מנכ"ל המבקשת. עיקר תמיכת הבקשה הוא בחשבונות אשר קיבלה המבקשת מב"כ ובהס פירוט של הפעולות שבוצעו, כגון, חיפוש פרסומיס קודמים והתכתבויות עם המבקשת. אין חולק כי החשבון שולם.

כמו כן, מוסיפה המבקשת בבקשתה לפסיקת הוצאות כי יכלה המשיבה בתחילת ההליך לפעול לביטול הפטנט, ולא "לגרור רגליים" בניהול ההליך. לצורך כך צירפה המבקשת התכתבות בינה לבין המשיבה עוד טרם הוגשה הבקשה לביטול הפטנט, בה מצביעה המבקשת על אחד הפרסומיס קודמים ומבקשת מהמשיבה לפעול לביטול הפטנט ולמנוע את ההליך המשפטי.

בכתב התשובה לבקשה לפסיקת הוצאות, מודה המשיבה כי מאחר והליך הביטול הסתכם בביטול הפטנט עליה לשאת בהוצאות המבקשת. עוד מודה המשיבה כי עליה לשאת בשכר טרחת ב"כ של המבקשת בסכום של 33,272 ₪.

ע"י זאת חולקת המשיבה על המבקשת ביחס לתשלום ההוצאות בגין שני הרכיבים הנוספים, תשלום לעובדי החברה בסך 14,750 ₪; וכן תשלום בגין ההוצאות שנפסקו למבקשת בהליך המחיקה בסך 4000 ₪. בעניין הראשון מפרטת המשיבה ומוסיפה כי המבקשת לא פירטה כיצד עלו סך שעות עבודת העובדים של המבקשת לסך 50 שעות ובכך לא נתנה למשיבה דרך להתמודד עם טענה זו. לעניין השני טוענת המשיבה כי לא ייתכן להשית עליה את ההוצאות שנפסקו כנגד המבקשת בגין טעות שעשתה המבקשת בהליך דנן.

לאחר דברים אלו הגישה המבקשת תגובה לתשובת המשיבה לבקשה לפסיקת הוצאות, לתגובה זו צירפה המתנגדת תצהיר של מנכ"ל המבקשת בו מפורטת העבודה שנעשתה על ידי עובדי המבקשת, עד לסך של 50 שעות.

מנגד טענה המשיבה כי לא ניתן להוסיף תצהיר בשלב זה, שכן הגשת תצהיר היא כ"במקצה שיפורים" לבקשה לפסיקת הוצאות, והיה על המבקשת לבקש רשות מהרשם לטובת העניין. שכן הגשת תצהיר בשלב זה מונעת את זכותה של המשיבה להגיב לגופס של דברים. לאחר מכן השיבה המשיבה לבקשה זו, וטענה כי אין המדובר בהרחבת חזית ואף לא היה צורך בקבלת רשות מהרשם לצירוף התצהיר. בתשובה לתגובת המשיבה, טענה המבקשת כי אין בדברי המשיבה מספיק בשביל לדחות את הבקשה למחיקת התצהיר ועמדה שוב על בקשתה למחיקת התצהיר.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ביום 12.8.2013 הודיעה המשיבה כי אין בכוונתה להגיש ראיות בהליך הביטול ובכך למעשה הודתה בטענות הביטול. משכך יש לראות במשיבה כמי שזנחה את ההליך וההלכה היא שמי שזנח את ההליך, חייב לשאת בהוצאות בעל דינו ואין וה משנה מה הייתה סיבת הזניחה

(השוו, התנגדות לבקשת פטנט מס" 139299 אוניפארם 3 106 5ו6ווסיזק זסו]עת (בקשה לפסיקת הוצאות) (29.12.2009) (פורסס באתר הרשות)). המשיבה אינה חולקת על כלל זה אלא טוענת כי ההוצאות הנדרשות על ידי המבקשות כהוצאות ריאליות אינן הולמות את נסיבות העניין ואין לראות בדרישותיהן הוצאות סבירות בהתאם לכללים שנקבעו ב-בג"צ 5 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא - משוד התעשייה המסחר והתעסוקה ואח', פ"ד ס(1) 600):

" כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיוס, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. "

