סימן מסחר 245411

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

סיימן מסחר 245411 (בקשה למחיקת הסימן מהפנקס) "אורז גמלים זהב פנינים " (מעוצב)

מבקש המחיקה: יורס ששה ע"י ב"כ וליגסון גבריאלי ושות'

בעלת הסימן: יהודית מתוק

ע"י ב"כ ד"ר מרק פרידמן בע"מ

ה ח ל ט ה

1. "סימן אורחת הגמליס" שבכותרת (להלן: "סימן הגמלים"), בסוג 30 בגין יבוא ושיווק אורז הוגש לרישוס ביוס 28.3.2012 על ידי יהודית מתוק (להלן: "בעלת הסימן"). הסימן נבחן, קובל ופורסס להתנגדויות הציבור ביוס 31.5.2012. סימן הגמלים נראה כך:

2 ביום 2.5.2013 הגיש יורס ששה (להלן: "מבקש המחיקה") בקשה למחיקת סימן הגמלים. ביוס 11.7.2013 הגישה בעלת הסימן הודעה בתשובה לבקשת המחיקה. לאחר הגשת הראיות והסיכומיס מטעס הצדדים, בשלה העת להכריע בהליך המחיקה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

3 ביום 21.5.2007 הגיש מבקש המחיקה בקשה לרישוס סימן מסחר מעוצב שמספרו 200455 בסוג 35, לגבי יבוא ושיווק אורזּ, הסימן נרשס ביוס 4.12.2008. ביוס 25.4.2010 הגישה בעלת הסימן דכאן בקשה למחיקת הסימן. מבקש המחיקה דכאן לא הגיש כתב טענות וראיות במסגרת הליך המחיקה. בהחלטת הרשם מיוס 22.2.2012 נתקבלה בקשת המחיקה והסימן נמחק (להלן: "ההליך הקודם"). להלן הסימן שנמחק :

טענות הצדדים

4. מבקש המחיקה טוען כעת בפניי כי שתיקתו בהליך הקודם נבעה מכך שלא ידע שמתנהל הליך נגדו וכי בעלת הסימן אינה וכאית לבעלות בסימן מאחר ופשטה רגל. עוד טוען מבקש המחיקה כי בעלת הסימן זנחה את סימן הגמליס מאחר ולא נעשה שימוש בסימן במשך מספר שניס וכי מבקש המחיקה לא עשה שימוש בסימן אלא לאחר שנרשס על שמו. כמו כן, לטענת מבקש המחיקה הוא האחראי למוניטין שצבר הצירוף "אורז גמלים".

5 בעלת הסימן טוענת כי מבקש המחיקה הגיש את הבקשה למחיקת סימן הגמליס בחוסר תום לב מאחר והסימן אינו בבעלותו. עוד טוענת בעלת הסימן כי מבקש המחיקה ידע על ההליך שהתנהל נגדו, אך טמן ראשו בחול ומשכך מושתק מלפתוח בהליך שבפניי. מוסיפה וטוענת בעלת הסימן כי קשיים כלכליים אינם מהווים הצדקה לביזת זכויותיה בסימן הגמליס והמוניטין שצבר הסימן משנת 1989. עוד טוענת בעלת הסימן כי לא הפסיקה להשתמש בסימן הגמליס אלא העבירה את הבעלות בו באמצעות ייפוי כוח לחברת "פטרה" בה עבדה בין השנים 2000-2008.

6. בבעלות בעלת הסימן סימן מסחר נוסף הכולל ציור של אורחת גמליס (סימן מסחר רשום מספר 71126). סימן 71126 הוגש לרישום ביוס 19.12.1988 על ידי אפרים מתוק, אבי בעלת הסימן, קובל ופורסס ביוס 31.3.1989. הבעלות בסימן האמור הועברה על ידי אפרים מתוק,

אבי בעלת הסימן לחברת "פטרה מילניוס", בה עבדה בעלת הסימן עשר שנים בתקופה מסוימת. ביוס 12.5.2008 הועבר הסימן לבעלות גב' יהודית מתוק, אשר חידשה אותו ביוס 0.

דיון זה נסוב על הסימן שמחיקתו נתבקשה. מבקש המחיקה טען טענות הנוגעות לסימן הרשום 71126, מידת השימוש בו, העברות שנעשו בו ורישיונות שלא נרשמו. מחיקת סימן זה לא נתבקשה במסגרת ההליך שבפניי. טענות הנוגעות לשימוש או העדר שימוש בו אינן רלוונטיות להליך שבפניי, במסגרתו עילות מחיקה מוגדרות. על כן איני מוצאת מקום לדון בטענות אלה.

בפתח הדברים אציין כי איני יושבת כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשם בהליך הקודם. הדיון באותה החלטה הינו אך לשס הכרעה בשאלה האם מהווה ההליך הקודם מחסום דיוני מפני מבקש המחיקה בהליך הנוכחי.

