סימן מסחר 245038

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

סיימן מסחר 245038 (בקשה לעיון מחדש בהחלטה)

מבקשת העיון מחדש: [מספר זהות/כתובת] ע"י ב"כ ד"ר שלמה כהן ושות'

בעלת הסימן: 4) 661631 [1008) 51% ע"י ב"כ דיויד וולברג, עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפניי בקשתה של חברת [שם החברה] לעיין מחדש בהחלטתי מיוס 3.10.2013, בה דחיתי את בקשתה להאריך את המועד לרישום סימן המסחר 245038.

2. לטענת המבקשת, החלטתי האמורה בטעות יסודה והיא נסמכת בטענתה זו על מספר אדנים. ראשית, לטענתה, יש לרשום סימני המסחר סמכות טבועה להאריך את המועד להגשת התנגדות. שנית, לדידה, מדובר באיחור מזערי בהגשת ההתנגדות; שלישית, דחיית הבקשה אינה מידתית ואינה עומדת בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד טוענת המבקשת כי יש לאפשר תיקון של פגם הדיוני, אלא נגרם עוול לצד שכנגד. לבסוף טוענת המבקשת כי להתנגדות סיכויי הצלחה גבוהים מאוד.

3 בין מועד מתן החלטתי האמורה להגשת הבקשה שבפניי, ביוס 8.10.2013, נרשם הסימן שכותרת, כך שהבקשה שבפניי הפכה, למעשה, תיאורטית.

4. ואת ועוד, המבקשת לא הצביעה על שינוי נסיבות המצדיק את שינויה של ההחלטה. כמו-כן לא הוכיחה המבקשת כי ההחלטה הנדונה הינה מסוג ההחלטות שהערכאה רשאית לשוב ולדון בהן גס אס בטעות יסודן וכי אין ערעור הדרך הנכונה היחידה לגרום לשינוי ההחלטה (ראה רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נגד משה אורמן, דינים עליון 2011 (96) 338).

5 עם זאת, לנוכח הטענות כבדות המשקל המועלות על ידי המבקשת ולמעלה מן הצורך, מצאתי כי נכון יהא לדון בהן בקצרה.

סמכות טבועה להאריך מועדים

לעניין אה טוענת המבקשת כי משלא נשללה בסעיף 24 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה") סמכות הרשם להאריך את המועד להגשת התנגדות, לרשום סמכות שיורית ליתן את הארכה המבוקשת.

סמכות זו למדה המבקשת מהחלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 4990/05 ממן ואת' נ' עירית הרצליה (פורסם בנבו, 7.10.2009) (להלן: "עניין ממן"). באותו עניין נדונה סמכותו של בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק.

לא אדון בשאלה האס יש לראות בסמכויות הרשם לפי הפקודה סמכויות מקבילות לאלה של בתי המשפט. לגוף העניין, סבורה אני כי לשון הפקודה ותקנות סימני המסחר, 1940 (להלן: "התקנות"), ההיסטוריה החקיקתית של החוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס'" 5), התשס"ג - 2003 (ס"ח 1902 מיוס 6.8.2013, עמ' 556) (להלן: "תיקון מס' 5 לפקודה") שוללות את הסמכות הטבועה הנטענת.

סעיף 24 לפקודה קובע את המועד להגשת התנגדות. הפקודה אינה מעניקה לרשם סימני המסחר סמכות להאריך מועדים. הסמכות להאריך מועדים קבועה בתקנה 82 לתקנות בהאי:

"רשא הרשם אם הוא מוצא לנכון, עהאליך לפי בקשה את המועד הקבוע בתקנות אלו לעשות כל פעולה או להגיש כל משפט על פיהן, לאחד מסירת אותה הודעה לשאר הצדדים ולאחד שינקטו באותן פעולות בקשר להודעה זו, ולפי אותם התנאים כפי שיודה הרשם."

בניגוד לטענת המבקשת, לא מדובר בסמכות שהמחוקק "שכח" להעניק לרשם, בבחינת לאקונה אשר על הסמכות השיורית הטבועה להשלים. הסמכות להאריך מועדים הוענקה לרשם ואולם הוגבלה היא במפורש למועדים הקבועים בתקנות. מכלל הן יש לשמוע את אלא, דהיינו, אינו הרשם מוסמך להאריך את מועד ההתנגדות הקבוע בפקודה, אלא אם הוסמך לכך באותו דבר חקיקה במפורש או לפחות במשתמע.

ואכן, לפני תיקון מס' 5 לפקודה, אפשרה לשונו של סעיף 24 לפקודה את הפרשנות לפיה יש לרשם סמכות להאריך את המועד הקבוע בו. עניין והנדון בהרחבה בהחלטתי מיוס 3.10.2013 בעקבות החלטת כב' הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז) התנגדות לרישום סימני מסחר מס' 9 ו-182780 (מעוצבים) (בקשות מקדמיות) 16001166 031₪8%8 נ' א. אנד ג'י. אינטרטרייד בע"מ (פורסמה בנבו, 5.11.2006) ולא אחזור כאן על הדברים.

לדידה, גס לשונו של סעיף 26 לפקודה תומך בפרשנות לפיה משחלפה תקופת ההתנגדות יש לרשום את הסימן ואין לרשום שיקול דעת לעניין אֶה, אלא אם קובל הסימן בטעות.

