סימן מסחר 245411

ההחלטה:

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

בקשה למחיקה מהפנקס של סימן מסחר 245411 "אורז גמלים זהב פנינים " (מעוצב)

מבקש המחיקה: יורם ששה ע"י ב"כ: וליגסון גבריאלי ושות'

בעלת הסימן: יהודית מתוק ע"י ב"כ: קרין סמל פלינר, עו"ד

ה חל ט ה

1. והו דיוו מחודש בשאלת תום לב של בעלת הסימן בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיוס 3.7.2019, אשר דן בערעור על החלטתי מיוס 31.1.2018 בבקשה למחיקה מן הפנקס של סימן המסחר שבכותרת.

2. הסימן 245411 נרשם ביוס 3.9.2012 על שם גב' יהודית מתוק בגין יבוא ושיווק אורו נראה כך (להלן: "בקשת המחיקה"):

3 הבקשה למחיקת סימן המסחר הוגשה עוד ביוס 2.5.2013 (להלן: "הסימן הרשום"). לאחר שהצדדים הגישו ראיותיה והעדים נחקרו בחקירות נגדיות, נתתי החלטה מנומקת מיוס 5 בה דחיתי את הבקשה למחיקת הסימן מן הפנקס. על החלטה זו הוגש ערעור לגביו קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי יש להחזיר את התיק לערכאה זו לדון מחדש בבקשת המחיקה ללא שיחול בעניין השתק פלוגתא כלשהו (עש"א 41980-04-15 ששה נ' מתוק (פורסם בנבו, 24.4.2017)). בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתנה החלטה חדשה בבקשת המחיקה ביוס 31.1.2018. בהחלטה נקבע בהתייחס לטענה כי סימן המסחר נרשם בחוסר תום לב כך (פסקה 31 להחלטה):

"איני סבורה כי מבקש המחיקה הוכיח כי בעלת הסימן נהגה בחוסר תום לב עת הגישה את הבקשה לרישום הסימן. נזכיר כי הבקשה לרישום הסימן הוגשה לאחר שנוהל הליך בינה לבין מבקש המחיקה, במסגרתו עתרה היא למחיקת סימנו. בקשתה זו התקבלה לאחדר שמבקש המחיקה לא התייצב להליך שהתנהל נגדו. העדר ההתייצבות לא נגדם באשמת בעלת הסימן וכלל אינו קשוד אליה. טענת מבקש המחיקה הינה כי היה על בעלת הסימן לגלות לרשם כי בעבר הוכרזה כמפושטת רגל. עיקד טענת בעלת הסימן בהליך הקודם בפני הרשם הייתה כי רכשה זכויות בסימן בשל שימוש ממושך קודם. עוד טוען מבקש המחיקה כי היה על בעלת הסימן להבהיר לרשם באיזה מבין הסימנים נעשה שימוש. לטענתו, הובאו דאיות לשימוש בסימן הפנינים ולא לשימוש בסימן אורז הגמלים."

4. כן נקבע בסעיף 45 להחלטה כי אין למחוק את הסימן בשל חוסר תום לב בהגשת הבקשה לרישום הסימן:

"מן המסכת העובדתית שנפדשה בפניי עולה כי קיימת מחלוקת עמוקה בין הצדדים ביחס לסימן המסחר. הסימן עוצב עבור בעלת הסימן ומשפחתה לפני שנים רבות והיה בשימושה או בשימוש חברות שבבעלותה בתקופות שונות. במקביל עשתה בעלת הסימן שימוש בסימן דומה הכולל אף הוא אורז זהב חמישה גמלים. החבדות שבבעלות משפחתה של בעלת הסימן נקלעו לקשיים בתחילת שנות האלפיים. מבקש המחיקה, אשר הכיר את הסימן לאחר השימוש הממושך בו, ביקש לאמץ את הסימן, פעל לרישומו ואף עשה בו שימוש במשך תקופה קצרה. לימים הגישה בעלת הסימן בקשה למחיקת הסימן שרשם וזה נמחק בהעדר התייצבות מבקש המחיקה. בעלת הסימן דשמה את הסימן וכעת עותר מבקש המחיקה כי יימחק בשל חוסר תום לב בהגשת הבקשה לרישום. איני סבורה כי מבקש המחיקה הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי בעלת הסימן פעלה בחוסר תום לב ברישום הסימן, כפי שפורט לעי2,"

5. גם על החלטה זו ערער מבקש המחיקה בהליך עש"א 3906-03-18 ששה נ' מתוק (פורסם בנבו, 9). בפסק הדין של כב' השופט רומנוב הוחלט כי התיק יוחזר לערכאה זו לשם בחינת שאלת תום לב של המשיבה בשלב בו הגישה את הבקשה למחיקת סימן המסחר של מבקש המחיקה דכאן (ראו פסקאות 19-21 לפסק הדין):

