סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשת פטנט 1109

המתנגדת: חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ע"י ב"כ ש. הורוביץ ושות'

המבקשת: צאגהיאס6 פאג צ זז זז זת ע"י ב"כ לוצאטו את לוצאטו

1. בקשת פטנט מס' 138829 (להלן: "הבקשה" או "בקשת הפטנט") הוגשה ביוס 3.10.2000 על ידי עְה8ק1ת20) ק1.111 11 (להלן: "המבקשת") כבקשה בשלב הלאומי של בקשה בינלאומית מספר 20/1/115/1999/018961 (פרסוס בינלאומי 0/2000/010596/) מיוס 19.8.1999 (להלן: "הבקשה הבינלאומית"). הבקשה תובעת דין קדימה מבקשת פטנט ארעית בארה"ב שמספרה 60/097151 מיוס 19.8.1998 ומבקשת פטנט ארעית בארה"ב שמספרה 60/099746 מיוס 10.9.1998 (להלן ביחד: "מסמכי הבכורה" ו-"תאריכי הבכורה", בהתאמה).

2 ביוס 27.4.2011, לאחר קיבול בקשת הפטנט ופרסומה להתנגדויות, הגישה טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "המתנגדת") הודעת התנגדות לבקשה, וביוס 30.10.20גדיל את צפיפות העצם אך הביא לתצורות עצם חריגות; בשימוש בביפוספונטיס כגון איבנדרונט

(816ה1580010) נצפתה התמודדות רק עם שברים בעצמות חולייתיות בעוד שבחלקו התגלתה

השפעה לרעה על עצמות הלסת. עובר למועד הקובע ואף לאחריו ההתמודדות עם דילדול הרקמה הטברקולרית נעשה באמצעות חומרים נוגדי פירוק עצם. בעוד שההתמודדות עם

עמידות בפני שבר נעשתה באמצעות חומרי אנאבוליים (5ח86./ 890116ת1) המעודדים בניית עצם (להבדיל מעיבוי צפיפות העצם) (בקשת הפטנט, עמוד 1, שורות 16 - 22).

לדברי המבקשת (ראסל, פסקא 19), עובר למועד הקובע לא היתה ידועה קורלציה בין הגדלת צפיפות העצם וצמצום שברים באמצעות מתן 2111. לשיטתה, גם למועד הקובע השימוש ב-2111 לבדו בתצורותיו השונות (לא בתרכובת עם חומרים רפואיים אחרים) נחשב כבעל אפקט אנאבולי בלבד (בקשת הפטנט, הפסקא המגשרת עמודים 1 ו-2). הטיפולים שהיו ידועים בשימוש עם 27111 דרשו בטיפול בנשים לאחר גיל המעבר, קומבינציה של תרופות להן פעילות עצם (0105 6-866806חסס) כגון קלציטונין או אסטרוגנים (בבקשה, עמוד 3, שורות 10 - 11). להמחשה מפנה המבקשת לתרופה שנקראת 21601861 בה נעשה שימוש בהורמון ה- 2111 המלא - (111)1-84 - שלבדו לא השיג את התוצאה המבוקשת של גידול בצפיפות בצד חיווק העצם. לכן, על פי הבקשה (עמוד 3, שורות 7 - 9) האמונה הרווחת גם למועד הקובע היתה שבטיפול באמצעות 2111 יש לבצע מתן במקביל (ם60-801101509010) של חומר המונע או מעכב פירוק העצם על מנת להקטין את אבדן חומר העצם שייגרס כתוצאה מהשימוש בחומר האנאבולי ה דק.

