סימן מסחר 311541

ההחלטה:

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר 311541 "ההרצלים" (מילולי) (בקשה לדחייה על הסף)

המתנגד: אופיר קידר

המבקשת: ווקה פיפל בע"מ

ע"י ב"כ: ערן כהן-ציון, עו"ד

ה ח ל ט ה

1. לפניי בקשתה של חברת ווקה פיפל בע"מ (להלן: "המבקשת" או "ווקה פיפל") לדחייה על הסף של ההתנגדות לרישום סימן מסחר מספר 311541 - "ההרצלים" (להלן: "הסימן המבוקש'"), שהוגשה על-ידי מר אופיר קידר (להלן: "המתנגד" או "קידר").

רקע עובדתי

2 בין הצדדים התנהל הליך תחרות לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב- 2 (להלן: "הפקודה"), במרכזו סימן המסחר "ההרצליס". בהחלטתי מיוס 5.12.2021 קבעתי כי וכותה של ווקה פיפל בסימן עדיפה ולפיכך הסימן לאחר בחינה חוזרת יירשס על שמה ובקשת קידר לרישום סימנו תיסגר. כמו כן, קבעתי כי אין בהחלטה כדי למנוע ממר קידר להמשיך לעשות שימוש אמת בשם להקנות "ההרצלים" (ראה החלטה בבקשות מתחרות לרישום סימני מסחר מספר 313926,311541 ווקה פיפל בע"מ נ' אופיר קידר (פורסם בנבו, )))).

3 מר קידר הגיש ביוס 3.1.2022 ערעור בביהמ"ש המחוזי על החלטתי בהליך התחרות, ערעור אשר נדחה בפסק דינו של כבוד השופט גרשון גונטובניק, מיוס 19.6.2022 (ראה נספח 3 לבקשה לדחייה על הסף).

4. לאחר שסימן של ווקה פיפל קובל ופורסס להתנגדויות הציבור, הגיש מר קידר, ביוס 2 הודעת התנגדות לרישום הסימן לפי סעיף 24 לפקודה. עילות ההתנגדות הן אי כשירות הסימן לרישום לפי סעיפים: 8(א), 6(11), 9(11) ו-12 לפקודה. ההתנגדות מבוססת

בעיקר על הדמיון המטעה לטענתו, בין הסימן המבוקש לבין סימנו. כמו כן, טוען המתנגד לחוסר תום לב מצד המבקשת בהגשת הבקשה לרישום הסימן.

ווקה פיפל הגישה את כתב טענותיה ביוס 23.5.2022, וביוס 22.6.2022 לאחר שניתן פסק הדין בערעור, הגישה בקשה לדחייה על הסף והפקדת ערובה נושא החלטה זו.

בבקשה לדחיית ההתנגדות על הסף, טוענת ווקה פיפל כי יש לדחות את ההתנגדות על הסף משום שאין בידי המתנגד סימן רשום המבסס את וכותו. כמו כן טוענת היא שהשאלה למי זכויות עדיפות בסימן הוכרעה לטובתה בהליך התחרות ואף בערעור שהוגש כנגדה במחוזי, הכרעה מקימה השתק ומעשה בית דין ביחס לקביעות שנקבעו שם. ווקה פיפל מבקשת לחילופין, באס הבקשה לדחייה על הסף לא תתקבל לחייב את מר קידר בהפקדת ערובה.

המבקשת מוסיפה וטוענת, למען הזהירות, כי המתנגד אף אינו רשאי להעלות טענות לגבי אי הכשירות האינהרנטית של הסימן, שעה שהוא עצמו ביקש את רישום אותו סימן, שכן אין להתיר לבעל דין להעלות טענות סותרות, דבר המהווה התנהלות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט.

בתשובת מר קידר לבקשה לסילוק על הסף טוען הוא כי סילוק על הסף הוא סעד קיצוני השמור למצביסם חריגים ויוצאי דופן, שבהם ניכר כי אין ולו סיכוי קלוש שבירור התובענה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש, לטענתו אין אה המקרה. מר קידר חוזר על טענותיו בהודעת ההתנגדות לפיה הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום בהיותו מטעה וחסר אופי מבחין לאור הדמיון הרב בין סימנו לסימן המבוקש.

כל ההדגשות החלטה זו הוספו אלא אשר צוין אחרת. דיון והכרעה

הפקודה נעדרת הוראה הנוגעת לסילוק כתב טענות על הסף (דחייה או מחיקה), אך כבר נקבע בהחלטות קודמות של ערכאה וו, כי בהעדר הסדר ספציפי שבסדרי דין ובהעדר הסדר שלילי, רשאי הרשם להיוקק להסדר הקבוע בדין הכללי. הבקשה שלפניי היא כאמור בקשה לדחייה על הסף בה עוסקת תקנה 43 לתקנות סדר דין אזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות") וזו לשונה:

"בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה".