"19. מקריאת החלטתה של כב' הפוסקת לא ברור האם היא סברה שיש לבחו( גם את שאלת תום לב של המשיבה בשלב ההגשה, או שמא יש לבחון את שאלת תום לב של המשיבה רק בשלב השני. מצד אחד קובעת כב'

הפוסקת בהחלטתה כי "עיקר טענת מבקש המחיקה הינה כי הבקשה לרישום הסימן הוגשה בחוסר תום לב" (סעין 29 להחלטה) וכי "אין זו העת לערער על החלטת הרשם (איני העדכאה המוסמכת לדון בעדעור זה" (סעיף 32 להחלטה). מכך עולה לכאורה שכב' הפוסקת סברה כי עליה לבחון את שאלת תום הלב רק בשלב השני, שלב "הבקשה לרישום הסימן". ואולס מצד שני, כב' הפוסקת מתייהסת בהחלטתה לתצהיר שהמשיבה הגישה במסגרת הבקשה למחיקת סימן המסחר שהיה רשום על שמו המערער (סעיף 37 -36 להחלטה).

0. הנה כי כן, יש אי בהירות מסוימת בהחלטתה של כג' הפוסקת, והדברים טעונים הבהדה ובחינה. אזכיר, כי סימן המסחר היה דשום בתחילה על שם המערער, והוא נמחק לבקשת המשיבה "במעמד צד אחד" לנוכח העובדה שעורך דינו דאז של המערער התרשל ולא הביא לידיעת המערער את העובדה שהמשיבה הגישה בקשה למחוק את סימן המסחר שהיה רשום על שמו. במצב דומים זה יש לבחון את תום לב של המשיבה גם בעת שהגישה את בקשת המחיקה וגם בעת שהביאה לפני כב' הרשם קלינג את ראיותיה בהתאם להחלטתו (סעיפים 3-4 להחלטת כב' הרשם).

1. העולה מהאמור הוא, שאינני רואה מנוס מלבטל את החלטת כב' הפוסקת ולהשיב אליה את התיק לשם בחינת שאלה אחת והיא, שאלת תום לב של המשיבה בשלב בו הגישה בקשה למחוק את סימן המסחר שהיה דשום על שם המערער. כב' הפוסקת תקבע את סדרי הדיון לפניה ותיתן החלטתה."

6. בעקבות בקשת הצדדים, התייצב לס להשמעת טענותיהם בפני יוס 5.1.2020 ואת אך ורק בשאלה שהוגדרה בידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו, דהיינו "שאלת תום לב של המשיבה בשלב בו הגישה בקשה למחוק את סימן המסחר שהיה דשום על שם המערער ". במילים אחרות, אין זו העת לדון בשאלות נוספות אותן העלה בא כוח מבקש המחיקה, ביניהן, שאלת הדמיון בין הסימן "אורז הגמלים" שהיה רשום על שס משפחת מתוק (סימן מסחר 71126) לבין הסימן אותו רשם המערער על שמו (200455).

7 למען שלמות התמונה להלן סימני המסחר שהוזכרו:

סימן מסחר 5 (נמחק)

20007

סוג: 35

יבוא ושיווק אורז

יורם ששה

הסימן הפנינים שנמחק

(סימן ששה)

מס סימן מסחר 71126 סימן תאריך 11008 ך הגשה תאריך 1-09 ך רישום תמונה =*סדאא פרטת סוג :30 הסימן אורז. בעליס יהודית מתוק כינויו || סימן אורז הגמלים להלן טענות הצדדים

212002

סוג: 30

אורז: הנכללים כולל בסוג 30.

יהודית מתוק

הסימן הרשום (סימן הפנינים)

סימן מסחר

בקשה לרישום סימן מסחר 29

בקשה תלויה ועומדת

סוג: 30

אורז; הנכלל בסוג 20

יורם ששה

(סימן ששה השני)

בפתח הדברים טען מר ששה כי זכויותיו בסימן הפנינים נרכשו כדין וזאת לאחר שנוכח כי סימן

זה אינו רשום בפנקס וסבר כי אינו בשימוש. מחיקת הסימן בידי גב' יהודית מתוק בהליך

שיומה בפני הרשם הינה תוצאה של התנהלותה בחוסר תום לב של גב' מתוק אשר באה לידי ביטוי בדברים הבאים המובאים בנוסח המדויק בו נטענו בפניי:

בהסתרת פשיטת הרגל של ושל אחיה;

בהצגת ראיות לגבי יבוא של סחורות כביכול נושאות את הסימן על ידי גורמיש שאינס מתוק;

בהסתמכות על ראיות לא קבילות (כל החשבוניות הוגשו בניגוד לדיני הראיות)- שלא על ידי עורך המסמך;