במקרה שבפני הסתכם ההליך בשלב מקדמי, קרי לאחר הגשת בקשת הביטול. עם זאת יש לוּכור שבדומה להליך התנגדות לבקשת פטנט בו שומה על המתנגדת להשקיע מאמציה

(ר' התנגדות לבקשת פטנט מס' 167686 \/.5.0 ז/.. זיז נ' סנו- מפעלי ברונוס בע"מ) (בקשה לפסיקת הוצאות) (12.9.2012) (פורסס באתר הרשות), על בקשת ביטול הפטנט להכיל את כל הטענות העובדתיות והמשפטיות וכן את הפרסומיס קודמים התומכים בטענות מבקש הביטול. יתר על כן, להבדיל מהליך התנגדות בו ניתן להסתפק בשלב ראשון בהגשת כתב טענות ללא ראיות הרי שבהליך בקשת ביטול על מבקש הביטול לטרוח על ראיותיו (תקנה 103(א) לתקנות הפטנטיס (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968) - דבר אשר בסופו של דבר אכן עשתה המבקשת.

כאמור, המשיבה אינה חולקת על כי עליה לשאת את המבקשת בהליך זה, ועוד אינה חולקת על הסכום אותו ביקשה המבקשת בגין הוצאות באי כוחה. משכך חזית המחלוקת צומצמה לשאלת התשלום לעובדי החברה בסך 14,750 ₪ ותשלום ההוצאות שנפסקו כנגד המבקשת בהליך המחיקה בסך 4000 ₪. בעניין הראשון מפרטת המשיבה ומוסיפה כי המבקשת לא פירטה כיצד עלו סך שעות עבודת העובדים של המבקשת לסך 50 שעות ובכך לא נתנה למשיבה דרך להתמודד עם טענה זו. לעניין השני טוענת המשיבה כי לא ייתכן להשית עליה את ההוצאות שנפסקו כנגד המבקשת בגין טעות שעשתה המבקשת בהליך דנן.

לאחר דברים אלו הגישה המבקשת תגובה לתשובת המשיבה לבקשה לפסיקת הוצאות, לתגובה זו צירפה המתנגדת תצהיר של מנכ"ל המבקשת בו מפורטת העבודה שנעשתה על ידי עובדי המבקשת, עד לסך של 50 שעות.

מנגד טענה המשיבה כי לא ניתן להוסיף תצהיר בשלב זה, שכן הגשת תצהיר היא כ"במקצה שיפורים" לבקשה לפסיקת הוצאות, והיה על המבקשת לבקש רשות מהרשם לטובת העניין. שכן הגשת תצהיר בשלב זה מונעת את זכותה של המשיבה להגיב לגופס של דברים. לאחר מכן השיבה המשיבה לבקשה זו, וטענה כי אין המדובר בהרחבת חזית ואף לא היה צורך בקבלת רשות מהרשם לצירוף התצהיר. בתשובה לתגובת המשיבה, טענה המבקשת כי אין בדברי המשיבה מספיק בשביל לדחות את הבקשה למחיקת התצהיר ועמדה שוב על בקשתה למחיקת התצהיר.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ביום 12.8.2013 הודיעה המשיבה כי אין בכוונתה להגיש ראיות בהליך הביטול ובכך למעשה הודתה בטענות הביטול. משכך יש לראות במשיבה כמי שזנחה את ההליך וההלכה היא שמי שזנח את ההליך, חייב לשאת בהוצאות בעל דינו ואין וה משנה מה הייתה סיבת הזניחה

(השוו, התנגדות לבקשת פטנט מס" 139299 אוניפארם 3 106 5ו6ווסיזק זסו]עת (בקשה לפסיקת הוצאות) (29.12.2009) (פורסס באתר הרשות)). המשיבה אינה חולקת על כלל זה אלא טוענת כי ההוצאות הנדרשות על ידי המבקשות כהוצאות ריאליות אינן הולמות את נסיבות העניין ואין לראות בדרישותיהן הוצאות סבירות בהתאם לכללים שנקבעו ב-בג"צ 5 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא - משוד התעשייה המסחר והתעסוקה ואח', פ"ד ס(1) 600):

" כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיוס, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. "

במקרה שבפני הסתכם ההליך בשלב מקדמי, קרי לאחר הגשת בקשת הביטול. עם זאת יש לוּכור שבדומה להליך התנגדות לבקשת פטנט בו שומה על המתנגדת להשקיע מאמציה

