סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר (בקשה למחיקת תצהיר מטעם המתנגדת בהעדר התייצבות המצהיר)

המתנגדת: . \.5 110101085 526600 ע"י ב"כ פרל כהן צדק לצר ברץ, משרד עו"ד

המבקשת: ,501718 70058

ע"י ב"כ ד"ר שלמה כהן ושות'

ה ח ל ט ה

1. ברקע הדברים, מחלוקת בין חברת /.2 85חו11010 506600 (להלן: "המתנגדת") לבין חברת 6 ,18סק5 00%5ז3 (להלן: "המבקשת") בגין סימן מסחר מס' 238375 המבוקש לרישום מטעס האחרונה.

2. בעקבות בקשת המתנגדת מיוס 17.1.2016 לביטול דיון ההוכחות אשר נקבע ליוס 21.1.2016 (להלן: "הדיון"), ניתנה החלטתי ביוס 18.1.2016, בה הוריתי למתנגדת לדאוג להתייצבות המצהיר מטעמה. בפתח הדיון, וחרף החלטתי דלעיל, הסתבר כי באי כוחה של המתנגדת הגיעו בגפס ללא המצהיר מטעמה.

3 יצוין כי החלטתי הנ"ל, ניתנה לאחר שנדחו שתי בקשות קודמות מטעס המתנגדת (בתאריכים 5, 7.1.2016), במסגרתן נתבקשתי לפטור את המצהיר מטעמה, מר לונג, מלהתייצב לחקירה נגדית על תצהירו.

4. בעטיה של בקשת המתנגדת מיוס 17.1.2016 לביטול הדיון, הגישה המבקשת ביוס 18.1.2016 בקשה למחיקת תצהירו של מר לונג, ככל שלא יתייצב להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו. על בקשה זו חזרו באי כח המבקשת במסגרת הדיון שהתקיים בפני. הצדדים טענו בפני ארוכות בעניין זה, ואף הוגשו וצוטטו אסמכתאות משפטיות כתמיכה בטענות הצדדים. כן טענו באי כח הצדדים בפניי לעניניו פסיקת הוצאות בגין ההכנה לדיון שהתקיים בפני. כאמור, מר לונג לא התייצב לדיון בפניי ומכאן כי לא נחקר על תצהירו.

5. לעניין הצורך במחיקת התצהיר טענו באי כח המבקשת כי בהתאם להוראות חוזר רשם מ.ג. 4 (שעניינו נוהל הזאמנת עדים לרבות מצהירים, בהליכים בפני רשם סימני המסחר להלן: "חוזר רשם מ.ג. 24") וכן בהתאם לסעיף 17 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") חזקה על מצהיר שלא התייצב לדיון כי תצהירו לא ישמש כראיה אלא ברשות הרשם. כן נטען וכי ויתור התצהיר כחלק מחומר הראיות, יהא זה מעין "מתן פרס" למתנגדת בגין התנהגותה הפסולה בהליך. כמו כן, נטען כי התצהיר שהוגש אינו חתוס ואינו מאומת כדין ומכאן כי ממילא אינו קביל לשמש כתצהיר בהליך.

6. לעניין הצורך בהותרת התצהיר בתיק, הודו באי כח המתנגדת כי אומנם נפל פגם של ממש בהתנהלותה במסגרת ההליך, אך הדבר ראוי לטעמה באמצעות הוצאות בסך 1,000 אשר הושתו על המתנגדת בגין בקשותיה לבין הדין. כן נטען כי סילוק התצהיר יפגע בבסיס החובה הראייתית המוטלת על כתפי המתנגדת ולפיכך יש להותיר את התצהיר כחלק מחומר הראיות ובמקביל להפחית את משקלו. דהיינו, ככל שתהיה מחלוקת עובדתית בין הצדדים ידה של המבקשת תהא על העליונה. לעניין טענת באי כח המבקשת כי התצהיר אינו מאומת וחתוס כדין, טענו באי כח המתנגדת כי יש ברשותה תצהיר חתוס ומאומת, וכי הסיבה לכך שהוגש תצהיר ללא חתימה וללא אימות הינה טעמי דחיפות.

דיון והכרעה

7 סעיף 67 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") קובע כדלקמן:

"67. בכפוף לכל תקנה לפי פקודה זו, יהיו הראיות בהליכים לפני הרשם בתצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971, או בהצהדה שניתנה בחוץ לארץ לפי דיני מקום נתינתה- כל עוד לא הורה הדרשם אחדת, אולסם רדשאי הרשם, אם נראה לו הדבר, לגבות עדות בעל פה במקוס לאיה שבכתב או בנוסף לראיה כאמור, וכן רשאי הוא להרשות שהמצהיר יחקר הקירה שכנטד," (ההדגשה אינה במקור, י.ש.כ)

8 הוראת סעיף 67 מלמדת כי חקירתו הנגדית של המצהירים תערך לאחר מתן רשות מאת רשם סימני המסחר. הדברים עוגנו בחוזר רשם מ.ג. 24, שס נקבע, כי על מנת שמצהיר ייחקר בחקירה נגדית, בעלי הדין שכנגד חייבים להודיע על הצורך בו (סעיף א(1) לחוזר). עוד נקבע כי במקום בו הוגש תצהיר והמצהיר לא התייצב לדיון לאחר שזומן כדין, עומדת לרשם הסמכות לקבוע כי התצהיר לא ישמש כראיה בהליך. לשון החוזר:

"יב. תצהיר שנעשה ע"י עד שזומן כאמוד בפסקאות א' או ב', או ע"י בעל דין, והמצהיר לא התייצב לדיון, לא ישמש כראיה אלא ברשות הרשם."

