סימן מסחר 3 - "דואר עוקב"

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני פוסק בקניין רוחני

בקשה לרישום סימן מסחר מסל' 3 - "דואר עוקב" (ללא עיצוב)

המבקשת: רשות הדואר ע"י ב"כ מ. פירון ושות'

ה ח ל ט ה

1. ווהי הבקשה השלישית ב"טרילוגיה" של בקשות לרישום סימני מסחר שהגישה המבקשת, וההחלטה לגבי כל בקשה שונה מזו שניתנה לגבי אחיותיה: הבקשה לרישום הסימן "דואר רשום" (מס 150474) סורבה, הבקשה לרישום הסימן "מהיר אקספרס" (מס' 150472) אושרה על ידי רק לאחר שהוכת בפני כי הסימן רכש לעצמו אופי מבחין, ואילו הבקשה דנן מאושרת לרישום ללא צורך בהוכחת אופי מבחין, באשר המדובר הוא בסימן "מרמז".

2. המבקשת, שהינה תאגיד על פי חוק רשות הדואר, התשמ"ו - 1986, הגישה בקשה לרישום סימן מסחר "דואר עוקב", ללא עיצוב, בסוג 38 לגבי "שירות משרותי הדואר - הפניתן - ן ולק ולקן. ה 1 / .

דברי דואר ממען קודס אל מען חדש - לפי בקשת הלקוח" (להלן: "הסימן המבוקש")

3. בהפנותה לסעיפים 8(א) ו- 10(11) לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התש"ב-1972, הודיעה מחלקת סימני המסחר לב"כ המבקשת כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום, שכן אין במילים המופיעות בו משוס אופי מבחין לגבי הטובין שלגביהם נתבקש הרישום, ובשל כך שהמילים המופיעות בסימן המבוקש נוגעות במישרין למהות הטובין או לאיכותסם.

4. המבקשת ניסתה לשכנע את מחלקת סימני המסחר כי הסימן אינו מתאר את השירות לגביו נתבקש רישומו, אולס טענותיה לא התקבלו. המבקשת הסכימה שלא יתקיים דיון בפני רשם סימני המסחר וכי טענותיה תובאנה בסיכומיס ובתצהירים.

5 להלן תמצית טענות המבקשת, אשר העובדתיות שבהן נתמכו בתצהירו של מר עופר משולס, סמנכ"ל לשיווק ומכירות של המבקשת :

א. הסימן המבוקש מזוהה עס שירות ייחודי המוענק על-ידי המבקשת בישראל והמאפשר לכל אזרח או עסק בישראל המשנה את כתובתו, לקבל בכתובתו החדשה דברי דואר הנשלחים אליו לפי כתובתו הישנה.

ב. צירוף המיליס המבוקש הינו פרי דמיון של משרד הפרסוס של המבקשת.

ג. הצירוף האמור אמנס מורכב ממילים בעלות משמעות מילונית, אך אין קשר בין משמעות זאת לשירות האמור. בפרסומיה של מבקשת בשפה הרוסית נעשה שימוש בסימן שלא על דרך התרגוס לרוסית, אלא בדרך של תעתיק פונטי לאותיות קיריליות.

ד. השס המקצועי לשירות האמור הוא "הפניית דואר" ולא "דואר עוקב".

ה. היות והמדובר הוא בסימן המאמצ מילים מילוניות ומשייך אותן לטובין (שירות) שאין בינס לבין המשמעות הרגילה של המילים כל קשר, הרי שהמדובר הוא בסימן בעל סגולת אבחנה והוא כשיר לרישום.

ו. לחילופין, המדובר הוא בסימן מרמז, אשר אינו מתאר במישרין את הטובין וככזה, הוא כשיר לרישום ללא צורך בהוכחת אופי מבחין.

ז. לחילופי חילופין, הסימן המבוקש רכש לעצמו אופי מבחין בשל משך השימוש הארוך בסימן, אופי והיקף הפרסוס, האמצעיס שהושקעו ביצירת קשר תודעתי בין הסימן לביןו המבקשת בקרב ציבור הלקוחות, היקף המכירות ומספר הלקוחות. המבקשת מציגה נתוניס כספיים וכמותייס להוכחת טענותיה בדבר רכישת האופי המבתין, כמו גס דוגמאות של חומר פרסומי ששימש אותה בשיווק השירות הנדון. על מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך, לא אפרט חומר עובדתי זּה, שכן הוא אינו דרוש לי לצורך ההכרעה בבקשת המבקשת, באשר, כאמור, בסימן "מרמז" עסקינן, אשר פטור הוא מהוכחת רכישתה של משמעות שנייה.