יש לציין כי שני הצדדים לא הבחינו באורח מלא בין ההורמון המלא על מלוא 84 מקטעיו ובין ההורמון נושא הבקשה - (2717111)1-34. המתנגדת לצורך סיכומיה הודיעה שככלל תתייחס אל שני סוגי ההורמון יחדיו (פרוטוקול 12.11.2015, עמוד 12, שורות 3 - 4). כך גם בבקשה ציינה

המבקשת כי (27111)1-34 אקווילנטי ביולוגית להורמון המלא למרות שסייגה עצמה שעצמת התופעה עשויה להשתנות:

חידוש

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

1 )6נו1)סינכן 610 סמווחהּ 84 ,560176100 15 (1'111) 6תסוודזסו 6וסיץו[זביהק " ותטו68[6 וז56 60017015 131) 0תב[₪ 6ו0עעה1הבכן התגו[הומוחבות 116 -א\ 17116 .06 8ה61001ה1 ,115565 פטס1זהל תס 36100 15 ו[שטסיצו[1 16615 5 ((111)1-34ק) 111 תהומטו] ה 6מוטסכ 01 36165 סחוגזהּ 34 [התווחיז16 ז0ו[1) .6תסנתצסו[ ו[16₪1 ]101 116 0+ +ת6[הטנטן6 1010816311 0661601 צס] 1-38 6מה 1-31 שתובט|6תג) 711 ]0 5)ה6ותשבּע) [התנונז6) סהווחבּ 1 08065[החהּ 0 (ה0161ק/1106ק6כן 166ה61-ד1 דש) דד צס ,(16קוחהא6 1) "666010 קץ111/71[1 16] 600816 1131 ו[04 עס 61169 5% 2006 ת0 61]6068 21010816[ זה!!ות51 תטוס[5 1806 ("660010ע

". זה קה 6)]6015 [56 01 1106הש בוו 116 [שטסווז1בּ (בבקשה, עמוד 1, שורות 23 - 30)

5. כאמור, בפי המתנגדת טענה להעדר חידוש. לעניין וה מפנה המתנגדת למספר פרסומיס המהוויס לטעמה פרסוס גם כדרישת סעיף 4 לחוק אשר המרכיבים שבהם הנם:

א.

מאמרו של פינקלשטיין (םו61516את1'ז) משנת 1994 (מקלנג 1, נספח 17). במאמר וה מתאר פינקלשטיין ניסוי בו ניתנו לחולות אנדומטריוזיס המקבלות טיפול לדיכוי הפרשת

אסטרוגן שעלול להביא לאבדן עצם, זריקות תת-עוריות של 2111 במינון יומי של 25 עד 40 מיקרוגרס וכן סידן לתקופה שבין 12 חודשים ל-36 חודשים.

מאמרו של סלוביק (18צס51) משנת 1986 (מקלנג 1, נספח 15). במאמר ה מתאר סלוביק ניסוי בו ניתנו לגברים חולי אוסטיאופורוזיס וריקות תת עוריות של 2111 במינון יומי של

0 יחידות (25 עד 40 מיקרו גרס), ביחד עם ויטמין ע, למשך 12 חודשים. נמצא כי חלה עליה בצפיפות העצם בחוליות עמוד השדרה, וכי לא היה כל אבדן של עצם קורטיקולית.

פטנט 4,698,328 115 (מקלנג 1, נספח 20) (להלן: "328' ") המתאר שיטה להעלאת מסת העצם אצל חולי אוסטיאופורוזיס, הכוללת מתן 2111 בשילוב עם 18666ץאסזנץ1ת

2 תונמ /\ או סידן, במינון מועדף של 400-500 יחידות, בין היתר באמצעות ריקה תת עורית. בדוגמא 1 של פטנט זה מוצגים נתוניס המראיס כי לאחר 20 חודשי טיפול עלתה צפיפות העצם בחוליות עמוד השדרה של אחד המטופלים (פטנט 328', עמודה 9, טבלה מל'

.6

.7

.8

4), וצפיפות העצם הקורטיקולית לכל הפחות נשמרה (פטנט 328', פסקא מגשרת בין עמודות 8 ו-9, וכן טבלה מס' 3).

ד. פ5רסו98/144780 כ)/\ (מקלנג 1, נספח 21) (להלן: "478' ") המתאר שיטה לעידוד בניית עצם, הכוללת מתן רציף של 2111 לתקופה של חודש ימים לפחות, במינון של בין 10 ל-400

יחידות ב-24 שעות. לטענת המתנגדת, על פי סטנדרט הייחוס של 2711 הנזכר באותה בקשה, אמור להיות המינון שווה ערך ל- 1 עד 40 מיקרוגרס.