הוראות החוזר עולות בקנה אחד עם הוראות הדין הכללי העוסקות בזימון עדים ומצהירים. תקנה 522 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"(ג() לא התייצב המצהיר בהתאם להודעה, לא ישמש תצהירו ראיה אלא בדרשות מיוחדת מאת בית המשפט או הרשם."

יפים לעניין את דבריו של כבוד בית המשפט העליון בע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4), 1 (פורסם בנבו, 12.10.1989) בעמוד 203 :

"כפי שניתן ללמוד מנוסחן של התקנות, הרי אם מתייצב המצהיר, משמש התצהיר בגדר חקירה ראשית, והמצהיר נחקר עליו. חובתו להתייצב נובעת מעצם מתן התצהיר, ואין

צורך בהזמנתו המיוחדת לפי תקנה 522 אם מצהיר איננו

מתייצב לחקירה, תצהירו איננו משמש ראיה."

כמו כן, הסיפא להוראת סעיף 17 (א) לפקודת הראיות לשונה הוא כדלקמן:

"(א) ... לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהידו מלשמש לאיה."

למעשה, בהקשר הראייתי, תצהיר שנותנו לא נחקר בחקירה נגדית, שקול לעדות מפי השמועה, ולפיכך זו לא תאושר אלא במקרים חריגים.

סיכום של דברים, לשון החוק מלמדת כי ככלל, מקום בו הוגש תצהיר ולא התייצב המצהיר לחקירה נגדית אזי לא ישמש תצהירו כראיה, אלא ברשות בית המשפט.

הדין כפי שפורט לעיל משתקף אף במסגרת ההליכי בפני רשם סימני המסחר. בהחלטת כב' סגן הרשם (כתארו אז), מר ישראל אקסלרד, נקבע כי בנסיבות העניין, מצהיר שבחר שלא להתייצב להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו ואף נמנע מלהגיש בקשה לחקירה באמצעות כינוס וידיאו, תצהירו יפסל ויוצא מחומר הראיות. (ראה: התנגדות לבקשת פטנט 115314

אוניפארם בע "מ נ' עחג קוה 0) 6חג ע111. 1 311 (פורסס באתר רשות הפטנטים, 30.1.2003)).

יחד עם ואת, אין חולק כי רשם סימני המסחר להחליט כי תצהיר שנותנו לא התייצב בחקירה נגדית, יוותר בתיק ההליך, אש כי ייוחס לו משקל נמוך. לעניין את ייפיס הדברים שנקעו, עוד קודם למועד הוצאת חוזר רשם מ.ג. 24, בע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' 360 1 1 עחה קוח 6-0 א8, נב (3) 276 (פורסס בנבו, 19.7.1998) בפסקא 11 :

"באשר לעניין חקירתו הנגדית של המצהיר, צדק הדשם כי על-פי הוראות הפקודה מסור הדבר לשיקול-דעתו. לא מצאתי עילה להתעדב בהפעלת שיקול-דעתו של הרשם, אשר מצא כי בנסיבות העניין אין לפסול את התצהיר, אש כי יש לייחס לו משקל מועט בלבד."

הדברים מתיישבים עם המגמה הניכרת בהלכה הפסוקה כמו כן בספרות המשפטית, להרחיב את תחולתם של אותם חריגים לכלל האוסר עדות מפי השמועה (ובין אלו, תצהיר אשר נותנו לא נחקר בחקירה נגדית), ועם מגמת ההתפתחות הכללית של דיני הראיות בישראל, במסגרתה ניכר מעבר הדרגתי מכללים פורמליים של קבילות, לכללים גמישים של משקל (ראה ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, לז(4) 281 (פורסם בנבו, 3); ע"א 703/86 אברהם ברנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, מג(4) 529 (פורסם בנבו, 19.11.1989); ע"א 3038/05 מוחמד מתקאל זידאן נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (פורססם בנבו, 9.8.2006)). אם כן, בבואו להכריע אם להיעתר לבקשה לפסילת תצהיר שנותנו לא התייצב לחקירה נגדית, יתחשב היושב בין במגמות אלו במסגרת שיקוליו בהתאם לנסיבות העניין.

במקרה שבפני, ולפני שמורת הדין, סבורה אני כי יש להותיר את תצהיר מר לונג בתיק ההליך, תוך הפחתת משקלו הראייתי. החלטה זו ראויה לטעמי בנסיבות דכאן, לאור הנימוקים שיובאו מטה.

ראשית דבר יצוין כבר עתה, כי המתנגדת אכן התנהלה באופן בלתי ראוי שאינו מכבד את באי כח המבקשת, אף לא את בית הדין עצמו, בכך שלא פעלה להבטחת התייצבות המצהיר מטעמה, לחקירה נגדית, חרף הוראה מפורשת שניתנה לה. אף על פי כן, לא השתכנעתי כי התנהלות המתנגדת עולה כדי ניסיון לחמוק מחקירה נגדית של מר לונג, המצהיר מטעמה.

בנוסף, בל יישכח כי רשם סימני המסחר אמון על האינטרס הציבורי וכי מחובתו לדאוג כי לא ירשם סימן מסחר שאינו כשיר לרישום. כך ולטעמי, מחובתו של רשם סימני המסחר להעדיף את בירורה של התנגדות לרישום סימן מסחר לגופן של טענות, על פני סילוק על הסף של כתבי טענות וראיות (ראה: בקשות מתחרות 243484, 243617 רבקה צדיק נ' אפרים זלצר, (פורסם בנבו, 26.12.2013) וכן ראה, התנגדויות לב