סימנים רומזים מכילים רמז לגבי הטובין או השירות אשר לגביהם נתבקש הרישום, מבלי שהס מתאריס ממש את אותס טובין או את אותו השירות. המפגש של הצרכן הפוטנציאלי עס הסימן אינו יוצר אצל אותו הצרכן ידיעה מיידת בדבר המוצר או השירות הנושאיס את הסימן, אלא נותן לו כיוון מחשבה, רמז בלבד, המעורר את הצרכן "לעבד" את הרמז במוחו לרגע קט, כדי להגיע בסופו של אותו תהליך מחשבתי קצר, למהות המוצר או השירות. בלשונו של המלומד עמיר פרידמן בספרו סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה, בהוצאת פרלשטיין - גינוסר, בעמ' 69 :

"הגורם המאפיין סימנים אלו משאר סוגי הסימנים, הינו קיומה של זיקה מחשבתית מסויימת בין הסימנים לבין הטובין נושאי הסימנים, אך הקשר בץ הסימנים לבין הטובין מצדיך מחשבה קצרה מטעם הצרכן, בטרם :וכל הצרכן לקשר בין הסימנים לביץן מקור הטובין משאי הסימנים,

סימנים אלו כשרים לרישום כסימני מסחר ללא הוכחת אופייסם המבחין. בוא רשס סימני המסחר לקבוע האס סימן הינו סימן הדומז על הטובין, עליו לשאול את עצמו האס מבחינה אובייקטיבית יקח לצרכן פרק זמן מסוים מהדגע שיחשף לסימן ועד לרגע בו יבין לאילו טובין נקשר סימן זה.

בנסיבות פסק הדין בעניין " ץזיזסטים ו" כתבקש בארצות הבלית רישום הסימן "6חו6ו160\" עבור בטאון לענייני דפואה. רשס סימני המסחר קבע כי סימן זה אינו מעיד ע2 טיבו של המוצר ולכן איננו בגדר סימן המתאד את הטובין, אלא סימן הרומז על הטובין והמצדיך מציבור הלקוחות לחשוב דגע קט בטדם יזהו כי הסימן נועד להצביע על מקור הבטאון.

בעניין אחר שנדון באדצו הבדית, ביקש אדגון העוסק במתו סיוע דפואי לחולים במדינות נכר לדשום כסימן המזהה של האלגון את הסימן " חשזם!ו) 6ה1 פחו!ס6זז". הסימן המבוקש אושר לרישום ללא הוכחת אופיו המבחין, היות וסימן זה נתפס כסימן הרומז על השירות שמעניק אדגון זה ולא כסימן המצביע באופן בדור על אופיו וטיבו של השידות."

7. אני מקבל את טענת ב"כ המבקשת כי הסימן המבוקש רק רומו לשירות אשר נושא את ה הסימן. נדרש מהצרכן רגע קט על מנת להבין את הקשר בין הסימן המבוקש, הכולל את המילה "עוקב", לבין מהות השירות העומד אחריו. יכול הצרכן מיידית לדעת כי המדובר הוא במוצר או בשירות הקשור ב"דואר", אך על מנת להבין כי המדובר הוא בשירות הנותן אפשרות להפניית דברי דואר במקרה של מעבר דירה, עליו לחשוב לרגע על משמעותה של המילה "עוקב", אותה הוא מכיר מהקשרים שונים, לעניין שירותי דואר למיניהם. לא מן הנמנע כי לאחר מחשבה קצרה ביותר הוא "יקלע למטרה" ויקשר בין הסימן לבין שירות הפניית הדואר שנותנת המבקשת, אולס אותו הצורך במחשבה קצרה, הוא שמקנה לסימן המבוקש את אופיו הרומז, המכשיר אותו לרישום ללא צורך בהוכחת אופי מבחין.

יחד עס ואת, נראה לי כי מן הראוי להגביל את הבלעדיות שתינתן למבקשת בכל הנוגע למילה "עוקב", בשל כך שהיא קרובה להיות תיאורית, ואת בנוסף לוויתור על שימוש ייחודי במילה "דואר" אלא בהרכב הסימן, ויתור עליו הצהירה המבקשת בסיכומיה, במקרה שרשם סימני המסחר ייעתר לבקשתה לרישום.

לאור האמור לעיל אני מאשר את הסימן המבוקש לרישום, על תנאי כי הוא לא יקנה זכות לשימוש ייחודי במילה "דואר" אלא בהרכב הסימן. תנאי נוסף הוא כי הזכות לשימוש הייחודי במילה "עוקב" תהיה רק לגבי השירותיס אשר לגביהם נתבקש רישום הסימן.

ישראל אקסלרד פוסק בקניין רוחני

ניתן בירושליס ביוס י"ט טבת, תשס"ד