מעשה בית דין

לטענת בעלת הסימן בשל ההליך הקודם בין הצדדים נוצר בענייננו השתק עילה, המונע דיון בבקשת המחיקה הנוכחית. לטענתה, יש זהות בין העילות בהליך הקודם לבין העילות שבבקשה למחיקת סימן המסחר דכאן וכבר ניתנה שניתנה הכרעה לגופו של ענייןו בדבר רישום סימן המסחר והבעלות בו.

ניתן לטעון כי מעשה בית דין מהווה חריג לכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה בפסיקה ככות יסוד אף שאינה מעוגנת במפורש בחוקי יסוד. לעניין וה ראה מדברי כבוד השופט זמיר בע"א 3833/93 ד"ר יוסי לוין נ' אילנה לוין, מח(2) 862, 874 :

"גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם עדיין אינה כתובה על חוק יסוד, (בית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחדות."

יחד עם זאת, ההכרה זו כהכרה חוקתית מעוררת קשיים פרשניים (ראה דברי המלומד שלמה לוין בספרו 'תורת הפרוצדורה האזרחית' (מהדורה שניה - 2008) בעמוד 35).

אך ככל זכות, בין אם נכיר בה כזכות יסוד ובין אם לאו, מגבלות בצידה, המאפשרות להגשים את מטרת הזכות. שהרי לא תהיה גישה יעילה לערכאות אם אלה תוצפנה בפניות חוזרות ונשנות באותו עניין עצמו. דווקא הגשמת הזכות לגישה יעילה לערכאות היא המחייבת את בית המשפט לדון בכל עילה פעס אחת בלבד והיא המחייבת את האדם המביא עניינו לדיון בפני בית המשפט להשקיע את מרצו באותו הליך ולנצל "את יומו בבית המשפט" עד תום. הדברים נאמרו בפסיקה חזור ואומר, ראה למשל:

"דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק... כו סופיות הדיון משרתת את הצדק". (ת"א (ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע "מ נ' צימרמן [פורסם בנבו] ;

3 שנייס הס המחסומיס הדיונייס - השתק עילה והשתק פלוגתא, כפי שביאר כללים אלה הנשיא אגרנט בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 583, 584 :

"כידוע, תולת ה -0ו60ו0גו[ פיז של המשפט המקובל מושתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית-משפט מוסמך שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אזו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אס במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שנסבלעה (61ף'ז6ו) בפסק -הדין, אשד הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד, בחינת 01600[ וחשיד מז )ופחסיח; וכן, אס במשפט הדאשון זכה

הנתבע בדין, אזי אומדים שקם מחסום (ז90) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת

היותה חסומה או מושתקת הזעם6ווו[ חחזסיו יזש.

עד כאן הכלל הראשון ודגילים לכנותו בשם 'עניין שכלון' ( הז6000 5 ולאחדונה בשם 'השתק *שר' (]6קק0ו65 601זו) ואף

'השתק עילה' ([06ק6510 00110 ]0 156ו60). הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכדעה שס, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חדף אי -הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של 0 וו 60008 ויש המכנים אותו בשם 'השתק עקיף'

(61קק6500 [0'ז601!016) או ' השתק הפלוגתה' (01קק0510 6וו55 ,"

4. ואולס, בענייננו לא יחול כלל השתק העילה מן הטעס שהתובע דכאן (מבקש המחיקה) היה הנתבע בהליך הקודם. ראה לעניין זה את דבריה של נינה לצמן בספרה "מעשה-בית- דין בהליך אזרחי" (1991), בעמודים 44 - 45 (להלו: "זלצמן"):

"כלל השתק -העילה אינו משמש "מחסום" לפני הנתבע שנהפך לתובע, שהרי העילות, אפילו הן דומות במדכיביה( העובדתיים, אינן זהות, משום חילופי עמדות בעלי הדין. רק מי שהיה התובע בתביעה הראשונה יהא מושתק מכוחו של פסק-הדין שמניתן בתביעה זו, אך לא אחר.

כלל הפלוגתא הפסוקה ממעיט, ללא ספק, מחומדרת הדבלים, שכן, מכוחו של הכלל האמור *יהיה ניתן למנוע התדיינות חוזרת בין הצדדים באותן פלוגתאות שכבר נדונו והוכרעו במשפט הראשון. אך כלל הפלוגתא הפסוקה יחול רק לגבי אותן טענות שהועלו למחלוקת כפלוגתאות בתובענה הקודמת, נדונו (הוכדעו בקביעת ממצא פוזיטיבי, וההכרעה בה( היתה נחוצה לצורך פסק הדין, ואין הנתבע מנוע מלהעלות, כתובע בהתדיינות השנייה, טענות שנמנע מלהעלות למחלוקת כנתבע בהתדיינות הראשונה."

