סימן מסחר 236671 211802

ההחלטה:

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה למחיקת סימן מסחר 1 (לא מעוצב) סת דוק מבקשת המחיקה: פיטרו הכט בע"מ

ע"י ב"כ: עומרי בירותי, עו"ד

בעלת הסימן: רהיטי פיטרו2003 בע"מ

ע"י ב"כ: בלום, גדור פריימן ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה למחיקתו של סימן מסחר מס' 236671 211802 (לא מעוצב) שנרשם ביוס 2 על שם חברת רהיטי פיטרו 2003 בע"מ. הסימן נרשם בסוג 20 עבור "רהיטים, הנכללים כולל בסוג 20" וכן בסוג 35 עבור "טיפול בעסקים וניהול עסקי בתחוום הריהוט; חנות לממכר רהיטים".

2. ביוס 13.7.2016 הוגשה בקשת המחיקה שבפני על ידי קבוצת פיטרו הכט בע"מ. הבקשה מתבססת על העילות הקבועות בסעיפים 38(א), 39(א) ו- 39(א1) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"). תשובה לבקשת המחיקה הוגשה ביוס 8.9.2016.

3 ברקע הגשת הבקשה למחיקת הסימן הרשום, עומדת בקשתה של מבקשת המחיקה לרשום את סימן מסחר מס' 260485 "פיטרו הכט 1962 66מ51" (מעוצב). בקשה זו הוגשה על שם מנהל מבקשת המחיקה, מר איתן שוורצברט, ביוס 3.11.2013. במהלך בחינת הבקשה הודיעה מחלקת סימני המסחר כי ניתן יהיה לשקול את רישום הסימן המבוקש לצד הסימן הרשום אם נמצא מכתב הסכמה לכך מבעלי הסימן הרשום. הסכמה זו לא ניתנה והבקשה לרישום עודנה תלויה ועומדת.

הרקע העובדתי

4. ענייננו בסכסוך בין הצדדים שקיימס ביניהם קשר עסקי, שיפורט להלן. לאור ריבוי החברות והעברות בעלי השליטה בהן, אביא להלן תרשיס מקדיס המסייע בהבנת את המהלכים ואתאר בהמשך:

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

(ז96? -₪ ם6)6)

60 00 ₪46 4)!)0\ ם)שם 86

רהיטי פיטרו ושות'

(1979) בע''מ משה פיטרו

פיטרו-הכט יבוא ושיווק בע"מ

(הוקמה ב-1990)

שותף: פטריק הכט

פיטרו שיווק רהיטים בע'"'מ (הוקמה ב-1994) לצורך שיווק המותג 5 דסא

פיטרו הכט רהיטים (הרצליה) בע"מ (הוקמה ב-1997)

משפחות פיטרו, שחר, בלכמן

+

פיטרו-הכט חיפה (שוורצברט)

רהיטי פיטרו (2003) בע''מ (הוקמה בשנת 2003) משפחת בלכמן -

בעלת הסימן

קבוצת פיטרו הכט בע'ימ (הוקמה ב- 2004)

משפחת שחר+ משפחת שוורצברט

7 : משפחת שוורצברט מבקשת המחיקה

מר משה פיטרו ו"ל הקיס בשנת 1962 עסק לממכר רהיטים. במרוצת השנים, הצטרפו שני חתניו של מר פיטרו, שהיו נשואים לבנותיו, כשותפים לעסק. מר חייםהאם ההסכם משנת 2003 מחייב את בעלת הסימן? 2 מה קובע ההסכם לעניין השימוש בסימני המסחר בידי הצדדים להסכם?

3 האם יש לראות בהתנהגויות אחרות של בעלת הסימן ככאלה המכתימות את בקשתה לרישום בחוסר תום לב?

בעלת הסימן ומר בלכמן מחויבים להסכם משנת 2003

בעלת הסימן הוקמה בשנת 2003, אותה שנה בה נחתם ההסכם. לטענתה, חברה וו היא שהמשיכה את הפעילות של חברת רהיטי פיטרו ושות' (1979) בע"מ של מר משה פיטרו ו"ל, היא בעלת המוניטין והזכויות בסימן המסחר ₪0 ./211/פיטרו. בעלת הסימן לא הביאה ראיות בשאלה כיצד עברה הבעלות בבעלת הסימן, פיטרו שווק (2003) בע"מ כמו גם ניהולה, לידי מר

בלכמן. כן לא הובאו ראיות בשאלה אם וכיצד בוצעה החלוקה בסימניס הרשומים, אשר לימיס נמחקו מן הפנקס ומי היה אחראי לתחזוקתס.