בהסתרת המעמד של יהודית מתוק (וכל בני משפחתה) בחברות שכביכול השתמשו בסימן (שכיריס שאינס יכוליס לצבור נכסיס בהיותס פושטי רגל);

בהצהרות שווא בדבר מוניטין של יהודית מתוק בסימן גמלים ופנינים ללא שום ראיה על מכירות מוצריס נושאי סימניס אלה;

בטענות שווא כאילו יבוא כלשהו של אורז כלשהו על ידי צדדים שלישיים היה כביכול "מטעס" משפחת מתוק; בטענה לשימוש אינטנסיבי ורציף בסימן "פנינים" בלי שום ראיה;

בהצגת ראיות לשימוש בסימן "אורז גמלים" כאילו נוגעות לסימן "פנינים";

בהצגת מסמכים שגם אס מלמדים על יבוא אורז כלשהו נושא סימן גמלים- הרי הס מוכיחיס הברחת נכסים שלא כדין;

בהצגת גב' מתוק כבעלת מעמד כלשהו בסימני קבוצת מתוק- משל היו נכסי משפחת המלוכה שעובריס בירושה;

בנישול אדס אחר מזכויות שרכש בסימן מסחר כדין תוך הצגת מצגי שווא.

מר ששה טען כי את חוסר תום לב של גב' מתוק ניתן להסיק מעדותה בפניי ומתצהיריה.

ביתר פירוט טען מר ששה כי בעלת הסימן לא הציגה ראיות בהתייחס למכירות מוצריס הנושאיס את הסימן הרשום או כל ראיות מהימנות לשימוש בסימן. עוד הוסיף כי ככל שהיה שימוש, הרי שלא נעשה מטעמה של הגברת מתוק. סימן הפנינים לא נרשם וכן לא נרשמה רשות שימוש בסימן או הסכמי רשות שימוש בסימן הרשום. לפיכך לא ניתן לייחס שימוש של צדדיס שלישיים בסימן לאכותה של בעלת הסימן. כן טען כי הראיות שהוצגו לגבי שימוש שהיו ראיות למטרתן היה להראות ייבוא סחורות נושאות הסימן הרשום, נעשה על ידי גורמיס שאינס קשורים לבעלת הסימן. כן טען כי גם במועד הגשת הבקשה למחיקת סימן המסחר שהיה רשום על שס המבקשת, גברת מתוק עדיין לא עשתה שימוש בסימן המסחר.

1. כן טען כי לא הוכח מעמדה של בעלת הסימן בעסק המשפחתי ואילו תפקידים מילאה. עוד לטענתו, משנכנסה החברה של משפחת מתוק לפשיטת רגל, העברת הבעלות בסימן אורז הגמלים על שמה נעשה כפעולה להברחת נכסים. עוד טעןו כי ככל שהיו זכויות בסימן לטובת משפחת מתוק הרי שהן פקעו.

2. בתשובה לטענות אלה גב' מתוק טענה בפניי כי התמונה שהוצגה בפני הרשם בדיון שהתקיים הייתה תמונה מלאה וכי לא הייתה עליה כל חובה להציג מעבר לכך. עוד נטען לשס הוכחת חוסר תום לב יש להציג ראיות מובהקות ומר ששה לא עמד בנטל זה.

3. גב' מתוק הבהירה כי הבקשה למחיקת סימן המסחר הרשום על שס המבקש, הוגשה בידיה בשנת 2010, לאחר שקיבלה הפטר מהליכי פשיטת הרגל. באותה עת הייתה בידיה הבעלות המלאה גם בסימן אורז הגמלים וזאת משום שזו הועברה אליה כדין.

4. גב' מתוק הוסיפה וטענה כי בעת הגשת הבקשה לרישום סימן מסחר אין צורך להעלות מידע באשר למתחרים בשוק.

דיון והכרעה

5. בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטה זו עוסקת בנקודה אחת ויחידה והיא האס בקשה למחיקת סימן הפנינים, אשר נדונה בפני רשם הפטנטים דאז, מר אסא קלינג, הוגשה בחוסר תום לב.

6. אציין כי החלטה זו נעשית בהסתמך על ראיות הצדדים וטענותיהם כפי שהוצגו בסיכומיהם בהליך שהתקיים בפניי, על כתב טענותיה וראיותיה של גב' מתוק שהוגשו בפני כב' הרשם דאז קלינג וכן על טענותיהם בדיון שנערך בפניי ביוס 5.1.2020 וזאת ככל שאלה רלוונטיים לשאלת תום הלב בה נתבקשתי לדון.