1. דחיית תביעה בנימוק של מעשה בית דין, עניינה הכרה בתוקפו המחייב של פסק דין שניתן על ידי בית משפט. כך מסכם ואת כבוד השופט י' דנציגר בסעיף 15 לפסק הדין בעניין ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע "מ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 12.10.2009);

"הדוקטרינה של מעשה בית דין... מבוססת על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי להוביל לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים באותו הליך או כל מי שהוא ביחסי 'קרבה משפטית' (ץזוטניזק) עם אחד מהם, כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן. כך משנתן בית משפט פסק דין סופי בהתדיינות פלונית, מקים הוא מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעה במסגרתו כל עוד פסק הדין עומד על כנו, מחייב הוא את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו ואיש מהם לא כולו להעלות, במסגות התדיינות אחרת ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו".

2. השתק עילה והשתק פלוגתא הם שני ענפים שונים של כלל מעשה בית דין אשר תחולתו נידונה בפסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"א 246/66 שמואל ו-רחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, כב(2) 1 (1968), ואומצה לאורך השניס בשורה ארוכה של פסקי דין בבית המשפט העליון :

כידוע, תורת ה-7\/ .111016 1:5 של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה... עד כאן

הכלל הראשון ורגילים לכנותו בשם "ענין שנדון" (₪₪5 []אתס:)

ולאחרונה בשם "השתק ישיר"(. 0271 5100 07 אזכ) ואף "השתק העילה"...

הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של

שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של [(אתסגת 0 רוש המכנים אותו בשם "השתק עקיף" (,₪1קק 570 זה דדג. ז.01)) או "השתק הפלוגתה".

בעניינו ניתנה החלטה בהליך תחרות, בו נקודת המוצא כי שני הסימנים כשיריס לרישום. עילת ההתדיינות הייתה סירובו של מר קידר לרישום מקביל של הסימנים וטענתו כי זכותו בסימן עדיפה. העילה בהליך ההתנגדות שלפניי היא העדר הכשירות של הסימן המבוקש. על פניו, מדובר בעילות שונות ולכן לא מתקייס מעשה בית דין מכוח השתק עילה. יחד עם ואת, וכפי שיפורט להלן, אני סבורה שחל בענייננו השתק פלוגתא אשר מצדיק את דחיית ההתנגדות על הסף.

בעניין החשתק פלוגתא קבעה כבוד הנשיאה א' חיות בפסקה 15 בפסק דינה בעניין רע"א 9771/16 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' משה נזרי (פורסס בנבו, 28.09.2017) כך:

השתק הפלוגתא הוא ראש אחד של הכלל הדיוני בדבר "מעשה בית דין" ולפיו לא ניתן לשוב ולדון בפלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בהתדיינות קודמת בין בעלי דין אף אם עילות התביעה שונות זו מזו בכל אחת מן ההתדיינויות, וזאת משיקולי יעילות ועל מנת למנוע הכרעות סותרות בפסקי דין שונים (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 137 (1991) (להלן: זלצמן)). הפסיקה קבעה ובעה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם יחול הכלל בדבר השתק פלוגתא: א. הפלוגתא זהה מבחינה עובדתית ומשפטית לפלוגתא שנדונה בהליך הראשון; ב. הפלוגתא הוכרעה בהליך הראשון ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ג. הממצא שנקבע בהליך הראשון היה חיוני להכרעה בה; ד. קיימת זהות (או "קובה משפטית ") בין בעלי הדין בשני ההליכים (ראו: ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' ד"ר דריזין, [פורסם בנבו] בפסקה 10 (4.7.2012) וההפניות שם (להלן: עניין איזוטסט); ע"א 9650/08 מדינת ישראל נ' סעידי, [פורסם בנבו] בפסקה 18 (15.12.2011) וההפניות שם (להלן: עניין סעידי); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 201 -202 (מהדורה שתיים עשרה, 2015) (להלן: גורן). ראו והשוו: זלצמן, בעמ' 141).

5. בענייננו קיימת זהות בין בעלי הדין בהליך התחרות ובהליך ההתנגדות. אשר לפלוגתאות, אחת

השאלות אשר היו במחלוקת בהליך התחרות הייתה למי מהצדדים מוניטין רב ומוכח יותר בסימן. לאחר ששקלתי את כלל הראיות בתיק קבעתי - "אני סבורה כי המבקשת 1 [ווקה פיפל] היא זו אשר הוכיחה משך והיקף שימוש נרחב יותר בסימן המבוקש עד הגשת הבקשה לרישום ואף לאחריה". כלומר שאלת המוניטין הוכרעה בהחלטתי (שאושרה גם בערעור למחוזי) ונקבע באופן פוזיטיבי כי לווקה פיפל מוניטין רב יותר. קביעה זו הייתה חיונית לצורך הכרעה בהליך התחרות. כעת טוען מר קידר בהודעת ההתנגדות כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום בהתבסס על סעיפים 6(11) ו-12 לפקודה. על מנת לבסס התנגדות ביחס לעילות אלו, על המתנגד להראות כי סימנו רכש מוניטין משמעותי ושזכותו עדיפה על זכות מבקש הרישום (ר' התנגדות לרישום סימן מסחר 290112 (מעוצב) אורן בן משה נ' יובל ענבר (פורסם בנבו,

).