מחקירתו הנגדית של מר בלכמן עולה כי בשנת 2003 הקים את בעלת הסימן (פרוטוקול עמוד 0, שורות 6-8). בשנת 2010 נמחקה חברת רהיטי פיטרו ושות' (1979) בע"מ, אך הוקמה מחדש על ידי מר בלכמן (פרוטוקול עמוד 115, שורה 21):

" כב' סגמית הרשס :| אדוני לשס בלשס החברות?

עו"ד בידותי : כן. זה מופיע שהיא פעילה. מתי היא נמחקה אתה אומד? מתי היא נמחקה?

שלוס בלכמן : היא נמחקה במהלך אני לא זוכר כרגע, להגיד לך, אבל אני חושב עד 2010 נדמה ל היא נמחקה.

עו"ד בירותי : ב.22010

שלום בלכמן : ואני חידשתי אותה מחדש,"

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

נראה כי די בטענה זו כדי להיווכח שבעלת הסימן רואה עצמה כהמשך ישיר של החברות שהיו צד להסכם משנת 2003 ולא תוכל להיבנות מן הטענה כי מאחר ונוסדה רק בשנת 2003 היא אינה צד להתחייבויות בהסכם, ומאידך לטעון כי "ירשה" את הזכות בסימני המסחר כתוצאה מאותו הסכם. מסקנה זו כי מר בלכמן אישית וכן החברה שהקים מחויבים להסכם משנת 2003 נתמכת הן בלשון ההסכם וההגיון הכלכלי שבו והן בהסכם משנת 2005 שסיים את ההתחשבנות הכספית בין הצדדים.

תכלית ההסכם משנת 2003 הייתה כי הזוג שוורצברט ייכנסו לנעלי בלכמן ופיטרו וייטלו על עצמס את כל ההתחייבויות שלהסכלפי החברות. מר שוורצברט העמיד הלוואת בעליס לצורך רכישת מוניטין החברות מהחברות שפורקו, והופקד על ניהולן הפיננסי. מסעיפים רבים בהסכם ניתן ללמוד כי מלכתחילה לקחו על עצמו מר שוורצברט ושותפיו את ההתחייבויות המשפטיות של החברות ומלוא האחריות הכרוכה בכך ואילו מר פיטרו ומר בלכמן שוחררו ממחויבויותיהם כלפי אותן החברות באמצעות ההסכם (מר בלכמן בחקירתו הנגדית אף אישר כי היה ערב לחברות אלו (עמוד 145 לפרוטוקול הדיון, שורות 14, 21, 26)). כך עולה מלשון הסעיפים שצוטטו לעיל כמו גס מסעיף 11 להסכם לפיו: "... בנוסף, הצדדים מסכימים כי ביום הקובע, ימסור איתן שוורצברט ערבויות בכל הקשור להסכמי השכירות הקיימים של פיטרו שיווק ושל פיטרו הרצליה, כך שה"ה שלום בלכמן ו/או משה פיטרו ו/או כל צד ג' שלישי אחר ישוחרר מערבויותיהם ובלבד שהערבויות שיינתנו ע"י מר שוורצברט יהיו זהות ומוגבלות ולערבויות שניתנו על ידי ה"ה חיים שחר ורחל שחר להסכמי השכירות האמורים".

מכאן עולה שהותרת המוניטין של החברות הקיימות בידי בלכמן ופיטרו "ל או בידי חברות עתידיות שבדעתו היה להקים, לאחר שכל ההתחייבויות של החברות הועברו לשוורצברט והוא השקיע בחברות באמצעות מתן הלוואות בעליס וערבויות, הינה חסרת כל הגיון כלכלי.

גם לשון ההסכם משנת 2003 תומכת במסקנה זו. ההסכם בין הצדדים הסדיר במפורש את זכויות הצדדים בשמות "פיטרו הכט" ו"פיטרו שיווק", בין את רשמיס ובין את לאו, כאשר בלכמן ופיטרו מחויבים בו גם באופן אישי. סעיף 14 להסכם הטיל על מר בלכמן באופןו אישי (כמו גם על מר משה פיטרו וז"ל) חובת הימנעות מתחרות עס מבקשת המחיקה בכל הנוגע לעסקי הריהוט הביתי מסוג כלשהו (ראו התוספת להסכם, נספח ד' לתצהירו המשלים של מר שוורצברט). בהסכם נקבע מפורשות כי התחייבות זו תחול גם על חברות נוספות שבבעלות בלכמן ופיטרו "ל או חברות שבהן יהיו בעלי שליטה (ראו סעיף 14 להסכם):

"למרות האמור לעיל, משה פיטרו ו/או שלוס בלכמן, שהם נכון ליום חתימת הסכם זה בעלי מניות ו/או דירקטורים בפיטרו הרצליה ו/או בפיטרו שיווק וכן דהיטי פיטרו ושות' (1979) בע"מ (להלן- פיטרו ושות') ובדהיטי פיטרו יבוא

1.3 44 5.6 7.8 9.0 .1 .2

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

ושיווק בע"מ ומי מהס יהיה בעל מניות ו/או דירקטור בכל חברה אחרת אליה תועבר פעילות פיטרו ושות' בעתיד, יהיו רשאים לקיים עסק? רהיטים..."

במליס אחרות, ההסכם משנת 2003 צפה את האפשרות שמר בלכמן לא ימשיך את הפעילות במסגרת אחת החברות הקיימות אלא יבחר להקיס חברה חדשה במקומן, כפי שאכן נעשה, ועל כן הוטלו עליו המחויבים באופן אישי. בעלת הסימן הודתה כי חלק מבעלי המניות של החברות שהיו צדדים להסכם 2003 הס חלק מבעלת הסימן היוס (ראו למשל סעיף 34 לתצהיר מר בלכמן).

כן הוסיפו הצדדים להסכם בסעיף 15.2 כי: "בכפוף לסעיף 14 לעיל, האמור מתייחס גם לחברות אשר מניותיהן נמצאות, במישרין או בעקיפין בבעלות אחד הצדדים ו/או חברות בנות ו/או חברות קשורות כאמור".

עוד הוסיפו בסעיף 15.5 כי: "הצדדים מתחייבים לנהוג האחד כלפי משנהו בתום לב ובדרך מקובלת במילוי כל התחייבויותיהם על פי הסכם זה ובפעילותם במסגרת החברה, ולעשות כל שביכולתם לפתח את עסקי החברה אגב הימנעות מכל מעשה או מחדל, שיהיה בהם כדי לפגוע בחברה ו/או באחד מצדדיה".

מן האמור עולה שכוונת הצדדים להסכם הייתה להחיל את הוראותיו גם על חברות עתידיות שיקימו הצדדים להסכם, לרבות בעלת הסימן שהוקמה, כאמור בשנת 2003.

ביוס 11.8.2005 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לסיום ההתחשבנויות ביחס להסכם משנת 3 (נספח ג' לתצהיר שוורצברט הראשון). על הסכם זה חתמיס קבוצת פיטרו הכט בע"מ, פיטרו שווק רהיטים בע"מ, פיטרו הכט רהיטים הרצלייה בע"מ, איתן שוורצברט, חיים שחר, משה פיטרו, שלוס בלכמן ורחל שחר (דלית שוורצברט לא חתמה).

מהסכם הפשרה לסיום ההתחשבנות משנת 2005 עולה כי הוסכם, בין היתר, ש"קבוצת פיטרו הכט בע "מ תשא באופן ישיר בכל התשלומים הקשורים למכירת המלאי של החברות הישנות, אחסונם, הספקתם ללקוחות וזאת החל מ- 01.03.04 ... עד ל- 31.03.04 אשר עבדו 100% מזמנם עבור החברות הישנות עבור הזמנות מחודשים 12.03 -09"... בסעיף 3 להסכם הפשרה מוזכרת לראשונה "החברה החדשה" אך ללא פירוט מהי אותו חברה. ידוע כי בעלת הסימן הינה חברה שהוקמה בשנת 2003 ולא הובאו ראיות לכך שהכוונה בהסכם הייתה לחברה אחרת. גם על הסכם זה חתומים היו פיטרו ובלכמן אישית.

מן האמור עולה שמר בלכמן אינו רשאי להתנער מן ההסכם עליו חתם באופן אישי ואשר חל עליו וגם על החברה שהקים, היא בעלת הסימן. לפיכך נדחית טענת בעלת הסימן כי ההסכם אינו חל עליה. יתרה מכך, סבורה אני כי העלאת טענה כאמור נגועה כשלעצמה בחוסר תום לב.

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

0. למעלה מן הצורך אציין כי טענה דומה העלה מר בלכמן בהליך שיוס כנגד חברת אינטרמצו (ה"פ (ראשון לציון) 33687-04-10 רהיטי פיטרו בע"מ ואח' נגד אינטרמצו ריהוטים בע "מ 2. רהיטי פיטרו ושות' (1997) בע "מ (החייבת) (פורסם ביוס 2.1.2011). באותו עניין נתבקש סעד הצהרתי כי המיטלטלין של רהיטי פיטרו (2003) בע"מ, אינס שייכיס לחברת רהיטי פיטרו (1997) בע"מ [הטעות במקור], כחייבת בהליך קודס. בית המשפט קבע שמדובר בשתי חברות עס אותס בעליס (וקבע שמר בלכמן הוא מבעלי שתי החברות) ולמעשה הן אותה חברה בעלת פעילות המשכית. כן קבע כי רחיטי פיטרו (2003) בע"מ התנהלה בחוסר תום לב עת ניסתה להתנער מחובות של החברה הקודמת שאת פעילותה המשיכה. בית המשפט התייחס בפסק דינו לכך כי החברה החדשה הוקמה באותה כתובת, באותו תחוס עיסוק עם אותו מנהל. בסיוס פסק הדין נקבע כי הקיימת הצדקה להרמת מסך בין שתי החברות :

"יתר על כן, כפי שנפסק לא אחת, כיוון שהחברה החדשה (המבקשת) הוקמה באותה כתובת, מנהלה בפועל הוא אותו מנהל ותחום העיסוק של החבלות הוא אותו תחום - קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות של המבקשת, על מנת למנוע ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, וניתן לעקל את נכסיה בגין חובות של החייבת (בר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד בע"מ נ' נועה מכונות ושירותים בע"מ, כב' הש' מגן מיום 17/8/05 וכן, רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים ((1990) בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד(2) 712),"

ההסכם משנת 2003 אוסר על מר בלכמן ועל בעלת הסימן שימוש בסימני פי הוגשה כחלק מתהליך מיתוג מחדש שנעשה בה (פרוטוקול הדיון מיוס 17.12.2019, עמוד 98, שורות 9-10), וכי לא פנו לרישוס הסימן לכן כי לא היה מודע לאפשרות להגן על סימניס כסימנים רשומיס (פרוטוקול עמוד 0, שורה 11). זאת, לבעלת הסימן קייס סימן מסחר רשוס (שלא נדון בהליך וה) " 3555 0 צ" שנתבקש לרישוס בשנת 2006. עובדה זו אינה מתיישבת בעדותו של מר בלכמן באשר לרקע להגשת הבקשה לרישוס.

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

מר בלכמן אישר בעדותו כי נחתם נספח להסכם (נספח ד' לתצהיר המשלים) לפיו הוא יימנע מלעסוק בתחום הריהוט ביתי (עמ' 107-108 לפרוטוקול הדיון). למרות כל האמור, הוגשה הבקשה לרישוס הסימן בידי בעלת הסימן בגין "רהיטים, הנכלל כולס בסוג 20" וכן בסוג 35 עבור "טיפול בעסקים וניהול עסקים בתחוום הריהוט; חנות לממכר רהיטיס" ללא כל הגבלה לתחוום הריהוט המשרדי ובניגוד להסכמים אשר נחתם מר בלכמן ואשר חלים על בעלת הסימן.

סבורה אני כי הגשת בקשה לרישוס סימן המסחר, כאשר ברור לבעלת הסימן כי אין לה זכויות בסימן וכי לכל היותר אין התנגדות כי תשתמש בו בתחוום הריהוט המשרדי בלבד נגועה בחוסר

תוס לב והינה מנוגדת להסכמים שבין הצדדים (ראה לעניין אה רע"א 9711/17 500165 מבּם:)

6) הבוחן[12 01 נ' מאזן אזחמיאן (פורסס בנבו, 1.2.2018).

בשולי הדברים אציין כי הצדדים הרחיבו רבות במחלוקת מדוע נמחק הסימן הרשוס בשנת 5. מבקשת המחיקה טענה כי חוסר תוס לבה של בעלת הסימן נעוץ גם בכך שגרמה לאותה מחיקה. איני סבורה כי מבקשת המחיקה הוכיחה שידה של בעלת הסימן הייתה בדבר באופן ישיר. זאת, מן הראיות עולה כי בלכמן ובעלת הסימן לא יידעו את שוורצברט כי קיימים סימנים רשומים על של החברות הישנות ועל כן איש מן הצדדים לא טרח להעביר את הבעלות בהס בעקבות ההסכס משנת 2003.

משקבעתי כי הסימן הוגש לרישוס בחוסר תוס לב וכי הוא מנוגד להסכמים בין הצדדים המסדירים את הזכויות בסימן המסחר, מיניה וביה מתקבלת גם הטענה הנוספת של מבקשת המחיקה כי רישוס הסימן מעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר.

למרות שהתנהלות בעלת הסימן מצדיקה את מחיקת הסימן מן הפנקס, עולה השאלה האם ניתן בנסיבות המקרה להורות על תיקון הפנקס בלבד, כך שהרישום יוגבל לריהוט המשרדי.

מטענות הצדדים וראיותיהם עולה כי הצדדים פעלו במקביל במרוצת השנים וכי כל צד ידע על פעילות הצד השני וההתנהלות ההדדית נעשתה ללא כל מפריע. כך עולה למשל מהתכתבות באמצעות הודעות טקסט בין מר שוורצברט לבין בלכמן (שצורפה כנספח 19 לתצהיר בלכמן). אמנם החימנעותו של מר שוורצברט מפעולה אינה יכולה על פי ההסכס להתפרש כוויתור (ראו סעיף 19.3 להסכס משנת 2003), אך לא ניתן להתעלם ממנה כלל.

מראיות בעלת הסימן עולה כי השקיעה סכומים לא מבוטלים בפרסוס עסקיה במדיות שונות, בסך של כמיליון ₪ לשנה, משנת 2010 ועד שנת 2016. עוד עולה כי השימוש אותו עושה בעלת הסימן בפרסומיה הינו בסימן מעוצב. בהרבה מן הפרסומים, כרטיסי הביקור וחומרי האריה

השימוש בסימן נעשה לצד הסיסמה "50806 זטסץ 12655" שגם היא סימן מסחר רשום (ראו למשל נספחים 8-9, 11-16 לתצהיר מר בלכמן).

מחלקת סימני המסחר סברה, כעולה מהודעתה מיוס 13.12.2015, כי לאור השוני החזותי בין הסימנים ישנה אפשרות לשקול את רישום הסימנים במקביל אם יומצא מכתב הסכמה של בעלת הסימן.

כעת מתברר כי לא רק שאין מבקשת המחיקה נדרשת להסכמה של בעלת הסימן, אלא שבעלת הסימן היא וו שנזקקה כל העת להסכמתה של מבקשת המחיקה.

בנסיבות שתוארו לעיל, בהסכם פעלה בעלת הסימן בחוסר תוס לב ובניגוד להסכמים סבורה אני כי יש להורות על מחיקת הסימן הרשום וכך אני מורה.

בינתיים הגישה בעלת הסימן בקשה נוספת לרישוס סימן מסחר 305347 בגין ריהוט וממכר רהיטיס עבור הסימן המעוצב בו היא משתמשת. בעלת הסימן לא הגבילה את רשימת הסחורות והשירותים לתחוום הריהוט המשרדי. בשל הגשת סימן מסחר זה נחסמה דרכה של מבקשת המחיקה לרישוס סימן המסחר 260485. ככל שתוגבל הפרטה של סימן מסחר 305347 לתחום הריהוט המשרדי, ניתן יהיה להורות על רישום הסימנים במקביל בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודה.