7. מושג תום הלב בדיני סימני המסחר נידון בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 9839/17 הביטאט בע"מ נ' 8 0 6 (פורסם בנבו, 17.12.2018) ולעניין אופן בחינתו נאמרו שס הדברים הבאים:

"עוד מקדמת ד נאמר "שתום -הלב או חוסר תום -הלב של המערער ענין מובהק הוא להתרשמות השופט מעדותו של המערער שניתנה לפנו" (ע"א 3 נתן אדיר נ' ראש העיר, חברי המועצה ותושבי העיר חולון, פ"ד :200) 3, 471 (1964)). כך גם בעניין שלפנינו מצוי המפתח לבחינת תום הלב ברישום סימן מסחר באמצעות דאיות ועדויות, תוך התחקות אחר המניעים שהביאו לרישומו של סימן המסחר."

מבקש המחיקה הגיש במהלך הדיון שהתקיים בפני מוצג (שסומן כמוצג מ/2) ובו פרש את מלוא טענותיו ביחס לחוסר תום לב של מבקשת המחיקה. פירוט הטיעונים הוצג לעיל בסעיף8. ניתן לחלק את הטענות לשלושה מישורים עיקריים:

א. הסתרת פשיטת הרגל של גב' מתוק, הברחת נכסים על ידה ועל ידיה משפחתה, הסתרת מעמדה של גב' מתוק בחברות המשפחתיות והצגתה כבעלת הסימן אף שלא הועבר אליה כדין.

ב. שימוש בסימן אורז הגמלים ולא בסימן הרשום וכן אי הוכחת מוניטין לגבי שני הסימנים.

ג. טענות ביחס לראיות שהוגשו בהליך וקבילותן. ד. נישול אדס אחר מזכויות שרכש בסימן מסחר כדין תוך הצגת מצגי שווא.

הטענה האחרונה שהועלתה אינה למעשה טענה אלא מסקנה משפטית אותה מבקש מר ששה שאסיק מן הטענות והראיות. את חוסר תום הלב יש להסיק מהתנהגויות או מצגים. ברור כי "נישול אדס אחר מזכויות שרכש כדין" יהיה לעולם חסר תום לב. ואולס את "הנישול" להבדיל מ"זכייה בהליך המחיקה כדין" יש להוכיח. עוד יש להוכיח כי מר ששה "רכש את הזכות בסימן כדין" ולא הוא שנישל אחר מאותה זכות. המסקנה אינה יכולה לתמוך בעצמה שהרי טיעון שכזה הינו טאוטולוגי. על ההבדל בין מסקנה לבין הטענות עליהן היא מתבססת ראה, בין

היתר, 00608ו0ץ6ח= 0ז0סזח578 6 ,"סושס1 06'5זוזה" ,חופסא ,חזווח5 (.60) 28/18 .א 00 (חסטו0= 2009 זסהההוט5) עהסספסווהשם

/0ו0%7165/81510116-00ה19/6 65/5020 עו 60/6 סוסה ז5. סזהוס//:5סח. אדון בשלושת ראשי הטענות הנותרים לפי סדרם.

מעמדה של בעלת הסימן: הסתרת הליכי פשיטת הרגל של הברחת נכסים והצגתה כבעלת הסימן

הליך המחיקה של סימן הפנינים שנמחק נפתח בידי גב' מתוק ביוס 25.4.2010. אין מחלוקת כי ההפטר בהליכי פשיטת הרגל ניתן לה לכל המאוחר בשנת 2009 (ראה דברי ב"כ ששה בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיוס 5.1.2020) אף כי גב' מתוק טענה כי ניתן לה אף קודם לכן.

על משמעות מתן ההפטר ניתן ללמוד מהוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ס - 0. בסמכות בית המשפט שהוסמך לדון בבקשה להוציא את ההפטר בהתאם לסעיף ו' לפקודת פשיטת הרגל, להחליט שלא לתת את ההפטר, להתנות אותו בתנאים או לסרב לבקשה להפטר (סעיף 2 לפקודה).

3. סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל קובע את הסיבות למתן ההפטר כדלקמן:

(ב) ואלה העובדות המסייגות מתן הפטר; 2) במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;

2) פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת דגלו;

(3) פושט הדגל קיבל עליו חובות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פרעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בההתייבויותו;

₪ (מחקה);

) פושט הרגל לא תידץ באופן מניח את הדעת מדוע היה לו הפסד או חסר כדי עמידה בחובותיו;

0) פושט הרגל (דם או תרם לפשיטת דולו בעסקאות נמהדות או מסוכנות, בפזרנות בלתי מוצדקת באורח חיים, בהימור, או בהזנחה פושעת של עניני עסקו;

7) פושט הרגל גדם לנושיו הוצאה מיותרת על ידי הגנה קנטרנית או מלגיזה בפני תובענה שהגישו נגדו בצדק;

₪ פושט הרל גרס או תרדס לפשיטת לגלו כאשר נטל עליו הוצאה בלתי מוצדקת בהגשת תובענה קנטרנית או מרגיזה;

9 תוך שלושת השנים שקדמו לצו הכינוס, שעה שפושט הרגל לא היה יכול לפרועגיע למסקנה כי התובענה אותה מבקש החייב לנהל היא הליך סרק בחסות טענת מרמה (לשיקול דעת בית המשפט שלא להתיד ניהול תובענה בגין מרמה לאחר סיום הליכי פשיטת הרגל, בנסיבות חדיגות המעודרות תחושת אי צדק מובהקת, השוו לדעת הרוב ברע"א 1685/14 סד( נ' פנינסולה נכסים בע"מ [פורסם בנכו] (20.1.2015)).