למעשה אין הפרסומיס הללו מגליס את כלל מלוא רכיבי ההמצאה כפי שאלה מפורטיס בתביעה 1. אין המתנגדת חולקת על כך אך סבורה שגם פרסוס קודס לא מגלה את כל רכיבי ההמצאה במובן הטכני של כל רכיב ורכיב שבתביעה, אבל כן מגלה את הגרעין ההמצאתי שלה, את עיקר ההמצאה, הרי שעדיין יבוא בגדר פרסוס ששולל חידוש כדרישת סעיף 4 לחוק. המתנגדת נסמכת לעניין וה על דברי בית המשפט העליון ב-ע"א 4867/92 סניטובסקי נ' תעמס בע"מ ואח', פ"ד נ(2) 509 (להלן: "עניין תעמס"), 516 :

"... הטענה של חוסר חידוש שניתן להעלות כנגד הפרת פטנט (סעיף 4 לחוק) חלה לא רק על פירסום קודם הכולל את כל רכיבי ההמצאה, אלא גם על

פירסום קודם של עיקר ההמצאה. "

כפי שנקבע בעניין תעמס, בעמוד 517 -

"עיקר ההמצאה הוא אותו חלק בפטנט שהוא מהותי והכרחי לפעולת ההמצאה, להבדילו מרכיבים שניתן להחליפם או לוותר עליהם כליל."

המתנגדת (פרוטוקול 12.11.2015, בעמוד 18 ואילך), טוענת כי בחקירתו הנגדית הסכים עמה המומחה מטעס הבקשת, ראסל, באשר למהות עיקר ההמצאה ולאור זאת אף הסכיס לכך שהפרסומיס דלעיל כוללים את מלוא עיקר ההמצאה כאמור. עם זאת, עיון במקומות בפרוטוקול חקירתו הנגדית של ראסל אליהס מפנה המתנגדת אינו בהכרח מעיד על הסכמה שכוו מצד ראסל, העומד על דעתו כי יש להתייחס למלוא הרכיבים הנתבעים (למשל, עמוד 43 שורות 11 עד 16, לפרוטוקול 18.6.2015):

כך גם הצגת הפרסומים הללו לראסל בהיבטים החסרים אינה מעידה בהכרח על כי הסכים כי אכן נס כוללים את מלוא רכיבי עיקר ההמצאה על פי שיטת המתנגדת. כך למשל כאשר נשאל לגבי פרסוס פינקלשטיין (פרוטוקול 18.6.2015, עמוד 149, שורות 7 - 17):

ניכר שראסל עמד על דעתו ואבחנתו גם באשר לרכיבים החסרים מהפרסומים.

כך גם הדברים גם באשר לשאלת הפרסוס הקודם של כל רכיבי ההמצאה ביתר הפרסומים לאורו נטענה טענת העדר חידוש.

מכאן שאיני מוצא שישנו פרסוס יחיד המגלה את ההמצאה כפי שנתבעת בבקשה ואין בידי לקבוע כי אינה חדשה. לא בכדי עיקר טענותיה של המתנגדת נסבות על סוגיית העדר ההתקדמות המצאתית הנדונה להקן.

התקדמות המצאתית

2. סעיף 5 לחוק הפטנטים מגדיר מהי התקדמות המצאתית :

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4." 3. התקדמות המצאתית נבחנת ביחס לידע הכולל בתחום הרלבנטי, תוך הישמרות מפני ניתוח ידע קודם באמצעות חכמה בדיעבד (ע"א 345/87 עתהּקו 60 ))04יז1ג/ 110665 נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(45,)4, 108) (להלן: "היחז").

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

4. נוכח הפרסומיס שהגישה במסגרת ראיותיה והידע המקצועי הכללי במועד הרלבנטי כפי שעלה מחוות הדעת של המומחים ומראיותיה, סבורה המתנגדת כי הבקשה דנן נעדרת התקדמות המצאתית. טענתה גם של המתנגדת הנה ביחס לכל אחת מהתביעות שבבקשה:

א. בקשר לתביעה 1 סבורה המתנגדת כי מדובר לכל היותר באופטימציה של משטר

המינון של 2111 שאיננה כרוכה בהפעלת כושר אמצאתי כלשהו.