אעיר כי אין דעתי נוחה מן המצב בו בעלת הסימן תמשיך להתעשר על חשבונה של מבקשת המחיקה באם יירשמו הסימנים במקביל. איני סבורה כי חל כאן העיקרון "זה נהנה וזה לא חסר". ראו את דברי כב' השופט סולברג בעניין ת"א (י-ם) 7236/05 לוין נ' רביד (פורסם בנבו, 6),, פסקאות 35-36 :

" דרך פירוש זו של הכלל "זה נהנה וזה לא חסר" במשפט העברי, אשר נדמה כי היא גם דרכו של הרמב"ם (משנה תורה, שכנים פרק ז, הלכה א; גזילה ואבידה, פרק ג, הלכה ט; ב' ליפשיץ, לעיל, עמודים 214 - 215), קרובה היא לעמדתו של חוק עשיית עושר ולא במשפט. אמנם ב'שורה התחתונה' עמדתו של המשפט העברי הינה, גם לדרך זו, כי "זה נהנה וזה לא חסר - פטור", ועל פי החוק - חייב, אלא שהרשות נתונה לבית המשפט לפטרו; אף על-פי כן, נקודת המוצא של החוק תואמת את עמדתו של המשפט העברי, ולפיה, עצם ההנאה מרכושו של הזולת מקימה חובת תשלום.

אימתי תבוא דרך פירוש זו של עמדת המשפט העברי לידי ביטוי מעשי? הכלל 'כופין על מידת סדום' יחול רק כאשר דרישתו של המזכה לתשלום הינה

בשרירות לב מוחלטת. ואולם, כאשר רכושו של המזכה חסר חסרון כלשהו, אף

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

אם חסרון מועט אשר איננו מקים עילת תביעה בדיני הנזיקין, לא ניתן יהיה עוד לכנות את ציפייתו לתשלום כ'מידת סדום'. כך קובע בעל 'קצות החושן', כי "כל שחסר קצת, ומיעוטא דמיעוטא נמי, תו לא הוי[=אינו נחשב עוד] ממידת סדום" (חושן משפט, סימן קנד, סעיף קטן א; רבי אריה לייב הכהן, פולין, המאה ה- 8 -19). על כן, כבאשר האחד נהנה והשני חסר ולוּ גם 'מיעוטא דמיעוטא', הרי שגם אם לא התגבשה עילת תביעה בנזיקין, ייתכן לומר כי הנהנה יהיה חייב בתשלום.

ובהמשך בפסקה 40 לפסק הדין:

"פוסקי ההלכה האחרונים הרחיבו את הכלל הנובע מן השאלה הרטורית "כיצד הווא עושה סחורה בפרתו של חברו". לאורו, השתרשה התפיסה כי אדם אשר מפיק רווחים מממונו של חברו שלא מדעתו, איננו זכאי ללהנות מהם. הכלל "זה נהנה וזה לא חסר" צומצם איפוא רק למצבים שבהם הנאתו של הנהנה אינה באה לידי ביטוי בהפקה פוזיטיבית של רווחים כספיים ממשיים. דברים ברוריס בעניין זה השמיענו רבי שמעון שקאם, מגדולי חכמי ההלכה ופרשני התלמוד בתחילת המאה העשרים (שערי ישר, שער ג, פרק כה):

"רק כשאנו באים לחייב משום נהנה דהוא משוס משתמש בממון חבירו - צריך שהשימוש יפגע קצת גם אצל בעל הממון. אבל אם ממונו גרס הוספת דבר בעולם, הדין שיזכה בעל הממון בדבר הנוסף"... (כלל ההדגשות במקור )

0. זאת, אין להתעלם מכך שמבקשת המחיקה לא התנגדה לשימוש בסימן המעוצב בידי בעלת הסימן בתחוום הריהוט המשרדי ועל כן גם אם הדעת אינה נוחה מכך, שיקול זה יילקח בחשבון בהפעלת הסמכות על פי סעיף 30 לפקודה.

סוף דבר

1. בהסתמך על קביעתי כי הסימן נרשום בחוסר תוס לב בידי בעלת הסימן ומר בלכמן, סימן מסחר 1 יימחק מן הפנקס.

2. בעלת הסימן תישא בהוצאות מבקשת המחיקה בגין ההליך בסך כולל של 35,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולס תוך 21 ימים.

ז'קלין ברכה פוסקת בקניין רוחני

סיגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביוס כ"ה חשון תשפ"א 2 נובמבר 2020