(רע"א 6329/19 אלון גורן נ' רון הרבט (פורסמה בנבו, 19.11.2019))

6. לאור האמור יש לדחות את טענתו של מר ששה כי סימן המסחר הוברח בתקופת פשיטת הרגל ולפיכך ההסתמכות של גב' מתוק על בעלותה בו הינה חסרת תום לב.

7. מסקנה או משליכה גם על גורל טענתו של מר ששה כי היה על גב' מתוק להודיע לרשם כי בתקופה שלפני הגשת הבקשה למחיקה הוכרזה פושטת רגל, שהרי לאחר מתן ההפטר ובהעדר

.8

.9

.0

.1

.2

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

קביעה אחרת של בית המשפט של הפש"ר לא הייתה עוד רלוונטיות לעובדה זו בהליך בפני הרשם.

בתצהיר שהגישה גב' מתוק לרשם בהליך המחיקה היא ציינה כי החל משנת 2000 הפסיקו החברות שבבעלות משפחת מתוק מלפעילות ובני המשפחה התחילו לעבוד בחברות אחרות (סעיף 7 לתצהיר). הבעלות בסימן אורחת הגמלים הועברה כדין כעולה בבירור מנסח הרישום. אין מחלוקת כי נסח זה עמד בפני הרשם עת נתן את החלטתו (סעיף 16 להחלטה). גב' מתוק הייתה רשאית להסתמך על הרישום ולא היה עליה לטעון כנגדו על מנת לעמוד ברף תום לב הנדרש, ראה לעניין זה גם את סעיף 64 לפקודה הקובע כדלקמן:

"בכל הליך משפטי בדבר סימן מסחר רשום תהא העובדה שפלוני רשום כבעל סימן המסחר ראיה לכאורה לתוקף הרישום המקורי של סימן המסחר ולכת העברותיו שלאחד מכן."

כעולה מן ההחלטה הרשם שוכנע כי סימן הפנינים של ששה מהווה העתקה של אריזה שנעשה בה שימוש בידי משפחת מתוק. זאת הסיק הרשם גם מתצהירו של מר אבי מואב אשר עיצב את האריזה המהווה את סימן הפנינים כבר בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. תצהיר זה לא נסתר בשום שלב. גם אין טענה כי האמור בתצהיר זה אינו אמת.

יתרה מכך, גב' מתוק העידה בתצהירה בפני הרשם כי נודע לה על השימוש של מר ששה בסימן הפנינים שלוש שניס לפני כתיבת התצהיר, דהיינו כבר בשנת 2007. סבורה אני כי חשיפת מידע זה לא היה בה כדי להועיל לגב' מתוק ויש בה כדי להעיד על תום לבה ועל רצונה לחשוף את כל המידע הרלוונטי בפני הרשם.

גב' מתוק העידה בתצהירה לרשם כי החברות שבבעלות משפחתה לא היו פעילות בין השניס 0 ל-2008. אמנם לא פירטה את הסיבה לכך ואולם מבקש מחיקה חסר תום לב לא היה מגלה כלל עובדה ולרשם בהליך המתנהל ללא הצד שכנגד, שהרי לא היה כל חשש כי העובדה בדבר פעילות החברות או השבתתן ממנה הייתה מתגלה לרשם.

לעניין ה התייחסתי גם בהחלטתי מיוס 31.1.2008 :

"בתצהיר שהגישה בעלת הסימן לרשם ציינה כי החבדות שבבעלות משפחתה הפסיקו לפעול בשנת 2000 (אולם הרשאה לשימוש בסימן ניתנה לחברות אחרות. איני סבורה כי היה עליה לפרט באילו נסיבות הופסקה הפעילות, מספר דב של שנים לפני הגשת הבקשה ללישום הסימן, שהדי בשלב זה כבר ניתן לבעלת הסימן הפטר וסימן אורחת הגמלים כבר הועבר לבעלותה.

8. מן המסמכים שצורפו לתצהיר, לדבות המכתבים ששלחה בעלת הסימן למבקש המחיקה כבר בשנת 2009, עולה כי סברה בתום לב שהזכויות לשימוש

10

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

הן בסימן הגמלים וה( באדיזה אשר לימים תכונה סימן הפנינים הינן בידי משפחתה והיא לא עשתה כל הבתנה ביניהם. לא מדובר במצג שווא שהוצג כלפי הרשם אלא בעמדה עקבית של בעלת הסימן שהוצגה הן כלפי מבקש המחיקה, ה( כלפי הדשס בהליך הקודם וה( בהליך שבפניי. עמדת המבקשת הינה כי לא זנחה את הסימנים, איני סבורה כי עמדה זו מעידה על חוסר תום לב מצידה."