ב. לעניין תביעות 2-3 סבורה המתנגדת כי הן טיפול בנשים לאחר גיל המעבר והן טיפול בגברים בתכשיר שבאמצאה היה מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע בתחום.

ג. כאמור, תביעה 4 תובעת שימוש בהורמון בהתאם לכל אחת מתביעות 1-3 במשך 24 חודשים לפחות. המתנגדת מפנה לשני פרסומיס בהס ניתן הטיפול לתקופה שכזאת,

ובהם: פרסומו של לינדסי (ץ1.1058) (מקלנג 1, נספח 25) שם ניתן 2111 לחולות אוסטאופורוזיס במינון יומי של 25 מיקרוגרס למשך שלוש שנים. וכן פרסומו של הודסמן (ם8.ת11005) (מקלנג 1, נספח 23) בו ניתנו לחולות אוסטיאופורוזיס וריקות תת-עוריות של 2111 במינון יומי של 50 מיקרוגרס, במחזורים בני 28 ימים, כל

שלושה חודשים, במשך שנתיים. לפיכך, סבורה המתנגדת כי אין בתביעה זו התקדמות המצאתית.

ד. תביעה 5 תובעת מונופולין על השימוש בהתאם לכל אחת מתביעות 1-3 כאשר התרופה מוכלת בתוך אריזה הכוללת חומר מודפס אודותיה. לטענת המתנגדת, משאין מדובר בפתרון טכנולוגיה שבאריזה, לא מגולמת כל התקדמות המצאתית בתביעה.

5. אין חולק שבמועד הקובע היה ידוע כי להורמון הטריפראטיד השפעה חיובית על מסת העצם. כמו כן, מסכימים גם הצדדים כי הקהילה המדעית סברה שקיימת סבירות כלשהי שניתן יהיה

לטפל בדילדול העצם באמצעות ההורמון 2111 (בבקשה, עמוד 1 שורה 31 עד עמוד 2 שורה 4). חברות פרמצבטיות אף החלו בניסויים קליניים לצורך כך עם 111 (פרוטוקול 18.6.2015, עמוד 65 שורה 21 - 28; מת/12 עמ' 655). אמנס המומחה מטעס המבקשת מבקש לסייג ידע קודם וה לכך שמדובר בניסויים באמצעות (21711)1-84, אך כאמור לעיל, בבקשה עצמה אין הפרדה ברורה מבחינת הידע הקודם בין ההורמון המלא על כל מקטעיו לבין ההורמון נושא

תביעות הבקשה, (1-34)ת דק.

6. עוד עולה, כי במועד הקובע ידעה הקהילה המדעית כיצד להפיק את ההורמון באופן כימי (בקשת הפטנט, עמוד 11, שורה 1).

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המומחה מטעס המבקשת עומד על היתרונות שבמתן באמצעות ריקה תת עורית על פני מת

באמצעות אינפוזיה רציפה (ראסל, פסקאות 29 - 30). אך בכל מקרה אין חולק, כי מתן באמצעות זריקה תת עורית היה בין הדרכים הידועות (מקלנג 2, פסקא 22; ראסל, פסקא 29).

המבקשת הפנתה למספר הנחות שהניחו לטענתה בעלי מקצוע בידע הקודם ושהיה בהן כדי להרחיק מלפתח את ההמצאה. אציין כבר עתה, כי אינני סבור שאכן היה בהיבטים אלו בכדי להניא את בעל המקצוע מללכת לכיוון אליו פנתה המבקשת.

מסת העצם והפחתת שברים

לטענת המבקשת, היה ידוע במועד הקובע כי הגברת מסת העצם אינה מביאה בהכרח להפחתה בשברים. לכן, לא היה בגילוי כי טריפראטיד מעלה מסה זו בכדי לתמר לבעל מקצוע בתחום לנסות הורמון זה כתרופה לתופעת דלדול העצם (ראסל, סעיף 15). הסיבה לכך הוא שמור לעיל, מסקנתי היא כי גם במקרה דנן לא היה בתופעה זו כדי להניא בעלי מקצוע בתחום לחקור ולהתקדם אל עבר ההמצאה שבפני קודם למועד הקובע.

