סימן מסחר 345678

ההחלטה:

מירושלים). הצגת הנתונים בצורה זו מעוותת את המציאות, שכן התשובה הראשונה היא זו המשקפת את מידת ההיכרות של הציבור עם השם, ואין להוסיף לה את התוצאות של השאלה השנייה, המכוונת את המרואיין להעלות עוד שמות של יין לקידוש.

8. לטענת המתנגדת 96% מכלל העולים מארה"ב ו- 71% מכלל הציבור החרדי מירושלים הכירו את השס ]א ביחס למיצ ענביס לקידוש. שוכנעתי כי המדובר בנתונים בלתי תקפים ושאינם מדויקים. מן הסקר עולה כי כשנקט הסוקר במתודולוגיית 'המודעות הנעזרת', והיינו שאלו מפורשות את המרואיין "האם שמעת על מיצ ענבים לקידוש בשם ]/ז425?", 60% מהציבור החרדי בירושלים ו- 84% מעולי ארה"ב השיבו בחיוב. ראשית, לתוצאה זו כשלעצמה משקל נמוך בעיני שכן הושגה באמצעות שאלה מסייעת שנקבע במפורש בשם ]42% ובמוצר עליו הוא מוטבע. בנוסף, לא נעלם מעיני כי הסוקר בחר להוסיף את הנתונים הללו שעלו במתודולוגיית המודעות הנעזרת לאלה שעלו במתודולוגיית המודעות בלתי נעזרת (ראו לעיל). לפיכך התוצאה שנתקבלה איננה משקפת מדידה מדויקת של מידת ההיכרות עם השם 01 א, ואף אינה עולה בקנה אחד עם כללי מהימנות ותוקף חיוב בעריכת סקרים.

9. אף התוצאות שעלו ממחקר ב' מעלות תמיהות לא מעטות. ראשית, באשר לגודל המדגם אשר נבחר לסקר, ניתן לראות כי מספר המרואיינים בקרב עולי ארה"ב קטן משמעותית לעומת מספר הנשאליים בקרב החרדים מירושלים. בחירה זו תמוהה בעיני ועלולה להיתפש כמכוונת במגמה להעלות את אחוזי ההיכרות עס הסימן. בנוסף, לא ברור אם קיימת חפיפה, ואם כן מהי, בין שני המגזרים שרואיינו. יתרה מכך, השאלות שנשאלו הן מגמותיות בחלקן ונועדו למעשה להוביל את המרואיינים לתשובה המצופה. לבסוף, אף כאן צורפו שלא כראוי הנתונים שנתקבלו מכלל השאלות שנשאלו המרואיינים, לצורך הסקת המסקנות. לפיכך לא אוכל לקבל כל מהימנות ותוקף את המסקנה לפיה 72% בקרב החרדים מירושלים ו- 93% עולים מארה"ב מקשרים את השם ]א עס יין לקידוש מתוצרת המתנגדת.

0. אשר על כן, אין בידי להסתמך על חוות הדעת שהוגשה שכן סקר הצרכנים ששימש בסיס לה אינו משקף את מהשמור לשקף. לא השתכנעתי בהיות הסקר אובייקטיבי או ערוך לפי הכללים המקובלים. פגמים נפלו באופן קביעת האוכלוסייה הנסקרת, בקביעת השאלות, בניסוחן ובדרך קילול תוצאות הסקר. עוד התרשמתי כי מר הררי, שהחליף את עורך הסקר במקור (מר יעקב לוי) התקשה בהגנה על תוצאות הסקר בעת חקירתו הנגדית. מכאן התרשמותי כי כשלה המתנגדת לעמוד בנטל השכנוע הרוב לפתחתו באשר לתקינות הסקר וביחס לערכו הראייתי. לפיכך אין אלא לקבוע כי חוות הדעת והסקר שהיווה בסיס לה, אינם משקפים חומר שניתן להסתמך עליו כראיה. משכך, אין בידי ללמוד מחוות הדעת או מן הסקר כי סימן המתנגדת הינו מוכר היטב כמשמעות הדבר בפקודה.