3. עוד טען מר ששה כי גב' מתוק לא גילתה מה היה בדיוק תפקידה בעסק המשפחתי. איני סבורה כי תפקידה של גב' מתוק בעסק המשפחתי יש בו כדי לשנות לעניין תום לבה בהגשת הבקשה למחיקה לרשם. גב' מתוק פעלה מכוח בעלותה בסימן אורחת הגמליס וכאחת מבני המשפחה שעשתה בו שימוש. היא לא הציגה עצמה בתצהיר כדירקטורית, מנכ"לית או בעליס של חברה כלשהי בניגוד לאמת, אלא פירטה כי בין השניס 2000 - 2008 עבדה כשכירה בחברות שאינן בבעלותה וכך עשו גם אחיה. לפיכך איני סבורה כי היה באופן הצגת הדברים בתצהיר כדי להטעות את הרשם.

4. אוסיף ואציין כי גב' מתוק הציגה בפני הרשם תמונה עובדתית מלאה בהקשר להליך. הדרישה מגב' מתוק לגלות את כל סיפור חייה, לרבות פשיטת הרגל של אחיה, העובדה שאחד מהם נאסר במסגרת ההליכיס ועוד כיוצא באלה הינה דרישה מוגזמת שאינה מעוגנת בדין. נדרש מבעל הדין להביא בפני הרשם את אותן עובדות רלוונטיות להחלטה כנדרש מעקרון תום הלב, בבחינת "אדם ל'אדם - אדם" ולא "אדם לאדס - מלאך" (ראה בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 (1980) וכן ע"א 610/94

בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289, 333 מול האות ב').

5. לאור האמור מסקנתי הינה כי לא היה באי גילוי פשיטת הרגל ותפקידה המדויק בחברות המשפחתיות משוס חוסר תום לב.

שימוש בסימן אורחת הגמלים ולא בסימן הרשום וכן אי הוכחת מוניטין לגבי שני הסימנים

6. בהקשר זה ביקש מר ששה להראות כי גב' מתוק הציגה מצגי שווא בהליך המחיקה בפני הרשם ביחס לשימוש שנעשה בסימן אורחת הגמלים, באריזת הפנינים וביחס למוניטין שרכשה בשני אלה. עוד נטען כי הראיות שהוצגו בהליך בפניי מציגות באור הנכון את מצגי השווא שהוצגו בפני הרשם.

7. אבהיר כי בדיון בפניי הוגשו גם הראיות שהגישה גב' מתוק בהליך בפני הרשם, אשר הן המוקד לדיון שבפניי כעת. מכל מקום, עיון נוסף בראיות שהוגשו בפני הרשם מעלה את הדברים הבאים:

1. (1) גב' מתוק מבחינה בתצהירה בין סימן הגמלים לבין האריה שהפכה לסימן פנינים;

(2) בנספח א' לתצהירה צירפה גב' מתוק ראיות לעניין שימוש בסימן הגמלים. ברשימת הנספחים שבתצהירה מצוינת עובדה זו במפורש;

(3) לעניין השימוש באריות הפנינים צירפה גב' מתוק את תצהירו של מר מואב, מעצב האריזה. אין מחלוקת כי הוא זה שעיצב את האריזה בשנות התשעים של המאה העשרים;

(4) ביחס לשימוש באריות הפנינים בתקופה שלאחר שנת 2000 צירפה המבקשת את תצהירו של מר אלי חממה אשר העיד כי בשנת 2003 ייבאה החברה שבבעלותו עבור חב' פטרה מילניוס אורז גמליס באריות הפנינים. מן התצהיר עולה בבירור כי מדובר בעסקה חד- פעמית;

(5) מר רונן אברהם שתצהירו הוגש לרשם הצהיר כי לפני מספר שניס התקשרה חברת מחסני כמעט חינס עם חברת רימון שבבעלות גב' יהודית מתוק בהסכם לשימוש בסימן אורחת הגמליס ובאריות הפנינים. ביחס לסימן זה העיד מר אברהם כי הוא מוכר היטב בשוק. מר אברהם לא העיד על הכמויות שייובאו. יצוין כי גב' מתוק העידה במקביל כי בין השניס 0 ל-2008 הפסיקו החברות בבעלות משפחתה את פעילותן. גב' מתוק לא צירפה את ההסכם לראיותיה ואיני סבורה כי ניתן להניח שהרשם לא היה מודע לעובדה זו.

