סימן מסחר 220623

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה לביטול סימן מסחר 220623 "סחוט טרי" (מעוצב)

מבקשת הביטול: אקו אלפא בע"מ ע"י ב"כ: לוצאטו את לוצאטו; חיים סודקביי, עו"ד

בעלת הסימן: סחוט טרי 2007 בע"מ

ע"י ב"כ גרשוני שלומוביצ, עו"ד ה ח ל ט ה

1. בפניי בקשה לביטול סימן המסחר הרשום שבכותרת שהינו סימן מסחר מעוצב (להלן: "הסימן") בבעלות חברת סחוט טרי 2007 בע"מ (להלן: "בעלת הסימן"). הסימן נרשם לגבי "משקאות לא כהליים הנכללים בסוג 32". הבקשה לרישום הסימן הוגשה ביוס 4.5.2009, קובלה ביוס 30.8.2010 ופורסמה להתנגדויות הציבור. משלא הוגשו התנגדויות נרשם הסימן ביוס 6.12.2010. הסימן נראה כך:

2 הבקשה לביטול הסימן (להלן: "בקשת הביטול") הוגשה ביוס 29.9.2013 על ידי חברת אקו אלפא בע"מ (להלן: "מבקשת הביטול").

רקע והשתלשלות ההליכים

3 מנהל מבקשת הביטול, מר אוהד חרסונסקי (להלן: "מר חרסונסקי") הקיס בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, מפעל לייצור מיצים אותס שיווק תחת השם המסחרי "סחוט טרי". בשנת 2000 לערך, הקיים מר חרסונסקי את חברת "סחוט טרי" אשר המשיכה את פעילות מפעל ייצור המיצים. בתחילת שנת 2005 החליט מר חרסונסקי למכור את חברת סחוט טרי ואת מפעל המיציים לחברת פריפר טבעי שווק והפצה (2005) בע"מ אשר הוקמה על ידי מר ארז ריבקין (להלן: "מר ריבקין") למטרת הרכישה. מר ריבקין הקיס בתחילת שנות האלפיים את חברת פריפר טבעי בע"מ אשר פעלה בתחום המיצים (החברות בבעלות מר ריבקין יקראו להלן: "קבוצת פריפר").

לאחר השלמת עסקת הרכישה, שינתה קבוצת פריפר את שמה לסחוט טרי מיץ טבעי בע"מ, ואילו חברת סחוט טרי שינתה את שמה לחברת מולטיפרי בע"מ. קבוצת פריפר החלה בייצור מוצרי סחוט טרי, וחברת מולטיפרי חדלה מפעילות עסקית.

קבוצת פריפר לא הצליחה לקלוט את פעילותה העסקית של סחוט טרי באופן מוצלח, וכתוצאה מכך החלה פריפר לפגר בתשלומי עסקת המכירה. כתוצאה מהסכסוך העסקי שנתגלע בין קבוצת פריפר לבין מולטיפרי, נחתם הסכם גישור בין הצדדים ביוס 31.3.2006, הסכם הגישור קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלושים ברמלה ביוס 15.5.2006. הליך הגישור נוהל על ידי עו"ד חיים סודקביצ, ב"כ של מבקשת הביטול.

פריפר ומר ריבקין לא הצליחו לעמוד בהסדר התשלומים שנקבע בהסכם הגישור. כתוצאה מכך ביום 7.3.2007 פתחו מר חרסונסקי ומולטיפרי הליך הוצאה לפועל נגד חברות פריפר ומר ריבקין לגביית יתרת החוב. עס זאת, מאחר שמר ריבקין, פתח בהליכי פשיטת רגל, ואילו קבוצת פריפר נמצאה בהליכי פירוק, לא הצליח הליך ההוצאה לפועל להביא לפירעון יתרת החוב.

ביוס 30.4.2007 אישר בית המשפט את הצעתו של מר ויצמן שירי (להלן: "מר שירי"), לרכוש את נכסי קבוצת פריפר. לאחר השלמת הרכישה החל מר שירי להפעיל את עסק המיצים תחת השם המסחרי "סחוט טרי". אולם, באמצע שנת 2008, הפסיק מר שירי את פעילות הייצור, ומאותה עת לא עסק מר שירי בפעילות זו, ולא עשה שימוש בשם "סחוט טרי".