1. אף אין ביתר ראיות המתנגדת (תצהיר מר וימפהיימר על נספחיו) שהוגשו בהליך כדי ללמד על כך שהמדובר בסימן מוכר היטב. נתוני המכירות עליהם העיד מר וימפהיימר באשר לשניס 2009-3 (סעיף 3, נספח 13) אינם מעידים על היקפים משמעותיים כמצופה מסימן מוכר היטב, בהתחשב בכך שהמדובר במוצר צריכה זול יחסית ונגיש. בנוסף, ההוצאות להן נדרשה המתנגדת בגין שיווק ופרסום הסימן (סעיף 22, נספחים 9-12) אף הן אינן גבוהות במיוחד בנסיבות העניין. דו"ח חברת נילסן (נספח 13) המתייחס לשניס 2009-2010 מלמד על נתונים שיתכן שאינם תקפים עוד נכון להיום. לבסוף, אין מן הראיות שסיפק מר וימפהיימר, אשר לא העיד כעד מומחה, כדי ללמד באופן מהימן על אחוזי העולים מארה"ב ו/או על הציבור החרדי מתוך הציבור הישראלי בכללותו.

2. סוף דבר, השס ]/10 א, אשר בבעלות המתנגדת אינו בבחינת סימן מוכר חיטב כמשמעות הדבר בדין. משכך, מתייתר הדיון בהוראות סעיפיס 13(11) ו - 14(11) לפקודה.

החשש להטעיה בין הסימן המבוקש לבין סימני המתנגדת הרשומים לאור סעיף 9(11) 3. כעת יש לבחון את כשירות הסימן המבוקש לרישום על פי סעיף 9(11) לפקודה, הקובע כדלקמן: "11. סימנים אלה אינם כשרים לרישום:[..]

9. סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות:"

4. לצורך הכרעה בסוגיית החשש לדמיון המטעה יש להחיל את המבחן הידוע בכינויו "המבחן המשולש". מבחן זה מורכב מספר מבחני עזר ואלו הס: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, ערוצי השיווק וחוג הלקוחות, מבחן יתר נסיבות העניין, ומבחן השכל הישר (רע"א 2 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, נו(2) 438, 453-451 (2003) (להלן: "פסק דין טיבולי"); ע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק "אגודת ישראל" בע"מ, פ"ד יט(2) 673 (1965); ע"א 715/68 פרו פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד כג(2) 43 (1969).

5. כידוע, מבחן המראה והצליל הוא העיקרי מבין כלל מבחני העזר. הקביעה כי הסימן דומים זה לזה מבחינת החזות והצליל עד כדי להטעות תיעשה תוך השוואת הסימנים בשלמותם ותוך מתן משקל לרשם הראשוני הנוצר בעת השוואה זו, שכן הצרכן אינו מצליח להבחין בין סימני המסחר לפרטי פרטיהם (ראו: א. ח. וליגסון דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם 82 (1972).

6. במקרה שבפני, אכן קיימים רכיבים רבים בסימן המבוקש שאינם מופיעים בסימני המתנגדת: המילה "קדמה" בעברית, הטקסט: "10705816 1/1818" (באדוס) ו - 1605268 1608088 "955016 (בעיצוב חצי קשת). יחד עס ואת, דומה כי לא יכול להיות חולק על כך שהרכיב הבולט ביותר לעין בסימן המבוקש הוא הרכיב: %2%18. מן החומר המצוי בתיק ההליך השתכנעתי כי רכיב וה הינו מרכזי אף מבחינה פונטית, שכן שס המסעדה הוא "קדמה" ומבחינה פונטית, לא נכללים בשמה רכיבים נוספים. הנה כי כן, על פניו קיים דמיון בין השס ]א לבין הרכיב 3218 בסימן המבוקש. אלא שביחס לסימנים המעוצבים הרישומים על שס

10 רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המתנגדת, הרכיב 302/18 מופיע בסימן המבוקש בפונט שונה מזה, בנוכחות שני חיצים קטנים מעוצבים משני צידיו. בהתייחס לסימני המתנגדת אינם מעוצבים, שהרי לא ניתן להתעלם מאות רכיבים בסימן המבוקש (אשר פורטו לעיל) אשר כל מטרתם היא להצביע על אופי השירות היחיד (קרי, מסעדה בממילא) הניתנים על ידי בעלי הסימן. כך, יש לקבוע לדעתי כי קטן הוא הדמיון הוויזואלי והפונטי בין הסימן המבוקש לכל סימני המתנגדת.