המרת מידות

בעוד שהמינון הנתבע בתביעה 1 בבקשת הפטנט הנו בין 20 ל-40 מיקרו גרס ליום, כוללות ראיותיה השונות של המתנגדת ניסויים בהס מוזכר המינון שניתן למטופלים ביחידות (15תז). נוכח השוני באמות המידה, טוענת המבקשת כי לא ניתן לבסס את טענות המתנגדת באמצעות את פרסומים. המבקשת טוענת כי בעל מקצוע בתחום לא ידע במועד הקובע כיצד להמיר יחידות משקל לאותן יחידות מאחר ולא היה תקן המרה רשמי מקובל וידוע ומאחר שקיימים שינויים בניסויים המשפיעים על ההמרה, ישנה אפשרות שאותם בעלי מקצוע השתמשו לעיתיס בסולמות המרה ניסויים (ראסל, פסקא 35).

המתנגדת מאשרת כי אכן התקיימו במועד הרלבנטי סולמות המרה שונים, אם כי לשיטתה מרבית המחקרים הקליניים שנערכו עם טריפראטיד המירו 25 מ"ג של טריפראטיד אנושי ב- כ-400 יחידות של 27111 שהופק משווריס (מקלנג 1, פסקא 60). יחס המרה זה היה ידוע לטענתה לבעל מקצוע בתחום במועד הקובע לאור הניסוי שנערך עם תרנגולות באותו הזמן ובו נעשה שימוש שכיח (מקלנג 2, פסקא 48).

מחומר הראיות עולה כי על אף קיומם של מספר סרגלי המרה נראה שבמרבית המחקרים נעשה שימוש בסרגל המרה אחיד למדי. יתרה מכך, נראה כי המינון בו נעשה שימוש במסגרת פרסומים רבים שפורסמו עובר למועד הקובע והלמינון הנתבע בבקשה (ר' טבלה מרכזת במקלנג 2, פסקא 14).

השם המסחרי של התרופה בה בוצעה ההמצאה דנן. בהתאם לתצהירה זה, סבורה המבקשת כי ההצלחה המסחרית של התכשיר מהווה הוכחה ליתרונות הייחודיים ולתרומה הרפואית של התכשיר.

כפי שנאמר בהחלטה בעניין היח, יש להבחין היטב בין הצלחה מסחרית הנובעת מיתרונות של ההמצאה עצמה, לבין הצלחה מסחרית שמקורה בסיבות החיצוניות להמצאה כגון פרסום ושיווק. כעולה מחקירתה של הגב' ששון, קיימה המבקשת פעולות שיווק שונות לקיום התרופה, ובהן: מימון הרצאות לרופאים אודות התכשיר; שליחת עלונים לרופאים; מימון נסיעות של רופאים מבתי חולים ישראל לכנס בחו"ל העוסק בתחום; ופרסום מאמרים. כמו כן, העידה המבקשת כי לצורך פעילויות השיווק לעיל מוציאה המבקשת סכומיס שאינם מבוטלים שיש בהם כדי לתת משקל נגד למסקנה כי ההצלחה הרפואית של התכשיר היא אשר הביאה להצלחתו המסחרית. למרות מאמציה רבים אלה שאין חולק שבוצעו, אלא מדגיש את הקושי בבירור של שאלת ייחוס ההצלחה המסחרית של התרופה - האס יש לייחס ליתרונות העומדים בחדשנותה או לפעולות השיווק המוצלחות שביצעה המבקשת.

כידוע, מבחני העזר שנמנו לעיל אינם מבחנים קונקלוסיביים, ומטרתו הנה אך לסייע ליושב דין לשקול קיומה של התקדמות המצאתית. מענה חיובי או שלילי על אף שהם ישנה את התמונה בכללותה כפי שתתגבש נוכח כלל נסיבות המקרה. מהאמור לעיל, בענייננו, גם לא היה בהפעלת המבחנים להעיד על תרומה מסויימת של ההמצאה להצלחה המסחרית או על היותה מענה על חסך מתמשך, הרי שמשקלה של ההמצאה במכלול לא הודגש להיות הגורם

המכריע בלעדיו אין עד כדי להעיד על קיומה של התקדמות המצאתית ולא כל שכן אינו יכול לעמוד לבדו.