(ר' התנגדות לבקשת פטנט מס' 167686 \/.5.0 ז/.. זיז נ' סנו- מפעלי ברונוס בע"מ) (בקשה לפסיקת הוצאות) (12.9.2012) (פורסס באתר הרשות), על בקשת ביטול הפטנט להכיל את כל הטענות העובדתיות והמשפטיות וכן את הפרסומיס קודמים התומכים בטענות מבקש הביטול. יתר על כן, להבדיל מהליך התנגדות בו ניתן להסתפק בשלב ראשון בהגשת כתב טענות ללא ראיות הרי שבהליך בקשת ביטול על מבקש הביטול לטרוח על ראיותיו (תקנה 103(א) לתקנות הפטנטיס (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968) - דבר אשר בסופו של דבר אכן עשתה המבקשת.

כאמור, המשיבה אינה חולקת על כי עליה לשאת את המבקשת בהליך זה, ועוד אינה חולקת על הסכום אותו ביקשה המבקשת בגין הוצאות באי כוחה. משכך חזית המחלוקת צומצמה לשאלת התשלום לעובדי החברה בסך 14,750 ₪ ותשלום ההוצאות שנפסקו כנגד המבקשת בהליך המחיקה בסך 4000 ₪. בעניין הראשון מפרטת המשיבה ומוסיפה כי המבקשת לא פירטה כיצד עלו סך שעות עבודת העובדים של המבקשת לסך 50 שעות ובכך לא נתנה למשיבה דרך להתמודד עם טענה זו. לעניין השני טוענת המשיבה כי לא ייתכן להשית עליה את ההוצאות שנפסקו כנגד המבקשת בגין טעות שעשתה המבקשת בהליך דנן.

שאלת תשלום ההוצאות לעובדים כבר נדונה והוכרעה בהתנגדות לבקשת פטנט מספר 2 (בקשה לפסיקת הוצאות) (21.6.2013) (פורסס באתר הרשות), להלן:

"מקובלת עלי טענת המשיבה כי בסכום ההוצאות לו עותרת המבקשת כלולים רכיבים שטוב היה לו הושמטו ממנו... לפיכך, איני רואה מקוס

לחייב את המשיבה בגין שעות עבודת מנכ"ל המבקשת, שעה שהלה הינו עובד המבקשת ומקבל משכורתו ממנה בגין עבודתו השוטפת. "

3. פסיקת ההוצאות נועדה להשיב כספים שהוצאו בקשר בניהלו של ההליך. משכך, תשלום שכר עובדי המבקשת אשר שולס כדבר של יום ביומו מכוח התנהלותה הרגילה של החברה לא יוחּר למבקשת שהרי היה עליה לשאת שכר עובדיה ממילא. יוער, כי לו הייתה המבקשת מוכיחה כי היה עליה לחרוג מתשלום הרגיל לעובדים אי היה צורך לשקול שוב את הדברים אך אין בפני ביסוס תשלומים שכאלה. לאור דברים אלו איני נזקק כלל לשאלות שהועלו כנגד הגשת התצהיר המשלים וקובע כי המבקשת לא תשופה בגין שעות העבודה שהשקיעו עובדיה בקשר בניהול הליך בקשת הביטול.

4. איני מוצא להידרש לטענות המבקשת להשבת סך 4000 ₪ ששילמה למשיבה בגין הוצאות שנפסקו לה במהלך ההליך על פי החלטתי מיום 21.5.2013. | אין בכך אלא עיון מחדש בהחלטתי האמורה בה נקבע כי באותו מועד לאור התנהלותה אז היה על המבקשת לשאת בהוצאות בהן נשאה המשיבה. אין בפני כל טעם לעיין מחדש בהחלטתי.

5. לאור כל האמור לעיל הריני מקבל באופן חלקי את הבקשה לפסיקת הוצאות וקובע כי על המשיבה לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 33,272₪ אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ועד ליום התשלום בפועל.

6. באשר להוצאות הצדדים בגין הבקשה לפסיקת הוצאות דנן ובגין התכתבויות בשאלת התצהיר הנוסף, כל צד יישא בהוצאותיו.

אסא קלינג

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביום י"ב שבט, תשע"ד 3 ינואר, 2014