7. מכל מקום, אפילו הייתי בוחנת את השס ]אתא מול הרכיב א לבדו אשר בסימן המבוקש, והייתי קובעת כי קיים דמיון כלשהו ביניהם, אפילו אז לא היה בכך כדי להצביע על חשש להטעיה בין שירותי המבקשת לבין המתנגדת ומוצריה. ואת משום שיתר מבחני העזר שיפורטו מטה מצביעים באופן מובהק על העדר חשש להטעיה כאמור.

8. באשר למבחן סוג הסחורות, אשר שמטרתו לבחון אם סימן המסחר המבוקש והסימן מכוחו הוגשה ההתנגדות לפי סעיף 9(11) הוגשו לרישום ביחס לאותם טובין, או לטובין מאותה משפחה מסחרית. יש אם כן לערוך השוואה בין פרטת הטובין בסימן המתנגדת לבין פרטת הטובין בסימן המבוקש. במקרה הנדון הוגש לרישום סימן המבקשת ביחס לסוג 43 המתייחס למתן שירותים להספקת מזון ומשקה, וכן לינה ומנית. ואת בעוד שסימן המתנגדת רשום בסוג 32 המתייחס למשקאות שאינם אלכוהוליים, מיצי פירות, סירופ להכנת משקאות קליס ולמיץ ענבים, כמו גם לסוג 33 המתייחס למשקאות כוהליים (למעט בירה) וליינות.

9. לעניין הכרעה בעניין מידת הדמיון בין פרטת הסחורות בגינן נרשמו או נתבקשו סימני מסחר, נקבע בהחלטה בהליך בקשות מתחרות לרישום סימן מסחר מס' 95068 ,1 דא .ם.זא

אסדג]זאסדטה נ' .ז..5 הז זה דז הסדה ]סיד ובקשות לרישום סימני מסחר מס' 4 ו-107575 (פורסם באתר הרשות 11.3.1999), כי טובין מאותו ההגדר, היינו מאותה משפחה מסחרית, לא חייבים שישתייכו לאותו סוג סחורות.

0. מאידך, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בה"פ (תל-אביב-יפו) 810/01 לשכת עורכי הדין בישראל נ' יאיר בן-דוד עו"ד ואח', תק-מח 3(2003), 1989, עמ' 1996, כי יש לבחון את שאלת הדמיון בהגדר הטובין תוך מתן פרשנות מצמצמת, וזאת על מנת שלא להרחיב יתר על המידה את זכותיהם הבלעדיות של בעלי סימן מסחר רשום.

1. בענייננו קיים שוני מהותי בין פרטת הסחורות בסימן המתנגדת (משקאות קלים ויין) לבין פרטת השירותים בסימן המבוקש (שירותי הסעדה). אין המדובר במוצרים חלופיים, אף לא במוצר ולמשלו. אכן נכון, במסעדה אשר בבעלות המבקשת מוגשים משקאות ויינות לצד מנות האוכל. יחד עם זאת, המבקשת אינה מציעה את משקאות המתנגדת, אינה מייצרת משקאות כלל ואף אינה מתעתדת, ככל הנראה, לעשות כן. אשר על כן, הסימן המבוקש וסימן המתנגדת אינם מתייחסים ל'טובין מאותו ההגדר' כמשמעות הדבר בדין.

2. כמו כן, לעניין מבחן ערוצי השיווק, ניתן לראות כי אין משותף בערוצי הקשר בין הצדדים.

בעוד שהמתנגדת משווקת תוצרתה לסיטונאים ולרשתות, המבקשת מוכרת מוצרי אוכל אך ורק במסעדה המנוהלת על ידה.

3. באשר למבחן סוג הלקוחות השאלה שיש לשאול הינה, את קהל הלקוחות המיועד לטובין הנושאים את הסימן המבוקש הינו אותו קהל אליו מיועדים הטובין הנושאים את הסימן הרשום, וכיצד משפיעה והותו של קהל הלקוחות על החשש להטעיה בין הסימנים (ראה לעניין וה: פסק דין טיבולי). מחומר הראיות המצוי בפני עולה כי קהל הלקוחות לשירותי המבקשת הינו הציבור הישראלי בכללותו. אף את צרכני המתנגדת לא מצאתי כי ניתן לאפיין, שכן מוצריה כוללים מיצים ויין לקידוש ומשום כך מיועדים לקהל הרחב באשר הוא. מאחר שסקר הצרכנים שנערך מטעמי המתנגדת, נמצא כבלתי תקף ובלתי מהימן, לא אוכל לקבל את טענתה לעניין זהותו המסוימת של קהל צרכני מוצריה. מוכנה אני להניח כי קהל צרכני המתנגדת מכיל, בין היתר, את ציבור העולים מארה"ב וכן את הציבור הדתי בישראל. יחד עם זאת, אין מניעה כי אלו יפקדו את מסעדת המבקשת, אשר הינה מסעדה כשרה. הנה כי כן, בהחלט יתכן כי קיימת חפיפה בין לקוחות המתנגדת ללקוחות המבקשת. יחד עם ואת, שעה שאין המדובר בציבור ייחודי כי אסב קהל צרכני כלל ארצי, הן בהתייחס לשירותי המבקשת, והן בהתייחס למוצרי המתנגדת, שוב אין מקום להתייחס לסכנת הטעייה הנובעת מחפיפה זו.