מר ששה מבקש שאסיק מן הראיות שהגישה גב' מתוק בהליך בפניי שנהגה בחוסר תום לב בהליך בפני הרשם. אשר לטענה כי גב' מתוק לא הבחינה בין סימן אורחת הגמלים לבין סימן הפנינים של ששה וזאת במטרה להטעות את הרשם, הרי שברור מההחלטה שהרשם היה ער לכך כי סימן אורחת הגמלים אינו והה לסימן הפנינים של ששה (סעיף 18 להחלטה). הוא אף ערך השוואה בין שני הסימנים והגיע למסקנות אליהן הגיע.

לטענה כי גב' מתוק אינה מבחינה בין סימן הגמלים לסימן הפנינים בטענותיה ובראיותיה התייחסתי גם בהחלטתי מיוס 31.12.2018 (בסעיפים 34 ו-36).

"34. מבקש המחיקה אינו חולק על כך שעסקינן באריזה זהה ואף אינו חולק עלק כך שלא הוא עיצב את האדיזה. בדיון בפני מסה לטעון כו יה לאודז גמלים מוניטין דע אך לא הבהיר מדוע בחר לאמץ סימן שאינו נהנה ממוניטין טוב בשוק הרלוונטי. מבקש המחיקה אינו חולק בהליך שבפניי על כך שהכיר את האריזה ואולם טענתו הינה כי סבר שהסימן ננטש, מבקש המחיקה טוען כי בעלת הסימן הציגה שימוש בסימן הגמלים וביקשה להוכיח באמצעות שימוש בסימן הפנינים. לטענתו, בדיון בפניי הודתה בעלת הסימן כי השימוש בסימן הפנינים נעשה רק על גבי שקיות של 25 ק"ג (עמ'י

12

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

7 לפרוטוקול הדיון, שורות 19 -20). מהמשך החקירה עולה כי בעלת הסימן סבורה כי סימן אורחת הגמלים הינו החלק המהותי בסימן הפנינים;

6. *יתרה מכך, מעיון בהשבונית של חברת ששה יהורם בע"מ, אשר צירפת בעלת הסימן לתצהיר שהגישה לרשם בהליך למחיקת סימן מסחר 200455 עולה כי הערבוב מעשה גם על ידי מבקש המחיקה. על גבי החשבונית נמצא הכיתוב "יבואני אולז גמלים זהב פנינים" ומתחתיו ציור של אורדחת חמשת הגמלים הפונים שמאלה בלא קישוטיס נוספים. אמנם מדובר בכיתוב המצוי על גבי הסימן מושא המחלוקת שבפניי, אך בדור כי הדכיב הויזואלי של

וו

הגמליס הוא הדומיננטי ולא הרכיב המילולי "הפנינים". עוד קבעתי לעניין השימוש בסימניס כך:

"40, להוכחת שימוש בסימן בידי שני הצדדים הוגשו תצהידים של עדים, שאחדם נחקרו. אציין כי בתצהירים העידו העדים באופן כללי ביותר על שימוש בסימן של אותו צד שאחדם מטעמו הובאו. מד חממה מטעס בעלת הסימן העיד כי ייבא אוז עבור בעלת הסימן עד שנת 2006, עוד העיד מר חממה כי בתקופה שלאחר מכן לא ייבא עוד עבור בעלת הסימן אורז. בתצהירו העיד באופן כללי כי מעשה שימוש בסימן על ידי בעלת הסימן או מי מטעמה באופן לציף במשך עשרדות שנים. בחקידרתו הנגדית לא נסתדו טענותיו כי הסימן "אולז גמלים" הינו בעל מוניטין בשוק בשל פעילות ארוכת שנים של בעלת הסימן וחברות הקשודות בה. אציין כי עד זה לא הבחין בין שני הסימנים השונים בתצהירו ובחקירתו הנגדית,

1. מד אלי לוי מטעס בעלת הסימן הצהיר כי מבקש המחיקה רכש בעצמו סחודה תחת המותג "אוז גמלים" מחברת פטרה מילניום בין השנים 2000 ל -2005. עדות זו לא נסתרה בידי מבקש המחיקה. עוד העיד מר לוי כי מבקש המחיקה השתמש בסימן בין השנים 2008 ל -2011 ואולם הוא סבר כי שימוש זה הינו ברשות בעלת הסימן. עם זאת, לא היה בעדות זו כדי לשפוך אוז על כוונות בעלת הסימן בתקופה שלאחר הגשת הבקשה לדישוס הסימן.

3. על פי עדותו של מבקש המחיקה הוא חדל משימוש בסימן לאחד חודש אפריל 2013, מועד בו פעלה נגדו משטרת ישראל בשל הפקדת סימן המסחר שבמחלוקת.