0. נטל השכנוע בהתנגדות רוב על כתפי מבקש הפטנט. מהאמור לעיל עולה שאין בתשובותיה של המבקשת כדי להסיר את הספקות המבוססיים שעוררה המתנגדת ולשכנע כי יש בבקשה המצאה שיש בה התקדמות המצאתית.

1. תוצאת הדברים הנה שההתנגדות מתקבלת ובקשת הפטנט נדחית.

הוצאות

2. כאמור, בהתאם להחלטתי מיוס 18.6.2015 וחלף סיכום בעל פה לעניין זה, הגישו הצדדים תצהירים, תגובות ותגובות בתשובה קצרות להם על מנת שייפסקו ההוצאות בהליך זה. יוער שלכתחילה החלטתי האמורה כיוונה לכך שייפסקו הוצאות לאור טיעוניס בעל פה באותו מועד בו סוכמו טענות הצדדים לגבי ההליך עצמו. אולם, משביקשו הצדדים ואיפשרתי זאת והוגשו תצהיירים מפורטים באשר להוצאות שהוצאו בפועל לרבות תגובות ותשובות הרי שבאפשרותי לפסוק הוצאות ריאליות לאור הפירוט הממוני שהוצא, כלדקמן.

3. משההתנגדות התקבלה המתנגדת הנה בגדר מי שזכה בדינו וזכאי להתחזר הוצאותיו. לפיכך אידרש להלן רק לפירוט הוצאות המתנגדת אותן יש לקבוע. יוער שהיסוד לבחינת הוצאות אלה הנו תצהירה של הגב' מאיה קרניאל, עורכת דין במחלקת הפטנטיס של המתנגדת, כפי שתוקן לאור שגיאה טכנית והוגש ביוס 25.11.2015.

4. המתנגדת סוכמת הוצאותיה המשפטיות בסך כולל של 338,050 ₪ ואת הוצאות שכר טרחת עורכי דינה בסך 1,872,776 ₪. צורפו לתצהיר חשבונות רביס ונספחים לחשבונות בהס פירוט רב. הוסבר בתצהיר כי באי כוח המבקשת מטפלים עבורה בענייניס רביס ולכן מועברים חשבונות מרוכזים במסגרת הסכס שכר טרחה קבוע כולל (ריטיינר) במסגרתו נעשות הפחתות כאלה ואחרות. צורפו גם קבלות וחשבונות לגבי הוצאות מיוחדות.

5. המבקשת השיבה לדרישת ההוצאות ואף הוגשה תגובה לכך מאת המתנגדת.

6. לטעמה של המבקשת, חיוב במסגרת הסכם שכ"ט קבוע מהווה חיוב שנעשה ממילא בין אם ניתניס שירותיס בפרק זמן מסוים ובין אם לאו, ולכן אינו מעיד על חיסרון כיס למתנגדת אותו ניתן לייחס בהכרח לניהולו של ההליך דנן. לעניין זה מפנה המבקשת להלכות לפיהן תאגיד כבעל דין המייצג עצמו אינו וכאי להחזר הוצאות שכן לא הראה חיסרון כיס (ר' למשל,

התנגדות לבקשת פטנט 166621 (בקשה לפסיקת הוצאות), אוניפארם בע"מ נ' 6תו6סעטסצן .1 ,2105616665, (פורסם באתר רשות הפטנטים, 30.7.2014). איני סבור שזה המצב

בענייננו. משניתן תצהיר ובו עדות הנתמכת בחשבונות שהוצגו, איני מוצא מקום לסבור שתשלומים לא בוצעו. אין בקיומו של הסכס שכ"ט קבוע כדי לגרוע מהעובדה ששירותי ייצוג משפטי ניתנו עבור תשלוס שאחרת לא היתה המתנגדת מוציאה. למעשה, ניכר שקיומו של הסכם שכזה הפחית את שיעור ההוצאות - דבר שספק אס למבקשת להלין עליו.