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר 314444 "צ110/1₪" (מילולי) (בקשה לסילוק על הסף) אלמוג לוי נ' או. אייץ'. אס קורל פרוייקטים ונדל"ן בע "מ (פורסם באתר רשות הפטנטיס, 2)) היות שכאמור, שאלת המוניטין של הצדדים בסימן הוכרעה בהליך התחרות לטובת ווקה פיפל, המתנגד מושתק מלהעלות אותה שוב בהליך זה.

גס לשאלת תום הלב של הצדדים בבחירת הסימן נדרשתי כחלק חיוני בהכרעה בהליך התחרות וקבעתי באופן פוזיטיבי - "אני סבורה כי בחירת הסימנים על ידי כל אחד מהצדדים נעשתה בתום לב מבלי לנסות לרכוב אחד על המוניטין של האחר". לפיכך, המתנגד מושתק מלטעון

במסגרת כתב טענותיו לחוסר תום הלב של ווקה פיפל בבחירת הסימן.

גס טענת קידר בהתנגדות לפיה הסימן המבוקש חסר אופי מבחין לפי סעיף 8(א) לפקודה, נידונה והוכרעה מכללא בהחלטתי בהליך התחרות. בהליכים מסוג זה נקודת המוצא היא ששתי הבקשות המתחרות כשירות לרישום, כלומר בעלות אופי מבחין כנדרש בסעיף 8(א) לפקודה וכל שנתון במחלוקת הוא זכותו של מי עדיפה.

יתרה מכך, תקנה 43 לתקנות מסמיכה את היושב בדין לדחות את התביעה "מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה" לטעמי יש לדחות את התביעה המתבססת על טענות המתנגד באשר להעדר אופי מבחין של הסימן גם בנימוק של השתק שיפוטי. כך הגדיר כבוד השופט א' דראל השתק שיפוטי בעניין רע"א (י-ם) 13383-02-21 אהרון (ירון) אייל כהן נ' הנרי זלניק (פורסם בנבו, 18.02.2021) ;

"משמעותו של ההשתק השיפוטי היא, בעל דין הטוען טענה מסוימת מושתק מלטעון טענה הפוכה בהליך אחר - ללא קשר למיהות יתר בעלי הדין, באותו הליך או בהליכים אחרים. תכליותיו של ההשתק השיפוטי הן למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי, וכן למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי על ידי בעלי הדין".

בענייננו טענתו של מר קידר כי הסימן המבוקש, "ההרצלים", חסר אופי מבחין עומדת בסתירה לעובדה שהמתנגד ביקש לרשום את אותו הסימן, ובסתירה לטענתו בהודעת ההתנגדות לפיה הסימן בו הוא עושה שימוש, "ההרצלים", הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי (ר' ס' 4 להודעת ההתנגדות). טענות סותרות אלה מקימות השתק שיפוטי כנגד המתנגד .

ואת ועוד, המתנגד טוען כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לפי סעיף 9(11) לפקודה העוסק בסימנים רשומים. כידוע ולנוכח ההחלטה בהליך התחרות, למתנגד כלל אין סימן רשום, ולכן אינו יכול לבסס את ההתנגדות על סעיף 9(11) לפקודה. בהיבט והודעת ההתנגדות אינה מגלה כל עילה, ויש למחוק את ההתנגדות המבוססת על עילה זו (ר' תקנה 41 לתקנות).

אני ערה לכך שדחיית תביעה על הסף היא צעד קיצוני השמור למקריס מיוחדים וחריגיס "בהס יהיה ברור, כי בשוס פניס ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש" (ר' ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה כ (פורסם בנבו, 4.6.2007)) אולס אני סבורה שהמקרה שלפני נופל בגדר מקריס חריגיס אלה. על-פי העובדות והטענות העולות מכתב ההתנגדות אין המתנגד יכול לקבל את הסעד המבוקש שהוא אי רישום סימנה של המבקשת ובהמשך רישום הסימן על שמו.

אוסיף כי התרשמתי שמר קידר מאמין בכוכותו הבלעדית בסימן וכי רישום הסימן על שם ווקה פיפל גורם לו למפח נפש ותחושת אי צדק אמיתית, אך אין בכך כדי להצדיק את התנהלותו ואת

גרירת המבקשת להליכים משפטיים חוזרים ונשנים. כזכור, עוד בהליך התחרות הבהרתי למר קידר כי דרך המלך לפתרון הוגן של הסכסוך, לאור השימוש המקביל בתוס לב בסימנים היא

רישום מקביל של הסימנים, אך דברי נפלו על אוזניים ערלות.

סוף דבר

בקשתה של ווקה פיפל לדחיית ההתנגדות על הסף מתקבלת מהטעמים שפורטו. תיק ההתנגדות ייסגר, והסימן "ההרצלים" יירשס על שם המבקשת.

המתנגד יישא בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורכי דינה בגין הליך וה בסך כולל של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך חודש ימים ממועד החלטה זו אחרת יישאו הצמדה וריבית.

ד"ר רויה ישראלי

פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביוס כ"ה אב תשפ"ב

2 אוגוסט 2022