5. לאור האמור יש לבחון מהן הפלוגתאות בהן הכריע כב' הרשם בהחלטתו במסגרת ההליך הקודם וזאת לאור העובדה שמבקש המחיקה לא הגיש כתבי טענות וראיות, דהיינו לא התגונן באותו הליך. ולצמן בספרה לעיל, בעמ' 318 - 319 סוברת כי אף אם ניתן פסק הדין בהעדר הגנה, יש בממצאי שנקבעו בו כדי להקיים השתק פלוגתא בתנאים מסוימים :

"נדאה, קודם -כל, שיש להפריד ולהבחין לעניין זה בין פלוגתא שהיא נושא התובענה הראשונה, ואשר הוכרעה לטובת התובע בפסק-הדין, לבין כל פלוגתא אחרת שההכרעה בה היתה נחוצה לצורך פסק-הדין. כך או כך, מדובר בפלוגתא שהוכדעה בלא שהתקלים בידור בתובענה, לאחר שהנתבע לא התגונן, כאמול. לגבי פלוגתא מסוג הראשון נאמר, כי פסק-הדין מונע מהנתבע כל אפשדות להעלות, בהתדיינות אחרת כלשהי, טענה הסותרת או מכחישה את שנקבע בו."

6. מכאן כי אף אם תתקבל טענת מבקש המחיקה כי ההחלטה לאחר שהמבקש לא התגונן בשל כך שלא היה מודע להליך שמתנהל נגדו, הרי שההכרעה בפלוגתא שהיא נושא ההליך הקודם מחייבת את מבקש המחיקה. מהחלטת הרשם עולה כי פלוגתא זו הינה אופן רישום סימן 5 והיותו מעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר, בה הכריע כב' הרשם כדלקמן:

"עיקר טענתה של מבקשת המחיקה הוא שהסימן הרשום (סימן 5 אינו אלא צילום של אריזת עוד בה עושה בעל הסימן

שימוש מזה שנים רבות. לטענת מבקשת המחיקה, האריזה של בעל הסימן הרשום אינה אלא העתקה של אריזתה של מבקשת המחיקה עצמה, קודמיה ומי מטעמה לאורך השנים.

בהעדר כל ראיה לסתירה מצד בעל הרישום אשר בחד לשתוק, אין לי אלא לקבל את טענת מבקשת המחיקה כי אריזתה היא האדיזה המקורית וכי הסימן הרשום אינו אלא העתקה של עיצובה המקורי.

בכך, יש בנסיבות שלא נסתרלו להצביע לפחות על פניו, על כי יש בהמשך קיומו של הסימן הדשום בפנקס סימני המסחר לעודד תחדות בלתי הוגנת וכי הוא הוגש לרישום שלא בתום לב."

7. מן האמור עולה בבירור כי מבקש המחיקה מושתק מלהעלות בהליך שבפניי טענות הנוגעות לזכויותיה של מבקשת המחיקה באריזה, אשר לימיס נרשמה כסימן המסחר שמחיקתו מתבקשת בהליך זה.

8. ולצמן בספרה מעלה את השאלה האם אף פלוגתאות נוספות שהוכרעו בהחלטת הרשם בהליך הקודם מהוות השתק דיוני בפני מבקש המחיקה שלא התגונן. שאלה זו הוכרעה במידה רבה ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (פורסם בנבו 8.3.2009)), שנקבע כי משהכריע בית המשפט בעובדה מסויימת, אין באי התייצבות לדיון או באי הגשת כתב הגנה כדי למנוע מן ההכרעה להפוך למחסום דיוני:

"הלכה זו מלמדת, כי העובדה שבית משפט לא דן והכריע בטענה מסוימת באופן פוזיטיבי, אינה מכשול בלתי עביר להיוצרות מעשה בית דין בעניינה. לדידי השאלה מדוע לא נדונה הטענה לגופה - האם כיון שלא נטענה בכתב הגנה שהוגש, או כיון שנכללה בכתב הגנה שלא הוגש, או בשל אי התייצבות בעל הדין - אינה עיקר. הדגש הוא בעובדה, שלבעל דין היתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך, והוא מסר את העניין להכרעת בית המשפט בלא שעשה כן."

9. בבואנו לדון כעת בעילות המחיקה של הסימן, עלינו לדעת כי הפלוגתאות שהוכרעו בהחלטתו של כב' הרשם בהליך הקודם אינן ניתנות עוד לדיון מחודש.

מבקש המחיקה טוען כי יש למחוק את סימן הגמלים מאחר והוגש בחוסר תום לב לפי סעיף 9 (א1) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") לטענת מבקש המחיקה, בעלת הסימן הסתירה את עובדת היותה פושטת רגל ומשכך אינה יכולה להיות בעליס של נכסיס ובכלל סימן הגמלים. עוד טוען מבקש המחיקה כי בעלת הסימן נהגה בחוסר תום לב ברישום הסימן ובמהלך ההליך הקודם.

מבקש המחיקה טוען כי מפאת היות בעלת הסימן פושטת רגל בין השנים 2003 - 2009 לא יכולה הייתה לרכוש וכויות בסימן העומד לדי