3. מחקירתה של בעלת הסימן עלה כי היא עושה שימוש בסימן באמצעות חבדת דימון שבבעלותה בה מועסקים גם אחיה ובכוונתה להשאיר את השימוש בסימנים אלה בתוך משפחתה (דאה פרוטוקול הדיון, עמ' 132, שורות 2 ואילך). בעלת הסימן הודתה כי האורז אינו משווק תחת שמה, *הודית מתוק, אלא באמצעות חברות בבעלותה. איני סבורה כי יש באופן פעילות זו כדי להעיד על הוסר תום לב ברישום סימן המסחר או על העדר כוונה לעשות שימוש בס:מן."

0. בית המשפט המחוזי לא התערב בממצאים עובדתיים אלה ולפיכך הס עומדים בעינס. גם טענותיו של מר ששה כי חשימוש שנעשה על ידי גורמי שלישיים אינו למעשה שימוש מטעם משפחת מתוק הועלו בהליך הקודס שבפניי, נדונו, הוכרעו ובית המשפט לא התערב בממצאים שנקבעו.

1. מן האמור עולה כי הן בהליך בפניי והן בהליך בפני הרשם הציגה גב' מתוק את העובדות ואת הראיות שהיו בידיה ואיני מקבלת את טענתו של מר ששה כי הגישה מצגי שווא או כי פעלה בחוסר תום לב.

טענות ביחס לראיות שהוגשו בהליך וקבילותן

2. אזכיר ואציין כי הסוגיה היחידה אשר הוחזרה לדיון בפניי הינה האם פעלה גב' מתוק בתוס לב בהגישה את הבקשה למחיקת סימן הפנינים שהיה רשום באותה עת על שס מר ששה. בית המשפט לא התערב בממצאי העובדות שננקבעו בהחלטתי אלא סבר כי לא נקבע ממצא פוזיטיבי ביחס לשאלה הנקודתית האמורה.

3. לאור האמור איני סבורה כי שאלת קבילות הראיות רלוונטית בדרך כלשהי לאותה שאלה נקודתית בה שומה עליי לדון.

שיקולים נוספים

4. החלטת הרשם בהליך המחיקה ניתנה לאחר שמר ששה לא התייצב להליך. בהליך בפניי לא נטען כי אי ההתייצבות האמורה נגרמה בשל מעורבותה של גב' מתוק. בא כוחו של מר ששה נשאל במהלך הדיון בפניי אם יש בפיו טענה כנגד גב' מתוק על שהיתה מעורבת בקנוניה כדי למנוע את התייצבותו של מר ששה בהליךנטל המוטל עליו ולהוכיח שמחדלו של הנתבע הוא הוא הגורם לאותה החלטה ששללה מהתובע את הזכות לבעלות במותג כסימן המסחר. למעשה, מדעות שהוצגו נדאה כי התוצאה הסופית הייתה נותרת כפי שהייתה."

6. האמור מעיד על כך שלא היה כל קשר סיבתי בין אי ההתייצבות בהליך בפני הרשם לבין מעשה כלשהו שעשתה גב' מתוק או נמנעה מלעשות. מן האמור בפסק הדין עולה עוד כי מר ששה ככל הנראה ככל לא טען בתביעתו כי היה קשר כאמור.

7. מפסק הדין עולה כי כלל לא הוכח בבית משפט השלום כי היה בטענותיו של מר ששה כדי לשכנע את הרשם לשנות מהחלטתו. הטעם לכך הוא שהרשם סבר כי העתקת אריות האורז והגשתה לרישום כסימן מסחר מצדיקה את מחיקת הסימן של מר ששה ומר ששה אינו מעלה כל טענה כנגד הקביעה כי האריזה אכן הועתקה.

8. בשולי הדברים אזכיר את טענתו של מר ששה כי 'בהצות (ב' מתוק כבעלת מעמד כלשהו בסימני קבוצת מתוק- משל היו נכסי משפחת המלוכה שעוברים בילושה " פעלה גב' מתוק בחוסר תום. סבורה אני כי דווקא טענה זו של מר ששה מעידה על תוס לבה של גב' מתוק למרות נימתה המזלזלת. היא האמינה באמת ובתמים כי סימני קבוצת מתוק הינס נכס יקר ערך גס אס כונס הנכסיס והנאמן לא סברו כך. רצונה להמשיך ולשמור על נכסיס אלה בתוך המשפחה הינו מובן ונובע ממחויבותה לעסק המשפחתי גס לאחר הטלטלה הכבדה שעבר. איני סבורה כי ניתן לראות במחויבות זו ובקשר הרגשי שלה לסימן ולאריזה ביטוי לחוסר תוס לבה, אלא לתוס לב דווקא.

9. לאור האמור אני דוחה את טענות מבקש המחיקה.

0. משנפסקו הוצאות בהחלטתי הקודמת ולא בוטלו בפסק דינו של בית המשפט שלערעור, איני עושה צו נוסף להוצאות.