4. במבחן יתר נסיבות העניין מצאתי לנכון לקבל את ההסבר שניתן על ידי המבקשת בדבר נסיבות בחירת הסימן המבוקש ]א, הנגזר ממיקום מרפסת המסעדה הפונה לצד מזרח בעיר ירושלים ומשקיף על חומות העיר. אכן במקרא מילה נרדפת לכיוון מארח היא המילה "קדמה" ("ועלה גבוּקם.. קדמה מזרח השמש.. אמשם עבר קדמה מזרתה" יהושע י"ט י"א). איני רואה כל סיבה שלא לאמ את גרסתה זו של המבקשת בדבר אופן בחירת הסימן המבוקש מטעמה. שעה שנמצא כי סימן המתנגדת אינו סימן מוכר היטב, ודאי שאיני רואה מקום ליחס למבקשת חוסר תוס לב וניסיון לרכב על מוניטין סימן המתנגדת.

5. לבסוף, יש להתייחס לשאלות שנשאלו במסגרת סקר הצרכנים שהוגש ביחס למידת הבלבול וההטעיה בין הסימן המבוקש לבין סימן 21/1 אשר בבעלות המתנגדת. תוזכר קביעדתי לעיל לפיה אין לקבל את תוצאות סקר הצרכנים שהוגש, וממילא את חוות הדעת שהוגשה על בסיסו. והמסקנה מחזקת לאור הממצא לפיו למרואיינים הוצג השס א בלבד כשהוא ערוס במיתר רכיבי הסימן המבוקש ובעיקר החשוב ביניהם - הרכיב המלמד במפורש על כך כי המדובר במסעדה בשכונת ממילא בירושלים. לפיכך, אין אלא לדחות את טענות המתנגדת לפיה תוצאות הסקר מצביעות על כך ששליש מהעולים מארה"ב וכרבע מהחרדים טעו וקישרו את השם א עס המתנגדת עם יין או מיץ ענבים.

6. בנוסף לא השתכנעתי מהראיות המצויות בפני, כי התרחשה הטעייה בפועל וכי מי מהציבור הישראלי אכן צרך את שירותי ההסעדה שמציעה המבקשת בשכונת ממילא בירושלים, כשכוונתה הייתה למעשה לרכוש את היינות והמשקאות מבית היוצר של המתנגדת.

7. אשר על כן במקרה דנן, נוכח השוני המהותי בין הטובין אותם מספקת המתנגדת לבין השירותים שמציעה המבקשת, וכן לאור ההבדלים המובהקים בערוצי השיווק והפרסום של הטובין מחד והשירותים מאידך, נוכח העובדה כי לא ניתן לדבר על חפיפה מסוימת בין קהל המבקשת לקהל המתנגדת שכן המדובר בכלל הציבור הישראלי, ולאור ההסבר המוצק שנשמע מפי המתנגדת באשר לנסיבות בחירת סימן זה, הגעתי למסקנה כי לא קיים חשש לבלבול או הטעיה בין הסימן המבוקש לבין סימני המתנגדת. ואת, אפילו הייתי משתכנעת, ולא כך הוא, כי קיימת מידה גבוהה של דמיון וויזואלי ופונטי ביניהם.

8. סוף דבר, הריני דוחה את ההתנגדות לרישום סימן מסחר מס' 245174. בהתחשב בכלל השיקולים לפסיקת הוצאותיו של בעל דין שזכה בהליך, הריני קובעת כי המתנגדת תישא בהוצאות שכ"ט מבקשת הסימן בסך 20,000 ₪ (לא כולל מע"מ). סכומי זה ישולם תוך 25 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

יערה שושני כספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביום י"ח תמוז תשע"ו 4 יולי 2016