לקראת סוף שנת 2007, החליט מר חרסונסקי לשוב לפעילות ייצור המיצים ולשם כך הקים את חברת אקו אלפא בע"מ, היא מבקשת הביטול. אקו אלפא החלה לשווק את מוצריה למסעדות באמצעות גלוניס של 5 ליטר, ובהמשך, החלה לייצר בקבוקים של חצי ליטר למכירה.

ביוס 15.3.2009 אישר בית המשפט המחוזי כי רכישת נכסי קבוצת פריפר כאמור, כללה את המוניטין והשם המסחרי "סחוט טרי" (בש"א (ב"ש) 2939/09 רו"ח ברדיצ'ב חן נ' כונס הנכסים הרשמי (נספח 1 לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי בעלת הסימן)).

ביוס 4.5.2009 הגישה בעלת הסימן את הבקשה לרישום סימן המסחר, אשר נרשם כאמור ביוס 6.12.2010.

1. לאחר רישום סימן המסחר, הגישה בעלת הסימן נגד מבקשת הביטול, תביעה בגין השימוש הלא מורשה במוניטין הגלוס בסימן "סחוט טרי".

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיוס 15.6.2015 (ת"א (ת"א) 25147-05-12 סחוט טרי (2007) בע"מ נ' אקו אלפא בע"מ ואח') קיבל את עמדת בעלת הסימן כי היא בעלת הזכויות בשם "סחוט טרי";

"המסקנה המתבקשת מהדיון לעיל היא שהזכויות במותג "סחוט טרי" הועבלו לתובעת, והיא הייתה זכאית להגנה הניתנת לסימן מסחר מוכר היטב שלא נדשם עד למועד בו פנתה לרשם סימני המסחר בבקשה לבצע את הרישום. זאת ועוד, מהמועד בו נרשם סימן המסחר זכאית הייתה התובעת להגנה על המותג כסימן מסחרי רשום."(פס' 26 לפסק הדין)

3. בית המשפט המחוזי קבע כי משלא נעשה שימוש בסימן במשך תקופה של שש לאחר רישומו, פקעה וכותה של בעלת הסימן בו:

"ודוק, העובדה שהתובעת לא עשתה שימוש בסימן המסחר לאחר רישומו, מאפשדת לקבוע בנקל כי כיום, משחלפו שש שנים ממועד הרישום, אין עוד הצדקה להכיר בתוקפו של סימן המסחר, וכי יש לראות בתובעת כמי שזנחה אותו. מכאן שרישום סימן המסחר, שבעקבותיו לא חידשה התובעת את השימוש במותג, לא צריך להשליך לא על הסעד הכספי שיפסק לטובת התובעת, וגם לא על סעד הציווי, שאין הצדקה לפסוק לטובתה כיום." (פס' 29 לפסק הדין)

4. בית המשפט המחוזי קבע כי הזכויות בשם "סחוט טרי" עברו לבעלת הסימן במסגרת עסקת הרכישה כאמור:

"נסכם, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי המותג "סחוט טרי", אשר נמכר על ידי מר חרסונסקי, כהלק מעסק "סחוט טרי" המקורי, התגלגל לידיה, והיה מצוי בבעלותה במועד בו החלה הנתבעת 1 לעשות בו שימוש. זאת ועוד, הפסקת השימוש במותג על ידי התובעת באמצע 2008 לא הביאה לפקיעת זכויותיה ביחס אליו, אך ממועד זה ואילך יש לבחון את תקופת הזמן המפקיעה את האינטרס המוגן, דהיינו את הגנת המוניטין המגולס במותג. תקופה זו אינה עולה, במקרה שלפניי, על זו הקבועה בפקודת סימני המסחר להגשת בקשה לביטול סימן מסחר שנרשם בגלל אי שימוש,

דהיינו 3 שנים ממועד הפסקת השימוש בסימן המסחר על ידי התובעת (קדי אמצע 1),"

(פס' 30 לפסק הדין)

5. בית המשפט המחוזי קבע כי השימוש שנעשה על ידי מבקשת הביטול בשם "סחוט טרי" עלה עד כדי הפרת סימן מסחר ועוולת גניבת עין:

"הנתבעת 1 עשתה שימוש בתווית זהה לזו של מוצד התובעת, על טובין זהים, אשר נמכרו לאותו הוג לקוחות. במצב דברים זה הוכחה לכאורה טענת ההפרה מצדה של נתבעת זו, וזאת הן בעילה של הפרת סימן מסחר, הן בעוולפה של גניבת עין והן בעילה של "נטילת רכוש הזולת" במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט. ודוק, אין חולק כי מר חרסונסקי הוא זה שיצר את המותג "סחוט טרי", ובנה את המוניטין שלו. ואולם מהמועד בו מכר מד חרסונסקי את עסק "סחוט טרי" המקורי, הרי שהזכויות בעסק, ובכלל זה בסימן המסחר שלו, הועברו לרוכשת (חברת פריפר), וממנה (במסגרת הליכי הפירוק) לתובעת, כך שעל פני הדברים אסור היה למר חרסונסקי, ולנתבעת 1 שבשליטתו, להוסיף ולמכור מוצרים תוך שימוש במותג "סחוט טרי". אף העובדה שבשלב מסוים הפסיקה התובעת את פעילותה, ולא ייצרה עוד מיצי פירות, אינה יכולה, כשלעצמה, להוות היתר לנתבעת 1, ולמר חרסונסקי, לחזור ולעשות שימוש במותג "סחוט טרי" שנמכר על ידם."

(פס' 31 לפסק הדין)

6. בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה האם מבקשת הביטול ממשיכה לעשות שימוש בסימן "סחוט טרי" לאחר שהצהירה על הפסקת השימוש בו במהלך שנת 2013 (פס' 44 לפסק הדין).

עיקר ראיות וטענות הצדדים

7. מבקשת הביטול הגישה את ראיותיה באמצעות תצהירו של מר חרסונסקי. בעלת הסימן הגישה את תצהיריהם של מר ויצמן שירי (להלן: "מר שירי"), תצהירו של דוד שירי ותצהירו של מר רונן ביטון (להלן: "מר ביטון").

8. מר חרסונסקי, מר שירי ומר ביטון נחקרו חקירה נגדית בדיון שהתקיים בפניי ביוס 1.3.2017.

9. תצהירו של מר דוד שירי נמשך על ידי בעלת הסימן לאחר שזה לא התייצב להיחקר עליו (פרוטוקול הדיון מיוס 1.3.2017, עמוד 28, שורות 20-21).

0. לאחר שאין מחלוקת בין הצדדים כי לא נעשה שימוש בסימן "סחוט טרי" על ידי בעלת הסימן הרשום החל משנת 2008 ועד היוס, נותר להכריע האם יש נסיבות מיוחדות במסחר שהצדיקו את העדר השימוש האמור.

טענות מבקשת הביטול

1. מבקשת הביטול טוענת כי הכרעת בית המשפט המחוזי הינה כי בעלת הסימן אינה עושה שימוש בסימן המסחר כבר משנת 2008, ועל כן יש לבטלו מכוח סעיף 41 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה"). לטענתה, לא התקיימו נסיבות מיוחדות במסחר המצדיקות את העדר השימוש.

2. מבקשת הביטול טוענת כי היא הפסיקה את השימוש בסימן בשנת 2013 במהלך ההליך בבית המשפט המחוזי, וזאת כמחווה של רצון טוב כלפי בעלת הסימן.

טענות בעלת הסימן

3. בעלת הסימן מודה בכך שלא נעשה שימוש בסימן המסחר על ידה משנת 2008. אולם לטענתה, הסיבה שמנעה ממנה את השימוש בסימן המסחר, היתה השימוש המפר של מבקשת הביטול בסימן. לטענתה, היא פעלה למנוע ממבקשת הביטול את השימוש הבלתי מורשה בסימנה, ולאחר מכן על מנת לשקם את תדמית הסימן שנפגעה על ידי השימוש של מבקשת הביטול.

4. לשם כך, טוענת בעלת הסימן, היא פעלה לרישום הסימן וגם תבעה את מבקשת הביטול בבית המשפט המחוזי כאמור.

5. סעיף 41 לפקודה קובע כדלקמן:

"(א) בל פגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעוניין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם (להלן - הטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום) על יסוד הנימוק, שלא הייתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום או לא היה שימוש כאמור בתוך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול,

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא חולו אם הוכת שאי-השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר ולא מכוונה שלא להשתמש בסימן, או לזנוח אותו, לגבי הטובין האמורים."

6. סעיף 41 לפקודה קובע כי יש להורות על ביטול סימן מסחר שלא היה בשימוש במשך שלוש

השנים שקדמו למועד בו הוגשה בקשת הביטול, ולתי אם אי-השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר שבעטיין לא ניתן היה להשתמש בסימן. התכלית העומדת בבסיס הוראה זו הינה הרצון שלא להותיר בפנקס סימני מסחר כאבן שאין לה הופכין ובמילותיו של בית המשפט העליון ב-ע"א 7038/04 מיס אל אופנה עילית לנשים 1992 בע"מ נ' 00776

(להלן: "עניין אופנה עילית"):

"תכליתו של הסעיף היא לאפשר הקפדה על כך שהרישום ישקף את המציאות המסחרית, במסגרתה קיים שימוש שוטף בסימני מסחר. מטרתו היא מניעת האפשרות של רישום סימני מסחר על דרך ההפקר, ללא כל כוונה או רצון לעשות בהם שימוש לצורכי מסחר, ושל הישרדות סימנים שאבד עליהם הכלה במרשם." (פס' 5 לפסק הדין)

יוזכר כי נטל השכנוע בבקשה לביטול סימן מסחר רשום רוב על מבקשת הביטול. אין בעובדה כי המדובר בעובדה שלילית, דהיינו, העדר שימוש בסימן הרשום במשך שלוש שנים שקדמו להגשת הבקשה לביטול, כדי לפגוע בכלל זה. על מבקשת הביטול, להניח לפחות ראשית ראיה לטענותיה, אז יעבור נטל הראיות אל בעלת הסימן (ראה: עניין אופנה עילית, פס' 7;

בג"ץ 296/86 1.00 .60 1008660 10016316 נ' .16 פניציוס1/\ כז[גם פ"ד מ"א(1) 485).

שלוש הן השאלות שעל רשם סימני המסחר לשאול במסגרת בקשה לביטול סימן מסחר על פי סעיף 41 לפקודה, ראה בג"צ 302/74 5=5חתש2כ) 45 זסצ 6זאז נ' פרמינגר, פ"ד כ"ט(1) 676 (להלן: "עניין פרמינגר"):

"השאלה הראשונה היא, אם היה או לא היה שימוש בסימן במשך התקופה הרלוונטית. ואם לא היה, כי אז השאלה השנייה היא, אם היו או לא הו נסיבות מיוחדות במסחר, שבגללן אי אפשר היה להשתמש בסימן. ואם לא היו נסיבות כאלו, כי אז השאלה השלישית היא, אם אף על פי כן על הרשם להשתמש בשיקול דעתו שלא למחוק את הסימן." (עמ' 678 לפסק הדין)

9. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי בעלת הסימן לא עשתה שימוש בסימן משנת 2008 (פרוטוקול הדיון מיוס 1.3.2017, עמוד 2, שורות 19-23). לפיכך, על מנת להדוף את בקשת הביטול, על בעלת הסימן להוכיח קיום נסיבות מיוחדות במסחר אשר מנעו ממנה שימוש

בסימן המסחר.

בעניין בקשה לביטול סימן מסחר 138834 *₪]/ ("מיג" בשפה הרוסית) מיגדור בע"מ נ' בוריס גייל ואח' (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 16.7.2007), קבע כב' הרשם (כתוארו אז)

ד"ר מאיר נועם את אמות המידה לבחינת קיום נסיבות מיוחדות במסחר:

"בעניין 125 .6).ש.ת [1997] זמסחזזסטח1 שצוטט בספדו של עץ]ז, בעמ' 265 נקבעו אמות מידה לבחינת אותן סיבות המצדיקות את העדר השימוש בסימן

כדלקמן:

)2

אין מדובר בנסיבות וקשיים דגילים;

מדובר בנסיבות מיוחדות ולא לגילות במסחר או בשוק או שיבושים חמורים אף אם זמניים בעסקו של בעל הסימן;

עיכובים הקשורים לדגלציה כולים להוות סיבה מוצדקת אך לא עיכובים רגילים בתפעול ושיווק.

נסיבות שבשליטת בעל הסימן אינן סיבות מוצדקות."

(פס' 50 להחלטה)

1. בע"א 2209/08 .5.2 007521081 01011555 נ' ואמפוס בע"מ (פורסם בנבו, (להלן: "עניין ואמפוס"), קבע בית המשפט העליון כי עקרונית שימוש בלתי מורשה של צד שלישי בסימן מסחר רשום, באופן המונע מבעל הסימן להשתמש בו בעצמו, עשוי להוות נסיבה מיוחדת במסחר, המצדיקה את אי השימוש. אולם, בית המשפט

השאיר שאלה זו בצריך עיון בנסיבות המקרה שבפניו:

"אכן, טענתה העקונית של המערערת לפיה השתלטות פלוני על סימן מסחר רשום מהווה "נסיבה מיוחדת במסחר" כאשר היא מונעת שימוש של בעל סימן מסחר רשום בסימנו הינה טענה דואגת. ייתכן ונכון יהיה להכיר במצב בו נעשה שימוש נרחב בסימן המסחר על ידי בעל רשות שאינה רשומה באופן החורג מן

ההדגשה שניתנה לו, או על ידי מי שאינו בעל דשות, המביא ל"ריקון מתוכן" של סימן המסחר, כ"נסיבה מיוחדת במסחר". ואולם, איני סבור כי יש מקום להכריע בטענה זו לצורך ההכרעה בערעור שלפניי, שכן במקרה זה קבע הרשם כי לא הוכח בפניו כי התנהלות המשיבה היא שהביאה את המערערת שלא לעשות שימוש בסימן" (פס' 29 לפסק הדין)

2. עוד, קבע בית המשפט בעניין ואמפוס כי אי-עתירה מצידו של בעל סימן כנגד השימוש המפר של צד שלישי, עלול ללמד כי לאו דווקא התנהלותו של אותו צד שלישי היא שמנעה מבעל הסימן את השימוש בסימנו:

"כאן המקום להעיר, כי היו בידי המערערת, כבעלת הסימן, הכלים על פי סעיף 17 לעיל (וכלים אחרים) על מנת לסכל את שימושה של המשיבה בסימן, ככל שסברה כי שימוש זה הפריט את הסימן או פגע באלה מזכויותיה, כך יכלה המערערת להגיש תביעה בגין הפרת הסימן ולעתודר לקבלת צו מניעה זמני וקבוע שיורה למשיבה לחדוע מלעשות שימוש בסימן "21" או להגיש תביעה בגין עוולה שגניבת עין או בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ובמסגרתה לבקש סעד זמני שיאסור על השימוש בסימן "212". נקיטת אחת מפעולות אלה יכולה הייתה לסלול את כניסתה מחדש עשוק, ואולם עד לאחד תפיסת המכס לא נקטה המערערת פעולה כאמור. אי נקיטת פעולות אלה, כמו גם דבריו המפורשים של מנהל המערערת בעדותו לפיהם הייתה למערערת האפשרות לשווק את סחודתה בישראל אך היא העדיפה שלא לעשות כן כי רצתה להתקשר עם מפיץ ולא עם סוכן, מלמדים כי לא התנהלותה של המשיבה מנעה את השימוש בסימן המסחר על ידי המערערת, אלא טעמים אחרים, מסחריים במהותם." (פס' 30 לפסק הדין) (הדגשה אינה במקור)

3. בעניין ואמפוס, עמד בית המשפט העליון על המשמעויות של קבלת בקשת הביטול. בית המשפט גורס כי יש בכך לתת תמריץ בדיעבד למפרים:

"אף אס בעקבות השימוש הנרחב שעשתה המשיבה בסימן "218" ייתכן והסימן הפך להיות מזוהה עימה ולא עס המערערת, הרי שהכרה בתוצאות מעשיה של המשיבה, שעולים, ולו לכאודה, לכדי הפרה של הסימן, תותרת תחת תכלית דיני סימני המסחר. משמעות הכדה כאמור, באמצעות ביטול רישום הסימן, אינה אלא מתן גושפנקא בדיעבד להפרה של סימן המסחר אם 'עלה בידי המפרד להוכיה אי שימוש של בעל סימן המסחר. לעומת

זאת, קביעה כי התנהלות העולה לכאודה כדי הפרה של סימן מסחר מהווה נסיבה וצאת מן הכלל תחייב את אלו המבקשים לעשות שימוש בסימן מסחר או בסימן דומה לו לנקוט - קודם לשימוש כאמור - בהליכים הקבועיסם בפקודה אשר יכש'יו עבורסם את הקרקע לשימוש שכזה, אך מבלי לפגוע בזכותו הקניינית של בעל סימן המסחר הרשום ומבלי לפגוע בהיות הוישום משקף את השימוש המסתדי שנעשה בפועל בסימן המסחר." (פס' 37 לפסק הדין) (הדגשה אינה במקור)

4. בעניין וטס 7106 ,2425/2013-4 ₪ [2015] 66מב'/ 655:א .2111 ץצ ז5סקסמסיזת)

(28.1.2015) ,2111\1) 01 [68קק\/ 01 208106 (להלן: "עניין זה") נדונה בקשה לביטול סימן מסחר רשום בשל אי שימוש שהוגשה בידי הגורס שעשה שימוש באותה עת בסימן המסחר הרשום. תקופת אי השימוש (וההפרה במקביל) נמשכה עשר שנים. ערכאת הערעור האיר כי אין לתת למפר ליהנות מפרי הפרתו ויש להכיר בהפרה המתמשכת כנסיבה מיוחדת המצדיקה את אי השימוש בידי הבעלים הרשום של הסימן. באם יחויב בעל הסימן הרשום להשתמש בסימנו במקביל לשימוש מפר של צד שלישי, עלול הדבר להוביל להטעיית הציבור, ולאובדן "המשמעות השנייה" שבסימן:

8 פחוףחז'ז]חז 116 סו זסהמסוחז [1160ה106 חם חז 11561 א%יזסחז 06סי 5זו 56 סז וו 16 26601156 86ויזם ץ]0)ושסחז ]גוסו מסופוו][ח0ס6 ]0 הססו]ז!]6)ו! 86 6וז ]0 מוסז'זס [סז6יזסהותזס6 16 הוץ]11ה106 ]0 600016 06 זסףמס! סמ [[וגוסטו קוסמ 10 חסו)ז5סן ₪ חז 06 וס 1!גוסקו וח ה0ו65ו חז 50665 יזס 00005 4פטטסזוה!) הזסז][ וס :1011 תזס"] 016תו7וזס 665וטז50 6[) "6ו)ס]טר סו ]10 ]ה6וחווףיזם 6ו1 ]0 00515 6 חס זווסושס 6 56 8חוק066 והטזסווף ע5601סקקוו5 15 חזף'זס [סזסיז6והחזס6 ]0 5חזיז6) מז הסוזס1וה6יז6]]ו הגוז 1'5ה60ו!קקם מ6060[1010 116 566) א'זם וז יז 50000 0 עפ 5 ה6זהשו ,'.111כ1' איזסוח 6סי 6 תושו הסזז6הוו[חס6 חז 1568 עטקו 5 זו והקסזטסיוסק חז 60ח0ווה6חז 615סיזוא6 זסחיזסזח1 116 566 - 6ווזז 01 (זסטססיזסות 6 ₪ ]0 חס1ז60וסיזכ 606 6ק6]]6601חז 6יזסוח 61 זסח6יז ב[ווסטו (06קה 24 זו 006 זסו01חם \][זועו ' סוסיזסקס' ץ[חס מש ה6זשו איזםחד 6ססיזז ב איזח ]0 חסזז6מוו] 115 10 הסזום!סיז הז 11501655 15 חח אטוז 006 ז6ףמס! סח 15

ובהמשך:

ץ[60יזז 1 6 1]ווסעו זסוסו'זקסיזק 6 ,הסווםוחו5 0 ה6ו5 חז מ6טס6זסןת" 6 !גוסו סוה 06סיז 5 זס)1ו6קוח 60 1601 115 ]0 6גו!סט 6 חחזסיזס]חוסיז 5 זס 00005 5 זס)וו6קוחה0ס6 115 זס] 600 | [0ח0ו 00‏ זו 600 6יזס]6יז6ו1) 1!ווסעו חב (א'זםסחז 6הסיו 5זהז1 6וסחזסיזקן 10 6661005 זז ]1 עו!056610)

".ז0ו611קוה60 הקוס 115 8ה5110510151 ץ]ו66יזוחו ₪6

5. בדומה לבית המשפט העליון בעניין ואמפוס לעיל, קבעה ערכאת הערעור האירופית בעניין .1,, כי ביטול סימן מסחר בנסיבות של הפרה קודמת, משמעה הפקעה של הסימן מבעליו הרשומיס:

הזסיז] 60טסוחשיד 6 [[ווס5 אזסחו 6הסי ץזותגותזהזס) 16 1:01 הזזק666 4" 6 ₪ זו 0ה11ק0666 הטסו 1!גוסער ז601510יז יזח 6ססיזז זהווהזהזס:) 16 מסזו60סטסיז 115 ]0 זהוסק 6ז והוז 60סחז'ו[מז עז[160סות 5516 6 1[וזס6 א'זסח 6 8ווו!) [[גוסטו זסוסוזקסיזק 16 משסז!ס6יז ח] .60זטויזקסיוקא6 610] 06 8ווו!ו 0חם 1וסטו חסוזס6סט6יז 0 01 001] 16 .אחז 006 0010 60056 סז 660יזס]

"-.פה1ו01 6005 זה666זק 16 סז קוו 06060 00005 6 661]] וס

6. ראה ג ,שת066[1 16ש128 ,1000-5081 85ותסב 1 ,מץ[6ע1.16 6נט8כ1 ,1/6110 18165 המס] מעליס בספרס ,"168 117306 חחהּ 65זהּ] 6בד 01 שוב.1 5'ץ[6 1"

1 .כ ,(2011) .60 15% (להלן: "צְ6א") שס נעשית ההבחנה בין נסיבות שמקורן בבעל הסימן לבין נסיבות חיצוניות לו אשר אינן בשליטתו, ההופכות את השימוש בסימן ללא סביר. כך למשל, אס היה על בעל הסימן להתמודד עס בקשות לביטולו במשך תקופה ארוכה ובשל כך לא צלח מתן רשיונות לאחריס להשתמש בסימן, הכיר בית המשפט הבריטי בנסיבות אלה כסבירות לאי שימוש בסימן:

"1180- הסח 116 זס] 60505יז 'זסקסיזכן וזש 111656

.7 .8 .9 .0 .1

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי מבקשת הביטול עשתה שימוש מתמשך ובלתי מורשה בסימן "סחוט טרי" הן לפני רישומו והן אחריו וזאת למרות שהמוניטין בסימן נמכר לבעלת הסימן במסגרת הליכי הפירוק של קבוצת פריפר. למרות קביעות אלה טען מר חרסונסקי בעדותו כי לא ידע כי עליו להפסיק את השימוש בסימן:

"העד, מר חדסונסקי: | אמיתי אני אומר עכשיו ליד השופטת, חשבתי שלנפח עוד *ותר את ההתעשדות הזאת שאתה מדבר עליה כי אני לא ידעתי מזה באמת, אני לא חשבתי ולא ידעתי שנרשם הסימן ולא ידעתי רמז לא דיבדו איתי אף פעם, אף אחד לא בא אמר לי אסור לך להשתמש תפסיק להשתמש בסימן הדרשוס עובדה שב- 3 החלפתי אותו,"

(פרוטוקול הדיון מיוס 1.3.2017, עמוד 38, שורות 26-30)

אמירות אלה אינן מתיישבות עם העובדה שמר חרסונסקי מכר את המוניטין של עסקו ובכך העביר את כל זכויותיו בסימן, שהיה באותה עת סימן מסחר לא רשום.

אשר לשימוש לאחר שנת 2013, טען מר חרסונסקי בחקירתו הנגדית כי בשנת 2013 הפסיק לעשות שימוש בסימן (פרוטוקול הדיון מיוס 1.3.2017, עמוד 31, שורות 23-24). מר חרסונסקי העיד כי לא פעל לרישום הסימן על שמו, וכי אין לו עניין בכך לטענתו, נוכח חוסר חשיבות סימני המסחר בתחום שבו הוא פועל (פרוטוקול הדיון מיוס 1.3.2017, עמוד 35, שורות 15- 17).

ואולם במסגרת החקירה עלה כי השימוש בסימן לא הופסק. בעלת הסימן סיפקה ראיות להמשך השימוש בסימן הרשום על גבי מקררים, משאיות ואף בלוחות דרושים. אציין כי הסבריו של בעלי מבקשת הביטול לעניין זה לא היו מספקים. ראשית, טען מר חרסונסקי כי הפרסום נעשה בידי חברה אחרת "תפוז טרי" שהיא המשווקת של מבקשת הביטול. בחקירתו התברר כי אותה חברה אחרת הינה בבעלות בנו של מר חרסונסקי (פרוטוקול הדיון מיוס 7, עמוד 46) וכי משרדיה ממוקמים במתחם בו נמצאת מבקשת הביטול (פרוטוקול הדיון מיוס 1.3.2017, עמוד 47). מר חרסונסקי טען כי חברת "תפוז טרי" עוסקת גם בעיקר במכירת פרי (פרוטוקול מיוס 1.3.2017, עמוד 50) ואולם מלשון המודעה עלה בבירור כי עסקה בחלוקת מיצים למסעדות ולבתי קפה (פרוטוקול הדיון מיוס 1.3.2017, עמוד 50).

מר חרסונסקי הסכים בחקירתו הנגדית שאין הסביר מבחינה עסקית להיכנס לשוק ולעשות שימוש בסימן מסחר אשר נעשה בו שימוש מתמשך על ידי גורם אחר (פרוטוקול הדיון מיוס 7, עמוד 56).

בנסיבות אלה, בהס נעשה שימוש מתמשך בסימן על ידי מבקשת הביטול לאחר שהעבירה את זכויותיה בסימן ולמרות שהסימן נרשם על ידי בעלת הסימן, לא ניתן לקבל את בקשת הביטול. אין זה ראוי כי מבקשת הביטול תהנה מפירות הפרותיה ותפקיע את זכויותיה של בעלת הסימן. ככל שמבקשת הביטול מעוניינת להמשיך לעשות שימוש בסימן הרשום, הרי יכולה היא לרכוש אותו בתמורה מוסכמת.

אין לחייב בעל סימן לעשות שימוש בסימנו בשעה שקיימת הפרה משמעותית ומתמשכת של הסימן ובשעה שבעלת הסימן עושה מאמצים לאכוף את זכויותיה בערכאות המוסמכות. חיוב כאמור מטיל נטל לא סביר על בעלת הסימן לקחת על עצמה סיכון כלכלי רב בשעה שההליכים בין הצדדים הסתיימו במיוחד כאשר נדרשת השקעת משאבים משמעותית על מנת לייצר ולשווק את המוצרים נושאי הסימן.

לפיכך, הפרת סימן המסחר על ידי מבקשת הביטול עולה עד כדי נסיבה מיוחדת במסחר, אשר בכוחה למנוע את ביטולו.

בשולי הדברים אציין כי ערה אני לקביעתו של כב' השופט גרוסקופף, כי זכויותיה של בעלת הסימן בסימן פקעו בשנת 2011 לערך. ועאת, הדיון בפני כב' השופט גרוסקופף עסק בזכויות בסימן בטרס רישומו ממועד העברתו בשנת 2008. משנרשם הסימן רק בשנת 2010 תקופת שלוש השנים שיש לבחון לעניינו ביטול הרישום נמנית אך ממועד הרישום בשנת 2010 ואילך.

סוף דבר

הבקשה לביטול סימן מסחר 220623 נדחית.

7. מבקשת הביטול תישא בהוצאות בעלת הסימן בגין הליך וה בסך 3,000 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 30,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.

ז'קלין ברכה פוסקת בקניין רוחני סגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביום ט"ז אדר תשע"ז 4 מרצ 2017