זאת ועוד, סבורה אני כי קיימיס שיקולים נוספים לשלול את הסמכות להאריך התקופה להגשת התנגדות ואלה יצופו ויתבהרו כשאדון ביתר טענות המבקשת.

האיחור בהגשת ההתנגדות הינה מזערי וזניח

לדידה של המבקשת משך האיחור הינו שיקול שיש לקחת בחשבון בכל בקשה להארכת מועד. בענייננו מדובר באיחור של ימים בלבד בשל טעות אנוש שנעשתה בתוס לב. לטענת המבקשת, אס הכירו בתי המשפט בטעות מסוג זה כמצדיקה את דחיית המועד להגשת ערעור, הרי שקל וחומר שמצדיקה היא לאפשר את הגשת ההתנגדות.

בטענה זו ההנחה כי הסמכות להעניק את הארכה קיימת ונוגעת היא לשאלת אופן הפעלת הסמכות. הארכת המועד להגשת ערעור מותנית בטעמיס מיוחדים המצדיקים ואת בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משקבעתי כי אין לרשום סמכות כאמור, הרי שאין מקום לדון כיצד להפעיל סמכות זו.

דחיית הבקשה אינה מידתית

טענת המבקשת במישור הינה כי דחיית בקשתה לארכה כמוה כשלילת האפשרות לפתוח בהליך משפטי. לטענתה, מהווה שלילה זו פגיעה בוכות חוקתית לגישה לערכאות באופן שאינו מידתי בניגוד לסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

זכות הגישה לערכאות הינה וכות חשובה ובסיסית. עס ואת, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין ממן שצוטט על ידי המבקשת "טל הוכרעה השאלה האס מדובר בזכות חוקתית אשר אין בכוחו של חוק רגיל לגבור עליה, אלא אס יעמוד בתנאי פסקת ההגבלה".

בהעדר קביעה כי סעיף 24 לפקודה צריך לעמוד בפסקת ההגבלה (מהטעם שגובר על זכות חוקתית), השאלה אם מידתי הוא אס לאו אינה רלוונטית. כשלעצמי, איני סבורה כי אף אש יהיה על הסעיף לעמוד בפסקת ההגבלה, הגבלת סמכות הרשם להאריך את המועד להגשת התנגדות אינה עומדת בתנאי אותה פסקה.

כידוע, אין הליך ההתנגדות ההליך היחיד לתקיפת רישומו של סימן מסחר. פתוחה בפני המבקשת הדרך להגיש בקשה למחיקת סימן המסחר הרשום בהתאם לסעיפים 38 ו-39 לפקודה ועילותיה לעניין והאינן מצומצמות יותר מן העילות להתנגדות. ודוק, גס הליך המחיקה הינו מוגבל בזמן ועל המבקשת לעמוד בהגשת בקשת המחיקה תוך חמש שנים ממתן תעודת הרישום.

לפיכך אין בהחלטתי כדי לחסום את דרכה של המבקשת לערכאה זו.

תיקון פגמים פרוצדוראליים

טענת המבקשת במישור זה הינה כי יש לתקן פגמים בהליך בשעה שאין בהם כדי לגרום עוול לצד שכנגד.

ככלל, ובמידה שהדין מאפשר ואת יש לאפשר לפרוצדורה לשרת את הזכויות המהותיות. ואולם בענייננו מוטלות על כף גס זכויותיה של בעלת הסימן כי סימנה יירשם. זכות זו הינה זכות קניין המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך איני מקבלת את הטענה כי לא יהא בהארכת תקופת ההתנגדות כדי לפגוע בוכות הצד שכנגד.

כידוע, עס רישום הסימן נהנית בעלת הסימן מחזקה כי הסימן נרשם כדין והנטל להוכיח היפוכו של דבר מוטל על הצד המבקש מחיקתו. שלילת חזקה זו מהמבקשת אינה דבר של מה בכך.

איני רואה כיצד טעות של הצד השני מצדיקה שלילת זכות ומן המבקשת שהדין העניק לה. זאת ועוד, רשאית בעלת הסימן להסתמך על כך שבחלוף תקופת ההתנגדות יירשם סימנה. הצורך במתן ודאות זו למבקשי הסימנים והציבור בכללותו הוא העומד בבסיס שלילת הסמכות להאריך את התקופה להגשת התנגדות. אציין כי הגבלה דומה קיימת גס בחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967.

הדרך לתקן את הפגם האמור הינה להגיש בקשה למחיקת הסימן. דרך וו מאזנת בצורה ראויה בין וכותה של בעלת הסימן כי סימנה יירשם והיא תהנה מהחזקה כי נרשם כדין, לבין זכותה של המבקשת כי טענותיה לעניין כשירות הסימן יישמעו ויוכרעו.

סיבויי ההצלחה של המבקשת

המבקשת טוענת כי רישום הסימן יפגע במוניטיו שרכשה היא בסימנה בשל דמיון מטעה בין שני הסימנים.

במידה וכך תבחר, טענות אלה יידונו במסגרת בקשה למחיקת הסימן, אם וכאשר תוגש.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ז'קלין ברכה פוסקת בקניין רוחני סגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביום יב' חשוון תשע"ד 6 אוקטובר 2013