סימן מסחר 233272

ההחלטה:

התנגדות לרישום סיימן מסחר 233272

130016 מ1611613) 625 (מעוצב)

המתנגדים: 1 אגאת זאג זה חסה

2 6 שניהס ע"י ב"כ ד"ר עו"ד יואב מואא"ה

המבקשת: ג'י.בי. הלבשה חסידית בע"מ

ע"י ב"כ סורוקר-אגמון, עו"ד

רקע בללי 1. בפני בקשה לרישוס סימן מסחר מספר 233272 3011006 ת26011618) 6013 (מעוצב), עבור דברי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש, הנכללים כולל בסוג 25 (להלן: "הבקשה" או "הסימן המבוקש"). הסימן המבוקש נראה כך:

2. הבקשה לרישוס הסימן הוגשה ביוס 21.10.2010 על יד חברת ג'י.בי. הלבשה חסידית בע"מ (להלן: "המבקשת"), קובלה ופורסמה להתנגדויות הציבור ביומן סימני המסחר ביוס 1.

3 ביוס 31.7.2011 הגישו חברת 1.1.6 6ת1ו 0101‏ 015, חברה המאוגדת בארה"ב, ומר ברמן (להלן: "המתנגדים") התנגדות לרישוס הסימן.

עיקר טענות המתנגדים

4 רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לטענת המתנגדים, הם משתמשים בסימן המסחר הגוו216 :8 זססט13נ) 15) שאינו רשום בישראל לסימון חולצות, דברי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש, הנכללים כולל בסוג 25. סימן המתנגדים נראה כך:

| פהסוחזפום 86 זססטסוכי | 0

המתנגדים טוענים כי הם מן המובילים בעולם בייצור ביגוד חסידי. עוד טוענים המתנגדים כי החל משנת 2004 הם מייצרים ביגוד חסידי באמצעות המותג ח8ו1ת316 :86 07ט218) 015 ומשווקים אותו במגוון ערוצים. מבין ערוצי השיווק מציינים המתנגדים את חנויות המותג בארה"ב, את החנות "שתנו0100 3011" שבאנגליה, וכן חנויות בישראל כגון: צרכניית ההלבשה בעלזא, רשת "בגיר" , ורשת "מילר שטריימלך".

עוד טוענים המתנגדים כי הם משקיעים מאמצים רבים בפרסום המותג 8 02180001 חא 16 3₪) ועל כן הוא הכה למוניטין רב בישראל ומחוץ לה.

המתנגדים טוענים כי סימן מסחר מוכר היטב וכי יהיה ברישום הסימן המבוקש כדי לגרום לתחרות בלתי הוגנת ולהטעיה בניגוד להוראות סעיפים 6(11) ו- 13(11) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב 1972 (להלן: "הפקודה").

המתנגדים מצביעים על הדמיון בין המראה והצליל של הסימנים, סוגי הלקוחות והטובין.

בשל הזהות בין הסימן המבוקש לסימן המסחר של המתנגדים טוענים הם כי הסימן אינו כשיר לרישום גם על פי סעיף 12 לפקודה.

לבסוף טוענים המתנגדים כי רישום הסימן מנוגד לתקנת הציבור בשל כך שזכות היוצרים בסימן המעוצב, שהינו יצירה אמנותית, הינה בידי המתנגדים.

עיקר טענות המבקשת

.1 המבקשת טוענת כי הינה יצרנית מובילה של דברי הלבשה המיועדים לציבור הדתי, כי היא משווקת ומוכרת אותו בארץ ובחו"ל בהיקפים של מיליוני דולריס מדי שנה. עוד טוענת

המבקשת כי בבעלותה רשת חנויות בישראל הממוקמות בריכוזי האוכלוסייה הדתית, ושתי חנויות הנמצאות בניו-יורק.

המבקשת מוסיפה כי היא משקיעה משאבים רבים בפרסום ובקידום מוצרי ההלבשה מתוצרתה בעיתונות הדתית ועל כן זוכה היא למוניטין רב בישראל ומחוץ לה.

המבקשת דוחה את טענת המתנגדים כי סימן מסחר מוכר היטב וטוענת כי המתנגדים לא הביאו ראיות ממשיות להוכחת המוניטין בסימן מסחר. המבקשת טוענת כי עדי המתנגדים הם עדים מעוניינים ולפיכך יש להעניק משקל מועט לעדותם. עוד טוענת המבקשת כי בחרה בסימנה בתוס לב ושלא מתוך כוונה ליהנות ממוניטין המתנגדים.

המבקשת דוחה את טענת המתנגדים בדבר זכות יוצרים בסימן וכן בעניין האפשרות להעלות טענה זו כעילה לחוסר כשירות הסימן לרישום.

לבסוף טוענת המבקשת כי הוראות סעיף 12 לפקודה אינן מתמלאות במקרה זה, נוכח העובדה כי המתנגדים לא הוכיחו תחת איוה שם הס מקיימים את פעילותם העסקית.

ראיות המתנגדים

.6 מטעמי המתנגדים הוגשו עשרה תצהירים וכן אסופה של מסמכים. בדיון שהתקיים בפניי ביוס 3 נחקרו שמונה מתוך עשרת המצהירים. אשר למסמכים קבעתי כי יינתן להם משקל אפסי משוס שלא הוגשו בידי עד כלשהו, ולת אבחר המבקשת לחקור על מסמכים אלה.

המתנגדים הגישו ראיות בתשובה בדמות תצהירו של מר שלמה ברמן. לגבי תצהיר זה קבעתי בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון כי התצהיר אינו ממין התשובה כנדרש בתקנה 40 לתקנות סימני המסחר, 1940, והוריתי על מחיקתו.

לאחר הדיון, ביוס 11.3.2013 ביקשה המתנגדת להגיש את התצהיר כראיות נוספות בהליך וגם כראיות בתשובה. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיוס 28.4.2013, בהאי לישנא:

"איני רואה מקום לשוב ולהידרש לטענה זו, שכן סעיפים אלה מהווים חזרה על טענות המתנגד בהודעת ההתנגדות וברי כי אינם באים בתשובה לדאויות המבקשת."

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר 9. אשר לבקשה להוסיף את הראיות כראיות נוספות בהתאם לתקנה 41 לתקנות קבעתי בהחלטתי האמורה כי:

"סבודה אני כי הסיבות שפירט המתנגד אינן מצדיקות את קבלת הראיה במועד הנוכחי, בו נחקדו כל העדים על תצהידיהם ולמעשה אך נותר לצדדים להגיש סיכומיהם ולערכאה זו ליתן החלטה עיקרית. המתנגד קיבל2 החלטה מודעת שלא להגיש תצהיר בהליך וזאת בשל שיקולים עסקיים. ודוק, אס חשב המתנגד שלא יוכל להיחקר על תצהירו, יכו2 היה למנות נציג אחר של עסקו הבקיא בעובדות, שיעיד מטעמו. אין מדובר במסמך נקודתי, אשר נשמט מזכלדונו, אלא בתצהיר עדות ראשית אשר משנה לחלוטין את מארג הראיות בהליך."

0. לפיכך העדים שהשמיעו המתנגדים בפניי הם כדלקמן:

א. ב. מר יוסף צייגר, המכהן כמנהל חברה העוסקת בביגוד חסידי.

מר יצחק לנדא, העוסק בתחום ייבוא הכובעים לאוכלוסייה הדתית. מר ברנרד שטרן, העובד בסוכנות נסיעות.

מר יצחק אייזיק איידילס, מעצב גרפי.

ה"ה יונה קלפהולצ, חנוך רוסט, אהרון טייטלבוים, שוורצ ישראל, שלמה סורסקי, ומר פנחס שטרן, אשר הציגו עצמם בתצהיריהם כמשתייכיס לזארס החסידות.

ראיות המבקשת

1. במסגרת ראיות המבקשת הוגש תצהירו של מר יעקב מנדלסון המכהן בתפקיד מנהל המבקשת, אשר העיד על פעילותה של המבקשת, מאמצי השיווק והפרסום של הסימן המבוקש.

2. מר מנדסון נחקר בחקירה נגדית בדיון שהתקיים בפני ביוס 4.3.2013.

דיו

מהימנות העדים:

3. העדויות ששמעתי אינן מאפשרות מתן משקל רב לטענות העובדתיות של הצדדים ומטבע הדברים יש בכך כדי להשליך על תוצאות ההליך שבפניי.

4. הלכה ידועה היא כי הנטל להוכיח את כשירות הרישום של סימן בשלב ההתנגדות מוטל על מבקש הרישום ואולם נטל הבאת הראיות עשוי לנדוד מצד לצד (ראה בג"צ 144/85 קליל,

.5 רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

תעשיות מתכת אל -ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פ"ד מב(1) 9, 318 וכן התנגדות לבקשת רישום סימן מסחר מס' 170851 [0675008/ ₪6ַתבץ 0

1 1 5617/1605 30105 16תנונתות 0<) נ' גמקום בע"מ, (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 9)) משמעות הדבר היא כי המבקשת היא זו אשר צריכה לשכנע כי זכאית היא לרישום הסימן על שמה וספק שיוותר בסופו של ההליך ייזקף לרעתה.

חלק מעדי המתנגדים הם עדים הקשורים למתנגדים ולעסקיהם בצורה כזו או אחרת. מר יוסף צייגר, המכהן כמנהל רשת החנויות "שרפמנס", משווק, בין היתר, את הסחורות של המתנגדים הנושאת את הסימן 5ח8ווה316 :8 זססט13נ) 02 ולפיכך מעוניין בתוצאות ההליך (ר' פרוטוקול עמ' 26, שורות 2-13). בחקירה הראשית המשלימה התברר כי מר צייגר מתעתד לנהל את רשת החנויות שבכוונת המתנגדים לפתוח בישראל. אציין כי הקשר בין מר צייגר לבין המתנגדים לא עלה מן התצהיר שהוגש ודבר שיווק הביגוד הנושא את סימן המתנגדים בחנויות של העד לא צויין. יתרה מכך, התצהיר נוסח באופן המבהיר כי העד הינו "מומחה בתחומי ההלבשה החסידית".

מחקירת העד, מר יצחק איידליס, עלה כי בשונה מן הכתוב בתצהירו הוא מעורב בעסקי המתנגדים משנת 2004 ואף הגיע עם מר ברמן כדי לסייע בפתיחת חנויות המתנגדים בישראל (ר' פרוטוקול עמ' 65, שורות 1-27). עובדת מעורבותו של מר איידליס לא צויינה במפורש בתצהירו. מר איידליס העיד בתצהירו כי הוא זה עיצב את הסימן של המתנגדים, אולס נמנע מלציין את המועד בו אירע הדבר.

ביחס לעדותו של מר יצחק לנדא, שהציג את עצמו בתצהיר כמומחה בתחומי ההלבשה החסידית, התבררה העובדה שמעולם לא מכר ביגוד חסידי (ר' פרוטוקול עמ' 40 שורות 5-6), אלא שעסק בעבר אך ורק בתחומי הכובעים, תחום השונה מאוד במהותו מתחום ההלבשה החסידית (ר' פרוטוקול עמ' 41 שורות 19-22). יחד עם זאת התגלתה העובדה שלמר לנדא היו מגעיס קודמיס עס המתנגדים בעניין שיווק מוצריה, אשר לא צוינו בתצהיר.

מנגד, המבקשת סמכה טענותיה על תצהירו הבודד של מר יעקב מנדלסון, בעל החברה. בהערכת עדותו יש להתחשב בהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1, בדבר הכרעה על פי עדות יחידה שאין לה סיוע של בעל דין או צד מעוניין בתוצאות ההליך.

עדותו של מר מנדלסון הייתה רצופה בסתירות. לגבי היכרותו את המתנגדים העיד בסעיף 20 לתצהירו כך:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"איני מכיר את המתנגדים ואיני מודע לפעילות כלשהי שלהם בישראל מאז שנת

0. בחקירתו הנגדית הודה כי הוא מכיר את המתנגדים והמבקשת אף מייצרת את הבגדים מתוצרתה באותו מפעל בו מיוצרים הבגדים מתוצרת המתנגדים (פרוטוקול הדיון, עמ' 87, שורות 12 - 19);

"ת: | אס תשאל אותי אם הייתי פעם בחנות שלהם? לא. ש: | אבל את המותג הכלת? ת: | המותג, אנחנו גם עבדנו באותו בית -חרושת, בסין. : | עבלתם באותו בית -חרושת בסין-? ת: | כ2ּ. :| אתה *כול לספר לי על זה קצת? מי עבד שם קודם? ת: | מי עבד שם קודם? אני חושב שברמן היה שם לפניי. כן, באותו, יצרן, אני

עובד עם כמה בת -חדושת, באחד מהם, הוא גם עבד שם."

1. בהמשך הודה מר מנדלסון כי ידע גם על פעילותם של המתנגדים בישראל (פרוטוקול הדיון, עמ' 108, שורות 12 - 19): "ש: אז אתה ידעת שהם היו פעילים בארץ ואתה גם הכרת את המותג שלהם. ת: | כ עוד הפעס, הכרתי את המותג שלהם לפני זה, : ואתה גם היית מודע לעובדה שהם כלדו בארץ, כי הם מכדו בארץ

לבעל"ז. עד שאתה הצלחת בכישודים שלך, אתה איש עסקים כנראה מאוד מוצלח, אתה הצלחת לשכנע את בעל"ז, לקנות ממך ולא לקנות מהם. את כל זה אתה ידעת, נכון?

ת: | רע אחד. זה נקודה, אני חושב שבעל"ז הגיע אלי, לא אני אליו. רק לתקן את זה. "

2. מר מנדלסון נמנע בתצהירו מלציין כיצד נהיה לבעליו של סימן המסחר המבוקש לרישום ומי עיצב את הסימן עבורו וזאת למרות הטענות של המתנגדים על זכויות יוצרים בסימן. בחקירתו הנגדית טען מר מנדלסון כי ראה את הסימן על גבי חנות בארצות הברית וקיבל את אישור בעל החנות להשתמש בסימן (פרוטוקול הדיון, עמ' 105, שורות 15 - 27).

3. בתמיכה לטענת המבקשת בדבר פרסום הסימן המבוקש בעיתונות, הגיש מר מנדסון את נספח 8 לתצהירו הכולל, לטענתו, העתקים של פרסומים מהעיתונות. המתנגדים איתרו והגישו עיתונים שפורסמו במועדים שניס בשנת 2011 בהם פורסמו לכאורה מודעות אלה. מר מנדלסון נתבקש בחקירתו הנגדית להסביר כיצד אירע שמהמודעות שבעיתונים נעדר כליל

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הסימן המבוקש בעוד שבמודעות שצורפו במסגרת נספח 8 מופיע הסימן (פרוטוקול הדיון, עמ' 0, שורות 13 - 22) : "עו"ד ד"ר מזא"ה: כיוון שאני לא רואה את ... אני שואל, בוא נחזור לשאלה שלי. איך אתה מסביר את זה שבנספח 8, בעמודים

שהצבעתי עליהם, אצלך מופיע 0 ופה בעיתונים לא מופיע 018

העד: מה שאני אומר, שאחדי תקופה, אחדי תקופה שהתחלנו למכור את 018 דרך הוועדות, דרך הישיבות, הפסקנו לפרסם את 3 בתוך ברודווי,

עו"ד ד"ד מזא"ה: | הבנתי. אז ההסבר שלך, שבעצם מה שאתה הבאת בנספח 8 זה הודעות ישנות שכבר לא משתמשים בהן.

העד; זה, זה השעדה שלי, עוד הפעם. עו"ד ד"ד מזא"ה: | זאת ההשעדה שלך. העד: כן."

4. לנוכח אי הדיוקים הרבים בעדויותיהם של שני הצדדים קשה להעניק לעדויות אלה את מלוא המשקל.

עילות ההתנגדות א. דמיון מטעה בין הסימן המבוקש לסימן מוכר היטב

5. המתנגדים טוענים בפניי כי סימן מסחר מוכר היטב וכי הסימן המבוקש דומה לו עד כדי להטעות. לפיכך, טוענים המתנגדים כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לאור הוראות סעיף 13(11) לפקודה.

6. סעיף 1 לפקודה מגדיר סימן מוכר היטב מהו כך:

"סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לעניין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה

.\ו

ממאמצי השיווק;

.7

.8

.9

.0

המבחנים העיקריים לבחינת היותו של סימן מסחר סימן מוכר היטב סוכמו בהחלטה בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר 93261 "א דאחם" .5.8.1 אגא דאחתע נ' וחב 5ה

זז ]אא 0צ00א שא 06א (פורסמה בנבו, 3.9.2003), ובהם: מידת ההכרה בסימן; היקף ומשך פרסום הסימן; מידת האופי המבחין האינהרנטי או הנרכש של הסימן; מידת הייחודיות (אקסקלוסיביות) של הסימן ומידת השימוש של הסימן או סימן דומה על ידי צדדים שלישיים; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק; הדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות. עוד נקבע כי על הטוען כי סימנו מוכר היטב כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה, להוכיח קיום של הכרה ומוניטין בעלי עוצמה רבה (ראה: ת"א (י-ם) 226/03 יעקב שמואל קטן נ' דולי יריב, דיניס מחוזי לד(1) 315 (2003)).

יודגש, כי על הטוען להיותו של הסימן סימן מוכר היטב להראות כי המבחנים שפורטו לעיל מתקיימים בישראל ולא מחוץ לה. לעניין אה נקבע בעענתם, קיצור זה משמש את המתנגדים ברוב הפרסומים וזאת ללא ציון השמות המלאים. פרסומים כאמור לא הובאו כראיות, למעט נספח מת/יב אליו אדרש בהמשך. המבקשת טוענת לרישום סימן הכולל את אותם ראשי

תיבות, "2₪)", הרשוס בגופן ובגודל והזהה לאלה של סימן המתנגדים, על גבי רקע בעל צבעים זהים ומסגרת זהה. ההבדל בין הסימנים נעוץ במילים 6טף001 6162638 המחליפות את השמות 210717885 :6 2180067). גם השמות כתובים בגופן זהה בשני הסימנים. מחומר הראיות עולה כי ככל שהמבקשת משתמשת בסימן המבוקש לסימון סחורותיה הרי

שהשימוש הינו בעיקר בראשי התיבות 028 (ראה נספח 8 לתצהירו של מר מנדלסון).

ביו הסימנים הבדל נוסף והוא ציון מספרים, ככל הנראה, מספר הטלפון של המתנגדים, בחלקו התחתון של הסימן. למרות ההבדלים אלה, לא ניתן להתעלם מכך שבשל העובדה ששני הסימנים מורכבים מאותה צורה מלבנית שחורה, עס אותה מסגרת קווית, כאשר ראשי תיבות "6015" מופיעים במרכז המלבן בפונט יותר גדול, הרושס הראשוני של הסימנים הינו דומה עד מאוד.

לראיה כי גם מר מנדלסון טעה לחשוב שפרסום מטעם המתנגדת הוא פרסום מטעם המבקשת:

"עו"ד ד"ר מזא"ה: כתוב, אני מקריא לך, מתצהיר שלך, שאתה חתמת עליו. מעיוני בפרסומים שצודפו לתצהיריהם, הבתנתי כי לפחות פרסום אחד שצולף לתצהיריהם, מוצג מט / יב [צ.ל. "מת!]יב"| הוא מודעה של המבקשת. אתה המבקשת, המפרסמת את מוצרי המבקשת, המשווקים תחת הסימן המבוקש. ככה אתה כותב,

העד: טעות, כנראה. עו"ד ד"ד מזא"ה: טעית? העד: כן."

אין מחלוקת כי סימני שני הצדדים נועדו לשמש לאותו טובין ולאותו לקוחות, דהיינו ביגוד המיועד לאוכלוסיה החרדית-חסידית. תימוכין לכך ניתן למצוא אף בדבריו של העד מטעמו של המבקשת, מר מנדלסון, כי שני הצדדים תופרים את הבגדים באותו מפעל בסין.

מוצרי המבקשת נמכרים ברשת חנויותיה הן בארץ והן בארה"ב, כגון רשת חנויות שתנוס[:) ע8ש1080ם. כמו-כן מוכרת המבקשת את הביגוד מתוצרתה במכירות לוועדי רבנים המיועדות לאוכלוסיה מעוטת יכולת כלכלית.

המתנגדים משווקים את מוצריהם בארץ באמצעות רשתות מקומיות, בארה"ב באמצעות רשת חנויותיה 21611805 :86 זססט218) 25) ובחנות באנגליה. בשני המקרים מדובר בחנויות המתמחות בביגוד מסוג זה הממוקמות במרכזי אוכלוסיה חרדית-חסידית.

בחקירתו של מר מנדסון עלה כי הן המבקשת והן המתנגדים מכרו את תוצרתן בצרכניית הלבשה בעלזא בתקופות שונות (עמ' 108 לפרוטוקול הדיון).

לנוכח האמור מסקנתי הינה כי הטובין והלקוחות והם וכי ישנה חפיפה מסוימת בצינורות השיווק.