למעשה אין המבקשת משיגה על קיומן של ההוצאות בעין למרות שלטעמה אין לחייבה במע"מ. בהקשר זה ואציין שבמסגרת ההוצאות בפועל כללה המתנגדת הן הוצאות פטורות ממע"מ (כגון אגרות ושירותי יועצים בחו"ל) וגם כאלה שאינן פטורות, בעוד שסך ההוצאות שהציגה כולל מע"מ (בטבלה שבסעיף 8 לתצהיר קרניאל). מכאן עולה שלא ברור מהסיכום שהציגה המתנגדת, המסכם הוצאות רבות ביותר מסוגים שונים, כיצד חושבה תוספת המע"מ.

הוצאותיו הממשיות של בעל דין אשר וכה בהליך, יבחנו לאור מבחני הסבירות המידתיות וההכרחיות בנסיבות העניין, ובהינתן כי עמד במידת הפירוט הראויה (ר' בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה, המסחר ואח', 30.6.05). בבחינת בקשה לפסיקת הוצאות, יש להתחשב, בין היתר, בהיקף העבודה שהושקעה בניהול ההליך ובהכנת כתבי בית הדין, המורכבות המשפטית והעובדתית של ההליך, השלב אליו הגיע ההליך, התנהלות הצדדים מול רשות הפטנטים ומול בעל הדין שכנגד, תוספת לבס של הצדדים, ועוד.

ככל שסכום הבקשה לפסיקת הוצאות חריג בהיקפו, כך יעלה רף הפירוט וההסבר הנדרש מן המבקש (ר' למשל, החלטה בעניין התנגדות לבקשת פטנט מס' 153109 (בקשה לפסיקת

הוצאות ומתן צו מגן) אוניפארם נ' .נזס:) 6ו20] :8 51312 16% (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 29.3.2011).

עיון בפירוט ההוצאות המשפטיות מעיד על כי הוצאו סכומיס נכבדים על חוות הדעת שניתנו וכי נערכו חיפושיס משפטייס נרחביסם אשר הצריכו שירותי חיפוש מידע משפטי, צילומיס וכריכות לא מועטות. ודוק, הליך אה התייחס לסוגיות משפטיות ומדעיות מורכבות, אליהן שני הצדדים התייחסו באופן מעמיק לכל אורכו. ואף, כאמור, עולות שאלות באשר להכללת רכיבי המע"מ. לפיכך, למען הזהירות יופחת מחצית סכום המע"מ על הסכום הבסיסי לפי תחשיב המתנגדת לפני מע"מ. בהינתן שסך ההוצאות הכולל הנתבע לפני תוספת מע"מ הנו 286,480 ₪, יוסף רק על מחציתו מע"מ בסך 18%. דהיינו סך ההוצאות שיושב למתנגדת יהא 312,265 ₪.

הליך זה נמשך לאורך זמן לא מבוטל. הוגשו במסגרתו כתבי טענות וראיות מפורטים ביותר. הוגשו בקשות בינייס לא מעטות מטעם שני הצדדים ונערכו סיכומים מפורטים בעל-פה. מכאן שאיני מוצא שעל פניו אין תואס היקף ההשקעה אותו הציגה המתנגדת את הצריך לניהולו

הסביר והמידתי של ההליך. ואת, עיון בפירוט החיובים מעיד כי לא פעס עסק באותו עניין צוות של 4 עורכי דין, שני עורכי פטנטים ושני מתמחים. איני סבור שצוות שכזה דרוש אף בתיק מורכב שכזו לכל אורך הדרך. בנוסף, כפי שעמדה על כך המבקשת, חוייבו סכומים בגין עבודת מתמחיס בסך העולה על 150,000 ₪ וספק אם ניתן לראות בכך חיוב מידתי והכרחי לניהולו של התיק. בהתחשב בדברים אלה ולאחר עיון מפורט בפירוט חיובי השעות שהוצגו ניכר שסך של 1,500,000 ₪ כולל מע"מ בגין הוצאות שכ"ט יהא שכר מידתי וסביר בנסיבות העניין.

סוף דבר

2. ההתנגדות מתקבלת ובקשת הפטנט נדחית.

3. המבקשת תשלם למתנגדת הוצאות משפט בסך כולל של 312,265 ₪ והוצאות שכר טרחת עורכי דין ועורכי פטנטיס בסך כולל של 1,500,000 ₪. סכום זה ישולס תוך 30 יוס, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל.

אסא קלינג

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר