סימן מסחר 239657

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה למחיקת סימן מסחר רשום מס' 239657

מבקשת המחיקה: [OCR Artifact Removed] באמצעות ב"כ מוחמד כריים, משרד עורכי דין

בעלת הסימן: אמ מלחם יבוא ושיווק מוצרי חשמל בע"מ באמצעות ב"כ שאדי מחול

1. בפני בקשה שהוגשה מטעם חברת [OCR Artifact Removed] (להלן: "מבקשת המחיקה") למחיקת סימן מסחר מס' 239657 הרשום על שם חברת אמ מלחם יבוא ושיווק מוצרי חשמל בע"מ (להלן: "בעלת הסימן"). סימן המסחר נרשס ביוס 4.6.2013 בסוג 3 עבור

"קרס הגנה מפני השמש המכלל ויטמין 6". סימן המסחר הרשוס נראה כך:

2 בפני אף כתב טענות מטעס בעלת הסימן, אלא שהינו לקוני ובלתי ממצה. ראיות מבקשת המחיקה הוגשו בהליך, אך בעלת הסימן נמנעה מעשות כן עד מועד כתיבת החלטה זו. ואת, חרף הוראות הדין ועל אף שנשלחה אליה טרס המועד, תזכורת מפורשת מטעם מזכירות בית הדין ברשות הפטנטים. בעלת הסימן אף בחרה שלא להגיב למכתב שנשלח אליה ביוס מטעם מזכירות בית הדין, במסגרתו ניתנה לה ההזדמנות נוספת לתקן את הפגם בהתנהלותה. וכך נכתב בהודעה :

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"הנדון: בקשה למחיקה/ביטול סימן מסחר מס' 222007

בהוראת כבוד הפוסקת, הצדדים יודיעו תוך 7 ימים באם כוונתם להוסיף ולנהל את ההליך. במידה שכן, תוגש בקשה מנומקת להארכת מועד לצורך הגשת ראיות בעלת הסימנים, בצירוף אגרה כדין. לא יודיעו דבר, יועבר התיק למתן החלטה בהעדר ראיות בעל הסימנים על כל ההשלכות הנובעות מכך. "

בעלת הסימן בחרה - מסיבותיה שלה - שלא לפעול ואף לא להשיב להודעה זו.

בתמצית, טוענת מבקשת המחיקה כי הסימן הוגש בחוסר תום לב ודינו מחיקה לאור סעיפים 8 ו-39 א(1) לפקודת סימני המסחר פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"). לטענת המבקשת הינה חברה בלתי מוגבלת המאוגדת על פי דיני מדינת ירדן. לגישתה, הינה אחד מהגופים המבוססים בתחום הייצור, המכירה והשיווק של מוצרי טיפוח ותמרוקים, וכי בשל איכותם, מוצריה ווכים להכרה והוקרה בקרב צרכניס בכל רחבי העולמות הערבי ובישראל. לגישתה סימנה הפך ברבות הימים למוכר היטב כמשמעות הדבר בדין. לטענתה, המוצרים משווקים תחת סימן דומה עד די והותר. עוד נטען כי הסמן נרכש בעמל רב במשך שנים רבות ובעלת הסימן ניסתה במודע להפיק רווח כלכלי מסימנה המפורסם של המבקשת. לבסוף, נטען כי הסימן הרשוס מטעה את הציבור ומעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר.

מנגד טוענת בעלת הסימן, כי הבקשה למחיקת הסימן הוגשה בחוסר תום לב. עוד נטען כי המבקשת לא תמכה טענותיה באסמכתאות ולפיכך לא עמדה בנטל ההוכחה הראוי להוכיח כי הסימן הרשוס דינו מחיקה. עוד טוענת בעלת הסימן כי התנהלות המבקשת לוקה בשיהוי ניכר שכן רק כעבור שלוש שנים ממועד רישום הסימן פעלה למחיקתו. לבסוף נטעו כי רק לעיתים חריגות שעה שקיים צידוק ראוי ימחק סימן מסחר רשוס מן הפנקס ובעניינו אין אלו פני הדברים.

ראיות המבקשת כוללות שני תצהירים: האחד מטעס מר תיסייר עבד אלקאדר קדיסאת, הבעלים והמנהל של המבקשת. השני מטעס מר מחמוד פהד סעד סיף - הבעלים והמנהל של חברת אלעמיד ליבוא ושיווק. שני התצהירים הוגשו בשפה הערבית ונשלחו לתרגום לשפה העברית.

6. ראשית, משלא הוגשו תצהירי הנתבעים במועד (כקבוע בסעיף 67 לפקודה, תקנה 71א(א) לתקנות סימני המסחר ועד היוס, אף לא הוגשה מטעם בעלת הסימן בקשה למתן ארכה הרי

שיש לראות בטענותיה ככאלו שלא הוכחו. ואף נקבע בתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, לפיה:

"לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי

התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. "

7 בעלת הסימן לא טענה וממילא לא הראתה, כי תצהיריה לא הוגשו מסיבות מוצדקות ואף

לכך יש להניח כי ויתרה על זכותה להוכיח טענותיה.

8 כפי שנקבע פעמים רבות על ידי בתי המשפט, הקפדה על כללי הפרוצדורה ועל מועדים להגשת כתבי בי-דין, הכרחית לניהולו של משפט תקין. ראו בעניין גה למשל, את דבריו של

כבוד השופט י' דנציגר בע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו 6.4.2008):

"הכללים הפרוצדורליים, ובהם כללים בדבר מועדי הגשת כתבי בי דין, חיוניים לקיומו של הליך תקין ולביאור האמת והצדק: "באין כללים - אין משפט ובאין משפט - אין צדק" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 22 (1999)). בית משפט זה כבר עמד על החשיבות שבעמידה בלוחות זמנים להגשת כתבי בי דין. לעניין זה ראו רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים, פ"ד נה(4) 198, 201: "אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של (כך במקור - *.ד.) לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב".

9. הנה כי כן, בהעדר ראיות בעלת הסימן, ובמידה ועילה בידי המבקשת להוכיח טענותיה, יש לראות בבעלת הסימן כמי שבחרה שלא להגן על סימנה הרשוס.

10. בפתח הדיון יצוין כי רישום סימן מהווה ראיה לתקפותו (סעיף 64 לפקודה), וכלל ידוע הוא כי אין למחוק או לבטל סימן מסחר רשוס בנקל.

1. מנסיבות התיק עולה כי המבקשת הינה בבחינת "צד נפגע" ולא לכך לה עומדת לה הזכות לוווס הליך למחיקת הסימן הרשוס. במסגרת הליך וה, אכן רובצ הנטל על כתפי מבקשת המחיקה להראות כי הסימן מלכתחילה לא היה ראוי לרישום או שהפך כזה ברבות הימים. (ראו לעניין ּה: עמיר פרידמן סימני מסחר דין, פסיקה ומשפט משווה (מהדורה שניה, 5), 667-670 וכן בג"צ 144/85 קליל תעשיות מתכת אל ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחול, פ"ד מבן1) 309, 318 (1988) מול א-ב:

"הנטל להדאות שסימן הנו כשיר לדישום, הוא על מבקש הדישום, אך הנטל להראות שסימן שנרשם איננו כשר ללישוס, הוא על מבקש מחיקתו. רישומו של הסימן משמש דאיה לכאורה לתקפותו ולכן על המבקש לטעון אחדת נטל השכנוע. כבכל עניין שבו מוטל נטל השכנוע על צד זה או אחר, נטל הבאת הרדאיות עשוי לעבור מצד אחד למשנהו... אכן, ספק אס :ישאר לאור מכלול הראיות, יפעל לטובת בעל הסימן. "

2. בקשת המחיקה נסמכת על הוראות סעיפים 38 ו- 39(א) לפקודה אשר לשוןה היא כדלקמן:

"38. (א) בכפוף להוראות פקודה זו, מי שנפגע על ידי שתרשומת פלונית לא נרשמה בפנקס או נשמטה ממנו, או נרשמה בו בלי סיבה מספקת, או נשארה בו שלא כדין, או חלו בה טעות או פגם, רשאי להגיש לרשם בקשת תיקון, בדרך שנקבעה."

"39. (א) בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס, לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם, מחמת שהסימן אינו כשר לרישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שרישום הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום לפי סעיף 28."

3. על פי הוראת סעיף 39(א) הנ"ל, מוגבלת התקופה בה ניתן להגיש בקשה למחיקת סימן מסחר רשוס בטענת העדר כשירות, לתקופה בת חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום. החריג לכלל הקבוע בסעיף 39 (א) לעיל, מעוגן הוא בסעיף 39(א1) לפקודה. על פי החריג, בקשה למחיקת סימן מסחר רשום, על יסוד הטענה כי הוגש לרישום בחוסר תום לב, יכולה להיות מוגשת אף לאחר חמש שנים מיום רישומו. לשון הסעיף:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"39 (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב, יכול שתוגש בכל עת."

ביחס לסימן הרשוס נשוא ההליך, לא קיימת חזקת תקפות העולה על חמש שנים שכן הסימן נרשם בשנת 2013. אי לכך, ניתן לתקוף את סימן המסחר הרשוס בכלל עילות ההתנגדות/המחיקה הקבועות בפקודה, כולל העילה הקבועה בסעיף 39(א1) הנ"ל לפיה הוגש הסימן בחוסר תום לב. אלא שהרף להוכחת עילה זו הינו גבוה שכן המדובר בטענה כבדת משקל הנוגעת לעקרון-על העובר כחוט השני בכל תחומי המשפט, לפיו על בעל דין להתנהל בתום לב.

בענייננו ראשית יש לבחון האם נסיבות רישום הסימן עולות כדי חוסר תום לב מצד בעלת הסימנים. עיינתי היטב בראיות שבפני, ולא מצאתי כי עמדה המבקשת בנטל הראייתי הכבד להוכיח טענה זו. ודאי שאין לקבל טענתה לפיה די בקווי הדמיון אשר בין הסימן הרשוס לבין סימן המסחר בו עושה היא שימוש כדי לקבוע כי בעלת הסימן נהגה בחוסר תום לב בעת רישום סימנה.

שונה אולי הייתה מסקנתי, לו היה סימנה של המבקשת בבחינת סימן מוכר היטב בישראל. סימן המבקשת נראה כך:

כידוע, הכרעה בעניין מעמדו של סימן מסחר כמוכר היטב בישראל תתקבל באמצעות מבחני העזר אשר פורטו בהרחבה בהחלטה בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 93261

"אהדאתתק", .5 אבהדאתע ' זאזתפסתהא 0צ06ס3 טשאג6סא הגספה /1, (פורסם באתר רשות הפטנטים, 3.9.2003), וכן בפסק הדין בעניין ע"א 9193/03

נ' אבסולוט שוז, פ"ד נח(6) 869 (להלן: "עניין אבסולוט"). להלן המבחנים: מידת ההכרה של הסימן; היקף השימוש ומשך השימוש בסימן; היקפי מכירות ועומק החדירה לשוק; היקף ומשך פרסום הסימן; המידה בה הסימן מוכר, נעשה בו שימוש, פרסום רישום ואכיפה; מידת הייחודיות (אקסקלוסיביות) של הסימן; אופי ומידת השימוש בסימן או בסימן דומה על ידי צדדים שלישיים; מידה גבוהה של רכישת אופי מבחין תסייע בהוכחת מוניטין יותר מאשר אופי מבחין אינהרנטי; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות.

מעיון בראיות המבקשת, לא התרשמתי כי סימן המבקשת הפך מוכר היטב בישראל. ראשית, רובן המכריע של הראיות עוסקות בשיווק מוצרי המבקשת כמו גס רישום סימניה במדינות ערב (ירדן, סוריה וכד') ולא בישראל. בנוסף, ראיות המבקשת ברובן מתייחסות למוצרים הנמכרים תחת הסימן הכולל את צירוף המילים "מסותס/ נתפ6עכ]" בלבד, ולא תחת האותיות "-)/י" כשלעצמן, המהוות את הרכיב הדומיננטי בסימן הרשוס. טענת המבקשת לפיה מוצרי המבקשת משווקים בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית מאז שנת 2002, אין בה כדי לסייע שכן הטענה לא גובתה בראיות הן ביחס לקיומו של קהל צרכניס ישראלי, והן ביחס לפילוח ככל שישנו כזה, בין שיווק בשטחי הרשות הפלסטינית לבין המתבצע בשטח מדינת ישראל. באשר לפרסום מוצרי המבקשת באתרי אינטרנט ובפייסבוק, לא הוגשו נתוניס מהס ניתן ללמוד על היקף כניסת משתמשיס ישראלים אליהם, אפילו בכלל. מסקנתי היא אם כן, כי סימן המבקשת לא זכה להכרה והוקרה בקרב ציבור הצרכניס הישראלי ולפיכך מעמדו אינו עולה כדי סימן מוכר היטב. אי לכך, נדחות עילות המחיקה הנסמכות על סעיף 13(11) לפקודה.

כמו כן, לא הוכח כי המבקשת עשתה שימוש בסימנה בישראל באופן שניתן ליחס לו מוניטין כלשהו בקרב קהל הצרכנים הישראלי, ולפיכך יש לדחות אף את עילת המחיקה הנסמכת על סעיפים 6(11) ו12-1 לפקודה.

לא נעלם מעיני כי קיים דמיון כלשהו בין הסימניס, אלא שבנסיבות העניין, שעה שלא הוכח כי סימן המבקשת הינו מוכר היטב בישראל; מאחר שאין בידי המבקשת סימן רשום בישראל, ומקוס שלא הוכתח כי לסימן המבקשת מוניטין כלשהו בישראל, הרי שכלל אין מקוס לדיון בשאלת הדמיון המטעה בין הסימניס. בנסיבות אלו, אין לקוף את אי הגשת ראיות בעלת הסימן לחובתה, שכן המבקשת - עליה נטל ההוכחה כאמור לעיל - לא עמדה ברף הראייתי הרובץ לפתחה להוכיח את אי תקפותו של הסימן הרשוס.

סוף דבר, הריני להורות על דחיית הבקשה למחיקת הסימן הרשוס. מכוח הסמכות המוענקת לרשם בסעיף 69 בפקודה, לפסיקת הוצאותיו הסבירות של בעל דין שזכה בהליך, בהתחשב בכלל השיקולים לפסיקת הוצאותיו של בעל דין וביו אלו העובדה כי מטעס בעלת הסימן הוגש כתב טענות לקוני וקצר, ולאור התנהלותה הלוקה בחסר (שלא לומר מזלזלת) של בעלת הסימן בהוראות בית הדין ברשות הפטנטים, הריני פוטרת את המבקשת מהוצאות בעלת הסימן.

יערה שושני בספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביוס | י"א חשוון תשע"ח

1 אוקטובר 2017