במסגרת מבחן יתר נסיבות העניין יש לקחת בחשבון שיקולי מסחר נוספים הרלוונטיים לעניין. בענייננו טוענת המתנגדת כי הרעיון העומד מאחורי שני הסימנים הינו רעיון דומה עד כדי זהות. אכן עיצוב הסימנים דומה עד כדי זהות והעניין נדון לעיל ביישום מבחן המראה.

לטעמי, שיקול חשוב במסגרת מבחן זה הינו פעילותם של שני הצדדים באותו שוק צר יחסית, אופו שיקשה על אדם מציבור הלקוחות לחשוב כי למעשה מדובר בשני יצרנים שנשונים, אשר אך במקרה בחרו להסיט סימנים כה דומים. מקובלת עליי טענת המתנגדים כי גרירותיות הסימנים תוביל את הציבור למסקנה כי לא ייתכן ששני יצרנים שנמצאים קשורים זה לזה בחרו בסימנים שחווים כה דמיון.

לנוכח האמור מסקנתי הינה כי הסימנים דומים זה לא עד כדי להטעה. (2) קיומו של מוניטין

על המתנגדים לרישום סימן מסחר לפי עילת התחרות הבלתי הוגנת להראות כי סימנם רכש מוניטין בשוק הרלוונטי. אמות המידה להוכחת מוניטין הינן, בין היתר "אורך הזמן, מידת הפרסום והמאמץ ליצור קשר מודע בין המוצר לצרכן" (ר' ע"א 18/86 מפעלי זכוכית

ישראליים פיניציה בע"מ נ' 0081₪:) 5311 06 6110105 /\ 1.65 , פ"ד מה (3), 225 246-245).

להוכחת קיומו של מוניטין, הגישו המתנגדים מסמכים שאינם מופיעים בתצהיריהם ותצהיריהם של עדים כמפורט לעיל. בחינת כלל הראיות הקבילות בהליך, לרבות עדותו של מר מנדלסון מטעמו של המבקשת והעדים מטעמו של המתנגדים שנחקרו בפניי, מעלה תמונה ברורה כי למתנגדים

מוניטין בקרב הציבור הרלוונטי. מוניטין אלה נוצרו כתוצאה מפעילות המתנגדים בארצות הברית בישראל משנת 2006 ואף לפני כן.

כמו כן, מעדותו של מר צייגר, מנהל חברת שריפמנס להלבשה חסידית, עולה התמונה כי המתנגדים שיווקו את מוצריהם באמצעותו בישראל כבר בשנת 2008 (ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 2-7):

ש: ב-2008, קנית בגדים מברמן?

ת: כן.

ש: ‏ כן? מכרת בישראל ב- 2008 בגדים שנושאים 5:)? ת: כן.

ש: אתה בטוח בזה?

ת: כן." גם העדים האחרים, מר פנחס שטרן, מר ברנרד שטרן, מר חנוך רוסט ומר טייטלבאום, העידו על הכרות עם מותג המתנגדים.

בנוסף, עולה מעדותו של עד המבקשת מר מנדלסון כי המבקשת אכן שיווקה את מוצריה בארץ, באמצעות צרכניית הלבשה בעלזא עד שנת 2007 (ר' פרוטוקול עמ' 108 שורות 4-13, שצוטט לעיל).

זאת ועוד, העובדה שהמבקשת בחרה להעתיק את עיקר סימן המתנגדים, לאחר שהיה מודע לפעילתם בישראל, באנגליה ובארצות הברית, מעידה כי הסימן והמוצרים הנושאים

אותו ולמוניטין (ר' ת.א. (מרכו) 3235-06-08 גרינפילד ב.ג. בע"מ נ' ]..1 זיזסס5 +זסקות] 8 (פורסס בנבו , 07.7.2008.

לראיות הקיימות למוניטין של המתנגדים מתווסף העדר הראיות הפוזיטיביות למוניטין שרכשה המבקשת בסימן. המבקשת צירפה מספר תעודות משלוח ממועדיס שונים בשניס 1 ו-2012. על פי תעודות המשלוח כמויות הביגוד שהועברו למכירה לועד הרבנים הינן רבות. עס זאת, בחקירתו הנגדית של מר מנדלסון הועלתה שאלה בדבר מהימנות תעודות המשלוח ובעיקר בהתייחס לכמויות שנמכרו בפועל. שאלה זו לא מצאה לה פתרון בשל קשיי המהימנות של עד זה, כפי שפורטו לעיל.

לעניין אה אדגיש כי בחקירתו הנגדית של מר מנדלסון עלה כי לא ניתן לייחס משקל רב למסמכים שצירף מר מנדלסון להוכחת פרסום הסימן המבוקש (נספח 8 לתצהירו). מר מנדלסון לא ידע להסביר כיצד הפרסומים שאותרו בעיתונות משנת 2011 נעדריס את הסימן

המבוקש ואם מדובר בפרסומים שנעשו במקביל. ההסבר לפיו המסמכים שהביא אינם רלוונטיים עוד לא מתקבל על הדעת, שהרי גם לטענתו, הסימן היה בשימוש בשנת 2011 ו- 2.

מסקנתי הינה, איפוא, כי למתנגדים מוניטין בסימן. (3) תום לב בבחירת הסימן

תוסנת הלב של המבקש בבחירת הסימן נבחן על פי אמות מידה אובייקטיביות של אורחות

המסחר הראויות, כפי שנקבע בע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' 8 118₪1)66 ע6תה6

ות 0), פ"ד נב (3), 276, בסעיף 13 לפסק הדין:

"מעבר לנדרש אוסיף כי גם אם קיומה של תחרות בלתי הוגנת ייבדק באמצעות מבחן העזר של תום לב, הרי שמדובר במבחן אובייקטיבי של תום לב, שהרי רמת ההתנהגות הנדרשת על פי דיני התחרות הבלתי הוגנת צריכה להיקבע על פי סטנדרטים עדכניים דאויים של החברה ולא על פי האמונה הסובייקטיבית בדבר יש והגינות של המבקש לדשוס סימן מסחרי."

המבקשת הגישה בקשתה לרישום הסימן לאחר שהכירה את מותג המתנגדים, ידעה על

פעילתם העסקית בישראל ומחוץ לה, והייתה מודעת לשימוש בסימן 15).

מחקירתו הנגדית של מר מנדלסון עלה בבירור כי מכיר הוא את כל המותגים בשוק הרלוונטי, ובכלל זה של המתנגדים (ר' פרוטוקול עמ' 87 שורות 13-25). עוד הודה מר מנדלסון כי הכיר את פעילות המתנגדים בישראל כבר משנת 2006 ואף החליף אותם בהספקת סחורה לצרכניית הלבשה בעלזא (ר' פרוטוקול עמ' 108 שורות 4-13).

בנסיבות אלה נראה כי הבחירה בסימן נבעה מהרצון להינות מהמוניטין של המתנגדים ולפיכך לא ניתן לראות בבחירה בסימן ככזו העומדת בסטנדרטים ערכיים ראויים.

למסקנה זו מקבלת אני חיזוק מהעדר כל הסבר חלופי אמין מטעמו של המבקשת לבחירתה בסימן. כשנשאל על כך, השיב מר מנדלסון כי הצירוף 200006 ת18ח06ת26) מצא חן בעיניו כשראה אותו בחנות בארצות הברית (ר' פרוטוקול עמ' 106 שורות 1-10). הסבר שעל, שעלה לראשונה בחקירה הנגדית ולא מצאתי לו חיזוק בראיות חיצוניות, עדיין אינו מבהיר את פשר הדמיון בעיצוב הסימנים. ויודגש, הדמיון הינו כה מפתיע עד כי לא ניתן לשער כי המבקשת עיצבה את הסימן לאחר שהכירה את סימן המתנגדים, אך ללא כל קשר לסימן זה ומבלי לבקש להידמות לו.

לפיכך סבורה אני כי את שהחסיר המתנגדים בתחוום המוניטין בהעדר ראיות מטעמו, השלימה המבקשת בתחוום חוסר תום הלב בהעדר הסברים מטעמה. ואת ועוד, נזכיר כי הנטל להוכיח כי הסימן המבוקש כשיר לרישום מוטל על כתפי המבקשת.

לאור האמור, בהינתן קיומו של מוניטין למתנגדים, ובהינתן דמיון גבוה עד כדי זהות בין הסימן המבוקש ובין סימן המתנגד, ולאור המשקל המוגבר אשר יינתן במקרה זה לשאלת תוסנת הלב של המבקשת הריני קובעת כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום על פי סעיף 6(11) לפקודה.

ג. זכות יוצרים בסימן

המתנגדים טוענים כי בידיהם זכות יצירה בסימן המעוצב שהינו יצירה אמנותית כמשמעותה בחוק זכות יצירה, התשס"ח - 2007, ולפיכך הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום בשל כך שהוא פוגע בתקנת הציבור.

בהחלטת הרשם בעניין בקשה למחיקת סימן מסחר 102733 .1.00 030808 10018 נ'

7 0( זט0ג 0סואזא 0 .זאג (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 9), נקבע כי סימן המפר וכות יוצרים לא יירשם בפנקס:

"אין כל צל של ספק כי דישום סימן מסחר המפר זכות היוצרים ופוגע בתקנת הציבור. ...סימן המסחר הוא נציג, הניתן לתפישה בחושים, של המוניטין אותו הוא מייצג בפני הציבור. רישום סימן המסחר מקנה לנציג גושפנקא של הכרה ריבונית שתונו בחובה תרונות בלתי מבוטלים לעומת סימן מסחר בלתי רשום. כאשר מילוי שירותי הנציג נגוע בהפרת זכות היוצרים, הדיון ייסוד לקבל את כתב המינוי של הנציג, ועל הדשם לקבוע כי, סימן מסחר שמפר זכות היוצרים אינו כשיר לרישום על פי סעיף 5(11) לפקודה בהיותו פוגע בתקנת הציבור."

מר איידליס העיד בפניי כי הוא וה שעיצב את סימן המתנגדים, ואף שלא ציין מתי אירע הדבר ולא הגיש סקיצות או מסמכים תומכים אחרים.

המבקשת לא חלקה על כך שהסימן המעוצב נהנה מזכות יוצרים. המחלוקת נסובה על העובדה שלא הובאו ראיות להוכחת זכות המתנגדים בסימן. אף מס מר איידליס לא סיפק סקיצות, אך לא מצאתי לפקפק בעדותו כי היה מעורב בעיצוב הסימן וכי הסימן עוצב עבור המתנגדים. ואת ועוד, מר מנדלסון לא סיפק אף הוא כל עדות לכך שהסימן עוצב עבור המבקשת.

גם שאלת ההפרה אינה מעוררת קושי מיוחד. וזכות היוצרים מופרת כאשר הועתק חלק ממשי מהיצירה (ר' ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבך, פ"ד מב (749)3, 762). הדמיון בין סימן המבקשת לסימן המתנגדת מדבר בעד עצמו. להלן הסימנים זה לצד זה:

5 5

| זוה 8 זססטסוש:

06 חדה16 > 220

סימן המתנגדת הסימן המבוקש לרישום

הסיכוי שדמיון כה רב במראה הכולל של הסימנים ובמספר כה גדול של פרטיהם הוא מקרי, הינו אפסי. במקרה כזה, הנטל עובר אל מי שטוען כלפיו כי העתיק את היצירה, לקוס ולהוכיח כי לא עשה כן. לעניין וה קבע כב' השופט לנדוי בע"א 136/71 מדינת ישראל נ' אחימן, פ"ד כו (2) 259, 262 :

"התובע חייב להוכיח שהנתבעת הפרה את זכות היוצרים שלו בדרך העתקת יצירתו או חלק מהותי ממנה. אכן, נטל הראיה יכול לעבור אל הנתבע אס השוואת שתי היצירות כשלעצמן נותנות מקום, על פי מידת הדמיון שביניהן, להשערה שהנתבע לא היה יכול לחבר את יצירתו אלא בדרך העתקה מן התובע."

לאור הדמיון האמור, ובהעדר טענה וראיה מטעמו של המבקשת הסימן שיש בה כדי להפריך את מסקנת ההעתקה העולה מן האמור והנראה לעיל, ניתן לקבוע כי הסימן המבוקש מפר את זכות היוצרים של המתנגדים בסימן.

לנוכח האמור הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום על פי סעיף 5(11) לפקודה בהיותו פוגע בתקנת הציבור.

לא מצאתי לדון בטענת המתנגדים כי הסימן המבוקש זהה או דומה עד כדי להטעות לשס עסקם, לאור העובדה שהמתנגדים לא הוכיחו מהו שס העסק בו עושים הס שימוש בישראל או מחוץ לה.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את ההתנגדות. המבקשת תשלם למתנגדים את הוצאותיהם ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יוס, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.